אנשים שמדברים-לא מדברים

אסור לי לתרוק דלת, אסור לי לדבר חזק, אסור לי לדבר, אסור לי להביע דעה, אסור לי ללכת, אסור לי לבכות אז מה כבר מותר לי שווה בשבילו באמת לחיות?

עם בן אדם אני לא יכולה מה רוצים ממני כל הזמן?

אני נמצאת בשביל אנשים רק כי צריך אותי לא כי מישהו באמת אכפת לו וכאלה..

עד היום לא קרה לי שמישהו בא אלי ורצה לי לספר משהו סתם ככה...(קרו מקרים, אבל רק עם אנשים שלא מכירים אותי..)

אבל זה קטע, אנשים אומרים לי שהם אוהבים לדבר לידי, כי אני יודעת להקשיב..

וזה נכון, אני באמת יודעת להקשיב, אני טובה בזה, מה שנכנס נכנס באמת ולא יוצא מהצד השני..

זה למה תמיד בהפסקות לפני מבחנים כשכל הזמן שואלים שאלות אני שמחה לשמוע את התשובות כי ככה אני זוכרת יותר טוב.

גם אני תמיד מקשיבה עד הסוף, אני לא מהתפרצים(אלא אם מדובר במשהו ממש חשוב שאי אפשר לדחות, אבל זה קורה לעיטים רחוקות רחוקות).

מלבד זאת אני תמיד אספק לשומע את מה שהוא רוצה כך ששניינו ניהיה מרוצים.

אבל הקטע הזה שזה ניהיה הרגל לבוא ולספר לי משהו ואז זה כבר מרגיש כמו ציפיה, ציפיה שאני אשים לב, לא בא בחשבון..

אני שקטה כי אין לי מה להגיד, אני לא באה להכריח בן אדם לספר לי משהו, רוצה תספר, לא רוצה תלך...

אבל אם בן אדם קרוב רוצה לספר משהו אבל קשה לו, שוב אני יכולה להבין..

יש אנשים שרוצים לספר אבל קשה להם, הם צריכים דחיפה קלה..

אבל אני לא יכולה לספק זאת ב-99% מהמקרים...

אני לא רודפת אחרי אנשים שלא אכפת להם ממני..

אבל מה אני צריכה לעשות כשמדובר באדם קרוב שמסרב לספר מכמה סיבות שאולי הן אפילו קשורות אלי? מה אני אמורה לעשות במצב כזה?

לשתוק? להתעלם? אבל אכפת לי, אני לא רוצה שתצא דעה של חוסר אכפתיות ממני, ואז מה? אני שואלת? ואם לא עונים לי? האינסטינקטים שלי מאוד ברורים, אני לא טועה בקלות... ואני יכולה לשאות שוב ושוב, ואין תגובה, ואז מה? אם אני עוזבת את זה יוצא רושם שבעצם נכנעתי לאותו בן אדם ועזבתי אותו, אני לא רוצה את זה..

אני צריכה להמשיך לשאול אם כך, ואז מה?אני מרגישה לא נעים אני לא רוצה שמישהו יספר לי משהו בכוח, זה לא בסדר..

ואז יש מצב שאו שבן אדם נכנע ובאמת מספר או שאין לו כוח יותר אז הוא ממציא איזו בעיה כדי שאעזוב אותו..

אני לא אוהבת את זה, אני מרגישה לבד במלחמה הזאת ושום דבר לא יילך לי...

לפעמים בא לי לבוא למישהו ולספר לו עלי, להפיל את כל הכאב שלי עליו...

אבל זה בלתי אפשרי..

אין אף אדם בעולם שאני יכולה להפיל את כל כאבי עליו, לא 100%, הכי קרוב זה אולי 90%...אבל עשר אחוז זה משהו משמעותי..

דברים שלי יש להגיד אי אפשר להגיד לאף אחד, למי אפנה כשאני אצתרך עזרה?

כשהלב כואב גם לשם אני לא יכולה לפנות, כי איך אפנה לבעיה כשאספר לה על בעיה שנוצרה בעקבותה? גם כן זה חסר לי, הרגשת רחמים..

כשיש אדם שגורם לי לשמוח מכלום, אחד שבאמת אכפת לו או אפילו ססתם אחד שלא אכפת לו אבל עשה לי משהו טוב אני מרגישה צורך להחזיר לו טובה..

כי ככה זה, בימיינו לא עושים לי באמת משהו טוב, לא גורמים לי לחייך את החיוך האמיתי בקלות..

לא מקשיבים..

וכשיש אדם אחד שהצליח אפילו לרגע קצר, אני מוכנה להשקיע תמורת זה המון...

קשה לי לחיות במחשבה של בדידות כזאת, קשה לי לחיות בצד שאף אחד לא יבין מה עובר עלי..

לחיות בפאזל אין סופי שהחתיכות שלו מפוסרות בין כולם וחשש שמישהו יקום וינסה לחבר אותן לפני הזמן...

אני חושבת לעצמי, מי הבן אדם האחרון שראה אותי בוכה?

מי האחרון שראה אותי במצב רוח ממש רע?

למי סיפרתי מה קורה לי?

מתי בכיתי באמת?

מתי בכיתי ליד בן אדם?

ואיך קרה שמכל העולם זה שהבין אותי קצת נעלם?

ואיך קרה שזה שמקשיב לי, אני פוגעת בו?

ואיך קרה שאני האשמה בכל עיניין?

תמיד ני האשמה, זה לא סוד זו האמת..

תמיד אני הלא בסדר..

אבל לפעמים כשאומרים עלי דברים, והם לא נכונים אני קמה ואומרת שהם אל נכונים אבל לבד אני לא אצליח לשכנע, ידרכו עלי בכוונה, למרות שאם חושבים על זה הטעות שלהם עולה בכאב..

כן, אני רגישה, כן אני נפגעת מכל דבר קטן, כן אני לא מספרת, וכן זה בגללכם, לא בגללי..

אני לא אשמה ונמאס לי לשמוע שאני כן, אם אני אשמה הייתי אומרת, אני לא משקרת, אני לא משקרת..

עוד יום עבר,ממורה פרטי לספריה, לשומר הצעיר...

טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבוע הבא ובשמור הצעיר הקבוצה מעלה את המופע..

הנושא יפה, הקטעים גם..

אבל שמתי לב לאמירת יזכור, היא באמת מדהימה, היא כל כך יפה...

היא מביאה כאב וצער אבל בדרך טובה, שמה שקרה לא קרה לחינם..

אני צריכה עוד להכין משהו של חל"ב ואין לי מושג איך...

אני מקווה שמחר יהיה לי מה לעשות אחרי בית ספר, שמישהו יארגן איזה משהו כי כל כך אין לי כוח...

לפינת הלא קשור>>>>שאלות ועוד שאלות הפעם אני לא רוצה לענות..

-הש.פ. עבר ליום ראשון משמע יום חמישי הוא לא יום כל כך נורא^^

-וואי, אם החישובים שלי נכונים בעצם השער של הספר מחזור יהיה מה שאני הכנתי או שזו רק אני?

-מי צריך סוללות?

-חלום זה דבר נפלא...

עד לפעם הבאה

ביי ביי

להרגיש טוב

וואי העייפות אוהבת לתקוף חזק...

אתמול הטקס בבית ספר לא היה משהו, לא אהבתי..

ההצגה היתה נחמדה אבל, לא דרמטית ממש..

הדרך הביתה היתה שקטה, המון מחשבותע ברו לי על יום השואה..

בכיתה בצפירה, כמו כל שנה "מה צריך לחשוב?" אני זוכרת את המנגינה שהיתה ברקע, פשוט חוסר של כבוד..

אחרי זה כשחזרתי הביתה, הספקתי לאכול קצת, לנוח לארגן תיק ולצאת..

ליד הקניון כבר פגשתי אנשים, היה בסדר..

הניסעה לשם קצת פחות, הרגשתי מנודה ולא היה לי נעים מחוה שישבה מאחור...

כשהגענו הכל היה מהיר כזה אבל פגשנו את שירן מה שהיה דווקא נחמד!

ואז הועברנו לקבוצת ט' י'..

שלושה מתוך לא מעט אבל הסתדרנו, זה היה קצר מאוד..

ואז חליקו אותנו, כל אחד למקום אחר, אני משום מה הרגשתי כמו ספר שנכתב..

עשיתי השוואה בין מצבנו לבין לפני 66 שנה, אני ידועת זה נשמע מוזר אבל האמתי...זה דווקא דומה..

באנו יחד, לא האמנו שהיהיה לא משהו, נסינו לשמור על קור רוח אבל לא הלך..

השיא היה כשהתחלקנו..

אחרי זה כשחזרנו לקבוצה אחת היה טקס תנועתי שהיה נחמד אבל היו זיופים וממש קשה לעמוד שעה וחצי..

הם גם עשו טעות, עברו 66 שנה לא 64...

אבל בסוף בסוף..

היה משהו ששחכתי איך קוראים לו, זה היה מפחיד אבל מגניבבב

משם גם הלכנו כזה לטקס הגדול!

שמישהו אמר לי שהוא שודר בטלוויזיה..

הטקס היה בסדר, הכיסאות רטובים..

ורק הדרך הביתה היתה ממש טובה!

גם בדרך פגשנו אפילו את אורית! זה היה כזה מגניבבב!!

ובאוטובוס היו צחוקים ושטויות...(ויפניםXD)

כן, אחרי שלוש פעמים של שירת התקווה ועמידה והמון עצב, חייבים לפרוק!

חזרתי הלכתי לישון וקמתי כל כך עייפה עד שאמרתי כבר למילה ודורית אל לחכות לי והלכתי יותר מאוחר..

בבית ספר?

קשה, הייתי עייפה מאוד..

ועוד היה מבחן במדעים..

אבל המבחן הלך לי ממש קל, עשיית כל תרגיל בקלות תוך שניות, כולל התרגיל הראשון... (שבו כל שניה שחכתי מה אני עושה בעצםXD אבל בסוף נזכרתי..)

רק המאמר עיצבן אותי, היו בו שאלות כאלה מעצבנות וטעיתי כניראה בשתיים או שלוש כי לא קראתי מספיק טוב את הגרף..וככה הלכו להן 6 נקודות... נו, לא נורא..

גם 94 זה טוב(ואם לקחת בחשבון שכניראה טעיתי בנכון לא נכון אז כבר 90...)

לאחר בית ספר עייפות אך הייתי חייבת להתחיל את התמונות סלפר מחזור וללכת לדר, לפחות העבודה יצאה ממש טוב

ועכשיו בבית, אני עייפה מתה לישון

ואני יודעת שיש לי מחר יום ע-מ-ו-ס

גם ללכת לספריה וגם ללמוד לאנגלית וגם ללכת לקן.......לא אוהבת ימי חמישי..

לפינת הלא קשור>>>כי חברים טובים יש מעט אבל הם שווים הממוווון

-יש לי יטוש בחדר ואם הוא לא יילך בקרוב הוא ימות..

-יש לי פיפי.................

-איזה כיף זה להזכר בכל מיני שירים ישנים^^

-שמתם לב שכל פעם בסרטים אם קורת תופעת טבע והיא מסתיימת, כמה זמן אחרי היא תתרחש שוב, בצרפת...?ואז לונדון, מצרים, ישראל או הודו..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום היזכרון לשואה ולגבורה

כמו כל שנה אי אפשר לשבת בשקט ולהמשיך בשיגרה, אווירה מוזרה עוטפת, זה כבר לא כמו לפני כמה שעות...

זה מפחיד מה שהיה פעם, מפחיד..מצמרר..

---

זה קטע כזה

אני רוצה לכתוב, אבל אין לי על מה..

כאילו, יש לי..אבל, זה קשה..

אני יודעת, לא עידכנתי כמעט בכלל בזמן האחרון

היה פסח

ונגמר..

אני, חולה..מבאס!

הייתי חולה בחופש!

עם חום וזה ופיספסתי את הסימנר שהיה-עצוב..

אבל לפחות דריה וגל באו לבקר אותי מתישהו בחופש^^

ובאיזשהו יום הלכנו לספיר לראות סרטים והיה נחמד..

וגם הלכתי לדר לסיים את הפיסיקה..

והיה מבחןבאזרחות היום, שרק אתמול למדתי אליו והיה לא קל..

בעיקרון קרו המוון דברים..

אני חייבת לחזור לרשימה...

פשוט חייבת, היא שימושית והיא חופרת..

אז..

רשימה חזרי הנה!

(היא חזרה^^)

רשימת הדברים שקרו בזמן שלא עידכנתי>>>>>>>>>>>>

-היו לי חלומות מוזרים ומאוד, אבל החלק הכי מוזר שתמיד חלמתי חלום על מישהו ולילה אחרי זה חלמתי שאני מספרת למישהו הזה שחלמתי עליוOO

-החדר שלי חזר למצבו המבולגן בדיוק ביום שחזרנו מפסח..

-קבלתי 96 במבחן במת'^^ שזה ממש שימח את ההורים שלי! ובאותו יום גם היה קבל"ש ונישארתי עוד קצת אחרי עם אלון ואלה והיה נחמד גם איתם..דיברתי!

-תופעה מעניינת...למה זה שאני שקטה אומר שאני זו שרוצחת? תמיד כשמשחקים הורגים אותי קודם רק כי אני שקטה...והעיקר יודעים שאני תמיד שקטה.."מים שקטים חודרים עמוק"? לא נריאה לי... (או שמא..?)

-ממש בא לי לחזור לנגן על פסנתר, זה ניראה לי דבר ממש מדהים לעשות רק כמה חבל שאין לי את האמצעים לעשות זאת... אוף, למה הרשתי לדודה שלי לקחת את המיני אורגנית שפעם היתה לי..

-וואי, גיליתי המון דברים בחופש הזה אחד מהם ממש העסיק אותי כי בעקבותו שחכתי איך ניראה תלמיד מהשיכבה שלנו, ועד שלא ראיתי אותו כל הזמן חשבתי על זה! ואז בשניה שראיתי אותו, ניזכרתי איך הוא ניראהXD

וזה מעניין, יום למוחורת גיליתי שאני לא היחידה שיודעת.. (לא איך הוא ניראה אלא מה גיליתי לגביו!)

-מכירים את זה, שאתם מסתכלים על מישהו לרגע והוא מסתכל עליכם, להמון זמן כאילו הוא מהופנט בעיניים שלך או משהו?OO אני לא ידועת מה עם אחרים אבל לי זה הרבה קורה... אני יכולה לעבור במקרה ליד מישהו, להתקל בו להגיד לו סליחה להסכל לו בעיניים והוא בוהה בעיניים שלי, רגע לא נעים... ושקט!

וזה קרה לי היום שוב... אבל זה גם דיי מגניב כזה, רגע של שניים..

-אני ידועת שפיסיקה זה קשה אבל ממש קל החומר שאנחנו לומדים..

-ביטלו את קרימינולגיה, כמה מבאס..ממש אהבתי את השיעור הזה, זה היה כ כך מעניין ותמיד מצחיק כשחוזרים הביתה..

-דברים קטנים הם דברים טובים...

-אני עפופת סודות, גם שלי לשם שינוי... אבל את שלי אני שומרת לעצמי מכל מיני סיבות..

מעטים יודעים מה הם הסודות שלי, מזלי שהמעטים האלו לא יפגשו כניראה...

אבל הפחד הוא שמישהו נוסף יודע, שמישהו סיפר למישהו...שלמישהו יש ייתרון עלי... אבל עצם העובדה שאני מרגישה שיש למישהו ייתרון עלי, זה לא גורם יל לעשות ייתרון עליו חזרה?

-קרן פלס היא אחת הזמרות הכי טובות שהכרתי והיא כותבת מדהים.. עם כל שיר אני יכולה להתחבר....

-מחר יש את העצרת ביד מורדכי, זה דיי מפחיד אותי.. מכמה סיבות, שאני לא ארגיש בנוח עם הנסיעה ושאני אהיה לבד..

אבל בעיקר הקטע הביטחוני, יד מורדכי נמצאת רק כמה מטרים מעזה וזה דיי מפחיד..

-החלום שחלמתי הלילה היה הזוי, להתנשק? פחד? יפה? שכנים? התאהב? מה הקשר?

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סקיצות קצרות של מחשבות

פסח..

עוד יום, עוד חג...

החג האהוב עלי דווקא...

יש לי בעצם המון להגיד עליו, על החג הזה אבל בעצם אני ריקה ממילים בשבילו.

דברים אחרים מעסיקים אותי עכשיו...

אחד מהם זה איך אני יהיה בעוד שנה מהיום, מה יהיה איתי?

מה יקרה בפסח שנה הבאה, ומה יקרה עד אז?

מה אני אספיק לעשות? מי יהיו החברים שלי? איך אני אהיה בלימודים? אולי אני אהיה ממש רעה? אולי אני אסתגר או להפך..?

כל כך המון יכול לקרות רק בשנה אחת..

כשחושבים על זה זה דיי מפחיד לקום בוקר אחד כמה שנים קדימה ללא ידיעה מה קרה עד לאותו היום ולחיות..

__

אני לא אוהבת שלאנשים סביבי לא טוב, זה עושה לי לא טוב..

כשיש מישהו שהוא עצוב, זה השפעה עלי..

ואיך אפשר לעודד מישהו עצוב? זה נריאה לי משהו בלתי אפשרי, אני גרועה בזה..

ואם מישהו מתחיל לבכות לידי זה בכלל פחד מטורף, מה אני אעשה איתו? אני לא יודעת מה להגיד העיקר שיפסיק לבכות!

__

כשיש סיכוי שאחת המשאלות הגדולות ביותר שלי תתגשם, זה מכניס אותי לתקווה מטורפת..

הבעיה שהסיכוי שהיא תתגשם נמוך, אבל יש תמיד סיכוי...

___

נקיתי את החדר שלי אתמול, וואי הוא ממש נקי!

הוא גם מריח מצוין, ואני אוהבת את זה..

רק הבעיה היחידה זה אחת הפינות בחדר, היא ריקה מידי...אני צריכה לשים שם משהו...

גם עובדה מעניינת, אני מנקה את החדר שלי פעמיים בשנה יסודי בפסח ובסוף השנה...

והשנה ממש נדהמתי לגלות מה מצאתי מאחורי המחשב..

חתיכת מצה! בת שנה!

מצד אחד זה...לא נעים..מצד שני זה דיי מגניב, היא היתה פה שנה שלמה...בלי לדעת מה קרה בעולם הגדול..

___

שמתי לב שבזמן האחרון כמעט כולם בודדים כזה, מרגישים לבד..שקשה להם..

שלכולם יש את הסיפור של עצמם אל לא מספרים, כאילו מחכים שמישהו יבוא וימצא דרך לגרום להם לספר..

מחכים למצצא את הזה שיקשיב להם..

מוזר לא? איך שזה מגיע במכה...

___

אני לא אוהבת שמישהו יודע עלי משהו.

כאילו, זה בסדר, כל עוד אני יודעת שהוא יודע..

אבל אם מישהו יודע עלי משהו ואני לא יודעת על זה, זה מציב אותי בבעיה..

אנשים מבינים דברים שונים כשהם שונים את זה מאנשים שונים, גם יש רושם מוזר כזה..

לכל אחד יש צורת הסיפור שלו ואם מישהו לא יספר את זה כמו שצריך, מישהו יבין לא כמו שצריך, יסיק מססקנות(כי ככה זה בימיינו, מסיקים מסקנות על רגל אחת בלי לבדוק עובדות) ואז...טוב אני לא רוצה לדעת מה אז..

זה למה אני שונאת סודות, זה עלול לתת למישהו סמכות עליך, ואם הסוד הוא בידיים לא טובות אתה במצב לא טוב...

__

כשמשהו מוזר קורה, אתה מתחיל להעלות דעות מדוע זה קרה..

וברגע שיש רמיזה ולו הכי קלה שאחת מהן נכונה אתה מתמקד בה...

אבל יש סיכוי שהיא לא נכונה והכל זה בראש שלך..

___

אחד הדברים שאני אוהבת זה לדבר עם מישהו שמקשיב לך ומבין אותך ממש טוב.

לדבר עם מישהו שהולך עם הראש שלך, אותן דעות וזה..

זה מרגיש מצד אחד חמימות וידיעה שאתה לא לבד..

__

אני לא אוהבת מסכות, זה תמיד בעיה...

זה בעיה כשיודעים שאתה לובש אחת, או כשאתה יודע שמישהו לובש...הכל ניהיה כל כך מגעיל..

לפינת הלא קשור>>>>גפילטה פיש זה טעים...

-לפעמים בא לי פשוט גלידה טעימה וטובה..

-עוד מעט טיול שנתי..

-איך בא לי כבר שמשהו שונה יקרה..

-בא לי מילקשייק..OO

-בא לי.....לדבר עם מספר אנשים מסויימים..להתרחק מהכל ולהנות..

-אולי אני אקח שוקו וביסקוויטים?אה נכון..זה לא כשר=-=

-פוקפקורן זה כשר? כי זה הרי תופחXD

-שטויות ועוד שטויות...אני צריכה לחזור לימים ההם של הבלוג...

שבועיים בקצרה

הנה הגיע לו חג הפסח, אני אוהבת פסח.

זה תמיד חג שקורה בו משהו, חג שאפשר לנוח בו, חג שמסמל שעוד קצת ונגמרת השנה...

אז נכון, לא עדכנתי יותר משבוע, אבל מי ישמע מה כבר קרה עד לחג הפסח...

טוב, קרו המון רק לא אחפור על זה...

היה את ההצגה ההיא שראינו בוויקס..

היו גם קבלות שבת ועיניינים וזה אבל אם אני זוכרת נכון-בוטל.

היה גם את המבחן בצרפתית שקיבלתי בו 74.5... שזה טוב, הייתי בטוחה שאני אכשל.

והיה גם כמובן את המבחן במת'!

וואי, המבחן הזה היה דיי קל, לפחות החלק של האלגברה...

הלך לי טוב בו, מסתבר שצקתי ברוב התשובות אבל הבעיה האמיתית היא בהנסדה...

שתי שאלות, את שתיהן עשיתי בצורה ממש גרועה...

ואם אני לא מצליחה בלפחות אחת הלך עלי, והבעיה שאני באמת לא הצליח בלפחות אחת..

גם היתה הרצאה על אלכוהול מעניינת..

אבל מה כן, יום שני היה יום כזה..נחמד כזה..

אחרי ביה"ס נשארתי עם אירנה וישי לעבוד על הספר מחזור...לא כיף..

אבל למי אכפת? חופש!

וכך התחיל החופש סוף סוף!

היו המון הכנסות לפסחייה בקן מה שאומר שכעמט הייתי שם כל יום...

גם עשינו גיוסי כספים לקבוצה, וזו היתה הפעם הראשונה שלי וזה היה נחמד כזה..

ברביעי, הראשון לאפריל חוץ מדורית אף אחד לא ניסה לעבוד עלי ביזבוז של יום..

אבל היינו אצל דר כדי לעבוד על הספר מחזור כי יום למחורת היתה פגישת צוות, מה שמזכיר לי שאני בבעיה ענקית עם זה.

בשבת היה יום ניקיון בקן, כי יש פסחייה ביום ראשון...

ניראה לי גם הלכתי לסרט ממתישהו...משהו עם איטלקי..

ואז יום ראשוןXD

הפסחייה מתחילה-וואי זה דיי מעייף...

אבל היה נחמד, ומאוחר יותר הלכתי לקניון כדי...............לקנות מצלמה חדשה! וקנו^^ מגניבה, נחמדה...לא יותר מידי מגניבה אלב לא פשוטה...

ו....

היה יום הולדת לרינה!!! מזל טוב^^ ואני מאחלת לה המון ביראות ובהצלחה היום...

מה עוד?

אה, כמובן! ההצגה של דר^^

האחרונה, שהיתה ביום ראשון, אני באתי!

היה ממש יפה^^ ומגניב וההצגה היתה באמת קשה וממש הייתי עצובה בסוף...

וישבתי ליד המשפחה של דר, הרגשתי לא בנוח...(כן, הגעתי לבד כי אף אחד לא יכול היה לבוא...למרות שפגשתי שם אנשים שאני מכירה..אבל לא מספיק כדי לשבת לידםXD)

אחרי ההצגה הלכתי לרינה...ואמ..זהו, סוף היום-לישון!

יום שני? צריך לה לתרגם להורים..

לפחות ישנתי..

בערב?

מצאתי את עצמי נגררת לקניון לראות סרט של ילדים בתלת מימד-סרט גרוע! הבדיחה הכי מצחקה היתה אחרי שעה, האפקטים נוראיים-לא מגניב לראות אפילו עדיף בלי משקפיים...

לכן יואב חייב לכולם 45 שקלים...

ואז כמובן הביתה, עצירה ממושכת מתחת לבית, היה למרות כל מה שקרה בעצירה, נחמד...דיברתי עם דניאל...

ואז הביתה וזה..

והיום?

הייתי בטיול שמו"ץ הראשון שלי בטבעXD

(כן, לכמה שעות וכן לא באמת בשבילי אלא בשביל ד'-ו' וכן זה היה באזור של העוקף-אבל העיקר טיולXD)

וואי זה היה קשה דווקא, להיות מדריך ומשגיח וזה...אבל האמת זה היה שווה את זה! זו היתה ממש חוויה להרגיש מישהו בעל סמכות ולדאוג וזה...

ולמדתי קשירה חדשה!

חזרתי עייפה וזה..

אבל סבבה, נחייה

וכעט, אני עומדת לנקות את החדר! קשה..אבל אפשרי!למה קשה? כי כולם בבית ואני שונאת שמישהו רואה אותי מנקה, זה ממש מעצבן אותי! במיוחד כשכל שניה מישהו נכנס..

אני פשוט לא אנקה אם זה יקרה הפעם...

לא חבל?

רק מלחשוב על זה אני מתעצבנת..

מחר ליל הסדר!!

ניראה לי בערבה אני אעשה עידכון יותר..טוב..