טוב. כשבלוגרים אחרים מסבים את תשומת ליבי שלא עידכנתי הרבה זמן, המצב רע.
מאירועי הפרקים הקודמים-נקמות של שניצלים.
למי שלא שמע ישירות ממני, הפוסט הקודם היה בחלקו מתיחה.
כלומר, באמת יש מישהו שאולי בא לי עליו שבאמת קורא כאן, ובאמת יש הרבה מישוהים שעלולים לחשוב שמדובר בהם.
אבל.
הפוסט הקודם היה חלק קטנטן ממתיחה אחת גדולה.
לפני כמה שבועות שלושה חברים מהלימודים מתחו אותי, ממש בקטנה, שמישהו מהם בקטע של מישהי אחרת. ואני האמנתי. אחרי כמה דק' התוודו והתבאסתי שנפלתי בפח.
כל כך התבאסתי, שנרקמה במוחי תוכנית זדונית ומרושעת למתוח אותם בחזרה(היא לא היתה כל כך זדונית ובטח גם לא כל כך מרושעת).
החלטתי לפברק כמעט רומן עם אחד מחבריי הקרובים בתואר.
לצורך המתיחה, וכדי שתיהיה מספיק אמינה, גייסתי את אותו מאהב מזוייף (לצורך הנוחות, נקרא לו אורקל) וחברה משותפת.
פיברקנו שיחות, צילומי מסך שולחנו את הבחורה החביבה לדבר עם יתר החברים ולשתף אותם בחשדותיה.
התוכנית היתה לגרום לאחרים לחשוב שמשהו נרקם ונבנה.
התוכנית עבדה מעל ומעבר למצופה.
שניים מהם האמינו ממש. ואפילו התחלתי להרגיש ממש רע כי בשלב מסויים הם יצרו איתי קשר, לגשש באפלה לראות אם נכונה השמועה. וכך מצאתי את עצמי באמצע הלילה מזינה אותם במחשבות, תהיות, חששות..
מה שיפה בכל הסיפור, שרוב הזמן אמרתי את האמת ולדעתי זה מה שהפך את הכל לאמיתי כל כך. הטיעונים שלי, המחשבות שלי, הכל מבוסס על דברים שכבר הספקתי לברר בעצמי.
הגראנד פינאלה התקרבה והחלטנו לסיים את המתיחה בריב משעשע ודרמתי.
בהתחלה חשבנו על חשש להריון אבל זה היה נראה לי מוגזם מידי.
ערב לפני סיפרתי לשניים מהם שכמה חודשים לפני זה אורקל ואני התנשקנו וזה לא הלך בניינו, להפתעתי הם האמינו לזה וזה יצר קרקע טובה למה שהיה עתיד לבוא.
באותו יום אחד מהאנשים שמתחנו הלך לשיעור אחר, נקרא לו מעביר הבתים לצורך הנוחות. עם יתר הקבוצה, פעלנו כך: אני יצאתי ראשונה לשרותים, אחריי יצא מר אורקל בתרוץ אחר. לבסוף יצאה החפרפרת(שלא כל כך הזכרתי אבל לצד המותח צרפתי מישהו נוסף כי היינו צריכים מישהו מבפנים). מר חפרפרת יצא אלינו וחזר לקבוצה לספר להם שראה אותנו מתנשקים (יש לציין שמר אורקל ואני השתעשענו מהמחשבה מה היה קורה לו באמת היינו מתנשקים ואיך מר חפרפרת היה מגיב לו היה רואה את זה(והוא הרי יודע שזו מתיחה)). בכל אופן, הוא הודיע להם, ולאחר כמה דק' מר אורקל יצא מהקבוצת ווטסאפ ואני נכנסתי חזרה פנימה בכעסים. ויצאתי מהר שוב(כי החיוך שלי היה קשה להסתרה).
מפה לשם ובקצרה, חזרנו שנינו לכיתה וחשפנו להם שזו היתה מתיחה. הם ביו בהלם, בייחוד ניל שטראוס(זה הכינוי החדש), שאני חייבת לציין היה לי הכי קשה לעבוד עליו כי הוא יצא ממש נסיך אמיתי ואצילי לכל אורך המתיחה ושמר על סודותיי. היה משעשע למדי.
להזכירכם, מר מעביר הבתים לא היה נמצא באותו חדר וכל הידוע לו שמר אורקל יצא מהקבוצה בדרמתיות. החלטנו להמשיך יום נוסף במתיחה כשבעצם רק הוא לא יודע מה קרה.
כולם שיתפו פעולה, פיברקנו ריב גדול.
מבלי להכנס לכל הפרטים הקטנים, ערב לאחר מכן סיפרנו לו את האמת. הוא היה מופתע אבל בעיקר מאוכזב, מאוד.
הוא ממש התבאס שהכל היה מתיחה ובאמת אין כלום בניינו(מה שהיה דיי משעשע לכשעצמו).
הוא היה בהחלט בהלם אבל קצת פחות ממה שציפיתי שיהיה.
בכל מקרה, זה היה משעשע ועכשיו אנחנו "משלמים" את המחיר. אינספור בדיחות והומור על למה כן מר אורקל ואני צריכים להיות זוג.
אני מופתעת ממש בכל מקרה מהחברים. הם היו ממש מקסימים, ובאמת היה להם אכפת... כן, הם צעירים ממני בארבע שנים(חלקם) אבל רוב הזמן אני לא מרגישה את הפער. ולמרות שיש בי צד שקצת מוזר לו לקבל שאני התחברתי לאנשים שצעירים ממנו ועוד לפני צבא, אני מרגישה הרבה יותר בנוח איתם. הופתעתי כמה הם מכירים אותי מכלום זמן. ניל שטראוס כמעט עלה על כך שזו מתיחה כי זה לא אופייני לי לא להיות ישירה בעיניינים הללו.
הם מקסימים להפליא.
אז כן, השקר הטוב ביותר הוא האמת. הרבה יותר קל לשקר בנושאים שאתה מאמין בהם והם אמיתיים.
ומה לגבי האכזבה שנפלה עליהם? האם באמת מר אורקל ואני צריכים לנסות את מזלנו? לדעתי לא. ואת רשימת הנימוקים החלקית מר אורקל כבר שמע בעצמו, ונראה לי שגם הוא יודע את המורכבויות שעולות בזה(או שאולי הוא סתם לא מאמין בעצמו? אבל זו סוגייה שלא קשורה כבר לנושא).
בכל אופן אני בעיקר מקווה שכל הנושא הזה לא יהיה בסטייל נבואה שמגשימה את עצמה או מחשבה יוצרת מציאות.
והבעיה הכי גדולה זה שהסקרנות שלי לפעמים מובילה אותי למקומות שאני מפחדת שאני לא אדע לצאת מהם.
אני משתדלת לסמוך על האינסטינקט שלי לא להגיע למצב שאני אפגע או מישהו אחר.
ולגבי שאר הדמויות הגבריות בחיי? לא ברור לי. שני פוסטים אחורה התלבטתי עדיין מה לעשות עם מר קסטל, ואני חושבת שהגעתי לנקודה שעדיף לי לנסות מאשר לחיות עם הספק...
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
(נ.ב.(כןכן, מר שוקולד) אני כבר לא רוקדת כמו מגרפה בבצ'אטה. דיי משתפרת. והילד אמור מתישהו לבוא לרקוד שם. לא שזה משנה יותר מידי אבל הרבה זמן לא רקדתי LA עם מישהו שכיף לרקוד איתו וזה קצת חסר לי..)
(נ.ב.2-יש הרבה "מר" בפוסט הזה. יחד עם הרבה סיפורי צד של גבירות ועלמות שאני קצת חוסכת כמו הפעם ההיא שניסיתי לשדך זוג חברים. אולי בהזדמנות אספר..)
