עבר-הווה-עתיד בראי העין הכחולה

ככל שהזמן עובר, ואני באמת מצליחה להתגבר על הקושי הזה, לא לכתוב, פתאום משהו בבום מחזיר אותי אחורה..

אני עוברת לי כרגע בין הפוסטים הישנים בעיקר.. נזכרת בכל האירועים, מעלה רגשות.. 
ות'אמת זה צובט בלב קצת, החוסר עידכון שלי...ששום דבר לא מתעדכן ששום דבר לא זז כאילו, נעצרו לי החיים.. 

מעטי יודעים שסגרתי את הבלוג רשמי וקבוע, חלקם ם באמת באו ושאלו למה, תשבותי מן הסתם היתה-אין לי זמן..

מה שנכון, אין לי..לא משנה כמה ניסיתי והשתדלתי ברגעיו האחרונים זה לא ממש הלך...

זה כואב לסגור אותו.. 

כל כך בא לי לפקוח את העין הכחולה ולהתחיל לכתוב..לכתוב ולכתוב... ויש לי המון!

לאור העובדה שזה הבלוג שלי..

ניראה לי זה גם מה שאני אעשה.. 

אין כמו הכתיבה, וזו הדרך הטובה היותר לתעד דברים מלבד זיכרון האדם(שגם הוא נעלם לפעמים..) 

למקרה ומישהו תוהה, לא, אני לא מהאלה שסוגרים ופותחים את הבלוג כל שלישי וחמישי... 

__

תקופה קשה זו..ארוכה בעיקר אבל הסוף, עוד שניה כאן..

אני כבר יכולה פחות או יותר לנשום לרווחה וליפול לתוך ידיהן של הבעיות היומיומית שכל נער ונערה בגילי חווים. כל החששות ממבחנים ובחנים, הכנת שיעורים, ציונים טובים או לא, ריבים טיפשיים עם חברים, אהבות חדשות, אנשים חדשים, יציאות ובילויים וכל שא הדברים הרגילים..

סוף סוף, החלק הקשה בשנה הוחצי עבר ושאר רק עוד קצת..עוד קצת עד לצעד הבא שלי בחיים..ואני מקווה שהוא, הוא יהיה צעד טוב!

זה נכון..

בסוף באמת הכל מסתדר..צריך המון סבלנות לפעמים, סבלנות ורצון!

כבר עברו כחודשיים מתחילת הלימודים(שקר..שלוש) 

בינתיים הפשע הכי חמור שלי הוא אי החזרת ספר לספריה-אני באיחור של כחודשיים וזה דיי מפחיד לגשת לשם.. 
אני כמובן עדיין מדריכה-קבוצה ו' מדהימה עם חניכים מקסימים שלכל אחד יש סיפור משלו, אישיות משלו, וחלק משלו בחברה שבה אנו חיים.
מדהים לראות ילדים בגילם ואף נמוך מזה בסביבה שבה הם נמצאים-בתנועת נוער שמאלנית וערכית..

אני חושבת שהשומר הצעיר הוא חלק חשוב בהיותם הם -וניראה לי הם יודעים את זה.. 

ואם כבר השומר הצעיר..

אני בתנועה לא כל כך המון זמן, כשנה וחצי לכל היותר ונהנת מכל רגע..אז נכון לפעמים הדרישות גבוהות מידי ולפעמים סתם אין לי חשק..

אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח ובכל פעם שאני עולה על שומרית(או חולצה שומרית) ונכנסת לבית השני הזה-אי אפשר שלא להנות! 

וכמובן יש גם את בית הספר.. 

אז כיתה י' זה לא כזה קשה כמו שחשבתי אך זה גם לא כל כך קל..
מסתבר שלעשות שיעורים זה באמת שימושי-ותאמינו לי, בתור אחת שלא מרבה לעשות אני יודעת מה אני אומרת..

עד כה ציוני לא כאלו גרועים(למרות שאני מצפה לנכשלים בהסטוריה וצרפתית...לא הלך לי משהו) ואף במת'! שעד כמה שאני "אוהבת" את המקצוע הזה(מה לעשות..זה קל..) משום מה לוקח לי שנה שלמה להראות לכולם שזה באמת קל לי.. (במילים אחרות..הציונים שלי מידי שנה מתחילים בחמישים וחמש ובסוף שנה מגיעים לתשעים..)

לא השנה! השנה הפתעתי את עצמי... 

למדתי חצי שעה לכל היותר וגם זה בלי התייחסות לגאומטריה(בידיעה שאני גרועה בו אף מהחשש שהחומר יפחיד אותי..) וגם אני מניחה העצלנות עלתה עלי..
וכשהגעתי למבחן, מבחן קצר, דיי מכשיל בכמה וכמה מהתרגילים..אך כמו שהמורה למת' הפרטי שהיה לי בקיץ היה אומר "צריך להסתכל בפינה!"-הפינה של החדר.. עד היום לא הבנתי למה הוא היה אומר את זה אבל תמיד כשחזרתי לתרגיל מצאתי את הבעיה...אכן, הלך לי טוב בבחינה-ומזה שלוש שנים סיימתי חצי שעה לפני תום השעתיים..מבחן קל לדעתי.. ואכן, הציון שיקף זאת-93 גאה התנוסס על ארבעת הדפים המאוד מבולגנים שלי ולא מסודרים! אך בכל זאת-93 ואני לא מתלוננת! עד כמה שהשגיאות טיפשיות לא מתלוננת! נישאר לי רק להוכיח שאני באמת רואיה לציונים כאלו! למה? כי אין לי מושג איך זה שקיבלתי את הציו הגבוה ביותר כשבכיתה רואים מאוד טוב מי באמת טוב...ואני אולי לא מהכי טובים אבל..זה בטוח לא אני! כולם סתם נלחצו במבחן וקיבלו ציונים שכאלו...
ובכללי? מלבד מת'?

טוב, אני בעיתון של בית ספר-שזה שמהו שאני שמחה ממנו! כבר המון זמן רציתי את זה וניראה לי, לשרת שם במסגרת המחוייבות אישית זו הזדמנות!
לכתוב מחוץ למחשב-נשמע מרתק!
גם ניראה לי העיתון יהיה לא רע בכלל! כבר יש לי כתבה שם! (שזה גם סיפור קצת מצחיק כי הגשתי את הכתבה דרך דורית, חברה שלי, שהגישה לאחראית של העיתון. וכל זה קרה לפני שנכנסתי למערכת.. ומסתבר שהיא לא עשתה 1+1 ולא השינה שזו אני עד שאמרתי לה..) 

ושלא נשכח לרגע את עיניין ההתחברות שלי לאנשים חדשים! לא הרבה-כי אני מכירה את כולם! אבל עדיין.. 

למשל, התחלתי ממש לאהוב את הכיתה שלי, ומיום ליום זה יותר ויותר מצחיק להסתובב אצלנו בהפקה..עם כל השטויות שאנחנו עושים..רק מלהסתכל אי אפשר שלא לצחוק..

למרות שלדעתי חברותי היקרות-או חלקן לפחות לא מקבלות זאת באהבה גדולה את התחברותי לחלק אחר של הכיתה-ות'אמת? אינני חושבת שאני חייבת למישהו דין וחשבון עם מי אסתובב ועם מי לא... לא שזו ביקורת-רוב הכיתה ממש סבבה! רק לדעתי, הביקורת שלי-זה להכיר חדשים ולא להנעל בבועה משלכם..חבל-זה הזדמנות! 

עד שלא תכירו אל תשפטו-אולי צדקתם אך עדיף לא לקחת סיכונים מיותרים... 

ואם כבר החברה שמסביבי-אחד מהחששות הגדולים שלי-שהקשר שלי עם אלו שבעבר הייתי איתם יותר בקשר ייפול..לא קרה, כלומר..אכן אנחנו פחות מדברים ונפגשים ובכל זאת.. כשאנחנו כן ניראה שדבר לא משתנה^^ 

אף אחד לא מושלם-במיוחד לא אני... ואני עושה המון החלטות שהן לא קלות-לא לי ולא לאנשים שסביבי...אני לא אוהבת לפגוע באנשים שסביבי אך לפעמים-צריך לסבול קצת כדי שיגיע משהו טוב... ואני מצטערת אם לא רואים את זה מיידי...

לפינת הלא קשור>>>רגעים טובים הם אלו כרגע אך יש צעדים קרים בשלג שעוד מחכים לי בחוץ..

-אני שומעת...VIVIR כמה שנים לא שמעתי את השיר הזה.... "לחיות-כמו שאני רוצה!"

-מצאתי לי במחשב, את הטקסטים מאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו! ואני עדיין זוכרת את זה! בעל פה!
-אחת הסיבות שנותנות לי הכי חשק לכתוב זה המצב הפוליטי בארץ-כל האיומים האלו של נסראללה ושאר מדינות ערב גורם לי לחשוב...מישהו צריך לתעד את זה! כמו היומן של אנה פרנק! ילדים, נערים שיכתבו בכל רגע... עד כמה שזה נשמע טיפשי-זה משהו שממש מדרבן אותי לכתוב...אני רק מקווה שאף פעם לא אגיע למצב שבאמת אכתוב בתקופה כזאת..

-כן, אני רוצה חיבוק חם ואוהב..אני מניחה שזה משהו שלא כותבים בבלוג שלי, הא? 

-אני מקווה שהכל יסתדר בקרוב..

-איזה כיף זה לנסוע על אופניים כל בוקר!

עד לפעם הבאה..

העין הכחולה..