בקצרה

אני חושבת שבאיזשהו מקום, הפסקת הכתיבה הלא רשמית הזאת גרמה לי לאבד את עצמי..

חוץ מזה, יש הרגשה כזאת באוויר שמשהו עומד לקרות, לא במובן המפוצץ של המילה אלא משו יותר תהליכי..

מרגיש לי שאני עומדת להיות בקרוב בהמון לחץ-ואם יש משהו שמשאיר אותי שפויה מלבד לכתוב..זה לקרא!

 

ספר טוב הוא ספר שיוציא אותי מהמציאות בכל פעם שאני אצתרך את זה. יש משהו נורא נוח ומאזן בלצאת פתאום מכל הבעיות לתוך עולם אחר של מישהו אחר.. ובדרך כלל אני קוראת ספרים שאני יודעת שיש להם סוף טוב-אז זה מרגיע.. כי תמיד מגיע שלב בספר שלגיבור הכל מסתדר וזה מזכיר לי-שגם במציאות יגיע השלב הזה.. 

___

את יום ההולדת שלי העברתי בבית...

כלומר-ערב יום ההולדת הייתי אצל חברה-ששם הכינו לי משו שאמור להיות מיני מסיבת הפתעה-ואני ממש שמחה כי זה היה כיף ומחמם את הלב כזה..

וכמובן-בשבת..

העוגה שהיתה כבר מוכנה-השבע קומות המזמינות..

החברים הטובים שבאו, הצחוקים שהיו..

החוסר תמימות שהופגן בכוח (ותודה רבה להורים שלי-שלא יודעים עברית!) 

 

כן, היה לי משו קצת חסר..נראה לי צפיתי להרבה יותר ממה שקרה ואולי הבאתי את זה על עצמי.. בכל מקרה,אני שמחה שהחשובים לי ביותר באו לטעום מהעוגה! (וגם בשבילי..? XD)

___

הכתבה שלי לעיתון פורסמה-ונראה לי, בתור הכותבת של הכתבה יש לי את הזכות המלאה לכעוס על העורכים.

אני נורא מאוכזבת ממה שיצא ממנה ואפילו לא אוהבת אותה..היא מכעיסה אותי ואני מרגישה נורא יפת נפש..

הפואנטה שרציתי להעביר לא עברה בצורה הרצויה..

העריכה הורידה את כל הטיעונים שלי והציגה רק את הדעה שלי מה שיצא ככתבה חסרת עובדות..

ובסופו של דבר-כל הסגנון שלי בוזבז לטובת סגנון של יפי נפש..אני לא אהבתי את התוצאה..

___

יש משהו נורא מחמם ונורא מרגיע בלדעת שאתה חשוב למישהו..

 

לכל הקוראים החמודים בבלוג-אלו שנכנסים מידי יום..

זה נורא מחמם את הלב שאתם קוראים את ה..אמ..מה שזה לא יהיה פה..

לכתוב כשזה לא זה-זה לא זה..

לכתוב בדיוק על מה שעובר עלי-ייקח זמן.. ואני בינתיים אנצל את הזמן הזה בשביל לקרא

אז..ייקח זמן לכל עידכון..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

יותר מידי זמן ללא עדכון..

 

 

 

 

היה נורא קשה ומסובך להעלות את הדבר הזה-ולי אין כוח לערוך שגיאות יתר..

קריאה נעימה