לא כתבתי.
זה לא שלא כתבתי בכלל, פשוט לא כתבתי הרבה. בעיקר פתקים קטנים.
זה גם לא שלא היה על מה לכתוב, היה...
אני פשוט לא הרגשתי צורך, זה קורה לפעמים. בהתחלה חשבתי אולי אני פשוט נמנעת מלהתמודד אבל בעצם ההפך, אני לא זקוקה לזה.
מצד שני, אני כותבת גם כדי לתעד בשביל עצמי לעתיד(שיהיה לי מאיפה לשאוב זכרונות אבודים), ואם לא אכתוב אולי אשכח.
אז לא כתבתי ועברתי כמה עליות וירידות.
קודם כל, בסוף לא נסעתי למר אורקל לביקור. זה לא יצא לפועל מאילוצי לוחות זמנים לצערי(העדפתי לעבוד ולחסוך לקראת השנה החדשה).
גם כל בלאגני הרומנטיקה דיי ירדו והתמתנו, יחד עם החשקים שלי.
אני יותר מפוקסת.
כנראה שהחופש הזה מהלימודים עשה לי רק טוב.
נכשלתי השנה בשני קורסים. סיבוכיות וחישוביות. והייתי גם דיי בלחץ לגבי מה יהיה הלאה ובעיקר לגבי הממוצע שלי. אבל היי, אנשים מסביבי הצליחו עם הרבה פחות ונראה שהזמן הצליח להרגיע אותי. התחלתי אפילו לחפש עבודה בתחום(אם מישהו מכיר משרת סטונדטים למדמח..הייי!).
הלחץ הכללי מהלימודים ירד ואני מקווה שהוא לא יחזור השנה באותן עוצמות. באופן כללי אני מקווה שהרבה דברים שעברו עלי בשנה ב' לא יחזרו על עצמם(וגם אם כן, שאני אתמודד איתם הרבה יותר טוב לפחות).
טוב. זה חזק ממני. אני חייבת לכתוב הכל ברשימה מסודרת.
להלן רשימת הדברים השונים שעברו עלי ולא העלאתי על הכתב:
1.הייתי באילת. אחרי בערך 10 שנים? עם בית הספר זה לא נחשב. נסעתי עם מר מאהב וזוג חברים נוסף. והיה לי כיף. היה לנו דיל ממש טוב, הכל כלול במלון מעולה(הלגונה). אכלנו, צחקנו, עשינו שני מבוכי פחד ואיזה מתקן מלחיץ . היה משהו נחמד בלהיות זוג לכמה ימים, לשכוח מהצרות ולהנות מהיחד.
2.באותה נשימה הגשמתי לעצמי את אחד החלומות מהתקופה האחרונה-עשיתי אמבטיה! כן, מר מאהב תמיד אומר לי שיש לי חלומות פשוטים אבל באמת שרציתי לעשות אמבטיה. לשבת במים חמימים, מוקפת בקצף, סבון וארומה של ריחות מרעננים ופרחוניים. לקחת את הזמן ולהרגע. לכבוד המאורע קניתי כמה פצצות אמבט, סבון שעושה כסף ומסיכת פנים! הלכתי לגמרי על כל הקופה. (מר מאהב בהתחלה פיקפק אבל כשראה כמה שזה כיף, למחורת אפילו הצטרף!).
3.מכרתי את נסיכה, כלומר את האוטו שלי. לפני כמה שבועות הרגשתי שהיא לא סוחבת. זה התחיל כשחזרתי מאילת. היא בקושי עברה את ה70 קמש ורק התדרדר. לא חשבתי שזה משהו רציני עד שהגעתי למוסך ושגם נגזר עלי. חמש אלף שח להחלפת גיר. השווי של האוטו הוא בערך 6+-. זו היתה התחנה האחרונה שלה אצלי. אחרי כל כך הרבה תקלות שקדמו לה, כבר לא היה טעם לתקן. לא תכננתי למכור את האוטו, קיוויתי שאוכל להנות ממנה לפחות עד סוף הלימודים. אני כרגע גם לא יכולה לקנות רכב חדש במקום. פרסמתי מודעה ביד 2, פניתי אפילו לכמה פירוקי רכב. בסוף נמצא קונה מאושר מנתיבות. 900 שח. זה אומנם לא הרבה אבל זה לא מעט בשביל רכב עם תקלה רצינית. הקונה אמר שיש לו מישהו שיכול לסדר את התקלה, הוא אפילו הציע לסדר לי אבל כבר מעסתי. בחמישי האחרון הוא הגיע, עשה בדיקה. אני כמה שעות קודם לכן כבר הספקתי לרוקן את הכל. הרגשתי דיי קרירות לגבי זה עד שהגיע הגרר והיא היתה למעלה. פה זה כבר תפס אותי לא מוכנה. שלוש וחצי שנים היה לי אוטו. זה לא רק האוטו הראשון שלי אלא גם של המשפחה שלי. והוא היה לגמרייי שלי. הלכתי למוסכים לבד, לטסטים, לבדיקות. למדתי כל כך הרבה על רכבים. הפסקתי להיות תלויה בחברים שלי או באנשים אחרים. זה הפך אותי לעצמאית יותר. פעם לפני הקנייה זה הרגיש כמו חלום רחוק. 4 שנים עמדו בין הרגע שהוצאתי רישיון ועד הרגע שישבתי מאחורי ההגה לראשונה(כמובן שעשיתי כמה שיעורי נהיגה לרענון לייתר ביטחון). אני מאסטר בחניות ברוורס! אני שוברת סטיגמות של בחורות!ובאופן כללי האוטו היווה בשבילי מקור לגאווה. הנה, בחורה עצמאית שלא גדלה עם כפית זהב, בלי גבר בבית שיכול לעזור, לבד לגמרי רכשה רכב ולמדה לתפעל הכל. זה לא היה קל ובהחלט המון חברים טובים (והורים של חברים) עזרו לי. עכשיו אני בעיקר מתבאסת שהזמן להגיע לעבודה התארך פי 3(!!) ושעכשיו אפילו לדייטים זה בעיה להגיע! (כי מה..אני אגיע בתחבורה ציבורית? איך אני אמורה לחזור??)
בינתיים חוסכת, מחפשת תחלופה ראויה וחדשה. לא עוד רכבים ישנים. אני רוצה נסיכה 2.0.
4.יש לי חברים מדהימים מהתואר.באמת.
כבר תקופה שקלתי אם בדיוק לכתוב עליהם.
אני חושבת שהשנה האחרונה היתה הרבה בזכותם. הם היו שם כשהייתי זקוקה ולא שפטו אותי. הם עזרו ותמכו ונתנו לי להרגיש שייכת. אומנם הם קטנטנים(אבל חוקיים) אך את הפער לא הרגשתי. כל כך הרבה קווים משותפים והומור משותף. הם שמרו לי מקום בהרצאות, הסבירו לי את החומר, עודדו בעת הצורך וזה כל כך לא מובן מאליו מבחינתי.
כל אחד מהם אישיות בפני עצמה ואני יכולה כמעט להציץ לעתיד שרק מחכה להם.
על מר אורקל כבר הספקתי לכתוב לא מעט ואין כבר מה להוסיף בנידון(מצטערת מר אורקל,"חפרתי" לך כבר מספיק שתיהיה בטוח בעצמך).
והזכרתי במילה וחצי את מר חפרפרת בסיפור המתיחה הגדולה(שאני חייבת לציין יש לו תחביב מגניב למדי של מזג אוויר! אבל באופן כללי הוא מקסים להפליא).
ובל נשכח את ההפתעה הגדולה, מר תמיר כהן(שלכשעצמו שם בדוי) שיצא לי לקרוא לו בשמות אחרים, והוא עצמו מעדיף את "החתיך" שהעביר לי לא מעט לילות של מחשבות ומנסה לתמוך בדרכו שלו.
הספקתי לציין את ניל שטראוס, שבתקווה סוף סוף אראה אותו בזוגיות. לניל ולי יש חיבור מעניין. יש לנו הרבה מאוד במושתף! שנינו אוהבי ארתור מושבעים(שזה דבר נדיר למצוא בימינו), חולקים דעות זהות על סדרות איכות נוספות(13 סיבות למשל), אנחנו אפילו חולקים יחד ידע באומנות הפיתוי! אה וכמובן אהבה לפיני ביומנגס.
