טוב אז אני בבידוד.
בתחילת השבוע, אחרי שחזרתי מיום שלם בעבודה, קיבלתי את ההודעה שנחשפתי לחולה. ולא, לא קיבלתי את זה באמסאמס. מנהלת הבנק התקשרה לספר לי שנחשפתי לחולה שבוע לפני כן. לחמש דק'. אני היחידה שבבידוד אבל כי הוא העביר לי דברים.
אין לי בעיה להיות בבידוד, זה לא ששבוע לפני כן עשיתי משהו אחר. וגם ככה בתכלס כל המדינה בבידוד.
החיסרוו רק זה הפאניקה של המשפחה שלי והמחשבה שזהו, הגיע האבדון וכולנו הולכים למות.
אנחנו לא.
לקח לי זמן להסביר להם את זה...
אין לי חום, למרות שלפעמים אחרי האוכל או אם אני יותר ידי בין השמיכות אני מרגישה שהחום גוף שלי עולה(אבל לא עבר את ה37 לפי המדחום. אז הכל בסדר).
בבקרים אני מרגישה קצת מנוזלת וכאילו הכל יבש אבל שעה אחרי זה הכל עובר. במהלך השבוע הרגשתי שאין לי מספיק אוויר, כאילו יש לי משהו בריאות, ליחה או משהו אבל אין לי שיעולים או משהו. מעבר לזה שהגרון שלי לא בדיוק כואב אבל הוא מציק כזה.כל אלו באים והולכים ויש לי חשש כזה שאולי דווקא כן נדבקתי. לא לפני שבוע, אלא דווקא השבוע בעבודה.
אלו לא תסמינים קלאסיים של קורונה, יש יותר סבירות שסתם התקררתי כי אני ישנה מתחת לחלון. ולאור העובדה שזה בא והולך אני מנסה לא לחשוב על זה כדי לא להפוך את זה לפסיכוסומטי.
עד כה הספקתי להכין אוריגמי.
רציתי לעשות כושר אבל לא היתה בי מוטיבצה.
אולי השבוע אני אצליח יותר...
כל יום יוצאים עוד ועוד תקנות חרום. 100 איש, 10 איש, 100 מטר, להסתובב עם תעודות וכו' וכו'. בהתחלה זה עוד היה בסדר אבל התקנות רק מחמירות מיום ליום ואני שואלת את עצמי עוד כמה זמן. בהתחלה עוד טרחתי גם להקשיב לחדשות, זה היה הרבה לפני שמניין המתים התחיל להעלות וגם הנדבקים. עכשיו אני מסתפקת באתרי האינטרנט.
והדמוקרטיה?
אני מקווה שהמהלך האחרון, לבנות ממשלה עם הליכוד זה הפתרון הטוב ביותר בסיטואציה הנוכחית. קצת מרגיש לי שהקורונה הזאת היתה כמו הזכייה בלוטו לחלק מהאנשים במדינה.
הקורונה אגב עדיין מעקבת לי את התואר. אני מקווה שאני אמצא פתרון לבעיה הזאת.
חברים? נפגשים בעולם הוירטואלי. עושים שיחות ודאו, משחקים. וכן, אני משחקת DND. הדמות שלי, אני, למדתי לחיות איתה. אני מנסה לשנות את אופייה לאט לאט אבל. לא אוהבת שהיא טבעונאצית.
לגבי חיי האהבה? ניסיתי. באמת. ואני עדיין מנסה. זה לא קל למצוא בחור שעומד בקרטריונים שאני מחפשת. וזה לא שיש לי סטנדרט כזה גבוה אבל אני מרגישה שכל הגברים שאני מעוניינת בהם, וכל הגברים שהמעוניינים בי, החיתוך ריק.
עדכון אבות-נחשו מי שלח לי בקשת חברות? כן, אבי הביולוגי. לא שיש לי אב לא ביולוגי אבל ציון ההערה הזאת נועד להדגיש את הנקודה. זה כל כך מטופש לשלוח בקשת חברות לבת שלך שאתה לא רוצה להיות איתה בקשר.
לי בגדול לא באמת אכפת, באמת. לא אכפת לי לאשר. הבעיה שאת אמא שלי אני לא מאשרת(מסיבות אחרות לגמרי) וזה לא יהיה הוגן כלפיה וכלפי המשפחה להסכים. אז הם אמרו לא לאשר, ואני לא מאשרת.
הוא לא שלח לי הודעה, ובקו מחבה הזה, גם אנשים זרים מהאינטרנט אני לא מאשרת מבלי ששלחו לי הודעה.
תוהה מה אבל מניע אותו? לחפש ממני כסף? לסמן איזשהו וי בלב? אני מקווה שהוא לא חושב לעצמו "היי, שלחתי לה בקשת חברות, היא לא אישרה, זהו. היא זו שלא רוצה להיות בקשר".
אני לא חושבת שבקשת חברות בפייסבוק היא האינדיקטור לאם אני מעוניינת או לא. אני לא יודעת אם אני מעוניינת או לא ואף אחד לא טרח לשאול אותי אף פעם. מבחינתי אין סיבה לשאול כי הוא לא רוצה בכל מקרה.
והרי, אבות אמורים לעשות קצת יותר מבקשת חברות, לא? לשלוח הודעה? להתקשר? מכתב...?
הכוונה שלי, שאין מה לדון בשאלות ותהיות שכאלו אם הן בכלל לא על הפרק. אין טעם להעביר את עצמי במחשבות, רגשות, תחושות מבלי שיש סיבה. אז אני לא. ולכן אין לי תשובה. אם נגיע לגשר, אתמודד.
אם היה מצלצל הייתי עונה. אם היה שולח הודעה, הייתי קוראת וגם אז עונה.
לדעתי? הוא פשוט טיפוס כזה, מהעולם של פעם. יכולות חברתיות של פעם שלא ממש מבין בכלל את המציאות ושלא עושים את זה. הוא אידיוט, כן, אבל זו המציאות החברתית תרבותית שלו, אף אחד לא לימד אותו אחרת. ככה זה ילדים מפונקים, לא?
לפעמים אני תוהה, אולי כל זה בכלל הצגה. אולי אני בת של מלך וכל זה היה שקר או לא יודעת מה. אבל אני יודעת שלא, בת ה14 שהייתי זוכרת את האמת הפשוטה שאלו הם החיים. יש לי אב ביולוגי שלא ממש בקטע של אבהות והורות. שלא רוצה בת וגם לא יודע להיות אבא. על בעל, בן, אח, בן דוד אין בכלל מה לדבר. אני מקווה שלפחות כדוד הוא בסדר ושאולי עבור הילד השני שלו הוא קצת יותר נחמד.
ואני? אני מקווה שלא יצטרך ממני כלום. כי אם הוא יצטרך השתלת כלייה, אני לא ארצה לעמוד בדילמה הזאת אף פעם.
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
בתחילת השבוע, אחרי שחזרתי מיום שלם בעבודה, קיבלתי את ההודעה שנחשפתי לחולה. ולא, לא קיבלתי את זה באמסאמס. מנהלת הבנק התקשרה לספר לי שנחשפתי לחולה שבוע לפני כן. לחמש דק'. אני היחידה שבבידוד אבל כי הוא העביר לי דברים.
אין לי בעיה להיות בבידוד, זה לא ששבוע לפני כן עשיתי משהו אחר. וגם ככה בתכלס כל המדינה בבידוד.
החיסרוו רק זה הפאניקה של המשפחה שלי והמחשבה שזהו, הגיע האבדון וכולנו הולכים למות.
אנחנו לא.
לקח לי זמן להסביר להם את זה...
אין לי חום, למרות שלפעמים אחרי האוכל או אם אני יותר ידי בין השמיכות אני מרגישה שהחום גוף שלי עולה(אבל לא עבר את ה37 לפי המדחום. אז הכל בסדר).
בבקרים אני מרגישה קצת מנוזלת וכאילו הכל יבש אבל שעה אחרי זה הכל עובר. במהלך השבוע הרגשתי שאין לי מספיק אוויר, כאילו יש לי משהו בריאות, ליחה או משהו אבל אין לי שיעולים או משהו. מעבר לזה שהגרון שלי לא בדיוק כואב אבל הוא מציק כזה.כל אלו באים והולכים ויש לי חשש כזה שאולי דווקא כן נדבקתי. לא לפני שבוע, אלא דווקא השבוע בעבודה.
אלו לא תסמינים קלאסיים של קורונה, יש יותר סבירות שסתם התקררתי כי אני ישנה מתחת לחלון. ולאור העובדה שזה בא והולך אני מנסה לא לחשוב על זה כדי לא להפוך את זה לפסיכוסומטי.
עד כה הספקתי להכין אוריגמי.
רציתי לעשות כושר אבל לא היתה בי מוטיבצה.
אולי השבוע אני אצליח יותר...
