אני לא מרגישה שאני צמאה לאהבה כרגע.
אני לא מרגישה צורך עז לחפש אהבה, לא מרגישה מיטה קרה. אני אפילו לא מרגישה את המחסור בתשוקה.
ההנחה שלי, שזה נובע מהדימוי העצמי שלי אבל אולי זה פשוט כי יש דברים הרבה יותר חשובים להתמודד איתם.
כך יוצא שאני מסתובבת לי בעולם, חזקה ועצמאית, מסתדרת בכוחות עצמי.
רק שלפעמי אני מתבלבלת. לפעמים אני לא שמה לב איך אני נותנת לאיזה בחור צעיר כזה או אחר, משקל למילותיו.
איך אותה בחורה חזקה, תוך שניות נופלת ברשתות מתעניינות.
עולה בי הספק שאולי זה לא שאני לא מרגישה צורך בחום ואהבה אלא שאני מדחיקה עמוק עמוק
את הצורך הזה.
והרי זה צורך בסיסי, לא?
כל מיני חוויות קטנות מזכירות לי שאני צריכה למצוא מישהו שיעמוד לצידי ויתמוך בי ואני בו.
אני חושבת שאני צריכה להפסיק לספר לחברים על עלמים שמתחילים איתי. נראה שדווקא כשאני שומרת דברים בסוד, דווקא אז זה מצליח. אולי יש דבר כזה פתיחת עיניים? עין הרע? אני לא יודעת.
אבל משהו אומר לי שאולי הסבב הזה, שבהחלט לא מתוכנן אבל כבר התחיל להפעיל את גלגלי הסקרנות שלי, אולי לא יניב פירות.
הרבה שואלים למה לא מר מאהב וזו באמת שאלה גדולה שאת התשובה האמיתית אליה יודעים רק אני ומר מאהב. ואולי אפילו הוא עצמו לא באמת יודע מדוע אני כל כך מתנגדת. אני חושבת שבמקום מסויים הוא מתכחש לעובדות. אני רוצה להאמין שלו הסיבה היתה נחשפת, כל הספקנים היו שותקים. אני יודעת שזו ההחלטה הנכונה פשוט כי זה מרגיש לי נכון.
יכול להיות שאני מצפה יותר מידי מהמין השני? אולי הציפיות שלי לבן הזוג האידאלי גבוהות מידי? נדמה לי דווקא שבשנה האחרונה הורדתי כל כך את רף הדייטים הראשונים שכבר לא ברור לי מה עוד אפשר לעשות...
ואיך בכלל אפשר לוותר על תכונות אופי קריטיות?
ואולי אני בכלל פולי?
ואולי אני סתם רוצה לשמוע מילים יפות. מחמאות מישהו?
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
אני לא מרגישה צורך עז לחפש אהבה, לא מרגישה מיטה קרה. אני אפילו לא מרגישה את המחסור בתשוקה.
ההנחה שלי, שזה נובע מהדימוי העצמי שלי אבל אולי זה פשוט כי יש דברים הרבה יותר חשובים להתמודד איתם.
כך יוצא שאני מסתובבת לי בעולם, חזקה ועצמאית, מסתדרת בכוחות עצמי.
רק שלפעמי אני מתבלבלת. לפעמים אני לא שמה לב איך אני נותנת לאיזה בחור צעיר כזה או אחר, משקל למילותיו.
איך אותה בחורה חזקה, תוך שניות נופלת ברשתות מתעניינות.
עולה בי הספק שאולי זה לא שאני לא מרגישה צורך בחום ואהבה אלא שאני מדחיקה עמוק עמוק
את הצורך הזה.
והרי זה צורך בסיסי, לא?
כל מיני חוויות קטנות מזכירות לי שאני צריכה למצוא מישהו שיעמוד לצידי ויתמוך בי ואני בו.
אני חושבת שאני צריכה להפסיק לספר לחברים על עלמים שמתחילים איתי. נראה שדווקא כשאני שומרת דברים בסוד, דווקא אז זה מצליח. אולי יש דבר כזה פתיחת עיניים? עין הרע? אני לא יודעת.
אבל משהו אומר לי שאולי הסבב הזה, שבהחלט לא מתוכנן אבל כבר התחיל להפעיל את גלגלי הסקרנות שלי, אולי לא יניב פירות.
הרבה שואלים למה לא מר מאהב וזו באמת שאלה גדולה שאת התשובה האמיתית אליה יודעים רק אני ומר מאהב. ואולי אפילו הוא עצמו לא באמת יודע מדוע אני כל כך מתנגדת. אני חושבת שבמקום מסויים הוא מתכחש לעובדות. אני רוצה להאמין שלו הסיבה היתה נחשפת, כל הספקנים היו שותקים. אני יודעת שזו ההחלטה הנכונה פשוט כי זה מרגיש לי נכון.
יכול להיות שאני מצפה יותר מידי מהמין השני? אולי הציפיות שלי לבן הזוג האידאלי גבוהות מידי? נדמה לי דווקא שבשנה האחרונה הורדתי כל כך את רף הדייטים הראשונים שכבר לא ברור לי מה עוד אפשר לעשות...
ואיך בכלל אפשר לוותר על תכונות אופי קריטיות?
ואולי אני בכלל פולי?
ואולי אני סתם רוצה לשמוע מילים יפות. מחמאות מישהו?
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