לא לכל הקבוצה התחברתי במאה אחוז, יש כמה שלקח לי קצת יותר זמן להתחבר ואפילו קצת חבל לי שעדיין לא זכיתי להכיר אותם לעומק. למשל התאומים ולנטינו ומתיאו מרטין(ואם אתם קוראים את זה, שתדעו שעשיתי מחקר מעמיק לחפש כינויים הולמים. וחיפשתי בהתחלה שמות נפרדים ובסוף חיפשתי תאומים מפורסמים עד שגיליתי לריקי מרטין(חתיך העל! זה למה בחרתי בו) יש ילדים והגעתי להחלטה שזה לכרגע הגדרה מתאימה). שזה מצחיק, לקח לי זמן להבדיל בינהם. לא שהם נראים זהים אבל איכשהו לא הצלחתי לקשר שם לפנים(כןכן מצטערת.) היום אני יודעת! שניהם שונים באופיים. יצא לי להחליף כמה מילים עם כל אחד מהם בנפרד ואני באמת מתבאסת שלא יוצא לי יותר. באיזה מפגש בתחילת החופש הם הציעו לקחת אותי הביתה בלילה(מרחק עצום במובנים מסויימים) וזה באמת לא היה מובן מאליו, ואפילו במפגש האחרון שעשינו הם הסיעו את החברים עד לעיר שלי לבילוי(כי לי אין אוטו). וזו באמת מחווה מקסימה. האמת, באותו ערב שיחקנו פול. מסתבר שהם שניהם מיני מקצועיים(כי אין לי דרך אחרת לתאר אנשים שמחזיקים במקל פרטי וכפפה מיוחדת). וואלה. היה מדהים. הם לימדו אותי כמו שאף אחד אחר לא לימד אותי. באמת הצלחתי! ואני כישלון דיי גדול בסנוקר והכל. והצלחתי! אפילו הצלחתי להקפיץ כדור שמיד אחר כך הכניס את מה שתכננתי! ואני זורת שבין תור לתור, הבטתי עליהם מהצד והגעתי למסקנה שיש כאן פוטנציאל לא מומש ולא ברור לי בעצם איך הם עדיין רווקים? גם אופי טוב, גם חכמים, כשרוניים ואין לי בכלל מה לפתוח עיניין של מראה. אולי בעצם הייתי צריכה לבחור באחד מהם ולא במר אורקל(סתם סתם. מר אורקל, כבודך במוקמך.) אבל הם באמת מדהימים... אני מקווה שהם יודעים את זה.
על הצד הנשי בחבורה כבר אפתח בפעם אחרת.
5.אז פתחתי פרופיל בOKC (קיופיד הזה). לא כי עכשיו זה דחוף לי. לא כי אני מרגישה שאני צריכה אפליקציה כדי למצוא זוגיות(ולא, אני לא מחפשת סקס זמני, הקטגוריה הזאת כבר מאויישת). ניסיתי לכשנע חברה שתרשם והתנאי שהיא הציבה זה שאני ארשם. הסכמתי. החלטתי לתת לזה שבוע אבל כבר פחות משבוע עבר והיא כבר מחקה אותה. שמצד אחד זה מתסכל כי סתם השקעתי מאמצים ומצד שני זו גם הקלה כי לא התחשק לי בכלל להכנס לזה בתחילת הלימודים. נכון, אני לא פוסלת אפשרויות. בכל מקרה בפרק זמן הקצרצר הזה הספקתי להכיר שתי נפשות מקסימות, אחת בהחלט תפסה יותר את התושמת ליבי ואין לדעת לאן זה יתפתח(מה אני אעשה, יש לי חולשה להארי פוטר). מקסימום לא יילך, לא פספסתי כלום. אני לא יודעת כמה זה באמת יעבוד אם בכלל, זה לא שאני מתעסקת בזה כל יום אבל אם כבר אני מחליטה לתת לזה סיכוי, אז שזה יהיה נורמאלי. קצת חסר לי החסרות פעימה ושיחות יותר מפתות, אבל רק קצת. הבטחתי לעצמי שאני לא אתעסק במיניות באפליקציה הזאת(יענו, לא אענה על שאלות שם בנושא הזה) בעיקר כדי לא למשוך עלי כל מיני מוזרים שמחפשים רק סקס. אבל מצד שני, אי אפשר גם בכלל בכלל בלי זה. אני אנסה להפגש עם הבחור שתפס את תשומת ליבי השבוע ונראה לאן נושבת הרוח. לכו תדעו, אולי הוא האחד? ואולי פשוט זכיתי להכיר איש שיחה נחמד?
