בלונים מתפוצצים במקומות לא נכונים..

כבר הרבה זמן אני מכחה לכתוב את הפוסט הזה..

הוא נמצא בראשי ואני רק מכחה לרגע המתאים-לרגש המתאים..

לכן, אני מודה למיסטר איקס שהצליח להוציא ממני את יצירת המופת הבאה.(ואני רציני באמת מודה לו..לא בקטע רע.. ) 

מאז שאני זוכרת את עצמי, יש בי בפנים בלון כזה. כתבתי עליו פעם.. אני יכולה לקרא לו בלון הסבלנות. בהתחלה הבלון קטן, לא מנופח חסר אוויר..לא משו מיוחד בקיצור.. 

ואז..הוא מתנפח..ועוד..ועוד..ועוד..

עד שהוא עומד זקוף וישר בצורתו המלאה-יפה כל כך.. 

הבעיה מתחילה כשממשיכים לנפח אותו.. הוא מתנפח יותר מידי ונמתח.. ראיתם פעם בלון עם משו מודפס נמתח יותר מידי? הצבע "זז" לצדדים ואז הציור כבר לא יפה-יותר דהוי גם בגלל זה.. 

והבלון ממשיך להתנפח עד ש....בום! מתפוצץ!

ואז..לוקחים בלון חדש..

הבעיה שלי היא ב-בום!

כשהבלון שלי מגיע למצב של "בום!" הכי חכם להתרחק ממני ולא לדבר איתי עד שיעבור לי!

מאז שאני קטנה ניראה לי הוא התפוצץ..חמש פעמים? שש? 

והתוצאות לא היו טובות..אני פשוט לא מצליחה לשלוט במה שאני עושה/אומרת-כן..ממש לא מצליחה.. ההגיון אומר לי משו אחד והגוף שלי פועל לפי עצמו..לא מקשיב לי..

כשזה מגיע למגע של ממש זה בכלל נוראי.. אני לא אלימה, אני ממש לא אלימה... אבל יש בי כוח ניסתר כזה עוצמתי ביותר שאני לא יודעת איפה נמצא הגבול שלו אפילו.. וכשהבום הזה קורה-לא טוב..אני לא מרגישה שאני משקיעה מאמץ כלשהו..

כמו שבכיתה ב' רק הדפתי קלות את חברה שלי..ממש קלות-נגיעה קטנה..ושניה אחרי זה אני רואה אותה על הריצפה בוכה.. אני הייתי בשוק-לא הבנתי איך היא הגיע לשם-הרי..רק נגעתי בה.. 

הפיתרון לכל הדבר הזה הוא ללמוד איך לא לנפח את הבלון יותר מידי...

איך?

להוציא אוויר כשאני רואה שהוא עומד להתפצץ..כשהייתי בכיתה ה' זה עבר דרך הקארטה..הוצאתי אנרגיות-הייתי מלאה באדרנלין והרגשה טובה.. 

עם השנים למדתי גם שלהנות מהחיים-ממש פיזית להנות.. זה גם עוזר..

זה למה אני נוסעת על אופניים הרבה-זה משחרר כל כך..

כל מה שהוא פעילות ספורטיבית או המון הומור טוב עוזרים לשחרר קצת אוויר וככה הבלון נשאר מנופח ויפה ללא חשש..

כשהבלון מתפוצץ..עדיף להתרחק ממני..

כולם..

כי זה יצא על אנשים הלא נכונים בצורה הכי לא יפה שיש וזה לא בסדר..

ואני לא אצליח לשלוט בעצמי מספיק כדי שזה לא יקרה.. גם אם הם סתם דרכו לי על הרגל אני ממש אכעס עליהם שלא בצדק..כי הם לא אשמים..גם אם הם אמרו לי מילה קטנה שגרמה לאוויר ייתר בבלון-הם לא באמת אשמים..לא הם..

אשמים הם אלו שגורמים לי לנפח את הבלון בכמויות אדירות של כעס אכזבה ותסכול ..

אני מעדיפה שיתרחקו ממני כשאני במצב הזה ויתנו לי להרגע מאשר שיהיו איתי וינסו להרגיע איתי.. 

והפעם זה בגלל שכמעט כל מי שאני מכירה.. יזכור לי לכל החיים את הרגע ההוא שהייתי לא בסדר.. שבכל טעות קטנטנה שאני אעשה לאחר מכאן הוא יזכיר לי את היום ההוא.. ואני אדע שאני אשמה ואדע שלא משנה כמה סליחות אבקש הבן אדם לא יסלח לי.. גם אם הוא יגיד שכן-הוא משקר כי בטעות הבאה שלי.. הוא יזכיר לי את זה.. ולעצמו.. 

אני לא מושלמת ויש לי פגמים ואני עושה טעויות.. אבל אנשים שוחכים את זה לפעמים.. 

אני לא בן אדם רע-כשאני פוגעת שלא בכוונה אני אבקש את כל הסליחות שבעולם רק כדי שיסלחו לי.. למה לי לפגוע במישהו? ואני אעשה כל דבר רק כדי לא לחזור על אותה טעות..ואם אני כן-אני מצטערת.. 

תמיד אני שואלת את עצמי..איך ברגעים האלו..כשאני פוגעת במישו שלא בצדק הוא פתאום שוכח את מי שהייתי רק זמן קצר לפני.. או שאולי.. אני זאת שחיה באשליה שאני אדם שמנסה לעשות טוב? אולי.. אם כן אז תתקנו אותי..אל תכניסו לי חלומות לראש.. 

כשהבלון שלי מתפוצץ..רק מי שמבין שהכעס שלי הוא לא נגדו ולא ייעלב-רק לו אני אתן להרגיע אותי..אבל אין כאלו.. לא בסביבתי.. 

אולי..אולי זה יהיר מצידי להגיד..לא אולי-זה באמת.. אבל כשמישו כועס..והוא מוציא את זה עלי אני לא נעלבת..להפך-אני שמחה.. אני ידועת שזה עושה לאותו אדם טוב כי זה משחרר..ואני יודעת שהוא לא רוצה בכך..ומצטער.. 

לאחרונה הבלון שלי..אין לי מושג אפילו מה הגודל שלו... השתנתי.. אני מוצאת את עצמי מפוצצת בלונים של עצמי ואין לי מושג למה.. 

ואני מפוצצת אותם כשהם עוד קטנים.. כל כך קטנים עד שהתוצאה לא רצינית אלא נריאה כי אני סתם במצב רוח רע.. 

אני לא ידועת מה קרה לסבלנות שהיתה לי פעם.. הבחירות שאני לוקחת שגויות ואני מודעת לזה אפילו לפני שעשיתי משו.. אני מנסה לתקן את זה לאחרונה..

וככה הבלון החדש התחיל להתנפח

ואני דיי מצליחה

הבעיה..

הבעיה כמובן היא הורי היקרים..

שמידי יום מנפחים את הבלון...

והוא גדל..

מידי יום  אני עושה משו לא בסדר..

ולכן הוא גדל..

אבל אני לא יכולה להוציא אוויר..יותר מידי רגשות שלילים יש באוויר והבלון לא משחרר.. אין להתגלגל מצחוק או להנות מהחיים..ולמרות שנסיעה על אופניים עוזר..אני נוסעת לעיתים רחוקות..

אז הוא גדל

וגדל

והיום באמצע השיחה עם מיסטר איקס הוא התפוצץ.. 

אני בעיקר מודה למזל ששיחק לטובתי ולא נפגשנו היום.. כי עצם זה שהכל וירטואלי אני עוד רואה את מה שאני כותבת ויש לי רק כמה שניות לסנן את עצמי ..(מובן שחצי אני לא באמת מצליחה אבל את הדברים הרציניים..אני כן..) גם אני רואה בעיניים יותר טוב את הטעויות שאני עושה..ויודעת בדיוק על מה להתנצל..

רק..חבל..

חבל לי שזה התפוצץ עליו.. זה לא בסדר..

אני רואה ויודעת את כל המקומות בהם טעיתי..אני בעיקר רוצה שהוא יגיד לי בעצמו שטעיתי..

בכל מקרה..בדבר אחד תמיד צדקתי

מיסטר איקס לא שונה משאר החברים שלי..בין אם זה משו טוב או לא.. הוא לא שונה מהם..

גם הוא לא יכול להיות שם כשיש "בום" וזה בסדר.. 

מצטערת שזה יצא ככה.. עליו...

לא מגיעה לו מידת כעס שכזאת.. חסר מזל.. כמה מילים לא נכונות וזה קרה..

עכשיו נשאר לי לחכות..

לחכות שהוא ירגע קצת.. יחשוב.. 

לקוות שהוא יפסיק לכעוס עלי ויהיה מוכן לדבר..

וכן-לדבר..אני למדתי מהעבר..מה שלא פותרים עכשיו נגרר עד לריב הבא..ואז זה יותר קשה..

כל הנאמר בפוסט הוא אמיתי לחלוטין וחסר ציניות או סרקזם..

עד לפעם הבאה

ביי ביי