החינוך של ימינו+אני וההתמודדויות שלי איתו

לפעמים אני חושבת לעצמי, איך יודעים שמישהו מתעניין בך?(מתעניין במובן של...מתעניין! סתם ככה..אולי יותר אולי פחות.. ) ניראה לי פתיחת הבלוג העידה על המון דברים במובן הזה. לא צפיתי לכמות מטורפת של כניסות על הפוסט הראשון-אני אדם הגיוני.. אבל אחרי תת ניק או אווי במסן של "העין הכחולה נפקחה" צפיתי לקצת יותר התעניינות...מה כן, שכל מי שרציתי שישים לב-שם לב...זה טוב! זה משמח..

אני בעיתון של בית ספר, וזה ממש נחמד דווקא.. זה פשוט דרך להשפיע ולהחליט-בדרך שלי. ומי כמוני יודע שאני מתבטאת מעולה רק בכתיבה? אז נכון, כתבה ראשונה שלי היתה על תחילת כיתה י' ות'אמת יכולתי להשקיע בה יותר.. אבל הכתבה השניה שלי זה כבר עולם אחר! הסיגנון שלי.. לקחת נושא, לספר עליו, להטיל ביקורת מכל מיני בחינות ולהביא את דעתי האישית.. למה זה טוב? כי עם קצת ציורי לשון נכונים אפשר לסםר אפילו על מוצרט ואני בטוחה שמי שיקרא יהנה!

אז לא, אני למי שתהה לא בחרתי בנושא של מוצרט, מוזיקה ודברים אחרים(למה להתחיל עם הקשה?) אני הלכתי על מה שבאמת מעניין אותנו-האנשים הקטנים, ולא שמים לב אליו-חוקי מרפי! גאונות כלשמה היא! הרי אין אדם בעולם שלא יודע מה זה מודע או לא מודע... 
אני עדיין לא התיישבתי לכתוב את זה-זה גם קצת מפחיד אותי שלא יילך לי... אולי אני סתם נלחצת בגלל הסיכום שהיינו צריכים להגיש בלשון(והבעה..) קצת מלחיץ לקבל 75.. ועוד אחרי זה כתבתי סיכום יותר מידי ארוך ואין לי מושג כמה אני אקבל על השני, רק מקווה שזה מעל 85 וזה יספק את ההורים. 

ואם כבר ציונים, מבחנים בהיסטוריה-הצילו! המבחן האחרון הלך לי יותר רע מכל ההשפלה של אנטיוכוס הרביעי בהפסד למצרים! יש שני סוגים של אנשי ההסטוריה: אלה שכותבים המווווווווווווווווווווווווווון וצודקים, ואלה שכותבים לעיניין בכמה וכמה שורות ומשפטים..אולי אפילו שתים שלוש פיסקאות וצודקים..אני לא זה ולא זה-כמה חבל.. אני כבר יודעת שזו תיהיה נפילה חזקה וזה ממש לא מעודד שיש לנו השנה בגרות בהסטוריה-אני שוקלת לקעקע לעצמי כמה שליפים על היד-מי ידוע..אולי יעזור? 

אני מניחה שהכישלונות שלי מגיעים בגלל שיטת התוכי.. המשננים והתוכים מצליחים-הם יודעים לנסח משפטים ממש כמו בספר. הבעיה שאתה לא תמיד מבין על מה מדובר ואחרי חודש וחצי אתה שוכח הכל, בשביל מה ללמוד אם תשכח את זה?

הרי, מורות מתחילות שיעור הסטוריה ראשון עם השאלה "בשביל מה צריך הסטוריה?" לפחות רובן.. הרוב מגיעים לאותה תשובה כמו לשאלה "בשביל מה צריך לזכור את השואה?" כי זה העבר שלנו, כי צריך ללמוד ממנו שלא יקרה שוב..ואני מוסיפה כי חיו אז אנשים שמגיע שנזכור אותם הרבה יותר מלזכור את חוסיין-מי זוכר אותו כבר? 

ועד כמה שמורות מתעקשות לומר "אני לא תוכי!" הן כן...

לדעתי הפתרון לשיטת התוכי היא בגרות בעל פה! זה יותר נוח באיזשהו מובן.. אתה לא לומד כמו תוכי-אתה לומד כדי להבין ולזכור!

אבל יש לזה גם חיסרון-אם הבוחן הוא אובייקטיבי זה לא טוב..

אני יודעת שהציון שלי יהיה על הפנים-אני רק מקווה שלפחות ההורים לא יכעסו-יותר מידי..

שילשום היה יום שישי ה-13.. אני לא אגיד שעשיתי את הבחירה המעולה ביותר בכך שהלכתי לחברה וראינו אצלה שני סרטי "אימה"... נכון, היה נחמד.. הסרטים גם אבל רק הסוף שלהם...והלילה קשה-כרגיל אני לא ישנה בלילות.. 

יכולתי להפוך את היום הזה לא יותר טוב ממה שהוא היה..ומצד שני, אני לא מתחרטת על זה.. 

לפעמים צריך לסבול כדי שמשהו טוב יקרה.. וזה נכון, וזו הסיבה היחידה שאני טוענת שהיום הזה-היה שווה את זה! עם כל העייפות של חוסר שינה.. 

ת'אמת, אני רוצה גשם, פיצה, קולה, שוקו חם והכי חשוב-עוגה טובה! וכל זה ליד השולחן כשמסביבו קומץ של חברים טובים...רגע מקסים...

לפינת הלא קשור>>>>כמה כיף זה לישון בחורף...מרגיש כאילו הסמיכה הגדולה והכבדה היא כמו מישהו..שמחבק אותך ושומר שתיהיה חמים..ויהיה נוח^^

-צריך לראות מרלין..זה טוב!

-עוד מעט מבחן בתנ"ך....אני מקווה שיהיה טוב..

-אני ממש עקומה! לא משנה כמה אני ארוץ לעבר הקו של הקפיצה..אני תמיד אקפוץ עם רגל שמאל-כמה מבאס..

-לדורית עוד רגע יש יש הולדת..איך הזמן טס!

-אני חייבת להשלים שעות שינה בקרוב...בונה על שבת בבוקר..

-יש מורה חדשה לכימיה-דווקר כשרציתי לישון עד מאוחר מחר..

-המצב בארץ ובעולם מתדרדר-המנהיגים שלנו שוחכים את מי הם מנהיגים, הם שוחכים שהם עובדים בשביל העם ולא בשביל עצמם...

עד לפעם הבאה

ביי ביי

עבר-הווה-עתיד בראי העין הכחולה

ככל שהזמן עובר, ואני באמת מצליחה להתגבר על הקושי הזה, לא לכתוב, פתאום משהו בבום מחזיר אותי אחורה..

אני עוברת לי כרגע בין הפוסטים הישנים בעיקר.. נזכרת בכל האירועים, מעלה רגשות.. 
ות'אמת זה צובט בלב קצת, החוסר עידכון שלי...ששום דבר לא מתעדכן ששום דבר לא זז כאילו, נעצרו לי החיים.. 

מעטי יודעים שסגרתי את הבלוג רשמי וקבוע, חלקם ם באמת באו ושאלו למה, תשבותי מן הסתם היתה-אין לי זמן..

מה שנכון, אין לי..לא משנה כמה ניסיתי והשתדלתי ברגעיו האחרונים זה לא ממש הלך...

זה כואב לסגור אותו.. 

כל כך בא לי לפקוח את העין הכחולה ולהתחיל לכתוב..לכתוב ולכתוב... ויש לי המון!

לאור העובדה שזה הבלוג שלי..

ניראה לי זה גם מה שאני אעשה.. 

אין כמו הכתיבה, וזו הדרך הטובה היותר לתעד דברים מלבד זיכרון האדם(שגם הוא נעלם לפעמים..) 

למקרה ומישהו תוהה, לא, אני לא מהאלה שסוגרים ופותחים את הבלוג כל שלישי וחמישי... 

__

תקופה קשה זו..ארוכה בעיקר אבל הסוף, עוד שניה כאן..

אני כבר יכולה פחות או יותר לנשום לרווחה וליפול לתוך ידיהן של הבעיות היומיומית שכל נער ונערה בגילי חווים. כל החששות ממבחנים ובחנים, הכנת שיעורים, ציונים טובים או לא, ריבים טיפשיים עם חברים, אהבות חדשות, אנשים חדשים, יציאות ובילויים וכל שא הדברים הרגילים..

סוף סוף, החלק הקשה בשנה הוחצי עבר ושאר רק עוד קצת..עוד קצת עד לצעד הבא שלי בחיים..ואני מקווה שהוא, הוא יהיה צעד טוב!

זה נכון..

בסוף באמת הכל מסתדר..צריך המון סבלנות לפעמים, סבלנות ורצון!

כבר עברו כחודשיים מתחילת הלימודים(שקר..שלוש) 

בינתיים הפשע הכי חמור שלי הוא אי החזרת ספר לספריה-אני באיחור של כחודשיים וזה דיי מפחיד לגשת לשם.. 
אני כמובן עדיין מדריכה-קבוצה ו' מדהימה עם חניכים מקסימים שלכל אחד יש סיפור משלו, אישיות משלו, וחלק משלו בחברה שבה אנו חיים.
מדהים לראות ילדים בגילם ואף נמוך מזה בסביבה שבה הם נמצאים-בתנועת נוער שמאלנית וערכית..

אני חושבת שהשומר הצעיר הוא חלק חשוב בהיותם הם -וניראה לי הם יודעים את זה.. 

ואם כבר השומר הצעיר..

אני בתנועה לא כל כך המון זמן, כשנה וחצי לכל היותר ונהנת מכל רגע..אז נכון לפעמים הדרישות גבוהות מידי ולפעמים סתם אין לי חשק..

אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח ובכל פעם שאני עולה על שומרית(או חולצה שומרית) ונכנסת לבית השני הזה-אי אפשר שלא להנות! 

וכמובן יש גם את בית הספר.. 

אז כיתה י' זה לא כזה קשה כמו שחשבתי אך זה גם לא כל כך קל..
מסתבר שלעשות שיעורים זה באמת שימושי-ותאמינו לי, בתור אחת שלא מרבה לעשות אני יודעת מה אני אומרת..

עד כה ציוני לא כאלו גרועים(למרות שאני מצפה לנכשלים בהסטוריה וצרפתית...לא הלך לי משהו) ואף במת'! שעד כמה שאני "אוהבת" את המקצוע הזה(מה לעשות..זה קל..) משום מה לוקח לי שנה שלמה להראות לכולם שזה באמת קל לי.. (במילים אחרות..הציונים שלי מידי שנה מתחילים בחמישים וחמש ובסוף שנה מגיעים לתשעים..)

לא השנה! השנה הפתעתי את עצמי... 

למדתי חצי שעה לכל היותר וגם זה בלי התייחסות לגאומטריה(בידיעה שאני גרועה בו אף מהחשש שהחומר יפחיד אותי..) וגם אני מניחה העצלנות עלתה עלי..
וכשהגעתי למבחן, מבחן קצר, דיי מכשיל בכמה וכמה מהתרגילים..אך כמו שהמורה למת' הפרטי שהיה לי בקיץ היה אומר "צריך להסתכל בפינה!"-הפינה של החדר.. עד היום לא הבנתי למה הוא היה אומר את זה אבל תמיד כשחזרתי לתרגיל מצאתי את הבעיה...אכן, הלך לי טוב בבחינה-ומזה שלוש שנים סיימתי חצי שעה לפני תום השעתיים..מבחן קל לדעתי.. ואכן, הציון שיקף זאת-93 גאה התנוסס על ארבעת הדפים המאוד מבולגנים שלי ולא מסודרים! אך בכל זאת-93 ואני לא מתלוננת! עד כמה שהשגיאות טיפשיות לא מתלוננת! נישאר לי רק להוכיח שאני באמת רואיה לציונים כאלו! למה? כי אין לי מושג איך זה שקיבלתי את הציו הגבוה ביותר כשבכיתה רואים מאוד טוב מי באמת טוב...ואני אולי לא מהכי טובים אבל..זה בטוח לא אני! כולם סתם נלחצו במבחן וקיבלו ציונים שכאלו...
ובכללי? מלבד מת'?

טוב, אני בעיתון של בית ספר-שזה שמהו שאני שמחה ממנו! כבר המון זמן רציתי את זה וניראה לי, לשרת שם במסגרת המחוייבות אישית זו הזדמנות!
לכתוב מחוץ למחשב-נשמע מרתק!
גם ניראה לי העיתון יהיה לא רע בכלל! כבר יש לי כתבה שם! (שזה גם סיפור קצת מצחיק כי הגשתי את הכתבה דרך דורית, חברה שלי, שהגישה לאחראית של העיתון. וכל זה קרה לפני שנכנסתי למערכת.. ומסתבר שהיא לא עשתה 1+1 ולא השינה שזו אני עד שאמרתי לה..) 

ושלא נשכח לרגע את עיניין ההתחברות שלי לאנשים חדשים! לא הרבה-כי אני מכירה את כולם! אבל עדיין.. 

למשל, התחלתי ממש לאהוב את הכיתה שלי, ומיום ליום זה יותר ויותר מצחיק להסתובב אצלנו בהפקה..עם כל השטויות שאנחנו עושים..רק מלהסתכל אי אפשר שלא לצחוק..

למרות שלדעתי חברותי היקרות-או חלקן לפחות לא מקבלות זאת באהבה גדולה את התחברותי לחלק אחר של הכיתה-ות'אמת? אינני חושבת שאני חייבת למישהו דין וחשבון עם מי אסתובב ועם מי לא... לא שזו ביקורת-רוב הכיתה ממש סבבה! רק לדעתי, הביקורת שלי-זה להכיר חדשים ולא להנעל בבועה משלכם..חבל-זה הזדמנות! 

עד שלא תכירו אל תשפטו-אולי צדקתם אך עדיף לא לקחת סיכונים מיותרים... 

ואם כבר החברה שמסביבי-אחד מהחששות הגדולים שלי-שהקשר שלי עם אלו שבעבר הייתי איתם יותר בקשר ייפול..לא קרה, כלומר..אכן אנחנו פחות מדברים ונפגשים ובכל זאת.. כשאנחנו כן ניראה שדבר לא משתנה^^ 

אף אחד לא מושלם-במיוחד לא אני... ואני עושה המון החלטות שהן לא קלות-לא לי ולא לאנשים שסביבי...אני לא אוהבת לפגוע באנשים שסביבי אך לפעמים-צריך לסבול קצת כדי שיגיע משהו טוב... ואני מצטערת אם לא רואים את זה מיידי...

לפינת הלא קשור>>>רגעים טובים הם אלו כרגע אך יש צעדים קרים בשלג שעוד מחכים לי בחוץ..

-אני שומעת...VIVIR כמה שנים לא שמעתי את השיר הזה.... "לחיות-כמו שאני רוצה!"

-מצאתי לי במחשב, את הטקסטים מאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו! ואני עדיין זוכרת את זה! בעל פה!
-אחת הסיבות שנותנות לי הכי חשק לכתוב זה המצב הפוליטי בארץ-כל האיומים האלו של נסראללה ושאר מדינות ערב גורם לי לחשוב...מישהו צריך לתעד את זה! כמו היומן של אנה פרנק! ילדים, נערים שיכתבו בכל רגע... עד כמה שזה נשמע טיפשי-זה משהו שממש מדרבן אותי לכתוב...אני רק מקווה שאף פעם לא אגיע למצב שבאמת אכתוב בתקופה כזאת..

-כן, אני רוצה חיבוק חם ואוהב..אני מניחה שזה משהו שלא כותבים בבלוג שלי, הא? 

-אני מקווה שהכל יסתדר בקרוב..

-איזה כיף זה לנסוע על אופניים כל בוקר!

עד לפעם הבאה..

העין הכחולה.. 

סוף

הבלוג נסגר

הסוף 

ראות לא ממולאים

והנה עבר לו כבר יותר מחצי חופש ותחלס, לא הייתי אומרת שזה החופש המושלם שחכיתי לו..

היו לי חופשים טובים יותר, אבל נו, אני לא אתלונן עכשיו..

למרות שיש לי על מה להתלונן!

בזמן האחרון אני הרבה יותר מבלה בשומר הצעיר ממקודם, בעיקר כי אני עומדת להדריך שנה הבאה מה שנחמד..

גם היה בדיוק טיול עם הקן, שוואי הייתי בשוק שההורים שלי נתנו לי לצאת אליו ואני שמחה שעשיתי את זה.. היה שווה כל רגע גם אם היו כמה שלא היו משהו..

אין הרגשה טובה יותר מלדעת שיש מישהו שאתה חשוב בשבילו, ואין הרגשה יותר טובה שהמישהו הזה גם מראה לך את זה..

אין הרגשה יותר נוראית שהמישהו הזה רק שיקר לך..

אבל נו, ככה זה החיים יש טוב ורע...

אני אמורה לחפור פה על כל מה שקרה אבל בראשי דברים אחרים, דברים אמיתיים..

כאילו שלא בא לי לדבר עליהם עם כולם, אם בכלל..

כאלו שבא לי לכל אדם שני ברחוב לספר אבל אני יודעת שאם זה יקרה לא יצא מזה טוב, כמו שאני תמיד אומרת לכל דבר יש את הזמן שלו וגם לזה..

בכל זאת, זה לא שאני שקטה, אני לא מדברת הרבה, למה? כי אני מקשיבה משהו שיש המון אנשים שאני יכולה להצביע עליהם והם לא יודעים מה זה באמת..

אם חושבים על זה, זה הבלוג שלי..אני אכתוב פה מה שבא לי ולא באמת אכפת לי..

יש חודש חדש..דברים חדשים

יש לי מורה פרטי במת'..

ההורים שלי החליטו שלעשות לי חזרה במשך חודש לקראת כיתה י' לא יזיק לאף אחד, גם אני חשבתי ככה עד שראיתי את כמות השיעורים שהוא נותן, ואת אורך התרגילים..

לא שזה קשה, פשוט זה לוקח לי זמן..

יותר מידי מבקרים אותי על זה שאני לא שם מספיק...

זה דיי מצחיק בלהתחשב בעובדה שלא רצו בי אז הלכתי...

בעצם, זה לא שלא רצו בי, זה שרצו בי, אבל לא אותי..

אני לא בובה על חוט שכשצריך אותי אני שם, ואקשיב אבל כשאני מדברת העולם חושב על עצמו..

זה לא הוגן.. וכשמתייחסים אלי ככה אני קמה והולכת..

אבל אם יש משהו יותר מגעיל מזה, זה אנשי הדרך, אלו שאתה שם בשבילם רק לכמה רגעים ואז הם מתנהגים אליך כמו סתם למישהו..את אלו אני שונאת, ואני לא מרבה לשנוא אנשים, שנאה גורמת לעיוורון..

אני איבדתי את הנשימה בקיץ הזה, אני מחכה בקוצר רוח לחורף, רק אז אני יכולה באמת לצאת החוצה, למלא את הראות באוויר צח ולהרגיש מאושרת, רק אז יש באמת גשם שינקה לי הכל...

עד לפעם הבאה

ביי ביי

אני לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד, אני אמורה הכי לעזור והכי לעודד כי זה זמן קשה ולצערי ולצער כולם זה ייקח המון זמן עד שהמצב יסתדר.. אבל אני לא יודעת מה לעשות במצבים כאלו, לא קרה לי דבר כזה, אפילו אני לא יודעת איך להתמודד.. והמשימה הזאת, שלדעתי היא מוטלת עלי עצם זה שהוא חברי הטוב ביותר..אבל קודם כל כי אני רוצה, היא כל כך קשה... מה להגיד? איך? לדבר על זה או לנסות לדבר על משהו אחר שלא יחשוב על זה? איך להראות לו שהמצב ישתפר ולא הכל רע? להביא לו לפחות נחמה אחת?

ומצד שני..

אין באמת צד שני, יש רק אגואיסטיות טהורה של עצמי, שקיימת רק כדי להרוס לי..

אז נכון רבנו, ונכון זה מכאיב לי ממש...ונכון זה לא זמן טוב בשבילו לריב...אבל... זו תקופה כזאת שאני מרגישה הכי לבד ואני ממש מתקשה כשרבים איתי..

אני כל כך עקשנית שזה מעצבן אפילו אותי, וכל כך מעצבנת והכל...ובכל זאת אני מרגישה לפעמים שיש מקום בו אני צודקת, שיש לי את הזכות לעשות זאת..אבל איזו זכות זאת אם היא פוגעת במישהו אחר?

ממש כמו אש ומים... זה או הסבל שלי או הסבל שלהם..

מובן שעל פי ההיגיון עדיף את הסבל שלי, כי הוא יעבור אם אני ממש ארגע... אבל הבלון שלי מתמלא מהר ואני לא בטוחה עד לאיזה גודל אבל זה מרגיש ממש גדול..

ואם הבלון ממש גדול זה מסוכן...

אפילו עכשיו יש לי הרגשה שמדובר לא בבלון אלא בכדור פורח, שיש לו דליפה קטנטנה למעלה שגורמת לו בינתיים להסתובב ולעשות בעיות....

אין סיכוי שהאוויר ייצא בלי שום פגע...הבלון יתפוצץ, ואז יהיה טוב..

כמו שאומרים, אם עכשיו רע, אז המצב רק יחמיר עד שהוא יהפוך לטוב..

אני מתארת לעצמי, שכמו תמיד אני אבחר באפשרות של סבל עצמי...

זה יהיה לא חכם ללכת על האפשרות השנייה..מלבד ההרגשה העצמית שלי אני אאבד הכל...וזה יהיה יותר כואב..

אין לי עזרה, אין לי תמיכה...

אין מי שיבין, מי שיקשיב...מי שלא יתייחס בזילזול לנאמר, ומי שנמצא באותה בעיה שזה לא יהיה רק חד כיווני...

______

 

עוד יום..יומיים...הכל אותו דבר..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

צ'אלון צ'אלון

1.שם: ינה

2.גיל:  15
3.מין: נ`
4.צבע עיניים:  תכלת/אפור
5.צבע שיער: חום בהיר/בלונד ככה/סוג של שטני..ולדעת חצי מהמשפחה..ג'ינג'י?
6.גובה:  159

8.פירסינגים:  אין
9.קעקועים:  אין
10.משקפיים:  יש-של שמשXD
11.אייסיקיו או מסנג`ר: אייסיקיו...אבל יש לי רק מסן..
12.שפות שאתה מדבר/לומד: אנגלית,עברית, רוסית וצרפתית

13.תכונות טובות שלך: מקשיבה?
14.תכונות רעות שלך: נוהגת לצעוק כשאני בהתרגשות(לדבר בקול רם..)
15.אמרו לך פעם שאתה דומה ל:  אבא שלי..

וקצת יותר מדויק:

1.מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? חושבת על החלום שהיה לי

2.מה הדבר האחרון שאתה עושה לפני השינה?  חושבת על מה אני אחלום

3.מה הדבר הראשון שחשבת עליו הבוקר?  שווה לי לקום?
4.מי הבן אדם הראשון שראית הבוקר?  אמ... סבתא
5.איך אתה אוהב להעביר את סופי השבוע שלך? לישון המון, לאכול, אופניים ובערב עם החבר'ה
6.מה מפחיד אותך? מעלית..
7.מה מרתק אותך?סיפור טוב....
8.מה מעציב אותך? סיפור עצוב..

9.מה משמח אותך? לשמח אנשים

שתייה/אכילה:

1.מה המזון האהוב עליך? שוקולד/פיצה/גזר עם תפוח והכל עם סוכר^^
2.מה הארוחה החלומית שלך? הר של שניצל אמא עוף! עם קטשופ.!

3.מה אתה שותה במהלך היום?  מים ..מיץ תפוחים..
4.מה אתה שותה במהלך הלילה (משקה אלכוהולי אהוב)?  לא שותה אלכוהול..בקושי נוגעת בתירוש..
5.קפה או תה: תה
6.סוכר או סוכרזית:  סוכר
7.מלח או פלפל:  תלוי על מה ובמה..

8.פלאפל או שווארמה: פלאפל...וזה רק כי לא טעמתי(עדיין!) שווארמה..
9.פיתה או לאפה: תלוי....אבל פיתנ..פחות טעם של שרוף..
10.סמי או סוסו:  ...הא?
11.אחמד או סלים: סלים תמיד שם של נער... אחמד זה אבא שלו..אני מעדיפה את סלים..
12.מועדון או בית קפה: בית קפה^^
13.פאב או דאנס בר:פאב..
14.תאטרון או ז`אן דארק: תאטרון(מה הקשר לז'אן דארק?)
15.גלילאו גלילאי או קופרניקוס:  חח תלויXD

אתה:

1.מה המוטו שלך בחיים? בסוף הכל מסתדר זה רק עיניין של זמן..
2.אם היית זוכה במליון דולר, מה הדבר הראשון שהיית עושה? מספרת לסבתא..

3.מעשה נועז שעשית? שיקרתי להורים?D=
4.מעשה טפשי שעשית? שיקרתי להורים...XD חח סתם אמ.. העפתי כדור באולינג לכיוון הלא נכון?
5.סוד אפל, סטייה או הרגל משעשע שיש לך: לא יודעת..או שכן? וסתם לא בא לי לספר?
6.האם היית בחו"ל, ואיפה? נולדתי שם.. אוקראינה.. שנתיים של חוסר מודעות..

7.איפה היית רוצה לגור בחו"ל אם יכולת? אוסטרליה, לונדון, ארה"ב, יוון..
8.מה יש לך מתחת למיטה? שפתיים...
9.האיבר הכי סקסי בעיניך הוא: עיניים..
10. מה סקסי בעיניך? לא יודעת..
11. מה רומנטי בעיניך? לבוא למישהי ולתת לה וורד כשכולם קונים לה מתנות יקרות...וזה וורד מפלסטיק והלגיד לה שהוא אוהב אותה עד שהוא ינבול..

12. אם היית יכול לחזור לעבר, לאיזו תקופה היית חוזר ולמה? קיץ 2007-הייתי משנה כמה וכמה דברים..
13. אם יכולת לפגוש דמות מהעבר, מי זה היה? סבא שלי מצד אבא..
14. איזה עוד כישרון היית מוסיף לעצמך?לדבר..

מהשאלון של ברנרד פיבו בערוץ 8 : [אור, מה?]

1.מה היא המילה האהובה עליך? מצוין!
2.מה היא המילה השנואה עליך? נגיד/שיהיה..
3.מה מדליק אותך מבחינה רגשית/רוחנית/יצירתית? רכיבה על אופניים
4.מה "מכבה" (טורן אוף אבל לא כזה) אותך? בוחן מתחת לשמונים..
5.מה היא הקללה האהובה עליך? אני לא מקללת...מקסימום... מעצבן!
6.איזה קול/רעש אתה אוהב? פסנתרXDDD
7.איזה קול/רעש אתה שונא? השעון מעורר שלי..
8.איך היית רוצה שאלוהים יקבל אותך בגן עדן? בשמחה?
9.גלידה – בכוס או בוופל? וופל!
 10. שוקו או וניל? שניהם..
11. חוף או הרים? תלוי...

12. לישון או לקום? לקום

13. שקיעה או זריחה? שקיעה

14. לילה או יום?  לילה
15. בזבזן או חסכן? חיסכון
16. קור או חום? קור
17. סערות ברקים – מרגשות או מפחידות? מגניבות
18. הכוס – חצי מלאה או חצי ריקה?  מלאה!
19. ברגע זה ממש – עם מי היית רוצה להיות ואיפה? לא נגיב על זה...

20. למי אתה מתגעגע? מישהו..
21. את מי היית לוקח לאי בודד?  חבר טוב...

דברים אהובים עלייך:

1.צבע: צהוב
2.בעל חיים: זאב
3.ספר: "הארי פוטר 3
4.סרט: "כל מיני...

5.שחקן: אלן ריקמן
6.שחקנית:  אין
7.דיסק: "מבול"

8.שיר: מבול
9.מקום בילוי: כל מקום שלא בית..
10. פורום אהוב: הארי פוטר!!!
11. עונה: חורף
12. מקום להעביר בו חופשה: צפון הארץ [או אוסטרליה;[[[[]
13. רכב: אופניים
14. מישהו שאתה אוהב או מעריך ומעולם לא אמרת לו את זה: סבא וסבתא... לשאר אמרתי..
15. ציטוט מסרט/ספר/סדרה: לא יודעת......
16. עיתון: מעריב
17. סדרה: כרגע..חצויה

מתי בפעם האחרונה:

1.חייכת?עכשיו
2.זכית לחיוך? שילשום..
3.הענקת מחמאה? שילשום?

4.קיבלת מחמאה?אתמול....או שילשום..
5.עשית משהו טפשי? ניסיתי לגעת בקצה האף עם עינייים עצומות

6.פינקת מישהו? ...
7.פינקת את עצמך? XD
8.צחקת? אתמול

9.גרמת למישהו לצחוק? לא יודעת...OO
10.התחרטת על משהו שאמרת? היום...
11.בכית? לא עונה על זה..
12.הסתפרת? מזמן...

האם אי פעם

1.הכרת את תחנת המשטרה מבפנוכו? עדיין לא

2.פחדת מהחושך? לא, ממה שיש בחושך..
3.עשית משהו מסוכן? מה? לא במיוחד
4.יצאת/שכבת עם יותר מפרטנר אחד בו זמנית? אממ לא..

5.בכית בסרט? כן
6.אמרת "אני אוהב אותך"?  כן
7.שיקרת כשאמרת את מה שכתוב בשאלה 6?לא
8.הופעת בעירום בציבור? חח לא
9.קיימת אקט מיני כלשהוא במקום ציבורי?  אממ לאOO

לאחרונה

1.האדם האחרון שראית: סבתא
2.האדם האחרון שדיברת איתו בטלפון: דורית

3.האדם האחרון שהתקשר אליך:  דורית

4.האדם האחרון שאמרת לו "אני אוהב אותך"? גל?
5.האדם האחרון שישן במיטה שלך: אני

ולסיכום:
1.מה האירוע הבא בלו"ז שלך?  להפגש עם דורית
2.צביקה הדר או צביקה פיק?הדר
3.הראל מויאל או הראל סקעת? סקעת
4.האם אתה חושב שמישהו יקרא את השאלון בכלל?  אולי...
5.האם יש משהו שאתה רוצה למסור לכל האנשים הנחמדים מאוד שיקראו את התשובות שלך? כל הכבוד!!

6.האם אתה מאמין שהשאלון היה בזבוז זמן משווע? לא..
7.האם צחקת בשעה שקראת את המבוא לשעשועון הכרות זה? ....היה?

איך הייתם רוצים שיקראו לכם? ינה
בני כמה אתם רוצים להיות שתמותו? 120
אם הייתה לכם אפשרות להיות בני אלמוות-לוקחים או מוותרים? מוותרת
מהו השיר האהוב עליכם? יש הרבה
להקה אהובה? אין
מה אתם מעדיפים שוקו קר או חם? חם
טלויזיה או מחשב? מחשב
האם אתם נשארים מחוברים לאינטרנט יותר ממה שתכננתם מראש?  כן
מה הדבר הכי נועז שעשית? היה...
פאדיחה אחרונה- נסעתי על אופניים עקום

מה הפחד הכי גדול שלך? אמממ
מה אתה מעדיף בריכה או ים ולמה? שניהם

בייגלה במבה? במבה
מכירים את בובספוג? החבר הכי טוב שלי

*מי שענתה עליו לפני...היתה אנורקסית..ולכל שאלות האוכל ענתה "איכס..."

חברים טובים יקשיבו ויאמינו

הדבר הכי חשוב אצלי בחבר טוב, שהוא יאמין לי..

אם זה לא קורה, אז מבחינתי הוא לא חבר טוב..

מה הטעם בחברים שלא מאמינים לך?

מובן, שיש עוד דברים...יש גם קטע של הקשבה, אם חבר טוב לא מקשיב, הוא לא יודע הוא לא יכול להאמין... ואני, אני מרבה להקשיב לאחרים ולכן אני מצפה לאותה מידת הקשבה.

זה למה, אל תצפו שפתאום אני קרירה או פתאום לא ממש אכפת לי כמו מקודם...

מי שלא מקשיב לא יודע, ומי שלא יודע טיפש...

שרק יעזו אלו שלא מקשיבים, לבוא נגד המילים שלי, הרי הם הולכים על עיוור, אבל לא עיוור מתאונה אלא עיוור מלידה, כזה שת'חלס, לא יודע מה זה לראות..אולי משקרים לו?

במילים אחרות, אנשים שלא הקשיבו ולא יודעים להקשיב...

__

חוסר עידכון של כמה ימים זה כמו חץ ללב...כאילו הדברים לא נכתבים..

חמישה ימים-ואוו...

בעיקרון אם אני זוכרת נכון זה התחיל שבהתחלה הוורד שלי לא עבד, ואז בימים שאחרי השעה כבר לא היתה שמונה..

אבל תחלס, לא יותר מידי דברים קרו..

אז נכון, פעולה ראשונה של סהר בלי המדריכות והיה טוב!

מעיין ועינבל השקיעו מש והמשחקים היו מצויינים!

ונכון, ברגע האחרון מצאתי את עצמי הולכת לדר ברגל כי אופניים קצת התפנצ'רו להם...ולמרות שהיה חם זה היה שווה את זה בשביל להביא לה את המכתב טיסה...

וכמובן שדורית באה אלי, שזה בכלל מוזר... השלישית שראתה את המחשב..

היה דווקא נחמד, ראינו ההצעה..

ויום שבת, בכלל...

זה התחיל כמו כל יום טיפוסי ונגמר בדרך מפתיעה מאוד...

תחילה מצאתי את עצמי אצל מילה, מחשקת בהארי פוטר ארבע הגירסע של הפייסטיישן..אבל במחשב!(אל תשאלו..כשאתה מכור אתה מכור חזק...)

וכמובן, גם הבאת המכתב הטיסה שלה..

ואז, למצא את עצמי בחוץ עם מילה ודורית זה גם תופעה מעניינת מכיוון שזה לא קרה המוווון זמן...

ולחשוב, שתקרית מוזרה תביא לרצף של אירועים הזויים..

שלושה בנים עוברים-אחד אומר משהו ברוסית..

מילה מחליטה לעקוב אחריהם בלי שישימו לב כדי לדעת מי הם..

אני מתנגדת אבל בלת ברירה הולכת גם...(דורית היתה בעד כי העיקר ללכת...)

ואז, באמצע הדרך, שיחת טלפון שמשנה את כל התוכניות *אווירת מתח* המזכירה המגניבה(והממש לא נקבהXD) של ידידי היקר מודיעה לנו...שידידי היקר אמור כיביכול להיות מתחת לביתי ועלי להתקשר אליו..

לאחר סוף השיחה...שאלות מצד מילה ודורית-מה? מי? מתי? בואו!!

ואז מילה פותחת בריצה לעבר ביתי...בזמן שדורית אחריה ואני מנסה להסביר שצריך לעצור ולהתקשר..

אחרי חצי דרך מקשיבים לי..

צילצול קצר אמודיע לנו שהמקום מפגש בכלל במקום אחר..

ריצה מטורפת מצד מילה... ניסיונות ריצה מצד דורית ואמ...ניסיון לתרמן את דורית לרוץ..כי מה אני אשאיר אותה מאחור?

ואז~!!!

דמות נוספת מצתרפת לרגעים אלו, ה"ידיד"(יש סיבה למה אני מכנה אותו ככה...)

אלו היו תחילה דקות מעניינות, של מתח וחרדה מצידי..ואולי בקטנה מצד האחרים אבל זה עבר בשלום..

החלק הקשה עוד מקדימה..

זיכרונות העבר מכים חזק בסיטואציה ולא נותנים להרפות, כאילו בזה הרגע נשיא רוסיה ונשיא גרמניה מתחילים לדבר ומכניסים רגשות מתקופת המלחמה..

בסוף, זה ניראה שהכל עבר בשלום, לפחות מצד שלושה צדדים..

אחד נפגע..

נפגע מהכדור שהוא פלט בעצמו...

מובן, שבסוף היום, אני, מחליטה החלטה שצריך להפסיק עם זה.. הבעיה היא, שרק שלושה אנשים יודעים להפסיק ממה..ואחרים מנחשים..

לא, לא להפסיק מהמלחמה בסיטואציה, אלא להפסיק עם קשרי החוץ הגרועים... הנשיא ושר החוץ לא מתפקידים והמודיעין בכלל מנותק..

זה גורם לבעיות בכל המקומות ואף רחוק יותר...גורם לרוסיה ולגרמניה ולהתחיל מלחמה נוספת...

זה נשמע כמו סלט של מילים, אבל יש משמעות..

ורק החכמים, שיקראו כל משפט טוב טוב, ידעו שלכל מילה כאן יש הקשר..

והחלטתי, אני פותחת במלחמה משלי נגד רוסיה... מי שלא מקשיב לי ובוגד, לא יהנה מזה יותר מידי...

__

אתמול יום ראשון..לא סתם יום ראשון..

יום ראשון האחרון לש.פ. עד ה6.9 איזה כיף!

מובן שגם היה שמו"ץ..לעזור ליואל היקר עם הקליקים, היה כיף להיות חייל בריטיש..

ובערב, מי אם לא-ערב מועצה...

חזרה הביתה מאוחר ולישון

והיום?

טוב...היום הוא כמו כל יום...

רק שסוף סוף יש לי זוג משקפיים חדש! וסיכות לשער..והכי חשוב! דיסקים לצריבה!

סוף סוף אני יכולה לצרוב סרטים על דיוידי ולראות את זה בטלוויזיה.... וזה עובד! בדקתי-וזה טוב!

לפינת הלא קשור>>>בזמן האחרון אני חולמת על מלחמות...וולדמורט, אבא אמא...ועוד משהו לא ברור...

-מעניין איזה יום יהיה מחר..

-מעניין למה השיחות נגמרות ב..לא נגמרותOO ולא באמת מתחילות..

-מעניין האם באמת יתבצע הנס הכפול..?

-בא לי כבר הארי פוטר!

-ובא לי גם לקרא מולד ירח...

-אני לא היחידה שרואה חצויהOO לשם שינוי..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

ממש האורגזמה הכי חזקה...

אני לא יודעת איך זה קורה אבל זה קורה..

וזה לא קורה תמיד, רק שהוא ממש טוב זה קורה..

התחושה הזאת, של הפרפרים, ההתרגשות..המתח..

אתה מתחיל לחשוב כל מיני מחשבות, לתהות עם עצמך..אבל מבין שאתה חייב להפסיק ולהמשיך כדי להגיע לתשובה. לדעתי, דברים כאלו צריכים לעשות בקבוצה, זה יותר מעניין, יותר כיף יותר מסעיר...

מובן, רבים יחלקו איתי את "המסעיר" לפעמים החוויה האישית חזקה יותר..אבל לפעמים בקבוצה זה פשוט-טוב!

מובן שאף פעם לא ניסיתי קבוצות, טוב חוץ מפעם אחת אבל זה היה בקטנה...

ניראה לי אני אציע את זה מתישהו, ניראה מי יסכים...

חוץ מזה, קבוצה או לא קבוצה... הדבר הזה, זה מטורף..

זה יכול לסחוף אותך לעולמות שונים, למקומות רחוקים..

אתה שוכח בכלל על מה שקורה סביבך, שקוע בפנים, הבעיות נעלמות...

אתם יודעים, אם הייתי עוברת על הקטע הזה, הייתי חושבת שמי שכתבה את זה היא חולת סקס מטורפת...

אבל כמו שלכל דבר יש כמה צדדים, ולכל דבר יש כמה הסברים...ולשפוט אנשים אי אפשר רק מקטע אחד, ככה אתם באמת מצפים ממני לדבר כזה?

מובן, שאני מדברת פה על ספר! ספר טוב..

ספר שיודע לספר את הסיפור ככה שאתה אחת הדמויות, ויהיה לך אכפת מכל רגע בעלילה...

ספר טוב יודע איך לשנות מצב רוח, זה למה ברגעים קשים אני מוצאת את עצמי בספריות..האמתי, רק בזמן האחרון שמתי לב לזה...

אני אוהבת לקרא, תמיד אמרו לי שיש לי דמיון מפותח, והקריאה נותנת לו שימוש יומיומי.. אם זה ספר בסדר אני כנראה אפסיק לקרא מהר, אבל אם זה ספר טוב אבל ממש טוב...אני פשוט לא אצליח להפסיק, וגם אם כן הראש שלי יהיה בעלילת הסיפור, במתח לגבי הציפיה ובמחשבות על מה שיקרה..

זה אפילו מגיע למצבים מביכים שבקטע טוב או בקטע מעניין אני עוצרת את הקריאה, ומתחילה לחשוב על מה שקרה או יקרה ומה לעשות... פעם אפילו התחלתי להתהלך בחדר במעגלים כי הייתי ממש נסערת ממה שקראתי.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה באמת..לדמיין, עם כמה שזה נשמע כמו משפט של ילדה בת שש..

פשוט, לשבת ולהמציא סיפור בראש ולהמשיך ולהמשיך..והחלק הכי טוב-אף פעם לא תדע לאן תגיע..

הדמיון שלי יודע ממש להפתיע אותי, פעם התחלתי לחשוב על דברים שלא רציתי אפילו, וכדי לצאת מזה הייתי צריכה לחשוב על דרך התחמקות וכאלה..

אבל החלק הכי טוב בזה, שכשאתה מודע לדמיון ולכוח שלו, אם תעצום עיניים...תוכל לראות מה שסביבך..

או את מה שתרצה שיהיה סביבך...

_______

 

אני יודעת, לא עידכנתי אתמול-ולי יש ייסורי מצפון על כך..

פשוט לא היה לי חשק וגם טוב אמ...היתי עסוקה במשהו.

מאז שדר באה אלי, היא נתנה לי ספר-דימדומים..לקרא..

לא, אני לא מושפעת מהחברה וכאלה..האמתי זה גם לא בדיוק הז'אנר שאני קוראת-ערפדים? נו באמת...

ראיתי אפילו את הסרט לפני..

א ביום הראשון לא קראתי את הספר, ממש לא היה לי חשק..

ביום השני קראתי פרק למרות שזה ממש שיעמם אותי...זה היה ממש כמו שזכרתי מהסרט וזה היה משעמם כל כך...

ביום השלישי ניסיתי לקרא שוב..פרק שניים-לייתר דיוק אילצתי את עצמי לקרא.. אבל אז הגעתי לחלק מעניין כזה...

וברביעי.. אוקיי ברביעי היה מהפך! קראתי לי... וזה פשוט היה מרתק! קראתי וקראתי וקראתי..לא יכולתי להפסיק...וכשהפסקתי עשיתי מה שהיה רשום בהתחלה! הופתעתי מעצמי ומהעלילה..

ושום ביקורת לא איכזבה אותי...הסרט באמת לא שווה כלום ליד הספר..

פשוט, קראתי וקראתי כ-ל היום! ידעתי שאני אפגש עם דר היום אז רציתי כבר להחזיר לה את הספר-ולסיים אותו!

ולשמחתי גם הצלחתי-400 עמודים ביום בשבילי זה מרשים..לא כי אני יכולה אלא כי מזמן לא מצאתי ספר טוב כל כך.. לא אחרי הארי פוטר כמובן.

אז אחר הצהוריים, מצאתי את עצמי רואה שוב את הסרט וכל כך התאכזבתי-הוא גרוע! ממש גרוע! העלילה..מעצבנת-הדמויות עוד יותר..

לפחות אדוארד ניראה איכשהו יפה אבל הבלה שם... נורא..

אני כבר מצפה מדר שתביאי לי את השני... כי אני במתח מטורף!

אם כבר דר, הייתי אצלה היום...היה נחמד^^ ראינו את הסרט "הנבואה, והסוף כל כך מבאס! הסרט עצמו הוא גאוני אבל הסוף מבאס..ה פשוט הרסו את הסרט ככה...

אחר כך הזמנו אוכל-טעים אבל..וואי! לא הצלחתי אפילו לסיים!

איכשהו...גם אחרי שאכלתי חצי מהמנה, הצלחת עדיין היתה מלאה...ואני רצינית!

עדיין בא לי להקיא...

 

 

לפינת הלא קשור>>>> המצב רוח שלי הוא כמו רכבת הרים מטורפת! תוך חמש דקות הכל משתנה..

-לטוב ולרע..

-כל הסיפור הזה של דימדומים גרם לי לחשוב ממש כמו נערה מתבגרת-ומתי יהיה תורי?

-ניראה לי יש בעיה עם ה..פיסת בד שהגיע עםהמחשב...היא לא באמת מנקה!

-הייתי רוצה לכתוב פה עכשיו רמז למשהו..למישהו...אבל אין לי מה להגיד.....השאלה אם לכם יש?

-המחשב שלי מהיר, וגיליתי את זה רק שעבדתי עם המחשב של אמא שלי...לדעתי זו הוחכה! כי אני מרגישה שאין הבדל במהירות בין הישן לחדש...וזו הוחכה שהישן מהיר רק כשאני משתמשת בו...

-אמא שלי קטנונית..

-בזמן האחרון יש לי צריכה חזקה לנוזלים ומתוק..ככה שאני משלבת בין שניהם ושותה המוןןן מיץ....אבל אני צריכה יותר מים..רק הם קרים לי מידי..

-בא לי כבר חורף..אבל חורף עם חופש...

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תקווה-לאבד...ובעצם-לא!

אני לא מאבדת תקווה.

תקווה, היא הדבר המופלא הזה שבזכותו יש לנו רגעי אושר חזקים.

אין רגע שמח יותר מלדעת, שיש לך תוכנית בראש שתתבצע רק על תנאי אחד, ויש לך תקווה קלה שזה יקרה ובסף זה קורה..

אין שום מעשה שאנו עושים שאפילו תקווה קטנה מאוד לא משתתפת בו, זה פשוט דבר אנושי ומופלא.

בזכות התקווה הזאת, אנשים ממשיכים להלחם, ומי שממשיך מגיע למטרה..

הבעיה בתקווה הזאת, שלפעמים הזמן הוא ארוך והתקווה קטנה...

אני כמעט בטוחה במאה אחוז שהתקווה היא כמו פנס קטן במנהרה חשוכה שעוזר לך ללכת קדימה..

כשהסוללות מלאות, הפנס עובד חזק ורואים יותר דברים ויותר מתקדמים, אבל אם המערה ארוכה, הסוללות נחלשות ולא תמיד יש גיבוי...

משום מה,יש ליה רגשה שדיברתי על זה עם מישהו, על הפנסים והמנהרות...זו היתה שיחה מרתקת...

 

אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול, זה אנשי ה"דווקא" אלה שיש להם תקווה, אבל הם מפגינין חוסר תקווה ועושים דווקא כזה, לפעמים לא באמת עושים דווקא, אבל עצם המחשבה זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה..

אנשים שלא יודעים להאמין, אנשים שמאבדים הרבה..אני לא אוהבת אנשים כאלו, הם יכולים לעצבן אותי..

 

אם יש אנשים שאני יכולה להעריץ, זה אלו שלא מאבדים תקווה וממשיכים, אלו הם שיזכו לחיים שמחים...

 

התקווה היא המפתח להצלחה, אבל הסבלנות היא זו שמסובבת אותה בדלת...

