ראות לא ממולאים

והנה עבר לו כבר יותר מחצי חופש ותחלס, לא הייתי אומרת שזה החופש המושלם שחכיתי לו..

היו לי חופשים טובים יותר, אבל נו, אני לא אתלונן עכשיו..

למרות שיש לי על מה להתלונן!

בזמן האחרון אני הרבה יותר מבלה בשומר הצעיר ממקודם, בעיקר כי אני עומדת להדריך שנה הבאה מה שנחמד..

גם היה בדיוק טיול עם הקן, שוואי הייתי בשוק שההורים שלי נתנו לי לצאת אליו ואני שמחה שעשיתי את זה.. היה שווה כל רגע גם אם היו כמה שלא היו משהו..

אין הרגשה טובה יותר מלדעת שיש מישהו שאתה חשוב בשבילו, ואין הרגשה יותר טובה שהמישהו הזה גם מראה לך את זה..

אין הרגשה יותר נוראית שהמישהו הזה רק שיקר לך..

אבל נו, ככה זה החיים יש טוב ורע...

אני אמורה לחפור פה על כל מה שקרה אבל בראשי דברים אחרים, דברים אמיתיים..

כאילו שלא בא לי לדבר עליהם עם כולם, אם בכלל..

כאלו שבא לי לכל אדם שני ברחוב לספר אבל אני יודעת שאם זה יקרה לא יצא מזה טוב, כמו שאני תמיד אומרת לכל דבר יש את הזמן שלו וגם לזה..

בכל זאת, זה לא שאני שקטה, אני לא מדברת הרבה, למה? כי אני מקשיבה משהו שיש המון אנשים שאני יכולה להצביע עליהם והם לא יודעים מה זה באמת..

אם חושבים על זה, זה הבלוג שלי..אני אכתוב פה מה שבא לי ולא באמת אכפת לי..

יש חודש חדש..דברים חדשים

יש לי מורה פרטי במת'..

ההורים שלי החליטו שלעשות לי חזרה במשך חודש לקראת כיתה י' לא יזיק לאף אחד, גם אני חשבתי ככה עד שראיתי את כמות השיעורים שהוא נותן, ואת אורך התרגילים..

לא שזה קשה, פשוט זה לוקח לי זמן..

יותר מידי מבקרים אותי על זה שאני לא שם מספיק...

זה דיי מצחיק בלהתחשב בעובדה שלא רצו בי אז הלכתי...

בעצם, זה לא שלא רצו בי, זה שרצו בי, אבל לא אותי..

אני לא בובה על חוט שכשצריך אותי אני שם, ואקשיב אבל כשאני מדברת העולם חושב על עצמו..

זה לא הוגן.. וכשמתייחסים אלי ככה אני קמה והולכת..

אבל אם יש משהו יותר מגעיל מזה, זה אנשי הדרך, אלו שאתה שם בשבילם רק לכמה רגעים ואז הם מתנהגים אליך כמו סתם למישהו..את אלו אני שונאת, ואני לא מרבה לשנוא אנשים, שנאה גורמת לעיוורון..

אני איבדתי את הנשימה בקיץ הזה, אני מחכה בקוצר רוח לחורף, רק אז אני יכולה באמת לצאת החוצה, למלא את הראות באוויר צח ולהרגיש מאושרת, רק אז יש באמת גשם שינקה לי הכל...

עד לפעם הבאה

ביי ביי