חסרת כל סיבה לחיות? לא אני!

הרגשת נחיתות חזקה.

להרגיש לא טוב, לא שווה, חסר כל סיבה לחיות..

בדרך כלל יש לי סלידה רבה מאוד כלפי אנשים שמתלוננים לי על שטות שכזאת. מה זה הדבר הזה "לא שווה מספיק"? אדם שווה בדיוק את מה שהוא מעניק.. 

לא חסרות סיבות לחיות ולמשש את זכות החיים שניתנה לנו בזכות ג'ון לוק היקר שישב אי שם בעבר הרחוק-פחות או יותר בתקופה שבה ל90% מכלל האדם היו "קיימים" בשביל של-10% האחרים יהיה מה לעשות בחיים. 

אז למה אני בכלל כותבת את זה? 

לא, אף אחד לא מתלונן באוזניי באופן תמידי על כמה שרע לו בחיים.. (או שזה סימן שאנשים התבגרו או שזה סימן שהכתי לפסיכולוג גרוע.. משו אומר לי שזה משניהם) ולכולם יש תקופה קטנטנה שמשו לא הולך..

הבעיה מתחילה כשאני-האדם שמקופסאת שימורים יכול ליצור עולם שלם ולהנות ממנו-לא מרגיש ככה..

כל תאוריה בחיים שווה משו רק אם היא תתקיים לפחות אצל מישהו אחד.. 

אם יש מישהו שיודע עלי הכי טוב ויכול לעזור לי הכי טוב-זו אני.. מאז ומעולם (ואולי זה ישמע מצחיק ולא אמין) הייתי מתווכחת עם עצמי בכל נושא שבו השאלה "אבל מה עם ההנאה העצמית?" היתה עולה על הפרק.. 

למשל-לריב עם אנשים אחרים זה נורא.. 

בדרך כלל אם אני טועה אני גם יודעת שאני טועה .. ועם כל הכבוד לאגו שלי -הוא נוטה להפסיד במלחמה מול חוש הצדק שלי..

(זה למה מאוד נדיר לראות אותי רבה עם אנשים-אם אני באמת רבה ולא משלימה.. הבעיה היא אצלכם -מה שאגב..קרה במהלך חיי רק פעם אחת *כיתה ד' לא נחשב! היינו קטנים..* )

 

לאחרונה אני מרגישה מאוד "למטה" במובן ה..אמ..משפיל? 

כולם סביבי מצליחים ורק אני לא.. 

לכל אחד יש הצלחה קטנה בחיים-יש את הבנות שהצליחו לרדת במשקל, ואת הבנים שהעלו את הממוצע ציונים, יש את האלו שהצליחו להשיג עבודה ואלו שהם סתם טובים בטבעם בכל דבר..ומה אני?

על שלושה דברים במהך חיי שמעתי מאחרים שאני טובה בהם-להקשיב, לכתוב ומקצוע מדעים כלשהו. 

להקשיב-אבדתי את כל ה"מעריצים" הקטנים שהיו מדברים שעות וחופרים.. ומצד שני אני זאת שגרמתי להם ללכת..

לכתוב-אויש נו באמת.. הכתיבה שלי טובה באותה מידה כמו הכושר הגופני שלי. נדיר למצא אצלי משו שווה באמת הערכה ולמה? כי כמו שאין לי זמן או כוח להשקיע בכושר הגופני..כנ"ל בכתיבה.. (גם אם אני כן אשקיע זה לא ישנה המון..יצא משו קטן וחמדמד..) 

ומקצוע המדעים-את זה כבר מזמן איבדתי אי שם בתחילת יא'.. 

עובדתית איבדתי את זה..אני פחות או יותר אמורה להיות כמו כולם-אז זהו שאני לא מרגישה ככה..

אני בטוחה שיש כמה אנשים בודדים בשכבה שיודעים איך קוראים לי ואולי קצת יותר, שיהיו בשוק אם הם היו קוראים פה. שהם יחשבו לעצם "אויש מה היא צומי? יש לה חברים, ובית ומשפחה ובנים אפילו מתחילים איתה? איך היא מעיזה להתלונן?" 

אני לא חושבת שרע לי בחיים-חס וחלילה..חוש הצדק שלי פועל שעות נוספות כדי להראות לי מידי יום כמה טוב אני חיה..

אבל אני בודדה.. 

 

כשחיים כל היום בהרגשה שמישו פוקח עלי עין תמידית, על כל צעד שאני עושה אני מקבלת ביקורת רצינית וקשה וגם אם עשיתי את הטעות הכי קטנה שיש-אני מקבלת האשמות לא קלות. 

מ"מה יצא ממך בעתיד אם את ככה?" ועד "את לא נורמאלית, חולת נפש.." ועוד כל מיני בסיגנון של "חסרת אחריות, אגואיסטית.." ומה כבר עשיתי? 

על שטות..

וככל שזה ממשיך ככה אני רק מורידה מעצמי.. 

כי גם אם אני יודעת שזה לא נכון-זה מטפטף איפשהו.. 

וכשאני מקבלת ציון לא טוב מישהו בעולם יזכיר לי שזה כי אני לא לומדת ולא עושה שיעורים..אז איך בכלל קיבלתי את המאה שלי שבוע שעבר?  

אפילו עם חברים..

אחרי טעות הכי קטנה שיש אני מבוקרת..

היום זה כבר לא ככה.. היום אין לי חברים כאלו שעל כל שטות יעשו עיניין.. 

(מצד שני יש לי נטייה להאשים את עצמי ב-כ-ל דבר.. כןכן בדיוק בגלל הסיבות האלו..כמישהו פעם הזכיר לי שאני אשמה..) 

זה מתחיל משטות, מסתם בדיחה והופך למשהו רציני חסר גבולות..

אם מישהו מה"חברים"שלי יעז להגיד לי משו כבדיחה נוראית ומתגלגלת..אני לא אשב ואשתוק.. 

ואם מישהו שהוא לא מכיר אותי ואומר דבר כזה-טוב למה שאני בכלל אשים עליו? הוא הרי לא מכיר אותי.. 

 

אז בעצם..אני סותרת את עצמי..הרגשי נחיתות שלי הם סתמיים.. 

וזה בעצם מה שאני מרגישה..

אני מרגישה נחותה, עם ציונים לא טובים והמון דברים שאני לא טובה בהם..

ומצד שני..האמנם אני כישלון? 

מובן שלא..אף אחד הוא לא..אבל הידיעה לא פותרת אותי מלהרגיש..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חוק ההוקים, הגורל, האהבה וסתם בית ספר..

שום דבר לא קורה סתם..

כל מה קורה מסביב מרגיש לי יותר מידי מקרי באופן חשוד. כל כך המון נקודות בחיים שקשה כל כך לקרא להן סתם "פוקס".

גורל? אולי..

אני מאמינה בגורל ואני גם מאמינה שניתן לשנות אותו.. 

אופציה שניה שחשבתי עליה זה מישהו מהעתיד שרוצה שאני אשים לב למשהו.. ת'אמת זה ניראה לי הגיוני. בטוח בעתיד מישהו כבר המציא איזו מכונת זמן אז למה שלא ינסו לנסוע לעבר ו"לתקן"משו או אולי לשנות? 

אז עד כמה שזה לא נשמע סביר בכלל-עם כמות ה"פוקסים" שמסביבי זה נשמע לי הגיני מיום ליום..

ואופציה שלישית שחבתי עליה-ואולי זה ישמע מאוד אגואיסטי (אפילו יותר מידי..) זה שאני פשוט יותר מידי פקחית ושמה לב לדברים הקטנים..

 

מרגיש כאילו שום דבר לא סתם ב"מקרה".

חלק קצת יותר מפחיד.. שאם אני אתחיל לחשוב על משו זה יקרה.. אולי אני סתם טובה בניחושים וזה סתם פוקס ומזל אבל זה ניהיה אפילו קצת מפחיד..מה יקרה אם אני אחשוב על משו שלילי? 

וחוץ מזה..מה עכשיו? 

___

הימים עוברים והמבחן במת' מתקרב.. אמרתי לעצמי שאני אקבל בו מעל 95 לא משנה מה כי זו הדרך היחידה שלי לשרוד בחמש יחידות עם הציון הראשון שקיבלתי.. עד כה אני דווקא בדרך למימוש התכונית וזה משמח אותי..

לאחרונה היו כמה וכמה מבחנים..

מאז שאני זוכרת את עצמי הסתרתי מההורים את העובדה שקיימים בכלל מבחנים-הייתי מספרת להם רק אחרי שהייתי מקבלת את הציון..

למה?

כי הם ממש מעצבנים..

הם רואים אותי לומדת ומתחילים להציק לי וכל שניה לדאוג ולהדאיג.. מעצבן

זה היה סיוט ללמוד לבגרות..הם פוקחים עיניים לכל צעד שאני עושה-פן לא אלמד מספיק.. 

לאחרונה? בכלל כל מיני סיבות הייתי חייבת לספר להם שיש לי מבחנים ואני לא יכולה לעזור להם בכל מיני משימות בית..

ומשום מה.. בכל המבחנים האלו הלך לי לא משו.. 

 

ההורים שלי פוקחים עלי עין, נזהרים שאני לא אעשה צעד שגוי, שאני לא אצא בלילות עד מאוחר, שאני אסתובב עם האנשים הנכונים..

המון אנשים אולי אפילו כולם יסכימו עם הטענה הזאת..

כולם בטוחים ובעיקר ההורים שלי, שיש להם שליטה עלי..שהם קובעים לי איך לנהל את היום, מתי לחזור, עם מי להסתובב, איפה..

אז זהו-שלא.

לפני עשר שנים אולי בשנה יותר הפסקתי להקשיב למה שאומרים לי והייתי פועלת לפי ההגיון הבריא שלי. אני הייתי קובעת למי להקשיב ומתי, על מי לסמוך ומתי, איפה לשים את הגבולות שלי..

מאז ומעולם זה ככה..

אם אני משקרת להורים אז הם לא ידעו על כך.. ושיקרתי..

יש להם נטייה להגזמה נוראית-וכל מי שמכיר אותם ואותי מודע לכך.

אם אני באמת רוצה משו אני אשיג אותו איכשהו..ואם אני לא-אני לא רואה טעם להשקיע מאמצים במשהו שהוא לא חשוב..

אני נוטה להקשיב להורים שלי ולכללים שהם "קובעים" מתוך הבנה ברורה שאם אני לא אקשיב-כשאני באמת ארצה משו יהיה לי קשה יותר להשיג..

ההורים שלי הם לא עוד משפחה שכיף למרוד-בבית שלנו למרוד במשפחה מקבל מושגים קיצוניים מידי בשביל שאני אעשה צעד מסוכן שכזה..

הם לא מענישים אותי..ממש לא..אבל מכל מיני סיבות-אני מספיק בוגרת כדי להבין ולדעת מתי לקבל את החוק שהם קובעים.. 

אני כן מורדת בהם ואני כן מפרה את החוקים-אבל אני יודעת מתי להגיד לעצמי לעצור.. 

אני מספיק בוגרת כדי להבין לבד שלכל מעשה ולכל צעד שאני עושה יש השלכות.. 

אז נכון-באסה לי-נדפקתי בקטע הזה..

אבל אני קובעת את החיים שלי ומה יהיה בהם-ואם אני מחליטה מתי להקשיב להם זה כי יש לי סיבה טובה לעשות את זה.

 

__

במהלך הקיץ למדתי המון דברים על עצמי ועל מה שאני באמת רוצה בחיים..

אני יודעת איזה סוג של בנים אני מחפשת, אני יודעת מה אני מצפה מהם ואני יודעת שכשזה אמיתי ונכון-אני אשקיע את כולי.. 

אני יודעת שכרגע הצבתי לעצמי רף-שרק מי שיעבור אותו באמת יצליח "לזכות".

זו מאין "סלקציה" 

ואני אדם נדיב ממילא.. אי מקבלת את כולם מכל הסוגים ומכל שכבות העם..

אבל יש לי דרישות..

ומי שהיה בעבר לא מקבל כניסת VIP-הוא יצתרך בדיוק כמו כולם לעבור את הרף ואפילו קצת יותר.. 

לא עוד טעויות ושטויות..

אני לא יודעת שאני אוהבת..אני לא סגורה על מאוהבת-אני חושבת שאני מדחיקה..

או שאולי סתם קשה לי להפרד מהעבר?

בכל פעם שזה מכאיב-ככה אני נהיית יותר "קשוחה" לעינייין-מסתגלת לזה ואולי אפילו עוברת הלאה..

אני לא הבחירה של אף אחד-זה שאו שרוצים או שלא..

ואם מישהו מתלבט אז מבחינתי זה "לא" 

תעברו הלאה...

 

 

מישהו נכנס לי לבלוג-קורא בו..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים האחרונים..

מישהו נכנס לי לבלוג וקורא את הפוסטים שלפני מספר חודשים

הפוסטים של הקיץ..

אני יודעת.. 

 

לפינת הלא קשור>>>>>>לאחרונה יש לי המון פיפי

-יורד גשם!

-קנו לי סוף סוף שעון חדש! איזה הזוי..בדיוק חשבתי לפני שהקודם נשבר לי-שעברה שנה ומידי שנה אני קונה שעון ..

-95 בסוציו! 

-הטיול השנתי מתקרב בצעדי ענק

-לבת הדודה שלי היה יום הולדת :)

-עליתי במשקל.. אני צריכה להמשיך לקחת כדורים...אוף

-בא לי פתאום צבא..

-פולין..אני רוצה לטוס לפולין עם המשלחת..ההורים לא ירשו לי עם התנועה..הסיכוי היחיד זה עם בית ספר-על ידי הנחה מטורפת..

-ראיתי סרט מאוד יפה "נער הקריאה" רויטל המליצה לנו עליו. זה מרתק בעייני-איך שבחור צעיר בגילי מנהל רומן עם אישה מבוגרת שלימים ימימה מתגלה כנאצית..מה עובר לבן אדם בראש בידיעה הזאת?

-היתה צפירה-שבת נכנסה

-שבוע הבא..

-מי נכנס לבלוג מארה"ב =O

-אני עוברת על הפוסטים שהוא קרא ונכנס אליהם..כל כך המון זכרונות מהקיץ..כל כך המון מחשבות.. כל כך המון רגשות..

-לא מתחרטת יותר על שום דבר.. 

-דווקא כשסיימתי פוסט אני רוצה לכתוב כבר אחד חדש..

-אז אני אוהבת ומדחיקה.. אני יודעת שלא יוצא מזה כלום.. אבל אני נהנת מהרגע-מהרגעים הקטנים שלי ושלו..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

1. עני על השאלה "מי אני"?
ינה
ההיא עם העיניים.. החברה של.. הבת של.. החנונית.. ואפילו הזאת עם הבלוג..

2. למה דווקא את השם הזה קיבלת?
השם עצמו קיבלתי מסבא רבא שלי קראו לו יעקוב (או יאן ברוסית.. ולא-זה לא יהושע.. הרוסים יגידו שזה יהושוע.. אבל זה כי הם רוסים)
ואני גם ינה בלי א'.. ואת זה ניראה לי קיבלתי מהגננת שלי.. או ממישו אחר שלא ידע איך כותבים את השם שלי בכתיב מלא..


3. האם את אוהבת את השם שלך?
באופן מפתיע כן.
זה שם מוזר, לא שיגרתי,, מספיק יהודי בעל שתי הברות שמייצג המון דברים..
בדיוק מי שאני

4.האם יש לך כינוי חיבה?
מלא..
יאן, יאנצ', יאנוש, יאנל'ה, יאנצ'קה, ינולה, יאנעעע..
יש עוד כל מיני..
(אני יכולה לחשוב בדיוק על מישו אחד שיכול להוסיף עוד עשרה לרשימהXD)

5.מה השם שלך מזכיר לך?
את עצמי..
הוא לא מזכיר לי דברים אבל הוא בעיקר מעלה בי רגשות

6. ספרי על שלושה דברים שאת טובה בהם?
להקשיב, להבין סיטואציות, להתאפק

7. אלו שלושה דברים שהיית רוצה להיות טוב בהם?
לדעת להסביר את עצמי, לסחוף אנשים בשיחה ולגרום לאנשים לסמוך עלי בעקבות זה..

8. מה חברים חושבים עלייך?
אני לא יודעת..
תלוי בתקופה..

9. מה גורם לך לקום בבוקר?
סקרנות ולעשות משו ממש טוב בחיים!

10. מה מביך אותך?
אני כמעט ולא מובכת..אני מתמודדת עם מצבים כאלו..

צוחק מי שצוחק אחרון

אי אפשר להמשיך ככה יותר-אני כותבת ולא אכפת לי מה יהיה. 

לא אכפת לי שיש מחר מבחן בפיסיקה שאני בכלל לא חושבת שאצליח לעבור אותו..לא אכפת לי

אני רוצה לכתוב! 

____

צוחק מי שצוחק אחרון..

קניתי לפני שבוע ויום פרחים לסבתא. 

הלכתי לחנות הפרחים שבמעלה הרחוב ועמדתי בחנות וחשבתי. איזה זר סבתא הכי תאהב? היה שם מבחר צבעוני של פרחים מכל מיני סוגים, יכולתי גם להכין לה זר-היה רק צורך בלבחור. לבחור את הזר שסבתא הכי תאהב והכי תשמח לקבל. 

ובחרתי-זר חמדמד קצת צבעוני-לא במובן הרציני ודיי גדול. 

מאושרת באתי הביתה, הדלת נפתחה באתי לסבתא עם הזר והיא מאוד מאוד מאוד שמחה! קראנו לאמא שלי מהחדר שלי וכשהיא ראתה את הפרחים-התחילה לרדת עלי. 

"אוי זה סתם פרחים זולים" 

"שלי יותר יפה-אני הבאתי ורדים" 

מובן שזה היה בצחוק אבל בכל צחוק יש דבר רציני..והיא צחקה על הזר..שהוא לא משו שסבתא לא אוהבת אותו..

סבתא כל הזמן אמרה לה להיות בשקט ואמרה לי לא להקשיב לה כי הזר יפה והיא מאוד אהבה..

עברו הימים, הורדים של אמא נבלו, הפרחים שהיא קיבלה מבת דודה שלה גם כן (זה היה זר לא רע בכלל..) 

אבל שלי? 

ככל שעברו הימים ככה הצבע שהם קיבלו היה כל כך חזק וברור.

מידי יום הפרחים נהפכו ליותר ויותר צבעוניים, יותר אדומים וכתומים.

קניתי אותם כשעלי הכותרת היו קצת דהויים בצבעם, מחציתם עוד לבנים.

וכרגע צבעם עומד על ורוד ממש חזק-ורוד כזה       ואדום כזה       

סבתא אתמול קראה לי לסלון ואמרה לי להלסתכל עליהם-היא היתה מאושרת כל כך ואמרה "מכל הפרחים שקיבלתי, רק הפרחים מהנכדה שלי נשארו יפים ועומדים ולא נבלו!" זה שמח אותי..

רק בשביל זה שווה להשקיע במתנה-בשביל לראות בן אדם מאושר..

ואמא?

אכולה מקנאה.. 

____

זה לא ענייני..

הסיפור הזה כבר לא ענייני ואני כבר לא חלק ממנו..

אני הרבה הרבה הרבה מקדימה..ולא אכפת לי כבר שזה מציק בלב..

אני לא חוזרת לעשות את אותה הטעות..

אני עוד זוכרת את המילים ההן..אני זוכרת שהדבר היחיד שהפריע לי זה הכבוד העצמי שלי..ות'אמת?

אחרי שאני אולי יודעת מה שקרה-אני כל כך שמחה שאני איפה שאני...לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי בקיץ-על כלום..אני אפילו שמחה ממה שהיה בקיץ.. מה שהיה אחרי..

שמחה בכל מעשה, בכל מצב.. 

לא מתחרטת כבר על שום דבר..

עכשיו, אחרי ארבעה חודשים אני מתחילה להבין למה התכוונו המילים "זה מגיע לו" 

אין יותר דרך חזרה, אין יותר מה שהיה...

אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, איך הוא יראה..

אבל אני? על אותה טעות לא חוזרת..

לאט לאט חוזרים למצב נורמאלי וטוב שכך...בלי ריבים, בלי פוזות..

רק ידידות

הוא לא יכול להצליח יותר מזה.. 

 

 

 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>כי גם כשמפסיקים קשר-אין זה אומר שהכל רע..

-אני מפחדת מפיסיקה ומת'..

-לא רוצה בננה! דיי כבר..אוף..אני לא רוצה!

-היום הולדת של דר היה ממשששששששששששששששששששששש טוב!XD 

-הטיול השנתי מתקרב..

-בית ספר מתקין מצלמות בכיתות וכרטיס מגנטי לכל תלמיד

-כפוייות טובה..זה מה שזה..פשוט מגעיל וגועלי מה שהם עושים.. במיוחד מהצד שלה..כל כך צבוע וכל כך לא אמיתי.. חוסר אמונה והמון זילזול..הם יודעים שאני שונאת את זה ועושים דווקא-כי זה נוח להם.. נמאס ומגעיל-לא עוזרת יותר..

-אני יודעת מה טוב בשיבילי.. והחלטתי כבר מזמן מה אני רוצה.. 

miss you X

עד לפעם הבאה

ביי ביי 

 

 

חוק הנאמנות למדינה יהודית לא דמוקרטית

חוק הנאמנות למדינה..

 

פוליטיקה ועוד פוליטיקה..

כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על זה פוסט אבל לא היה לי מספיק ידע בשביל לקבוע את מה שאני מאמינה בו..

גם עכשיו אין לי כל כך...

 

לפני מספר ימים הוגשה בממשלה הצעת חוק מצד ליברמן שלפיה כל אדם שירצה לקבל אזרחות בישראל יהיה חייב להשבע אמונים למדינה יהודית דמוקרטית. (או שזה להצהיר אמונים..)

אני לא זוכרת את הניסוח המדוייק של החוק אבל אני כן זוכרת שהיה מאוד בולט שהוא מופנה לציבור הערבי-ולכן לא מעט אנשים

היו נגדו כי זה גזעני-ובצדק.

אז מה הפתרון? 

כמובן, שכל אזרח וכל מי שרוצה להיות אזרח יהיה מחוייב להשבע (או להצהיר..) אמונים למדינה יהודית דמוקרטית.

 

בהתחלה כשרק שמעתי על הצעת שינוי החוק, לא הבנתי למה המון אנשים סביבי היו נגד ולמה אחרים ביו בעד.

מצד אחד-מה הבעיה להשבע אמונים? הרי..אם לא ניהיה נאמנים למדינה נמצא את עצמנו במדינת שקרנים וצבועים ופתאום כל מיני סודות מדינה יודלפו-במילים אחרות.. לא ניהיה נאמנים!

ומצד שני-אז רגע..מה היה עד עכשיו? הרי כרגע אם מישהו רק יעז לגלות סודות מדינה-הוא ייענש! לא חסרים חוקים שבעזרתם יש נאמנות למדינה..

חוץ מזה..מה זה בכלל נאמנות למדינה יהודית דמוקרטית?

מה זה אומר שבן אדם נשבע או מצהיר אמונים למדינה יהודית דמוקרטית?

אם אני אזרחית ונשבעתי אמונים למדינה יהודית דמוקרטית-איך אני מוצאת את עצמי עוברת על החוק? אם אני מאמינה למשל בחמאס או משו אבל יש לי אזרחות-ונגיד חשבתי לעצמי בראש "הוי כמה החמאסניקים טובים יותר" זה אומר שעברתי על החוק? 

ואם עברתי..מה יעשו לי? ישימו אותי בכלא כי אני רוצה משו אחר?

כל כך המון שאלות שהתשובות היחידות שאני מקבלת עליהן הן כל כך מוזרות..

אני לא ידועת אם החוק הזה הוא טוב או לא, יש כל כך המון שאלות וכל כך המון חוסר ידע...

 

על כל עברה שמתבצעת על ידי אזרח מהמדינה שהיא כנגד המדינה למשל פרסום סודות מדיניים או קבלת אזרחות ממדינה אויבת ושיתוף פעולה איתה-לכל אלו יש עונש, וכל הפעולות האלו הן כנגד נאמנות למדינה-אז לא צריך חוק שאפילו אין לו תנאים או הסברים שיכליל את זה.. 

אז בעצם כרגע מבחינתי להצהיר שבן אדם נאמן למדינה זה כמו להצהיר שבן אדם מקבל את החוקים שלנו. אבל מה אומרות צמד המילים "יהודית דמוקרטית"?

זה אומר שכל אדם חייב לקבל על עצמו שהמדינה שהוא נאמן לה ולחוקים שלה היא מדינה יהודית דמוקרטית. 

אבל אם אני בעד פלשטינה? אז אני לא יכולה להגיד שאני נאמנה למדינה יהודית-כי זה שקר.. 

ואם אני חרדית? הרי חרדים הם נגד מדינת ישראל כיוון שלא קיבלנו אותה עם בוא המשיח, אז..איך אני יכולה להצהיר אמונים למדינה יהודית דמוקרטית שמבחינתי היא לא באמת מדינה יהודית..? 

בעצם יש פה הפרת זכות דמוקרטית חשובה-הזכות לדעה אישית.. 

כלומר, אם אני נגד הרעיון אז נשללת ממני הזכות לדעה אישית בנושא ומכאן יוצא שאין לי שום זכות להביע את דעתי הנגדית-כי זה נגד הנאמנות למדינה..

אז איפה פה כל הדמוקרטיה?

אי אפשר להיות מדינה דמוקרטית בלי שיהיו גם מתנגדים!

 

אני נאמנה למדינה אבל לדעתי החוק הזה הוא בעיקר בזבוז זמן..

לא מגדירים בו מה זה נאמנות, אי אפשר לעבור על החוק הזה..אפשר לעבור על חוקים אחרים ואם אתם שואלים אותי? זה בעיקר עוד צעד של ליברמן להפוך את המדינה שלנו ללאומנית יותר.. ולאומנות זה כוח שלילי..

 

אין לי בעיה להצהיר אמונים למדינה.. יש לי בעיה אם אנשים שמתנגדים לכך..

אפילו המדינות הערביות מסביב צוחקות על החוק.. לא סתם הוא מככב בחדשות..

הבעיה העיקרית שלנו-אף אחד לא יודע מה הוא באמת אומר ולמה הוא עלול לגרום..

 

עד לפעם הבאה

ביי בייי

תשובות לשאלון השבועי

1. האם את רגישה לדגדודים? אם כן, היכן?
רגישה-כן
איפה? חחחח ניראה לכם שאני אגלהXD

2. האם את אוהבת שמדגדגים אותך? איפה בעיקר ולמה?
תלוי בסיטואציה.לפעמים כן..ולפעמים זה מעצבן...
איפה-שוב..לא עונה:)
ולמה?
כי לפעמים סתם כיף לעשות שטויות..

3. האם את אוהבת לדגדג אנשים?
כן אבל תמיד יש לי פחד שאני אכאיב להם או לא אצליח אז..אני בדרך כלל נמנעת מלנסות

4. מה דעתך על דגדוגים?
המצאה גאונית ונוראית

5. האם חבר שלך מדגדג אותך?
הרשו לי ול"חבר" שלי לגחח..

6. האם את בעד/נגד דגדוגים? ולמה?
בסופו של דבר..בעד
גם מגע, גם מצחיק, וגם העונש הכי טוב שיש..

7. אם חבר שלך יתחיל לדגדג אותך ולא תהייה לך אפשרות להשתחרר, מה תעשי?
אאיים עליו..מה זו השאלה הזו?XD
אם היה מישו. .שהיה מדגדג אותי..סביר להניח שהיה מפסיק אחרי ששם לב שאני נכנעת..

8. האם פעם דגדגו אותך למוות? אם כן ספרי כיצד, אם לא, מה היית עושה אילו כן?
טוב..אני עדיין חייה
אבל אם זה היה קורה..וואי..
עדיף לא לחשוב על זה..

9. כשאת רואה שמדגדגים מישהו, האם תעזרי לו להשתחרר מהדגדוג או תצטרפי למדגדג, ולמה?
תחילה אברר את סיבת הדגדוג..אם זה עונש הולם אצחקק מהצד או במקרה קיצוני אצתרף..
אם זה לא שווה את זה..אדגדג את המדגדג..

10. ולסיכום- לרוב, האם אתן המדגדגות או המדוגדגות?
המדוגדגות...

אחרי שבוע מפרך..גם חלום על שלוש במת' ניראה מציאותי

עוד שבוע עבר שלא חסור עידכון.

עוד שבוע של "אוווווווף בא לי לעדכן את הבלוג!!" מגיעה הבעיה.. "אין לי זמן!!"

אני שמה את הבלוג שני בדסר עדיפויות הבית..במילים אחרות-קודם בית ספר אחר כך בלוג. זה בעיקר אומר שעד שאני לא מסיימת ללמוד או לעשות שיעורים אני לא מסוגלת לעדכן.. 

הסיבה היחידה שהתיישבתי סוף סוף בשביל לעדכן, זה רק כי עבר כבר פאקינג שבוע שלם! 

כל כך המון דברים בשבוע וכל כך קצת...

_____

בית ספר, לימודים, לחץ!

יותר מידי שיעורים בכל מיני מקצועות ואני לחוצה מזה..

אני לחוצה בעיקר משיעורי פיסיקה-כי אני לא תיישבתי על התחת לעשות שיעורים (האמת הייתי צריכה לעשות את זה ברגעים אלו ממש...) כי זו הדרך היחידה שאני אבין את החומר בזמן עד הבחינה ביום ראשון-ואם אני אקבל פחות מ-95 זה יהיה מפחיד..

כנ"ל לגבי מת'..אני עושה שיעורים במת'.. שמצד אחד זה מעולה כי אני קולטת את החומר..ומצד שני אני תמיד מרגישה מאויימת בכיתה! כמעט כל הכיתה היתה או נמצאת במשו שקשור  למקצוע מדעי כלשהו משמע- הם יודעים יותר דברים והקצב הכיתתי עולה..זה טוב-זה מדרבן אותי להוכיח שגם אני טובה וגם מדרבן אותי לקבל מעל 95 במבחן הבא (לקזז את החמישים ושבע שלי...><) אז אני עושה שיעורים.....

ואני פתאום באמת לומדת לכל מיני מקצועות ומשקיעה יותר ממה שאי פעם השקעתי-שזה טוב אבל זה גם מוכיח את היותי חנונית.. 

 

המבחן בסוציו שהיה השבוע-עבר..הוא לא היה קשה אפילו דיי קל..אבל הוא היה בעיקר אמ.. מעצבן..אני יודעת שאני לא אקבל מאה..השאלה האם אני אקבל מעל שמונים..

 

_____

כושר גופני-אני בכושר! לפחות הרבה יותר בכושר משהייתי שנה שעברה..

בחימום הרגיל שלי בספורט-שלושה סיבובים במגרש או במילים אחרות 750 מטר- כזה קשה.. אני כן מתעייפת קצת..אבל קצת! אני לא עוצרת באמצע..

האמת ההילוי הכי גדול ומשמח היה בשיעור מדרגות!

שנה שעברה שיעור מדרגות היה אחד השיעורים הכי קשים שעברתי! אני זוכרת שהייתי כל כך עייפה אחריו עד שלא הייתי מסוגלת להגיב כמו שצריך.. היתה לי בחילה וכאב לי כל הגוף..

והפעם? השנה?

ניראה לי אני בין היחידות שאמ.. זה סתם היה עוד שיעור בשבילי..

כן היה קצת קשה לקראת הסוף.. אבל סיימתי את השיעור בהרגשה סבירה...לא מתתי..סיממתי כמו בן אדם-בין הראשונים:) 

אה..ואם כבר ספורט

עד היום לא הצלחתי לגעת עם הידיים בריצפה כשהרגליים ישירות..

ושוב..עד עד היום!

המורה שלנו לספורט עשתה לנו מתיחות.. מתחנו שרירים ו...הגעתי לריצפה! איזה אושר D:

____

השווצרים..המשלחת משוויץ...

הם אחלה חבר'ה..

הפעילות המשותפת איתם הסתיימה.. הם ממשיכים כרגע במסעם בארץ ללא ליווי כלשהו מהתנועה..

היה ממש מעניין איתם! הם אחלה חבר'ה..היה נחמד לשמוע את הדעות שלהם לגבי המצב בארץ..XD

נחמד לשיר איתם שירים בעברית..

נחמד ללמוד מהם על אורח החיים בקן בשוויץ..איך הם מעבירים פעולות וכאלה..

אפילו יש להם שיר ממש מגניב! של התנועה! והוא כל כך יפה..

אני שמחה שלקחתי חלק קטן במסע שלהם פה..

למרות שרק הייתי בטקס קבלת הפנים שלהם, בפעולה משותפת איתם(+ אכילת השוארמה הראשונה שלי בחזן! אוי זה היה נוראXD) והקריוקי הנחמד.. (אכן לרקוד ריקודי עם באמצע ביניין המזכירות זה חוויה בפני עצמה!XD) 

 

___

החלטות שאני מקבלת -מתקבלות על ידי חשיבה רבה ומתבססות על הגיון בריא, עובדות והאינסטינקט הטבעי שלי שלא טועה כמעט.. הן לא תמיד משמחות או קלות..אבל הן נכונות..

מובן שאולי אני טועה.. אבל הזמן אומר את שלו, הזמן ומה שבא אחרי יישום ההחלטה..

זה לא שקל להגיד שלום למישו שחשוב לך.. זה לא.. אבל זה הדבר הנכון לעשות..  ואם לא-הגורל כבר ימצא את דרכו..

___

שמועות ועוד שמועות...בדרך כלל אני לא אוהבת שמועות..אבל השמועות שצצות לאחרונה דיי משעשעות..

הסיפור שלי נמשך.. ואיתו העלילה..

אני כרגע תקועה במקום. 

הם החיים שלי היו ספר..זה זה הפרק הכי פחות מעניין אבל חייבים לכתוב כי זה חלק מהעלילה.. 

מצפה..:) 

 

 

לפינת הלא קשור>>>>קניתי לסבתא פרחים ליום ההולדת והיא אהבה

-ביום שישי הייתי אצל חברה של אמא שלי..לבת שלה היה יום הולדת. היו שם המון אנשים וילדים...וזה משום מה עשה לי חשק להתחתן ולהוליד ילדים..

-לדר יש יום הולדת מחרDDD::::

-אני מתגעגעת להדרכה קצת..

-הייתי רוצה לעשות משו אחר ביום שישי

-הוספתי דבר חדש בבלוג..בצד ברשימות מופיעה סטטיסטיקה של כניסות ומאילו מדינות... שימו לב! מישו מארה"ב נכנס..

-בא לי להכנס לטבלת הפעילים! או להמלצת העורכים..

-היה לי סיוט בלילה..חלמתי שאני מקבלת שלוש בפיסיקה או מת'.. ואז עוד באמצע החלום כשתהיתי אולי אני חולמת התחלתי לשכנע את עצמי שאני לא ושבעצם זה לא חלום...זה היה ניאה לרגע מאוד מציאותי..מזל שזה לא! 

-בגרויות זה מפחיד

-מה אני אעשה עם הרישיון?!

-אני צריכה נעליים חדשות

-הבשמים שקיבלתי ליום ההולדת..לא כאלו זולים.

-אני לא רוצה שהיום הולדת שלי יתקרב..אני לא מוכנה לזה עדיין..

-"מה שצריך לקרות" ספר מדהים!

-רויטל שמאלנית.. זה מוצא חן בעייני

-האספת הורים היתה בסדר..

-המבחן באנגלית...פחד מוות! אם אני מקבלת פחות משמונים זה לא טוב...

-אני אקבל מעל שמונים!

-נכון?

-אילנית באה לבקר! יאו כפרה עליה איזו מורה טובה היא D: 

-האהבה תלויה בכמה מצב רוח יש לי...וכמה נכונות יש לאחר..

עד לפעם הבאה

בייביי

צעד צעד לכיוון החורף

העונה האהובה עלי ביותר-חורף.

קר, קפוא, גשם, מלוכלך, בוץ, בגדים מגרדים>>>לא בשבילי! 

ככל שקר יותר, חם לי יותר.. רק כשקר אני יכולה לזהות מי הם האנשים החמים סביבי-מי טוב..מי רע.. ככל שקר יותר ככה זה יותר בולט. כולנו בועות של חום שמתסובבות.

ככל שקר יותר, אני נכנסת לתוך עצמי, יוצרת לעצמי שכבת מגן של קור-לא סתם אני בין האנשים היחידים שיכולים לשמור על חום הגוף שלהם-ועוד מתלוננים שחם כשכולם עם צעיפים ומעילים. אני אוהבת קור! כי רק בקור כיף שחמים.. אני אוהבת גשם שמנקה את הכל! שלא משנה מה יהיה ואיך יהיה ומה יקרה..כמה טיפות של גשם ישתפו את כל הבעיות וניתן יהיה להתחיל מהתחלה.. 

אני לא אוהבת בוץ אבל אני אוהבת את המקלחת החמה שבאה אחריו, את הרגשת ההקלה שנכנסים למקלחת ומתחילים להוריד את כל הבגדים המלוכלכים ונכנסים תחת זרם מים חם. הקלילות של לבישת הבגדים הכי נוחים והכנסות לתוך השמיכה החמה שרק מחכה לה בחדר.. 

 

החורף כמובן עוד לא הגיעה..אבל לאט לאט מרגישים אותו. היורה כבר ירד ואחריו באו כמה טיפטופים. ריח של גשם ממלא את האוויר ואפילו ניהיה דיי קר בבקרים. הארון שלי כבר מותאם לבגדי חורף, יש בגדים חדשים בחנויות. 

אני כבר מחכה בקוצר לחורף-גם אם זה לא חורף אמיתי..

 

___

אני לא נהנת לאכזב את עצמי.. אף אחד לא נהנה. אני לא נהנת לעשות טועיות וזה עוד יותר לא מהנה למצא את עצמי חסרת כל הגיון בהתמודדות עם בעיה של אחר שאני בכלל יצרתי.. 

זה כמו שבן אדם יאשים מישו שלא יכול לתת לכם טרמפ באוטו בגלל רגל שבורה שהוא שבר. 

כמובן שזה אל בדיוק אותו דבר אחד לאחד.. שאני לא אשמה בהכל.. אף אחד לא יכול להיות אשם במאה אחוז במעשה שלו-תמיד יהיה משו מעל שיהיה אשם יותר.. 

השאלה איך יוצאים מהבעיה..או האם מראש המעשים שלי הצביעו על כך שאני לא רוצה לצאת מהבעיה..שאני לא צריכה בכלל..?

שהמצב הזה טוב?

אין לדעת..

 

___ 

סוף סוף הגיעה המשלחת משוויץ, אתמול בערב מצאתי את עצמי בדרך לחוויות לפגישה ראשונית איתם. היו שם כמה אנשים מהקבוצה וכמה מבני עקיבא-כי מסתבר שכל המשלחת היא מהשומר הצעיר ומבני עקיבא-מן הסתם!

היה נחמד לדבר עם כמה מהם לגבי התנועה, מאוד מעניין לשמוע איך הם פועלים שם..

חלקם חתיכים, חלקם פחות..

אבל מה שהכי הפתיע אותי-לא ידעתי שיש בריכה בחוויות! 

היה אוכל, הזמינו אותנו לאכול איתם.. זה היה מאוד טעים אפילו!

היה כל כך מוזר לדבר איתו אחר כך על השווצרים..כל כך טבעי שכבר שחכתי איך זה הרגיש פעם..

__ 

היום עבר באופן נחמד..

הסטוריה על הבוקר, שיעור חופשי של ספורט (הוו הגיע הזמן!), מבחן באנגלית, שיחה קצרצרה של "פניינו לאן" שעדיין לא הסתיימה או..שאולי כן?, עוד שעה של הסטוריה והביתה..כמה נחמד לסיים מוקדם יותר!

בידיעה שבבית מחכה לי שקית צ'יטוס בטעם גבינה!XD 

או....ג'חנון שסבתא הביאה מהעבודה! ג'חנון אמיתי..♥

 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>מרלין זה מעולה!

-אני רואה "שקר לי" 

-אחרי שאני יודעת איך ללמוד לתאוריה..אני צריכה עכשיו באמת לשבת על התחת וללימוד

-יש לי מטרה-יש משחק בפייסבוק שאני רוצה לעצב שם ממש יפהאת המסעדה..זו המטרה שלי..הגיע לעיצוב יפה ואז לפרוש..הבעיה שאין לי כסף מספיק אז אני נאלצת לשחק במשחק עד שאני אשיג את הסכום הרצוי...אני מרגישה לרגע מכורה אבל אני לא.. נמאס לי לשחק! 

-מבחן בסוציו מתקרב... אף פעם לא חכיתי בקוצר רוח למבחן

-מעניין כמה אני אקבל בבוחן בלשון..

-לסבתא יש יום הולדת ועדיין לא החלטתי מה להביא לה

-ניסיתי להבין מה כל המהומה לגבי שינוי החוק החדש שהשמאלנים מתנגדים לגביו-אני חושבת שהבעיה שלי היא שאני לא מוצאת עדיין את ניסוח החוק ופרושו..

-יש לנו פעולה עם השווצרים מחר! 

-ואז קריוקי..מי עושה קריוקי?!

-בא לי לטוס לחו"ל מתישהו..

-איפה אני אהיה בעוד עשר שנים מהיום?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

מחשבות של שבוע שלם-הזוי

יש אנשים ששרים, יש אנשים שמנגנים, יש אנשים שמבשלים, יש אנשים שמצלמים, יש אנשים שמדברים, יש אנשים שרוקדים, יש אנשים שיוצרים ויש כאלו ששותים יין משובח. 

ואני כותבת..

אבל כמו שיש אנשים שאיבדו את הקול, שאין על מה לנגן, שאין מרכיבים, שאין מה לצלם, שאין מי שיקשיב, שאין מוזיקה מתאימה, ושהיין זול-ככה אני לא יכולה לכתוב כשאין לי חשק.

כתיבה זה בין הדברים היחידים שאני יכולה להגיד לעצמי "וואלה, אם אני אשקיע בזה שעה-אני יכולה לכתוב משפט יפה". 

עברתי שבוע שלם של רצון עז לעדכן ושום חשק.. 

הבעיה שלי עם חשק זה שהוא בא כשאין עלי כלי כתיבה והולך כשמישו מפריע לי באמצע..  אני לא יכולה לכתוב כשמישו מפריע לי, לא יכולה להתרכז במילים, במשמעות, בכוונה, במה שאני באמת חושבת ומרגישה. אסור להפסיק ולקטוע מוזיקאי באמצע יצירה-כמו שאסור להפסיק כותב.. 

לקח לי שבוע שלם למצא את הזמן והחשק בזמן הכי טוב..

שבת בבוקר 

בלי לחצים, מחשבות חיוביות, ללא חששות או פחדים, לבד בחדר, קרני שמש בחוץ, שקט של שבת ואווירה של רוגע כשברקע אולי מתנגן שיר-ברגע זה שלמה ארצי..

כל כך המון דברים קרו לי בשבוע אחד-ובעצם.. זה לא. 

כל מה שקרה הוא כל כך קטן וזעיר לאומת מה שעומד מאחורי כל דבר.. ואני רק מחכה שהדבר הענק הזה יתגלה וככל שעובר הזמן.. אני מקבלת עוד ועוד רמזים-אני מרגישה שיש משו.. 

 

בגלל שקרו המון דברים ורשימה של משפט או כמה שורות לא עומדים למצאת את הכל..אני אכתוב בפסקאות.

פסקה לכל נושא...

 

________

צבא

כן, צבא..

ביום ראשון התייצבתי בלשכת הגיוס בירושלים לצו ראשון-מתחילה את הדרך שלי בצה"ל.

בשבת בערב עוד הייתי חולה וערנית-כן...בערב הייתי ערנית וזה בעיקר אומר שאני אמצא את עצמי גם בלילה לא ישנה..

למרות כל ניסיונותי לשכנע את אמא לדחות את הצו-הכל כשל..

וככה מצאתי את עצמי בבוקר למחרת באוטובוס בדרך לירושלים-מתעלם ככל שאפשר מהאדם הלא מתחשב ושלא מבין כלום שיושב לידי-אמא. 

שמעתי מוזיקה כל הדרך, ניסיתי לא להיות יותר מידי עצובה..

הרגע הכי שמח בכל אותו היום היה כשהשומר מנע מאמא להכנס ללשכה-למרות שהסברתי לה מלא פעמים שאסור להורים להכנס. 

ברגע שעברתי את החייל בכניסה נפלה עלי סוג של הקלה והתעודדתי-עצמאות.

בקבלה ביקשו ממני לחכות והם יקראו לי.. 

זה לקח כל העיניים קרוב לעשר דקות של המתנה עם עוד כל מיני נערים ונערות (בעיקר נערות) בגילי..זו היתה ההמתנה הכי ארוכה שלי באותו יום. 

הדביקו לנו מדבקה על תעודות זהות ושלחו אותנו למעלה-להתחיל. 

תחנה ראשונה-אימות נתונים.

להזכירכם הייתי קצת עייפה באותו יום (בכל זאת-ארבע שעות שינה!) אני בעיקר זוכרת שכל מה ששיננתי בדרך והזכרתי לעצמי-שחכתי.. התנהגתי כמו כל בן אדם עייף וטיפוסי..וכמובן השאלות..

אני מודה ששיקרתי באחת השאלות-זה היה ממש מפחיד.. 

ואז הגיעו שאלות מוזרות ביותר "האם את נכנסת לדיכאון כלשהו?" "האם יש בעיות בבית?" "האם קשה לך שאין לך אבא?" כל מיני שאלות שלכולם עניתי לא והחיילת מולי-לא כל כך האמינה משום מה.. "מה..זה לא מפריע לך שאין לך אבא..?" "לא..." "את לא עצובה מזה...?" "אמ..לא ממש.. אני לא בדיוק חושבת על זה כל יום..ואם כן זה לעיטים נדירות.." "ומה את עושה כדי להתעודד?" "אמ..שומעת מוזיקה? נפגשת עם חברים..?" אני בכלל לא עצובה שאין לי קשר עם אבא..

בבחינה של בדיקת העברית שלי-ניראה לי לא הלך לי משו..בהתחלה הכל היה קל ונריאה לי לפי הצעד הראשון מתאימים לך שאלות לשלב הבא של הבחינה-והן היו באמת קשות..טוב האמת שלא כל כך קשות.. 

היה דף עם משימות, ומכל המשימות בדף היא החליטה לתת לי דווקא את המשימה שלא ידעתי.. בפוקס.. 

אחר כך היא עברה לדף קל יותר..ששם כבר הכל זרם בצורה טובה יותר..יחסית..

אני מאמינה שבתור מישהי עייפה הלך לי סביר.. אם לא הייתי כל כך עייפה אולי הייתי מצליחה טוב יותר..

בכל מקרה-שלחו אותי לתחנה הבאה

בדיקה רפואית-באתי מוכנה מהבית..עשיתי בדיקה.. לא היה מלחיץ בכלל.. אני לא מבינה למה אנשים עושים עיניין גדול מזה..

שלב אחרון

המבחנים.. במשך יום שלם שאלו אותי אם אני רוצה לדחות ליום אחר..וכל כך רציתי לעשות את זה! אבל..לא הרשו לי.. וחבל..

אני לא יודעת כמה קיבלתי בהם, אני בחיים לא אדע..

הם היו קלים אבל דרוש בהם פשוט ריכוז, לשים לב לפרטים הקטנים..

אני אוהבת לפתור דברים כאלו-אבל לא כשאני כל כך עיפה..

ניסיתי לעלות לפני תחילת המבחן את מצב רוחי, לאכול (תאכלו..זה עוזר תמיד לפני מבחן)

ניראה לפי המנילה עד כמה הלך לי..

אולי עם קצת מזל, יום יבוא אני אהיה קצינה..

 

אה ולא נשכח..כמה ימים אחרי קיבלתי כבר צו גיוס..כל כך מהר.. עוד אפילו שנתיים, אפילו פחות עד הגיוס.. 

____

בית ספר

משום מה בית ספר מלחיץ אותי לאחרונה.. אולי זה בגלל המבחן במת' שלא הצלחתי בו ואולי גם בגלל פיסיקה-החשש שאקבל פחות מ-100.. 

טוב-פחות מ-90..

אני מוצאת את עצמי מכינה שיעורים גם בשעות הקטנות של הלילה, רק בגלל שאני לא נרדמת בגלל הלחץ-לאן הדרדרתי? 

שאיפות-לקבל בכל המבחנים מעל 90.. (כולל בגרויות)

נקווה לטוב..

__

אין לי שם לדבר הזה..

 לחשוב על זה? לא לחשוב? לנסות לגלות מה קורה או לתת לזמן לעשות את שלו?

כל יום עוד ועוד רמזים לגבי מה שקורה..מכל מיני כיוונים.

אהבה זה דבר לא קל-לא משנה איזה סוג של אהבה..

היה לי חלום כל כך מוזר בלילה..

ניתן לכל דמות אות מהא"ב

חלמתי חלום שהייתי צריכה להחליט מאין החלטה..

זה התחיל מדמות א'..

הלכתי, עברתי ליד הבית שלו אפילו.. ואז אנשים אמרו לי להאט, אמרו לי לחכות לו..לשמוע מה יש לו להגיד.. ואני ידעתי מה הוא יגיד ולא ידעתי אם אני רוצה לשמוע..כלומר-רציתי..אבל לא ידעתי מה להחליט.. פחד מכאב, מחוסר הצלחה, מגלגל מסתובב..

אמרו לי לחכות לדמות א' שהתחילה להתקרב אלי בזמן שדמות ב' הופיעה וביקשה ממני להכנס לכלי רכב לבן והוא יסיע אותנו לביתו-ושם תיהיה לי הפתעה..

אני זכורת שבשיחה הקצרה הזאת כבר ידעתי מה הוא יגיד, חשבתי על דמות א'-וידעתי שאני צריכה לתת תשובה לב'..נכנסתי איתו לאוטו ונסענו.

ידעתי מה הוא עומד להציע-ורציתי לסרב לו ולגמור עם העיניין-איתו לא היה לי ספק בהחלטה..

אני לא זוכרת מה קרה באמצע..

אחר כך מצאתי את עצמי עם דמות ג'.. 

היינו ליד ברכה ואו ששיחקנו או רבנו אבל קפצנו פנימה..

הוא הסתכל עלי ואני עליו.. אני זוכרת שליטפתי אותו, כמו שמלטפים ילד קטן או אח.. ובמקביל הייתי סקרנית לעשות משו קצת מעבר ולגלות איך הוא יגיב.. 

ואז..דמות ד'..

דמות ד' היתה אצלי.. ראינו סרט ומשום מה לא דיברנו.. והוא הלך ושכח את הפלאפון שלו.. אז הלכתי אחריו ופספסתי אותו הוא נעלם משדה הראייה..התחלתי לחפש אותו, הלכתי בדרך שלו לביתו, עברתי כמעט חצי עיר..

ואז מצאתי אותו-הוא היה עם מישהי ואני זוכרת שזה גרם לי להיות קצת עצובה.. כאילו שחכו ממני.. ושמו אותי בצד כזה.. שאני כבר לא חשובה.. נתתי לו את הנייד והלכתי ישר הביתה..הוא ניסה להגיד לי משו אבל לא רציתי לשמוע כי..זה הרגיש לי ממש צביעות..התאכזבתי..

מה שמצחיק שכל זה אמיתי.. כמובן לא העלילה אבל זה מה שאני באמת חושבת.. 

אני רוצה להרחיק ממני את דמות ב', לגלות מה עובר בראש של דמות ג', לפתור בעיות עם דמות ד' וכמובן.. להחליט אחת ולתמיד מה יהיה עם דמות א'..

ניתן לזמן לעשות את שלו ואני אמשיך להנות מהעלילה.. הדרך היחידה שלי למצא משו חיובי בכל העיניין..

___

לפינת הלא קשור>>>>>>>וואי בטעות לחצתי "הקודם" לפני ששמרתי והכל נמחק..מזל שיש שיחזור!

-המתנה של יום ההולדת של מילה מחכה כבר למילה! אני ממש אהבתי את התוצאה הסופית!

-אתר החידות חזר!

-משלחת משוויץ מגיעה לרחובות והם אפילו ישנים אצל כמה אנשים שאני מכירה..החלק המגניב שחלק מהם בתנועת השומר הצעיר!!! וכמובן אנחנו נהיה איתם קצת..ממש קצת..אבל נהיה! אני כבר מחכה לזה
ng



t;

-עוד מעט יוצא הארי פוטר

-עוד מעט טיול שנתי

-עוד מעט לסבתא יש יום הולדת ואני לא יודעת מה להביא לה..

-אתמול בערב הייתי בבאולינג-כל העולם ואישתו היו בבאולינג! 

-אני לא טובה כל כך בבאולינג אחרי משחק וחצי..

-אני אוהבת פיצה..אני רוצה פיצה

-אני כבר לא חולה!!

-אבא התקשר לאמא לפני כמה ימים.. כןכן-אבא שלי זה שאין לי קשר איתו.. רצה להזמין אותי לאיזשהו טקס.. איפה היית במשך שנה וחצי?

-אם אבא יקנה לי אוטו אני מוכנה לא לסלוח לו על מה שעשה לאמא..

-עוד מעט מתחילים ללמוד לתאוריה! מישו מכיר דרך טובה..?

-צריך למצא עבודה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

פיאנו..

אני לא ידועת  מאיפה זה בא-או שאולי אני כן ..

כרגע ברקע מתנגנת המנגינה הבאה

 

כל כך יפה, כל כך עדינה.. 

מזכיר לי את הקיץ שעבר עלי.. 

מתחיל לאט לאט..נעים לאוזן ושלו.. ואז היד המובילה משנה קצב למשו קצת שונה ויותר מהיר..

ובסוף מגיע הפיזמון המהיר..

כל כמה שניות נשמע תו חזק ואחריו מספר אקורדים המלווים בכמה תוים חלשים..

והכל חוזר על עצמו..

וזה עולה בצלילים, בגבהים..

זו מנגינה יפה..

 

מוזר איך שהקיץ הזה התחיל והתגלגל לכיוונים שלא חשבתי ולא יכולתי להעלות בדעתי..

כמה פעמים שמעתי את המנגינה הזאת במהלך הקיץ..

זה צירוף מקרים מאוד נדיר ששני אנשים שונים שלא קשורים זה לזה השמיעו לי אותה..

יש רגע במנגינה לקראת הסוף שזה נעצר-שיש שקט..ואז זה מתחיל מהתחלה.. כמו הקיץ שלי..

זה היה קיץ מרתק.. לא קל אבל חוויתי בהמון בחינות. למדתי הרבה במהלכו והתגברתי על מכשולים.. לאהוב, לשנא, לקנא ועוד המון רגשות שונים עטפו את הקיץ הזה. 

 

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את זה בקיץ. הייתי כולי נרגשת ומלאת אנרגיות כהרגלי, כדרך התמודדותי.. ואז היא התחילה להתנגן באוזני. קפאתי במקום מקשיבה לכל צליל קטן ושוקעת לתוך סיפור שלם שנרקם בראשי בין הצלילים. ככה זה איתי ועם מנגינה יפה..אני נכנסת לתוכה..

וזה כל פעם מחש כשאני שומעת אותה..

אם היו יוצרים סרט על החיים שלי בקיץ...ללא ספק מנגינה הזאת היתה מופיעה בפס קול... 

_____

אני חולה..חצי חולה..לא יודעת אפילו מה יש לי..

אני מרגישה לא טוב ויש לי צו ראשון ביום ראשון..

אני מקווה שאבריא עד אז...

את מחר אני עומדת לבלות בשיעורים בפיסיקה..כל כך המון שיעורים-אוף. 

כל המחלה הזאת מוציאה אותי מדעתי..אני שונאת להרגיש ככה-פשוט שונאת..

בגללה אני לא הספקתי להכין את השיעורים בזמן...

 

לפינת הלא קשור>>>>>כי בעבודה של אמא שלי מספרים על בדיחות גסות

-לסבא שלי היה יום הולדת ובלילה התגנבתי למטבח ושמתי את המתנה שלי עם דף ברכה קטן...הוא אהב את זה..

-מסתבר שלחיות באוקראינה לפני שישים שנה-ממש לא כיף..אנשים היו כל כך אטומים כלפי העולם ולא מודעים למה שמתרחש בחוץ..כמו באירן

-שונאת גזענים

-מי עוד יודע על הקטעים הלבנים? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי