happy new year

כשחזרתי לכתוב בבלוג בתחילת החופש-היה לי ברור למה..

הייתי צריכה להוציא את כל מה שאני כותבת, כל מה שאני מרגישה, את כל הכאב והצער..

להוציא את הכל מעצמי ולהגיד-וואלה.. זה לא נשמע כל כך נורא..

ככל שכתבתי, ככל שהוצאתי ככה הרגשתי שלאט לאט אני חוזרת לעצמי-לשגרה. 

ראיתי בעיניים שמצבי משתפר ושאני לא תקועה בבית בדכאון אלא באמת יש לי מה לעשות! כשהוצאתי הכל על המקלדת יכולתי לראות ברור יותר שטוב לי.. 

אני יודעת שאחת הסיבות שאני לא מעדכנת זה כי אני לא צריכה כרגע את הצורך הזה..אין בי את תשוקת הכתיבה.

למעלה משבוע אני מנסה לשבת ולכתוב-ופשוט לא בא לי.. 

ויש לי על מה לכתוב-על המבחן במת', על ההצגה על האלכוהול שראינו-הצגה מדהימה, על השומר הצעיר ומערך כלכלה וחברה-שכמובן זה אומר לחפור על כמה שהמצב בארץ נורא והלאיר עיניים, לדבר על גזענות, להמשיך את עידכוני על האהבות השונות מסביבי-ונראה שהדברים רק מתפתחים לכיוונים מפתיעים..

קרו המון דברים!

 

והנה הגיע סוף שנת 2010..ונראה לי יהיה מן הראוי לא לחפור על מה שהיה בשבועיים..

אלא לחפור על סיכום השנה!

 

אני זוכרת שבשנה שעברה נפגשתי עם מילה ואייל והיינו מתחת לבית שלי..ובחצות עליתי למעלה להרים כוסית עם ההורים..והלכתי לישון.

ופה זה נגמר בעצם..או שרק התחיל?

אני אזכור את 2010 כשנה עם הכי הרבה שינוי..

היא התחילה כששמתי לשם שינוי דגש על עצמי ולא רק על מי שמסביבי ובמהלך השנה חיפשתי את האיזון הטוב ביותר בין שניהם-זה היה קשה..

אבל אחרי שנה שלמה אני יודעת בוודאות שהצלחתי להגיע לאן שרציתי!

הכרתי מלא אנשים ולמדתי מלא מלא דברים.. 

התנסתי לראשונה בהמון חוויות כמו-להדריך, כמעט לטבוע, להיות ביד ושם ולעבור סמינר עם גרמנים בנושא, חבר ראשון, לדחות מישהו לראשונה ועוד המון דברים נוספים..

זו היתה שנה ממש קשה מהמון בחינות.. אבל המוסר השכל שלה הוא-שבסוף הכל מסתדר זה רק עיניין של זמן..

רגעי השיא של נושאים כואבים עלו על הפרק ואיתם גם פתרונות הקשיים הגדולים שיותר שעברתי עד עצם היום הזה..

זו היתה שנה לא קלה בכלל אבל עם זאת-אני לא מתחרטת על שום מילה, מעשה או מקרה שהיה.. אני שמחה שהדברים הסתדרו באופן הזה ולא בשום אופן אחר-כל מה שקרה היה לטובה! 

שנה הפכפכה עברה לה-עליות וירידות קיצוניות שהיה מאוד קשה להשאר במצב שמח כרגיל-והצלחתי..

 

ומחר תתחיל שנת 2011..

יש בי קצת חששות שזו תיהיה שנה משעממת ומעיקה.. אולי זה בגלל שהיום ההולדת שלי מתקרב ואני חוששת שאני אשתעמם מגיל 17..

אז אני מאחלת לעצמי-שהשנה תיהיה הרבה יותר טובה מ-2010.

שאני אפתור את כל הקשיים, שיבואו עוד בעיות(כן..נשמע קצת מוזר אבל אם יהיה טוב מידי אני אשתעמם..) ושאני אפתור אותן! 

שכל האנשים שאני אוהבת ישארו לצידי גם השנה..ובתקווה גדולה-לתמיד!

שכל הטעויות שעשיתי במהלך השנה שעברה-אתקן ולא אחזור עליהן עוד..

 

 

בקרוב,עוד כמה ימים עברו בעצם 4 שנים מאז הקמת הבלוג.. 

נראה לי אני אעשה משו מיוחד לכבוד האירוע..

 

לפינת הלא קשור>>>>אני מצוננת

-השנה-לא נתנשק בחצות..אבל לפחות חברותי היקרות יהיו איתי.. ותמיד תיהיה שנה הבאה P: 

-המבחן במת' עבר-אני ממש ממש ממש מקווה לקבל מעל 70..אני לא יודעת עד כמה זה אפשרי אבל אני נורא מקווה שזה יתממש..

-כנ"ל לגבי אנגלית וסוציו..

-אופניים זה כיף! אין..משחרר כל כך...

-פעם שלישית גלידה הא.. עם התמדה משיגים את מה שרוצים:) 

-וככה הלכה לה חברות לפח הזבל...

-וככה חזרה לה חברות מפח הזבל..

-אין טעם להקשיב לשמועות..כי שמועות הן רק שמועות.. והחלום ההוא שחלמתי.. רק מוכיח לי שאני בדרך הנכונה-ומצד שני גם מפחיד..שאני אכשל בה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

blalalalalala

איך השתנתי...

עכשיו-כשאני נמצאת רחוק רחוק מהנקודה שבה הייתי בתחילת הקיץ, אני יודעת כמה שעברתי בזמן הזה..

כל הזכרונות האלו-כל המחשבות שעברו לי בראש, הרגשות..

אני עדיין זוכרת איך הכל הרגיש לי אז..

חזרתי לכמה פוסטים לקרא היום (כי מסתבר שכמישהו אחר עושה זאת אהמאהמ זה עושה חשק להזכר בעצמי)

אני מרגישה ממש ממש ממש גאה בעצמי שצדקתי! 

אי שם בחודש יולי בתחילתו ולאורך כמעט רוב הקיץ ציינתי לא פעם שיום יגיע ואני אקרא בבלוג ואחשוב "מה חשבתי לעצמי באותו רגע?!"-

היום הזה הוא היוםXD

שכה יהיה לי טוב.. כל כך המון מחשבות בכל כך קצת שורות. אני מרגישה כמו ספר פתוח ובעיקר כמו ילדה קטנה וחלשה-ומצד שני..

למרות שזהנשמע מוזר אני יודעת שאני לא-שזה שכתבתי ופרסמתי מראה שאני חזקה הרבה יותר מלפחד ממה שיגידו ויחשבו עלי..

 

לאט לאט אני מרגישה שאני משיגה את המטרות שהצבתי לעצמי.. נשאר רק להצליח בלימודים ולעבור את החלק הכי קשה-לפתור את הבעיות..

 

___

וואי.. אני מסתכלת על החיים שלי מהצד ואני ממש בהלם שהם נראים ככה-שאני נראת ככה..

מצד אחד אני שמחה בחלק, בשמחתי..שהגעתי למקום שאני נהנת בו ומצד שני.. אני מפחדת קצת מהתגובה של אחרים לגבי זה..

אז אני מנסה למצא את האיזון כדי לא ליפול על ידי אחרים-טוב לי..

__

השן שלי עדיין כואבת.. עד שהיא הפסיקה לכאוב! 

אני כבר לא יודעת מה לעשות-זה בלתי נסבל ובעיקר מעצבן..אי אפשר לאכול כמו בן אדם ולהנות מהאוכל..עינוי סיני!

__

יש אספות הורים שבוע הבא..

שמו אותי ביום שבו מורים מקצועיים מקבלים תלמידים-ואני ממש מפחדת!

האם זה אומר שאני צריכה לגשת למורה מקצועי כלשהו? מי? 

מה תגיד עלי רויטל? היא תנזוף? תגיד שיש לי ירידה..? אולי עליה? אולי היא תגיד שאני מפריעה בשיעורים?! 

שהשתנתי? 

ואיך אני אמורה להספיק ללמוד להסטוריה מת' ובתעבורה בשבוע אחד?! 

זה כל כך המון לחץ..וכמה אני אקבל בפיסיקה? 

ומה יקרה אם אני אקבל פחות מ-80? אולי אני צריכה לעבור מגמה?

אבל זה פיסיקה..אני אוהבת פיסיקה! 

___

מיסטר איקס..

כמה זמן עבר מאז שכתבתי עליו בבלוג.. 

לפעמים זה מרגיש כמו נצח ולפעמים כאילו רק אתמול אמרתי לו שהמדרכה הזו קטנה מידי בשביל שניינו..

אבל זה נכון-עכשיו זה נכון..

עכשיו המדרכה הזאת באמת קטנה בשביל שניינו.. 

או שרק אחד הולך בה..או שעוברים למדרכה בצד השני של הכביש...

 

מכירים את זה שאתם יודעים שיצאתם לא בסדר אבל לא יודעים איך לפתור את זה? אם לא-מזל..

כי אני כן...וזה חבל..

 

לפינת הלא קשור-כל כך המון אנשים שקיבלו סרטן במשפחה.......

-בקרוב לBFF יש יום הולדת..

-בקרוב לי יש..

-אני צריכה להרזות

-השן כואבת

-אני ממש נהנת בשמו"ץ! פשוט המוןןןן כיף!

-מבקשים(דורשים) ממני לכתוב לעיתון בית ספר.. רעיונות? מישהו?

-אופניים זה כיף.. 

-חנוכה עבר..>: 

-אני ממש אוהבת את המשפחה המורחבת..כיף לי שם.. אני מרגישה שייכת הרבה יותר מאשר כשאני רק במעגל המשפחתי הקטן..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

השריפה, בנים, כאב שיניים-איך הכל מתקשר?

חנוכה..

סוף סוף הגיע-סוף סוף חופש..

סוף סוף לביבות וסוף סוף משפחתיות..אבל-איך קורה שהשנה פספסתי כמעט את כל ימי הדלקת הנרות..פספסתי נר ראשון, שלישי, רביעי, חמישי.. 

את הנר השני הדלקתי-בקן..ביום הפעילות לגו"ץ..ות'אמת? זה היה ממש כיף! כולם שרו ונהנו.. הרגיש לי ממש אווירת בית.. 

לפחות חופש.. 

לישון, להשלים פערים, לחשוב, לנצל כל רגע להמון כיף ואפילו ללמוד.. 

 

___

טוב נו..ושוב-רשימת הדברים שהספקתי לעשות בקצת יותר משבוע....

 

-כאב שיניים... כן, לפני שבוע התחיל לי כאב שיניים בלתי נסבל-מה עושים? הולכים לרופא בשמונה בבוקר דווקא ביום שבו אני מתחילה בעשר.. הפיתרון? להוציא אבנית..עבד? לא.. עברו יומיים-הולכים שוב לרופא שיניים..מעשה שנעשה? אין.. עבד? לא.. הטענה-להמשיך בטיפול.. לאחר כמה ימים..יום שבת בבוקר..התחיל כאב מטורף בשן האחרונה..החלטה-ללכת לרופא דבר ראשון בבוקר..הבעיה-היא לא עובדת..הפתרון-רופא אחר..הולכים לרופא אחר-הבעיה? נמצאה הבעיה.. אני זקוקה לטיפול שורש.. אבל הוא ממש יקר..הפתרון? הולכים שוב לרופא אחר הצוהוריים..הכאב עדיין שם.. 

אחר הצוהוריים בשעה 4-אצל הרופאה..שוב.. בדיקה כללית שמאשרת את הבעיה בשן.. ו...התחלה בטיפול הראוי (ומאוד כואב!) הבעיה החדשה-ההרדמה לא פעלה מספיק טוב..טיפול שורש כשאין כל כך הרדמה..או בכלל..זה כל כך כואב! 

היתרון-סוף סוף זה נגמר..השן כבר לא כזה כואבת..ונשארו רק כמה טיפולים וזהו..למי שאולי מכיר אותי ואפילו היה נחמד בטובו וקרא בבלוג שלי גם במהלך הקיץ-זה מה שעברתי לפני כמה חודשים רק בשן אחרת.. 

אז אחרי שבוע של כאבים ווסיורים, שבוע שסיימתי את האופטלגין(שלא עבד), שבוע שלא יכולתי להרדם בלילות, שבוע של כאבי ראש מטורפים..זה עבר! 

 

-מכל הבנים שאני מדברת איתם-כמעט כולם ממש אנשים טובים. לכל אדם שאני מכירה יש סיפור חיים מרתק ומלמד המון.. כל פעם אני מופתעת מחדש ולטובה כאשר אני מכירה מישהו חדש! אנחנו לומדים בסוציולוגיה על סטריאוטיפים ודעות קדומות. אחד הדברים הברורים ביותר שלקחתי משם זה שמותר להשתמש בהם-כל עוד זה לא מה שישפיע על ההתנהגות שלך כלפי אותו אדם-שכן.. לא תמיד מה שרואים בעין זה המצב.  וכל פעם מחדש זה מוכיח את עצמו.. אנשים שואלים אותי איך אני מצליחה להסתדר עם כל דבר שזז בלי לריב ולהתווכח.. אני מניחה שאני נותנת הזדמנות שווה לכולם להראות לי מי הם באמת.. 

 

-אני מאמינה בניסים. אני מאמינה בשינויים שאנשים עושים..אני מאמינה שזה אפשרי אבל זה לא קל.. 

 

-ארבעה חלומות הזויים אחד אחד.. 
 א. אני מדברת עם מיסטר איקס.. במסן על כל מה שהיה.. ת'אמת זה היה חלום נחמד כזה.. חבל שהוא נגמר קצר..

ב. חזרנו, היינו מתחת לבית.. כדי לעשות שם פיקניק (?) והוא חיבק אותי והתווכח איתי..חמוד:) 

ג. היה לי יום הולדת.. אפילו קיבלתי זר פרחים ממש יפה מכמה ידידים.. ואז באו חברותי היקרות איתו..והוא אמר להן שלום ואפילו נתן חיבוק ונשיקה לכולן..ולי לא..מעליב.. 

כבר שחכתי על מה הרביעיXD 

היה לי עוד חלום, הלילה.. שאלון מקבל מכתב שהסיפור שהוא כתב לספרות מצליח ועולה לספר..ואני לא קיבלתי והתבאסתי..

ובנוסף חלמתי על עצמי.. כאשר בחלום אני בבית הספר מחזיקה מחשבון והשן כואבת..ואני מחשבת במחשבון איך להגיע למצב שהיא לא תכאב.. 

 

-מסיבת פיג'מות בשישי-היה כיף! לעשות שטויות, לצחוק, לשחק טקן..או טייקן? חבל לי על האלרגיה שתקפה אותי מרוג'ר.. אני לא מתחרטת אפילו לרגע שהלכתי למסיבת הפיג'מות הכפית ביותר מאשר לתוכנית השניה.. לא שאני אומרת ששם היה נורא..פשוט לא היה לי מה לעשות שם.. 

 

-נמאס כבר מהשמועות שרצות מסביב.. כן, לא.. הכל כל כך מוזר, המציאות מראה דבר אחד השמועות דבר אחר..מבלבל ובעיקר מעצבן..אני לא מאמינה בשמועות..ואם היה לי האומץ הייתי גם מבררת את זה באופן ישיר...

 

-משום מה..תמיד ברור לי שאם אני מרגישה שמישהו עומד להגיד לי משו בסיגנון של "ינה-התתחתני איתי?" ..ישבי אדאולוגיה שלמה של "אני מעדיפה שאנשים יגידו את זה כבר ונעבור הלאה מאשר שישאירו את זה בבטן ויהיה לא נעים.." .. זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי..להגיד למישהו "לא" ..ולפעמים זה דורש המון דילמות מסביב..למה כן..למה לא.. הלא מנצח..למרות שהוא היחיד ברשימה שלו.. כשאין את המשיכה וההתאהבות-אי אפשר..גם אם יש כל כך המון דברים ב-למה כן.. כמו אצל האדם האחרון.. נחמד, מבין, מדבר, חמוד, בעל כשרונות רבים..  השיחות זורמות והכל כיף..  מבין, מתחשב.. המון המון יתרונות! אפילו החברות אומרות שיש התאמה מהבחינה הזאת.. אבל אז.. כשישבנו בדשא (והתחמקתי בחכמה רבה מחברותי שעוקבות אחרינו..) זה הרגיש לי מוקדם מידי.. לא נכון.. חסר.. למה אני לא מצליחה לעבור הלאה כמו שצריך ותקועה בעבר בשמועות? 

 

-אני אוהבת ממש פיצה..

 

-אמא לקחה תמונה שלי, הדפיסה ושמה במסגרת..מכל התמונות היא לקחה את התמונה שבית ספר צילם.......

 

-המשלוח של בת דודה שלי עוד לא הגיע..ממש בא לי כבר לדעת מה יש שם.. לקבל את הגדים ואת ה-MP שכניראה ייל לאמא..אולי..

 

-איזה כיף זה לנוע על אופניים לא לבד! וככה מצאתי את עצמי אתמול נפגשת עם מספר חמדמד של ידידים למשחק הדגל בחורשת הצופים..נכון..המשחק היה קצר והיו ממש קצת אנשים-אבל הייתי עם האופניים! וכשכולם התחילו להתפזר בליתי עם דניאל..והיה ממש נחמד:) לנסוע לא לבד זה כיף..פעם שניה בחיי...צריך להפוך את זה למנהג..נמאס לנסוע לבד כל הזמן..

 

-השריפה בכרמל..התחיל מפחיד, המשיך לעוד יותר מפחיד ונגמר באיכשהו טוב..

יש יתרון בכל חיסרון..אני חושבת שאחד היתרונות שאפשר לראות שבשעת מצוקה-כל העם נרתם לעזרה ואפילו-העולם קצת.. בשעת מצוקה אפילו בעולם מוכנים לעזור..נכון-צריך לבקש.. אבל לפחות לא קיבלנו סרובים-שזה כבר אומר משהו.. 
העצים יפים, הירוק..הפכו לאפור.. 42 האנשים הגיבורים מתו.. אבל מתוך זה למדנו הרבה יותר-למדנו איך לתפעל כראוי, את מי באמת צריך להאשים בנזקים ולמי לתת ח"ח על העבודה! אומרים שההצתה היתה ברשלנות-אם זה בכ נכון.. בחיים לא הייתי רוצה להיות אשמה בדבר כזה.. צר לי על מי שעשה זאת ברשלנות.. כתם שישב עליהם תמיד..ותאמינו לי-זה יכול היה לקרות לכל אחד.. 

אנחנו נצליח לשקם את הכרמל! ב-22.1 יש יום שתילה.. (וגם יום הולדת) בתקווה רבה-אני רוצה להיות שם..ביום הזה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

- כמה אנשים שהכרתן כבר מתו?
שניים.. אולי..

- מה נראה לכן שקורה כשמתים?
או.שלא קורה כלום..
או שעוברים לעולם הבא ומגלים בעצם את משמעות החיים ואיך נוצרנו וכולנו בעצם מלא נשמות ואז נחכה בתור כדי להתחיל חיים חדשים..(ונעביר חוויות עם אנשים על החיים שעברו)

- באיזה גיל אתן משערות שתמותו?
120

- ממה הייתן רוצות למות?
טבעי..

- ממה הכי לא הייתן רוצות למות?
סבל, דיכאון, התאבדות, תאונה, מחלה..

- אתן מפחדות מהמוות?
לא..מהזמן

- יש אנשים שהייתן רוצות שימותו?, למה?
ממש לא!
אם אני רוצה שמישהו ייעלם לי מהחיים אז..אני רוצה שהוא יטוס לחיות בקצה השני של כדור הארץ..


- מה דעתכן על המתות חסד?
רק כשזה באמת חסד

אהבה, טיול שנתי, בית ספר והמון חפירה

כבר פחות מחודשיים ויש לי 17..

ות'אמת? כל מה שאמרו לי וכל מה שידעתי וקראתי לגבי גיל 16-היה פשוט נכון! 

זה הגיל שבו אני הכי מרגישה מתבגרת, הגיל שלשם שינוי (ואני יודעת שזה עומד להשמע נורא) הבעיות שלי מתמקדות בלימודים ובסיפורי אהבה של טלנובלות..אכן-אני נהנת מכל רגע של הגיל!

מסיבות, טיולים, צחוקים.. 

מלא אנשים חדשים שהכרתי, מלא פתיחות, ביטחון עצמי שסוף סוף מצא מקום להתממש.. 

צריך לראות את החיים בפרופורציה-לא הכל מושלם 

לא תמיד היה לי כיף-אבל כל מה שעברתי בשנה אחת זה כל כך מלא.. 

ולמה אני פותחת פוסט בצורה כזאת?

כי-יש לי רק חודשיים להספיק לסגור את הפינות הקטנות והחשובות של גיל 16 שאחת מהן היא גם לממש (סוף סוף) את ההגד האחרון שנשאר ב"עד גיל 16"-הרשימה שאני דורית ומילה הכנו אי שם לפני שלוש שנים...אולי ארבע..? 

ונכון שאת 16 כבר בדיוק עברתי..אך מבחינתי האישית-זה תקף גם לשנת ה-16

ושווארמה כבר הספקתי לאכול..(הגיע הזמן! XD) נשאר..כן..הדבר השני והיותר קשה.. 

 

יבואו ויגידו "אויש יאנה..בשבילך זה לא בעיה" אז.. אני מורידה את הכובע ואומרת להם "תודה" כי מאוד נחמד מצידם לחשוב שלי אין בעיה להשיג את זה..

אבל הממ...יש לי!

אני לא אדם שיטחי ואני לא אדם מגעיל ואני לא מתווכנת לנצל מישהו ובטח ובטח לא למטרה שכזאת (בכל זאת.. יש דברים הרבה יותר חשובים מנשיקה.. ) 

אבל בא לי כבר לשים את זה מאחורי.. 

מי? 

עם מי אני אהיה מוכנה להתנשק בלי לפגוע בו, בלי להרגיש מנצלת, בלי להקיא אחרי זה וכמובן לצאת הכי טוב שאפשר..? 

המשימה קשה יותר ממה שזה ניראה..

אני לא ידועת איך זה יקרה-אין לי מושג..אני בעיקר יודעת איך זה לא יקרה! 

זה לא יקרה כאשר

א. אם בדיוק אכלתי משהו.. (זה יהיה מביך..) (זה פועל גם על הצד השני..) 

ב. אם זה יהיה בכוח פיזי

ג. כשזה מול כולם (סעיף מתבטל במידה וזה מעשה חמוד ורומנטי.. ) 

ד. אם אני לא נמשכת אליו (אויש נו.. ברמה הפשוטה.. אני לא מתכוונת להכנס למיטה עם אף אחד אחרי זה) (בעצם....) (סתםXD) 

ה. אם מישהו איכשהו יפגע..

 

כרגע באופן רשמי אני מרגישה כמה שהבלוג הדרדר לרמה רדודה של..גיל ההתבגרות

אז לפני שאני אספיק להגיד עוד שטות שמאפיינת את הגיל הזה

להלן-רשימת הברים שעברתי בחיי

-פפמפמםפמפמפמפמ טיול שנתי! וואו היה טוב! 

בבוקר יום ראשון, במסלול היה אמ..לא כזה משהו..

מסתבר שהתמזל מזלנו והגענו למדבר דווקא ביום שבו יורד גשם ועל כן-מחשש לשיטפונות בוטל לנו מסלול..וככה מצאנו את עצמנו עושים סיבובים באזור מכתש רמון בחיפוש אחר שני מסלולים.. 

אף אחד לא באמת נהנה במסלולים ה..לא מי יודע מה..

יתרונות-לבשנו את חולצות הכיתה שיצאו מעולה וכמובן-שרשרת פרחים (משעשע ביותר להסתובב עם שרשרת פרחים על הצוואר, בגדים קצרים וכמובן-באמצע המדבר..) 

חסרונות-יותר מידי נסיעה באוטובוס=להרגש לא טוב..מה הייתי עושה בשביל הליכה ברגל או נסיעה על אופניים עד אילת..

יתרון נוסף חשוב-היה איפשהו שרותים..שנכון שכניסתם עולה שקל אך-הצלחתי לעשות פיפי! (אכן יש לי בעיות קשות ואני נלחצת מלעשות פיפי במקומות ציבוריים.. 

הגעה לאכסניה-מסתבר שלראשונה בחיי (וגם הפעם האחרונה) מצאתי את עצמי כראש חדר.. והמזל התמזל והחדר שלי היה מספר 52 (משמע..בסוף!) 

אך הכל עבר דיי מהר..ובמהרה הייתי בחדר, לבושה ומאורגנת אחרי מקלחת (ואפילו עם פוני על ידי מחליק=O) 

וככה אטאט מצאנו שכבת סט"לה היקרה בדרך לברבקיו ומסיבת ריקודים שוואלה? 

היה ממש טעים! והמסיבה היה כל כך טוב! וחםםםם כמה רקדנו שזה הגיע למצב שלא הרגשתי כבר את הרגלים 

*אמרו לי שאני רוקדת יפה... ניראה לי סתם היו נחמדים או צחקו עלי.. ומצד שני? העיקר להשתחרר * 

נרדמנו מהר..קמנו עוד יותר..מסלול יחסית לא קל של כמה שעות..מעייף? לא ממש..

הוא היה לדעתי ממש כיף-מאתגר כזה..המון עליות ומקומות מסוכנים קצת-בדיוק כמו שאני אוהבת^^ (כמובן שרוב הבנות בשכבה שלי יחלקו על דעתי-אני כבר ממש מפחדת להגיד שהמסלול היה קל פן מישהי תקרא ותהרוג אותי..) 

כמובן הגענו באיזשהו שלב לעיר אילת עצמה וככה הסתובבנו לנו.. אני דר ונוי הלכנו תחילה לקניון לאכול (ולעשות פיפי..) 

ומשם עברנו לטיילת-רכשתי את אותו הדבר שרכשתי בטיילת כשהייתי שם בפעם האחרונה (אם אינני טובה-כיתה ז') וזו שרשרת עם שן של כריש.. 

ויותר מאוחר בערב-ערב סטלבת באכסניה(או ערב קריוקי באכסניה..) היה דווקא צחוקים-מהליכה מצד לצד באכסניה ועד לשטויות בחדר עם חזיותXD 

למחורת-היום האחרון..

היה אממ...חמוד דווקא-מסלול חמדמד, נוף מקסים לים...ועל זה נאמר (3..2..1) ואווו! כשבסופו כל השכבה בחוף אלמוג..חלק עושים שנורקלים..חלק סתם נכנסים לשחות..וחלק על החוף תופסים צבע..כיף (או מוזר..להיות בבגד ים ליד כל השכבה..מביך) 

סיכום-למרות שמממש נהנתי..משו היה חסר לי.. 

 

-לבנים קשה להבין רמזים.. זה ממש לא נעים להיות מגעיל לבן אדם ולהגיד לו "לך!" "לא רוצים אותך" זה ממש לא יפה..אבל למה להביא אותי למצב שאני נאלצת להגיד דבר כזה? משהו אומר לי שהניסוח לי נשמע כמו ניסוח של פרחה בת 14 שחשה את עצמה.. לא-זה לא מה שאני מנסה להגיד.. 

כשאומרים לבן אדם לא בצורות שונות כדי לא לפגוע בו-והוא מתעקש לשמוע כן.זה בעיה.. במיוחד כי אני לא מתווכנת לצעוק על מישהו

 

-אני חיה בבועה משלי.. פעם כן פעם לא.. העולם ניראה מבלבל ואני החלטתי לזרום עם מה שיש.. 

 

-בחולצה אדומה לרגעים של שניות אני מתחילה להעלות זכרונות מפעם..הימים ההם..ימי קיץ חמימים שטופי שמש מלאי זעה..המון צחוק וחיוכים.. איך אני מתגעגעת לחופש.. 

 

-החלפתי סוף סוף לשמיכה החמה של החורף(קר בבקרים..קפוא!) ו..כן.. כמו תמיד אני נרדמת בקלות! חמים ונעים ונותן הרגשה כאילו מישהו מחבק אותי.. איזה כיף זה לישון ביחד עם מישהו-מניסיון P: 

 

-אני מצוננת בעקבות הטיול..זה סיוט! 

 

-כבר אמרתי שנשבר לי פדאל באופניים? כבר אמרתי שסבא הצליח לתקן? לא? אז הנה..אמרתי..הסיוט של חוסר אופניים נגמר D: 

 

-עוד ציונים לא טובים זורמים..אך אתמול סוף סוף הגיעו כמה מספרים משמחים 94 בתנ"ך ושני שמונים באזרחות ואנגלית..אולי אני לא כזה כישלון..הא<?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סיפור קצר ראשון שאני מפרסמת..

סיפור קצר..

שלא נגמר אך..אשמח לדעת איך הוא בינתיים..

 

קריאה נעימה:)

 

אמא שלי פסיכולוגית.

לא, זה לא התרוץ שלי אבל זו הסיבה למה אני מוצא את עצמי
באחת עשרה בלילה כותב במסמך וורד אל הלא נודע, למה?

כי אמא שלי פסיכולוגית..

מאז שאני יודע לכתוב, אמא תמיד אמרה לי שכתיבה זו הדרך
הטובה ביותר להוציא את מה שעל הלב והאומנם זה אפילו עזר לי עד שהגעתי לכיתה ד'.
בכיתה ד' עברנו דירה למושב בצפון ומתסבר שלכתוב מה שעובר לי בראש נתפס כדבר של
חלשים. הייתי ילד והייתי חדש רציתי לעשות רושם על שאר הילדים אז הפסקתי
לכתוב-ממילא תמיד הרגשתי טיפשי לכתוב לעצמי, זה בדיוק כמו לדבר לעצמך. מצד שני,
אני מרגיש טיפשי מכל ה"ניסויים" של אמא עלי.

תמיד בסרטים, ילדים של פסיכולוגים נראים כל כך שונה
ומתנהגים מוזר ביחס לשאר הילדים. לדעתי זה פרדוקס-דווקא ילדיהם של הפסיכולוגים
נראים כך. אין מה לעשות, ככה זה-פסיכולוגים ינסו את כל השיטות שלהם על ילדיהם וככה
במקום לגדל ילד רגיל עם פה ושם בעיות, הם מגדלים ילד "מושלם"-אף אחד לא
אוהב ילדים מושלמים.

 אז מה פתאום אני
מחליט בשעה מאוחרת זו לחזור למנהג המיושן של פעם?

זה הדבר האחרון שעוד לא ניסיתי כדי להוריד מעלי את הלחץ..

ראיתי טלוויזיה, שיחקתי במחשב, נפגשתי עם חברים, צחקתי,
רצתי, הלכתי מכות עם אחי הגדול ואפילו קצת בכיתי..והפרפרים והחששות עדיין שם.
מסתבר שזה לא כזה קל להרגע ערב לפני שאני מתחיל עוד שלב חשוב בחיי-עולה על מדים
והולך לצבא! כן, מחר אני מתגייס..

 

מחר.. פחות מכמה שעות אני אמצא את עצמי בבקו"ם, עובר
את כל התחנות בדרך להתחיל את הטירונות. ולא סתם טירונות אלא הקשה מכולן-ההכנה
לקראת גולני..

המחשבה, שבדיוק לפני שנתיים התייצבו בבית שני חיילים וכמעט
שמו אותי בכלא צבאי כי לא הגעתי לצו ראשון, מצחיקה אותי.. אני, דודי ,המצחיק
מהכיתה, זה ששם פס על המדינה, זה שרק חיכה בקוצר רוח ל-18 כדי לעוף מהחור הזה
(שקיבל עוד המון כיניי גנאי שונים ומגוונים מ"זונה" ועד נאצית), זה ששנא
לתרום לנזקקים, זה שהציק לכולם, זה שביום הזיכרון היה יושב וצוחק בכיסא.. מי חשב
שאני אגיע לגולני? מי חשב שאני אחכה בקוצר רוח עד חוסר שינה בלילות בשביל להתגייס?
מי?

 

היא.

היא תמיד האמינה בי, היא תמיד ראתה אותי שונה מאחרים-אפילו
אמא שלי לא הסתכלה בי ככה. היא ראתה את מה שאף אחד לא ראה-היא והקדוש ברוך הוא..

אני זוכר אותה כל כך טוב..

איך שהיא נכנסה לכיתה במבוכה באמצע י', כל כך קטנה ולא
יודעת לאן אני מכניסה את עצמה.. כמו שכבר אמרתי, מעבר מהעיר למושב זה לא קל-במיוחד
לילדה כמוהה.. היא נטרפה מהר מאוד על ידי החבר'ה בשכבה. ישר קראו לה
"חנונית" -וזה עוד היה כינוי קל..

הבנות אמרו שהיא מתחסדת, גברית מידי. האמת-אף פעם לא הבנתי
למה-היא היתה מסודרת, שער אסוף, בגדים נקיים-של בנות, נעליים של בנות.. מה לא
הייתי עושה בשביל לחזור אחורה בזמן ולא להצתרף לכל הירידות האלו.

מה לא הייתי עושה כדי לא להיות זה שהנהיג את
ה"חרם" שעשינו לאיילת..

אני כל כך מצטער על שביום הראשון כשר היא הגיעה ירקתי עליה,
ואני ממש מצטער ששמתי לה "רגל" והיא נפלה, אני ממש מצטער ששלחתי את צחי
לפנצ'ר לה את הגלגל ועוד יותר מצטער שלא עצרתי והגנתי עליה כשכל הבנות היו מעבירות
עליה ביקורת תמידית ולועגות לה רק בגלל שהיא לא היתה באה עם לק בשלל הצבעים על
הציפרוניים, פנים מלאות באיפור וכמובן, תכשיטים..

הן היו קוראות לה בשמות וצוחקות עליה מול כל השכבה, משפילות
אותה ואף אחד..אבל אף אחד לא עזר לה, אפילו לא המורים שהעלימו עין כרגיל (כי נמאס
להם שכל שני וחמישי מזמינים משטרה לבית הספר..)

היא רק היתה בחורה צעירה ממוצא אירופאי, שערה היה שחור אך
עיניה ירוקות ולהבדיל מהרבה בנות בשכבה היא היתה כל כך יפה..

 

כן, אהבתי אותה.. תמיד אהבתי.

גם בכיתה ג'..

היא היתה איתי באותה הכיתה עוד כשגרתי בתל אביב. היינו
החברים הכי טובים. דיברנו על הכל, צחקנו על הכל, שיחקנו בהכל, התחלקנו בהכל, היינו
עוזרים אחד לשני בשיעורים, והולדים מכות עם הילדים שהיו מציקים לנו-והיינו רק
בכיתה ג'.. כשספרתי לה שאני עוזר למושב נידח בצפון היא בכתה.. פעם ראשונה שראיתי
אותה בוכה-גם אני בכיתי.. זה נשמע כל כך טיפשי אבל לא התביישנו. היינו במחבוא שלנו
ובכינו.. כמו תמיד-הכל עושים ביחד..

הבטחתי לה-שיום יבוא ואנחנו נפגש ושאני אמצא ואביא לה גולה
בצבע סגול. היא אמרה לי שהיא אף פעם לא תשכח אותי ונישקה אותי בלחי.

איך שהאדמתי-פעם ראשונה שבת נישקה אותי.. מאותו רגע הבנתי
שאני מאוהב בה-כן כן, ילד בכיתה ג' מבין שהוא מאוהב.. 

מחר טיול שנתי

מחשבות, חששות, ציפיות

נקווה שבסוף הטיול נרגיש מינימום מאושרים!

כסף כסף כסף

כסף..

כסף הוא מה שמניע אנשים רבים לעבוד בכדי להשיג אותו.

כסף הוא אמצעי להשגת אושר בימינו.. 

עם כסף-אפשר לטוס לחו"ל, עם כסף אפשר לעשות בנג'י, עם כסף אפשר לקנות אוכל לעניים, עם כסף אפשר להשיג השכלה גבוהה-עם כסף אפשר להשיג המון דברים.

ומה עושים אם אין כסף? 

 

לאחרונה מצבי הכלכלי ניהיה לא משהו-שכן מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה מכסף של ימי הולדת וחגים.. או לפחות בעזרת הכסף הזה אני מצליחה להעניק לעצמי את אורח החיים שהוא מעבר ל"לאכול, לשתות, לישון ולא למות.." (שאת זה ההורים מספקים-והמדינה..) 

איפה לכסוך, כמה לחסוך? איך להשיג מקור הכנסה נוסף? 

לא קל.. במיוחד לאחרונה שפתאום צריך כסף להמון דברים..

צריך כסף למתנות של חברים קרובים וצריך כסף כדי לחגוג איתם את יום הולדתם, צריך כסף לשלם לבית ספר, צריך כסף כדי לקנות חולצה כיתתית, צריך כסף כדי לצאת לטיול וצריך כסף כדי לנסוע לחו"ל-לבת דודה שלי, צריך כסף כדי לעשות לי איבחון..

צריך..

האם יש?

אין לי מושג.. אבל זה מדאיג.

זה צרות שלא אמורות להיות

 

___

הימים עוברים ו..יבש..

אין לי מה לעשות ועד שיש לי (שיעורים) לא בא לי..

כרגיל החשק לעדכון הבלוג צריך להדחות לטובתם של הלימודים (למרות שאני לא באמת משקיעה את המאמץ הרצוי-כניראה..)

 

אז..בכל מקרה

מה עשיתי בימים האחרונים? 

-מבחן במת'..שהתוצאה שלו היא 62..ספרתי להורים-התאכזבו...אני רק מקווה שבמבחנים הבאים אני אוציא מעל 90 בכולם..

-יום ההולדת של שני עבר...מתנתי אליה עדיין לא הגיעה אבל בגדול-נהנתי.. היה נחמד בסרט (המאוד יפה ומומלץ!) וגם נחמד באמ..מתחם אוכל?XD

-קניתי ג'ינס.. מידה 42 (!!) הוא סקיני.. פעם לא יכולתי להכנס גם ל-44 בג'ינסים שהם..סקיני.. זה נוראי שהמידות לא באמת תואמות למספר.. 

-כמו כן, קניתי שני זוגות נעליים! כהחלפה לאולסטאר והוואנס ששירתו אותי שנה וחצי.. 

-אני חולמת חלומות ממש הזויים לאחרונה.. כמו החלום שחלמתי לפני המבחן במת' שבו אני הגעתי לכיתה והיו תרגילי חזרה על הלוח-ובאתי לפתור אחד..ולא הספקתי כי התעוררתי..

-השמנתי..דיכאון

-פצעונים-עוד דיכאון

-אני מתגעגעת לקן ולטיולים ולחניכים.. אוף..

-בית ספר צילם אותנו בכדי להכין כרטיסי תלמיד שבעזרתם נוכל להכנס לבית הספר (וככה למנוע מסתם ילדים שלא קשורים להכנס) חכם.. המון אנשים מתלוננים על איך שהם יצאו בתמונה.. גם לי יש כמה תלונות שעם קצת פוטושופ הכל היה ניראה הרבה יותר טוב.. מצד שני זו אחת התמונות הכי טובות שיש לי מהשנים האחרונות..

-המורה לתעבורה-ציון , זוכר אותי..זה טוב-כי זה אומר שהוא יודע שאני תלמידה טובה.. אפילו כשהוא חילק לי את הבוחן שהיה לי ציון לא טוב-הוא שאל אותי מה קרה וכאלה.. אני שמחה..

-אני צריכה לשבת לבד בשיעורים.. לא שיש לי משו נגד אלון..אבל מה לעשות-מאז ומעולם לשבת ליד מישהו שמדבר/עושה קולות/בת/ידיד טוב היה לא קל... 

-הוא יכול להיות ממש נוראי ומגעיל.. אני מרגישה ממש כישלון בזה שטעיתי כניראה לגביו-שדימיינתי את מה שראיתי.. שמה שחשבתי שיהיה בו בכלל לא קיים.. אף פעם לא היה קיים.. חבל..

-הילד ההוא באדום.. נונו..תמיד לובש אדום או שחור-אבל בעיקר אדום.. עדיין סטוקרית ועדיין נחושה בדעתי.. (ובעיקר סקרנית..) 

-זה כבר לא משנה מה הלב מרגיש.. כשכולם עוברים הלאה אין טעם להשאר מאחור..וכולם עברו הלאה-אז.. גם אני צריכה להתחיל לעבור..

-בת דודה שלי כבר שלחה את משלוח הבגדים והנגן.. 

-עייפה

-הארי פוטר בקרוב יוצא.. הגיע הזמן

-בסוף לא ראינו פעילות על טבעית-וזה בעיקר נותן לי הרגשה שהסיפור הגדול היה שקר ושצדקתי שלא פתחתי ציפיות.. חבל אבל שלא ראיתי את הסרט-אחלה סרט.. 

-גנבת חברים? אולי..

-בא לי..בא לי יחס..כן טוב מודה- בא לי חבר..לכולם הולך ורק אני תקועה מאחור עם חבורה של ווירדאוז..שמישו כבר יבוא וינשק! 

-אולי החיים שלי הם בעצם הנסיכה והצפרדע? אם זה ככה אין לי שום בעיה לנשק את הצפרדע-רק שיהפוך לנסיך! 

-יחי קרן פלס ואלכסנדר ריבק..ולא נשכח את שלמה ארצי שמידי יום מזכירים לי כמה החיים הם אחלה 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

כמה זריקות חיסון ובדיקות דם את זוכרת שקיבלת בחייך?
אממ..עד כיתה ה'-הייתי אומרת חמש פעמים.
מכיתה ה' לא סופרים-הייתי חולה בהמון דברים שאילצו המון בדיקות דם-וכמובן גולת הכותרת-בדיקת הדם שאני עוברת כל חצי שנה..


כמה מטריד אותך לקבל זריקת חיסון? או לעשות בדיקת דם?
ממש קצת:)
האמתי חיסון זה הרבה פחות נורא מבדיקת דם..
ובדיקת דם כואבת רק אם האח/האחות גרועים..

כמה הטריד אותך לקבל זריקת חיסון או לעשות בדיקת דם לפני כמה שנים (או כמה עשורים למבוגרות יותר)?
אפס..
טוב שקר-תמיד שניה לפני שהמחט נכנסת לתוכי הפחד שהזרימה של הדם תיהיה נוראית והרופאה תצתרך לסובב את המחט-תוקף אותי..
ניראה לי זה קרה לי רק פעם אחת אבל זה לא כיף!

מהו טיפול השיניים המטריד ביותר שעברת? איך הרגשת?
אמממ
היו שניים אבל הרעיון בהם דומה..
ההרדמה לא פעלה..
מכירים את אלו שמפחדים מהזריקה? גם אותי המחט הענקית הזאת מלחיצה (זה נראה כמו מכשיר עינויים!) ומודה-מרגישים כל שניה שהמחט בתוך הפה..
אבל-הכאב הקצר הזה -הוא אפס ליד קדיחה בשן בלי הרדמה..


האם עברת בדיקה רפואית שדורשת להתפשט לגמרי? איך הרגשת? כמה זה הטריד? מה היה שם?
לא..
הכי רחוק שהיה לי זה בדיקה כשאני רק עם תחתונים וחזיה..
או בלי חלק עליון(כשהיתה לי דלקת ריאות..)
בגלל כל מיני סיבות רפואיות מצאתי את עצמי בלי חולצה עוד בכיתה ה' או ו'.. ככה ש"התרגלתי"
זה לא כזה מטריד-זה רק קטע רפואי וסודי..זה לטובתי..

האם היית מאושפזת (נניח לצורך ניתוח?) מה זכור לך מהמאורע? היה טראומטי? מה עודד או שיעשע אותך?
לא..
כלום..
לא היה ולא נברא

האם צרכת שירותי רפואה פרטית? מה ולמה? איזה חלק כיסה ביטוח? איך היתה חוויית הטיפול?
הדבר היחיד של רפואה פרטית שצרכתי זה טיפול שיניים ובדיקת לב(בכיתה ב'..הפעם הראשונה שנסעתי ברכבתD: )

האם נזקקת לטיפול רפואי במהלך טיול בחו"ל? מה ולמה? איזה חלק כיסה ביטוח? איך היתה חוויית הטיפול?
לא הייתי בחו"ל..
חוץ מכשנולדתי..
ואם זה נחשב כשנולדתי-אז היתה לי בעיית רגלים רצינית וקיבלתי מלא מסאז'ים..

האם את מאמינה שכל הטיפולים והבדיקות שהזכרנו קודם היו נחוצים? או שיש לך ספקות לגבי הצורך בחלקם?
נחוצים..

האם אירוע, בו קרובת משפחה או חברה עברה טיפול, או בדיקה רפואית, השפיע עליך? מה היה? איך הרגשת? איך זה השפיע על הקשר ביניכם?
מלא פעמים..
זה משפיע עלי במובן ש"זה יכול לקרות לכולם" לא במובן של "איזה פחד"

אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה

בעקבות שיחה עם האחת והיחידה רינה..התחילה לה הרשימה

מה אני רוצה-מה אני באמת רוצה...? 

 

 

אני רוצה אופניים

אני רוצה אדרנלין ורוח

אני רוצה שקט נפשי

אני רוצה מהירות

אני רוצה ציונים טובים!

אני רוצה להוציא בבגרויות מעל 90

אני רוצה חבר>:

אני רוצה שבנים מעצבנים יפסיקו לנסות לדבר איתי כי זה גורם לי להרגיש כמו פשרה בשבילם 

ואני רוצה שערסים יתנהגו כמו בני אדם

אני רוצה שאיראן תפסיק לשנוא את ישראל וכנ"ל חמאס וחיזבאללה כי אף אחד לא רוצה מלחמה.. גם לא הם

אני רוצה לרזות

ואני ממש רוצה להבריא מהחלמה שיש לי-שהיא לכל החיים..

אני רוצה מצלמה דיגיטלית חדשה או סוללות טובות..

אני רוצה להיות טובה במשהו!

אני רוצה לאכול פיצה וצ'יטוס בטעם גבינה

אני רוצה שמלה

 אני רוצה לעדכן את הבלוג אבל לא בא לי..

אני רוצה כסף! 

טוב..לא

אני צריכה כסף!

צריך כסף לספרים, ובית ספר, ובילויים, והנאות, ומתנות, ואוטו..

ואם יש משו שאני באמת רוצה

זה שיפסיקו ללחוץ עלינו שבגרויות זה דבר חשוב בחיים-הכי חשוב שיש.. 

אני רוצה שכל האנשים שאני אוהבת ישארו איתי לנצח נצחים ולא יעזבו אותי

אני רוצה שאנשים יפסיקו להשתמש במושג "לייק" וילמדו עוד סוגים שונים תוארים

אני רוצה שתוך כמה ימים האופניים שלי יהיו מתוקנות

אני רוצה להוציא לפחות 70 במבחן במת'..(למרות שכמו שזה נריאה עכשיו -הנכשל הראשון שלי מתקרב)

אני רוצה להוציא מעל 90 בהסטוריה

אני רוצה להשלים עם מי שרבתי

אני רוצה לא לפגוע במי שאהבתי (אוהבת-פשוט שאוהבת לא מתחרז..) 

אני רוצה שהוא ישתנה ויאהב אותי ויהיה מאוהב בי

אני רוצה שלשני יהיה טוב בחיים

אני רוצה להפגש עם החבר הכי טוב

אני רוצה לשמח את החבר הכי טוב..

אני רוצה לשמח את סבא וסבתא

אני רוצה לשמח את בת הדודה הקטנה שלי

אני רוצה לפגוש את האכיינים מדרגה שניה שלי

אני רוצה שהכל כבר יהיה מאחור ויגיעו סוף סוף הימים הוורודים

אני רוצה ללמוד לנגן על פסנתר-לפחות שיר אחד-השיר שברקע

אני רוצה שלפחות פעם אחת אחרי שלוש ומשו שנים שהבלוג קיים-להגיע לטבלת המומלצים או לפעילים..

אני רוצה לקרא את כל ספרי הארי פוטר מחדש

אני רוצה לראות סטפ אפ שלוש

אני רוצה לנסוע השנה לפולין

אני רוצה לשכב על הדשא ביום של חורף בהיר עם קרני שמש שנופלות עלי ולעצום עיניים 

אני רוצה להרגיש חופש, לא מחוייבת לאף אחד

אני רוצה להפסיק לחשוש מלהחזיק נשק ביד בצבא..

אני רוצה להפסיק לאכזב את הסביבה

אני רוצה לצאת לטיולים של התנועה-השומר הצעיר

אני רוצה רישיון

אני רוצה למצא עבודה

אני רוצה לעדכן את הבלוג בקביעות

אני רוצה..אני רוצה..

אבל זה לא מספיק לרצות.. ולא כל מה שרוצים משיגים..

 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

תשובות לשאלון השבועי

האם את מתעניינת בקריאת ספרים?
מאודD:

כמה ספרים את קוראת בשנה בממוצע?
אממממ...
מינימום 15

מה הספר הכי טוב שקראת?
הארי פוטר D:

מה הספר הכי גרוע שקראת?
הממ..
היו לא מעט..
"בדידותם של המספרים הראשוניים"


מה הספר הכי מוזר שקראת?
לב של דיו

האם רכשת ספר אי פעם? אם כן, איזה ספר וכמה עלה לך?
כן-הארי פוטר ואוצרות המוות
מכיר מלא-כי הוא רק יצא באותה התקופה

מה היה הספר האחרון שקראת? על מה הוא?
אם אני לא טועה
"לא בלי בתי"
מבוסס על סיפור אמיתי.
אישה אמריקאנית התחתנה עם אירני וביום מן הימים הוא מביא אותה לאירן עם הבת שלו-ואוסר עליהן לחזור ובעיקר הופך לאדם נוקשה

איזה ז’אנר של ספרים מועדף עליך?
כל עוד זה ספר טוב אני אוהב כל דבר..
אבל יש לי נטייה לספרים עם כמה סוגים של ז'אנרים.

ולסיום, איזה ספרים היית ממליצה לקוראים שלך לקרוא?
"מה שצריך לקרות"
אחד ה-ספרים!

חסרת כל סיבה לחיות? לא אני!

הרגשת נחיתות חזקה.

להרגיש לא טוב, לא שווה, חסר כל סיבה לחיות..

בדרך כלל יש לי סלידה רבה מאוד כלפי אנשים שמתלוננים לי על שטות שכזאת. מה זה הדבר הזה "לא שווה מספיק"? אדם שווה בדיוק את מה שהוא מעניק.. 

לא חסרות סיבות לחיות ולמשש את זכות החיים שניתנה לנו בזכות ג'ון לוק היקר שישב אי שם בעבר הרחוק-פחות או יותר בתקופה שבה ל90% מכלל האדם היו "קיימים" בשביל של-10% האחרים יהיה מה לעשות בחיים. 

אז למה אני בכלל כותבת את זה? 

לא, אף אחד לא מתלונן באוזניי באופן תמידי על כמה שרע לו בחיים.. (או שזה סימן שאנשים התבגרו או שזה סימן שהכתי לפסיכולוג גרוע.. משו אומר לי שזה משניהם) ולכולם יש תקופה קטנטנה שמשו לא הולך..

הבעיה מתחילה כשאני-האדם שמקופסאת שימורים יכול ליצור עולם שלם ולהנות ממנו-לא מרגיש ככה..

כל תאוריה בחיים שווה משו רק אם היא תתקיים לפחות אצל מישהו אחד.. 

אם יש מישהו שיודע עלי הכי טוב ויכול לעזור לי הכי טוב-זו אני.. מאז ומעולם (ואולי זה ישמע מצחיק ולא אמין) הייתי מתווכחת עם עצמי בכל נושא שבו השאלה "אבל מה עם ההנאה העצמית?" היתה עולה על הפרק.. 

למשל-לריב עם אנשים אחרים זה נורא.. 

בדרך כלל אם אני טועה אני גם יודעת שאני טועה .. ועם כל הכבוד לאגו שלי -הוא נוטה להפסיד במלחמה מול חוש הצדק שלי..

(זה למה מאוד נדיר לראות אותי רבה עם אנשים-אם אני באמת רבה ולא משלימה.. הבעיה היא אצלכם -מה שאגב..קרה במהלך חיי רק פעם אחת *כיתה ד' לא נחשב! היינו קטנים..* )

 

לאחרונה אני מרגישה מאוד "למטה" במובן ה..אמ..משפיל? 

כולם סביבי מצליחים ורק אני לא.. 

לכל אחד יש הצלחה קטנה בחיים-יש את הבנות שהצליחו לרדת במשקל, ואת הבנים שהעלו את הממוצע ציונים, יש את האלו שהצליחו להשיג עבודה ואלו שהם סתם טובים בטבעם בכל דבר..ומה אני?

על שלושה דברים במהך חיי שמעתי מאחרים שאני טובה בהם-להקשיב, לכתוב ומקצוע מדעים כלשהו. 

להקשיב-אבדתי את כל ה"מעריצים" הקטנים שהיו מדברים שעות וחופרים.. ומצד שני אני זאת שגרמתי להם ללכת..

לכתוב-אויש נו באמת.. הכתיבה שלי טובה באותה מידה כמו הכושר הגופני שלי. נדיר למצא אצלי משו שווה באמת הערכה ולמה? כי כמו שאין לי זמן או כוח להשקיע בכושר הגופני..כנ"ל בכתיבה.. (גם אם אני כן אשקיע זה לא ישנה המון..יצא משו קטן וחמדמד..) 

ומקצוע המדעים-את זה כבר מזמן איבדתי אי שם בתחילת יא'.. 

עובדתית איבדתי את זה..אני פחות או יותר אמורה להיות כמו כולם-אז זהו שאני לא מרגישה ככה..

אני בטוחה שיש כמה אנשים בודדים בשכבה שיודעים איך קוראים לי ואולי קצת יותר, שיהיו בשוק אם הם היו קוראים פה. שהם יחשבו לעצם "אויש מה היא צומי? יש לה חברים, ובית ומשפחה ובנים אפילו מתחילים איתה? איך היא מעיזה להתלונן?" 

אני לא חושבת שרע לי בחיים-חס וחלילה..חוש הצדק שלי פועל שעות נוספות כדי להראות לי מידי יום כמה טוב אני חיה..

אבל אני בודדה.. 

 

כשחיים כל היום בהרגשה שמישו פוקח עלי עין תמידית, על כל צעד שאני עושה אני מקבלת ביקורת רצינית וקשה וגם אם עשיתי את הטעות הכי קטנה שיש-אני מקבלת האשמות לא קלות. 

מ"מה יצא ממך בעתיד אם את ככה?" ועד "את לא נורמאלית, חולת נפש.." ועוד כל מיני בסיגנון של "חסרת אחריות, אגואיסטית.." ומה כבר עשיתי? 

על שטות..

וככל שזה ממשיך ככה אני רק מורידה מעצמי.. 

כי גם אם אני יודעת שזה לא נכון-זה מטפטף איפשהו.. 

וכשאני מקבלת ציון לא טוב מישהו בעולם יזכיר לי שזה כי אני לא לומדת ולא עושה שיעורים..אז איך בכלל קיבלתי את המאה שלי שבוע שעבר?  

אפילו עם חברים..

אחרי טעות הכי קטנה שיש אני מבוקרת..

היום זה כבר לא ככה.. היום אין לי חברים כאלו שעל כל שטות יעשו עיניין.. 

(מצד שני יש לי נטייה להאשים את עצמי ב-כ-ל דבר.. כןכן בדיוק בגלל הסיבות האלו..כמישהו פעם הזכיר לי שאני אשמה..) 

זה מתחיל משטות, מסתם בדיחה והופך למשהו רציני חסר גבולות..

אם מישהו מה"חברים"שלי יעז להגיד לי משו כבדיחה נוראית ומתגלגלת..אני לא אשב ואשתוק.. 

ואם מישהו שהוא לא מכיר אותי ואומר דבר כזה-טוב למה שאני בכלל אשים עליו? הוא הרי לא מכיר אותי.. 

 

אז בעצם..אני סותרת את עצמי..הרגשי נחיתות שלי הם סתמיים.. 

וזה בעצם מה שאני מרגישה..

אני מרגישה נחותה, עם ציונים לא טובים והמון דברים שאני לא טובה בהם..

ומצד שני..האמנם אני כישלון? 

מובן שלא..אף אחד הוא לא..אבל הידיעה לא פותרת אותי מלהרגיש..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חוק ההוקים, הגורל, האהבה וסתם בית ספר..

שום דבר לא קורה סתם..

כל מה קורה מסביב מרגיש לי יותר מידי מקרי באופן חשוד. כל כך המון נקודות בחיים שקשה כל כך לקרא להן סתם "פוקס".

גורל? אולי..

אני מאמינה בגורל ואני גם מאמינה שניתן לשנות אותו.. 

אופציה שניה שחשבתי עליה זה מישהו מהעתיד שרוצה שאני אשים לב למשהו.. ת'אמת זה ניראה לי הגיוני. בטוח בעתיד מישהו כבר המציא איזו מכונת זמן אז למה שלא ינסו לנסוע לעבר ו"לתקן"משו או אולי לשנות? 

אז עד כמה שזה לא נשמע סביר בכלל-עם כמות ה"פוקסים" שמסביבי זה נשמע לי הגיני מיום ליום..

ואופציה שלישית שחבתי עליה-ואולי זה ישמע מאוד אגואיסטי (אפילו יותר מידי..) זה שאני פשוט יותר מידי פקחית ושמה לב לדברים הקטנים..

 

מרגיש כאילו שום דבר לא סתם ב"מקרה".

חלק קצת יותר מפחיד.. שאם אני אתחיל לחשוב על משו זה יקרה.. אולי אני סתם טובה בניחושים וזה סתם פוקס ומזל אבל זה ניהיה אפילו קצת מפחיד..מה יקרה אם אני אחשוב על משו שלילי? 

וחוץ מזה..מה עכשיו? 

___

הימים עוברים והמבחן במת' מתקרב.. אמרתי לעצמי שאני אקבל בו מעל 95 לא משנה מה כי זו הדרך היחידה שלי לשרוד בחמש יחידות עם הציון הראשון שקיבלתי.. עד כה אני דווקא בדרך למימוש התכונית וזה משמח אותי..

לאחרונה היו כמה וכמה מבחנים..

מאז שאני זוכרת את עצמי הסתרתי מההורים את העובדה שקיימים בכלל מבחנים-הייתי מספרת להם רק אחרי שהייתי מקבלת את הציון..

למה?

כי הם ממש מעצבנים..

הם רואים אותי לומדת ומתחילים להציק לי וכל שניה לדאוג ולהדאיג.. מעצבן

זה היה סיוט ללמוד לבגרות..הם פוקחים עיניים לכל צעד שאני עושה-פן לא אלמד מספיק.. 

לאחרונה? בכלל כל מיני סיבות הייתי חייבת לספר להם שיש לי מבחנים ואני לא יכולה לעזור להם בכל מיני משימות בית..

ומשום מה.. בכל המבחנים האלו הלך לי לא משו.. 

 

ההורים שלי פוקחים עלי עין, נזהרים שאני לא אעשה צעד שגוי, שאני לא אצא בלילות עד מאוחר, שאני אסתובב עם האנשים הנכונים..

המון אנשים אולי אפילו כולם יסכימו עם הטענה הזאת..

כולם בטוחים ובעיקר ההורים שלי, שיש להם שליטה עלי..שהם קובעים לי איך לנהל את היום, מתי לחזור, עם מי להסתובב, איפה..

אז זהו-שלא.

לפני עשר שנים אולי בשנה יותר הפסקתי להקשיב למה שאומרים לי והייתי פועלת לפי ההגיון הבריא שלי. אני הייתי קובעת למי להקשיב ומתי, על מי לסמוך ומתי, איפה לשים את הגבולות שלי..

מאז ומעולם זה ככה..

אם אני משקרת להורים אז הם לא ידעו על כך.. ושיקרתי..

יש להם נטייה להגזמה נוראית-וכל מי שמכיר אותם ואותי מודע לכך.

אם אני באמת רוצה משו אני אשיג אותו איכשהו..ואם אני לא-אני לא רואה טעם להשקיע מאמצים במשהו שהוא לא חשוב..

אני נוטה להקשיב להורים שלי ולכללים שהם "קובעים" מתוך הבנה ברורה שאם אני לא אקשיב-כשאני באמת ארצה משו יהיה לי קשה יותר להשיג..

ההורים שלי הם לא עוד משפחה שכיף למרוד-בבית שלנו למרוד במשפחה מקבל מושגים קיצוניים מידי בשביל שאני אעשה צעד מסוכן שכזה..

הם לא מענישים אותי..ממש לא..אבל מכל מיני סיבות-אני מספיק בוגרת כדי להבין ולדעת מתי לקבל את החוק שהם קובעים.. 

אני כן מורדת בהם ואני כן מפרה את החוקים-אבל אני יודעת מתי להגיד לעצמי לעצור.. 

אני מספיק בוגרת כדי להבין לבד שלכל מעשה ולכל צעד שאני עושה יש השלכות.. 

אז נכון-באסה לי-נדפקתי בקטע הזה..

אבל אני קובעת את החיים שלי ומה יהיה בהם-ואם אני מחליטה מתי להקשיב להם זה כי יש לי סיבה טובה לעשות את זה.

 

__

במהלך הקיץ למדתי המון דברים על עצמי ועל מה שאני באמת רוצה בחיים..

אני יודעת איזה סוג של בנים אני מחפשת, אני יודעת מה אני מצפה מהם ואני יודעת שכשזה אמיתי ונכון-אני אשקיע את כולי.. 

אני יודעת שכרגע הצבתי לעצמי רף-שרק מי שיעבור אותו באמת יצליח "לזכות".

זו מאין "סלקציה" 

ואני אדם נדיב ממילא.. אי מקבלת את כולם מכל הסוגים ומכל שכבות העם..

אבל יש לי דרישות..

ומי שהיה בעבר לא מקבל כניסת VIP-הוא יצתרך בדיוק כמו כולם לעבור את הרף ואפילו קצת יותר.. 

לא עוד טעויות ושטויות..

אני לא יודעת שאני אוהבת..אני לא סגורה על מאוהבת-אני חושבת שאני מדחיקה..

או שאולי סתם קשה לי להפרד מהעבר?

בכל פעם שזה מכאיב-ככה אני נהיית יותר "קשוחה" לעינייין-מסתגלת לזה ואולי אפילו עוברת הלאה..

אני לא הבחירה של אף אחד-זה שאו שרוצים או שלא..

ואם מישהו מתלבט אז מבחינתי זה "לא" 

תעברו הלאה...

 

 

מישהו נכנס לי לבלוג-קורא בו..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים האחרונים..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים שלפני מספר חודשים

הפוסטים של הקיץ..

אני יודעת.. 

 

לפינת הלא קשור>>>>>>לאחרונה יש לי המון פיפי

-יורד גשם!

-קנו לי סוף סוף שעון חדש! איזה הזוי..בדיוק חשבתי לפני שהקודם נשבר לי-שעברה שנה ומידי שנה אני קונה שעון ..

-95 בסוציו! 

-הטיול השנתי מתקרב בצעדי ענק

-לבת הדודה שלי היה יום הולדת :)

-עליתי במשקל.. אני צריכה להמשיך לקחת כדורים...אוף

-בא לי פתאום צבא..

-פולין..אני רוצה לטוס לפולין עם המשלחת..ההורים לא ירשו לי עם התנועה..הסיכוי היחיד זה עם בית ספר-על ידי הנחה מטורפת..

-ראיתי סרט מאוד יפה "נער הקריאה" רויטל המליצה לנו עליו. זה מרתק בעייני-איך שבחור צעיר בגילי מנהל רומן עם אישה מבוגרת שלימים ימימה מתגלה כנאצית..מה עובר לבן אדם בראש בידיעה הזאת?

-היתה צפירה-שבת נכנסה

-שבוע הבא..

-מי נכנס לבלוג מארה"ב =O

-אני עוברת על הפוסטים שהוא קרא ונכנס אליהם..כל כך המון זכרונות מהקיץ..כל כך המון מחשבות.. כל כך המון רגשות..

-לא מתחרטת יותר על שום דבר.. 

-דווקא כשסיימתי פוסט אני רוצה לכתוב כבר אחד חדש..

-אז אני אוהבת ומדחיקה.. אני יודעת שלא יוצא מזה כלום.. אבל אני נהנת מהרגע-מהרגעים הקטנים שלי ושלו..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

1. עני על השאלה "מי אני"?
ינה
ההיא עם העיניים.. החברה של.. הבת של.. החנונית.. ואפילו הזאת עם הבלוג..

2. למה דווקא את השם הזה קיבלת?
השם עצמו קיבלתי מסבא רבא שלי קראו לו יעקוב (או יאן ברוסית.. ולא-זה לא יהושע.. הרוסים יגידו שזה יהושוע.. אבל זה כי הם רוסים)
ואני גם ינה בלי א'.. ואת זה ניראה לי קיבלתי מהגננת שלי.. או ממישו אחר שלא ידע איך כותבים את השם שלי בכתיב מלא..


3. האם את אוהבת את השם שלך?
באופן מפתיע כן.
זה שם מוזר, לא שיגרתי,, מספיק יהודי בעל שתי הברות שמייצג המון דברים..
בדיוק מי שאני

4.האם יש לך כינוי חיבה?
מלא..
יאן, יאנצ', יאנוש, יאנל'ה, יאנצ'קה, ינולה, יאנעעע..
יש עוד כל מיני..
(אני יכולה לחשוב בדיוק על מישו אחד שיכול להוסיף עוד עשרה לרשימהXD)

5.מה השם שלך מזכיר לך?
את עצמי..
הוא לא מזכיר לי דברים אבל הוא בעיקר מעלה בי רגשות

6. ספרי על שלושה דברים שאת טובה בהם?
להקשיב, להבין סיטואציות, להתאפק

7. אלו שלושה דברים שהיית רוצה להיות טוב בהם?
לדעת להסביר את עצמי, לסחוף אנשים בשיחה ולגרום לאנשים לסמוך עלי בעקבות זה..

8. מה חברים חושבים עלייך?
אני לא יודעת..
תלוי בתקופה..

9. מה גורם לך לקום בבוקר?
סקרנות ולעשות משו ממש טוב בחיים!

10. מה מביך אותך?
אני כמעט ולא מובכת..אני מתמודדת עם מצבים כאלו..

צוחק מי שצוחק אחרון

אי אפשר להמשיך ככה יותר-אני כותבת ולא אכפת לי מה יהיה. 

לא אכפת לי שיש מחר מבחן בפיסיקה שאני בכלל לא חושבת שאצליח לעבור אותו..לא אכפת לי

אני רוצה לכתוב! 

____

צוחק מי שצוחק אחרון..

קניתי לפני שבוע ויום פרחים לסבתא. 

הלכתי לחנות הפרחים שבמעלה הרחוב ועמדתי בחנות וחשבתי. איזה זר סבתא הכי תאהב? היה שם מבחר צבעוני של פרחים מכל מיני סוגים, יכולתי גם להכין לה זר-היה רק צורך בלבחור. לבחור את הזר שסבתא הכי תאהב והכי תשמח לקבל. 

ובחרתי-זר חמדמד קצת צבעוני-לא במובן הרציני ודיי גדול. 

מאושרת באתי הביתה, הדלת נפתחה באתי לסבתא עם הזר והיא מאוד מאוד מאוד שמחה! קראנו לאמא שלי מהחדר שלי וכשהיא ראתה את הפרחים-התחילה לרדת עלי. 

"אוי זה סתם פרחים זולים" 

"שלי יותר יפה-אני הבאתי ורדים" 

מובן שזה היה בצחוק אבל בכל צחוק יש דבר רציני..והיא צחקה על הזר..שהוא לא משו שסבתא לא אוהבת אותו..

סבתא כל הזמן אמרה לה להיות בשקט ואמרה לי לא להקשיב לה כי הזר יפה והיא מאוד אהבה..

עברו הימים, הורדים של אמא נבלו, הפרחים שהיא קיבלה מבת דודה שלה גם כן (זה היה זר לא רע בכלל..) 

אבל שלי? 

ככל שעברו הימים ככה הצבע שהם קיבלו היה כל כך חזק וברור.

מידי יום הפרחים נהפכו ליותר ויותר צבעוניים, יותר אדומים וכתומים.

קניתי אותם כשעלי הכותרת היו קצת דהויים בצבעם, מחציתם עוד לבנים.

וכרגע צבעם עומד על ורוד ממש חזק-ורוד כזה       ואדום כזה       

סבתא אתמול קראה לי לסלון ואמרה לי להלסתכל עליהם-היא היתה מאושרת כל כך ואמרה "מכל הפרחים שקיבלתי, רק הפרחים מהנכדה שלי נשארו יפים ועומדים ולא נבלו!" זה שמח אותי..

רק בשביל זה שווה להשקיע במתנה-בשביל לראות בן אדם מאושר..

ואמא?

אכולה מקנאה.. 

____

זה לא ענייני..

הסיפור הזה כבר לא ענייני ואני כבר לא חלק ממנו..

אני הרבה הרבה הרבה מקדימה..ולא אכפת לי כבר שזה מציק בלב..

אני לא חוזרת לעשות את אותה הטעות..

אני עוד זוכרת את המילים ההן..אני זוכרת שהדבר היחיד שהפריע לי זה הכבוד העצמי שלי..ות'אמת?

אחרי שאני אולי יודעת מה שקרה-אני כל כך שמחה שאני איפה שאני...לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי בקיץ-על כלום..אני אפילו שמחה ממה שהיה בקיץ.. מה שהיה אחרי..

שמחה בכל מעשה, בכל מצב.. 

לא מתחרטת כבר על שום דבר..

עכשיו, אחרי ארבעה חודשים אני מתחילה להבין למה התכוונו המילים "זה מגיע לו" 

אין יותר דרך חזרה, אין יותר מה שהיה...

אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, איך הוא יראה..

אבל אני? על אותה טעות לא חוזרת..

לאט לאט חוזרים למצב נורמאלי וטוב שכך...בלי ריבים, בלי פוזות..

רק ידידות

הוא לא יכול להצליח יותר מזה.. 

 

 

 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>כי גם כשמפסיקים קשר-אין זה אומר שהכל רע..

-אני מפחדת מפיסיקה ומת'..

-לא רוצה בננה! דיי כבר..אוף..אני לא רוצה!

-היום הולדת של דר היה ממשששששששששששששששששששששש טוב!XD 

-הטיול השנתי מתקרב..

-בית ספר מתקין מצלמות בכיתות וכרטיס מגנטי לכל תלמיד

-כפוייות טובה..זה מה שזה..פשוט מגעיל וגועלי מה שהם עושים.. במיוחד מהצד שלה..כל כך צבוע וכל כך לא אמיתי.. חוסר אמונה והמון זילזול..הם יודעים שאני שונאת את זה ועושים דווקא-כי זה נוח להם.. נמאס ומגעיל-לא עוזרת יותר..

-אני יודעת מה טוב בשיבילי.. והחלטתי כבר מזמן מה אני רוצה.. 

miss you X

עד לפעם הבאה

ביי ביי 

 

 

חוק הנאמנות למדינה יהודית לא דמוקרטית

חוק הנאמנות למדינה..

 

פוליטיקה ועוד פוליטיקה..

כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על זה פוסט אבל לא היה לי מספיק ידע בשביל לקבוע את מה שאני מאמינה בו..

גם עכשיו אין לי כל כך...

 

לפני מספר ימים הוגשה בממשלה הצעת חוק מצד ליברמן שלפיה כל אדם שירצה לקבל אזרחות בישראל יהיה חייב להשבע אמונים למדינה יהודית דמוקרטית. (או שזה להצהיר אמונים..)

אני לא זוכרת את הניסוח המדוייק של החוק אבל אני כן זוכרת שהיה מאוד בולט שהוא מופנה לציבור הערבי-ולכן לא מעט אנשים

היו נגדו כי זה גזעני-ובצדק.

אז מה הפתרון? 

כמובן, שכל אזרח וכל מי שרוצה להיות אזרח יהיה מחוייב להשבע (או להצהיר..) אמונים למדינה יהודית דמוקרטית.

 

בהתחלה כשרק שמעתי על הצעת שינוי החוק, לא הבנתי למה המון אנשים סביבי היו נגד ולמה אחרים ביו בעד.

מצד אחד-מה הבעיה להשבע אמונים? הרי..אם לא ניהיה נאמנים למדינה נמצא את עצמנו במדינת שקרנים וצבועים ופתאום כל מיני סודות מדינה יודלפו-במילים אחרות.. לא ניהיה נאמנים!

ומצד שני-אז רגע..מה היה עד עכשיו? הרי כרגע אם מישהו רק יעז לגלות סודות מדינה-הוא ייענש! לא חסרים חוקים שבעזרתם יש נאמנות למדינה..

חוץ מזה..מה זה בכלל נאמנות למדינה יהודית דמוקרטית?

מה זה אומר שבן אדם נשבע או מצהיר אמונים למדינה יהודית דמוקרטית?

אם אני אזרחית ונשבעתי אמונים למדינה יהודית דמוקרטית-איך אני מוצאת את עצמי עוברת על החוק? אם אני מאמינה למשל בחמאס או משו אבל יש לי אזרחות-ונגיד חשבתי לעצמי בראש "הוי כמה החמאסניקים טובים יותר" זה אומר שעברתי על החוק? 

ואם עברתי..מה יעשו לי? ישימו אותי בכלא כי אני רוצה משו אחר?

כל כך המון שאלות שהתשובות היחידות שאני מקבלת עליהן הן כל כך מוזרות..

אני לא ידועת אם החוק הזה הוא טוב או לא, יש כל כך המון שאלות וכל כך המון חוסר ידע...

 

על כל עברה שמתבצעת על ידי אזרח מהמדינה שהיא כנגד המדינה למשל פרסום סודות מדיניים או קבלת אזרחות ממדינה אויבת ושיתוף פעולה איתה-לכל אלו יש עונש, וכל הפעולות האלו הן כנגד נאמנות למדינה-אז לא צריך חוק שאפילו אין לו תנאים או הסברים שיכליל את זה.. 

אז בעצם כרגע מבחינתי להצהיר שבן אדם נאמן למדינה זה כמו להצהיר שבן אדם מקבל את החוקים שלנו. אבל מה אומרות צמד המילים "יהודית דמוקרטית"?

זה אומר שכל אדם חייב לקבל על עצמו שהמדינה שהוא נאמן לה ולחוקים שלה היא מדינה יהודית דמוקרטית. 

אבל אם אני בעד פלשטינה? אז אני לא יכולה להגיד שאני נאמנה למדינה יהודית-כי זה שקר.. 

ואם אני חרדית? הרי חרדים הם נגד מדינת ישראל כיוון שלא קיבלנו אותה עם בוא המשיח, אז..איך אני יכולה להצהיר אמונים למדינה יהודית דמוקרטית שמבחינתי היא לא באמת מדינה יהודית..? 

בעצם יש פה הפרת זכות דמוקרטית חשובה-הזכות לדעה אישית.. 

כלומר, אם אני נגד הרעיון אז נשללת ממני הזכות לדעה אישית בנושא ומכאן יוצא שאין לי שום זכות להביע את דעתי הנגדית-כי זה נגד הנאמנות למדינה..

אז איפה פה כל הדמוקרטיה?

אי אפשר להיות מדינה דמוקרטית בלי שיהיו גם מתנגדים!

 

אני נאמנה למדינה אבל לדעתי החוק הזה הוא בעיקר בזבוז זמן..

לא מגדירים בו מה זה נאמנות, אי אפשר לעבור על החוק הזה..אפשר לעבור על חוקים אחרים ואם אתם שואלים אותי? זה בעיקר עוד צעד של ליברמן להפוך את המדינה שלנו ללאומנית יותר.. ולאומנות זה כוח שלילי..

 

אין לי בעיה להצהיר אמונים למדינה.. יש לי בעיה אם אנשים שמתנגדים לכך..

אפילו המדינות הערביות מסביב צוחקות על החוק.. לא סתם הוא מככב בחדשות..

הבעיה העיקרית שלנו-אף אחד לא יודע מה הוא באמת אומר ולמה הוא עלול לגרום..

 

עד לפעם הבאה

ביי בייי

תשובות לשאלון השבועי

1. האם את רגישה לדגדודים? אם כן, היכן?
רגישה-כן
איפה? חחחח ניראה לכם שאני אגלהXD

2. האם את אוהבת שמדגדגים אותך? איפה בעיקר ולמה?
תלוי בסיטואציה.לפעמים כן..ולפעמים זה מעצבן...
איפה-שוב..לא עונה:)
ולמה?
כי לפעמים סתם כיף לעשות שטויות..

3. האם את אוהבת לדגדג אנשים?
כן אבל תמיד יש לי פחד שאני אכאיב להם או לא אצליח אז..אני בדרך כלל נמנעת מלנסות

4. מה דעתך על דגדוגים?
המצאה גאונית ונוראית

5. האם חבר שלך מדגדג אותך?
הרשו לי ול"חבר" שלי לגחח..

6. האם את בעד/נגד דגדוגים? ולמה?
בסופו של דבר..בעד
גם מגע, גם מצחיק, וגם העונש הכי טוב שיש..

7. אם חבר שלך יתחיל לדגדג אותך ולא תהייה לך אפשרות להשתחרר, מה תעשי?
אאיים עליו..מה זו השאלה הזו?XD
אם היה מישו. .שהיה מדגדג אותי..סביר להניח שהיה מפסיק אחרי ששם לב שאני נכנעת..

8. האם פעם דגדגו אותך למוות? אם כן ספרי כיצד, אם לא, מה היית עושה אילו כן?
טוב..אני עדיין חייה
אבל אם זה היה קורה..וואי..
עדיף לא לחשוב על זה..

9. כשאת רואה שמדגדגים מישהו, האם תעזרי לו להשתחרר מהדגדוג או תצטרפי למדגדג, ולמה?
תחילה אברר את סיבת הדגדוג..אם זה עונש הולם אצחקק מהצד או במקרה קיצוני אצתרף..
אם זה לא שווה את זה..אדגדג את המדגדג..

10. ולסיכום- לרוב, האם אתן המדגדגות או המדוגדגות?
המדוגדגות...

אחרי שבוע מפרך..גם חלום על שלוש במת' ניראה מציאותי

עוד שבוע עבר שלא חסור עידכון.

עוד שבוע של "אוווווווף בא לי לעדכן את הבלוג!!" מגיעה הבעיה.. "אין לי זמן!!"

אני שמה את הבלוג שני בדסר עדיפויות הבית..במילים אחרות-קודם בית ספר אחר כך בלוג. זה בעיקר אומר שעד שאני לא מסיימת ללמוד או לעשות שיעורים אני לא מסוגלת לעדכן.. 

הסיבה היחידה שהתיישבתי סוף סוף בשביל לעדכן, זה רק כי עבר כבר פאקינג שבוע שלם! 

כל כך המון דברים בשבוע וכל כך קצת...

_____

בית ספר, לימודים, לחץ!

יותר מידי שיעורים בכל מיני מקצועות ואני לחוצה מזה..

אני לחוצה בעיקר משיעורי פיסיקה-כי אני לא תיישבתי על התחת לעשות שיעורים (האמת הייתי צריכה לעשות את זה ברגעים אלו ממש...) כי זו הדרך היחידה שאני אבין את החומר בזמן עד הבחינה ביום ראשון-ואם אני אקבל פחות מ-95 זה יהיה מפחיד..

כנ"ל לגבי מת'..אני עושה שיעורים במת'.. שמצד אחד זה מעולה כי אני קולטת את החומר..ומצד שני אני תמיד מרגישה מאויימת בכיתה! כמעט כל הכיתה היתה או נמצאת במשו שקשור  למקצוע מדעי כלשהו משמע- הם יודעים יותר דברים והקצב הכיתתי עולה..זה טוב-זה מדרבן אותי להוכיח שגם אני טובה וגם מדרבן אותי לקבל מעל 95 במבחן הבא (לקזז את החמישים ושבע שלי...><) אז אני עושה שיעורים.....

ואני פתאום באמת לומדת לכל מיני מקצועות ומשקיעה יותר ממה שאי פעם השקעתי-שזה טוב אבל זה גם מוכיח את היותי חנונית.. 

 

המבחן בסוציו שהיה השבוע-עבר..הוא לא היה קשה אפילו דיי קל..אבל הוא היה בעיקר אמ.. מעצבן..אני יודעת שאני לא אקבל מאה..השאלה האם אני אקבל מעל שמונים..

 

_____

כושר גופני-אני בכושר! לפחות הרבה יותר בכושר משהייתי שנה שעברה..

בחימום הרגיל שלי בספורט-שלושה סיבובים במגרש או במילים אחרות 750 מטר- כזה קשה.. אני כן מתעייפת קצת..אבל קצת! אני לא עוצרת באמצע..

האמת ההילוי הכי גדול ומשמח היה בשיעור מדרגות!

שנה שעברה שיעור מדרגות היה אחד השיעורים הכי קשים שעברתי! אני זוכרת שהייתי כל כך עייפה אחריו עד שלא הייתי מסוגלת להגיב כמו שצריך.. היתה לי בחילה וכאב לי כל הגוף..

והפעם? השנה?

ניראה לי אני בין היחידות שאמ.. זה סתם היה עוד שיעור בשבילי..

כן היה קצת קשה לקראת הסוף.. אבל סיימתי את השיעור בהרגשה סבירה...לא מתתי..סיממתי כמו בן אדם-בין הראשונים:) 

אה..ואם כבר ספורט

עד היום לא הצלחתי לגעת עם הידיים בריצפה כשהרגליים ישירות..

ושוב..עד עד היום!

המורה שלנו לספורט עשתה לנו מתיחות.. מתחנו שרירים ו...הגעתי לריצפה! איזה אושר D:

____

השווצרים..המשלחת משוויץ...

הם אחלה חבר'ה..

הפעילות המשותפת איתם הסתיימה.. הם ממשיכים כרגע במסעם בארץ ללא ליווי כלשהו מהתנועה..

היה ממש מעניין איתם! הם אחלה חבר'ה..היה נחמד לשמוע את הדעות שלהם לגבי המצב בארץ..XD

נחמד לשיר איתם שירים בעברית..

נחמד ללמוד מהם על אורח החיים בקן בשוויץ..איך הם מעבירים פעולות וכאלה..

אפילו יש להם שיר ממש מגניב! של התנועה! והוא כל כך יפה..

אני שמחה שלקחתי חלק קטן במסע שלהם פה..

למרות שרק הייתי בטקס קבלת הפנים שלהם, בפעולה משותפת איתם(+ אכילת השוארמה הראשונה שלי בחזן! אוי זה היה נוראXD) והקריוקי הנחמד.. (אכן לרקוד ריקודי עם באמצע ביניין המזכירות זה חוויה בפני עצמה!XD) 

 

___

החלטות שאני מקבלת -מתקבלות על ידי חשיבה רבה ומתבססות על הגיון בריא, עובדות והאינסטינקט הטבעי שלי שלא טועה כמעט.. הן לא תמיד משמחות או קלות..אבל הן נכונות..

מובן שאולי אני טועה.. אבל הזמן אומר את שלו, הזמן ומה שבא אחרי יישום ההחלטה..

זה לא שקל להגיד שלום למישו שחשוב לך.. זה לא.. אבל זה הדבר הנכון לעשות..  ואם לא-הגורל כבר ימצא את דרכו..

___

שמועות ועוד שמועות...בדרך כלל אני לא אוהבת שמועות..אבל השמועות שצצות לאחרונה דיי משעשעות..

הסיפור שלי נמשך.. ואיתו העלילה..

אני כרגע תקועה במקום. 

הם החיים שלי היו ספר..זה זה הפרק הכי פחות מעניין אבל חייבים לכתוב כי זה חלק מהעלילה.. 

מצפה..:) 

 

 

לפינת הלא קשור>>>>קניתי לסבתא פרחים ליום ההולדת והיא אהבה

-ביום שישי הייתי אצל חברה של אמא שלי..לבת שלה היה יום הולדת. היו שם המון אנשים וילדים...וזה משום מה עשה לי חשק להתחתן ולהוליד ילדים..

-לדר יש יום הולדת מחרDDD::::

-אני מתגעגעת להדרכה קצת..

-הייתי רוצה לעשות משו אחר ביום שישי

-הוספתי דבר חדש בבלוג..בצד ברשימות מופיעה סטטיסטיקה של כניסות ומאילו מדינות... שימו לב! מישו מארה"ב נכנס..

-בא לי להכנס לטבלת הפעילים! או להמלצת העורכים..

-היה לי סיוט בלילה..חלמתי שאני מקבלת שלוש בפיסיקה או מת'.. ואז עוד באמצע החלום כשתהיתי אולי אני חולמת התחלתי לשכנע את עצמי שאני לא ושבעצם זה לא חלום...זה היה ניאה לרגע מאוד מציאותי..מזל שזה לא! 

-בגרויות זה מפחיד

-מה אני אעשה עם הרישיון?!

-אני צריכה נעליים חדשות

-הבשמים שקיבלתי ליום ההולדת..לא כאלו זולים.

-אני לא רוצה שהיום הולדת שלי יתקרב..אני לא מוכנה לזה עדיין..

-"מה שצריך לקרות" ספר מדהים!

-רויטל שמאלנית.. זה מוצא חן בעייני

-האספת הורים היתה בסדר..

-המבחן באנגלית...פחד מוות! אם אני מקבלת פחות משמונים זה לא טוב...

-אני אקבל מעל שמונים!

-נכון?

-אילנית באה לבקר! יאו כפרה עליה איזו מורה טובה היא D: 

-האהבה תלויה בכמה מצב רוח יש לי...וכמה נכונות יש לאחר..

עד לפעם הבאה

בייביי

צעד צעד לכיוון החורף

העונה האהובה עלי ביותר-חורף.

קר, קפוא, גשם, מלוכלך, בוץ, בגדים מגרדים>>>לא בשבילי! 

ככל שקר יותר, חם לי יותר.. רק כשקר אני יכולה לזהות מי הם האנשים החמים סביבי-מי טוב..מי רע.. ככל שקר יותר ככה זה יותר בולט. כולנו בועות של חום שמתסובבות.

ככל שקר יותר, אני נכנסת לתוך עצמי, יוצרת לעצמי שכבת מגן של קור-לא סתם אני בין האנשים היחידים שיכולים לשמור על חום הגוף שלהם-ועוד מתלוננים שחם כשכולם עם צעיפים ומעילים. אני אוהבת קור! כי רק בקור כיף שחמים.. אני אוהבת גשם שמנקה את הכל! שלא משנה מה יהיה ואיך יהיה ומה יקרה..כמה טיפות של גשם ישתפו את כל הבעיות וניתן יהיה להתחיל מהתחלה.. 

אני לא אוהבת בוץ אבל אני אוהבת את המקלחת החמה שבאה אחריו, את הרגשת ההקלה שנכנסים למקלחת ומתחילים להוריד את כל הבגדים המלוכלכים ונכנסים תחת זרם מים חם. הקלילות של לבישת הבגדים הכי נוחים והכנסות לתוך השמיכה החמה שרק מחכה לה בחדר.. 

 

החורף כמובן עוד לא הגיעה..אבל לאט לאט מרגישים אותו. היורה כבר ירד ואחריו באו כמה טיפטופים. ריח של גשם ממלא את האוויר ואפילו ניהיה דיי קר בבקרים. הארון שלי כבר מותאם לבגדי חורף, יש בגדים חדשים בחנויות. 

אני כבר מחכה בקוצר לחורף-גם אם זה לא חורף אמיתי..

 

___

אני לא נהנת לאכזב את עצמי.. אף אחד לא נהנה. אני לא נהנת לעשות טועיות וזה עוד יותר לא מהנה למצא את עצמי חסרת כל הגיון בהתמודדות עם בעיה של אחר שאני בכלל יצרתי.. 

זה כמו שבן אדם יאשים מישו שלא יכול לתת לכם טרמפ באוטו בגלל רגל שבורה שהוא שבר. 

כמובן שזה אל בדיוק אותו דבר אחד לאחד.. שאני לא אשמה בהכל.. אף אחד לא יכול להיות אשם במאה אחוז במעשה שלו-תמיד יהיה משו מעל שיהיה אשם יותר.. 

השאלה איך יוצאים מהבעיה..או האם מראש המעשים שלי הצביעו על כך שאני לא רוצה לצאת מהבעיה..שאני לא צריכה בכלל..?

שהמצב הזה טוב?

אין לדעת..

 

___ 

סוף סוף הגיעה המשלחת משוויץ, אתמול בערב מצאתי את עצמי בדרך לחוויות לפגישה ראשונית איתם. היו שם כמה אנשים מהקבוצה וכמה מבני עקיבא-כי מסתבר שכל המשלחת היא מהשומר הצעיר ומבני עקיבא-מן הסתם!

היה נחמד לדבר עם כמה מהם לגבי התנועה, מאוד מעניין לשמוע איך הם פועלים שם..

חלקם חתיכים, חלקם פחות..

אבל מה שהכי הפתיע אותי-לא ידעתי שיש בריכה בחוויות! 

היה אוכל, הזמינו אותנו לאכול איתם.. זה היה מאוד טעים אפילו!

