חוק ההוקים, הגורל, האהבה וסתם בית ספר..

שום דבר לא קורה סתם..

כל מה קורה מסביב מרגיש לי יותר מידי מקרי באופן חשוד. כל כך המון נקודות בחיים שקשה כל כך לקרא להן סתם "פוקס".

גורל? אולי..

אני מאמינה בגורל ואני גם מאמינה שניתן לשנות אותו.. 

אופציה שניה שחשבתי עליה זה מישהו מהעתיד שרוצה שאני אשים לב למשהו.. ת'אמת זה ניראה לי הגיוני. בטוח בעתיד מישהו כבר המציא איזו מכונת זמן אז למה שלא ינסו לנסוע לעבר ו"לתקן"משו או אולי לשנות? 

אז עד כמה שזה לא נשמע סביר בכלל-עם כמות ה"פוקסים" שמסביבי זה נשמע לי הגיני מיום ליום..

ואופציה שלישית שחבתי עליה-ואולי זה ישמע מאוד אגואיסטי (אפילו יותר מידי..) זה שאני פשוט יותר מידי פקחית ושמה לב לדברים הקטנים..

 

מרגיש כאילו שום דבר לא סתם ב"מקרה".

חלק קצת יותר מפחיד.. שאם אני אתחיל לחשוב על משו זה יקרה.. אולי אני סתם טובה בניחושים וזה סתם פוקס ומזל אבל זה ניהיה אפילו קצת מפחיד..מה יקרה אם אני אחשוב על משו שלילי? 

וחוץ מזה..מה עכשיו? 

___

הימים עוברים והמבחן במת' מתקרב.. אמרתי לעצמי שאני אקבל בו מעל 95 לא משנה מה כי זו הדרך היחידה שלי לשרוד בחמש יחידות עם הציון הראשון שקיבלתי.. עד כה אני דווקא בדרך למימוש התכונית וזה משמח אותי..

לאחרונה היו כמה וכמה מבחנים..

מאז שאני זוכרת את עצמי הסתרתי מההורים את העובדה שקיימים בכלל מבחנים-הייתי מספרת להם רק אחרי שהייתי מקבלת את הציון..

למה?

כי הם ממש מעצבנים..

הם רואים אותי לומדת ומתחילים להציק לי וכל שניה לדאוג ולהדאיג.. מעצבן

זה היה סיוט ללמוד לבגרות..הם פוקחים עיניים לכל צעד שאני עושה-פן לא אלמד מספיק.. 

לאחרונה? בכלל כל מיני סיבות הייתי חייבת לספר להם שיש לי מבחנים ואני לא יכולה לעזור להם בכל מיני משימות בית..

ומשום מה.. בכל המבחנים האלו הלך לי לא משו.. 

 

ההורים שלי פוקחים עלי עין, נזהרים שאני לא אעשה צעד שגוי, שאני לא אצא בלילות עד מאוחר, שאני אסתובב עם האנשים הנכונים..

המון אנשים אולי אפילו כולם יסכימו עם הטענה הזאת..

כולם בטוחים ובעיקר ההורים שלי, שיש להם שליטה עלי..שהם קובעים לי איך לנהל את היום, מתי לחזור, עם מי להסתובב, איפה..

אז זהו-שלא.

לפני עשר שנים אולי בשנה יותר הפסקתי להקשיב למה שאומרים לי והייתי פועלת לפי ההגיון הבריא שלי. אני הייתי קובעת למי להקשיב ומתי, על מי לסמוך ומתי, איפה לשים את הגבולות שלי..

מאז ומעולם זה ככה..

אם אני משקרת להורים אז הם לא ידעו על כך.. ושיקרתי..

יש להם נטייה להגזמה נוראית-וכל מי שמכיר אותם ואותי מודע לכך.

אם אני באמת רוצה משו אני אשיג אותו איכשהו..ואם אני לא-אני לא רואה טעם להשקיע מאמצים במשהו שהוא לא חשוב..

אני נוטה להקשיב להורים שלי ולכללים שהם "קובעים" מתוך הבנה ברורה שאם אני לא אקשיב-כשאני באמת ארצה משו יהיה לי קשה יותר להשיג..

ההורים שלי הם לא עוד משפחה שכיף למרוד-בבית שלנו למרוד במשפחה מקבל מושגים קיצוניים מידי בשביל שאני אעשה צעד מסוכן שכזה..

הם לא מענישים אותי..ממש לא..אבל מכל מיני סיבות-אני מספיק בוגרת כדי להבין ולדעת מתי לקבל את החוק שהם קובעים.. 

אני כן מורדת בהם ואני כן מפרה את החוקים-אבל אני יודעת מתי להגיד לעצמי לעצור.. 

אני מספיק בוגרת כדי להבין לבד שלכל מעשה ולכל צעד שאני עושה יש השלכות.. 

אז נכון-באסה לי-נדפקתי בקטע הזה..

אבל אני קובעת את החיים שלי ומה יהיה בהם-ואם אני מחליטה מתי להקשיב להם זה כי יש לי סיבה טובה לעשות את זה.

 

__

במהלך הקיץ למדתי המון דברים על עצמי ועל מה שאני באמת רוצה בחיים..

אני יודעת איזה סוג של בנים אני מחפשת, אני יודעת מה אני מצפה מהם ואני יודעת שכשזה אמיתי ונכון-אני אשקיע את כולי.. 

אני יודעת שכרגע הצבתי לעצמי רף-שרק מי שיעבור אותו באמת יצליח "לזכות".

זו מאין "סלקציה" 

ואני אדם נדיב ממילא.. אי מקבלת את כולם מכל הסוגים ומכל שכבות העם..

אבל יש לי דרישות..

ומי שהיה בעבר לא מקבל כניסת VIP-הוא יצתרך בדיוק כמו כולם לעבור את הרף ואפילו קצת יותר.. 

לא עוד טעויות ושטויות..

אני לא יודעת שאני אוהבת..אני לא סגורה על מאוהבת-אני חושבת שאני מדחיקה..

או שאולי סתם קשה לי להפרד מהעבר?

בכל פעם שזה מכאיב-ככה אני נהיית יותר "קשוחה" לעינייין-מסתגלת לזה ואולי אפילו עוברת הלאה..

אני לא הבחירה של אף אחד-זה שאו שרוצים או שלא..

ואם מישהו מתלבט אז מבחינתי זה "לא" 

תעברו הלאה...

 

 

מישהו נכנס לי לבלוג-קורא בו..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים האחרונים..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים שלפני מספר חודשים

הפוסטים של הקיץ..

אני יודעת.. 

 

לפינת הלא קשור>>>>>>לאחרונה יש לי המון פיפי

-יורד גשם!

-קנו לי סוף סוף שעון חדש! איזה הזוי..בדיוק חשבתי לפני שהקודם נשבר לי-שעברה שנה ומידי שנה אני קונה שעון ..

-95 בסוציו! 

-הטיול השנתי מתקרב בצעדי ענק

-לבת הדודה שלי היה יום הולדת :)

-עליתי במשקל.. אני צריכה להמשיך לקחת כדורים...אוף

-בא לי פתאום צבא..

-פולין..אני רוצה לטוס לפולין עם המשלחת..ההורים לא ירשו לי עם התנועה..הסיכוי היחיד זה עם בית ספר-על ידי הנחה מטורפת..

-ראיתי סרט מאוד יפה "נער הקריאה" רויטל המליצה לנו עליו. זה מרתק בעייני-איך שבחור צעיר בגילי מנהל רומן עם אישה מבוגרת שלימים ימימה מתגלה כנאצית..מה עובר לבן אדם בראש בידיעה הזאת?

-היתה צפירה-שבת נכנסה

-שבוע הבא..

-מי נכנס לבלוג מארה"ב =O

-אני עוברת על הפוסטים שהוא קרא ונכנס אליהם..כל כך המון זכרונות מהקיץ..כל כך המון מחשבות.. כל כך המון רגשות..

-לא מתחרטת יותר על שום דבר.. 

-דווקא כשסיימתי פוסט אני רוצה לכתוב כבר אחד חדש..

-אז אני אוהבת ומדחיקה.. אני יודעת שלא יוצא מזה כלום.. אבל אני נהנת מהרגע-מהרגעים הקטנים שלי ושלו..

עד לפעם הבאה

ביי ביי