תשובות לשאלון השבועי

- כמה אנשים שהכרתן כבר מתו?
שניים.. אולי..

- מה נראה לכן שקורה כשמתים?
או.שלא קורה כלום..
או שעוברים לעולם הבא ומגלים בעצם את משמעות החיים ואיך נוצרנו וכולנו בעצם מלא נשמות ואז נחכה בתור כדי להתחיל חיים חדשים..(ונעביר חוויות עם אנשים על החיים שעברו)

- באיזה גיל אתן משערות שתמותו?
120

- ממה הייתן רוצות למות?
טבעי..

- ממה הכי לא הייתן רוצות למות?
סבל, דיכאון, התאבדות, תאונה, מחלה..

- אתן מפחדות מהמוות?
לא..מהזמן

- יש אנשים שהייתן רוצות שימותו?, למה?
ממש לא!
אם אני רוצה שמישהו ייעלם לי מהחיים אז..אני רוצה שהוא יטוס לחיות בקצה השני של כדור הארץ..


- מה דעתכן על המתות חסד?
רק כשזה באמת חסד

אהבה, טיול שנתי, בית ספר והמון חפירה

כבר פחות מחודשיים ויש לי 17..

ות'אמת? כל מה שאמרו לי וכל מה שידעתי וקראתי לגבי גיל 16-היה פשוט נכון! 

זה הגיל שבו אני הכי מרגישה מתבגרת, הגיל שלשם שינוי (ואני יודעת שזה עומד להשמע נורא) הבעיות שלי מתמקדות בלימודים ובסיפורי אהבה של טלנובלות..אכן-אני נהנת מכל רגע של הגיל!

מסיבות, טיולים, צחוקים.. 

מלא אנשים חדשים שהכרתי, מלא פתיחות, ביטחון עצמי שסוף סוף מצא מקום להתממש.. 

צריך לראות את החיים בפרופורציה-לא הכל מושלם 

לא תמיד היה לי כיף-אבל כל מה שעברתי בשנה אחת זה כל כך מלא.. 

ולמה אני פותחת פוסט בצורה כזאת?

כי-יש לי רק חודשיים להספיק לסגור את הפינות הקטנות והחשובות של גיל 16 שאחת מהן היא גם לממש (סוף סוף) את ההגד האחרון שנשאר ב"עד גיל 16"-הרשימה שאני דורית ומילה הכנו אי שם לפני שלוש שנים...אולי ארבע..? 

ונכון שאת 16 כבר בדיוק עברתי..אך מבחינתי האישית-זה תקף גם לשנת ה-16

ושווארמה כבר הספקתי לאכול..(הגיע הזמן! XD) נשאר..כן..הדבר השני והיותר קשה.. 

 

יבואו ויגידו "אויש יאנה..בשבילך זה לא בעיה" אז.. אני מורידה את הכובע ואומרת להם "תודה" כי מאוד נחמד מצידם לחשוב שלי אין בעיה להשיג את זה..

אבל הממ...יש לי!

אני לא אדם שיטחי ואני לא אדם מגעיל ואני לא מתווכנת לנצל מישהו ובטח ובטח לא למטרה שכזאת (בכל זאת.. יש דברים הרבה יותר חשובים מנשיקה.. ) 

אבל בא לי כבר לשים את זה מאחורי.. 

מי? 

עם מי אני אהיה מוכנה להתנשק בלי לפגוע בו, בלי להרגיש מנצלת, בלי להקיא אחרי זה וכמובן לצאת הכי טוב שאפשר..? 

המשימה קשה יותר ממה שזה ניראה..

אני לא ידועת איך זה יקרה-אין לי מושג..אני בעיקר יודעת איך זה לא יקרה! 

זה לא יקרה כאשר

א. אם בדיוק אכלתי משהו.. (זה יהיה מביך..) (זה פועל גם על הצד השני..) 

ב. אם זה יהיה בכוח פיזי

ג. כשזה מול כולם (סעיף מתבטל במידה וזה מעשה חמוד ורומנטי.. ) 

ד. אם אני לא נמשכת אליו (אויש נו.. ברמה הפשוטה.. אני לא מתכוונת להכנס למיטה עם אף אחד אחרי זה) (בעצם....) (סתםXD) 

ה. אם מישהו איכשהו יפגע..

 

כרגע באופן רשמי אני מרגישה כמה שהבלוג הדרדר לרמה רדודה של..גיל ההתבגרות

אז לפני שאני אספיק להגיד עוד שטות שמאפיינת את הגיל הזה

להלן-רשימת הברים שעברתי בחיי

-פפמפמםפמפמפמפמ טיול שנתי! וואו היה טוב! 

בבוקר יום ראשון, במסלול היה אמ..לא כזה משהו..

מסתבר שהתמזל מזלנו והגענו למדבר דווקא ביום שבו יורד גשם ועל כן-מחשש לשיטפונות בוטל לנו מסלול..וככה מצאנו את עצמנו עושים סיבובים באזור מכתש רמון בחיפוש אחר שני מסלולים.. 

אף אחד לא באמת נהנה במסלולים ה..לא מי יודע מה..

יתרונות-לבשנו את חולצות הכיתה שיצאו מעולה וכמובן-שרשרת פרחים (משעשע ביותר להסתובב עם שרשרת פרחים על הצוואר, בגדים קצרים וכמובן-באמצע המדבר..) 

חסרונות-יותר מידי נסיעה באוטובוס=להרגש לא טוב..מה הייתי עושה בשביל הליכה ברגל או נסיעה על אופניים עד אילת..

יתרון נוסף חשוב-היה איפשהו שרותים..שנכון שכניסתם עולה שקל אך-הצלחתי לעשות פיפי! (אכן יש לי בעיות קשות ואני נלחצת מלעשות פיפי במקומות ציבוריים.. 

הגעה לאכסניה-מסתבר שלראשונה בחיי (וגם הפעם האחרונה) מצאתי את עצמי כראש חדר.. והמזל התמזל והחדר שלי היה מספר 52 (משמע..בסוף!) 

אך הכל עבר דיי מהר..ובמהרה הייתי בחדר, לבושה ומאורגנת אחרי מקלחת (ואפילו עם פוני על ידי מחליק=O) 

וככה אטאט מצאנו שכבת סט"לה היקרה בדרך לברבקיו ומסיבת ריקודים שוואלה? 

היה ממש טעים! והמסיבה היה כל כך טוב! וחםםםם כמה רקדנו שזה הגיע למצב שלא הרגשתי כבר את הרגלים 

*אמרו לי שאני רוקדת יפה... ניראה לי סתם היו נחמדים או צחקו עלי.. ומצד שני? העיקר להשתחרר * 

נרדמנו מהר..קמנו עוד יותר..מסלול יחסית לא קל של כמה שעות..מעייף? לא ממש..

הוא היה לדעתי ממש כיף-מאתגר כזה..המון עליות ומקומות מסוכנים קצת-בדיוק כמו שאני אוהבת^^ (כמובן שרוב הבנות בשכבה שלי יחלקו על דעתי-אני כבר ממש מפחדת להגיד שהמסלול היה קל פן מישהי תקרא ותהרוג אותי..) 

כמובן הגענו באיזשהו שלב לעיר אילת עצמה וככה הסתובבנו לנו.. אני דר ונוי הלכנו תחילה לקניון לאכול (ולעשות פיפי..) 

ומשם עברנו לטיילת-רכשתי את אותו הדבר שרכשתי בטיילת כשהייתי שם בפעם האחרונה (אם אינני טובה-כיתה ז') וזו שרשרת עם שן של כריש.. 

ויותר מאוחר בערב-ערב סטלבת באכסניה(או ערב קריוקי באכסניה..) היה דווקא צחוקים-מהליכה מצד לצד באכסניה ועד לשטויות בחדר עם חזיותXD 

למחורת-היום האחרון..

היה אממ...חמוד דווקא-מסלול חמדמד, נוף מקסים לים...ועל זה נאמר (3..2..1) ואווו! כשבסופו כל השכבה בחוף אלמוג..חלק עושים שנורקלים..חלק סתם נכנסים לשחות..וחלק על החוף תופסים צבע..כיף (או מוזר..להיות בבגד ים ליד כל השכבה..מביך) 

סיכום-למרות שמממש נהנתי..משו היה חסר לי.. 

 

-לבנים קשה להבין רמזים.. זה ממש לא נעים להיות מגעיל לבן אדם ולהגיד לו "לך!" "לא רוצים אותך" זה ממש לא יפה..אבל למה להביא אותי למצב שאני נאלצת להגיד דבר כזה? משהו אומר לי שהניסוח לי נשמע כמו ניסוח של פרחה בת 14 שחשה את עצמה.. לא-זה לא מה שאני מנסה להגיד.. 

כשאומרים לבן אדם לא בצורות שונות כדי לא לפגוע בו-והוא מתעקש לשמוע כן.זה בעיה.. במיוחד כי אני לא מתווכנת לצעוק על מישהו

 

-אני חיה בבועה משלי.. פעם כן פעם לא.. העולם ניראה מבלבל ואני החלטתי לזרום עם מה שיש.. 

 

-בחולצה אדומה לרגעים של שניות אני מתחילה להעלות זכרונות מפעם..הימים ההם..ימי קיץ חמימים שטופי שמש מלאי זעה..המון צחוק וחיוכים.. איך אני מתגעגעת לחופש.. 

 

-החלפתי סוף סוף לשמיכה החמה של החורף(קר בבקרים..קפוא!) ו..כן.. כמו תמיד אני נרדמת בקלות! חמים ונעים ונותן הרגשה כאילו מישהו מחבק אותי.. איזה כיף זה לישון ביחד עם מישהו-מניסיון P: 

 

-אני מצוננת בעקבות הטיול..זה סיוט! 

 

-כבר אמרתי שנשבר לי פדאל באופניים? כבר אמרתי שסבא הצליח לתקן? לא? אז הנה..אמרתי..הסיוט של חוסר אופניים נגמר D: 

 

-עוד ציונים לא טובים זורמים..אך אתמול סוף סוף הגיעו כמה מספרים משמחים 94 בתנ"ך ושני שמונים באזרחות ואנגלית..אולי אני לא כזה כישלון..הא<?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סיפור קצר ראשון שאני מפרסמת..

סיפור קצר..

שלא נגמר אך..אשמח לדעת איך הוא בינתיים..

 

קריאה נעימה:)

 

אמא שלי פסיכולוגית.

לא, זה לא התרוץ שלי אבל זו הסיבה למה אני מוצא את עצמי
באחת עשרה בלילה כותב במסמך וורד אל הלא נודע, למה?

כי אמא שלי פסיכולוגית..

מאז שאני יודע לכתוב, אמא תמיד אמרה לי שכתיבה זו הדרך
הטובה ביותר להוציא את מה שעל הלב והאומנם זה אפילו עזר לי עד שהגעתי לכיתה ד'.
בכיתה ד' עברנו דירה למושב בצפון ומתסבר שלכתוב מה שעובר לי בראש נתפס כדבר של
חלשים. הייתי ילד והייתי חדש רציתי לעשות רושם על שאר הילדים אז הפסקתי
לכתוב-ממילא תמיד הרגשתי טיפשי לכתוב לעצמי, זה בדיוק כמו לדבר לעצמך. מצד שני,
אני מרגיש טיפשי מכל ה"ניסויים" של אמא עלי.

תמיד בסרטים, ילדים של פסיכולוגים נראים כל כך שונה
ומתנהגים מוזר ביחס לשאר הילדים. לדעתי זה פרדוקס-דווקא ילדיהם של הפסיכולוגים
נראים כך. אין מה לעשות, ככה זה-פסיכולוגים ינסו את כל השיטות שלהם על ילדיהם וככה
במקום לגדל ילד רגיל עם פה ושם בעיות, הם מגדלים ילד "מושלם"-אף אחד לא
אוהב ילדים מושלמים.

 אז מה פתאום אני
מחליט בשעה מאוחרת זו לחזור למנהג המיושן של פעם?

זה הדבר האחרון שעוד לא ניסיתי כדי להוריד מעלי את הלחץ..

ראיתי טלוויזיה, שיחקתי במחשב, נפגשתי עם חברים, צחקתי,
רצתי, הלכתי מכות עם אחי הגדול ואפילו קצת בכיתי..והפרפרים והחששות עדיין שם.
מסתבר שזה לא כזה קל להרגע ערב לפני שאני מתחיל עוד שלב חשוב בחיי-עולה על מדים
והולך לצבא! כן, מחר אני מתגייס..

 

מחר.. פחות מכמה שעות אני אמצא את עצמי בבקו"ם, עובר
את כל התחנות בדרך להתחיל את הטירונות. ולא סתם טירונות אלא הקשה מכולן-ההכנה
לקראת גולני..

המחשבה, שבדיוק לפני שנתיים התייצבו בבית שני חיילים וכמעט
שמו אותי בכלא צבאי כי לא הגעתי לצו ראשון, מצחיקה אותי.. אני, דודי ,המצחיק
מהכיתה, זה ששם פס על המדינה, זה שרק חיכה בקוצר רוח ל-18 כדי לעוף מהחור הזה
(שקיבל עוד המון כיניי גנאי שונים ומגוונים מ"זונה" ועד נאצית), זה ששנא
לתרום לנזקקים, זה שהציק לכולם, זה שביום הזיכרון היה יושב וצוחק בכיסא.. מי חשב
שאני אגיע לגולני? מי חשב שאני אחכה בקוצר רוח עד חוסר שינה בלילות בשביל להתגייס?
מי?

 

היא.

היא תמיד האמינה בי, היא תמיד ראתה אותי שונה מאחרים-אפילו
אמא שלי לא הסתכלה בי ככה. היא ראתה את מה שאף אחד לא ראה-היא והקדוש ברוך הוא..

אני זוכר אותה כל כך טוב..

איך שהיא נכנסה לכיתה במבוכה באמצע י', כל כך קטנה ולא
יודעת לאן אני מכניסה את עצמה.. כמו שכבר אמרתי, מעבר מהעיר למושב זה לא קל-במיוחד
לילדה כמוהה.. היא נטרפה מהר מאוד על ידי החבר'ה בשכבה. ישר קראו לה
"חנונית" -וזה עוד היה כינוי קל..

הבנות אמרו שהיא מתחסדת, גברית מידי. האמת-אף פעם לא הבנתי
למה-היא היתה מסודרת, שער אסוף, בגדים נקיים-של בנות, נעליים של בנות.. מה לא
הייתי עושה בשביל לחזור אחורה בזמן ולא להצתרף לכל הירידות האלו.

מה לא הייתי עושה כדי לא להיות זה שהנהיג את
ה"חרם" שעשינו לאיילת..

אני כל כך מצטער על שביום הראשון כשר היא הגיעה ירקתי עליה,
ואני ממש מצטער ששמתי לה "רגל" והיא נפלה, אני ממש מצטער ששלחתי את צחי
לפנצ'ר לה את הגלגל ועוד יותר מצטער שלא עצרתי והגנתי עליה כשכל הבנות היו מעבירות
עליה ביקורת תמידית ולועגות לה רק בגלל שהיא לא היתה באה עם לק בשלל הצבעים על
הציפרוניים, פנים מלאות באיפור וכמובן, תכשיטים..

הן היו קוראות לה בשמות וצוחקות עליה מול כל השכבה, משפילות
אותה ואף אחד..אבל אף אחד לא עזר לה, אפילו לא המורים שהעלימו עין כרגיל (כי נמאס
להם שכל שני וחמישי מזמינים משטרה לבית הספר..)

היא רק היתה בחורה צעירה ממוצא אירופאי, שערה היה שחור אך
עיניה ירוקות ולהבדיל מהרבה בנות בשכבה היא היתה כל כך יפה..

 

כן, אהבתי אותה.. תמיד אהבתי.

גם בכיתה ג'..

היא היתה איתי באותה הכיתה עוד כשגרתי בתל אביב. היינו
החברים הכי טובים. דיברנו על הכל, צחקנו על הכל, שיחקנו בהכל, התחלקנו בהכל, היינו
עוזרים אחד לשני בשיעורים, והולדים מכות עם הילדים שהיו מציקים לנו-והיינו רק
בכיתה ג'.. כשספרתי לה שאני עוזר למושב נידח בצפון היא בכתה.. פעם ראשונה שראיתי
אותה בוכה-גם אני בכיתי.. זה נשמע כל כך טיפשי אבל לא התביישנו. היינו במחבוא שלנו
ובכינו.. כמו תמיד-הכל עושים ביחד..

הבטחתי לה-שיום יבוא ואנחנו נפגש ושאני אמצא ואביא לה גולה
בצבע סגול. היא אמרה לי שהיא אף פעם לא תשכח אותי ונישקה אותי בלחי.

איך שהאדמתי-פעם ראשונה שבת נישקה אותי.. מאותו רגע הבנתי
שאני מאוהב בה-כן כן, ילד בכיתה ג' מבין שהוא מאוהב.. 

מחר טיול שנתי

מחשבות, חששות, ציפיות

נקווה שבסוף הטיול נרגיש מינימום מאושרים!

כסף כסף כסף

כסף..

כסף הוא מה שמניע אנשים רבים לעבוד בכדי להשיג אותו.

כסף הוא אמצעי להשגת אושר בימינו.. 

עם כסף-אפשר לטוס לחו"ל, עם כסף אפשר לעשות בנג'י, עם כסף אפשר לקנות אוכל לעניים, עם כסף אפשר להשיג השכלה גבוהה-עם כסף אפשר להשיג המון דברים.

ומה עושים אם אין כסף? 

 

לאחרונה מצבי הכלכלי ניהיה לא משהו-שכן מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה מכסף של ימי הולדת וחגים.. או לפחות בעזרת הכסף הזה אני מצליחה להעניק לעצמי את אורח החיים שהוא מעבר ל"לאכול, לשתות, לישון ולא למות.." (שאת זה ההורים מספקים-והמדינה..) 

איפה לכסוך, כמה לחסוך? איך להשיג מקור הכנסה נוסף? 

לא קל.. במיוחד לאחרונה שפתאום צריך כסף להמון דברים..

צריך כסף למתנות של חברים קרובים וצריך כסף כדי לחגוג איתם את יום הולדתם, צריך כסף לשלם לבית ספר, צריך כסף כדי לקנות חולצה כיתתית, צריך כסף כדי לצאת לטיול וצריך כסף כדי לנסוע לחו"ל-לבת דודה שלי, צריך כסף כדי לעשות לי איבחון..

צריך..

האם יש?

אין לי מושג.. אבל זה מדאיג.

זה צרות שלא אמורות להיות

 

___

הימים עוברים ו..יבש..

אין לי מה לעשות ועד שיש לי (שיעורים) לא בא לי..

כרגיל החשק לעדכון הבלוג צריך להדחות לטובתם של הלימודים (למרות שאני לא באמת משקיעה את המאמץ הרצוי-כניראה..)

 

אז..בכל מקרה

מה עשיתי בימים האחרונים? 

-מבחן במת'..שהתוצאה שלו היא 62..ספרתי להורים-התאכזבו...אני רק מקווה שבמבחנים הבאים אני אוציא מעל 90 בכולם..

-יום ההולדת של שני עבר...מתנתי אליה עדיין לא הגיעה אבל בגדול-נהנתי.. היה נחמד בסרט (המאוד יפה ומומלץ!) וגם נחמד באמ..מתחם אוכל?XD

-קניתי ג'ינס.. מידה 42 (!!) הוא סקיני.. פעם לא יכולתי להכנס גם ל-44 בג'ינסים שהם..סקיני.. זה נוראי שהמידות לא באמת תואמות למספר.. 

-כמו כן, קניתי שני זוגות נעליים! כהחלפה לאולסטאר והוואנס ששירתו אותי שנה וחצי.. 

-אני חולמת חלומות ממש הזויים לאחרונה.. כמו החלום שחלמתי לפני המבחן במת' שבו אני הגעתי לכיתה והיו תרגילי חזרה על הלוח-ובאתי לפתור אחד..ולא הספקתי כי התעוררתי..

-השמנתי..דיכאון

-פצעונים-עוד דיכאון

-אני מתגעגעת לקן ולטיולים ולחניכים.. אוף..

-בית ספר צילם אותנו בכדי להכין כרטיסי תלמיד שבעזרתם נוכל להכנס לבית הספר (וככה למנוע מסתם ילדים שלא קשורים להכנס) חכם.. המון אנשים מתלוננים על איך שהם יצאו בתמונה.. גם לי יש כמה תלונות שעם קצת פוטושופ הכל היה ניראה הרבה יותר טוב.. מצד שני זו אחת התמונות הכי טובות שיש לי מהשנים האחרונות..

-המורה לתעבורה-ציון , זוכר אותי..זה טוב-כי זה אומר שהוא יודע שאני תלמידה טובה.. אפילו כשהוא חילק לי את הבוחן שהיה לי ציון לא טוב-הוא שאל אותי מה קרה וכאלה.. אני שמחה..

-אני צריכה לשבת לבד בשיעורים.. לא שיש לי משו נגד אלון..אבל מה לעשות-מאז ומעולם לשבת ליד מישהו שמדבר/עושה קולות/בת/ידיד טוב היה לא קל... 

-הוא יכול להיות ממש נוראי ומגעיל.. אני מרגישה ממש כישלון בזה שטעיתי כניראה לגביו-שדימיינתי את מה שראיתי.. שמה שחשבתי שיהיה בו בכלל לא קיים.. אף פעם לא היה קיים.. חבל..

-הילד ההוא באדום.. נונו..תמיד לובש אדום או שחור-אבל בעיקר אדום.. עדיין סטוקרית ועדיין נחושה בדעתי.. (ובעיקר סקרנית..) 

-זה כבר לא משנה מה הלב מרגיש.. כשכולם עוברים הלאה אין טעם להשאר מאחור..וכולם עברו הלאה-אז.. גם אני צריכה להתחיל לעבור..

-בת דודה שלי כבר שלחה את משלוח הבגדים והנגן.. 

-עייפה

-הארי פוטר בקרוב יוצא.. הגיע הזמן

-בסוף לא ראינו פעילות על טבעית-וזה בעיקר נותן לי הרגשה שהסיפור הגדול היה שקר ושצדקתי שלא פתחתי ציפיות.. חבל אבל שלא ראיתי את הסרט-אחלה סרט.. 

-גנבת חברים? אולי..

-בא לי..בא לי יחס..כן טוב מודה- בא לי חבר..לכולם הולך ורק אני תקועה מאחור עם חבורה של ווירדאוז..שמישו כבר יבוא וינשק! 

-אולי החיים שלי הם בעצם הנסיכה והצפרדע? אם זה ככה אין לי שום בעיה לנשק את הצפרדע-רק שיהפוך לנסיך! 

-יחי קרן פלס ואלכסנדר ריבק..ולא נשכח את שלמה ארצי שמידי יום מזכירים לי כמה החיים הם אחלה 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

כמה זריקות חיסון ובדיקות דם את זוכרת שקיבלת בחייך?
אממ..עד כיתה ה'-הייתי אומרת חמש פעמים.
מכיתה ה' לא סופרים-הייתי חולה בהמון דברים שאילצו המון בדיקות דם-וכמובן גולת הכותרת-בדיקת הדם שאני עוברת כל חצי שנה..


כמה מטריד אותך לקבל זריקת חיסון? או לעשות בדיקת דם?
ממש קצת:)
האמתי חיסון זה הרבה פחות נורא מבדיקת דם..
ובדיקת דם כואבת רק אם האח/האחות גרועים..

כמה הטריד אותך לקבל זריקת חיסון או לעשות בדיקת דם לפני כמה שנים (או כמה עשורים למבוגרות יותר)?
אפס..
טוב שקר-תמיד שניה לפני שהמחט נכנסת לתוכי הפחד שהזרימה של הדם תיהיה נוראית והרופאה תצתרך לסובב את המחט-תוקף אותי..
ניראה לי זה קרה לי רק פעם אחת אבל זה לא כיף!

מהו טיפול השיניים המטריד ביותר שעברת? איך הרגשת?
אמממ
היו שניים אבל הרעיון בהם דומה..
ההרדמה לא פעלה..
מכירים את אלו שמפחדים מהזריקה? גם אותי המחט הענקית הזאת מלחיצה (זה נראה כמו מכשיר עינויים!) ומודה-מרגישים כל שניה שהמחט בתוך הפה..
אבל-הכאב הקצר הזה -הוא אפס ליד קדיחה בשן בלי הרדמה..


האם עברת בדיקה רפואית שדורשת להתפשט לגמרי? איך הרגשת? כמה זה הטריד? מה היה שם?
לא..
הכי רחוק שהיה לי זה בדיקה כשאני רק עם תחתונים וחזיה..
או בלי חלק עליון(כשהיתה לי דלקת ריאות..)
בגלל כל מיני סיבות רפואיות מצאתי את עצמי בלי חולצה עוד בכיתה ה' או ו'.. ככה ש"התרגלתי"
זה לא כזה מטריד-זה רק קטע רפואי וסודי..זה לטובתי..

האם היית מאושפזת (נניח לצורך ניתוח?) מה זכור לך מהמאורע? היה טראומטי? מה עודד או שיעשע אותך?
לא..
כלום..
לא היה ולא נברא

האם צרכת שירותי רפואה פרטית? מה ולמה? איזה חלק כיסה ביטוח? איך היתה חוויית הטיפול?
הדבר היחיד של רפואה פרטית שצרכתי זה טיפול שיניים ובדיקת לב(בכיתה ב'..הפעם הראשונה שנסעתי ברכבתD: )

האם נזקקת לטיפול רפואי במהלך טיול בחו"ל? מה ולמה? איזה חלק כיסה ביטוח? איך היתה חוויית הטיפול?
לא הייתי בחו"ל..
חוץ מכשנולדתי..
ואם זה נחשב כשנולדתי-אז היתה לי בעיית רגלים רצינית וקיבלתי מלא מסאז'ים..

האם את מאמינה שכל הטיפולים והבדיקות שהזכרנו קודם היו נחוצים? או שיש לך ספקות לגבי הצורך בחלקם?
נחוצים..

האם אירוע, בו קרובת משפחה או חברה עברה טיפול, או בדיקה רפואית, השפיע עליך? מה היה? איך הרגשת? איך זה השפיע על הקשר ביניכם?
מלא פעמים..
זה משפיע עלי במובן ש"זה יכול לקרות לכולם" לא במובן של "איזה פחד"

אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה

בעקבות שיחה עם האחת והיחידה רינה..התחילה לה הרשימה

מה אני רוצה-מה אני באמת רוצה...? 

 

 

אני רוצה אופניים

אני רוצה אדרנלין ורוח

אני רוצה שקט נפשי

אני רוצה מהירות

אני רוצה ציונים טובים!

אני רוצה להוציא בבגרויות מעל 90

אני רוצה חבר>:

אני רוצה שבנים מעצבנים יפסיקו לנסות לדבר איתי כי זה גורם לי להרגיש כמו פשרה בשבילם 

ואני רוצה שערסים יתנהגו כמו בני אדם

אני רוצה שאיראן תפסיק לשנוא את ישראל וכנ"ל חמאס וחיזבאללה כי אף אחד לא רוצה מלחמה.. גם לא הם

אני רוצה לרזות

ואני ממש רוצה להבריא מהחלמה שיש לי-שהיא לכל החיים..

אני רוצה מצלמה דיגיטלית חדשה או סוללות טובות..

אני רוצה להיות טובה במשהו!

אני רוצה לאכול פיצה וצ'יטוס בטעם גבינה

אני רוצה שמלה

 אני רוצה לעדכן את הבלוג אבל לא בא לי..

אני רוצה כסף! 

טוב..לא

אני צריכה כסף!

צריך כסף לספרים, ובית ספר, ובילויים, והנאות, ומתנות, ואוטו..

ואם יש משו שאני באמת רוצה

זה שיפסיקו ללחוץ עלינו שבגרויות זה דבר חשוב בחיים-הכי חשוב שיש.. 

אני רוצה שכל האנשים שאני אוהבת ישארו איתי לנצח נצחים ולא יעזבו אותי

אני רוצה שאנשים יפסיקו להשתמש במושג "לייק" וילמדו עוד סוגים שונים תוארים

אני רוצה שתוך כמה ימים האופניים שלי יהיו מתוקנות

אני רוצה להוציא לפחות 70 במבחן במת'..(למרות שכמו שזה נריאה עכשיו -הנכשל הראשון שלי מתקרב)

אני רוצה להוציא מעל 90 בהסטוריה

אני רוצה להשלים עם מי שרבתי

אני רוצה לא לפגוע במי שאהבתי (אוהבת-פשוט שאוהבת לא מתחרז..) 

אני רוצה שהוא ישתנה ויאהב אותי ויהיה מאוהב בי

אני רוצה שלשני יהיה טוב בחיים

אני רוצה להפגש עם החבר הכי טוב

אני רוצה לשמח את החבר הכי טוב..

אני רוצה לשמח את סבא וסבתא

אני רוצה לשמח את בת הדודה הקטנה שלי

אני רוצה לפגוש את האכיינים מדרגה שניה שלי

אני רוצה שהכל כבר יהיה מאחור ויגיעו סוף סוף הימים הוורודים

אני רוצה ללמוד לנגן על פסנתר-לפחות שיר אחד-השיר שברקע

אני רוצה שלפחות פעם אחת אחרי שלוש ומשו שנים שהבלוג קיים-להגיע לטבלת המומלצים או לפעילים..

אני רוצה לקרא את כל ספרי הארי פוטר מחדש

אני רוצה לראות סטפ אפ שלוש

אני רוצה לנסוע השנה לפולין

אני רוצה לשכב על הדשא ביום של חורף בהיר עם קרני שמש שנופלות עלי ולעצום עיניים 

אני רוצה להרגיש חופש, לא מחוייבת לאף אחד

אני רוצה להפסיק לחשוש מלהחזיק נשק ביד בצבא..

אני רוצה להפסיק לאכזב את הסביבה

אני רוצה לצאת לטיולים של התנועה-השומר הצעיר

אני רוצה רישיון

אני רוצה למצא עבודה

אני רוצה לעדכן את הבלוג בקביעות

אני רוצה..אני רוצה..

אבל זה לא מספיק לרצות.. ולא כל מה שרוצים משיגים..

 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

תשובות לשאלון השבועי

האם את מתעניינת בקריאת ספרים?
מאודD:

כמה ספרים את קוראת בשנה בממוצע?
אממממ...
מינימום 15

מה הספר הכי טוב שקראת?
הארי פוטר D:

מה הספר הכי גרוע שקראת?
הממ..
היו לא מעט..
"בדידותם של המספרים הראשוניים"


מה הספר הכי מוזר שקראת?
לב של דיו

האם רכשת ספר אי פעם? אם כן, איזה ספר וכמה עלה לך?
כן-הארי פוטר ואוצרות המוות
מכיר מלא-כי הוא רק יצא באותה התקופה

מה היה הספר האחרון שקראת? על מה הוא?
אם אני לא טועה
"לא בלי בתי"
מבוסס על סיפור אמיתי.
אישה אמריקאנית התחתנה עם אירני וביום מן הימים הוא מביא אותה לאירן עם הבת שלו-ואוסר עליהן לחזור ובעיקר הופך לאדם נוקשה

איזה ז’אנר של ספרים מועדף עליך?
כל עוד זה ספר טוב אני אוהב כל דבר..
אבל יש לי נטייה לספרים עם כמה סוגים של ז'אנרים.

ולסיום, איזה ספרים היית ממליצה לקוראים שלך לקרוא?
"מה שצריך לקרות"
אחד ה-ספרים!