היה כל כך מוזר לדבר איתו אחר כך על השווצרים..כל כך טבעי שכבר שחכתי איך זה הרגיש פעם..

__ 

היום עבר באופן נחמד..

הסטוריה על הבוקר, שיעור חופשי של ספורט (הוו הגיע הזמן!), מבחן באנגלית, שיחה קצרצרה של "פניינו לאן" שעדיין לא הסתיימה או..שאולי כן?, עוד שעה של הסטוריה והביתה..כמה נחמד לסיים מוקדם יותר!

בידיעה שבבית מחכה לי שקית צ'יטוס בטעם גבינה!XD 

או....ג'חנון שסבתא הביאה מהעבודה! ג'חנון אמיתי..♥

 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>מרלין זה מעולה!

-אני רואה "שקר לי" 

-אחרי שאני יודעת איך ללמוד לתאוריה..אני צריכה עכשיו באמת לשבת על התחת וללימוד

-יש לי מטרה-יש משחק בפייסבוק שאני רוצה לעצב שם ממש יפהאת המסעדה..זו המטרה שלי..הגיע לעיצוב יפה ואז לפרוש..הבעיה שאין לי כסף מספיק אז אני נאלצת לשחק במשחק עד שאני אשיג את הסכום הרצוי...אני מרגישה לרגע מכורה אבל אני לא.. נמאס לי לשחק! 

-מבחן בסוציו מתקרב... אף פעם לא חכיתי בקוצר רוח למבחן

-מעניין כמה אני אקבל בבוחן בלשון..

-לסבתא יש יום הולדת ועדיין לא החלטתי מה להביא לה

-ניסיתי להבין מה כל המהומה לגבי שינוי החוק החדש שהשמאלנים מתנגדים לגביו-אני חושבת שהבעיה שלי היא שאני לא מוצאת עדיין את ניסוח החוק ופרושו..

-יש לנו פעולה עם השווצרים מחר! 

-ואז קריוקי..מי עושה קריוקי?!

-בא לי לטוס לחו"ל מתישהו..

-איפה אני אהיה בעוד עשר שנים מהיום?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

מחשבות של שבוע שלם-הזוי

יש אנשים ששרים, יש אנשים שמנגנים, יש אנשים שמבשלים, יש אנשים שמצלמים, יש אנשים שמדברים, יש אנשים שרוקדים, יש אנשים שיוצרים ויש כאלו ששותים יין משובח. 

ואני כותבת..

אבל כמו שיש אנשים שאיבדו את הקול, שאין על מה לנגן, שאין מרכיבים, שאין מה לצלם, שאין מי שיקשיב, שאין מוזיקה מתאימה, ושהיין זול-ככה אני לא יכולה לכתוב כשאין לי חשק.

כתיבה זה בין הדברים היחידים שאני יכולה להגיד לעצמי "וואלה, אם אני אשקיע בזה שעה-אני יכולה לכתוב משפט יפה". 

עברתי שבוע שלם של רצון עז לעדכן ושום חשק.. 

הבעיה שלי עם חשק זה שהוא בא כשאין עלי כלי כתיבה והולך כשמישו מפריע לי באמצע..  אני לא יכולה לכתוב כשמישו מפריע לי, לא יכולה להתרכז במילים, במשמעות, בכוונה, במה שאני באמת חושבת ומרגישה. אסור להפסיק ולקטוע מוזיקאי באמצע יצירה-כמו שאסור להפסיק כותב.. 

לקח לי שבוע שלם למצא את הזמן והחשק בזמן הכי טוב..

שבת בבוקר 

בלי לחצים, מחשבות חיוביות, ללא חששות או פחדים, לבד בחדר, קרני שמש בחוץ, שקט של שבת ואווירה של רוגע כשברקע אולי מתנגן שיר-ברגע זה שלמה ארצי..

כל כך המון דברים קרו לי בשבוע אחד-ובעצם.. זה לא. 

כל מה שקרה הוא כל כך קטן וזעיר לאומת מה שעומד מאחורי כל דבר.. ואני רק מחכה שהדבר הענק הזה יתגלה וככל שעובר הזמן.. אני מקבלת עוד ועוד רמזים-אני מרגישה שיש משו.. 

 

בגלל שקרו המון דברים ורשימה של משפט או כמה שורות לא עומדים למצאת את הכל..אני אכתוב בפסקאות.

פסקה לכל נושא...

 

________

צבא

כן, צבא..

ביום ראשון התייצבתי בלשכת הגיוס בירושלים לצו ראשון-מתחילה את הדרך שלי בצה"ל.

בשבת בערב עוד הייתי חולה וערנית-כן...בערב הייתי ערנית וזה בעיקר אומר שאני אמצא את עצמי גם בלילה לא ישנה..

למרות כל ניסיונותי לשכנע את אמא לדחות את הצו-הכל כשל..

וככה מצאתי את עצמי בבוקר למחרת באוטובוס בדרך לירושלים-מתעלם ככל שאפשר מהאדם הלא מתחשב ושלא מבין כלום שיושב לידי-אמא. 

שמעתי מוזיקה כל הדרך, ניסיתי לא להיות יותר מידי עצובה..

הרגע הכי שמח בכל אותו היום היה כשהשומר מנע מאמא להכנס ללשכה-למרות שהסברתי לה מלא פעמים שאסור להורים להכנס. 

ברגע שעברתי את החייל בכניסה נפלה עלי סוג של הקלה והתעודדתי-עצמאות.

בקבלה ביקשו ממני לחכות והם יקראו לי.. 

זה לקח כל העיניים קרוב לעשר דקות של המתנה עם עוד כל מיני נערים ונערות (בעיקר נערות) בגילי..זו היתה ההמתנה הכי ארוכה שלי באותו יום. 

הדביקו לנו מדבקה על תעודות זהות ושלחו אותנו למעלה-להתחיל. 

תחנה ראשונה-אימות נתונים.

להזכירכם הייתי קצת עייפה באותו יום (בכל זאת-ארבע שעות שינה!) אני בעיקר זוכרת שכל מה ששיננתי בדרך והזכרתי לעצמי-שחכתי.. התנהגתי כמו כל בן אדם עייף וטיפוסי..וכמובן השאלות..

אני מודה ששיקרתי באחת השאלות-זה היה ממש מפחיד.. 

ואז הגיעו שאלות מוזרות ביותר "האם את נכנסת לדיכאון כלשהו?" "האם יש בעיות בבית?" "האם קשה לך שאין לך אבא?" כל מיני שאלות שלכולם עניתי לא והחיילת מולי-לא כל כך האמינה משום מה.. "מה..זה לא מפריע לך שאין לך אבא..?" "לא..." "את לא עצובה מזה...?" "אמ..לא ממש.. אני לא בדיוק חושבת על זה כל יום..ואם כן זה לעיטים נדירות.." "ומה את עושה כדי להתעודד?" "אמ..שומעת מוזיקה? נפגשת עם חברים..?" אני בכלל לא עצובה שאין לי קשר עם אבא..

בבחינה של בדיקת העברית שלי-ניראה לי לא הלך לי משו..בהתחלה הכל היה קל ונריאה לי לפי הצעד הראשון מתאימים לך שאלות לשלב הבא של הבחינה-והן היו באמת קשות..טוב האמת שלא כל כך קשות.. 

היה דף עם משימות, ומכל המשימות בדף היא החליטה לתת לי דווקא את המשימה שלא ידעתי.. בפוקס.. 

אחר כך היא עברה לדף קל יותר..ששם כבר הכל זרם בצורה טובה יותר..יחסית..

אני מאמינה שבתור מישהי עייפה הלך לי סביר.. אם לא הייתי כל כך עייפה אולי הייתי מצליחה טוב יותר..

בכל מקרה-שלחו אותי לתחנה הבאה

בדיקה רפואית-באתי מוכנה מהבית..עשיתי בדיקה.. לא היה מלחיץ בכלל.. אני לא מבינה למה אנשים עושים עיניין גדול מזה..

שלב אחרון

המבחנים.. במשך יום שלם שאלו אותי אם אני רוצה לדחות ליום אחר..וכל כך רציתי לעשות את זה! אבל..לא הרשו לי.. וחבל..

אני לא יודעת כמה קיבלתי בהם, אני בחיים לא אדע..

הם היו קלים אבל דרוש בהם פשוט ריכוז, לשים לב לפרטים הקטנים..

אני אוהבת לפתור דברים כאלו-אבל לא כשאני כל כך עיפה..

ניסיתי לעלות לפני תחילת המבחן את מצב רוחי, לאכול (תאכלו..זה עוזר תמיד לפני מבחן)

ניראה לפי המנילה עד כמה הלך לי..

אולי עם קצת מזל, יום יבוא אני אהיה קצינה..

 

אה ולא נשכח..כמה ימים אחרי קיבלתי כבר צו גיוס..כל כך מהר.. עוד אפילו שנתיים, אפילו פחות עד הגיוס.. 

____

בית ספר

משום מה בית ספר מלחיץ אותי לאחרונה.. אולי זה בגלל המבחן במת' שלא הצלחתי בו ואולי גם בגלל פיסיקה-החשש שאקבל פחות מ-100.. 

טוב-פחות מ-90..

אני מוצאת את עצמי מכינה שיעורים גם בשעות הקטנות של הלילה, רק בגלל שאני לא נרדמת בגלל הלחץ-לאן הדרדרתי? 

שאיפות-לקבל בכל המבחנים מעל 90.. (כולל בגרויות)

נקווה לטוב..

__

אין לי שם לדבר הזה..

 לחשוב על זה? לא לחשוב? לנסות לגלות מה קורה או לתת לזמן לעשות את שלו?

כל יום עוד ועוד רמזים לגבי מה שקורה..מכל מיני כיוונים.

אהבה זה דבר לא קל-לא משנה איזה סוג של אהבה..

היה לי חלום כל כך מוזר בלילה..

ניתן לכל דמות אות מהא"ב

חלמתי חלום שהייתי צריכה להחליט מאין החלטה..

זה התחיל מדמות א'..

הלכתי, עברתי ליד הבית שלו אפילו.. ואז אנשים אמרו לי להאט, אמרו לי לחכות לו..לשמוע מה יש לו להגיד.. ואני ידעתי מה הוא יגיד ולא ידעתי אם אני רוצה לשמוע..כלומר-רציתי..אבל לא ידעתי מה להחליט.. פחד מכאב, מחוסר הצלחה, מגלגל מסתובב..

אמרו לי לחכות לדמות א' שהתחילה להתקרב אלי בזמן שדמות ב' הופיעה וביקשה ממני להכנס לכלי רכב לבן והוא יסיע אותנו לביתו-ושם תיהיה לי הפתעה..

אני זכורת שבשיחה הקצרה הזאת כבר ידעתי מה הוא יגיד, חשבתי על דמות א'-וידעתי שאני צריכה לתת תשובה לב'..נכנסתי איתו לאוטו ונסענו.

ידעתי מה הוא עומד להציע-ורציתי לסרב לו ולגמור עם העיניין-איתו לא היה לי ספק בהחלטה..

אני לא זוכרת מה קרה באמצע..

אחר כך מצאתי את עצמי עם דמות ג'.. 

היינו ליד ברכה ואו ששיחקנו או רבנו אבל קפצנו פנימה..

הוא הסתכל עלי ואני עליו.. אני זוכרת שליטפתי אותו, כמו שמלטפים ילד קטן או אח.. ובמקביל הייתי סקרנית לעשות משו קצת מעבר ולגלות איך הוא יגיב.. 

ואז..דמות ד'..

דמות ד' היתה אצלי.. ראינו סרט ומשום מה לא דיברנו.. והוא הלך ושכח את הפלאפון שלו.. אז הלכתי אחריו ופספסתי אותו הוא נעלם משדה הראייה..התחלתי לחפש אותו, הלכתי בדרך שלו לביתו, עברתי כמעט חצי עיר..

ואז מצאתי אותו-הוא היה עם מישהי ואני זוכרת שזה גרם לי להיות קצת עצובה.. כאילו שחכו ממני.. ושמו אותי בצד כזה.. שאני כבר לא חשובה.. נתתי לו את הנייד והלכתי ישר הביתה..הוא ניסה להגיד לי משו אבל לא רציתי לשמוע כי..זה הרגיש לי ממש צביעות..התאכזבתי..

מה שמצחיק שכל זה אמיתי.. כמובן לא העלילה אבל זה מה שאני באמת חושבת.. 

אני רוצה להרחיק ממני את דמות ב', לגלות מה עובר בראש של דמות ג', לפתור בעיות עם דמות ד' וכמובן.. להחליט אחת ולתמיד מה יהיה עם דמות א'..

ניתן לזמן לעשות את שלו ואני אמשיך להנות מהעלילה.. הדרך היחידה שלי למצא משו חיובי בכל העיניין..

___

לפינת הלא קשור>>>>>>>וואי בטעות לחצתי "הקודם" לפני ששמרתי והכל נמחק..מזל שיש שיחזור!

-המתנה של יום ההולדת של מילה מחכה כבר למילה! אני ממש אהבתי את התוצאה הסופית!

-אתר החידות חזר!

-משלחת משוויץ מגיעה לרחובות והם אפילו ישנים אצל כמה אנשים שאני מכירה..החלק המגניב שחלק מהם בתנועת השומר הצעיר!!! וכמובן אנחנו נהיה איתם קצת..ממש קצת..אבל נהיה! אני כבר מחכה לזה
ng



t;

-עוד מעט יוצא הארי פוטר

-עוד מעט טיול שנתי

-עוד מעט לסבתא יש יום הולדת ואני לא יודעת מה להביא לה..

-אתמול בערב הייתי בבאולינג-כל העולם ואישתו היו בבאולינג! 

-אני לא טובה כל כך בבאולינג אחרי משחק וחצי..

-אני אוהבת פיצה..אני רוצה פיצה

-אני כבר לא חולה!!

-אבא התקשר לאמא לפני כמה ימים.. כןכן-אבא שלי זה שאין לי קשר איתו.. רצה להזמין אותי לאיזשהו טקס.. איפה היית במשך שנה וחצי?

-אם אבא יקנה לי אוטו אני מוכנה לא לסלוח לו על מה שעשה לאמא..

-עוד מעט מתחילים ללמוד לתאוריה! מישו מכיר דרך טובה..?

-צריך למצא עבודה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

פיאנו..

אני לא ידועת  מאיפה זה בא-או שאולי אני כן ..

כרגע ברקע מתנגנת המנגינה הבאה

 

כל כך יפה, כל כך עדינה.. 

מזכיר לי את הקיץ שעבר עלי.. 

מתחיל לאט לאט..נעים לאוזן ושלו.. ואז היד המובילה משנה קצב למשו קצת שונה ויותר מהיר..

ובסוף מגיע הפיזמון המהיר..

כל כמה שניות נשמע תו חזק ואחריו מספר אקורדים המלווים בכמה תוים חלשים..

והכל חוזר על עצמו..

וזה עולה בצלילים, בגבהים..

זו מנגינה יפה..

 

מוזר איך שהקיץ הזה התחיל והתגלגל לכיוונים שלא חשבתי ולא יכולתי להעלות בדעתי..

כמה פעמים שמעתי את המנגינה הזאת במהלך הקיץ..

זה צירוף מקרים מאוד נדיר ששני אנשים שונים שלא קשורים זה לזה השמיעו לי אותה..

יש רגע במנגינה לקראת הסוף שזה נעצר-שיש שקט..ואז זה מתחיל מהתחלה.. כמו הקיץ שלי..

זה היה קיץ מרתק.. לא קל אבל חוויתי בהמון בחינות. למדתי הרבה במהלכו והתגברתי על מכשולים.. לאהוב, לשנא, לקנא ועוד המון רגשות שונים עטפו את הקיץ הזה. 

 

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את זה בקיץ. הייתי כולי נרגשת ומלאת אנרגיות כהרגלי, כדרך התמודדותי.. ואז היא התחילה להתנגן באוזני. קפאתי במקום מקשיבה לכל צליל קטן ושוקעת לתוך סיפור שלם שנרקם בראשי בין הצלילים. ככה זה איתי ועם מנגינה יפה..אני נכנסת לתוכה..

וזה כל פעם מחש כשאני שומעת אותה..

אם היו יוצרים סרט על החיים שלי בקיץ...ללא ספק מנגינה הזאת היתה מופיעה בפס קול... 

_____

אני חולה..חצי חולה..לא יודעת אפילו מה יש לי..

אני מרגישה לא טוב ויש לי צו ראשון ביום ראשון..

אני מקווה שאבריא עד אז...

את מחר אני עומדת לבלות בשיעורים בפיסיקה..כל כך המון שיעורים-אוף. 

כל המחלה הזאת מוציאה אותי מדעתי..אני שונאת להרגיש ככה-פשוט שונאת..

בגללה אני לא הספקתי להכין את השיעורים בזמן...

 

לפינת הלא קשור>>>>>כי בעבודה של אמא שלי מספרים על בדיחות גסות

-לסבא שלי היה יום הולדת ובלילה התגנבתי למטבח ושמתי את המתנה שלי עם דף ברכה קטן...הוא אהב את זה..

-מסתבר שלחיות באוקראינה לפני שישים שנה-ממש לא כיף..אנשים היו כל כך אטומים כלפי העולם ולא מודעים למה שמתרחש בחוץ..כמו באירן

-שונאת גזענים

-מי עוד יודע על הקטעים הלבנים? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חשבתי

חשבתי על זה..

אני ממש רציתי לכתוב פוסט

ואז הבנתי שכבר כתבתי כזה..

כמעט לפני שנה..

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=375508&blogcode=11016142 

כמה שאני מסכימה עם כל מילה... 

ממליצה בחום לקרא אותו 

עיצוב חדש!

עיצוב חדש-לרגל העובדה שסוף סוף הורדתי פוטושופD: 

נכון..יש לי עוד המון עבודה להשתפר...

אבל בתור התחלה אני אהבתי^^

100% אוריגינאל 

(אפילו התמונה היא שלי XD)  

לחץץץץץץץץץץץץץץ או שלא?

איזו הרגשה נוראית זו שאני לא עומדת בזמנים-ובעיקר שיש לי המון דברים לעשות. 

זה פשוט אחד הדברים שהכי מלחיצים אותי וגורמים לי לאי נחת וחרדות רבות-למה? כי אם אני לא מספיקה דברים יהיו לזה תוצאות שליליות שישפיעו על עתידי ובסוף אני אמצא את עצמי באשפתות!

טוב, אולי הגזמתי..אולי..

אולי אני לא אגיע לאשפתות אבל אכן אני עלולה להגיע למקום שאני לא רוצה להיות בו.. 

ואיך אני אמורה באמת לחיות את החיים וגם לדאוג לעתיד שלי-שגם אז יהיו לי חיים? זה כמו לרקוד בשתי חתונות.. משו שהוא לא אפשרי-האמנם? טוב כניראה שהמוח שלי חושב אחרת... 

הוא מאמין שזה אפשרי, ותאמת? לא אכפת לי אם זה אפשרי או לא.. אכפת לי שזה מכניס אותי לסטרס רציני ושאני חייבת לדעת מה אני עושה מתי איפה ואיך.. 

שמתי לב לסטרס הזה באיזור תקופת הבגרויות שנה שעברה..כשמשום מה לא פתחתי אתה יומן שלי  איזה שבועיים וככה מצאתי את עצמי בלחץ של "שיטטטט יש בגרויות..אני לא אספיק ללמוד! מתי יש לי זמן ללמוד? אין לי פעולה? אירוע? ואם יש? אולי קבעתי משו? אולי אין לי זמן?!?!?!!?!? אהעהעהעהע@?#$@?#%#?$^%$&%^?@%!@?$!?$@" כן-ציטוט של המחשבות שלי באותה תקופה..

כמובן שאחרי שבוע וחצי נכנס בי הגיון, פתחת יומן וגיליתי שהכל בשליטה...

אז למה היה לי כל כך חשוב לספר על תקופת הסטרס שהיתה לי לפני שלושה חודשים? 

אה כן...כי זה חזר! 

אכן כן... מצב הסטרס היומי-האי ידיעה חזר אלי בתחילת שנה.. 

וכל זה רק כי אין לי יומן..

אך לא עוד!

השגתי יומן! D: 

סוף סוף קיבלתי את היומן שלי...הו יומני היקר! סוף סוף לוח זמנים, סדר, הגיון..

הרגשתי פשוט רוגע אין סופי כשקיבלתי את היומן..זה נשמע כל כך טיפשי -אבל זה הרגיע אותי לדעת שהכל נמצא במקום והולך בסדר..שאני זוכרת דברים!

שאני מוכנה לכל דבר.. 

כמובן שהדבר הכי טיפשי שיכולתי לעשות אחרי קבלת היומן זה לקשט אותו ולכתוב את כל התאריכים-במקום ללמוד למבחן בתנ"ך..אבל נו-העיקר יומן! 

 

 

כמו כן-ובנוסף לכך!

לא עידכנתי מלאא זמן..יותר מידי זמן

עבר כל כך הרבה זמן שלא עידכתי עד שהתגעגתי..

ולכן...

רשימת הדברים שעשיתי במהלך המלא זמן מאז הפוסט הלפני אחרון:)(מזל שיש יומן...)

-למילה היה יום הולדתD: והמתנה הסופר שווה ומגניבה שדורית ואני נותנות לה עדיין לא הגיעה אליה והיא בתהליכים! אנו מחכות לאירוע חשוב בשם מסיבת פיג'מות$^#$@# כדי להביא לה בטקס חגיגי D: 

-היה מבחן במת'-ועם מלא מלא מלא מלא מזל רע-קיבלתי בו ציון נמוך מאוד ועדיין לא דיברתי עם המורה-לא טוב.. וזה לא שלא הייתי מוכנה-הייתי ואני עדיין...זה באמת רצף של מזל רע... תרגיל שלילה לפני התעלצתי לענות והיה במבחן, וויתור על פיתרון שהיה נכון(כי היה לי בלק אוט ועד שנזכרתי חשבתי שהוא טעות...) וכמובן...לא הספקתי לבדוק משפט דימיון כלשהו שהייתי צריכה לבדוק דקה לפני(אמרתי לעצמי לבדוק לפני המבחן כי שחכתי אותו...) ובגלל ששחכתי-והוא היה במבחן..הממ...באסה לי... וחוץ מזה לא טעיתי בשום דבר! ירדו לי נקודות על מה שלא כתבתי...מגיע לי חמש יחידות >: 

-היה יום כיפור....העברתי אותו בפתירתתרגילים בפיסיקה (אוי חטאתי בכתיבה...אבל מה לעשות שלדעתי לכתוב תשובות זה סוג של עינוי...), בערב לפני יצאתי עם חברותי להרצל....(ואיזו ילדה הזויה שחסר לה חברים ניגשה אלינו, ספרה לנו שהיא חדשה וכאלה..דיבנו איתה איזה חצי שעה ואז היא אמרה שהיא שיקרה לנו מכל מיני סיבות שאין לי כוח לכתוב... זה היה הזוי-מי הולך לעבוד על אנשים ביום כיפור?XD ) 

-כמובן שהיה את הבוחן בתנ"ך ההוא.. שלא למדתי אליו כמו שצריך (לייתר דיוק מצאתי את עצמי לומדת את כל הפרקים בוחן שזה באמת המון, ב...יום אחד ולייתר דיוק..בכמה שעות.....לא טוב..ממש לא טוב...). למרות הכל יש לי הרגשהנ קצת טובה בקשר לזה..

-כמעט קיבלתי הפרעה...מציון המורה.. נכון שכולם מקבלים אצלו הפרעה על ימין ועל שמאל..אני רוצה להיות הזאת שלא קיבלה אצלו הפרעה אף פעם! אני עוד אצליח... 

-חופש סוכות :) 

-קנו לי מחשב חדש...מכיוון שאת הקודם שלי נתנו לדודה שלי... בשיא הרצינות? הקודם הרבה יותר טוב מהמון בחינות! היתרון במחשב החדש זה מערכת ההפעלה ווינדאוס שבע עוקף את וויסטה!) ושכדי להכנס למשתמש המצלמה צריכה לזהות אותי... יעני ת'עיניים-כמו בסרטים! 

-גררתי את מיסטר איקס לפיראנה.. אוי ואבוי לסרט הזה.. אני לא בטוחה אם הלכתי לראות סרט פורנו של סאדיסטים או סוג של סרט אימה.. בכל מקרה התאכזבתי ממנו... הוא לא משו-למרות שניראה לי שהסרט המשך יהיה הרבה יותר תותח! המלצה? לראות בבית...סרט ששווה לראות בבית אבל לא בקולנוע-בזבוז של כסף :) 

בכל מקרה-לדעתי (ולדעת מיסטר איקס כמובן שבכל הזדמנות מצא לנכון להזכיר לי) החלק הכי מפחיד בסרט היה הפרסומות.. היתה פרסומת שבאמת הבהילה אותיXD 

-המשלחת לגרמניה טסה-ואני בארץ...מקנאה בהם!

-אמא שלי פתחה פייסבוק במהלך הימים האחרונים..היא אפילו הוסיפה תמונות שלי... למזלי-עכשיו היא רוצה למחוק! לצערי-אי אפשר למחוק באמת פייסבוק..
-הוספתי את בת דודה שלי לפייסבוק.. כמה נחמד

 

 

לפינת הלא קשור>>>כי כשמוסיפים את בת דודה שלך-היא עושה לייקים על כל תמונה שלי עם בן..

-דורית חזרה מחו"ל...D:

-אני צריכה לנסוע על אופניים...דחוף! נקווה שהיום.......

-אני ממש צמאה לאחרונה

-קמתי עם כאב גרון

-יש המון שיעורים בפיסיקה..יותר מידי וזה מלחיץXD

-כמעט נגמר לי הזיכרון בפלאפון...אוי לא...
 -אני חולמת בלילות חלומות הזויים......... חלמתי שיש לי קלמר של שקית צ'יפס ומשום מה אני לא מצליחה להוציא אותו מהלוקר..ואני אומרת את זה לרוני-המורה לספרות.."אין לי אבל עט כי הוא בשקית.." ואז היא אמרה לי להביא לה לנסות..והיא סתם פתחה את השקית/קלמר והוציאה עט... ועוד בהמשך החלום היה לי חבר! חחחח וואי ועוד איזה חבר היה ליXD האמת השאלה למהXD לא אהבתי אותו בחלום..זה היה סתם כזה וזה היה סוד! בלי שאחרים ידעו.. וראיתי אותו רק פעם אחת בכל החלום ורציתי לרואת אותו שוב-בכל זאת..חבר שליXD והתגעגעתי-ואפילו לא אהבתי אותו! זה כזה מוזר.. מעניין מה הבן אדם הזה היה אומר לי במציאות אם הייתי אומרת לו שזה הוא..XD (אתם מוזמנים לנחש מי זה-מי שינחש נכון אז..אני אספר לו :) 

-צו ראושן ביום ראשון-ואמא מלחיצה אותי לגבי פיגועים וכאלה..זה הגיע למצב שכבר יש לי הרגשה רעה בקשר לעיניין..כאילו מכל מקום רומזים לי לדחות אותו..גם מבית ספר מבאסים כי אני לא עוברת את ההכנה לצו ראשון ...אבל אני לא אדחה.. לא יודעת למה.. נתמודד עם ההרגשה הרעה! בטח סתם אמא והפרנואידיות שלה משפיעים עלי...

-יש לי עטים חדשים! קניתי שני עטים מושלמים! (העט המושלם יעני..) 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי 

סליחה

סליחה

מצטערת

סורי

ראש השנה..כן-שמחה?

תקופת החגים. אוח. 

פותחים שולחן, זה רק אנחנו.. אותו אוכל שאני לא באמת אוהבת.

אני לוקחת קצת מכל מה שכן..

"אתם צריכים לשבת סביב השולחן בשביל ינה" אני שומעת את סבתא שלי אומרת לאמא שלי כמה ימים לפני. מה זה בשבילי? ביקשתי טובה? אם ההורים שלי לא רוצים לא צריך..

והם לא רוצים-ורואים את זה.

כל שנה זה אותו הדבר. שלוש שנים שאנחנו מתכנסים סביב אותו שולחן וכל אחד בראשו מעדיף להיות במקום אחר. כל פעם מחדש כשסבתא מודיעה שמתחילים את האוכל עם תפוח בדבש ישר עובר אצל כולם בראש "שובם" מגלגלים עיניים ולוקחים כי "חייבים" . אחר כך כמובן האוכל עצמו. כל אחד מסתכל בצלחת של השני מחפש כמה הוא אוכל. אם רק תתנהל שיחה סביב השולחן היא אף פעם לא תיהיה מעניינת מספיק כדי שתמשיך או טובה מספיק בשביל שתגמר בצורה יפה. אז מעדיפים לשתוק. ושותקים..ועל מה חושבים?

על זה שהגיע עוד חג שכולם רחוקים זה מזה..

חג זה משו משפחתי.

פעם אהבתי את תקופת החגים, את כל החגים.

גם היום אני אוהבת אותם..רק בבתים של אחרים... 

לחשוב שרק בגללי מתכנסים כולם סביב השולחן..צבוע. 

שרק בגללי חייבים לקיים הכל כמו שצריך..עוד יותר צבוע.

אני מתגעגעת לימים ההם.. שעוד בת דודה שלי גרה בארץ וכל שבוע היינו מתכנסים כל המשפחה לארוחת שישי. כל אחד עם שלל של חוויות משלו. צוחקים, מדברים ונהנים. פתאום יש צילצול בדלת וקרוב משפחה רחוק בא לבקר. אווירה טובה, אוכל טעים. אני זוכרת את המחשבות שלי-תמיד לאכול לפחות שתי קציצות של גפילטע כי צריך להיות לראש ולא לזנב, לאכול כמה שיותר תפוח בדבש והמון המון המון המון המון המון המון רימונים. תמיד הייתי חושבת לעצמי כמה זרעונים של רימונים הייתי אוכלת וכמה זה ישפיע על השנה החדשה. אך התמימות שהיתה כי כשהייתי קטנה..

גם היום, באופן ילדותי אולי, אני עדיין חושבת על הדברים האלו... עדיין חיה בבועה הקטנה שלי שעדיין יש חג אמיתי..לפחות אצלי. 

כמו בתקופה ההיא שלא היינו מברכים בפסח על החסה וכאלה ואז בערב ערב הייתי מתגנבת למטבח לקוחת חסה, ביצה וכל שאר מצלחת הסדר, הולכת לחדר וקוראת את הברכה-מחשש שאולי חס וחלילה אם אף אחד לא יעשה את זה אז יקרה משו רע-הרגשתי טיפשי אבל בעיקר פחד שההורים שלי יתפסו אותי או משו. 

 

זה..לפחות השתפר משנה שעברה.

אז, חג שמח לכולם:)

ומה אני רוצה לאחל לעצמי לשנה החדשה?

-שכל החגים יתפסו שיפור

-שיבואו מלא אורחים לבקר

-שאני אמשיך להיות אני ואפילו אשתפר (חח)

-שכל הבעיות יפתרו

-שאני אצליח להוציא מעל 90 בכל הבגרויות

-שאני אהיה יותר סבלנית..וואי כמה שאני סבלנית גם ככהXD

-שמה שצריך לקרות-יקרה בצורה הכי טובה שיש..

 

ואיך לי היתה השנה?

חוויתי דברים חדשים, למדתי דברים חדשים, הכרתי אנשים חדשים. 

עליות וירידות בקצב שלא יאמן..אבל זה כל היופי בחיים-אף פעם לא משעמם:)

_____

לא היה לי זמן לעדכן כל כך בימים האחרונים.

אני יותר מידי בלחץ של זמנים כי אין לי עדיין יומן מאורגן ויפה שאני אכתוב בו מה קורה מתי ולמה.. (ואני ממש מחכה ליומן שלי שיגיע!)

ולכן אני בעיקר עסוקה בלחשוב על המתנה של מילה שלוקחת לי את כל המוזה והזמן...

בזמן בית ספר יש לי מלא חשק לכתוב..

אני חושבת שאני אתחיל בפרוייקט חדש שבו אני פשוט אכתוב על דף בבית ספר פוסט..ו..

אסרוק ואעלה..מה אתם חושבים קוראי החביבים שלא אוהבים להגיב? 

אין לי זמן לעדכן בבית..או חשק..

כל היום לחץ לחץ לחץ

שיבוא כבר סוכות!

 

 

לפינת הלא קשור>>>>> כי זה תמיד משמח שמישו סיפר לי שהוא שמע שיש לי בלוג :)

-למיסטר איקס היקר.. אם אתה קורא שורה זאת דע לך שאני שואלת לשלומך ומחכה שתדבר איתי..אם אתה כועס עלי-זה בסדר.. מובן..

-היה היום פיסיקה לראשונה! איזה כיף! המורה נחמד כזה ומסביר את החומר מעולה..הוא משום מה זכר את השם שלי..עם כמה שהשם שלי "מיוחד" בציבור הישראלי..המורה צריך להיות רגיל.. חח..ובואו לא נשכח את מקרה ה"ליאור" *שקט בכיתה* "אה..כאן" *צחוקים צחוקים צחוקים* "האמתי זה הסתדר לי בקריאה..רשום לי שאתה אינו.." XD

-סוציולוגיה מעניינת יותר ויותר משיעור לשיעור..למה אנשים מתלוננים?

-מרלין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

-החתונה..וואי אני צריכה לכתוב בפוסט הבא על החתונה!

-לילה..אוח איזה לילה..לילה אכן לא קל.. לא ישנתי בלילה..יותר מידי מחשבות ודמעות עברו עלי בלילה.. אבל זה יצא ..ולמרות שאני עיפה יום שלם-יש בי הקלה.. 

-החיים זו אירוניה מצחיקה... דברים קורים ביחד או שלא קורים לכוד הא? 

-האחד מספר את האמת של האולי.. את השני אני רואה ברחוב בפוקס, האחד כועס השני שולח הודעה.. החיים צוחקים על חשבוני

"נזכרתי!" גם אני..בך.. המחשבות שעברו לי כשקיבלתי בפתק היום.. על השניה הראשונה זהיתי את הכתב.. וכל שיעור ספרות-זה לא כאב אפילו..זה רק העלה בי זכרונות נעימים..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

איזה סוג כלב הייתן רוצות להיות?
רואה גרמני

איזה שם הייתן רוצות לקבל?
צ'ארלי

איך הייתן רוצות שהבעלים שלכן יתייחס אליכן?
כאל שווה לו..
ובכבוד


מה הייתן רוצות לאכול? מה היה מאכל הכלבים האהוב עליכן ביותר?
המבורגרים..על האש כזה..
לא אסתפק באוכל של כלבים

במה הייתן רוצות לשחק?
הייתי רואה טלווזייה ומשחקת עם הילדים במה שהם יבחרו..
מצידי אפילו במשחקים דימיוניים

איזה סוג של מיטה הייתן רוצות?
של הבעלים..

איזה קולר הייתן רוצות?
שחור רגיל..

איזה סוג של קערת אוכל הייתן רוצות?
גדולה אדומהD:

שבוע ראשון ללימודים-סיכומון

אוקיי יאוו!

גאדXD

איזה שינוי!

לפני שאני אתחיל בפוסט שלי>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>הניהול בלוג שלי השתנה!

יעני-הדף ניהול השתנה! זה כזה מגניב!XD

זה יותר מקצועי כזה-יאוו איזה מגניבXD

(כן, אני לא מצליחה להתאפק ולכתוב את זה בפינת הלא קשור ששם זה אמור להיות..אז מה?!)

_____

הנה התחילה לה שנת הלימודים החדשה-באופן רשמי.

ות'אמת-התגעגתי לזה כל כך!

פתאום הבנתי כמה חסר לי הריגוש הזה של ציפיה לשיעור מעניין (תודו שיש שיעורים שממש מעניינים) למשל לפני שיעור ראשון בסוציולוגיה ממש חכיתי לזה..ובצדק! זה רק ענה על הציפיות שלי(ועזבו שאני היחידה כניראה בכיתה שיושבת עם עיניים שפתוחות לרווחה ונהנהת מכל רגע) 

גם ממש התגעגעתי להפסקות האלו שאנחנו כולנו מחכים להן כשהשיעור משעמם, להפסקות שעושים שטויות ומדברים ומשתחררים מכל הלחץ..

הפסקות שחצי מהזמן אתה מסכם עם מישהו שהשיעור היה משעמם והמורה שברה את שיא חוסר חוש האופנה ובחצי השני אתה אוכל/מדבר עם חברים/עובר לכיתה אחרת/מתחיל עם מישהו/י /עושה את הכל ביחד..

יש תמיד ריגוש כזה שלמרות שבית ספר זה מקום שרוב הזמן משעמם, דיי נחמד..

אי אפשר להנות מחופש מוחלט אם אתה לא יודע מהו חוסר חופש.. ורק בבית ספר יש את זה!

וחוץ מזה..

תמיד בבית ספר אני מוצאת מיליון ואחת סיבות לעדכן את הבלוג ועל נושאים ממש מעניינים! למשל שיעור סוציולוגיה רציתי לכתוב על תרבויות ובספרות רציתי לכתוב על התוכנית בגרות שהכיתה שלנו תעשה השנה-תוכנית יצרתית בעיניי שאני באמת מאמינה שאני אצליח בה ושלא לדבר על כל הקטע החברתי בבית ספר-אנחנו ממש גן חיות מרתק שהמורים הם המבקרים..

וגם! לכתוב פוסט על סוגי מורים..פשוט מלא מלא מלא מלא מלא מלא רעיונות שמתבזבזים כי עד שאני מגיעה הביתה החשק יורד לי לכתוב-וכאן נכנסים הקוראים ההדוקים של הבלוג..אם אתה או את נהנים לקרא בבלוג שלי..תנו לי מוטיבציית כתיבה! 

אני בדרך כלל לא משקיעה בפוסטים-טעות..

אני לא משקיעה בפוסטים-נקודהXD(זה למה אני בדרך כלל נשמעת יותר כמו.."הוי איזה יום" מאשר לכתוב על משו משמעותי יותר בחיים..כמו פעם!) 

כל מי שקורא בבלוג שלי ומוכן לקחת על עצמו את הנטל מוזמן להגיב ולתת לי מוטיבציית עידכון! הנני זקוקה לכך..(כי משום מה שיעורי בית מדכאים לי אותה...) לא חייבים להיות רשומים לישראבלוג בשביל להגיב! אפשר להגיב באנונימוס..

___

אתמול בערב דיברתי עם סבתא שלי על השומר הצעיר ומתי אני הולכת לשומר הצעיר..

כרגיל השיחה גלשה ל"מה את עושה שם בכלל" ואיך אני יכולה להסביר לה שאני מתחנכנת ומחנכת וגם משפיעה בכל מיני דרכים על מדינתנו? 

אז פשוט ציינתי את העובדה שאנחנו תנועה שמאלנית וככה התחיל וויכוח ביני לבין סבתא שלי מה יותר טוב..

בהיותי אדם שקול וחכם שאכן יודע דברים ולא סתם שופט על פי מה שמראים בחדשות(כןכן..חצי סיפור זה לא כיף) אני גם לא מקבלת שטיפת מוח מהתנועה! לכל מי שתוהה. גם אנחנו יושבים ומדברים על מה עדיף לעשות באיזשהי סיטואציה-וכשזה יותר מידי "שמאלני" לדעתנו אנחנו לא מסכימים.. 

בכל מקרה, ככה התנהלה לה השיחה והסברתי לה שלא כל הערבים הם מחבלים כמו שלא כל הישראלים הם מושלמים..בכל מקרה אולי אני אצליח להפוך אותה ליותר..שוחרת שלום.. זה יותר קל לעשות את זה עם אנשים שחוו על עצמם מה זה גזענות וכשמספרים להם שיש ערבים שלא יכולים לקנות בכל מיני חנויות כי הם ערבים-זה מעלה זיכרונות..

בסופו של דבר השיחה הסתיימה ואני הלכתי לעדכן לי בסטטוס בפייסבוק את ההשג המרשים! 

כמובן שצפיתי שכמה ימנים יחליטו להתווכח איתי-לגיטמי..כל אחד ודעתו :) 

זה היה קרב של אחת נגד שניים.. 

לפעמים השניים השתנו אבל זה היה קרב שלי נגד שני ימנים..

שאחד מהם היה ימני סבבה ומגניב-והשני לא..

למה הכוונה?

יש שני סוגים של ימנים שאני מכירה

הנחמדים והמקשיבים ואלו שסתם חשים תצמם ויוצאים מפגרים..ההבדל בינהם שעם הצד הראשון אפשר באמת לדבר ולהתווכח וללמוד ולהסביר..ועם השני זה סתם ריב מי יוצא יותר מגניב(כי הרי מי שינצח בריב הוא זה שינצח בדעות שלו..)

זה שאני שמאלנית זה דבר אחד..אבל זה שאנשים גזענים וחלקם ממש מגעילים זה דבר אחר...לפעמים אני בשוק מה שיהודי יכול להוציא מפיו-בעיקר יהודי חילוני שלמד המון על שואה..

החברה שאנחנו גדלים בה..זה לא לעיניין

אם יש לכם דעה בנושא-שונה משלי..זכותכם אבל-למה להיות מגעיל? למה לשים פס על הדעות של אחרים? עם אנשים כאלו לא בא לי לדבר.. אנשים שלא יודעים להקשיב הם כאלו שיפסידו המון בחיים..

 

חוץ מזה-אני לא אוהבת להגדיר את עצמי כ"ימנית" או "שמאלנית" אני לא קיצונית..אני לא מאה אחוז שום צד.. אני שואפת לצד שמאל אבל יש בי קטעים שאומרים "רגע..לא בכל מחיר..לא לשחרר אסירים עם דם על הידיים" ..

אם אנחנו כן כבר מקטלגים

מי שימני בעייני זה אחד שלא מוכן להחזיר שטחים למשל ומעדיף יותר להלחם-לנצח במלחמה..לעומת שמאלנים שחושבים-לא..אפשר לפתור את זה בשיחות..

אי אפשר להחליט מה באמת נכון-גם אלו צודקים וגם אלו צודקים..

רק דבר אחד אני יודעת..

מי שחושב שניתן להשיג שלום עולמי ואחרית הימים תגיע-ולוותר על המדינה יהיה הפיתרון-בלי להעליב מפגר..

ומי שחושב שכל הערבים הם מחבלים ומגיע להם למות ולא מגיע להם שום דבר אפילו לא מבט לכיוון-מפגר-וגזען!

עם הסוג הראשונות עוד אפשר לחיות ולנסות להכניס בהם קצת הגיון

את הסוג השני אני לא יכולה להיות איתם באותו חדר מרוב שהם יכולים להגיד שטויות..

יש אנשים מגעילים בחיים..אבל נו-אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדהים..

 

לפינת הלא קשור>>>>>כי גם תום אוהב את הפינה הזאת!

-אני הולכת לבד לבית הספר..

-מילה עדיין לא עברה דירה-זה ניהיה מעצבן! היא לא פה יותר מידי זמן

-אתמול באתי לדורית לעזור לה הלוריד סמל בית ספר מחולצה-זה הרגיש לי כמו תוכנית ניסויים בערוץ לוגי..חבל שלא הצלחנו

-התספורת החדשה-אומרים לי שיפה לי..אבל מה-היא כל יום משתנה! כל יום זה ניראה שונה..כל עוד זה ניראה יפה אני לא מתלוננת:) 

-צריך לקנות סםר לספרות

-היומן של השומר הצעיר עדיין לא הגיע! ואין לי מושג מתי הוא יגיע ואני ממש ממש ממש ממש מחכה לזה כבר! 

-עוד מעט אירוע פתיחת שנה-אבל אני לא יכולה לבוא אליו?! אה כן..הבת של בת דודה של סבתא שלי מתחתנת(כן..תקראו שוב..הבת...של בת הדודה של סבתא...אחות של הבן של בת דודה של סבתא שהתחתן לפני שנתיים וחצי )

-אני לא מצליחה למצא הורדה של הארי פוטר 6 המשחק..

-אופניים זה כיף

-כואבת לי הבטן

-יש לי צמיד של השומר הצעיר! צמיד מספר....5? אחרי שאת כל השאר איבדתי בטעות..נקווה שהוא ישאר לי לתמיד!

-המורה לסוציו זוכרת אותי

-מחר יש לי ספורט..רק המחשבה על זה מפחידה אותי! תיקון..רק המחשבה על לרוץ בעיגולים מלחיצה! שונאת לערוץ בעיגולים ועוד יותר שונאת לגלות שאני לא בכושר.. זה לא שקשה לי.. פשוט..שונאת לרוץ בעיגול

-רזיתי..לא?

-אני צריכה להחליט דברים...

-צריך לקרא ספר

-ללמוד למבחן במת'..

-למצא עבודה>>>>אני כבר רוצה לקנות אוטו! ואני לא יכולה להוציא רישיון בלי אוטו אז..אני צריכה עבודה כדי להשיג כסף... רעיונות?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סוף החופש..האחד בספטמבר

אז..נגמר הא..

חוזרים לשגרה, למסגרת.

חופש הוא לא שווה כלום על עוד הוא לא חופש ממשהו. 

רק כשיש מסגרת ומשו שונה בה-אז יש הרגשת סיפוק..מה שהיה אכן נחמד בחודש הראשון של החופש-אבל אז מציתי..

היה חופש, נחמד כזה..וטוב שהיה..

כי די, נמאס.. לקום מאוחר, ללכת לישון מאוחר, להפגש מידי פעם עם חברים..נמאס.

רוצה שיגרה, ללמוד, להנות, לצאת מהבית! 

וסוף סוף זה כן..

אבל..לפני שאני עוברת לסיפור המלא של היום הראשון של בית ספר ואיך היה-אני חייבת לסכם את החופש.

אז..חופש..

חייבת להודות שלא קל..

לחיות במאן משולש אהבה לא ברור עם לא מעט הצעות מפתות כשהדבר היחיד שמעסיק אותי זה איך אני עומדת לעבור הלאה את כל הבלאגן..

חופש שהתחיל בצורה לא קלה-וזה במובן היפה של המילה.. הרבה עצב וקושי-דמעות ומה לא..

הרגשתי לבד, חשתי את זה.. 

הייתי בטוחה שבמשך חופש שלם אני לא אצא מהבית כמעט..אף אחד לא יזמין אותי לשום מקום, אני אהיה לבד..

וזה באמת קרה..טוב, כמעט..

בהתחלה באמת הפסיקו להזמין אותי.. כי ככה זה שמעדיפים אותו ולא אותי..

אבל..חברים.

בודדים ומעטים אבל לפחו חברים נשארו.. אלו שהקשיבו, תמכו וגרמו לי לצאת מהדיכאון..

כמעט כל החופש נפגשתי עם מיסטר איקס-אני מאמינה צריך לתת לו את הקרדיט הכי גדול לעובדה שאני כבר לא עצובה..שאני במקום אחר..

שהגעתי למקום שרציתי להגיע כבר מזמן והוא לצחוק על מה שהיה, להנות מכל רגע ולהפוך את הכל לחיובי יותר..

סגרתי מעגל, השגתי את כל מה שרציתי בחופש הזה..

כשרק למדתי לבגרויות אני זוכרת כמה שזה היה קשה.. לעצור כל חמש דקות בשביל להתאפס על המחשבות שלי שנדדו למקומות אחרים.. זה היה ממש לא קל ללמוד לבד..שלא לדבר על ממש..לכתוב את הבגרות עצמה-זה בכלל היה סיוט..

כל כך פחדתי כל החופש שהציונים שלי יהיו לא משהו-שאני אצתרך לגשת למועד ב'..

למזלי זה לא קרה-עברתי.. לא בהצלחה מדהימה אבל עברתי-הסטוריה 89 ולשון 94..

הפחד מהלימודים שממש היה עלי במשך רוב החופש התחיל להיעלם לאט לאט.. החרדות כבר לא כאלו חזקות ובאות לעיטים נדירות יותר ויותר.. 

חיזקתי קשרים שבעבר היו חלשים יותר.. התקרבתי למי שהרגשתי שאפשר לקרא לו או לה חבר טוב.. נכון שלא בליתי כל כך במסיבות ויצאתי בערבים.. אבל לא הייתי לבד..

ות'אמת.. 

עוד כמה שנים אני אצחק על מה שהלך בחופש הזה..

ניראה לי חוץ מנישואים קיבלתי את כל ההצעות שבחורה יכולה לקבל.. הגעתי למצבים משעשעים למדי עם אנשים שבחיים לא חשבתי שזה יקרה..

מה לא היה עם סיפורי האהבה שהתחוללו לצידי..

ממש.. דמדומים 2 ו3..רק לצערי אני בלה.. 

אהבה בלתי אפשרית.. 

אני עומדת במקום יותר טוב, באמת טוב לי.. 

מה שרציתי לפני חודשיים וחצי סוף סוף התגשם.. (לפחות מה שניסיתי לעשות) 

אני ואסף השלמנו.. אני לא יודעת מה זה אומר לגבינו.. ידידים או לא או סתם חברים לכיתה..

אבל השלמנו וזה מה שחשוב לי כרגע..

החלטתי שהשנה אני פשוט לא אחגוג יום הולדת..זה יהיה יותר קל לכולם..

אני גם הרבה יותר אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי מפעם.. וזה נותן לי יותר ביטחון שבעבר היה חסר לי.. 

צחקתי, שמחתי, חייכתי ונהנתי בחופש..

עשיתי אומגה של שמונה מטר, נסעתי במכוניות מתנגשות, הייתי בים וכמעט טבעתי, יצאתי מההדרכה, תרמתי לקן, נסעתי על אופניים, רזיתי והשמנתי בלי סוף..

אני התחלתי את החופש הזה באותה צורה שגם התחלתי את כיתה י'..

אבל סיימתי את החופש הזה בצורה הכי טובה שיכולתי לקבל.. 

לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי-גאה בכל מעשה שעשיתי..

והנה..שנה חדשה..

סוף סוף הקו שלי התיישר, חזרתי לנורמה שלי,, צוחקת, רצינית ורואה את החיים בצורה הכי חיובית שיש עד כמה שרק אפשר..

ואולי..

אולי בגלל זה היה לי כל כך קשה למצא את ה"מוזה" ולעדכן..

אני כותבת רק כשיש לי חשק לכתוב או שאני לא כותבת בכלל..כי זה צריך לבוא מהלב.

הבלוג הזה..לא משנה כמה מפגרת נשמעתי רוב הזמן (ואני ידועת שנשמעתי ככה המון..אני לא גאה בזה אבל זה אני..) עזר לי לסדר את המחשבות שלי, את הרגשות.. ראיתי בעיניים שלי על פי הבלוג איפה אני באמת..

שאני לא לבד..

זה היה לי חשוב לראות את זה..גם כשאף אחד לא קרא בבלוג..(אבל אנשים כן קרו! מחמם את הלב..) 

את הימים האחרונים של החופש בליתי בשיא הכיף-עד כמה שיכולתי!

נפגשתי עם מיסטר איקס שחזר מאוסטריה ונתן לי שוקולד.. היה כיף כרגילD: 

ויום למחורת-ביום ראשון>>>>>>>>>>דנה באה!

דנה מערד..מה שמצחיק כי מילה לא היתה ברחובות..היה ממש כיף לפגוש אותה! וצחוקים! ובערב הלכתי עם אמא לקניותD: 

ביום שני-יום כיף!

אני דורית ומיסטר איקס הלכנו לפלדי לעשות פיקניק-בשיא החוםXD היה ממש כיף ומצחיק..(חוץ מהחלק של לרדת עלי) עם הבקבוקים וזה..היה כיףXD ואז לפרוש אלי וכשמילה באה אלי אחר כך...היה כיף בקיצורXD

וכך..הגיע לו יום שלישי..

הסתפרתי... לדעתי זה לא משו וקצר מידי..אבל הסתרפתי

ובמשך כל הערב>>>>התחילה כמובן דילמת בית הספר-יש שביתה או שביתה..

לא היתה>>>>היה כיף!

פגשתי את כולם, היה צחוקים בשיעורים..

היה כיף בקיצורXD 

נהנתי..

אני מתחילה את השנה באותה נקודה שגם הפסקתי..

שזה מקום טוב! ויש לי לאן להשתפר..

לקראת השנה שמתחילה לה..

אני מאחלת לעצמי שהיא תעבור בצורה הטובה ביותר שיש, שאני אשתפר בלימודים והציונים שלי יעלו..

שכל הקשור לחברים שלי והסביבה שלי-גם כן ישתפר ויעלה! 

שאני אהנה מכל רגע בחיים.. 

אחרי חודשיים שבהם חייתי בתור "יאנה"

אני מחזירה את "ינה" הישנה והטובה..

הגיע הזמן לחזור למוטב.. 

זה היה כיף להיות יאנה, להיות עם ביטחון עצמי גבוה, להנות שבנים מתחילים איתי..לזרום..להגיע לסיטואציות הזויות..

אבל דיי.. אני כבר בוגרת יותר..

את המשחקים אני אשאיר לימים משעממים..

הגיע הזמן להחזיר את ינה והפעם באמת! 

ובנימה אופטימית זו...אני יודעת שזה לא קל לומר..

היה לי לא קל לכתוב..כי עם המצב רוח נעלמה לי הרי מוזת הכתיבה.. אני חושבת שזה סימן שהצלחתי לעבור קדימה, להתאזן ולחזור למה שהיה..

אני לא יודעת מתי פעם הבאה אני אעדכן..

אולי זה מחר, אולי עוד חודש ואולי עוד חצי שנה..

כשאני ארגיש מוכנה לעדכן..אני אעדכן.. 

עד לפעם הבאה..

ביי ביי