יום ועוד יום..

כמו שאני מכירה את עצמי,

עוד כמה חודשים אני אחזור אחורה והמחשבה "מה חשבתי לעצמי?!?!?!?!" תעבור בראשי..

הרי, מ1-10 זה דיי אממ..פתטאתי לכתוב פוסט צומי במיוחד ולפרסם בכל מקום(טוב..לא כל מקום..רק במסן!). בסדר..מילא.. 

אבל מה שהכי טיפשי שעד שאני באמת כמשקיעה בצומת לב הזאת -אנשים נכנסים לפוסט הכי לא שימושי ולא הגיוני שכתבתי .. ומה שהכי מעצבן שהיום עוד היה את מספר הכניסות הגדול ביותר(ביחס לאתמול ושילשום כמובן..) 

החלטתי לשפר קצת את הכתיבה..בכל זאת

אם כבר נכנסים

שיהיה מעניין..

NOT

אני כותבת בשבילי בסופו של דבר..(כןכן..אני מודה שאני רוצה שאנשים ידעו-הסקרנות שלי לתגובות שלהם חזקה יותר מידי) . 

זה לא שקל לי, בפוסט הקודם כתבתי בפרוש שלאט לאט השברון לב הזה ניהיה פחות קשה..

אני מודעת לעצמי ולמה שאני עושה.. אני מודעת שאני עושה שגיאה שאני לא נותנת לרגשות שלי לעזוב כי ככל הניראה כשאני אשמע את המילים מפיו.. זה סביר להניח מה שאני הרי לא רוצה לשמוע ועל כן כל הדמיון שלי ככל הניראה מיותר..

אבל

הדימון שלי הוא שלי..ואני אפנטז ואחשוב כמה שבא לי על מה שבא לי (איכס..לא על זה..=-=) ולא, זה לא כואב לי.. 

קשה לי להסביר למה..אולי אני מנסה להפוך את מה שהיה לפחות כואב, להפוך את הזיכרונות לטובים..(ולחיות בתקווה שאולי הם יחזרו..) 

אני מרגישה שאנחנו כניראה לא נחזור..לא בשנים הקרובות.. 

זה עצוב.. כואב ומתסכל..

מה שהכי מציק לי שהידידות נעלמה לה גם..שזה נגמר פשוט..לא טוב..

ידעתי שזה יגמר מתישהו...אבל ככה? זה אכזרי.. למרות שזה היה כניראה הדבר הנכון לעשות אבל..זה לא, לא בדיוק.. 

באיזשהו מקום אולי הכתיבה בבלוג ופרסום הוא סוג של.. תקוות שווא לכך שהוא יקרא, יבין ויתחרט או משהו.. 

אבל..תקוות שווא..

כתבתי כבר בעבר..הרצון שלי שניהיה ידידים..רצון פר.. קל יותר ונוח יותר.. כן, קל יהיה לי.. 

אז מה אם אני רוצה יותר? אז אני רוצה..

אני לא סובלת..זה מה שחשוב.

אז אולי כואב לי אי שם.. ואולי מכל אוואי יוצא לי לתהות אם זה עלי..או על מישהי אחרת.. ואם זו מישהי אחרת אז זה בסדר.רק..תגידו לי..

אני לא רוצה לחיות באשליות..

אז היתה היום פעולה..אף אחד לא הגיע (נו, היום הראשון לחופש...מה אפשר כבר לצפות מחניכים?) 

אבל היה נחמד לשבת סתם ככה ולדבר..

לפינת הלא קשור>>>>>>פוסט הבא אני כותבת על משהו משמעותי בחיים..

-יופי, הלכתי לספריה-לקחתי ספר..ובמקום להוציא אותו מהתיק ולקרא אני קוראת סיפורי בלוגים..כל הכבוד! 

-מחר נפגשים עם מישהי שמלא זמן לא נפגשתי....סוף סוף! חכיתי לזה...><

-יש לי רק חודש ..למצא עבודה ולהנות מהחופש לפני שאני אתחיל ללמוד למת' ותנ"ך...אוף! 

-עדיין לא קבעתי את היציאה שלי לסרט השלישי..צריך לדבר על זה עם האדם שצריך לדבר על זה..

-כנ"ל לגבי הברכה..

-ניראה לי אני רוצה לתכנן יום כיף בתל אביב ואז איזו מסיבת פיג'מות..נשמע מגניב דווקא..

-אוף..אהבה.. למה זה כל כך אכזרי לפעמים? 

אני אוהבת אותו ורוצה שנחזור..הלוואי שנדבר ונסדר עיניים..זה עוד איכשהו אפשרי..ואם לא..ידידים.. עדיף ככה מאשר כלום..

עד פעם הבאה

ביי ביי