יום ועוד יום..........................................נמאס!

אני לא יודעת למה..

אבל אני עושה משו לא בסדר..

אני יוצרת סביבי מציאות מגנה ששונה מהמציאות מסביב..

יוצרת עולם שונה משלי שבו אני יכולה להיות מאוד מסופקת מהתוצאות שמה שיכול לבוא ובכך איני נפגעת..

האמתי זה דיי נחמד אבל החיסרון הוא כשמשהו שאיני מצפה מגיע-הבועה שלי מתנפצת.. והמציאות לא קלה כמו שחשבתי שהיא..

כשאני עצובה, אני לא עצובה בגלל הסיבות שאתם חושבים..לא כי הלב שלי רוצה לאהוב את מה שמכאיב לו.. אלא מסיבות אחרות-כישלון עצמי..

בעצם הרגשתי ואני עדיין מרגישה שאני יצאתי לא חכמה במיוחד.. שהאמנתי במשהו שהוא לא אפשרי-ונתתי לו סיכוי ונכשלתי .. שהאינסטינקט שלי נפגע.. שאני לא יכולה יותר לסמוך על אף אחד.. 

וזה נכון בהמון מובנים.. אפילו מי שקרוב אלי איכזב אותי.. מי שחשבתי שאפשר לקרא לו חבר טוב..(או חברה טובה) איכזב.. אז אני מרגישה כישלון מוחץ.. שנתתי להם להכנס לעולם שלי והם הכאיבו..

אפילו ממנו התאכזבתי..

דווקא הוא, כולם.. דווקא הוא צריך ללמוד מטעויות של אחרים.. הוא זה שהיה צריך ללמוד שמה שנוא עליך אל תעשה לחברך.. 

והוא מחק אותי.. 

את כל מה שהיה..

את הימים שניסיתי לעודד אותו כשהוא היה עצוב, או להצחיק.. את הימים שסתם דיברנו על שטויות.. או הימים שהוא באמת סמך עלי וסיפר לי מה שעובר עליו.. הוא מחק את היום שהוא אמר שבזכותי קרו דברים.. ואת היום שבו הוא סיפר לי שהוא סומך עלי שאני לא אספר לאף אחד-ולא ספרתי.. אף פעם אני לא אספר..

והכל נמחק..

למה..? כי פגעתי בו..? 

הוא פגע בי כל כך חזק וכל כך כואב יותר ואני בכל זאת סולחת לו..והוא לא סולח לי על טעות קטנה כל כך..?

אפשר לחשוב מה כבר עשיתי.. מה שאני קיבלתי ממנו זה הרבה יותר גרוע..

אם אתם שואלים אותי.. אי שם בתת מודע הוא נהנה מהמצב.. מהצומת לב.. מזה שאיני שם.. כי כשאני שם המצב ניראה שונה.. בסופו של דבר הוא תפס את המקום שלי-במקום להצטרף אלי..

וזה כואב..

זה כואב שבאמת סמכתי עליו והוא מוכן בקלות למחוק את הכל..

ונכון, הוא עדיין לא יודע מה הוא רוצה.. אבל-זה לא אומר שזה טוב יותר.. זה אומר שהוא מתלבט אם באמת למחוק אותי או לא..

היו לו למעלה מחודש וחצי לחשוב על זה.. נתתי לו את הזמן..לא דחקתי..לא דיברתי..לא לחצתי..

אם הוא לא היה שולח לי את ההודעה ההיא..אולי הייתי עכשיו במקום אחר עם מישהו אחר.. עוברת הלאה כמו גדולה.. 

אבל הוא שלח..

הוא הבטיח והוא לא מקיים..שוב.

הייתי צריכה לדעת את זה כבר.. שאני צריכה להפסיק להאמין להבטחות שלו.. 

אני באמת לא מבינה למה הוא כועס עלי..

בסופו של יום..הוא אשם לא פחות ממני במה שקרה.. אם הוא היה שם לב לכך שכואב לי, שקשה לי..אם היה לו אכפת מזה..אם הוא באמת היה עושה עם זה משהו.. אם הוא היה מפסיק לחשוב על טובתו ועל עצמו כל הזמן.. זה לא היה קורה..

הוא השתנה..

הידיד הטוב ההוא נעלם לטובת אדם שרואה אותי כמישהו שלא שווה להשקיע בו מאמץ..

זה כבר לא שאלה של לחזור להיות ביחד או לא.. כי לחזור אין מצב שזה קורה..אין מצב שהוא אוהב אותי מספיק כדי להתייחס אלי ולעודד אותי כשאני עצובה, ולהתעניין בי..

כי כשאתה אוהב מישהו..מאוהב בו..אתה תיהיה מוכן להקיף את העולם בשביל שיהיה לו טוב.. 

או במקרה שלי-לוותר על האהבה שלו כדי שיהיה לו טוב..

אז וויתרתי עליו..כי ידעתי שהוא לא אוהב אותי כמו שאני מצפה..כמו שאחרים מספרים לי..ידעתי שהוא לא יצליח לספק את מה שאני צריכה..את היחס הכי בסיסי שיש.. אז נתתי לו ללכת-כדי שלא ישתנה.. כדי שימשיך להיות הוא עצמו..

אני תוהה אם הוא שכח מי אני..

הרי, למרות כל הכאב שנגרם לי-אני בכל זאת ממשיכה להגיד ולומר שהוא אדם טוב..רק לא אלי.. שהוא חכם ונבון.. אחראי כשצריך.. בוגר במקרים מסויימים ומוכן לקחת אחריות ופיקוד כשיש צורך בכך.. 

אז הוא לא היה טוב אלי..אבל אני מקבלת את זה..אך לא שוחכת מה הן התכונות הטובות שלו..

ומה איתו? הוא יודע שיש בי צדדים טובים..? אתם בכלל חושבים שיש לי צדדים טובים?

מה..מה טוב בי?

אז יש אופציה שהוא ימחק אותי מחייו..

בעצם אני חוזרת לנקודת ההתחלה..

יש אופציה שלא ניהיה יותר ידידים..

וזה לא שיש לי בעיה יותר מידי גדולה עם זה..אם הוא לא רוצה לא צריך..אני לא צריכה טובות.. יש לי בעיה של ההשלכות של זה..שנתיים באותה כיתה, אותו תאריך יום הולדת..מה יהיה..?

חבל..חבל שהוא לא רוצה שנשאר ידידים.. התאכזבתי..

___

יש בי עכשיו חרדת לימודים..פחד מטורף שאני לא אצליח להגיע להשגים.. שאני לא אספיק ללמוד את כל החומר.. שאני לא אבין ושאני לא אזכור..פחד שמשו יקרה לי..

פחד שאני לא אהיה מרוכזת בשיעור או בבית.. 

רק זה חסר לי><

___

אז..

שילשום לדודה שלי היה יום הולדת..באו אלינו בת דודה של סבתא והבנות שלה..

(חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח הבנות הן תאומות..וסבתא שלי כל החיים שלה מתלהבת שהיא בחיים לא התבלבלה בינהן..והן כבר בנות איזה 30..ובאותו יום..לראשונה היא התבלבלה.. יאוו במשך שעה היא חפרה לנו שזה בחיים לא קרה לה..חח היה מצחיק) ואז יצאתי עם רינה ודורית..לשיחה על הבנים שהיו לדורית במהלך שלוש שנים..

אתמול בבוקר היתה לי בדיקת דם-וואי איזו מלחיצה האחות..

באתי, ובטעות נפל לי על הריצפה דף קטן..והיא כולה "יש פח את יודעת! לא זורקים על הריצפה!" והייתי בטוחה שהיא עוד שניה דוקרת אותי..(כשחושבים על זה..זה באמת קרה..)

ואז בדיקת הדם..

מבט לעתיד-בערב אמא בדקה את התוצאות-הכל טוב! ומשתפר! למרות שכרגיל החלק הכי חשוב בבדיקת הדם לא נמצא..שוב פעם שחכו להוסיף... אבל בכל מקרה.המצב משתפר! ואולי..אולי..אולי אני לא אקח את זה לכל החיים..

לאחר בידקת הדם..הולכים לחפש אוכל בעיר-מיץ תפוזים ובורקסים..

משם נפגשים עם אלוןD: 

וואי היה ממש כיף! השיחה זרמה..היה על מה לדבר..אני כבר מחכה לתחילת שנה..(רק לא למבחנים><) זה טוב.. משם הביתה.. אני כבר לא זוכרת מה עשיתי בביתOO

מה עשיתי..?

טוב..נגיד..חור בעלילה..

בערב נפגשים עם דורית ..

והביתה..

להשתעמם..

לחשוב..

לנסות לדבר איתו ולגלות שהוא לא רואה אותי ממטר ולא רוצה לדבר איתי עדיין.כי הוא לא יודע-_-

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>>אני צמאה..

-יוםר אשון מפגש אזור אחרון

-יוווווווווווווווווווווווווונזכרתי!!!! נזכרתי מה עשיתי אתמול..הלכתי לקן ליום הפנינג..והייתי עצובה! אני כבר לא מדריכה! הייתי סתם צוות טכני>: זה כל כך מוזר..אני לא קולטת את זה עדיין.. ופגשתי את הקומונרים החדשים......יו איזה חמודים הם! 

-יש לי כל כך המון דברים לעשות.. וזה כל כך קשה..

-אני מרגישה שהצד הפחות טוב של יאנה נכנס עכשיו למשחק.. ניראה לי, שבוע הבא אני אחזיר כבר את ינה.. 

-המממ למה עצוב לי?><

-נפגשים היום עם גולדה ושני=O

-היום הלכתי לקנות מחברות..התאכזבתי>< אין את המחברת שאני כל כך אוהבת! 

עד לפעם הבאה

ביי ביי