אני אוהבת לכתוב.
משהו שאי אפשר באמת לקחת ממני.
הכתיבה עוזרת לי לסדר את המחשבות שלי, ולפרוק את מה שיש לי.
אתמול כתבתי. זה היה כמו הר געש של תחושות שעמד להתפרץ החוצה והכתיבה עזרה לי.
כתבתי והוצאתי, מבלי לסנן אפילו לשניה. זה לא יצא יפה, ציורי או ראוי לקריאה אבל זה יצא מבפנים ושיקף בדיוק את מה שהרגשתי באותו הרגע. וזה מדהים, כמו קסם..
התחלתי עם בלאגן בבטן, וסיימתי רגועה. עברו כבר כמה שעות מאז והכל ניהיה הרבה יותר ברור וקל.
מדהים איך כתיבה ללא סינון יכולה להשפיע. זה קצת כמו לחוות ולהרגיש את מה שלא קרה באמת. כמו שחלומות נועדו כדי להתמדד עם פחדים או רצונות שיש לנו בתת מודע.
אני מקווה שהרוגע הזה יחזיק מעמד מספיק זמן, לפחות עד סוף תקופת המבחנים, אחרי זה יהיה לי קל יותר להתמודד.
אחרת, אני באמת אהיה בבעיה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה