הבעיה עם PMS, שכשזה הולך, ואני מביטה לאחור, אני מזדעזעת.
עם כל האהבה שעדיין אין לי לבעלי לעתיד (יהיה אשר יהיה), מה עבר עלי? פוסט שלם לדמות? ועוד..ככה??
נו, אולי כשבאמת אתחתן אני אראה את זה לבעלי, ככה ביום מדוכדך או כשיכעס עלי. מאמינה שזה יצחיק אותו מספיק.
עזבו שמצאתי את עצמי בריב מטופש לחלוטין עם מר אורקל. וזה מטופש לחלוטין כי בתכלס, הוא לא ידע שבכלל רבנו. במשך שעות ארוכות בניתי לעצמי בראש דרמה אחת גדולה. רק בערב הבנתי שיצאתי מטומטמת ממש ועשיתי מזבוב פיל. אז עשיתי מה שבן אדם שפוי היה עושה, ושלחתי לו הודעה.
באמת שהצחיק אותי שחשבתי בצורה מצחיקה כזאת.
בואו.
התכתבנו אולי ארבע הודעות? חמש הודעות? באחת מהן לא אהבתי את הטון (!) שבה היא נכתבה (ואיך אפשר לשמוע טונים בהודעה?) אז עניתי ב"טוב".
ואמרתי לעצמי במשך השעות שאחרי, שאיך הוא לא שם לב שהוא לא בסדר, הרי רואים שעניתי בלי מצב רוח.
מזל גדול שבנקודה הזאת היה לי פלאשבק לעבר הלא רחוק, של עצמי, מדברת עם חברות ואומרת להן "תקשיבו, בנים הם טיפשים. הם לא מבינים רמזים. פשוט תגידי לו וזהו".
ואחרי שנרגעתי קצת והבנתי שאני מצפה ממר אורקל הרבה יותר ממה שאני אמורה לצפות מזכר ממוצע, כתבתי לו שנעלבתי מההודעה שהוא שלח.
(ייאמר לזכותי! שמר אורקל הודה בעצמו שחשש שאולי ניסוח ההודעה היה טיפה בעייתי. זה קצת עודד אותי כי זה אומר שלא סתם המצאתי משהו מכלום ובאמת היתה שם בעייתיות קלילה ביותר.).
התבאסתי קצת האמת..
בניתי סיפור שלם, ריב מטורף. רגעים דרמתיים... בזבוז דמעות, באמת.
(סתם לא, אני פשוט צוחקת על עצמי. מתמודדת עם העובדה שיצאתי פארש).
אני גאה בעצמי שאני מסוגלת, בסופו של דבר, לזהות מתי אני ממש מגזימה.
טוב, עד כאן לפינת ההרמה החודשית לעצמי..
מקווה שהמחזור יגיע מהר ויילך מהר. נמאס לי להתרגש מכל דבר קטן.
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
עם כל האהבה שעדיין אין לי לבעלי לעתיד (יהיה אשר יהיה), מה עבר עלי? פוסט שלם לדמות? ועוד..ככה??
נו, אולי כשבאמת אתחתן אני אראה את זה לבעלי, ככה ביום מדוכדך או כשיכעס עלי. מאמינה שזה יצחיק אותו מספיק.
עזבו שמצאתי את עצמי בריב מטופש לחלוטין עם מר אורקל. וזה מטופש לחלוטין כי בתכלס, הוא לא ידע שבכלל רבנו. במשך שעות ארוכות בניתי לעצמי בראש דרמה אחת גדולה. רק בערב הבנתי שיצאתי מטומטמת ממש ועשיתי מזבוב פיל. אז עשיתי מה שבן אדם שפוי היה עושה, ושלחתי לו הודעה.
באמת שהצחיק אותי שחשבתי בצורה מצחיקה כזאת.
בואו.
התכתבנו אולי ארבע הודעות? חמש הודעות? באחת מהן לא אהבתי את הטון (!) שבה היא נכתבה (ואיך אפשר לשמוע טונים בהודעה?) אז עניתי ב"טוב".
ואמרתי לעצמי במשך השעות שאחרי, שאיך הוא לא שם לב שהוא לא בסדר, הרי רואים שעניתי בלי מצב רוח.
מזל גדול שבנקודה הזאת היה לי פלאשבק לעבר הלא רחוק, של עצמי, מדברת עם חברות ואומרת להן "תקשיבו, בנים הם טיפשים. הם לא מבינים רמזים. פשוט תגידי לו וזהו".
ואחרי שנרגעתי קצת והבנתי שאני מצפה ממר אורקל הרבה יותר ממה שאני אמורה לצפות מזכר ממוצע, כתבתי לו שנעלבתי מההודעה שהוא שלח.
(ייאמר לזכותי! שמר אורקל הודה בעצמו שחשש שאולי ניסוח ההודעה היה טיפה בעייתי. זה קצת עודד אותי כי זה אומר שלא סתם המצאתי משהו מכלום ובאמת היתה שם בעייתיות קלילה ביותר.).
התבאסתי קצת האמת..
בניתי סיפור שלם, ריב מטורף. רגעים דרמתיים... בזבוז דמעות, באמת.
(סתם לא, אני פשוט צוחקת על עצמי. מתמודדת עם העובדה שיצאתי פארש).
אני גאה בעצמי שאני מסוגלת, בסופו של דבר, לזהות מתי אני ממש מגזימה.
טוב, עד כאן לפינת ההרמה החודשית לעצמי..
מקווה שהמחזור יגיע מהר ויילך מהר. נמאס לי להתרגש מכל דבר קטן.
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
