בלונים מתפוצצים במקומות לא נכונים..

כבר הרבה זמן אני מכחה לכתוב את הפוסט הזה..

הוא נמצא בראשי ואני רק מכחה לרגע המתאים-לרגש המתאים..

לכן, אני מודה למיסטר איקס שהצליח להוציא ממני את יצירת המופת הבאה.(ואני רציני באמת מודה לו..לא בקטע רע.. ) 

מאז שאני זוכרת את עצמי, יש בי בפנים בלון כזה. כתבתי עליו פעם.. אני יכולה לקרא לו בלון הסבלנות. בהתחלה הבלון קטן, לא מנופח חסר אוויר..לא משו מיוחד בקיצור.. 

ואז..הוא מתנפח..ועוד..ועוד..ועוד..

עד שהוא עומד זקוף וישר בצורתו המלאה-יפה כל כך.. 

הבעיה מתחילה כשממשיכים לנפח אותו.. הוא מתנפח יותר מידי ונמתח.. ראיתם פעם בלון עם משו מודפס נמתח יותר מידי? הצבע "זז" לצדדים ואז הציור כבר לא יפה-יותר דהוי גם בגלל זה.. 

והבלון ממשיך להתנפח עד ש....בום! מתפוצץ!

ואז..לוקחים בלון חדש..

הבעיה שלי היא ב-בום!

כשהבלון שלי מגיע למצב של "בום!" הכי חכם להתרחק ממני ולא לדבר איתי עד שיעבור לי!

מאז שאני קטנה ניראה לי הוא התפוצץ..חמש פעמים? שש? 

והתוצאות לא היו טובות..אני פשוט לא מצליחה לשלוט במה שאני עושה/אומרת-כן..ממש לא מצליחה.. ההגיון אומר לי משו אחד והגוף שלי פועל לפי עצמו..לא מקשיב לי..

כשזה מגיע למגע של ממש זה בכלל נוראי.. אני לא אלימה, אני ממש לא אלימה... אבל יש בי כוח ניסתר כזה עוצמתי ביותר שאני לא יודעת איפה נמצא הגבול שלו אפילו.. וכשהבום הזה קורה-לא טוב..אני לא מרגישה שאני משקיעה מאמץ כלשהו..

כמו שבכיתה ב' רק הדפתי קלות את חברה שלי..ממש קלות-נגיעה קטנה..ושניה אחרי זה אני רואה אותה על הריצפה בוכה.. אני הייתי בשוק-לא הבנתי איך היא הגיע לשם-הרי..רק נגעתי בה.. 

הפיתרון לכל הדבר הזה הוא ללמוד איך לא לנפח את הבלון יותר מידי...

איך?

להוציא אוויר כשאני רואה שהוא עומד להתפצץ..כשהייתי בכיתה ה' זה עבר דרך הקארטה..הוצאתי אנרגיות-הייתי מלאה באדרנלין והרגשה טובה.. 

עם השנים למדתי גם שלהנות מהחיים-ממש פיזית להנות.. זה גם עוזר..

זה למה אני נוסעת על אופניים הרבה-זה משחרר כל כך..

כל מה שהוא פעילות ספורטיבית או המון הומור טוב עוזרים לשחרר קצת אוויר וככה הבלון נשאר מנופח ויפה ללא חשש..

כשהבלון מתפוצץ..עדיף להתרחק ממני..

כולם..

כי זה יצא על אנשים הלא נכונים בצורה הכי לא יפה שיש וזה לא בסדר..

ואני לא אצליח לשלוט בעצמי מספיק כדי שזה לא יקרה.. גם אם הם סתם דרכו לי על הרגל אני ממש אכעס עליהם שלא בצדק..כי הם לא אשמים..גם אם הם אמרו לי מילה קטנה שגרמה לאוויר ייתר בבלון-הם לא באמת אשמים..לא הם..

אשמים הם אלו שגורמים לי לנפח את הבלון בכמויות אדירות של כעס אכזבה ותסכול ..

אני מעדיפה שיתרחקו ממני כשאני במצב הזה ויתנו לי להרגע מאשר שיהיו איתי וינסו להרגיע איתי.. 

והפעם זה בגלל שכמעט כל מי שאני מכירה.. יזכור לי לכל החיים את הרגע ההוא שהייתי לא בסדר.. שבכל טעות קטנטנה שאני אעשה לאחר מכאן הוא יזכיר לי את היום ההוא.. ואני אדע שאני אשמה ואדע שלא משנה כמה סליחות אבקש הבן אדם לא יסלח לי.. גם אם הוא יגיד שכן-הוא משקר כי בטעות הבאה שלי.. הוא יזכיר לי את זה.. ולעצמו.. 

אני לא מושלמת ויש לי פגמים ואני עושה טעויות.. אבל אנשים שוחכים את זה לפעמים.. 

אני לא בן אדם רע-כשאני פוגעת שלא בכוונה אני אבקש את כל הסליחות שבעולם רק כדי שיסלחו לי.. למה לי לפגוע במישהו? ואני אעשה כל דבר רק כדי לא לחזור על אותה טעות..ואם אני כן-אני מצטערת.. 

תמיד אני שואלת את עצמי..איך ברגעים האלו..כשאני פוגעת במישו שלא בצדק הוא פתאום שוכח את מי שהייתי רק זמן קצר לפני.. או שאולי.. אני זאת שחיה באשליה שאני אדם שמנסה לעשות טוב? אולי.. אם כן אז תתקנו אותי..אל תכניסו לי חלומות לראש.. 

כשהבלון שלי מתפוצץ..רק מי שמבין שהכעס שלי הוא לא נגדו ולא ייעלב-רק לו אני אתן להרגיע אותי..אבל אין כאלו.. לא בסביבתי.. 

אולי..אולי זה יהיר מצידי להגיד..לא אולי-זה באמת.. אבל כשמישו כועס..והוא מוציא את זה עלי אני לא נעלבת..להפך-אני שמחה.. אני ידועת שזה עושה לאותו אדם טוב כי זה משחרר..ואני יודעת שהוא לא רוצה בכך..ומצטער.. 

לאחרונה הבלון שלי..אין לי מושג אפילו מה הגודל שלו... השתנתי.. אני מוצאת את עצמי מפוצצת בלונים של עצמי ואין לי מושג למה.. 

ואני מפוצצת אותם כשהם עוד קטנים.. כל כך קטנים עד שהתוצאה לא רצינית אלא נריאה כי אני סתם במצב רוח רע.. 

אני לא ידועת מה קרה לסבלנות שהיתה לי פעם.. הבחירות שאני לוקחת שגויות ואני מודעת לזה אפילו לפני שעשיתי משו.. אני מנסה לתקן את זה לאחרונה..

וככה הבלון החדש התחיל להתנפח

ואני דיי מצליחה

הבעיה..

הבעיה כמובן היא הורי היקרים..

שמידי יום מנפחים את הבלון...

והוא גדל..

מידי יום  אני עושה משו לא בסדר..

ולכן הוא גדל..

אבל אני לא יכולה להוציא אוויר..יותר מידי רגשות שלילים יש באוויר והבלון לא משחרר.. אין להתגלגל מצחוק או להנות מהחיים..ולמרות שנסיעה על אופניים עוזר..אני נוסעת לעיתים רחוקות..

אז הוא גדל

וגדל

והיום באמצע השיחה עם מיסטר איקס הוא התפוצץ.. 

אני בעיקר מודה למזל ששיחק לטובתי ולא נפגשנו היום.. כי עצם זה שהכל וירטואלי אני עוד רואה את מה שאני כותבת ויש לי רק כמה שניות לסנן את עצמי ..(מובן שחצי אני לא באמת מצליחה אבל את הדברים הרציניים..אני כן..) גם אני רואה בעיניים יותר טוב את הטעויות שאני עושה..ויודעת בדיוק על מה להתנצל..

רק..חבל..

חבל לי שזה התפוצץ עליו.. זה לא בסדר..

אני רואה ויודעת את כל המקומות בהם טעיתי..אני בעיקר רוצה שהוא יגיד לי בעצמו שטעיתי..

בכל מקרה..בדבר אחד תמיד צדקתי

מיסטר איקס לא שונה משאר החברים שלי..בין אם זה משו טוב או לא.. הוא לא שונה מהם..

גם הוא לא יכול להיות שם כשיש "בום" וזה בסדר.. 

מצטערת שזה יצא ככה.. עליו...

לא מגיעה לו מידת כעס שכזאת.. חסר מזל.. כמה מילים לא נכונות וזה קרה..

עכשיו נשאר לי לחכות..

לחכות שהוא ירגע קצת.. יחשוב.. 

לקוות שהוא יפסיק לכעוס עלי ויהיה מוכן לדבר..

וכן-לדבר..אני למדתי מהעבר..מה שלא פותרים עכשיו נגרר עד לריב הבא..ואז זה יותר קשה..

כל הנאמר בפוסט הוא אמיתי לחלוטין וחסר ציניות או סרקזם..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

רק עוד כמה ימים....ימים של כיף!

הימים עוברים להם ומתקררים..

מרגישים סוף סוף את שינוי הטמפ'-לשם שינוי כבר 31 מעלות..ולא 32! זה שיפור ניכר.. 

עוד כמה ימים מתחילה שנת הלימודים החדשה ואני משתדלת לא להעסיק את עצמי בפחד הלימודי שצץ אצלי לאחרונה.. 

אני צריכה לנצל את הימים האחרונים הכי טוב שאפשר..

רק אני צריכה קודם לסיים את העבודה בתנ"ך >< עבר המון זמן מאז שקראתי משו בספר תנ"ך ולא הבנתי שום דבר.. העיקר עוד מדובר בשיר השירים-נו באמת.. הרומנטיקה שם כל כך בולטת שאי אפשר להתייחס אליה כאל מובן מאליו-זה דורש ממני לחשוב לעומק על מה שנכתב שם..זה מעניין! ככה זה עם ספרים טובים..בקטע הכי טוב אני חייבת לעצור ולחשוב על מה שקראתי.. אני מקווה שאני אסיים את זה הלילה

ואז..באמת כל שאר החופש שלי יהיה פנוי וריק:) ומלאאא בדברים

עברו רק שלושה ימים מאז שלא כידכנתי וכבר אני לא זוכרת את סדר הדברים שקרו

ולכן

רשימה אסוציאטיבית?@%?#?^#$?%&$?&?@

-ערד פרידה מהקומונרית>>>>>היה נחמד ומצחיק-D::: גורם לי להתגעגע לקן... ואני כולה לא הייתי שם שבוע!

-ב-25 נפגשים עם מיסטר וואי D: לשם שינויXD ל"עשות עבודה בתנ"ך" (כן..ממש.. שלוש שעות שגם ככה אני עניתי עליהן) אבל היה נחמד מאוד! 

-בדיקת עיניים>>>היה קפוא בקופת חולים..פעם ראשוה שאני הולכת לרופא לבד-שלא לדבר על רופא שבחיים לא הייתי אצלו.. למזלי הרופא היה ממש מתוק! על השניה שנכנסתי הוא אמר "צו ראשון הא?" ואני כולי "כןOO" (רק אחר כך הבנתי שאני מחזיקה את הצו ביד..) והוא היה נחמד כזה והצחיק אותי.. ואני רואה 6/6 ! יחי העיניים! 

-בערב-ערב צפית רחובות אצל נגה.. וואי היה כיף, מבאס, מצחיק, חם, קר>>>והרבה חוסר שינה!

מי חשב שלישון ארבעה על מזרן אחד יהיה כל כך קשה?! אפילו בכפיות זה הסתדר בקושי.. לפחות זה היה מצחיק..עד השניה שחזרתי הביתה ביום שלאחר מכאן-הייתי מה זה אנרגתית! ואז..התיישבתי על המיטה שלי ושום-נרדמתי...(טוב-לא ישר..קודם אכלתי ונכנסתי למחשב לראות מה חדש בעולם>>>ואחר כך נרדמתי בבום!) 

ישנתי..וישנתי..וישנתי..וקמתי ונסעתי על אופניים (וואי המזג האוויר היה נעים! היתה רוח קרירה!) וחזרתי..וניסיתי לישון..

-והיום? בעיקר בליתי בלאכול, לישון ולמצא מה לעשות עם עצמי בעתיד..אה ולדחות כמה שיותר את העבודה בתנ"ך..

