היה לי יום הולדת.
אבל יש כמה נושאים על הפרק שאני מעידפה לגעת בהם לפני, פשוט שלא אשכח בעוד כמה שנים כש"אדפדף" בין הפוסטים.
אז להלן, רשימת הדברים שאני רוצה לכתוב עליהם כדי שלא אשכח:
1.מר נשיקה. אני לא כל כך שלמה עם הכינוי הזה אבל אני קצת חולה ולא מצליחה למצוא רפרנס מוצלח יותר. אז כן, מר חדש לאוסף הדייטים שלי. בהתחלה חשבתי שהוא יכנס לרשימת "כל ההזויים עלי" אבל הוא באורך פלא יצא משם ותכלס..הכניס אותי לשם. אני כנראה ההזוייה? אז ביום בהיר אחד, שוטטתי לי בפייסבוק. חזרתי שוב להגיב לווידויים(ביחיאת שזו פלטפורמת הכרויות שלא ציפיתי). ומר נשיקה שלח לי הודעה ועפילו עם הסבר מאיפה הוא נפל עלי באמצע יום בהיר ומה כוונותיו. הכנות שלו הרשימה אותי. גם הבגרות, והתפיסות. קיוויתי שזה יעבוד.
אסכם בקצרה שזה לא עבד כל כך. מדברים קטנים שהפירעו לי כמו השאלה/הצעה "רוצה להתנשק?" שגם באה בעיתוי לא טוב וגם הרגשתי עם הניסוח לא בנוח וקצת מוזיל. וגם עם סוגיית הטרמפ, שכיאה לתל אביבי מצוי, נראה בעיניו שכל מה שהוא מעל 15 דק' נסיעה נחשב לרחוק(ולי אין רכב...). ועד לתפיסות שונות שאני מסכימה ולא מסכימה איתן.
אך כל אלו הפכו לתרוצים. לפני הדייט השלישי הרגשתי שחמתי עולה, ואני חסרת סבלנות. מראש החלטתי שזה לא יעבוד ולרגע לא האמנתי שיהיה כאן שינוי מהותי. על אף היותו בחור מקסים, הקשר הרגיש לי ידידותי ועם כל הכבוד-אני לא מחפשת ידידים..
ואז קרה דבר מפתיע.
שפכתי בפניו את טענותי, בדחף רגעי שאולי בדיעבד לא היה נכון לעשות אותו בהודעות.
הוא התקשר, הקשיב, הגיב ואמר שהוא יקח את זה לתשומת ליבו.
ואני? החלטתי לתת לזה עוד סיכוי אחד אמיתי, למרות שכבר קבעתי דיי נחרצות שהספיק לי. הוא עשה רושם טוב, ויש בו הרבה ממה שאני מחפשת-אז מה עוד דייט אחד יעשה?
נפגשנו. ולהפתעתי הרבה... היה שיפור/שינוי. אמיתי. לא כזה מאולץ ומאומץ.
הוא נגע בדיוק בנקודות הבעייתיות שציינתי בפניו. מהברכה הקטנה ועד הפעמון נשיקות. וזה היה מקסים...
עדיין חתכתי.
למה? כי אני מטומטמת? לא יודעת. הרגשתי שעם כל זה שהתקופת מבחנים בפתח, שמר מאהב בבית חולים, שמר קאסטל(שיקבל תכף סעיף בפני עצמוו) נכנס לתמונה, אני מבולבלת מידי ולא מצליחה להפתח רגשית לדברים חדשים. ונוסיף לזה שהייתי כל כך מקובעת שאני אחתוך, וכל כך לא האמנתי שיהיה שינוי, שגם כשהיה שינוי "זה לא הספיק לי". אני מרגישה רע עם עצמי... כי הוא באמת בחור מקסים וחבל לי שזה לא הלך עבורנו. אני מקווה שהוא ימצא בת זוג...
אגב, מקור שמו"מר נשיקה" נובע בעיקר מהיותו נשקן מוצלח מאוד. כל כך מוצלח שמצאתי את עצמי מתקשה לחשוב, צוללת לתוך הנשיקה. באותם רגעים קטנים זה היה כמו סצנה מסדת סיטקום, כשברקע שומעים "אוווווו" של קהל. זה גרם לי לפקפק ביכולות הנישוק שלי... אני חושבת שהותרתי רושם לא משהו מרוב שהייתי בהלם מהסיטואציה ולא הרגשתי מתפקדת.
אני שלמה עם ההחלטה. זה היה הדבר הנכון לעשות עבורנו. אני עסוקה מידי במחשבות על אחרים ואין זה הוגן. הוא לא ריבאונד.
2.מר קאסטל. למי שלא יודע, מר קאסטל היה החבר הראשון שלי אי פעם. בזוגיות קצרצרה של שלושה חודשים, שהייתי כל כךךךך מאהבת, וכל כך שבורת לב אחריה. זוגיות תמימה לחלוטין, אפילו לא התנשקנו. זה היה בכיתה י', ומאז שהכל עבר ונגמר, נשארנו בקשר מאוד טוב.
היו לנו לא מעט עליות ומורדות בשנה האחרונה. והמסקנה שלי היתה שאני לא רוצה להיות עם מישהו שלא סגור על עצמו. זה החזיק מעמד יפה מאוד. ידידות מופלאה שכזו. ואז, ב31.12, כמה שעות לפני חצות, עולה ההצעה לקיים את מצוות ה"נובי גוד" בנשיקה. ובקצרה, איפשהו קצת לפני שעון צרפת זה קרה. נשיקה קטנה סמלית, אחרי כוס יין אדום מבעבע. האם היתה לזה משמעות? לא. האדישות מהצד הנגדי היתה מורגשת אבל מהצד שלי זה היה כמו חלום מתגשם עבור בת ה16 שהייתי. אני הקטנה, היתה מאושרת ממש. כמה חשבתי על הרגע הזה בכיתה י'. לי היה מובן שבשנת 2019 אין לה כל משמעות הרי. האומנם?
3.לפעמים זה מרגיש לי שההסטוריה חוזרת על עצמה רק בצורות אחרות. ואם בעבר חוויתי ריב לא נעים בין שני חברים, הנה זה קורה שוב. אני יודעת איך ההוא הסתיים, דיי עצוב. צד אחד נשאר לבד לגמרי. הצד שני מנותק יחסית. האם זה מה שיקרה גם הפעם? אני מאוד מקווה שלא.
זהו. אין לי כוח לכתוב עוד. אני חולה. אמא הדביקה אותי בוירוס ויש לי מבחן ללמוד אליו.
על סיפורי יום ההולדת ומסקנותיו, לפעם אחרת.
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
