נסיעה עתידית ברכבת? קצת אירוני...

רשימת הסיבות והמחשבות של ינה לגבי ביקורה העתידי אצל מר אורקל:

1.נתחיל מהברור מאילו. אני מפחדת מהחושך. וחשוב לי מאוד שיהיה אור טבעי מהחלון. חלון פתוח זה בסיסי בעייני. השמש בבקרים חשובה לי, ואור הלילה מרגיע אותי. חושך מוחלט לעומת זאת מכניס לי מחשבות על מפלצות ואנסים ושודדים ובעיקר רוחות רפאים שסובבים אותי.

2.אני מפחדת להיות לבד. ולייתר דיוק, אני מפחדת שמשהו יעבור עלי(למשל הפחד מסעיף 1) ואני אאלץ להתמודד עם זה לבד. לאור העובדה שאני נמצאת בסוף העולם, ואולי אין שם קליטה טובה, איך אני אמורה להרגע באמצע הלילה? ידיד אחר הציע שבמקרה הצורך אצלצל אליו. וכמובן מר אורקל בכבודו אמר שאני יכולה להעיר אותו. אבל תארו לכם כמה מגוחכת הסיטואציה שבחורה בת 24, מעירה ילדון בן 20 כדי לאמר לו שהיא מפחדת מהחושך?

3.אני מפחדת שאני ארגיש לא בנוח לאמר למר אורקל שמשהו לא בסדר, וארגיש ייסורים איומים. אני יודעת שהוא יכעס עלי אם זה יקרה כי הוא רוצה שארגיש הכי בנוח שאפשר אבל כשאני נמצאת במקום חדש בסביבה חדשה , אני רוצה להיות הכי מנומסת שיש.

4.אם כבר מנומסת. אני מפחדת שאני לא אהיה מספיק מנומסת עם המשפחה. שהם חלילה לא יחשבו שאני בחורה מוגבלת. גם ככה זה נשמע מוזר שמישהי בגילי תסע לעשות לילה אצל מישהו שצעיר ממנה. אולי הם חושבים שאני מוזרה?

5.ונניח חברים שלי כבר מכירים את מר אורקל מהסיפורים שלי, והם כבר יודעים פחות או יותר מה הלך הרוח בידידות שלנו ולא יראו בזה משהו מוזר. אבל מה עם החברים האחרים? העתודאים? המשפחה? מה הם יחשבו..? ומצד שני, מה אפכת לי מה אחרים חושבים בכלל?

6.ואם יהיה משמעם? אני אצטרך לחשוב על איזה פעילות סופר מגניבה לייתר ביטחון!

7.מה אני אלבש? איזו פיג'מה להביא? אני צריכה פיג'מה שתיהיה יצוגית מספיק אבל גם נוחה. הפיג'מה הרגילה שלי לא מספיק "נאותה" וקצרה מידי בשביל זה. ואם יהיה לי פיפי בלילה?

8.ואם אהיה חולה???

9.מעניין אם באמת הנוף יפה שם. אני דיי בטוחה שכן כי הייתי עוברת שם הרבה. מעניין אם הפינה ההיא בחורשה יפה? מעניין אם אני אוכל להצטלם שם לתמונת פרופיל חדשה..

10.ואם משהו יקרה ביני ובין מר אורקל? אני לא רוצה להכנס להריון ואני לא בטוחה שיש לו..מצד אני, לאיזה בחור בן 20 אין? זה לא משהו שקונים מתנה בגיל 18?. אולי אני צריכה להביא את הקונדום האחרון שלי לייתר ביטחון? אולי אני אגנוב כמה למר מאהב... ? או שאני פשוט ארמוז לו? 

11.זו בכלל אופציה שמשהו יקרה? למה גם כשהרכבת נוסעת ואפילו הבהרתי את זה, נכנס לי סעיף 10 לרשימה? האם אני מפחדת שתבוא רכבת חדשה או שזה ההורמונים שמדברים בשמי?ומי אמר שגם אם היא תגיע, נוסעים איתה רחוק?או נוסעים? אולי היא תגיע והיא..תתקלקל? או תפחד לנסוע כי קצת חסר ביטחון?

12.זו תיהיה הזדמנות לפדות את כל החובות שאנחנו חייבים האחד לשני. למשל לראות סרט מארוול יחד! אקסמן פעם ראשונה בחיים. זו בהחלט הזדמנות.או מסאז'. אני מקווה שהוא יהיה בסדר עם המסאז' שלי. היחיד שאוהב אותו זה מר מאהב...

13.אני לא רוצה לשמור על זה בסוד...

14.מעניין כמה עולה כרטיס נסיעה

15.אני צריכה להביא מתנה? זה מסוג המצבים שנהוג להביא איזה שוקולד או משהו? אצל רוסים נהוג לא לבוא בידיים ריקות...

16.עברו הרבה שנים מאז שישנתי אצל ידיד ממין זכר בבית לבד. ופעם קודמת אכלנו מרק תימני על הבוקר.

17.אם אני אבכה, מעניין אם מר אורקל באמת יצליח להרגיע אותי..אני אשתדל לא לבכות בכלל(למה אני בכלל חושבת שאבכה??) כי זה באסה לבכות בימים כיפיים

18.מעניין אם יש לו משחקי קופסא..מעניין אם הוא יסכים לשחק נגדי במשהו במחשב.

19.אולי אני צריכה לבנות אפליקציה, להביא בדיסק או משהו ולשתול לו במחשב בשושו. וככה אני אהיה מוכנה נגד כל מתקפה שלו נגדי(או שאני אגלה איזה פורנו הוא רואה... אולי יום אחד הידע הזה ישתלם)

20.הוא בן 20. למה יש לי ידיד טוב בן 20?

כשזרים לא מסתוריים מבטלים לי דייט לא דייט

כשההיסטוריה בוחרת לחזור על עצמה, אז היא אפילו לא משתדרגת.

אני חושבת שאם יש משהו נוסף שלמדתי מחופשת הסמסטר הקודמת, זה שאסור לדבר על גברים ומפגשים אלא רק לאחר סיום המפגש. אני עוד לא יודעת אם יש עין רעה בעולם, אבל אם ישנו דבר כזה, הרי בטוח יש כאן התערבות.

הרי, איך זה הגיוני שבכל פעם שבחור זר ומסתורי(או לא זר בכלל ובהחלט גם לא מסתורי בהכרח) קובע איתי מפגש, ואני בתומי משתפת את חברותיי(וחבריי? ואולי גם את הבלוג שזה אומר את כל האינטרנט. וגם אם זה רק 10 כניסות בממותע, אי אפשר לדעת מתי יקפוץ לראשונה הבלוג בטבלת הפוסטים החכמים ויכניס אליו עוד כמה קוראים מזדמנים). ומסתבר שבכל פעם שאני בוחרת לשתף, יהיה אשר יהיה השיתוף, המפגש נדחה או מתבטל?

האם זה מרפי שקורא בבלוג שלי ועושה לי עין רעה? בפעמים שבחרתי לשמור "בסודי סודות" מפגשים שכאלו, התוכניות באמת יצאו לפעולה. כאילו הסתרתי ממרפי עצמו את הסוד "הגדול" כדי שלא יבטל לי.

למי שקצת פספס או לא עקב, בחור זר ומסתורי(סתם, הוא בכלל לא מסתורי. אבל זר..) פנה אלי בפייסבוק למפגש ידידותי(גם אתם שומעים את ה"פףףף ממש" ברקע?). קבענו לשישי ומאז לא דיברנו כמה ימים. בחמישי כבר התחלתי לתהות פן שכח, פן אכתוב עליו שיר פרידה(מישהו מכיר?), פן זו תחבולה של איזה ארגון קיצוני שרוצה לנקום על משהו מטופש. אז כמו בחורה ב2018 שלחתי הודעה לברר אם המפגש עדיין מתקיים והבחור ביקש לדחות לשבת. עכשיו. סבבה. קורה. לפעמים תוכניות מתבטלות, קורים דברים. מי אני שאשפוט? קצת לא נעים שאני הייתי צריכה לברר איתו ולא הוא מעדכן מיוזמתו אבל בסדר. אני משנסת מותניים, ודוחים לשבת. הפעם אפילו ניהלנו שיחה קצרצרה אך ארוכה מקודמתה.

ואז הגיע שבת. כלומר עכשיו(עכשיו שבת).

