מה אני מחפשת בבן זוג

אז בשנה האחרונה יצאתי לכמה וכמה דייטים ואחרי מאורעות של מר סייבר(כןכן, הוא זכה לכינוי בבלוג!) החלטתי שהגיע הזמן לאגד את התובנות שלי לרשימה כללית של מה אני מחפשת בחיים.

אציין ואומר מראש שאת הסעיפים אני כותבת רנדומית, כך שאף עין סקרנית לא תדע למי מיוחס הסעיף.

 

1.אוכל. כן, אוכל דורש סעיף בפני עצמו. והוא מתחלק לשתי תתי קטגוריות. האחת, שיתן לי אוכל והשניה שאני לא אוכל לבד. כדי לא להשמע כמו שואב אוכל(קירבי?מישהו?), אסביר לעומק. אם אני יוצאת עם מישהו, וזה ליותר משעה-שעתיים, אני אולי ארצה לאכול משהו.. לא אומרת ארוחה שלמה, גם לנשנש איזו בננה הולך. אם נפגשים בשעות שאוכלים בהן בדכ ארוחת בוקר/צהריים/ערב, אז בכלל. ואל תתנו לי לאכול לבד, כי זה לא נעים. חוץ מזה שאם אני רעבה, אני עצבנית ולא מרוצה ולכן צריך לזהות את זה.

 

2.אל תתגלגל בדשא. האמת, זה סעיף בעייתי. נניח אני עכשיו באירופה על גבעה ירוקה עם אוויר צלול ונקי-ברור שארצה להתגלגל בדשא כמו ילדה. הכוונה בסעיף זה לא לעשות משהו ילדותי ומטופש. לא שאני נגד רוח שטות מידי פעם, להפך. אבל אווירה שטותית זה ממש לא להתגלגל בדשא של מרכז שרונה. תעשה משהו נועז, תעשה משהו מצחיק ולא רגיל, אבל אל תגרום לי להרגיש לא בנוח. אני מניחה שזה סעיף בעייתי כי מה שיגרום לי לאי נוחות לאו דווקא יגרום לאחר ולהפך (לי אין בעיה לרקוד סלסה באמצע הרחוב ויש אנשים שיתפדחו מזה מאוד). 

 

3.אל תגיד משהו שהוא לא נכון לגביך. זה מוציא אותך רע. אמינות זה בסיס לקשר ואני כנראה אשליך את זה לשאר התחומים בחיים...

 

4.אל תתן לי להרגיש זולה. מיניות זה דבר חשוב ואני הכי בעד. עם זאת, היא לא המרכז, היא לא הדבר העיקרי. אפשר להעביר יום שלם גם בלי זה. אפשר לנהל שיחה גם בלי. אפשר סתם להתחבק ולהתכרבל גם בלי לשלוח ידיים. אפשר בלי הערות ורמיזות כל הזמן, אפשר שלא לזרום בכל מקום. וגם אם זרמנו מחוץ לגבולות המיטה, תן לי להרגיש מיוחדת.

 

5.ומהצד השני, אל תתן לי להרגיש כמו חולת מין. אני באמת אוהבת מין, זה כיף, זה נחמד, זה מפיג מתחים ועושה תחושה טובה. סהכ אני באה עם ראש פתוח ותאבון בריא. אומנם לא כל הזמן אבל יש. ואם הצד השני יהיה אדיש לתאבון שלי, זה כנראה יסתיים. גם ככה אני יודעת שיש אנשים שפחות מתאים להם הסגנון והטעם שאני מחפשת(בין אם כי אני ונילית מידי בשבילם ובין אם אני מתקדמת מידי בשבילם). אבל הכי חשוב-אם התחלנו ואני רוצה לגמור-אל-תפסיק-באמצע. מצידי תחליף ידיים, איברים, צעצועים, תעשה הפסקות טיזינג שבהן תנוח, רק אל.תפסיק. זו בעיקר חוצפה וחוסר אכפתיות.

 

6.לא כל פעם שמשהו לא הולך צריך ישר לפרק את החבילה. דבר איתי, בוא נחשוב יחד איך לפתור את הבעיות. תמיד יהיו מחלוקות וקשיים בחיים, לא הגיוני שמפרקים כל פעם. וכן, זה דורש פשרות לפעמים אבל זה חלק מהעיניין.

 

7.תתעניין בי. תתעניין בתחביבים שלי, ביום יום שלי, באהבות שלי, במה שמצחיק, מעציב. תרצה לדעת אותי בכל המובנים. אם אני לא מעניינת אותך אז אין לנו מה לעשות יחדיו. (אני מכניסה את הסעיף הזה כי אני אוהבת ללמוד על הצד השני, להכיר לעומק. כל אדם מבחינתי הוא כספר שרק מחכה שמישהו ידפדף בו וילמד ממנו).

 

8.תיהיה רגיש לדמעות שלי. לא משנה כמה תכעס עלי, וכמה לא בסדר אני, תדע לסלוח לי כשאני מתנצלת, תפתח אמפתיה כשאני בוכה מכאב. אני לא רוצה לעשות לאף אחד רע, בטח לא למישהו שחשוב לי.

 

9.תן לי להרגיש שאתה נמצא שם לצידי. שגם אם רבים, אתה שם. תן לי להרגיש שאתה חושב עלי, שבא לך להיות איתי. להרגיש אין פרושו שאני אראה פיזית שאתה שם. לפעמים עסוקים. אבל הודעה קטנה? משהו? גם אם זה סמלי, רק שארגיש לא לבד. זה הרי הפחד הגדול שלי...

 

10.תיהיה בעל שאיפות משל עצמך, חיים משל עצמך. שיהיו לך מטרות, והשגים. שיהיה לך כיוון לחיים. תן לי גם קצת להעריץ אותך ולהעריך אותך. תן לי להתגאות במי שאתה.

 

11.תיהיה איש טוב עם לב טוב. אחד שידע לשים את עצמו בצד למען מי שזקוק באמת.

 

12.תיהיה חברותי.

 

13.. אל תיהיה מפונק. כסף לא קונה, להפך הוא מרתיע מכל מיני סיבות שהן לא לפוסט הזה. תיהיה עצמאי. אל תיהיה תלותי בהורים, באנשי מקצוע. תדע לפתוח גוגל ולהפשיל שרוולים לפני שקוראים לאינסטלטור בשביל שיעשה קצת עם הפומפה. ובאותה נשימה אל תיהיה "חסכן". אל תתבאס על הוצאות החרכיות, אל תחסוך על חוויות חיים. תחסוך איפה שצריך.

 

14.תדע לקבל אותי איך שאני בכל מצב. גם אם יש לי תחתוני סבתא, גם אם לא גילחתי יומיים, גם אם אני בלי איפור. זה יקרה לי לפעמים כי אני אישה, כי אני בן אדם. ואם זה לא מתאים לך, הדלת משמאל.

 

15. קח אותי למרינה בהרצליה או לטיילת בתל אביב. אומנם זה סעיף מטופש אבל אף פעם, בכל 24 השנים האחרונות, אף אחד לא לקח אותי לדייט שם. ואני מרגישה שיש לי חוסר. אז בבקשה ממך מר בחור-תגשים לי משאלה?

 

16.למרות הדעה הרווחת, אני לא אחת שמוחקת מהר מהרשימה. אם לא הלך בסבב א', ואתה הבנת שאתה בכל זאת רוצה סבב ב', אל תהסס לפנות אלי. אולי אני עדיין בעיניין? כן, אני אבדוק את הנושא כי אני לא אחזור על טעויות. ואני אשאל אותך מה השתנה. אבל למה שלא תלחם על מה שאתה אוהב? יום יבוא ואני אהיה נשואה לגבר מדהים. ואני לא אוותר ואלחם עליו ועל האהבה. אני רוצה פרטנר לחיים שיהיה כמוני. (כמובן שאם כלום לא השתנה ואין סיבה לחזור, אז לא נחזור.)

 

עד לפעם הבאה,

ביי ביי

אז חתכנו

אולי אם הוא לא היה נותן לי האפשרות לחתוך, לא הייתי חותכת והייתי נותנת לזה עוד סיכוי.

אבל זו פעם שניה שהוא נותן משפט "אם זה לא מתאים לך אז..."

וזה משפט כזה שאני לא מבינה מה המטרה שלו. אם אנשים לא רוצים לחתוך, למה הם אומרים אותו? הוא פשוט נותו לצד השני את הלגיטימציה לזה, את האישור הסופי לעשות את זה.

וזה לא שלא חשבתי על זה לפני, חשבתי. בייחוד אחרי מאורעות שבוע שעבר, שהערב הסתיים בתחושה לא נעימה שלי. חשבתי שתיהיה לי סיבה אחרת לחתוך. שזה בגלל חוסר התאמה בתחום אחר. אבל כן, זה הציק לי שיכולות לעבור 24 שעות ואפילו הודעה בקושי אני קיבלתי ממנו.

אני מאוד מאמינה בזה שאם מישהו רוצה משהו, הוא ימצא את הדרך להשיג את זה. ולדעתי, וגם נראה לי שהוא הבין את זה, זוגיות זה לא משהו שהוא רוצה מאוד. יש דברים הרבה יותר חשובים על הפרק מבחינתו.

וזה גם לא שאני מהבחורות הלחוצות. פעם בשבוע להפגש, ולדבר כמה דק' ביום זו לא בקשה גדולה מידי. אבל זו התחושה הזאת שקיבלתי ממנו.

הבאסה שכבר הוא התחיל לשם שינוי למצוא חן בעייני. ממפגש למפגש ומשיחה לשיחה ניהיה לי כיף יותר. לא ברמה מטורפת, אבל מספיק שיהיה לי אכפת ממנו.

מספיק שאפילו נפגעתי מדבר או שניים, והתבאסתי ממש ממש שלא יכולנו להפגש היום בסוף.

באמת חיכיתי לזה, ממש...

ואני חושבת שהבעיה זה לא שאין לנו זמן, אלא היחס.

אם הוא רק היה אומר לי "אני לא יכול היום, אני סופר עייף ומפחד לנהוג ככה. מעדיף שניפגש במהלך השבוע במקום. אולי אם ארגיש בערב יותר טוב ניפגש אבל לא בטוח" שהיה לפחות מעדכן אותי בלילה שהוא לא נרדם, כי הוא מצא זמן לענות להודעה שלי שאני במיון. שפשוט לא יתן לי להרגיש שהוא זורק. שיעשה קצת מאמץ למצוא פתרון ממשי ולא משהו כללי.

אני לא אוהבת לרדוף אחרי גברים. לא אוהבת שאני זו שצריכה כל הזמן ליזום. גם ככה נתתי לו הרבה הזדמנויות, ואומנם הוא באמת משתפר ונפתח, אבל זה כנראה לא מספיק.

באסה...

אה וגם ממש לא רציתי לעשות את השיחה הזאת בהודעות. באמת.

זה פשוט התגלגל ככה.

אני מבולבלת ממש.

מרגיש אחרת..

משהו מרגיש לי לא נכון.
אני לא יודעת אם זה פשוט בגלל שאני חוששת או שמא התחושת בטן שלי צודקת.
יצא לי להכיר את שני העלמים מהפוסט הקודם(אלו מהאפליקציה).
האחד, אכן חביב ומקסים. עולמו עשיר והוא נפלא וחמוד. אומנם לא היתה רגע דל בשיחה אבל.. לא חשבתי שזה יעבוד. הוא מאוד שונה ממה שאני מחפשת בבן זוג ולכן החלטתי לוותר על כך(ויש לו קול חמוד יותר מלי, ואין סיכוי שאני אהיה בזוגיות עם מישהו שחמוד יותר ממני. זה לא עובד ככה.אה והוא אוהב ממש דשא(אני מקווה שאני אזכור את הרפרנס הזה).
אם כבר חמוד, כשסיפרתי את זה לחברים שלי, זה גרם לי לשים לב שאנשים שונים לא זוכים להכיר את כולי.
כשצד אחד פשוט צחק ממש על כמה אני ילדה חמודה וכמה זה אופייני לי להיות מאויימת בחמידות של בן הזוג, והצד השני הופתע שבכלל יש לי צד חמוד. את חמודה? יש לך קול חמוד? מה?
והאחד ניסה להסביר לשניה ואני הרגשתי איך שני עולמות בחיי נמצאים במרחק דיי גדול האחד מהשני. או שאולי.. יש עולמות שאני מרגישה בהם קצת יותר בנוח להיות פגיעה? או חמודה?
ובכל מקרה, עם הוויתור על המר בחור הראשון, נכנס לתמונה מר בחור השני.
שדעותי לגביו שנויות במחלוקת.
מצד אחד, על הנייר, יש בו כל כך הרבה דברים שאני מחפשת. ובלי קשר הוא הגבר הנורמאלי הראשון שאני מכירה מזה הרבה מאוד זמן.
הוא אפילו התקשר אלי לפני הדייט הראשון, ומי שמכיר אותי יודע כמה זה חשוב!(איך אפשר ללכת להכיר מישהו מהאינטרנט בלי לשמוע אפילו פעם אחת את הקול שלו או לנהל שיחה נורמאלית? כלומר, ברור שאפשר אבל רושם חזק יותר אפשר לקבל מהשיחה עצמה).
השיחות שלנו באמת זורמות(אולי זו אני? אולי אני פשוט מלאה בקסם אישי?), כמעט ולא מרגישה שתיקות מביכות אם בכלל יש כאלו.
ומצד שני, משהו מרגיש לי..חסר? אני לא חושבת שהוא באמת מעוניין בי.
אני לא יכולה בכלל לאמר בפה מלא שאני מעוניינת. האמת, שלכל דייט עד עכשיו אני מגיעה במחשבה שזהו, זה הדייט האחרון, והוא מצליח לשנות את דעתי ולהפתיע מספיק כדי שאתן לזה עוד הזדמנות.
הספקות שלי מגיעים כי אני לא מרגישה שום אקט חיזור/עיניין/פלפל? כלומר, חסר לי המעבר הזה בין בילוי חברי למשהו מעבר. ואני דואגת כי אם אין את זה, אני לא רואה את עצמי מצליחה לפתח רגש. כי בסופו של דבר, לא משנה כמה מדהים הוא יהיה, אם אין רגש ותשוקה זה לא שווה את זה.
בפגישה האחרונה הוא נישק אותי(סוף סוף. אחרי שבפגישה השניה חשבתי שהוא הולך לעשות את זה וכנראה דיי הרסתי את זה בעצמי). וזה היה מקסים להפליא. ועם זאת הרגשתי עדיין קצת מרוחקת. אני מרגישה שאני צריכה קצת "דחיפה" קטנה, קצת יותר מגע ולהרגיש שהוא באמת מעוניין. חסרות לי הודעות שאני אחסיר פעימה מהן, כאלו שאחייך לעצמי חיוך מטופש שאשתדל להסתיר מהסביבה. חסר לי הסומק לחיים לאיזו הודעה מרמזת ואולי שובבה? חסר לי להרגיש שאני בכלל מעניינת? שמעוניינים לגעת בי? ולא רק במובן ה"תשוקתי" אלא גם סתם מגע. יד מלטפת?וחיבוק.
זה מצחיק איך הוא הצליח לעבור בין כל השלבים עד כה. אני באתי מעט טעונה מאקסטרה מחשבה על כך שודאי לא יביא מחצלת ובטח לא משהו לנשנש. וכל כך התלבטתי אם להביא משהו בעצמי ולשים אותו במצב לא נעים או לא להביא ואז להתבאס על ישיבה בחול. בסוף לא הבאתי. והוא הביא. מבלי שאומר דבר(כבר חשבתי שהוא מצוטט לי לשיחות עם חבריי). הוא אפילו הביא שתי בננות ועגבניות. שזו בחירה מאוד מעניינת אבל לאור העובדה שלא ציפיתי לכלום זה מרשים.
אולי..מה שחסר לי זה העומק? שיחות כבדות? אישיות?
דבר אחד אני בטוחה. אם עד עכשיו לא באתי בשום התרגשות וציפיה ובעיקר משועממת ומצפה שהבחור יצליח לעורר אותי, זו פעם ראשונה שאני כבר מחכה בקוצר רוח להערב.

והחשש?
החשש שאולי כל מה שציינתי חסר זה כי הוא פשוט לא מעוניין. אולי גם הוא מתלבט כמוני ומשהו שם עוצר אותו. ודאי שהוא ואני, איננו מושלמים ולכל אחד בעייני האחר יש חסרונות. אני חושבת שאני מרגישה את החוסר ביטחון הזה בגלל הילד. שהתנהג בצורה דומה ובסוף הבריז לגמרי. ואומנם הרגשות הם אינם אותם רגשות והמצב הוא אחר, אך עלה בי פתאום החשש שהזר זה יפגע בי בטעות. שאמצא את עצמי נסחפת אחרי המחשבות של עצמי כשהמציאות יבשה ודלה.
ובכל מקרה אני עדיין לא בטוחה אם אנחנו שילוב טוב. או אם הוא יעשה אותי מאושרת. כמה חברתי הוא? כמה מנהיג אותו? האם מעדיף להיות לבד או בחברת אנשים?האם הוא מסמר הערב או פרח קיר?

ובנושא אחר, מר מאהב. מר מאהב ואני סיכמנו שזהו, אי אפשר להמשיך בצורה הזאת יותר והגיע הזמן להתקדם, להפוך אותו ממר מאהב למר ידיד. (אני אמשיך אבל לקרוא לו מר מאהב). אומנם היתה לנו שיחה דיי טעונה אבל הדברים התקבלו בהבנה. אני אשקר אם אומר שאני קצת חוששת אם החלטתי נכון. אומנם אני מרגישה מאוד שלמה עם ההחלטה לשים לזה סוף והגיע הזמן שאחפש בחור רציני, ועדיין...
ובלי קשר, מר מאהב אמור לעבור ניתוח. אני משתדלת לא להראות לו את זה ולשדר עסקים כרגיל אבל אני בהחלט מודאגת וחוששת. זה ניתוח לא פשוט עם זמן החלמה מאוד ארוך. הוא יצטרך הרבה מאוד אנרגיה חיובית סביבו כדי לעבור את הימים הארוכים. אני באמת לוקחת ברצינות את זה, והוא חשוב לי. אני תוהה איך אני אוכל לעזור לו לאור העבודה שזה מתוכנן לתקופת סוף הסמסטר/מבחנים. הוא עזר לי הרבה, וזה המעט שאני אוכל לעשות בשבילו.
אני מקווה שמי שלא יהיה לצידי בעתיד, יקבל את הקשר הזה בהבנה. ואולי, אם יתמזל מזלי, הבן זוג העתידי שלי, יהיה אשר יהיה, ומר מאהב, יתידדו מספיק כדי שיוכלו לשבת יחדיו לשיחה טובה.