מאוחר יותר מצאתי את עצמי הולכת עם סבתא לדודה שלי-לבת דודה של סבתא שיושבת שבעה.. איזה עוגיות טעימות היו שם! 

ובעתיד?

טוב

אחרי שאני מסיימת בלילה את העבודה בתנ"ך (הוו בבקשה!) 

להלן רשימת הדברים שאני חייבת לעשות עד סוף החופש!

-להפגש עם מיסטר איקס-שחייב לי שוקולד!

-לפגוש את דנה מערד שבאה?@R?@#%?#^?$ ביום ראשון!!!! 

-יום כיף עם דורית ביום שני (ובתקווה גם מילה ומיסטר איקס) (ובתיקווה נוספת לאשדודD: ) 

-פעולה ראשונה

-לקנות פיצה אישית לעצמי עם בקבוק של קולה! 

-להסתפר(כןכן..להסתפר..)

-למחוק את רוב האסמאמסים בפלאפון-אלו שאני לא צריכה אותם יותר כמו "איפה את" מאמא..

-להחליט אם לקנות יומן תנועתי או להכין יומן בעצמי

-לקנות לוח שנה

-ךמצא מה ללבוש ל-1 בספטמבר

-לנסוע על אופניים! כל יום..

-לסדר את החדר..

-לעשות פיפי! חחחח צריך לעשות בדיקת שתן..

אני עייפה..וממש לא בא לי עבודה בתנ"ך..אולי..אני לא אעשה אותה? D: 

לפינת הלא קשור>>>>יש לי צמיד של התנועה! כי את האחרים איבדתי כרגיל..

-אני רוצה לישון

-אני רוצה לאכול

-אני רוצה לראות סרט

-חם

-אני מתלוננת

-בדד לי...כל העולם ואשתו לא על המחשב..יש להם חיים..

-חלמתי שמטרידים או מתרידים אותי מינית...>: 

-יש לי מסקרה חדשה..עוד אחת לאוסף

-מצאתי יומן שלי מכיתה ה'..אוי ואבוי לשגיאות כתיב שלי ולכתב שלי...במשך שעות ניסיתי להבין ולהזכר מי זה יובל! רק אחר כך הבנתי שכתוב שם אבל..

-לא בא לי בית ספר

-אז אני באמת לא שמנה הא..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..מילות סיכום

השעה מאוחרת..

עוד מעט אחת בלילה-וכשאני אסיים כבר יהיה אחרי..

אני צריכה לקום עוד שש שעות..למה? כי יש לי תור לרופא על הבוקר ולאחר מכאן ש.פ.

למה אני כותבת?

אה כן..אני לא נרדמת..

במקום זה אני חושבת על דברים ממש מוזרים. במקום ללכת לישון עם מחשבות חמודות אני מפחידה את עצמי..

אני לא מבינה למה אני מנסה לגרום לעצמי בכוח להרגיש חוסר אונים... למה אני חושבת על עצמי-כשאני בבריכה ומישו מנסה להטביע אותי? זה אפילו לא קרה באמת ורק לחשוב על זה מפחיד אותי.. מצד שני-כל פעם כשאני מוצאת רגש פחד אני חושבת על איך להתמודד איתו..(למשל אם מישו באמת מטביע אותי..אני מאמינה שהוא ממש ילחץ כשהוא ישים לב שהפסקתי לזוז.. ויעזוב אותי..מזל שאני יכולה לא לנשום הרבה זמן!) 

אז כמו אדם נבון-גרמתי לעצמי בכוח לחשוב על דברים אחרים ולא על אנשים שמנסים להרוג אותי..

על מה חשבתי הפעם?

על החלום ההזוי שהיה לי בלילה.. טאק-איזה מוזר זה..נמחקה לי המחשבהOO אני מנסה לכתוב על מה חשבתי ופוף.. נעלם.. שחכתי על מה חשבתי..

אני רק יודעת על מי חשבתי..(חהחה..כן עליו..לשם שינוי בדרך אחרת!) וזהו..

בכל מקרה..בשלב הזה הגעתי למסקנה שאני אכנס למחשב אולי אני ארדם..

ראיתי שהבלוג חסר פוסט עדכני יותר מידי זמן-וזה אומר שצריך לעדכן במהירות..ניצלתי את ההזדמנות! (אני מאמינה שגם למיסטר איקס היתה השפעה בכך כשהוא שאל-סליחה..כשאתה שאלת למה אני לא מעדכנת..)

אז הנה אני כאן..מעדכנת..

כבר מלפני כמה ימים אני מתכננת על מה לכתוב ואיך לכתוב..

את המה כבר יש לי..

איך לכתוב זה כבר סיפור אחר..

אני פשוט אזרום..

___

כתבתי בפוסט הקודם משו על יום מיוחל שהגיע..

לא עוד יום ועוד יום..

לא עוד מחשבות ולא עוד כאב..

סוף סוף גזר הדין נקבע ועכשיו הרבה יותר טוב..

אני שמחה מאוד..

בדיוק ענה על ציפיותי..

על מה אני מדברת הינכם שואלים? 

על ה"לא ברוגז" שלי ושל אסף..הגיע הזמן באמת..

לשמחתי הרבה זה קרה לפני תחילת הלימודים..להבדיל ממה שכל האחרים אומרים..

טוב לי, אני לא נהנת לריב עם אנשים ולא לדבר איתם.. זה ממש לא שמאלני!XD 

אז כן, באופן רשמי לפחות זה ככה..

הזמן כבר יגיד את שלוP:

מה כן..

באופן רשמי נגמרו פוסטי הבלה.. עכשיו צריך לכתוב על השלב הבא בתוכנית "איך עוברים הלאה ויוצאים מזה בשלום?" 

ועל כן

דרוש!(חח היה רשום פה דרושים-לא..זונה אני לא!) 

דרוש בחור בגילי שגר בעיר שלי, חכם, נבון, בעל חוש הומור, אוהב ה"פ, מתחשב, שמאלני (רצוי..), בעל זוג אופניים(רצוי) קורא ספרים ויודע לנגן על משו (העדפה לכינור ופסנתר..אסתפק גם בסקסופון, מפוחית וגיטרה...) זורם, מודה בפחדיו ודברן גדול! אינטליגנט, משוחרר, מנומס, אופטימי או באמצע, מוכן לקשר רציני! 

יהיה נחמד אם תיהיה חתיך אבל אתה לא חייב.. גם אם חברותי לא יקבלו אותך..עדיף ככה-תיהיה שלי ורק שלי:) 

היש אדם מושלם שכזה אי שם בשבילי?

זה לא דרישות גדולות מידי..

____

לאירועי הימים האחרונים

אין לי מושג מתי קרה מה..

אני עושה רשימה

תתמודו לכם להנאתכם:) 

-נזכרתי מה התאריך של יום גינה.. אתמול או שילשום-מסתבר שהם באים בשבע וחצי ומסיימים בשמונה וחצי..כבר למדתי לעקוב אחרי רעש המנוע ולדעת כמה זמן וכמה כיסוח עוד נשאר להם-בלי להסתכל בשעון! 

-סיימתי את הספר לבוקריפרוט-יאו איזה תותח! אני ממליצה בחום לכולם if i stay לעצלנים-הוא בקרוב יוצא בקולנוע..

-דר חזרהD: וביום שישי אחר הצוהוריים נסעתי על האופניים לבקר אותה..היה כיף כרגיל! והיא הביאה לי מזכרת מלונדון ** 

-באותו יום בערב מצאתי את עצמי נפגשת עם רינה למשחק סוער של "פרס או רבין?" בשקולניק... ויותר מאוחר גם דורית הצתרפה ומשם זרמנו לקניון לגלידה..פגשנו את ספיר שנראית  מדהים! והבחור שהביא לי גלידה היה מאוד נחמד.. קצת שחכן..ביקשתי בלי בוטנים הוא הביא עם.. כפיצוי הוא הביא לי עוד כפית-כעונש הבאתי לו לספור מטבעות.. 

-ביום שבת הייתי אמורה לעשות תרגילים אבל אז המורה למת' התקשר ואמר שהוא דוחה את השיעור להיום..ועל כן הפסקתי והלכתי לדורית-עם מילה@#?^? מילה ברחובותD:: וכרגיל דיברנו ועשינו שטויות.. היה כיף

-ביום ראשון מילה באה אלי=O שיחקנו סימס.. אחח..לוציוס מאלפוי וסיריוס בלק זה אחד ההזויים..

-היום אני חצי יום שיחקתי בסימס.. בניתי מישי.. לא השתמשתי בקוד של הכסף אפילו! היא התאהבה בלוציוס מאלפוי שאני ומילה בנינו יום קודם לכן..וכשרציתי שהוא יבוא הוא הביא את סיריוס.. וכשהם התנשקו סיריוס מאוד כעס וניהיה מטורלל.. אוי..

-אגב.. קראתי לה לנגב חומוס.. חומוס זה השם משפחה.

-דודה של סבתא שלי נפטרה-היא הגיעה לגיל שראוי לשבח! 90 ומשהו.. יצא שההלוויה היתה אמורה להיות בכלל ביום ראשון..אח זהו יום הולדתן ה-30 של נכודתיה של הדודה..אז דחו.. לאתמול.. סבתא סיפרה לי שהיו המון אנשים ששאלו לגבי למה לא באתי.. (אני לא הולכת להלוויות..לא מרשים לי..)

-ביום ראשון בערב ראינו את הסרט מהחתונה של אמא ואבא שלי.. אוי ואבוי מה שהלך שם! זה ניראה שכולם שיכורים פשוט.. אמא לא מחייכת בכלל! אבא לא מספיק לחייך..סבא הזמין את סבתא רבא לרקוד ביחד.. גם היו שם כל מיני משחקים מוזרים כמו..השושבין צריך לנשק את הכלה בלחי.. והשושבין והשושבינה צריכים להתנשק.. ואז לעמוד על כיסא ולרקוד? ואחר כך גם הם עשו שההורים של הקלה והחתן מתנשקים..ואז הם צריכים לעשות חילופי זוגות?! פאק..מה זה הבגידות האלו..

גם ניראה לי זו פעם ראשונה שראיתי את סבא וסבתא מתנשקים..

יש עוד קטע הזוי..כשכולם בירכו את אמא ואבא על הנישואים וזה.. ובאו לתת נשיקה ומזל טוב....כווווווווווווווולם נישקו בפה..גם גברים וגם נשים! איכככ! ואיך שכולם היו לבושים..שלא לדבר על בת דודה שלי...חחחחח איזה מצחיקה היאXD 

הדבר שאני הכי לא אהבתי בכל החתונה..זה אבא שלי-פאק! הוא ניראה לא חתיך ויפה בכלל..טוב הוא נריאה דיי..מכוער.. והחלק העצוב שאני ממש ממש ממש דומה לו! הסתכלתי על הטלוויזיה בשוק.. זה היה לראות את עצמי...מה אני כזאת מכוערת?>< 

-החלק העצוב האמיתי בצפיה היה כשסבתא שמה לב לאחד האורחים בחתונה..הבן של אחות של סבא.. הוא נפטר לפני כמה שנים מהתקף לב.. והמצלמה עשתה עליו זום והוא ניראה כל כך ברור ויפה.. אף פעם לא ראיתי אותו במציאות..כניראה גם לא אראה..את הבנים שלו אולי יצא לי לראות..

-בקרוב בית ספר..ואיתו פוסט סיכום החופש (באמת סיכום) וציפיות לשנה החדשה..יש למה לצפות! 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>השמנתי

-מחזור זה לא כיף

-כואבת לי הרגל

-אני עייפה

-אני הולכת לרופא כדי שימלא את הדבר הזה לצו ראשון..

-לא סיימתי את העבודה בתנ"ך

-כן סיימתי את כל התרגילים במת'..

-צריך לעשות מרתון ה"פ ולראות סטפ אפ-בקולנוע! מתנדבים?

-מיסטק איקס חוזר בקרוב

-המבחן במת' הוא ב15 ..

-לגלית היה יום הולדתD: מזל טוב!

-צריך לרזות+לסדר את החדר..

-מי קורא בבלוג שלי?OO אנשים נכנסים כל יום..ואני לא מעדכנת..אבל מישו נכנס ובודק..

-הוצאתי את הבלוג מהמסן..אין יותר טעם בהמצאו שם:) 

-אני עדיין אוהבת.. עדיין מרגישה..לאט לאט ויעבור לי לשם שינוי מהבן אדם הזה.. למה אני ממשיכה להרגיש אחרי הכל?!

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום...סוף סוף היום המיוחל הגיעD:

סוף סוף

לנשום לרווחה

יאללה

10 ימים אחרונים

עד לפעם הבאה

ביי ביי

אין לי על מה לכתוב

צריך לעשות דברים מעניינים יותר

עוד כמה ימים בית ספר!

ממחר

דברים מעניינים!

הצעות

לכאן..

מחשבווווות

כתבתי קטע דיכאוני ועצוב..

מחקתי

כתבתי שוב ומחקתי..

אי אפשר להמשיך ככה..אני לא אעמוד ברכבת הרים הזאת הרבה זמן..המהירות בין טוב לרע כל כך מטורפת..

מחשבות ועוד מחשבות..

עצב ממלא את ליבי..

החלטות שקשה לי לקבל לבד..החלטות שאני נותנת לאחר להחליט בשבילי..

וזה טעות.כי זה כמו לבקש מילד קטן שיבחר רק ממתק אחד מתוך חנות ענקית של מתוקים..

איך גורמים לו להחליט? איך גורמים לי להיות שמחה גם בלעדיו? 

בשביל לעבור הלאה אני צריכה בחור חדש, אהבה חדשה..זה החוק-אהבה שוחכים רק עם אהבה..

אבל כדי שלא יכאב..אני צריכה את הידידות-את ה"הכל בסדר עכשיו.." אבל זה לא קורה..

כי..טעיתי כל כך שגרמתי לו כמעט לשנוא אותי.. לא מוכן לדבר איתי והאם זה מגיע לי באמת? לא..זה לא. הוא מבולבל מידי.. ממה אנחנו חוששים? מלהיות ידידים..? זה כבר לא שאלה של..זוגיות-ממש לא..זה לא יצליח..לא עכשיו..

אבל ידידות? 

מה..מה הבעיה..?

אז מה אם אני רוצה יותר..אז מה? יעבור לי.. 

אני פשוט צריכה להפסיק לתת לשירים כאלו להשפיע עלי..להפסיק לשמוע שירים שמעודדים את התקוות הקטנות של הלב..

להפסיק לחפש את הקול של הרגש-ההגיון יותר טוב עכשיו בשבילי..

להפסיק לשמוע את השיר הבא..

כי הוא מעודד אותי לטעויות קטנות..להפסיק לקוות שאם אספר את האמת הוא יגיד שגם הוא כזה..

להפסיק..

לא לתת לעצמי להסחף בחלומות כי..ליפול למציאות זה יותר כואב ממה שחושבים..

למצא אהבה חדשה..זה מה שאני צריכה..להפסיק לאהוב-כמו שהוא הפסיק כבר מזמן.. 

איך עושים את זה? 

איך הוא הצליח כל כך מהר? 

אני זוכרת אז..כשראיתי אותו לראשונה..זה העלה בי חיוך קל המבטים שהגנבנו אחד לשני.. מבטים סקרניים שכאלו..

אני מדחיקה גם את זה..

וזה מוזר..

כי כל פעם שאני רואה את המציאות מולי..הוא מוחק אותי..כאילו-זה משתנה רק כדי שלא יכאב לי.. או למישו אחר?

מחשבות שרק הוא יבין-אולי..

____

מה עושים..

גם את הבעיה הקשה ביותר האמיתית שלי אני מדחיקה..

איך קורה שלאדם שמכיר אותי הכי טוב..אני לא נותנת את צומת הלב שמגיעה לו באמת? אני באמת שלא יודעת..אני רוצה לשנות את זה..רק-בלי ביקורת..

לא רוצה לשמוע "סוף סוף" ולא רוצה להרגיש כאילו אני במבחן..לא רוצה שבטעות הקטנה שלי יאשימו אותי בהכל..לא..רוצה להיות בסדר..

פעם הסיבה היתה כי אהבתי, אחר כך כדי לשמור עליו שלא יפתח את סודותי-לשמור עליו עם חבל קצר...אבל עכשיו אני סומכת, סומכת מספיק כדי לשחרר את החבל ולתת לו ללכת..סומכת מספיק..

הוא השתנה לי באמת..הוא השתנה כלפיי..רואה בי עדיין כאדם אחר שהוא לא אני-מתוך הרגל של חודשים..

אבל בעצם..לא השתנתי.. 

אני מרגישה את זה בשיחותינו..אני מרגישה שהוא רוצה לדבר אבל עוצר את עצמו..אני מכירה אותו מספיק כדי לדעת את זה..

כאילו נמחק לי הזיכרון..כאילו איבדתי את המילים לדבר..

רק יום אחד, עוד יום אחד.. להראות לו מי אני באמת במציאות-להזכיר לו..

אירועים אחרונים, הזדמנויות רבות היו לי שלא הצלחתי לנצל כי לא יכולתי..באמת שלא..והוא מאוכזב.. ואני גם.

הבעיה שהוא לא סומך עלי כמו פעם בכדי לספר לי ישר..

גם אז הוא לא כזה סמך..

הרסתי לעצמי ואני לא בטוחה אם שווה לי לתקן..כי אולי אני אהרוס את זה שוב? 

היחיד שיודע מה נכון בשבילי.. וככה אני מתנהגת אליו? דווקא אליו? הוא אף פעם לא טעה בכל הקשור לבעיות שהיו לי.. הוא-יותר מידי טוב בשבילי.. 

___

מיסטר איקס היקר..

אני לא יודעת מה להגיד לך.

אני רוצה להגיד משו-אבל אני לא יודעת כי אני לא יודעת..

אתה לא מספר-וזה בסדר..זכותך..אני רק מקווה שהיית אמיתי איתי תמיד ואני לא חיה באשליה..

לפעמים לחשוב זה לא באמת כואב..

אם אי פעם תספר לי את האמת-האמת ה"כלום" ה"סתם" שלך..אני אהיה הרבה יותר שימושית.. 

פעם אחת תסתכל לי בעיניים באמת ממש כמו בפעם הראשונה כשהלכנו הביתה.. 

אני כבר לא ילדה קטנה..אני יכולה להתמודד עם החיים..גם איתך.. 

תמיד תחייך גם אם קשה.. 

וגם אם תרצה להרוג אותי אחר כך..וגם אם תרצה שאמחק את הכל..

גם אם תרצה למחוק אותי..ואתה מתאפק..לא לחזור על אותה טעות..

רק שתדע-שטעית כשאמרת שאני משווה אותך למישו אחר..

אני משווה את עצמי למישהי אחרת..

מה שיש עכשיו..אם עדיין יש..

>לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן אם תמשיך ככה..ולא חבל? אחרי קיץ יפה שכזה? 

אני צריכה להודות לך על הקיץ הזה.. בזכותך חייכתי וצחקתי ובאמת נהנתי.. 

האם מה שהיה בקיץ נשאר בקיץ..? 

אני לא מדמיינת..

___

ביום ראשון

נסעתי עם חוה

לאשדוד למפגש אזור שפלה אחרון>>>>היה אדיר!

למרות שזה היה רק אני וחוה במשך כמה שעות-נהנתי מאוד איתה! 

היה כיף לדבר ולדבר..

ולקנות אוכל באמת טעים! שתי לחמניות, חומוס, בורקסים, שתיה ועוגיות..

ואחר כך..כשהשאר הגיעו..והלכנו לים..

ולמרות שעדיין פחדתי ולא הצלחתי להתגבר על זה היה כיף..

וואלה..

נסיעה לאשדוד הלוך חזור פלוס קניית אוכל..עלתה לי בסופו של דבר 30 שקל..

30 זה אפילו  קצת מידי לסרט אחד בקולנוע של שעה וחצי.כשאני הייתי שם מ-12:30 עד...20:00 

זה שווה את זה!

בערב..כשחזרתי כל כך כעסתי על אמא שלי!

הם פתחו את המכתב שקיבלתי מהצבא..בלי רשות שלי..

וזה לא בסדר..זה לא בסדר שאין לי פרטיות בבית שזה מגיע למצב שהם פותחים את הדואר שלי..

זה לא בסדר שהם לא דופקים בדלת והם מתלוננים על כל דבר שלא בסדר אצלי..

זה לא בסדר..

זה לא בסדר שהם יותר מידי דואגים לי..וכן-הם באמת יותר מידי.. הלוואי והייתי מהילדים שמגזימים כי הם סתם עצבניים..

הם באמת יותר מידי דואגים...

מה זה יותר מידי?

זה אומר שאני לא יכולה לצאת עד מאוחר בלי שכל חצי שעה אני אקבל טלפון שאומר שבגללי לא ישנים בלילות והלחץ דם עולה וצריך לקחת כדורים וכואב הראש וכו' וכו'..

זה יותר מידי וזה מעצבן..

...................................

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>חם

-תודה למיסטר וואי שהגשים את אחד החלומות שלי ומצא בשבילי סירטון איך לנגן משו..

-עוד מעט בית ספר

-התחלתי לקרא את הספר לבוקריפורט..וואלה מעניין! 

-דר חוזרת היום@?%?@%^?#^? 

-מי רוצה לתכנן איתי יום נסיעה באופניים סביב כל רחובות..? 

-צריך לסיים עבודה בתנ"ך

-צריך לרזות שוב..כי עליתי..

-אופניים..אופניים..

-מילה בואי כבר!

-שחכתי מתי התאריך של יום גינה...:| 

-קשה לי להרדם בלילות

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום...ועוד..ועוד..

ינה

למה אני מדחיקה את זה?

אני מדחיקה את זה כל כך עמוק וכל כך רחוק ממני-כי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.. 

לפני כמה ימים קראתי איפשהו, שהאדם הכותב זה כל כך שונה מהאדם עצמו כלומר הקול שלי בבלוג, האישיות הזאת.. זו לא התמונה האמיתית שלי.. 

מי אני?

אני קוראת את הפוסטים האחרונים.. כל הקיץ הזה..

אולי פעמיים בכל הזמן הזה באמת התגאתי בקטע קצר שכתבתי..בכל מה שכתבתי עד כה לא השקעתי מאמץ..זה גובל ל"התביישתי" בזה.. בצורה שאני נשמעת..כמו מישהי נואשת כזאת..

הדחקתי את המציאות שלי כל כך רחוק עד שמה שמפריע לי זה אהבה שלא הצליחה.. 

אני מאמינה שזו תופעת לוואי של ההדחקה שלי.. 

המון אנשים שכותבים בישראבלוג הם "סתם" בנות בגיל 13 שזה מספיק כדי לתאר על מה הן כותבות..הבלוגים לא כולם על רמה וכנ"ל הכתיבה..

במיוחד שלי בקיץ הזה..

אני לא משקיעה..

אני לא גאה במה שאני כותבת..אני מסוגלת להשקיע-אני לא רוצה..

אני כותבת בקיץ הזה בעיקר כדי לסדר לי את המציאות שיצרתי לעצמי, להרגע..

יש לי כמה סיבות קטנות משלי למה אני בכל זאת משאירה את הכתותבת של הבלוג באווי במסן..אולי בסוף החופש אני אכתוב למה..

יצאתי לעצמי אישיות כפולה..

יש הרי את יאנה ויש את ינה..

ינה היא האדם החכם והחושב..המתחשב..האדם הטוב יותר..

יאנה מנסה לחוות את הרגע בלי להתחשב בתוצאות..

שניהם זה אני..ואני נותנת לבינתיים ליאנה להשתלט על ההחלטה הסופית.. זה מאין וויכוח אין סופי עם עצמי ונוראי..תחשבו על זה.. איזו הרגשה נוראית זו-לעשות משו שאתה ידוע שהתוצאה שלו שלילית ובכל זאת לעשות את זה..?.

לימדתי את עצמי כבר מגיל קטן לא להתחרט על מה שעשיתי. זה לא יוביל אותי לשום מקום החרטה.. את הגלגל אי אפשר להזיז לאחור והחיים ממשיכים..

מובן שיש יתרונות בכל יאנה וינה..

זו אני בסופו של דבר..

יצרתי את היאנה כשכבת הגנה..

קיר חוסם גדול שמונע אפילו מהקרובים אלי ביותר להכנס דרכו.. הוצאתי כל אדם מחיי ה"ינה" שלי.. זה הגיע למצב שניראה לי אנשים החלו לשכוח מי אני באמת..

השכבת הגנה הזאת נועדה בשבילי להתמודד עם מה שלא מוכר לי.. לחוות את מה שאני צריכה להספיק לחוות ועדיין לא עשיתי..למה?

כי אני מתבגרת..

אני גדלה..

וניראה לי שזה בדיוק מה שממש מפחיד אותי.שאני לא אספיק לעשות את כל הדברים שילדה צריכה לעשות..

התחלתי לאבד את הילדות שלי והתמימות ואת אושר הילדות כבר מכיתה ז'..

כל כך מוקדם לפני כולם..

עכשיו אני נאחזת בכל פיסה קטנה של נעורים שמתרחשת בי..רק עוד קצת..

לא רוצה להתבגר כל כך מהר..

עברתי דברים  ולמדתי דברים ש90% מכל החברים שלי לא היה מאמין אילו היה שומע..

כבר בגיל צעיר למדתי איך החברה שלנו מתנהלת.. איך? כי הייתי צריכה להתמודד עם מצבים שהמון לא התמודדו איתם..

הייתי לבד..

ועכשיו?

עכשיו לוחצים עלי.דוחקים אותי לפינה בשביל שאני אתבגר כבר, בשביל שאני אגדל ובעיקר בשביל שאני אקח אחריות על החיים שלי..

ואתם יודעים מה הבעיה בזה?

שזו לא הדרך..

אני לא חושבת שאני מוכנה לקחת אחריות על החיים שלי כל כך מהר.. אבל אני חייבת..

אני חייבת לדאוג על דברים כל כך חשובים וגדולים שאני ממש מקנאה בכולם שיש להם תמיכה..כי לי אין..

זה פשוט לא נכון לדחוק אותי לפינה..זה לא נכון להגיד לי שאני חייבת ושאם לא יקרו לי דברים שליליים..זו לא הדרך וזה בעיקר מפחיד אותי..

אני מפחדת לקחת אחריות על החיים שלי כי זה אומר שאני התבגרתי ועזבתי את הילדות..זה הצעד הראשון להכל..

ושילשום..כשקיבלתי צו ראשון..זה רק הפחיד עוד יותר..

לא הייתי מוכנה לזה עדיין..כבר צו ראשון? 

ומה הלאה?

אז אני חיה בהדחקה של החיים שלי כמה שיותר רחוק..כמה שיותר לא להפגע מהעובדות.. מדחיקה אותן כדי שזה לא ישפיע עלי.. כדי שאני אחיה את הילדות והנעורים שלי כמה שיותר..

זה למה יש את יאנה..

דמות חיצונית..נחמדה עד כמה שהיא יכולה אבל פזיזה..לטובה או לרעה אך..פזיזה..

היא עושה טעויות שאני צריכה לשלם עליהן ביוקר..

אבל..בניתי על זה במשך כמה שנים שהחברים הכי טובים שלי שהכירו את ינה הטובה והישנה..יסלחו לי ביום שאני אחזור למוטב..

מובן שיאנה זו אני..

זה רק עוד חלק ממני..

אבל זה רק חלק אחד מתוך שלם

ואני תמיד מנסה לתת לשלם הזה לפעול אבל זה מסובך למצא הרמוניה ושלמות בין העולם האחר וביני..

ואחרי שרוב חיי ניסיתי כמה שיותר שההרמונה והשלמות יתמקדו בעולם האחר..

זה הזמן שלי..

הזמן שלי לחיות כמה שאני רק יכולה את הילדות שלי והנעורים שלי לפני שיהיה מאוחר מידי... 

הבעיות בחיי הן משו שקשה להעלות על הדעת..אפילו אני מתקשה לעכל את זה כל פעם שאני חושבת על זה..

אני מדחיקה את הכל כי כבר אין לי איך להתמודד.. זו לא האופציה הכי טובה שיש..אבל זה עדיף..

הזמן יעשה את שלו וכשיגיע הרגע המתאים אני אפסיק להדחיק ואלמד להתמודד עם זה באמת..

עד אז..אני שקועה בבעיות אחרות שאותן עכשיו אני גם מנסה להדחיק..אבל להדחיק מלב אוהב זה יותר קשה ואין לי כוחות..

זה כל כך נורא להיות מאוהב במי שכבר הלך..בזה שכבר לא אוהב חזרה.. בזה שמעניק כאב ולא אהבה..בזה שלא יבקש סליחה ולא יבין..

ידיד טוב שהיה..וחבל שהיה..

האמנתי בו.. הוא האמיתי.. לא ההוא שכולם רואים.. זה שהכרתי לפני שכולם ראו..זה שאני קודם ראיתי אותו..

ניראה לי הוא נעלב קצת כשהוא גילה שרציתי לדבר איתו לראשונה בגלל יום ההולדת.. אבל זה לא בדיוק נכון..

רציתי להכיר אותו כאדם בפני עצמו..לדעת במה אנחנו דומים ובמה שונים..

נכון..הסתקרנתי אם אנחנו דומים..בכל זאת-אותו תאריך..עם כמה שאנחנו שונים כל כך..יש לו את זה.. יש בו את החלק הזה שרק לעוד שניים שאני מכירה יש..

אנחנו דומים הרבה יותר ממה שאנשים חושבים או רואים..

נהנתי להכיר אותו..וחבל שזה הפסיק לפני כמה חודשים.. 

אני לא בטוחה כמה קל יהיה לי לסלוח (אם הוא יבקש סליחה.. אם הוא באמת הבין היכן הוא טעה..) אבל אני אתחשב ובאמת אשמח אם זה יקרה..

אני הייתי שם לפני כולם בלי תנאים..קיבלתי אותו כמו שהוא..לא כי הוא חכם, לא כי הוא יפה, לא כי יש לנו חברים משותפים.. כי הוא זה הוא..והוא היה אמיתי איתי.. וזה שווה הרבה יותר מכל דבר אחר שסתם ידיד יכול להעניק לי..

חבל..זה באמת חבל ומכאיב..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד.....יום?...ינה מתעצלת

*עריכה*

כל מה שבאדום זה מה שאני-ינה מתקנת ומוסיפה הערות למה שמיסטר איקס שלנו כותבD: 

כמו כן..לידע כללי..מצב רוחי הוא משתנה..כשאני עם אנשים כיף לי ושמח לי..כשאני לבד אז..עצובה אנוכי...מחר>>>>שיעור פרטי ונסיעה לאשדוד לאסור שפלה אחרון! (ככה זה כשהתנועה מאחדת את אזור מרכז ושפלה לאזור החוף..)

קוראים נכבדים

שלום

פה אותיר/מיסטר קולדיג'יי אוסום פוריקס...או פשוט איקסי...או מיסטר איקס משדר לכם(?) מהבלוג של יאנה, כי היא עצלנית ושיש לה שבוע שלם להכין תשיעורים היא מחכה-לרגע- האחרון, ועוד נוסעת לבית שלי בזמן הקריטי והחשוב הזה? גאונה (הוא עבר על חוקי הבלוג וחשף את זהותו האמיתית..ולא-שלא תחשבו שאני אקרא לו איקסי! זה נשאר מיסטר איקס!)

-זה פוסט פריצה אין להתייחס ברצינות לכל שטות שיוצאת מהמקלדת, ואם כן אני לא אשם, ואם כן אל תטבעו אותי, ואם כן....רוב הפעמים זה לא מגיע לזה

 

עכשיו נספר על הימים האחרונים(אתמול והיום)

אתמול:

"בלילה שקט ושלו, שהרוח הייתה רגועה והאווירה נחמדה מאד, ינה החצי ישנה שומעת משו ומתעוררת, אין אף אחד, היא חוזרת לישון

בפעם השניה קול מעיר את ינה, היא חושבת שהוא כביכול קורא לה אבל בכל זאת היא מתעלמת וחוזרת לישון.

בפעם השלישית זה כבר היה מוגזם, ינה קמה מהמיטה שלה הלכה לחדר השני העירה את עלי ושאלה אותו מה קורא פה, הוא מסביר שאלוהים קורא לה, היותה תמימה היא מאמינה ועושה את עצמה מדברת עם עצמה בחדר שלה, בסופו של דבר היא השתעממה והיה חם לה אז היא חזרה לישון, היא כבר לא עבדה על אף אחד, סוףסוף."

 

זה פסוק המתאר את מה שינה מכנה "לא ישנתי בלילה..מישהו העיר אותי"

האמתי קמתי כי רינה שלחה לי אסאמאס.. ובדיוק לפני כמעט נרדמתי..וחשבתי על סבתות מרקדות עם קובעים ונצנצים..

 

ינה הלכה לשופינג...אין לי מושג מה היא קנתה, זה הקטע של הפעלת הדמיון.(ספרים לבית ספר..וואי הם כבדים ומשעממים)

אחרי זה, היא פגשה את הידיד הסופר מ'צו חתיך שלה מיסטר איקס, שעזרה אומץ ועם הרבה חוצפה קרתה לו פילפיני מסריח(לא יפה)לא קראתי לו פיליפני מסריח! רק פיליפיני..וגם לא קראתי לו ככה..אמרתי שהוא דומה מרחוק! ובדרך לבית שלו היו ירידות...פאדיחות...סאטלות...אבל הכי חשוב כיף,לא?מי מסכים להרים ידיים גבוה לשמיים

 

הם הגיעו בריאים ושלמים,דיברו,ופתרו תשבצים,מלחמת כריות וניסו להרדם(נשבע לכם אני הייתי מת משעמום אם הייתי שם-למה משעמם? היה נחמד להרדם בכפיות..כאילו..לנסות להרדם..הבן אדם כל שניה זז! ), אה כן, ומשו ממש ממש ממש ממש קטן

...הם שכבו...בפעם השניה...היה כיף ואף אחד לא הפריע הפעםP: שובבים אלה(משו, אפשר לחשוב מה הם עשו).

 

ואז אחרי שיאנה נטשה בשביל מרתון סרטי אימה עם שני לכבוד שישי ה-13...ידעתם שפעם ראיתי חתולים שחורים נופלים מהשמיים באותו תאריך?

 יש פה טעות..הלכתי למרתון סירטי אימה אצל לנצי עם עדו ויואב ורינה...היה משעשע וואי האחיות של לנצי ממש חמודות! והסרטים הסתכמו בסרט אחד.. ספרי שחכתי מהו..אהבתי דווקא..מעניין כזה! אני אוהבת סרטים שכדי להנצל צריך להאמין בה' וכאלה...(הממ..שוב פעם אני והחזרה תשובה שלי) והיה כיף וצחוקים..עם שני נפגשני יום קודם לכן לשחק ווי..(WII) מישו התבלבלP= 

והיום

היום היום יום היום היום היום היוווווום!

היא קמה, משינה מעולההיסיבה לזה ברורה, כמו שהיא אומרת "המבין יבין הטיפש שילך לפשפש"

באמת ישנתי מעולה..קמתי, הסתכלתי במראה ואפילו נראית לא רע! לא עייפה!

עשתה מלא תרגילים היותה גאונה, ברצינות, ציונים בירח, נעים בחללית לכיוון השמש

היו אורחים(מכובדים, בכלל זה הם אורחים)

הייתה מקלחת

היה אופניים>>>אוו פגשתי את רינה ועוד שניים בעוקף..אני אוהבת לנסוע על אופנייםD: 

היה לפגוש בחור עם כאב בטן

היה לחזור הבית

וזה בעצם היום הכי משעמם שהיה לה בחיים לא נכון..זה לא היה משעמם..נסעתי על אופניים!

והנה אני פורץ לה עם הידיעה שלה וכותב לה פוסט ארוך ויפה, איזה מגניב זה יש פה פיגר של הארי פוטר, הוא נראה כמו האצבע שלי פה

 אם מישו הבין מה הוא כתב בשורה קודם לכן..שיסביר לי..

אז בשמחה רבה ובהרבה צער

אני מסיים תשידור

שיהיה לכולם לילה מלא שמחה ועושר>>>הוא מאחל לכם כסף! לא להיות עניים! זה כל כך קפיטליסטי..

שיא הרצינות, תיהו בריאים יא פאדחנים

עד לפעם הבאה

צ'יאו בומבילות D:

 

יום ועוד יום..........................................נמאס!

אני לא יודעת למה..

אבל אני עושה משו לא בסדר..

אני יוצרת סביבי מציאות מגנה ששונה מהמציאות מסביב..

יוצרת עולם שונה משלי שבו אני יכולה להיות מאוד מסופקת מהתוצאות שמה שיכול לבוא ובכך איני נפגעת..

האמתי זה דיי נחמד אבל החיסרון הוא כשמשהו שאיני מצפה מגיע-הבועה שלי מתנפצת.. והמציאות לא קלה כמו שחשבתי שהיא..

כשאני עצובה, אני לא עצובה בגלל הסיבות שאתם חושבים..לא כי הלב שלי רוצה לאהוב את מה שמכאיב לו.. אלא מסיבות אחרות-כישלון עצמי..

בעצם הרגשתי ואני עדיין מרגישה שאני יצאתי לא חכמה במיוחד.. שהאמנתי במשהו שהוא לא אפשרי-ונתתי לו סיכוי ונכשלתי .. שהאינסטינקט שלי נפגע.. שאני לא יכולה יותר לסמוך על אף אחד.. 

וזה נכון בהמון מובנים.. אפילו מי שקרוב אלי איכזב אותי.. מי שחשבתי שאפשר לקרא לו חבר טוב..(או חברה טובה) איכזב.. אז אני מרגישה כישלון מוחץ.. שנתתי להם להכנס לעולם שלי והם הכאיבו..

אפילו ממנו התאכזבתי..

דווקא הוא, כולם.. דווקא הוא צריך ללמוד מטעויות של אחרים.. הוא זה שהיה צריך ללמוד שמה שנוא עליך אל תעשה לחברך.. 

והוא מחק אותי.. 

את כל מה שהיה..

את הימים שניסיתי לעודד אותו כשהוא היה עצוב, או להצחיק.. את הימים שסתם דיברנו על שטויות.. או הימים שהוא באמת סמך עלי וסיפר לי מה שעובר עליו.. הוא מחק את היום שהוא אמר שבזכותי קרו דברים.. ואת היום שבו הוא סיפר לי שהוא סומך עלי שאני לא אספר לאף אחד-ולא ספרתי.. אף פעם אני לא אספר..

והכל נמחק..

למה..? כי פגעתי בו..? 

הוא פגע בי כל כך חזק וכל כך כואב יותר ואני בכל זאת סולחת לו..והוא לא סולח לי על טעות קטנה כל כך..?

אפשר לחשוב מה כבר עשיתי.. מה שאני קיבלתי ממנו זה הרבה יותר גרוע..

אם אתם שואלים אותי.. אי שם בתת מודע הוא נהנה מהמצב.. מהצומת לב.. מזה שאיני שם.. כי כשאני שם המצב ניראה שונה.. בסופו של דבר הוא תפס את המקום שלי-במקום להצטרף אלי..

וזה כואב..

זה כואב שבאמת סמכתי עליו והוא מוכן בקלות למחוק את הכל..

ונכון, הוא עדיין לא יודע מה הוא רוצה.. אבל-זה לא אומר שזה טוב יותר.. זה אומר שהוא מתלבט אם באמת למחוק אותי או לא..

היו לו למעלה מחודש וחצי לחשוב על זה.. נתתי לו את הזמן..לא דחקתי..לא דיברתי..לא לחצתי..

אם הוא לא היה שולח לי את ההודעה ההיא..אולי הייתי עכשיו במקום אחר עם מישהו אחר.. עוברת הלאה כמו גדולה.. 

אבל הוא שלח..

הוא הבטיח והוא לא מקיים..שוב.

הייתי צריכה לדעת את זה כבר.. שאני צריכה להפסיק להאמין להבטחות שלו.. 

אני באמת לא מבינה למה הוא כועס עלי..

בסופו של יום..הוא אשם לא פחות ממני במה שקרה.. אם הוא היה שם לב לכך שכואב לי, שקשה לי..אם היה לו אכפת מזה..אם הוא באמת היה עושה עם זה משהו.. אם הוא היה מפסיק לחשוב על טובתו ועל עצמו כל הזמן.. זה לא היה קורה..

הוא השתנה..

הידיד הטוב ההוא נעלם לטובת אדם שרואה אותי כמישהו שלא שווה להשקיע בו מאמץ..

זה כבר לא שאלה של לחזור להיות ביחד או לא.. כי לחזור אין מצב שזה קורה..אין מצב שהוא אוהב אותי מספיק כדי להתייחס אלי ולעודד אותי כשאני עצובה, ולהתעניין בי..

כי כשאתה אוהב מישהו..מאוהב בו..אתה תיהיה מוכן להקיף את העולם בשביל שיהיה לו טוב.. 

או במקרה שלי-לוותר על האהבה שלו כדי שיהיה לו טוב..

אז וויתרתי עליו..כי ידעתי שהוא לא אוהב אותי כמו שאני מצפה..כמו שאחרים מספרים לי..ידעתי שהוא לא יצליח לספק את מה שאני צריכה..את היחס הכי בסיסי שיש.. אז נתתי לו ללכת-כדי שלא ישתנה.. כדי שימשיך להיות הוא עצמו..

אני תוהה אם הוא שכח מי אני..

הרי, למרות כל הכאב שנגרם לי-אני בכל זאת ממשיכה להגיד ולומר שהוא אדם טוב..רק לא אלי.. שהוא חכם ונבון.. אחראי כשצריך.. בוגר במקרים מסויימים ומוכן לקחת אחריות ופיקוד כשיש צורך בכך.. 

אז הוא לא היה טוב אלי..אבל אני מקבלת את זה..אך לא שוחכת מה הן התכונות הטובות שלו..

ומה איתו? הוא יודע שיש בי צדדים טובים..? אתם בכלל חושבים שיש לי צדדים טובים?

מה..מה טוב בי?

אז יש אופציה שהוא ימחק אותי מחייו..

בעצם אני חוזרת לנקודת ההתחלה..

יש אופציה שלא ניהיה יותר ידידים..

וזה לא שיש לי בעיה יותר מידי גדולה עם זה..אם הוא לא רוצה לא צריך..אני לא צריכה טובות.. יש לי בעיה של ההשלכות של זה..שנתיים באותה כיתה, אותו תאריך יום הולדת..מה יהיה..?

חבל..חבל שהוא לא רוצה שנשאר ידידים.. התאכזבתי..

___

יש בי עכשיו חרדת לימודים..פחד מטורף שאני לא אצליח להגיע להשגים.. שאני לא אספיק ללמוד את כל החומר.. שאני לא אבין ושאני לא אזכור..פחד שמשו יקרה לי..

פחד שאני לא אהיה מרוכזת בשיעור או בבית.. 

רק זה חסר לי><

___

אז..

שילשום לדודה שלי היה יום הולדת..באו אלינו בת דודה של סבתא והבנות שלה..

(חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הבנות הן תאומות..וסבתא שלי כל החיים שלה מתלהבת שהיא בחיים לא התבלבלה בינהן..והן כבר בנות איזה 30..ובאותו יום..לראשונה היא התבלבלה.. יאוו במשך שעה היא חפרה לנו שזה בחיים לא קרה לה..חח היה מצחיק) ואז יצאתי עם רינה ודורית..לשיחה על הבנים שהיו לדורית במהלך שלוש שנים..

אתמול בבוקר היתה לי בדיקת דם-וואי איזו מלחיצה האחות..

באתי, ובטעות נפל לי על הריצפה דף קטן..והיא כולה "יש פח את יודעת! לא זורקים על הריצפה!" והייתי בטוחה שהיא עוד שניה דוקרת אותי..(כשחושבים על זה..זה באמת קרה..)

ואז בדיקת הדם..

מבט לעתיד-בערב אמא בדקה את התוצאות-הכל טוב! ומשתפר! למרות שכרגיל החלק הכי חשוב בבדיקת הדם לא נמצא..שוב פעם שחכו להוסיף... אבל בכל מקרה.המצב משתפר! ואולי..אולי..אולי אני לא אקח את זה לכל החיים..

לאחר בידקת הדם..הולכים לחפש אוכל בעיר-מיץ תפוזים ובורקסים..

משם נפגשים עם אלוןD: 

וואי היה ממש כיף! השיחה זרמה..היה על מה לדבר..אני כבר מחכה לתחילת שנה..(רק לא למבחנים><) זה טוב.. משם הביתה.. אני כבר לא זוכרת מה עשיתי בביתOO

מה עשיתי..?

טוב..נגיד..חור בעלילה..

בערב נפגשים עם דורית ..

והביתה..

להשתעמם..

לחשוב..

לנסות לדבר איתו ולגלות שהוא לא רואה אותי ממטר ולא רוצה לדבר איתי עדיין.כי הוא לא יודע-_-

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>>אני צמאה..

-יוםר אשון מפגש אזור אחרון

-יוווווווווווווווווווווווווונזכרתי!!!! נזכרתי מה עשיתי אתמול..הלכתי לקן ליום הפנינג..והייתי עצובה! אני כבר לא מדריכה! הייתי סתם צוות טכני>: זה כל כך מוזר..אני לא קולטת את זה עדיין.. ופגשתי את הקומונרים החדשים......יו איזה חמודים הם! 

-יש לי כל כך המון דברים לעשות.. וזה כל כך קשה..

-אני מרגישה שהצד הפחות טוב של יאנה נכנס עכשיו למשחק.. ניראה לי, שבוע הבא אני אחזיר כבר את ינה.. 

-המממ למה עצוב לי?><

-נפגשים היום עם גולדה ושני=O

-היום הלכתי לקנות מחברות..התאכזבתי>< אין את המחברת שאני כל כך אוהבת! 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום...>:

....................

.......................................

למה?>< 

או..למה לא?>< 

המממ....מחשבות..יותר מידי מחשבות>< 

כאב..אוץ'..

הממ....................לא כיף......................................................................................... אני לא נהנת מזה בכלל..מכל המצב הזה..

זה לא הוגן! ממש לא הוגן! 

אני זוכרת את המילה "מבטיח" .... ומה הבעיה עכשיו?>< 

עוד יהיה לי כאב ראש מהמחשבות האלו..כן..לא..רע..טוב..

ואין לי מה לעשות עם זה!

הדבר היחיד שיש לי זה לשים את המילה הסופית שלי במקום אחד.. לא שרע שם או משהו..אבל בעצם מפה התחילה הטעות גם בפעם הקודמת..

אין לי הרי מה להגיד לו.. 

הוא ידוע כל מה שהוא צריך לדעת..

אני מחכה ל"תשובה" אם אפשר בכלל לקרא לזה ככה.. מה כל כך מסובך? מה? במה אנחנו מתלבטים? במה שיהיה אחר כך? אם זה יכאב או לא? אני לא ידועת אם זה יכאב.. אני יודעת שגם אני מפחדת מזה.. 

אני יותר מפחדת מהעובדה שהוא לא חושב על מה שעובר עלי.. שהוא חושב שהוא בסדר ואני לא.. שהוא לא חושב אפילו על מה שאני כל כך רוצה לשמוע..שבאמת מגיע לי לשמוע.. 

מה? כאילו..

מתוך על מה שעברתי בקיץ הזה..אני עדיין תקועה בעבר?! אחרי כל הבנים..? כל החווויות? אחרי הכללללללללללללללל אני בכל זאת אוהבת את מה שהכי קשה והכי כואב והכי בלתי אפשרי? 

מה לא בסדר בי?><

מחר.. מחר ה-11.8 איך שהזמן טס.. אני זוכרת שכל פעם שהתקרב התאריך הזה הרגשתי את המחוייבות שלי בלפתוח שיחה "פנינו לאן?" אבל..עכשיו אני לא באמת יכולה לפתוח שיחה כזאת..כי אם אני עושה את זה אני אומרת בעצם "אני הולכת לשם..ככה החלטתי!" וזה לא יהיה משותף..

ומצד שני.. 

לחכות להחלטה שלו? לחכות עוד?! למרות..למרות שהוא הבטיח..? 

שוב פעם הוא מפר הבטחה..

והפעם זה גם משו רציני.. שידבר איתי ואז נבין מה הולך.. כי כמו שזה ניראה עכשיו..כשכל אחד לבד בעולם שלו לעולם לא נצליח לפיתרון..

צריך לדעת מה השני חושב.. 

אבל שוב..אני לא יכולה לפתוח שיחה של "פניינו לאן" שהוא יפתח..ועדיף בהקדם.. אם אפשר מחר..מחרותיים גג.. לא מעבר..רק לא מעבר.. 

הכל כל כך מסובך..

כל כך המון מחשבות ובעיות ופחדים..

רק בדבר אחד אני עדיין בטוחה..

ככה זה..הלב לא משקר..

כבר נמאס מהדמעות><

______

אז...אתמול? קמתי בבוקר..עייפה..

הלכתי לרינה! לעשות תרגילים..מת'-איזה כיף..

ובערב>>>>המופע של נמרוד הראל! 

איך קורה ששעה לפני תחילת המופע מחליפים אולם? תשאלו את נמרוד.. למרות הכל..דווקא היה נחמד..

(חוץ מהשער שלי שניראה כמו גוש של קש) 

הלכתי עם רינה.. ראיתי פעם ראשונה אותו אחרי המון זמן.. וצדקתי! יפה לו שער ארוך..

היה קצת צפוף אבל אחלה.. פגשתי עם דורית ובת דודתה. ישבנו יחדיו! XD וראינו את המופע..היה טוב! XDDD

"אני מרגיש משו..קטן" (היד עוברת ליד המכנסיים של תום) 

חלק מהדברים הכרתי כבר.. אבל זה כל כך גאוני! אני חייבת ללמוד את מה שאני לא יודעת..

משם.. גלשנו להרצל והביתה..

ישנתי..נמתי..

קמתי בבוקר..היום לדודה שלי יש יום הולדת(אכן מזל טוב)

סתם עוד יום..

הייתי אמורה להפגש עם אלון..אבל דחינו למחר..

הממ..מחר? מחר! יש לי בדיקת דם בבוקר...

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>אני רוצה לנסוע על אופניים..

-אני מפחדת מאוד מהלימודים...יותר מידי..ממש...חרדה 

-צמאה..ועייפה..

-מאוורר בחדר..איך לא חשבתי על זה קודם?

-נמאס כבר שההורים שלי דואגים לי יותר מידי..ממש יותר..

-לא דיברתי עם מיבטר איקס יותר מידי זמן=O

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..אני לא בובת משחק

אני פשוט אכתוב באופן אסוציוטיובי מה שעולה לי לראש..

לאור העובדה שכרגע חזרתי מערב להקות בקן-שלמרות שהיו מעט אנשים משצפיתי-היה חם! מאודדדד..והיו להקות טובות! (הממ חבל שהלהקה מאשדוד לא עלתה.. למרות שהיה נחמד לפגוש את הצורה הזכרית שלי P=) 

הייתי סלקטור או במילים אחרות..עמדתי בכניסה ובדקתי למי יש כרטיס..

גם פגשתי מישו שהוא בן 14 והוא ניראה יותר מבוגר מעמית הקומונר לשעבר=O

תמיד אירועים כאלו..שאני מכירה את רוב האנשים נותנים לי הרגשה טובהP= 

__

תראו אותי..

בוכה לי בלילות על שטויות.. על החלטות שגויות על אנשים צבועים..

על טעויות קטנות..

על מחשבות שלא יקרו.. 

גאד דמט-הרי הוא כבר פה..והוא הבטיח סוג של תשובה..

מה בדיוק מעקב אותו?

או..שהוא לא החליט? ומה עכשיו?

נגיד הוא מחליט שכן.. בדוק הוא מתחרט אחר כך.. 

חוץ מזה.. אני עומדת על שלי עדיין ועל הטענות ועל הרגשות שלי..זה לא שהדרך מכאן קלה..

יאללה..לגמור עם זה..

רק תגיד שאתה לא רוצה וזהו.. תגיד שאתה לא אוהב יותר.. תעזור לי לצאת מהחלום הורוד שיצרתי לעצמי..רוצה לחיות במציאות לא משנה כמה היא מכאיבה..

אני רוצה את האמת כבר.. 

ממך..

___

אז

בשישי בערב יצאתי לבאולינג עם דר ולירון>>>>היה כיף! התחלנו לפגוש אנשיםXD

אמממ

אממ

בשבת.......?

אה! נכון!

בשבת..קבעתי להפגש עם מיסטר איקס..

אבל כמו שצפיתי מראש>>>>>>>>הוא ישן! =-= העיקר "בואי נפגש בשמונה בבוקר" איזה בולשיט..צריך לעשות לילד השקמה..

בכל מקרה..גררתי את עצמי עד לביתו הקריר(ת'אמת...זה היה שווה את זה! יש לו מזגן מקפיא בחדר) והכנו שוקו..והיה כיף ומצחיק מאוד! אה ו..שכבנו.. אני בעצמי לא מאמינה..אבל..כן.. 

נהנתי...חבל שהייתי צריכה לחזור הביתה להכין תרגילים>:

כי היום!

כןכן..היום!

שיעור פרטי מספר 2..............פאק הוא נתן לי מלאאאא שיעורים>< 

ובבוקר לא ישנתי מספיק..כי היוםז ה יום גינה..והשכנים התחילו בשיפוצים>:

אחר כך..הלכתי לדורית..ומשם לרופא שיניים!

וואי ממש נלחצתי כשהיא לא השתמשה במזרק הרדמה.. מתתי מפחד! אבל מסתבר שלא היה בו צורך(מזל) וככה..היום היה הטיפול האחרון!

ומאוחר יותר>>>>>>>>>>>>>ערב להקות!!!!!!!!#$@%#^

שממנו כמובן חזרתי..ונהנתי:) 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>מחר המופע של נמרוד הראל

-קיבלתי שריטה>:

-גם אני רוצה ללכת לבריכה ולים>: (להלן סימני קינאה במיסטר איקס)

-דר טסה לגרמניה ולונדון! תהני דר! 

-איכס..מת'

-צריך להתחיל לקרא את הספר..

-למה אני לא פוטוגנית? זה ממש מבאס..

-חם...........

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום.......נו?!

חשבתי על זה..

הרי, כל המשפחה רוצה שיהיה לי רישיון ואוטו-כי כולם סומכים עלי..כי לאף אחד אין וזה..

אז..סבבה..

אני הולכת, לומדת.. מוציאה רישיון (מוצאת דרך להשיג כסף לכל זה..) 

ובעזרת השם קונים אוטו-נגייס את כל המשפחה!

ועכשיו..כשאני חושבת על זה ונגיד כל זה קורה>>>>>>>>>>יהיה לי אוטו..משליOO

כאילו..האוטו הזה יהיה שלי..לא של אמא..לא אבא..לא סבא ולא סבתא..

שלי..שלי ורק שלי..אני אהיה אחראית עליו ועל כל מה שקורה איתו (לצערי גם ביטוח ודלק..) אבל..הוא יהיה שלי.. 

אני אוכל לקחת אותו בלי לדאוג מתי שבא לי.. 

איזה מגניב! יהיה לי אוטו..משלי! 

אף פעם לא חשבתי על זה ככה..

עכשיו רק נשאר להשיג כסף לאוטו..ניראה לי אני אתחיל לעבוד בזמן בית ספר.. נעבוד, נרוויח..נלך ללמוד להוציא רישיון..ואז! נעבוד בשביל אוטו.ומי יודע..אולי תוך שנתיים..

מגניבבבבבבב

___

מחשבות ועוד מחשבות..

אני כבר מבולבלת מכל הזמן לחשוב.. זה כבר ניהיה כאב ראש! עד שאני משכנעת את עצמי להתמקד בצד אחד...יש משו שמחזיר אותי חזרה..ואם אני בוחרת בצד השני אז משו מושך אותי לכיוון הנגדי..

כבר כאב ראש.. ולא רק ראש..גם לב..

זה לוקח לי יותר מידי אנרגיות וכוחות..

אני ידועת שאני כרגע עצובה ושאני מדחיקה את זה-אבל אני עצובה מהסיבות האחרות.. על שיברון הלב של עצמי-התגברתי.. אני מרגישה חסינה לכל מה שבא.. בין אם התשובה היא כן או לא או בטטה.. אני חסינה..(כאילו..אם זה כן אני שמחה..אם לא אני בטח אתבאס אבל..לא משו רציני כמו אז..)

אבל אם..אם זה יהיה כמו שעכשיו-אני בעצם חוזרת לנקודת ההתחלה..

מצד אחד..וואלה אני לא מפתחת ציפיות-בשבית מה זה טוב? אני עלולה להתאכזב..מצד שני-אני לא מפיק חזקה בשביל להתעלם מזה-אז זה קיים ובא אלי מידי פעם.. ומצד שני.. אני כן מחכה למשו..

אני הרי לא אסון מהלך על שתיים שאי אפשר להתקרב אלי..באמת חשבתי שאני קצת יותר מאיזו..חתיכת אשפה בפח.. לא סתם חשוב היה לי שנשאר ידידים-יש לי סיבות.. 

זה עדיף ממה שעכשיו..

ויעבור לי..היו לי מספיק ידידים בחיים שרציתי וידעתי שלא יצא מזה כלום..עוד אחד לרשימה לא הזיק..אני לא אתפלא בכלל אם הוא נגעל ממני או משו..

(הממ..אזעקת מחשבה חיובית-אני אשמח יהיה יותר כזה.. למה אני נותנת למחשבות האלו להכנס לראש שלי? )

במילים אחרות..

אני רוצה תשובה..

הבטחות צריך לקיים.. אז אני מחכה..

אם עובר שבוע של שתיקה.. אז-טוב..ברור לי מה התשובה שזה אומר..=/ 

___

לא עידכנתי כי הייתי עייפה..

וואי

הקייצת עברה!

ביום רביעי היה יום בפארק לכיש..היה דווקא כיף! היתה בריכה רדודה לילדים..וכמובן נרטבתי..והיו מכוניות מתנגשות (פעם ראשונה שלי במכוניות מתנגשות לבד!) והיתה אומגה קטנה יחסית.. אבל חמודה..

היה כיף! 

ושוב רופא שיניים באחר הצוהוריים>>>>>>>>>>הטיפול ממשיך! יאי! אני רק לא מבינה..איך היא מכניסה מחטים באורך של ארבע סמ' לתוך השן והחך..איפה יש מקום?!

בערב..ערב פרידה מעמית הקומונר>: 

למרות השנה הלא קלה..ולמרות שחוסר הבנה הדדית ועוד כל מיני חיסרונות..היה מאוד כיף ומצחיק!

בערב?

לישון..

ולמחרות יום אחרון לקייצת..כלומר אתמול

וואי!

קמתי בשש וחצי..שמתי נודניק..

אחרי כמה זמן אני מתעוררת..כולי ערנית ושמחה..מסתכלת בשעון-חשכו פני!השעה היתה עשרה לשמונה! הייתי צריכה להיות בקן חצי שעה קודם לכן!

מהר קפצתי התארגנתי ויצאתי..

דווקא היום עצמו לא היה כזה קשה..היה דווקא נחמד

שיחקנו חנויות! יאו איזה משחק טוב! אני חייבת ללמד אנשים לשחק בזה! זה פשוט משחק כל כך מפחיד ומלחיץ-כל כיף מצחיק וטוב!

אחר הצוהוריים>>>מורה פרטי..הוא השאיר אותי אצלו חצי שעה יותר מידי! והוא צחק עלי.. והוא היה בשוק כשספרתי לו שאני ועוד כמה תלמידים בכיתה-היינו התלמידים הכי טובים..קיבלנו 70! 

ואז..הביתה

ונפגשים עם מיסטר איקס>>>>וואי היה כיףXD אני נהנתי.. בשיא הרצינות! התחילו לכאוב לי הלחיים מרוב שחייכתי וצחקתי.. 

והיום?

שופינג!

אמא ואני הלכנו לחפש לי עקבים>>>ומצאנו את הזוג המושלם..קצת גדול אבל..מושלם! (עברנו על כל החנויות בקניון..ולא היו עקבים.או שהיו במחיר של 800) אז..קניתי עקבים..ואני חייבת לציין שה-10 סמ' האלו גורמים לי להרגיש מעולהP: סוף סוף הגובה המושלם שרציתי!

גם קנינו מכנס קצר וספר לבוקריפורט-סוף סוף ספר! 

ובערב..? ה' גדול :) 

נריאה..

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>נעקצתי בלחי..

-אני הולכת למופע של נימרוד הראל! (הממ..בשניה שכתבתי את זה נזכרתי ששחכתי להתקשר למעין ולקנות את הכרטיס..אז..מה שקרה.. שבזה הרגע התקשרתי..והלכתי..וחזרתי..עם כרטיסD:) 

-חם!

-מאוד..

-אני אוהבת שוקו חם

-איזה כיף זה מצב רוח..אני גם יודעת איך להפוך אותו לטוב יותר אפילו>>>צריך רק לקבל את התשובה שאני מחכה..

-מי בא חנויות?

-היום קרה רגע ששימח אותי..ביקשתי מהמוכרת מידה 40..והיא הסתכלה עלי במבט של "WTF" ואמרה לי "את צריכה 38.." 

-חם

-המזגן לא מגיע לחדר

-הגרון כואב

-חם

-בקרוב בדיקות דם...מלחיץ! אם הבדיקה תראה שיש עליה זה אומר..שרזיתי בגלל זה..ועכשיו אני אשמין חזרה..יאי מי..

-אני רוצה אופניים>< לנסוע יעני..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

1. מה המשמעות של ’אהבה’ לדעתך?
כל הרגשות החיוביים מתמקדים בבן אדם אחד..(עם רגשות של דאגה ופחד לאבד את זה..)

2. האם היית פעם מאוהבת באמת?
כן..

3. את חושבת שלאהבה יש גיל, אם כן אז איזה גילאים?
לאהבה אין גיל..
אבל במקרים קיצוניים של גילאים יש.. סוף

4. אם את אוהבת מישהו וכנראה שהוא אוהב גם אותך, מה היית עושה אם שניכם ביישנים?
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
תודו שזה מצחיק..
אממ
הייתי תופסת יוזמה, אומרת לו שאני אוהבת אותו..מחכה שהוא יגיד לי משו..ואם עובר מלאא זמן..קובעת להפגש איתו ולראות מה הולך...

5. את חושבת שאם בן ובת רבים אז הם מאוהבים, אם כן למה?
כן..
זו הדרך שלהם להיות ביחד אחד עם השני..צומת לב של אחד של השני..

6. מה מחזיק אהבה, לדעתך?
תלוי בזוג ובבני האדם..

7. איך, לדעתך, בחורה צריכה "להתחיל" עם בן בלי לומר לו במפורש שהיא מאוהבת בו?
להתקרב אליו, לדבר איתו, לזרוק פה ושם מחמאות.. לצחוק! עם הומור אפשר להגיע רחוק..

8. האם את מאוהבת, אם כן מה ההרגשה?
הממ..
ההרגשה כשלבד-משו נעים אבל לא מושלם..כי חסר משו-מישו.
וכשזה הדדי וביחד אז..הרגשת שלמות. ואושר..

9. איזו עצה טובה את יכולה לתת לנו לגבי האהבה?
להאמין בניסים אבל להשאר עם הרגליים על האדמה..
אבל בעיקר לזרום עם הרגשות ולהנות מכל רגע.. לאהוב זה כיף :)

יום ועוד יום...פאק! זה עוד שניה פה

אוי זה כאב לי איפשהו..

צפיתי שיהיה משו..אבל..אוץ' 

לא צפיתי לזה..אני אפילו לא יודעת למה זה כאב.. כי צדקתי? כי החששות שלי היו נכונות? הרי זה היה ברור שזה נכון..זה היה ברור שאנשים מתנהגים בצביעות כלפיי..זה ברור מי באמת חבר אמיתי ומי חבר של חבר.. 

אז למה דווקא עכשיו נהרס לי הביטחון העצמי שהשגתי? 

אה נכון.. כי את משקה את העציצים ביותר מידי מים.. מי חשב שעציץ יכול להיות אחד האנשים שהצליחו להפוך את החופש הזה למעניין וכפי..וחודש לפני הכל אני מצליחה להרוס זאת במו ידיי..וכשאני מנסה לתקן וכמעט מצליחה אני עושה עוד טעות-מתוך הרגל? אני צריכה להפסיק..

איבדתי את הביטחון ואת הזמן..

השומר הצעיר שהווה בשבילי כמקום מרכזי בחיי החברה שלי עומד להסתיים ואני אהיה לבד.. 

אני עם הלימודים-וואי זה מדכא מאוד שאני צריכה להתחיל ללמוד..רק המחשבה על זה גורמת לי להיות ממש עצובה..אני מפחדת שאני לא אצליח..כמו שהיה עם הבגרות..

אז אני עדיין מפחדת..וכשהפחד מתגשם זה גם כואב אי שם בפנים..

אני לא עושה דווקא לאף אחד..אני משתדלת באמת..

האנשים שהכי קרובים אלי כבר מצפים ממני לכישלון ו..זה מה שקורה בסופו של דבר.. וזה נורא כי אני לא מסוגלת להצליח כשהצפיות הן נמוכות..

אני מתחילה לחשוב מה יקרה ואיך אני ארגיש כשאני אדע את ה"אמת" לשם שינוי..מה אחר כך? 

אני אהיה עצובה? אני אבכה? או שאני ארגיש הקלה? או אהיה עצובה ליום אחד או אשאר בדיכאון? אני אספר למישו אם אני אהיה עצובה? 

למה שאני אהיה עצובה? 

היה לי רע..סגרתי.. הייתי עצובה וזה טבעי ועבר לי..בצורה הלא הכי נכונה אבל..עבר לי העצב..אז עכשיו הוא יחזור שוב? או שאני סתם נותנת לדימיון שלי לעבוד שעות נוספות וזה בעצם יהיה כמו אז..ביום האחרון-שאני ארגיש טוב..שעשיתי את הדבר הנכון בעצם..שעכשיו הכל יהיה בסדר(רק כמה חבל שטעיתי..) 

אני מקווה שהאופציה האחרונה תיהיה נכונה..שאני אהיה שמחה ולא עצובה..שאני אדע שזה מה שנכון והכי טוב בשבילי..

אוחח למה אני נותנת לעצמי להמשיך לחשוב על..חלומות שיכולים להתגשם..הרי..כל יום שעובר אני ממשיכה לקבל רמזים קטנים שסותרים זה את זה.. אז זה כן..או לא..? או שהוא סתם עבר הלאה ..? או שהוא שונא אותי..? ולמה שהוא ישנא אותי.. הרי-זה לא אשמתי.. הוא הביא את זה על עצמו בסופו של דבר-ואנשים אמרו לו את זה.. והיה כבר מאוחר מידי.. ולי זה כאב..אני עדיין זוכרת את הכאב ההוא בבירור.. משו בלתי נסבל.

אז סגרתי..למה שאני אמשיך לסבול? למה ששניינו נמשיך...? נכון שהרגעים הטובים שהיו היו מאוד מנחמים ונעימים..אבל הם היו כל כך קצת..

להבדיל מהרגעים שלי עם העציצים-שבשיא הכנות -אם לא היו כל הדברים האלו על הראש שלי..הייתי נהנת מכל רגע.. 

זה לא מגיע לי..זה לא מגיע לי בכלל..

אז גם אני טועה-נכון..אבל זה לא הוגן .. 

ואני יודעת שאני אכעס אם הוא יאשים אותי במה שקרה..אני יודעת שאני אכעס אם הוא יחשוב שלדעתי לו ממש קל  (אני באמת שלא חושבת ככה..) אני יודעת שאני אפגע אם לא יהיה לו מה להגיד לי והוא לא ינסה להגיד את זה מעצמו..

כי בסופו של דבר..אין לי מה להגיד לו..הוא יודע כל מה שהוא צריך לדעת..

הוא זה שאמר שהבטיח את ה"תשובה"..האמתי אני גם לא מבינה מה היא אמורה להיות בדיוק..מה זה "לבד או ביחד" מה זה? לבד=ידידים..או לבד=ללא קשר? 

אני לא רוצה ללא קשר..

זה ידפוק אותי במלא מצבים שיבואו בעתיד..שלא לדבר על זה שזה ממש חבל לאבד ידיד.. 

וביחד? מה זה ביחד? הרי..אם זה כן להמשיך להיות בקשר אז הכל טוב..אבל אם זה לחזור? הרי ...פה לא מסתיימת העבודה..

צריך לתקן את מה שהיה..

והכל יתחיל מההתחלה..

כי אפשר להמשיך מאותה נקודה שזה הסתיים..

אני רוצה שניהיה ידידים.. זה יהיה יותר קל..יותר נכון..

הרי..אם הוא עבר הלאה סימן שצדקתי..

זה היה הדבר הנכון לעשות..

אני לא מתחרטת על מה שעשיתי..אני מתחרטת על איך שעשיתי..

אם הייתי עושה את זה שונה..אולי לא הייתי כאן כותבת.. אם הייתי בכלל עושה את זה..

הכל מסובך

וניהיה מפחיד קצת..

ומה יקרה אם הוא שכח ממני..? או שהוא עדיין לא החליט? מה אני עושה אם הוא עדיין לא החליט? מה החברים חושבים על זה..? ומה אני אעשה אם הוא החליט אבל ייקח לו למעלה משבוע להגיד לי את זה..

אני לא מתכוונת הרי..לדבר איתו ראשונה.. אני לא נזקקת לתשובה..שתיקתו מוכיחה לי שאין טעם להמשיך לחלום בהקיץ.. אך במידה וכן יש לו..אז..זה בא כבר מרצונו לספר לי..אני רוצה תשובה..אבל לא זכור לי שביקשתי..נכון? 

אז... אני אחכה..אני אחכה שהוא יצור קשר אם הוא ירצה בכלל..

זיכרון נחמד-הפעם שהוא סיפר לי שהוא היה ממש מבואס כשלא הזמנתי אותו אלי הביתה לעשות את העבודה בספרות..ולי עבר בראש למה הוא לא אומר לי שום דבר בספריה.. זה היה משעשע..

אני רוצה להפוך את העבר לחיובי ואת העתיד למדהים

ואת ההווה..? ההווה חיים כמו שצריך..אין לי זמן להיות עצובה.. אני לא אהיה..אולי לכמה שניות.אבל יעבור לי..כמו שלו עבר..

ועבר לו, נכון? אני צריכה להפסיק לחשוב על חלומות טיפשיים......... שיחזור כבר ויגיד לי..פנים מול פנים.. את האמת.. נמאס לחכות למילה שלו שתעזור לי לעבור הלאה זה מרגיש כל כך טיפשי..

אבל..

אני במתח.. כי אני לא חכמה מספיק כדי להדחיק במאה אחוז את מה שהלב רוצה להרגיש..

__

עוד בוקר של קייצת..

דווקא חשבתי שזה יהיה יום מעצבן..אבל הוא התבהר כ-ממש לא!

רוב צוות טכני לא היה..ועל כן אני הפכתי לצוות טכני ליום אחד!(יששששששששש!!!!!) זה אומר ש....

עשיתי הצגה לחניכים ובשאר הזמן ישבתי בסלון-במזגן..הכנתי כריכים לחניכים וסידרתי קצת..ובואו לא נשכח סתם ישבתי ונהנתי מכל החופש הזה..ואסור היה לי לצאתD: 

כי החניכים היו מאוד מלחיצים והם חיפשו אותי כדי להרוג אותי (הפכתי לערפד היום..והמשימה שלהם היתה לתפוס אותי) 

בהמשך היום גם שיחקנו מחבואים בכללל הקן..ואני הייתי הסופרת..

וואי זה היה ממש קשה!

לא כי זה בקן וחם..ולא כי יש המון חניכים קטנים..

אלא כי אני לא מכירה חצי מהשמות שלהם..וככה מצאתי את עצמי רצה לעבר עמדת הספירה..מנסה לספור אותם ואין לי מושג איך קוראים להם..

גם היה ממש מצחיק כשחניך שלי-התחבא בחוץ..

וכשממצאתי אותו הוא הקדים אותי..וכבר ראיתי בראש את התמונה שלו צוחק עלי..אבל! מסתבר שהוא לא ידע היכן עמדת הספירה..ורץ לצד השני של הקן..בזמן שאני ניצלתי את ההזדמנות לנצח!

(בסוף הפסדתי..כבר שחכתי שיש דבר כזה "אחד שתיים שלוש כווווווווווווולם!" )

כחשזרתי הביתה

עייפה

נרדמתי לכמה שעות נחמדות

שבהן חלמתי שפרצה מלחמה חדשה בלבנון.. שבת דודה שלי חזרה לארץ כי היא מתגייסת למילואים(לצורך העיניין בת דודה שלי בכלל לא התגייסה..OO) ועוד כל מיני דברים מוזרים..

כשהתעוררתי הכנתי פסטה והלכתי לרינה..ללמוד מת'!

בסוף הש.פ.מ. הוא ביום חמישי בערב..

מחר בחמש יש את הרופא שיניים (חצי שעה או קצת יותר..וזהו! זה מאחורי :) 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>אני מזיעה בלילות בכמויות מטורפות שאני מרגישה עגלי/אגלי זיעה על גופי..מדגדגות אותי..

-ביום שיהיה לי אומץ אני אסביר לעולם מדוע יש לי פייסבוק ואני משתמשת בו למרות שאני אנטי הדבר הזה.. (אני לא צבועה.. יש הגיון מאחרוי ההסבר)

-מחר יום באשדוד...יהיה כיף!D: מה אני אלבש אבל..?

-בנים שמסתכלים לי על הציצים לכמה שניות  זה מחמיא..אבל כשהם בוהים בהם זה..דורש כאפה 

-אני מודה..חלומות טובים של עציצים מאוד מרתקים אותי.. למרות שאני מתנהגת כמו אחת שלא.. (כי אני יודעת שאני לא אמורה לשאול כי זה לא עינייני..) אבל זה ממש מסקרן אותיXD אנא ממך..מיסטר איקס היקר..אל תדבר איתי על החלק הזה בבלוג.. פן אסתקרן עוד יותר .. (אלא אם בא לך לספר לי..) ובהזדמנות זאת נבקש ממך גם סליחה שאני מציקה ומעצבנת..ויודעת לגרום לך לחשוב יותר מידי על דברים שעושים כאב ראש...אני סתם גורעה בניסוחים אז זה בעיה לספר לך דברים או להסביר..

-כל ערב כשאני מחליפה בגדים אני נהנת מהמראה שלי במראה..וואלה..אם אני עומדת בזווית מסויימת..זה גם נריאה ממש נחמד (במיוחד כשעוצמים עיניים!) 

-חם! וואי..כל כך חם...

-כואב לי הראש><

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום...עייפה

וואי אני עייפה..

וניראה לי אני אפילו אכין לעצמי תה! 

אם אני מכינה לעצמי תה מרצוני החופשי-סימן שיש לי משו..זה לא טוב! אני רק מקווה שזה יעבור ואני לא אהיה חולה><

___

אין לי זמן לחשוב..אני כל כך עסוקה שאין לי זמן! ועד שיש לי..אין לי זמן לחשוב על זה כמו שצריך אז אני נותנת לעצמי להנות מהמחשבות החמודות שנותנות לי הרגשת שלווה ברגעים הקשים לאחרונה.. למרות שזה קצת טעות-כי אני עלולה לפתח ציפיות.. וזה לא טוב><

למרות שאתמול..אתמול נפל עלי עצב..

התחלתי לשחזר בראשי את כל מה שקרה לפני חודש וחצי..את למה עשיתי את מה שעשיתי.. ואז נזכרתי. 

העלתי בראשי את כל הסיבות..ואז נזכרתי בסיבה הכי חשובה..

אני זוכרת את כל הסיבות-את כולם אפשר לשכוח ולסלוח..להבין..לשים בצד ולעזוב עוד איכשהו...

אבל זה..? זה כואב מידי..זה לא אנושי וזה לא מגיע לי בשום צורה שהיא.. את זה אני לא מוכנה לשים בצד.. אם הדבר הזה לא ישתנה אז זה לא שווה את זה..

וזה לא שאני מבקשת משו חשוב ויותר מידי..

לבקש סליחה כשטועים-גם כשזה לא בכוונה..

זה לא מגיע לי.. זה לא היה מגיע לי.. מילה אחת קטנה-התחשבות.. ואפילו זה לא.. 

זה שווה להיות בקשר עם מישו שלא ביקש ממני סליחה..? איך קרה כשהייתי אומרת שנפגעתי.. הוא היה נפגע? ואז הייתי מוצאת את עצמי מתנצלת בפניו שבכלל אמרתי לו את זה..

זה משפיל כל כך.. וכואב כל כך.. זה לא שהיו לי דרישות גדולות מידי וזה לא שעשיתי עיניין משטויות..זה לא. וזה לא הוגן..

סליחה אמיתית וכנה..

זה כל מה שביקשתי..

להיות אנושי ולהודות בטעות ולהצטער.. 

אני מוכנה לשכוח את הכל אם מבקשים ממני סליחה אמיתית.. הכל..

אבל אם לא..זה לא שווה כלום..

ואני צודקת, אני ידועת שאני צודקת..

והמחשבות האלו מכאיבות.. 

תנאי כל כך קטן לחברות אמיתית..ולא רק זוגיות..

אני לא אומרת שאני רק בסדר והוא לא..גם אני עושה טעויות, גם אני לא בסדר..אבל אם יגידו לי איפה אני טועה אני מוכנה לבקש סליחה-אפילו יותר ממוכנה..אני רוצה לבקש סליחה..כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד.. בטח שלא במי שאני אוהבת..

____

אז, אני באמת עייפה..

בלילה בין שבת לראשון הלכתי לישון באיזה..שתיים? כמו גאון! בידיעה שאחרי ארבע שעות עלי להתעורר ולהיות רעננה!

יאי!

קמתי בקושי..אבל מצד שני כשמדובר בשומר הצעיר ובחניכים-מאגרי האנרגיות שלי נפתחים ואני מוצאת את עצמי מלאת אנרגיות למרות העייפות..

לא היה קל..

יש לי חמישה חניכים חמודים-שכל אחד מהם יכול לעורר בעיה..

אבל הם חמודים

המדריכה החדשה שלהם-שמדריכה איתי-גם היא בסדר.. יש בינה לבינהם קליק שזה מעולה..

מה שמדאיג אות זה בדיקת הגבולות שלהם..טו מאצ' חופש גורר לטו מאצ' בעיות..

בכל מקרה..הכל היה אלה בחלה-היה חסר מים! היה כל כך חם!!!!!!!!!!!!!!

בחדר היה מחניק! נגרמו לנו המים..ולא רק זה-שילוב של חניך סר מעש עם האווירה הזאת גורם לבעיות! משמע חניכים מתפרעים להם בכיף!

עד פה הכל בסדר..עד שאני מגלה שאני מדריכה לבד עד סוף היום כי מישהו התייבש..

זה היה קשה! אבל משעשע..XD 

ואז, בשיחת גו"ב.. בסוף היום..

הקומונר המדהים שלנו הביא לנו-נסטי וקולה! קולה קרה! יאווו גן עדן 

כמובן שלא נשארתי הרבה וישר מיהרתי ללכת הביתה כי..מה לעשות ההורים שלי זקוקים למתרגם..

אז הלכתי עם דודה שלי לביטוח לאומי-שם פגשנו את סבתא וחכינו בתור..

(מובן שאמא שלי לא הבינה עד הסוף כשהיא קראה במכתב משו בסיגנון של "יתכן וכי הזמנים ישתנו ותאולצו לחכות ולהמתין לתור" אני לא מבינה איפה היא ה בינה שאם נקדים בארבעים דקות נכנס מוקדם יותר..) 

אז חכינו 40 דקות..במזגן..שהיה כל כך קר! עד ששחכתי שבחוץ אנשים מתייבשים! עברו 40 דקות..עברה שעה..

וסוף סוף נכנסים!-או שלא?

לא! לא נתנו לי להכנס..לא היה צורך במתרגם כי האישה שם דוברת רוסית!

יופי!

אחרי שהם סיימו-והרי וויתרנו על הרופא שיניים-כי חשבנו שאני לא אספיק..חזרתי הביתה..לאכול..לנוח ולהתארגן! למילנה היה יום הולדת..

באתי אליה-היה כיף ונחמד..ראינו סרט..הלכתי מוקדם יותר כי..חששתי ללכת לבד בלילה..

הגעתי הביתה..עייפה רצח! צריך ללכת לישון..תראו מה השעה-1 בלילה ואני עידין ערה..-שוב!

מהר הלכתי לישון..

קמתי בבוקר-עייפה! יותר מהרגיל..

באתי לקן בדיוק בזמן-לא הקדמתי!(עם מים קרים קרים בתיק:) )

חכינו לחניכים ונסענו למקווה ישראל..שהיה נחמד שם..במיוחד ביקב כי היה שם קר! 

כמובן שאשדוד היו שם..אשדוד ים למשל-יאן..יאי..הגירסא הגברית לשמי. היה חם..היו כמה רגעים מעצבנים שחניכים עשו בעיות(לא מהקבוצה שלי) אבל היה דווקא כיף-אני נהנתי! הכנתי ראש דשא בצבע ורוד (כי ככה משמים דוגמא לנחניכים ומראים להם שלא משנה איזה צבע נבחר הכל טוב... רק מאוחר יותר המדריכים האחרים הרשו לעצם לגחח על הבחירה שלי-אבל מה! בסוף שלי יצא מאוד מתוק!) 

בכל מקרה..

הכנתי ראש דשא ירוק עם שני פרצופים! מה זה חמוד שהחניכים אהבו! איזה חמודים! בדרך חזרה התחלתי להרגיש שוב פעם את העייפות הממש כבדה נופלת עלי..

וכשהגעתי לקן והתיישבתי על הספה כבר לא יכולתי לקום...דיי..אני רוצה לישון! לא ישנה מספיק..

היתה שיחה..היה פטל-סליחה..היה תרכיז בטעם ענבים.

בסוף השיחה קיבלתי פידבק על עבדותי! זה ממש נותן ביטחון ומרץ שאומרים לך שהיית מעולה כזה..

וחזרתי הביתה..מזיעה ומלוכלכת אבל בעיקר עייפה!

אכלתי..תפסתי מקלחת קצרה

ונרדמתי................

ישנתי עד איזה..שש! 

קמתי בלית ברירה כי היה לי כל כך חם עד שהרגשתי את הזעה שלי :S אני עדיין עייפה..

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>לבשתי סוף סוף את כובע הקאובוי שלי! 

-אסור לי מסטיקים..

-אני עייפה

-חם

-החדר שלי לא רוצה להתחמם

-אני אנסה לפתוח את הדלת..

-הממ..נריאה לי זה עובד קצת..קצת..

-מצד אד בא לי משו קר..ומצד שני אני רוצה תה..........................לישון!

-סבתא קבעה תור לשיעור פרטי למחר אחר הצוהוריים..ומשבוע הבא זה גם יהיה בבקרים! יאי לי... יש לי עכשיו המון תרגילים לחופש! ווהו! אבל מה..המורה זוכר אותי! הוא אוהב אותי..האמתי גם אני מחבבת אותו.. הוא מורה תותח! קשה..אבל תותח!

-מחרותיים הרופא שיניים..באיזה..חמש? 

-יום חמישי בערב נגמרת הקייצת..אפשר לישון..אני רק מקווה שאני אקבל חולצת קייצת..

-יום רביעי פרק אתגרים!

-מחר יש יום בקייצת שאני פחות מחבבת.. אני לא יודעת למה.. ניראה לי אני אתן למדריכה החדשה את הבמה להתמודד עם החניכים יותר..

-אני מקווה שאני אשן בלילה נורמאלי..

-רק אני יכולה לראות סרט על ציצים-משו תיעודי..

-אני אפילו לא יודעת למה לצפות.. זה יקרה השבוע? או שבוע הבא..? למה לצפות?

-אני עדיין אוהבת אותו..כמו תמיד.. אנחנו ניהיה ביחד..? מישו אמר לי שהוא קינא לגבי תמונה כל שהיא..מה זה אומר? ואם לא תיהיה לו תשובה..?

עד לפעם הבאה

ביי ביי