הרגיש לי מטופש לרדוף אחרי בחור שאני לא מכירה, שבחר לשלוח לי הודעה והציע לי להפגש, שלא מדבר איתי כלל בהודעות. היה לו היושר (אני כנראה מאוד מגזימה בבחירת המילים שלי, אבל זה עוזר לאווירה דרמתית משעשעת) לשלוח לי הודעה ולבקש לדחות שוב. הפעם למועד לא נודע.

מזלו(ואולי אני סתם רפוסה?) שקמתי במצב רוח מספיק סלחני והודעתי לו שאם מתישהו יתפנה לו זמן שישלח הודעה ונראה אם אפשר יהיה להפגש. הייתי סלחנית אבל גם אמרתי לו שזה בהחלט נראה עקום מאוד.

אני מקווה שזו לא הדרך שלו להתחרט ולא לדבר אף פעם. לא כי זה הולך לפגוע בי חלילה אלא כי עצוב לדעת שמסתובבים אנשים בעולם שלא יודעים להתמודד עם סיטואציות כאלו. בכל מקרה לא החלפנו הודעות ואני בוחרת לדבוק באמיתות דבריו(ולמה לא בעצם?). כרגע אני מכניסה אותו למגירה.

מסקנות? לא לשתף אחרים בגברים פוטנציאלים(גם אם הם פוטנציאל לערב נחמד ומצחיק) עד אחרי שהמפגש חולף. אלא אם מדבור בגבר שממש לא בא לי עליו, ואז לשתף.

בסופו של דבר, ברור שאני מתכוונת לזה ברצינות(האומנם?). אבל אני לא מתחברת לאנשים שלא מכבדים זמנים של אחרים. זה בסיסי בעייני. אם אתם מזהים שקבעתם משהו וכנראה זה לא מסתדר לכם, אל תחכו לדקה ה90. זה פשוט נתפס כזילזול. מזל שיש לי תוכנית ב' וג' להיום בערב.

(האמת, פעם אחרונה שבחור ביטל לי פגישה בדקה ה90, יצאתי בספוטניות לבילוי עם חברים במקום. באותו ערב חידשתי קשר עם חבר טוב מהעבר הרחוק. אז לכו תדעו מה יקרה היום בערב...).

ובאופן כללי, אם אתם קובעים פגישה עם בן אדם לעתיד רחוק, לפחות תדברו קצת עד המועד המיוחל. עבר כבר שבוע ומר בחור עדיין זר לי מידי.(סימן הכר מספר 1 לזרותו=עדיין לא נמצא לו שם קוד בבלוג.).

לפינת הלא קשור>>>כי רק קוראים וותיקים, שמכירים אותי מגיל 14 זוכרים את הפינה הזאת.(וכי מה רע לי עם קצת נוסטלגיה?)

1.עשיתי לעצמי מרתון סרטי מארוול. הרגשתי שרמות הגיקיות שלי לא גבוהות מספיק ושחסרים לי יותר מידי חורים בעלילה. בעיקר נמאס לי לשבת בקולנוע וכל שניה לשאול את חברים שלי "מי זה? ולמה זה? ואיך הוא קשר" ועל הדרך להתבאס מהתגובות שלהם. אז השלמתי פערים, ראיתי את כל הסרטים חוץ מהענק הירוק(וכולם גם דואגים לציין בפניי שזה בסדר כי הוא לא משהו). וואלה זה היה נחמד.

2.אני עדיין מחפשת לשחק עם מישהו בפלייסטישן במצב מולטיפלייר כלשהו. שיחקתי עם מר מאהב שבוע שעבר בווצ'דוג? והיינו גרועים. בא לי שוב.

3.קניתי ספר "רומן רוסי" של מאיר שלו. כבר הרבה זמן רציתי לשים עליו יד ולמזלי הוא היה במבצע. התגעגעתי לקרוא ספרים, להתנתק קצת מהמציאות ולנבור לתוך משהו עם קצת עומק.

4.הבלוג הגיע לראשונה בתולדותיו לראש הפוסטים החכמים. אני בת ה14 התרגשה מאוד. אז נכון, אין כמעט פעילות בישראבלוג, ובעיקר מביך כי זה לא היה בין הפוסטים המוצלחים שלי אבל היי, שיא זה שיא!

5.יש איזשהו קטע, שאנשים פונים אלי באופן אישי, בעיקר אחרי פוסטים שמדברים על משגל(סקס) ויחסים. גם בפייסבוק.

6.קורא ותיק מהבלוג פנה אלי השבוע. היה נחמד להחליף כמה מילים עם מישהו חדש שקורא פה תקופה...

7.אני קנאית. אם הייתי חושבת שפוליאמורה זו אופציה היום אני מבינה שאני מאוד רחוקה מזה.

8.ראיתי ביוטיוב שזוג שאני עוקבת אחריו נכנס להריון. משהו בסרטון שלהם עשה לי "פליפ" במחשבות. פעם ראשונה שאני באמת מרגישה בנוח עם המחשבה שום אחד אהיה אמא.

9.יש מלא טריקים מגניבים שאפשר לעשות עם מצלמת פלאפון בלילה, בלי פלאש. אני ומר קסטל נסענו להר הטייסים בלילה. היה נוף יפה(לא ראינו כלום, ענן התיישב על כל האזור). לדעתי זה מקום חמוד לזוגות בלילה, בטח כשאין תאורת ירח וכמובן כשאין עננים, יש שם נראות כוכבים מעולה. חבל שהיה את שניהם.

10.אני ממש משתפרת בבצ'אטה.לפני כשבוע הלכתי מוקדם והוא ישב בכניסה ושאל מדוע אני עוזבת מוקדם את הערב. משעניתי לו תשובה הגיונית(מבחנים.) הוא ענה" טוב, את יודעת לרקוד אז זה בסדר...". השיעור האחרון היה דיי מסובך. כשרקדתי עם המדריך במסיבה, הוא עשה את התרגילים החדשים, תוך כדי הריקוד הוא אומר לי "ידעתי שאת תצליחי אתם!".אולי זה דברים קטנים אבל נחמד לקבל פידבקים חיוביים!

11.בא לי לנסוע לחופשה באילת. אני מתלבטת אם לנסוע עם חברים או עם מר מאהב. שתי האופציות קורצות לי.

עד לפעם הבאה,

ביי ביי

זוגיות מישהו? עם סקס?

אז.. סקס חסר חשיבות? בעד? נגד? מתנגדים?

אני נגד. כלומר, מה זה נגד? אני בעד! אבל... לא כרגע, פחות בשבילי?

סמסטר קודם או לייתר דיוק בתקופת המבחנים הקודמת, הייתי על הגל. למרות שהיה בפועל רק סקס חסר חשיבות אחד ואת מר מאהב, היו הרבה פלירטוטים ודיבורים מסביב שפחות זרם לי. ומהתקופה ההיא למדתי שזה פחות בשבילי. אני צריכה את החיבור המעבר, ובאופן כללי אני כבר רוצה "להתמסד" (למה בגרשיים?). בא לי זוגיות קבועה, רצינית. מהסוג מביאים הביתה להראות להורים, מאלו שקובעים תוכניות, מהסוג שהיא קודם כל חברות טובה וחזקה ורק אחר כך שאר התוספות. מאלו שאולי אפילו מוציאות טבעת? קצת מיציתי את ההוללות ובא לי משהו רציני אמיתי. בא לי להרגיש נאהבת, בא לי אכפתיות, חום, תשוקה. בא לי את הביחד...

ומה אסור? מותר.

וזה לא אומר שאני חלילה לא עושה בכלל או מתנגדת בכל תוקף. אם אחרים רוצים? שיבושם להם. תהנו, תבלו, תעשו, תדעו, רק תיהיו מוגנים. אבל אני? פחות...

(סביר להניח שאולי עמדתי תיהיה מעט רפויה בעוד שבוע-שבועיים כשתקופת היחום מתחילה ועם זאת המטרה שלי היא לא ללכת עם המפשעה אלא עם מה שאני באמת רוצה).

אז למה אני מעלה את כל זה?

הגבתי, אחרי כמה חודשי שתיקה, על איזה וידוי על סקס ללא זוגיות עם אווירה טובה. בסהכ רציתי לתמוך בבחורה ולהגיד לה שהיא לא לבד, ויש חיה כזאת(אולי אפילו כמה). כמעט כתבתי שאפילו אני התנסתי בזה אבל הרגיש לי קצת מוגזם להכניס את כל העולם למיטה שלי. בסהכ כתבתי שלמיניות יש המון צורות ולא צריך להכנע לתבניות. האם זה מעיד על כוונותיי בהווה? האם זה מקטלג אותי אוטומטית לאיזו קטגוריה?

מסתבר שמישהו חושב שכן.

וכך, ההסטוריה חוזרת על עצמה.(או למי שלא קרא בבלוג עד עכשיו, לפני סמסטר, כשכל קבוצות הווידויים בפייסבוק התחילו לצוץ, הגבתי לא מעט שם. מה שמשך אלי באורח פלא כל מיני זכרים(נונו, גברים רק..אולי חלקם קצת פחות?). מי צריך אפליקציית הכרויות אם אפשר להגיב בפייסבוק?

בחור חביב למדי שלח לי חיש מהר הודעה.

לא הרבה במילים (וחבל), נראה חביב למדיי ואף מלומד. הבהיר כוונות(או לייתר דיוק אני הבהרתי כוונות, והוא הבהיר את הצד שלו).

הוא לא מחפש קשר רציני. אני כן.

הוא אבל זורם? רוצה להיות על תקן..עד שאמצא משהו רציני?

מה שהוא לא יודע, זה שאני לא זקוקה למישהו שיישב לי על התקן הזה. הוא מאוייש על ידי אנשים ששמותיהם שמורים במערכת.(האנשים זה לצורך הרישמיות והדסקרטיות. זו יכולה להיות גם קבוצה ריקה של שמות או קבוצה בגודל אחד. לעולם לא תדעו! או לפחות לא בפוסט הזה).

אז אחרי שעשינו יישור קו, הוא המשיך "להתעקש"(הוא לא בדיוק התעקש ואני לא בדיוק התנגדתי) על להפגש גם אם זה רק בירה, והבטיח שיהיה כיף. ואני, סטודנטית בחופשה שמחפשת קצת תעסוקה, למה שאסרב?

אז למה אני כותבת?

כי אני מפחדת קצת.

אני מפחדת קודם כל כי הוא זר מהאינטרנט. וזה תמיד נראה לי מפחיד להפגש עם זרים באינטרנט, גם אם 2018, וגם אם אני בת 24. זה יכול להיות גם מחבל, אנס או רוצח.(זה יכול להיות פרופיל פקטיבי. למרות שהוא דיי מושקע, והוא עצמו נראה לא רע אבל היי.. אם אני יכולה לבנות פורפיל כזה מושקע, אני בטוחה שכל ילד סיני בן 10 מסוגל).

ואחר כך אני מפחדת אולי קצת לאכזב מרושם ראשוני? בין אם במראה(כי למי יש זמן להעלות תמונות עדכניות אחרי תקופת מבחנים? הרי העלנו כמה קג' עודפים של מחסור בשעות שינה ולחץ) ובין אם באופי? כןכן, עם כל החזות והביטחון אני עדיין קצת חוששת. אולי בעיקר כי הוא כבר אחרי תואר, סוג של מתכנת, ואני עדיין עם הייסורי מצפון שלי לגבי מועדי ב' ואולי נכשל או שניים.

נוסיף גם שאני באמת לא רוצה מישהו על תקן יזיז. לא בא לי. לא צריכה את זה. אני רוצה זוגיות. ומה זה אומר עלי שאני נכנעת לכל בקשה? יש איזה סרט בנות שמישהי שם אמרה dicksend שה כמו quicksend רק עם dick , נאמר בהקשר של מישהי שנופלת מהרגליים אחרי כל בחור. אני לא רוצה להיות כזאת. לא כי אני נגד באידאולוגיה(אם מישהי אחרת בעיניין..לכי על זה), אלא כי זה לא עושה לי טוב במיוחד... אני צריכה יותר רגוע ופשוט. אחד. וזהו.

ומצד שני.. לבחורה יש צרכים! ולמה לא בעצם? אז פעם אחת לזרום? חיים פעם אחת, הנעורים שלי לא יחזרו אלי. מה אכפת לי.

ואם הוא לא ימשך אלי? ואם ממש ירד לו? ואם הוא לא בקטע של בחורה עגלגלה ויש במה לתפוס, עם קימורים וכל התוספות הנלוות? אני תוהה אם אני מספיק חזקה לא לקחת ללב "אני לא נמשך אליך"...

אבל גם..מה? אני אתן לגבר לתת לי להרגיש ככה? מה לא מגיע לי להנות? אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת איך אני רוצה. אני יודעת בערך מה עושים, אני סהכ פתוחה לרעיונות חדשים. אני קלילה(לא פיזית אבל..) ויכולה להיות גם זורמת. יש לי סהכ חוש הומור ואם אני לא לחוצה אני גם אחלה אשת שיחה.

אם אני לא לחוצה. אבל אני יכולה להיות לחוצה. ואז אני אומרת שטויות והרבה ובמקרים קשים גם מגמגמת.

יכול להיות שאני OVERTHINKIG, מניחה שפשוט עבר קצת זמן מאז שמישהו "התחיל" איתי.

נקווה לטוב ולא נתרכז בזה יותר מידי.

מקווה שמר בחור באמת קליל ואחלה, העיד על עצמו כמתכנת אז אולי הוא מכיר איזה מישהו שמחפש סטודנטית? לכו תדעו..

אה ושהוא ישלח הודעות, לשלוח בעצמי? לא בטוחה איך לנהוג. שתיקה רועמת עד שישי נשמע לי קצת מוגזם אבל גם מה אשלח לו? חוששת לצאת מגזימה וקריפית. מקווה קצת שהוא ישלח הודעה בעצמו, אולי אפילו יתקשר?

האם להכנע למוסכמות חברתיות שבחורה צריכה להיות פאסיבית?

אני אלך על גישת העדר. ממילא יש לי עיסוקים אחרים(להשלים סרטי מארוול ולהנות מהחופש.).

נו, מזל שיש לי בלוג לשפוך אליו את עץ המחשבות המשעשע שבניתי בכמה דק'.

לא מבינה איך אנשים מסתובבים בעולם, עמוסים ברגשות ומחשבות כמו פצצה מתקתקת.

אולי אני יוצאת פה בחורה מגזימה שחושבת יותר מידי אבל זה עוזר לי להיות שקולה בעולם האמיתי.

#טוב שישראבלוג לא נסגר. איפה עוד הייתי חופרת בלי בושה?

עד לפעם הבאה,

ביי ביי

נ.ב.-אני באמת מחפשת קשר רציני. והמפגש יהיה קודם כל באווירה של לבלות... מקווה שהוא לא יהיה הטיפוס שעושה בכוח ומטריד. אופס. אני שוב OVERTHINKING.

כיוונים לא ברורים

פורסם גם בישראבלוג: עין כחולה
אני מנסה לכתוב פעם ראשונה פוסט בבלוגגר הזה או בלוגפוסט או איך שלא תקראו לפלטפורמה הזאת.
הימים האחרונים בישראבלוג החיזרו אותי אחורה לסמסטר הקודם.
אני חושבת שהדבר השני שקרה ב"התדרדרות" של התקופה ההיא, היה האיום על הסגירה. מהרגע שנודע לי שישראבלוע עומד להסגר, ובדיוק דווקא כשחזרתי לכתוב בצורה סדירה יותר, הכל ניהיה גדול יותר.
התחלתי לעבור על הפוסטים, לנבור בעבר. אבל מסתבר שהתרפקות בנוסטלגיה כורוכה בתופעת לוואי לא נעימה כל כך, שדים מהעבר שצצים.
מדהים איך גם אחרי הרבה שנים, לקרוא שורות מפעם העבירו בי את התחושות שהיו לי.
והנה, ישראבלוג נשאר עומד ואיתן למרות הכל, והתקופה ההיא עברה (בערך..). האיום החדש, על אף שהוא נגע לי בנקודה קצת כואבת(כי מסתבר שרבים היו במצב דומה לשלי, שאננים מידי כדי לגבות את התכנים מאז איום הסגירה) זה לא השפיע עלי כל כך. אפילו רציתי קצת להתחיל מחדש, בבית חדש.
השנה הזאת היתה טיפונת קשה עבורי(אולי טיפונת הרבה?). זה מורגש מאוד בממוצע שלי. מה שהכי קשה לי איתו זה שאני מרגישה שיכולות הלמידה שלי נפגעו. אני באמת מרגישה שאני מתנוונת. הזיכרון שלי לא עובד כמו שצריך, אפילו ברמה היומיומית.
הממוצע שלי דיי על הפנים ואני משתדלת לא להתרכז בזה יותר מידי כדי לא ליפול לתוך תהום עמוקה של לחצים ופחדים. יש לי מקדימה עוד שלשוה מועדי ב', שלוש הזדמנויות לשפר את הממוצע, ועם זאת.. אני לא כל כך בטוחה שאני באמת מסוגלת לשבת וללמוד את החומר הזה מחדש, את כולו. אני באמת מרגישה מנותקת וחסרת כוחות. אני חושבת שאם לא ישבו איתי ויחריכו אותי ויבדקו אותי, אני לא אצליח. אני מרגישה שאני צריכה לאמן את המוח שלי ובעיקר את הגוף שלי.
מרגיש לי שזה יהיה סיכון לגשת למועד ב', שאני עלולה להוריד עוד יותר את הממוצע או חלילה להכשל.

כשהתחלתי לכתוב את הפוסט, הייתי בטוחה שאני אגע בדברים החיוביים בחיים, בנקודות האור הקטנות והגדולות, באנשים שעזרו לי לא ליפול לגמרי. אבל כנראה זה יצטרך לחכות.
לנפש יש את הדרכים שלה לנווט, בפעם הבא אנסה להראות את הצדדים הללו.
יש כאן אנשים שאולי ידוע להם אם אפשר להתקבל לאנשהו בעולם התכנות עם ממוצע מעל 70..? או אם ידוע להם מה אפשר לעשות בנוגע לתואר שני?

עד לפעם הבאה,
ביי ביי

מודה-התגעגעתי

אני חושבת שאני אקדיש את השבת שלי להעברת הבלוג לפלטפורמה חדשה ואני פשוט אתחיל בלפרסם כפול.. ברגע שאחליט מה מי מו אני כבר אפרסם כאן את הלינק.

בלעתי זבוב בגודל פיל

זה כאילו שלקחת לי את הדבר הכי יפה בעולם, עשית לו העתק שהוא רק כמעט מושלם, כמו ויטרינה של חנות, והחזרת לי את ההעתק. את המקור זרקת.
ואני פותחת מגירות, והן ריקות מתוכן. אני פותחת את החלון, ומבחוץ הכל בטון. אני שומעת ברקע מנגינה של איקאה, אלו לא החיים האמיתיים ואולי מספיק לשחק עם רגשות של אחרים.
אני לא ילדה ובטח לא בובה. אני אולי משדרת עוצמה אבל מבפנים הכל רך ומפוחד ורק מחכה לדמות חזקה שתקח את השליטה.
אני צריכה קצת הפסקה מלהוביל, מישהו שידע להכיל.
שיגיד לי כמה שאני יפה עם המבט הראשון שלו עלי, שיחבק ויעצור ויביט לי בעיניים.
שלא יפחד מדמעה או שתיים, אחד שיעצור בצד ולא יתן לי לתבוע בתוך ים של רגשות שלא ברור מאיפה בא.
מישהו שאף פעם לא ישים אותי בסיטואציה לא נוחה, שירגיש כשאני מרוחקת ופוחדת.
שיגש, וילטף או יקח לי את היד.
שיצחיק, וינגב דמעה טועה. שילטף וירגיע כשאני עצובה.
שיזכיר לי כשאני שוכחת.
שיתן לי גם לגעת.
שיגשים לי חלומות, גם את הפרועים.
שיקח אותי למקום אמיתי, בלי תפאורה מזוייפת. שגם אם אהיה לבושה בטרנינג זרוק הוא יתן לי תחושה של נסיכה. שיקח אותי מצידי למקום הכי מבודד בתבל, ולא משנה כמה משעמם הוא יהיה, וכמה חסר תוכן, הוא יביט מסביב וימצא את כל הדברים הקסומים בו. את הירח והכוכבים, את השממיות שרצות מסביב, את החום העולה מעומק האדמה אחרי יום חם בלילה קר.


קברט של קרן פלס הוא קצת כמו חלום שמתגשם. היא כותבת מדהים לדעתי. אני מאוד מזדהה עם הרעיון שמאחורי והביצועים היו טובים.

עד לפעם הבאה,
ביי ביי