כל יום יוצאים עוד ועוד תקנות חרום. 100 איש, 10 איש, 100 מטר, להסתובב עם תעודות וכו' וכו'. בהתחלה זה עוד היה בסדר אבל התקנות רק מחמירות מיום ליום ואני שואלת את עצמי עוד כמה זמן. בהתחלה עוד טרחתי גם להקשיב לחדשות, זה היה הרבה לפני שמניין המתים התחיל להעלות וגם הנדבקים. עכשיו אני מסתפקת באתרי האינטרנט.
והדמוקרטיה?
אני מקווה שהמהלך האחרון, לבנות ממשלה עם הליכוד זה הפתרון הטוב ביותר בסיטואציה הנוכחית. קצת מרגיש לי שהקורונה הזאת היתה כמו הזכייה בלוטו לחלק מהאנשים במדינה.
הקורונה אגב עדיין מעקבת לי את התואר. אני מקווה שאני אמצא פתרון לבעיה הזאת.
חברים? נפגשים בעולם הוירטואלי. עושים שיחות ודאו, משחקים. וכן, אני משחקת DND. הדמות שלי, אני, למדתי לחיות איתה. אני מנסה לשנות את אופייה לאט לאט אבל. לא אוהבת שהיא טבעונאצית.
לגבי חיי האהבה? ניסיתי. באמת. ואני עדיין מנסה. זה לא קל למצוא בחור שעומד בקרטריונים שאני מחפשת. וזה לא שיש לי סטנדרט כזה גבוה אבל אני מרגישה שכל הגברים שאני מעוניינת בהם, וכל הגברים שהמעוניינים בי, החיתוך ריק.
עדכון אבות-נחשו מי שלח לי בקשת חברות? כן, אבי הביולוגי. לא שיש לי אב לא ביולוגי אבל ציון ההערה הזאת נועד להדגיש את הנקודה. זה כל כך מטופש לשלוח בקשת חברות לבת שלך שאתה לא רוצה להיות איתה בקשר.
לי בגדול לא באמת אכפת, באמת. לא אכפת לי לאשר. הבעיה שאת אמא שלי אני לא מאשרת(מסיבות אחרות לגמרי) וזה לא יהיה הוגן כלפיה וכלפי המשפחה להסכים. אז הם אמרו לא לאשר, ואני לא מאשרת.
הוא לא שלח לי הודעה, ובקו מחבה הזה, גם אנשים זרים מהאינטרנט אני לא מאשרת מבלי ששלחו לי הודעה.
תוהה מה אבל מניע אותו? לחפש ממני כסף? לסמן איזשהו וי בלב? אני מקווה שהוא לא חושב לעצמו "היי, שלחתי לה בקשת חברות, היא לא אישרה, זהו. היא זו שלא רוצה להיות בקשר".
אני לא חושבת שבקשת חברות בפייסבוק היא האינדיקטור לאם אני מעוניינת או לא. אני לא יודעת אם אני מעוניינת או לא ואף אחד לא טרח לשאול אותי אף פעם. מבחינתי אין סיבה לשאול כי הוא לא רוצה בכל מקרה.
והרי, אבות אמורים לעשות קצת יותר מבקשת חברות, לא? לשלוח הודעה? להתקשר? מכתב...?
הכוונה שלי, שאין מה לדון בשאלות ותהיות שכאלו אם הן בכלל לא על הפרק. אין טעם להעביר את עצמי במחשבות, רגשות, תחושות מבלי שיש סיבה. אז אני לא. ולכן אין לי תשובה. אם נגיע לגשר, אתמודד.
אם היה מצלצל הייתי עונה. אם היה שולח הודעה, הייתי קוראת וגם אז עונה.
לדעתי? הוא פשוט טיפוס כזה, מהעולם של פעם. יכולות חברתיות של פעם שלא ממש מבין בכלל את המציאות ושלא עושים את זה. הוא אידיוט, כן, אבל זו המציאות החברתית תרבותית שלו, אף אחד לא לימד אותו אחרת. ככה זה ילדים מפונקים, לא?
לפעמים אני תוהה, אולי כל זה בכלל הצגה. אולי אני בת של מלך וכל זה היה שקר או לא יודעת מה. אבל אני יודעת שלא, בת ה14 שהייתי זוכרת את האמת הפשוטה שאלו הם החיים. יש לי אב ביולוגי שלא ממש בקטע של אבהות והורות. שלא רוצה בת וגם לא יודע להיות אבא. על בעל, בן, אח, בן דוד אין בכלל מה לדבר. אני מקווה שלפחות כדוד הוא בסדר ושאולי עבור הילד השני שלו הוא קצת יותר נחמד.
ואני? אני מקווה שלא יצטרך ממני כלום. כי אם הוא יצטרך השתלת כלייה, אני לא ארצה לעמוד בדילמה הזאת אף פעם.
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