6.החלטתי לפתוח סמסטר נוסף.
7.הייתי אצל סבתא שלי מצד אבא. הבאתי מתנה לבת הדודה שלי. מצד אחד, שתיקות מביכות, מצד שני חשוב לשמור על קשר. ובעיקר, פיל ענקי בחדר(פיל בדמות אבא שלא בקשר איתי כל החיים אבל הם בקשר רציף איתו הרי).
8.אם אבא שלכם לא היה רוצה אתכם קשר, ולאחר הרבה שנים היה קונה לכם אוטו חדש מהניילון, הייתם חוזרים לקשר? הייתם לוקחים את האוטו? מאז המכירה אני מפנטזת לעצמי על סיטואציה שכזאת ועוד לא הצלחתי להגיע להחלטה. כמובן שזה היפותטי כי לבן אדם אין שקל מיותר בשבילי.
9.אז..מר איטליה הגיע לארץ לחודש וחצי. ובאמת שהתגעגעתי אליו. לחשוב שלפני שנה עוד לא דיברנו, ופתאום הוא בארץ ואנחנו מתנהגים הכי טבעי ורגיל,כאילו אנחנו תמיד נפגשים. בילינו לא מעט(ואם תשאלו אותי אולי גם לא מספיק). הוא חווה רומן של קיץ, הכין לי פיצה, הלכנו לקונוע, עשינו לא מעט דברים מהTODO LIST שתכננו לעצמנו. באמת התגעגעתי. ואז הוא טס. והוא שם ואני פה ואנחנו כמעט ולא מדברים מאז. וזה מוזר כי עד אותו רגע היינו מדברים מלאאאאאא. אני תוהה אם זה כי לו קשה או שלי היה בדיוק ההפך? מצאתי את עצמי חווה הרבה דברים בחודש וחצי האלו לגביו אבל המסקנה היא ברורה, הוא חבר טוב עם משפחה מקסימה וחשוב לי לשמור על זה ככה. לא מתחרטת על התקופה הקצרצרה הזאת, החפירות, הדיבורים, הדמעות, הצחוקים. קצת מתבאסת שהייתי אולי אמוציונאלית ומעצבנת אבל אני מקווה שהוא סלח על זה. אני צריכה להודות לו לא מעט בתכלס. אני מקווה שהוא גם זוכר שהוא לא לבד גם אם הוא אלפי קמ מכאן. בעיקר גאה בו...
10.הייתי בטיול בעין גדי. סהכ מסלול קצר אבל לא הצלחתי לסיים אותו. תקפה אותי בחילה. והיה לי קשה פעמיים. גם בגלל הבחילה וגם כי הרגשתי רע עם עצמי שאני מוותרת על מסלול. רציתי להמשיך ואני יודעת שאוטומטית בטח קפץ לאחרים "טוב היא לא בכושר, היא מוותרת לעצמה, היא פדלאה". ובאמת שאלתי את עצמי אם אני מוותרת מעצלות או כי באמת הרגשתי רע. החלטתי לחזור חזרה לבד פשוט, לקצר את הדרך. לדעתי היה לי קילקול קיבה פשוט. אני מנסה להזכיר לעצמי לא לשים על מה שאחרים חושבים או לא חושבים עלי. אני הרי יודעת את האמת. ועדיין, יש בי צד שמפחד שאולי הם צודקים. אולי אני באמת עצלנית?
11.פגשתי אמש את הילד לראשונה מזה כמעט שנה. הייתי כל כך בשוק שלא הצגתי את חברה שלי ואת מר מאהב. הוא אמר לי שהוא רוקד בבצ'אטה, אני אמרתי שאני הפסקתי בחודש האחרון. הוא התבאס. זה מוזר האינטראקצחיות איתו. הוא לא מדבר איתי בכלל אבל כשאנחנו נפגשים הוא יודע להעניק תחושה שאכפת לו באמת והוא מתעניין. מאוד מבלבל הסיפור הזה...
12.הפסקתי בינתיים עם הבצ'אטה. ממילא בימי שלישי אני לא אספיק להגיע. ועכשיו בלי רכב אין לי אין להגיע.
מי יתן ואזכה ברכב חסכוני קטן וזול(וחדש)
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