 

___

בהתחלה, לא היה לי ממש חשק לכתוב, לייתר דיוק לא היה לי על מה...

ואז כשהיה לי, לא רציתי, וכשרציתי הייתי עצלנית..

אבל משום מה, כשעברתי על הסטיסטיקה...ראיתי את הכניסות, וזה דיי...הפתיע אותי שמידי יום נכנסים אנשים גם כשאין פוסט חדש...למשל היום, עד כה נכנסו 17 אנשים....יחסית לבלוג זה המון...

והאמתי, אני לא באמת מבינה למה...

לא באמת מוצאת פה משהו מאוד מיוחד..

כן הוא מעניין, ומידי פעם אפשר למצא פה ושם הברקה אבל, מידי פעם....

 

 

היום הזה, היה יום ממש מוזר..

עברו עלי המון מחשבות ומסקנות..

התחלתי לקרא את הספר דימדומים, והאמת מוזר לי לקרא ספר שכבר ראיתי את הסרט...אבל כמו עם הארי פוטר, אני לא אשתעמם כל כך...

הספר יפה בינתיים, טיפטיפה משעמם אבל זה כי זו רק ההתחלה..

(מחשבה שעוברת בראשי כרגע זה שמי שקורא את זה בטח חושב שאני א.מושפעת ב.אוהבת ערפדים.....שיחשבו)

היה גם שמו"ץ היה נחמד...זה הזכיר לי את הסמינר בעירונוער....זה היה ראבל הרבה יותר קל כי היינו קמצ יחסית אבל מצחיק, עם כל היצורים..

ובערב, בדרכי חזרה קפצתי רגע לדורית..

וואי הדירה ההיא ממש ענקית, עכשיו אני מבינה למה היא כמעט הלכה לאיבוד... אבל הגג שווה...

כמובן שאחרי זה הלכנו לשני אבל גם אצלה היה נחמד...

ממש יום "נחמד"?

כן...ממש...

 

אני לא אוהבת שמזכירים לי דברים מהעבר, במיוחד כאלו שמכאיבים..כי מה שהיה היה...ומי שמזכיר לי את מה שהיה כניראה לא סומך עלי מספיק...

לפינת הלא קשור>>>>>לבכות זה משחרר....

-אני לא בכיינית..

-אייסי טוואר זה ממכר...

-ניראה לי אני קובעת לעצמי חוקים...לא להיות על המחשב עד השעה שמונה בערב במשך כל הקיץ...אלא אם זה מקרה חריג...

-ילדת פרא, סרט טוב...

-אל תשוו את עצמכם לאחרים אם ברצונכם לדעת מה הם חושבים

-שופטים אותי מהר מידי לדעתי...ומי שמכיר אותי יודע...

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סכנות-בעד נגד-באסה..+סיפורי אש!

לפעמים לזרום בלי לחשוב על כל התוכנית, ובדקה התשעים למצא רעיון-זה כיף!

זה כמניס אנרגיה לחיים, פחד, סכנה...

וסכנות זה משהו שאני אוהבת כי..זה מוסיף פלפל לחיים!

כל ההתרגשות, האדרנלין, הכול או כלום...

אין מדהים מזה ואין גרוע מזה..

נכון, לרוב עדיף לחשוב לפני כל מעשה, אבל לא תמיד...

כל הכיף זה לקחת את הסיכון המטורף או הפחות מטורף ולהנות מהחיים...

חיים הרי רק פעם אחת, למה צריך לבזבז את זה על מחשבות כל הזמן?(כדי להגיע להישגים שרצינו..) אבל עוצמת ההנאה תהיה חזקה יותר אם זה יוצא ספונטני(ואם לא, עוצמת הפגיעה תהיה קשה..).

מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא מרבה לא לחשוב המון...אבל מי שמכיר אותי הכי הכי הכי הכי הכי טוב(במילים אחרות, אני..) יודע שהמון דברים שאני עושה זה לא תמיד מהחשיבה..

מובן, זה נתון לוויכוח עצמי כרגע, כי כל מעשה שלי נלווה במחשבה, אבל אין כיף יותר מלתת לאחרים תחושה שהכל היה מתוכנן מראש והכל בידיים...

לא שזה לא נכון, זה נכון..אבל לא תמיד, ואתם, האנשים הקטנים.. לא תדעו זאת לעולם מתי קורה הספונטני...אלא אם אתם מפסיק חכמים, אבל אני בספק...

 

נכון הקטע למעלה דיי מעצבן? מציק כזה לקרא? יש בו מן האמת ויש בו מן השקר...

אני לא כזאת, אני לא מדברת ככה..

אבל אני כן מרגישה ככה..

זה לא שאני חושבת שאנשים הם לא חמכים, וקטנים ואני הכי חכמה והכי טובה והכי מתוחכמת..אני לא.

מה שרציתי להראות, שכמה שהקטע הזה ניראה תמים, הוא בעל מחשבה...

יכולתי עכשיו לקחת את הסיכון, לא להגיד שזה היה בכוונה "מציק" (לפחות, זה מציק לי..אני מרגישה מתנשאת כשאני אומרת את זה..) ולראות מה יהיו התוצאות, אבל יש מקרים שעדיף לא לקחת את הסיכון, מקרים שעדיף לחשוב בהם לפני...

הסיכויים, שבעניין של חיים ומוות מישהו יעמוד ויחשוב יותר מידי עד שזה יהיה מאוחר מידי, נמוכים.

יש לנו בגוף, במוח..משהו שנקרא "ייצר הישרדות" אותו אחד שגורם לנו לסגור עיניים כשמשהו עף אלינו, אותו אחד שכשמישהו בא לתת לנו מכה אנחנו זזים..

ייצר ההישרדות הזה פועל אצלנו עוד מהאדם הקדמון ומטרתו כשמו הוא-לשרוד.

בזכות הדבר הזה...אנחנו עושים כל מיני מעשים אפילו בלי לשים לב, אינסטינקט...

כמו כן, בזמנים מסוכנים חושבים ממש מהר וממש המון..ובדקה התשעים מגיעים לרוב לפיתרון.

(אני מרגישה שאני מנוגדת בדעות שלי  אבל נסו לחבר זאת...).

מה שלדעתי הכי מופלא בייצר הזה, שאם נגיד מישהו ירה בך בזמן סכנה ואתה כולך באדרנלין, לא תרגיש כאב,  יש סיכוי שלא תדע שירו בך..

מובן שבאיזשהו שלב אתה כן תרגיש, אבל אחר כך..

זה למה, המון חיילים בשעת קרב, נפצעים וממשיכים לפעול וזה, כשיש להם ירייה איפשהו..

 

אבל אני, אני באמת אוהבת סכנות, יש משהו מרגש והתחושה הזאת, שכשזה נגמר...

זה למה אני רוצה לעבוד במשהו משטרתי, כמו בלשות וכאלה...לא רק שזה מעניין זה גם ניראה לי כיף..(אני יודעת, זה גם קשה ומסובך וכאלה..אבל אני  מוכנה לסבול את זה..)

 ___

החלטתי שאני לא קוראת את מה שכתבתי כי אני יודעת שאני אצרתך לשנות את זה ומשהו שם לא בסדר, לפחות, זה מה שאני מרגישה...

 

וואי, היום שברתי שיא עצמי, קמתי מאוחר! ב-11! זה היה ממש מוזר..

זה לא קורה..

אבל זה לא מה שכל כך מעניין ביום הזה..

קודם כל!

בדרכי לעירונוער עברתי ליד המון אנשים שמתסכלים על בית, וממש המקרה היתה שם כבאית-הנחתי שהיתה שרפה(מעניין איך הבנתי את זה?)

בדרכי שמעתי מישהו אומר "הגז היה דלוק" ומישהו אחר אומר "המכונת כביסה עשתה קצר" חיברתי את שניהם ויצא לי...טוב, הבנתם..

ואז חשבתי"יוו אני אחזור הביתה ואספר לסבא שלי והוא יהיה מודהם!" בדרכי חזרה הביתה, ראיתי גם איפה בדיוק היה אש... מובן שלא ראיתי אש, ראיתי רק שחור ושחור, ובגדים אחרי כביסה-בשחור.

וכשחזרתי הביתה, לפני שפתחתי את הפה סבא בא אלי ואמר "יאנה! ראית מה קרה?" אני:"כן.." דודה:"בזכות סבא שלך שמו לב!" סבא:"כן..אני הולך לי...פתאום לנגד עיני היה פיצוץ וטריסים עפו לידי...ישר התחלתי לצעוק כדי שישמיו לב(הוא לא מדבר עברית..אין לו אופציה אחרת..) ואיזה אישה אחת ראתה אותו צועק ומצביע..התקשרה למכבי אש וההמשך כבר ידוע"

מסיפור מעניין זה הפך לסיפור גבורה של ממש...

 

מי נתן לסבא שלי להכניס תנור לתוך חדר לבד? מי? ידוע שמשהו עלול להשתבש...במקרה הזה, הזכוכית תשבר...

 

וואי, היה לי היום ש.פ.וכמו תמיד מעניין וזה..אבל בזמן האחרון היא נותנת לי המון לכתוב, וזה מבאס..

כי אין באמת נושאים מעניינים, מחרטטים נושאים...וזה שיש לי דימיון מפותח(לדעתה..) לא אומר שזה קל להמציא סיפור שיהיה קשור למארוך, אוהב מוזיקה וחשמל...

והפעם היא גם נתנה לי המווון שיעורים=אבל אני לא מתלוננת, החוברת מעניינת..אני אפילו מחכה לעשות את זה..הפעם זה על מכתב שרשרת-מעניין...

 

 

לפינת הלא קשור>>>השיא שלי באייסיטוואר!!! 407!!!

-ועם קוד מיוחד 427!!!

-אני יודעת מה מגיע אחרי העצים....עמודים חומים! ואחריהם עננים! וואי זה מגנייב התמכרתי לזה..

-התמכרתי גם לפריסל.....ואף ניצחתי

-כמו כן ניצחתי גם בשחמט את המחשב! (עזבו שזו היתה רמה ראשונה...זה היה קשה!)

-ציציאנהXDDDD

-בזמן האחרון אני מרגישה כמו השיפוצניק/תכנאי מחשבים/חמשלאי/מקצוע תיקון כלשהו...כל יום מביאים לי בעיה אחרת...

-אני באמת מרגישה שמסתובבים פה סודות באוויר שאינני מכירה..דברים מוזרים מתרחשים...

מה זה חבר אמיתי?

תמיד אומרים שאפשר לדעת הכל על בן אדם על פי החברים שלו, האומנם?

כן, האומנם..

אני מסכימה עם המשפט הזה, הוא ממש נכון ומתאים לחיינו כמו קוביות של לגו.

אני לא מהאלה שאומרים "אאמין כשאראה" אבל ראיתי ואני מאמינה לזה..

כשזה קרוב אליך, ואתה במצבי אי אפשר להתעלם מזה.

וחברים זה משהו ממש קסום ומופלא שכשיש לך את זה אתה נאחז בזה, חזק ולא מרפה..לפעמים האחיזה הזאת אכן גורמת לכאבים אצל האחר ולפעמים אצלך כי מתחיל לפעמים לכאוב ביד...

מובן שלא כל החברים ככה, אני מדברת בעיקר על החברים הכי טובים או סתם חברים טובים, כאלה שאפשר לסמוך עליהם, כאלה שאפשר להתקשר אליהם בשלוש לפנות בוקר..

ניראה לי בן אדם בוחר את החברים שלי, כך שיהיה להם ולו תכונה אחת הדומה לו, וזה הגיוני..

חפשו חבר שאין לכם מכנה משותף אחד..ניראה אם תמצאו, ואם כן ספרו^^

 

עריכה

 

בכל פוסט יש את המגיב החכם...הפעם זה מישהו שאין לי מושג מי זה...אבל יפה הוא/היא דיברו..

"

ללא שם , 12:59 5/7/2009:
<!

>

חבר אמיתי.... חבר אמיתי כמו שאמרת זה מישהוא שאפשר להתקשר עלין בשלוש בלילה, אחד שאפשר לסמוך עליו, חד שיעשה בשבילך הכל אפילו אם תחשוב באותו רגע שזה לא הדבר הנכון.
חבר טוב יודע מה אתה צריך, אבל הם מאד נדירים האנשים החכמים האלה.
זה למה לכל אדם יש מקסימום שניים.
חברים כאלה זה משהוא קסום, הם אף פעם לא יפגעו בך רק ידאגו לטוב.
אין ממש חברים, חברים טובים, וחברים ממש טובים- יש רק חברים(מדי פעם יותר מקשיבים ופחות מקשיבים) וחברים אמיתיים."

___

וואני אני מרגישה רע עם זה שלא עידכנתי אתמול, אבל לא היה לי זמן...

מדוע?

כיוון שאתמול, בערב...מצאתי את עצמי בבאולינג...

עם דר, ספיר, גלית ואייל....

כן היו צחוקים, כן היה נחמד..כן הבאתי את חדווה ויש תיעוד וכן...עד עכשיו כואבות לי האצבעות מהשבע ההוא!

ואכן הפסדתי בגדול, מה שמוזר כי ביום ההולדת שלי הצלחתי בגדול!

אבל נו, ככה זה...הכל טוב ורע...

וציצייאנהXD

חח זה היה רגע מביך ומצולם.... ולא, לא כמו שזה נישמעXD

היתה מצלמה, היתה גלית... היה פועל... היה יאנה..והיו קולות רקע...בינהם "ציצייאנה#$%# " *קול מרושע* XDDזה היה גדולXD

היה גם גלידה-טעים...

והיה הביתה לישון-לקום מוקדם...לא להרדם...

לנקות, להחליף מקומות למחשב ו..............דר באה!!

חח היה כיף, היה על מה לדבר........

 

 

לפינת הלא קשור>>הפוסטים החכמים מתקצרים...

-מה הייתי עושה בלי חדווה?

-העכבר של המחשב לא נוח...

-יש אנשים שהשיחה יותר זורמת איתם ויש כאלו שלא...

-אני חייבת לנקות את החדר

-רומאיו ויוליה זה כל כך מעצבן! למה הם מתים בסוף?! והסרט עוד יותר מעצבן...

עד לפעם הבאה

ביי ביי

למה לא להאמין לי?

אני לא מבינה משהו, עם כל מה שקורה סביבי וכמה שאני לא אשתדל יש לאנשים נטייה לא להאמין לי..

כאילו, מה אני משקרת? אני לא מספיק חכמה? אמינה? יש לי רצון לשקר? זה לא באמת יעזור לי...

ואם כן, אני כנראה הייתי עושה את זה בדרך שלא הייתם שמים לב אליה..

זה פוגע שמישהו לא מאמין לך, במיוחד כשאתה מתחיל לחשוב "ואם זה היה עיניין של חיים ומוות, מה אז?"  אבל עם שאלות כאלו  לא נגיע לשום מקום. משום מה, זה משהו שממש חשוב לי, שמישהו יכול לסמוך עלי שאני לא אשקר כי אם מישהו שלא מאמין לי, אז האמתי...אני אתחיל לשקר לו מסיבה פשוטה-אני מגשימה את מה שנאמר עלי גם אם זה לא נכון. וזה לא שאני רוצה לשקר, מה זה עוזר לשקר? אולי פה ושם זה יכול לעזור אם זה שקר שנועד למטרה חיובית(כי יש דבר כזה...שקר שקל לסלוח לו..אבל זו כמובן שדעתי)  אבל לשקר על דברים אמיתיים? למה?

להאמין לבן אדם- קל לעשות אבל כולם מפקפקים.

נכון, יש אנשים שצריך לפקפק בהם אבל לא בכולם ועל סמך מה מפקפקים? עד שאין לך הוכחות אני לא חושבת שצריך להפסיק...

הדבר השני שחשוב לי, זה שיקשיבו לי, למה?

זה קל.. אני גם ככה בקושי מדברת אבל כשאני כן אני מצפה לאותה מידת הקשבה שלדעתי, אני לא מקבלת אותה כמעט...

חבל..

אבל תאמת, אף פעם לא הבנתי סיבות של אנשים אחרים לא לסמוך עלי, למרות שעליתי על משהו אחד.

רוב האנשים בעולם שמים את עצמם במקום האחר וחושבים שככה כולם פועלים, כמוהם-וזו טעות..

מי שמגיב בצורה אחת, אחר מגיב שונה...

אם אתה אומר "בננה" אחרי "שוקו" זה לא אומר שכולם ככה..(כן, זו דוגמה...לא נראה לי זה הגיוני).

אנשים מאמינים למה שנוח להם להאמין ומה שהם מכירים, מי שלא פתוח לסביבה ולא רואה ... ייחסר לו משהו בעתיד.

 

___

אוקיי היום מצאתי את עצמי קמה בבוקר בשעה שבע..ואומרת לעצמי"וואי אני עייפה, נלך לישון עוד קצת.." ואז..קמה בתשע "נו, חמש דקות לא יזיקו.." ואז... תשע וחצי "שיט! יש לי חצי שעה%$^$^$@"

כן, ככה התחיל היום שלי, בחישבות מטורפות איך אני אגיע לגלית.

___

OMG אוקיי....מפחיד? או מוזר..? לא חשבתי שזה יקרה...

אבל כן..

אבל וואיOO

ועכשיו אני מרגישה קצת מתחרטת מהתגובה שלי... כי ממש הייתי בשוק, ולא יכולתי באמת להגיב כמו שצריך.....=-=

לא חש/בתי שזה יקרה ככה..ידעתי שזה יקרה אבל, ככה? אוף...

ואווףףף למה הייתי בשוק? זה לא טוב... לכל דבר יש מניע וכל דבר משפי גם אם לא עכשיו..ואם תגובה אחרת זה יכל לשחק לטובתי אבל לאאאא........

___

 

בסופו של דבר מצאתי את עצמי כרמזור מהלך(על פי ההורים שלי "מה זו ההתאמת בגדים הזו?!" )הלכתי לתחנה..תפסתי אוטובוס והגעתי לפני יואב ועדו!

(שהגיעו דקה אחרי...)

דרך אגב..גיליתי שהרחוב הזה עקום!

אצל גלית?

היו צחוקיםXD

ובחזרה הלכנו ברגל...בחום

חזרתי..ראיתי..הלכתי

לקן

היה .....נחמד

גיליתי דברים מענייניםXD

אמ..הביתה..לנוח

לדבר עם אנשים שחשובים לך..

שיחת טלפון לא תפויה בכללOO

לפינת הלא קשור>>>>>חם!!!!!

-אוטובוס זה דבר שמאחר...

-חלקים מסתדרים לי בראש....

-חםםםםםםםם

עד לפעם הבאה

ביי ביי

אין לי רגשות? בטח...ממי אני שאעצור אתכם

"היא אומרת זה טוב, זה ההפך מרע,
ידיים למעלה היא אוהבת אותך..

היא אומרת תבוא אפילו כשרע
 ידיים למעלה....."

וואי, אני ממש אוהבת את השיר הזה..הוא משקף המון, כל מה שרציתי להגיד במנגינה יפה, קליפ עצוב והמון אבל המון שורות מדהימות.

אני לא אתחיל לנתח את השיר, זה ניראה לי קצת מוזר לנתח שיר.

אבל זה באמת שיר יפה...

אם הייתי יכולה, הייתי בוכה ממנו...

אבל אני לא, אין לי הרי רגשות, נכון?

מפגר מי שאמר את זה..

אם לאדם אין רגשות, כמו שצויין בפוסט הקודם, הוא לא חי...

אז איך אפשר להגיד שלי אין רגשות? אז מה אם לפעמים אני לא מראה אותם? אז מה אם אני מתחבאת בים מסכות? אז מה?

יש לי סיבות שבשבילי מוצדקות אבל בשבילכם הן לא קיימות.

אני לא באמת עצובה ודיכאונית עכשיו בגלל זה..

אני גם לא ממש דיכאונית, אולי קצת עצובה אבל מי שמכיר אותי טוב יודע שאני ועצב לא נמשכים הרבה זמן ותמיד אני אמצא משהו לעשות בעיניין.

לפעם להסתכל על החיים שלי זה כמו להסתכל בעיתון בארץ, יופיעו בו כתבות מכל התחומים, אבל הכי חשוב יהיה באמצע בכותרת גדולה, אבל כמו בכל העיתונים צריך לפתוח ולקרא כדי לדעת את הפרטים ולא מספיק להסתכל על השער...

משהו שרבים מאיתנו לא עושים..

אבל החכמים שבניינו, רואים חדשות או נכנסים לאינטרנט, הם אנשים שאני מעריצה..

הם יודעים יום לפני כמעט הכל וזה מספיק.. הייתי אומרת על עצמי  אבל אני לא יכולה לדעת אם זה נכון..

אם היו שואלים אותי, מה הסיבה הכי טובה להקשיב, הייתי עונה "הזדמנות לברוח לעולמות אחרים"

זה למה אני אוהבת ממש להקשיב לאחרים..

זה וכי אני לא אוהבת לדבר, כשאני מדברת יוצאים לי משפטים שלא רציתי לומר ואני צריכה המון זמן לחשוב על ניסוח טוב למה שאני אומרת...

אפילו כאן בבלוג, להסביר את עצמי לא תמיד אני מצליחה אבל ניראה לי העיקרון לרוב עובר..

___

אז, תחילת חודש...

לדעתי ממש טוב לציין שההתחלה הזו, מתחילה בצד ימין!

14 כניסות לבלוג עוד לפני שעידכנתי זה התקדמות..שלא לדבר על אתמול שניראה לי בכלל שברתי שיא בבלוג...36!

גם בכללי, זה היה יום נחמד, למרות שאני מרגישה שישנתי קצת...נסעתי על אופניים, הייתי במחשב, ראיתי סרט מוזר..

אם כבר סרט מוזר, הוא באמת היה מוזר!

כאילו, יש שם זוג הורים שבסוף הסרט מוצאים את בתם שנאנסה וכאלה ואז מגלים שאנשים שהם מארחים,, הם אלו שעשו לה את זה..אז...בחמש הדקות האחרונות הם רוצחים אותם... סתם...יכלו לברוח אבל לאאאאא רוצחים.... זה לא אמור להיות הפוך?

אבל סרט נחמד...(במובן של, שווה צפיה ולא במובן של "יש שם פרפרים ודם יאי!" )

 

וואי, ויסטה באמת לא יכול להפעיל המון תוכנות-למשל סימס 2... והיום גיליתי את זה..

מה עכשיו אני אעשה עם הדיסקים(שהכי חשוב שם שרוט לגמרי, שבור ועדיין עובד!  ואני רציניתXD)

אם כבר מה אני אעשה..מה אני אעשה בקשר לעבודה? עדיין לא מצאתי, נגמרו לי המקומות לחפש ואני נואשת... הדבר היחיד שיש לי זה החלום שחלמתי שאני מוצאת עבודה..והמושג "בחלומות שלך" מתאים לי ברגע זה...

אני עדיין צריכה למכור את האופניים..(תרגעו, הישנים..)

 

 

לפינת הלא קשור>>>מה אני אעשה מחר?

-אנשים לא משתנים אלא הם בצל הפוך..

-מי שחשוב לי יודע את זה, ומי שממש חשוב לי מפקפק בזה...

-מעניין איך יהיה החופש הזה...

-וואי, התמכרתיי לשולה המקשים!

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

רגש עם רוע, כאב וסבל...

כשהחלטתי לחשוב על נושא חדש, לא היה לי רעיון..אמרתי "נזרום"

אבל עכשיו..עכשיו הכי באר לי זה...לדבר על אחד הרגשות הכי קשים, כואבים, אכזריים, עצובים..

הרגש הזה שבאיזשהו שלב בחיים אצל כל אחד אתה מקווה שהוא לא היה קיים.

אין אף אחד שאני מכירה או שמעתי עליו שלא מבין על מה אני מדברת, גם אלו שתמיד חושבים רק על עצמם יבינו אותו..

זה רגש כזה כללי כל כך, הרסני כל כך ועם זאת, יש משהו ברגש הזה שהופך אותו לכל כך מיוחד.

אני יכולה אפילו להגיד שאפשר לדמות אותו ל 'תיבת פנדורה' הוא פשוט מתאים להגדרה..

מובן שרבים יחלקו איתי בדעה שלי, זה רגש עם מלא דעות ורעיונות אבל בסופו של דבר, כל הרעיונות האלו והדעות השונות, ביחד זה מה שיוצר את הרגש המדהים הזה.

לדעתי, הרגש הזה זה הדבר היחיד בכל העולם שגורם לך להחליט החלטות, אם לא היה את הרגש הזה לא יכולנו. לא היה שמחה ועצב, כעס ורוגע, עצבנות... לא היה..

כי ככה זה עם הרגש הזה, מהרגע שנולדים הוא קיים...וברגע שהוא יוצא לעולם כל שאר הרגשות יוצאים איתו. 

גם יש ברגש הזה קצת מהאירוניה, מי שלא מרגיש אותו איך שהוא רוצה מקווה שיום אחד ירגיש..ומי שהרגיש... טוב פה זה כבר נתון למחלוקת או שהוא מקווה שזה ייגמר ולא יחזור...או שהוא מקווה שזה יחזור טוב יותר.. כל אחד ומחשבותיו.

זה מוזר שאנשים שונאים את הרגש החשוב הזה, זה כאילו שהם ישנאו את עצמם וירצו למות...

לכל דבר בחיים יש שני צדדים לפחות ואני אומרת את זה כי אנחנו חיים בעולם תלת מימד והדבר היחיד שיש לו שני צדדים זה הקווים, ממש כמו האותיות כאן...

הרגש הזה, זה גם רגש כזה שיש לו כמה נושאים, הוא לא קבוע בכולם הוא משתנה מאחד לאחד...

כמו שהוא משנתה בהרגשה עצמה.

הרגש הזה הוא חם, ולפעמים לוהט עד כדי כאב...ולפעמים קר כקרח, משנה את המצבי צבירה, כמויות... הרגש הזה זה מה שמניע את העולם שלנו לא להיכחד ישירות ומה שמניע אותו להתקדם בחיים.  מצחיק...זרק מתוך רגש אנחנו חיים כי עובדה אצל בעלי חיים זה טיפה אחרת...

את הרגש הזה, בדיוק כמו כולם, אני יודעת איך הוא פועל בבסיסיי התחומים ואני יודעת שבכל התחומים האלו הוא משנה את עצמו לטוב ולרע..

הייתי מגדירה את הרגש הזה כשחור ומסיבה אחת פשוטה-אהבה זה בדיוק כמו הצבע השחור, קולט את כל הצבעים ולא מחזיר... ממש כמו האהבה שקולטת את כל הרגשות ולא מוותרת אפילו על אחד.

 

יכולתי למצוא פה משפט מחץ טוב יותר, חזק יותר..

אבל איזה משפט מחץ מקורי אפשר לתת לרגש שהכול נאמר רק מלהגיד את שמו?

 *התגובות לדבר הזה..מעלות מחשבות-מציעה לקרא...(התגובות בפוסט כן?)

____

כן, יש לי דלקת גרון וירוסית, כן אסור לי לשתות קר וכן אני בכל זאת שותה..

וכמובן-זה לא אמור לעניין אתכם ממש..

אבל בזמן האחרון ממש חם...ואני גם ממש עייפה ובא לי לעשות המון דברים והעייפות והחום מונעים זאת ממני בכוח.

באלי אבל במיוחד לקרא, באמת מזמן לא קראתי(שלושה ימים קשים!) אבל הספר האחרון היה ממש נחמד..

גם שמתי לב שאני השתנתי בזמן האחרון..זו תקופה כזאת שאני עוצרת רגע ובודקת מה קורה..

גם הגעתי למסקנה שיש כמה אנשים שאני לא יכולה לחזור איתם אחורה וגם לא להשאר ולדבר..אני חייבת להמשיך איתם קדימה כדי לנסות לפתור את מה שקורה..

לא שיש יותר מידי בעיות אבל כשהקשר רופף צריך גיבוי ומשום מה, למרות שאני יודעת מה לעשות דווקא איתם אני מתקשה מסיבות לא ברורות..אני צריכה למצא את התשובה.

 

לפינת הלא קשור>>היה פה משהו מגניב..

-וואי אתמול באופן רשמי היה יום טיפוסי לבלוג..

-לאט לאט חוזרים לשיגרה של לפני שנה..

-אני מדברת יותר מידי על עצמי או שזו רק אני?

-אם למישהו יש פיינטשופ עם קראק-דברו איתי!

-זכרונות קשיםם באיזשהו שלב נהפכים לרכים...

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי