סיכומיישן

היה לי חלום מאוד נחמד הלילה.. 

חלמתי שאנחנו נוסעים כל השכבה למאין לונה פארק שכזה שהוא גם חצי גן חיות וג'ונגל שנמצא מחוץ לרחובות. היתה שם קוסמת שמרימה אותך באויר אבל הפוך וזה היה מוזר.. בערב, התגנבנו לשם, אני ועוד שלושה חברים שהוא היה בינהם.. 

ואז, בדרך חזור, היה נוף משגע ועמדנו בקצה הגיבעה, השניים האחרים הלכו קצת קדימה בעיסוקיהם ואנחנו סתם השתעשענו לנו בצחוק..

ולפתע, הגיע רגע מתוק של נשיקה קטנה..ועוד אחת.. ואז שאלתי מה יהיה ואם נחזור ואיני בטוחה מה קיבתי בתשובה אבל אני זוכרת שבהמשך החלום הורמתי על ידיו ופסענו בחולות משקיפים לנוף.. והתעוררתי.. 

___

היום זה היום האחרון לשנת 2011..

זו היתה שנה עפופת זוגיות מכל הצדדים, שלי ושל אחרים..

ומה השגתי בה? מה עברתי השנה?

-רישיון לשם שינוי

-חבר עם שיא אישי של זוגיות..יחי החצי שנה

-ציונים חביבים

- עברתי את מרבית הבגרויות שלי.. 

-הייתי בלונה פארק! לראשונה בחיי בחנוכה.. זה היה אדיר ומפחיד! ועדיין אדיר! עם כל המתקנים שידעתי שאם אחשוב יותר מידי ואתמהמה אני אכנס לפחד ולא אעלה אולי.. (אולי) אז מנעתי את זה מעצמי עד הרגע האחרון, עד הרגע שאני במתקן עצמו ישובת וחגורה וכבר אין דרך חזרה! לא חכם להתחיל לפחד אז..מזל ששניה אחרי זה הבנתי מה הולך ונרגעתי ונהנתי מכללל רגע! ואגב..

-סיפרתי להורים חלק מן האמת על מה שאני מרגישה בקשר לילדות שלי ועל הפחדים שלי.. 

זה היה רגע מאוד מעניין ומרתק..לספר להם מה אני מרגישה ולשבור להם מיתוסים לגביי...

-טסתי לפולין! טסתי לחול בפעם הראשונה בחיי וזה היה מאוד מרגש ומעניין! ומלהיט..פעם ראשונה חו"ל!

-רוב הבעיות שלי, שאי פעם היו לי מתחילות להעלם וזה מקסים ומדהים!

-פגשתי והכרתי המווווווני אנשים מדהימים מכל הסוגים ומכל המינים. לכל אחד יש סיפור מרגש ומרתק, לכל אחד אני אשמח לעזור..אנשים שאני יכולה לסמוך עליהם בעיניים עצומות אפילו! אני מרגישה בטוחה ולא מתחרטת על ההכרות..זה נתן לי המון ידע וכלים חדשים לחיים..

-"איבדתי" את מי שהיתה פעם החברה הכי טובה.. ולמה בגרשיים? כי זה לא בדיוק לאבד...ואני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי ונעשה ועל הזמן המבוזבז..זה קרה לטובה!

-התקרבתי יותר לאנשים שפחות הייתי מקורבת אליהם.. 

-לקחתי חלק פעיל יותר בהמון מסגרות!

-אני בעיצומו של פרוייקט כספות!

-רזיתי השמנתי וחוזר חלילה....

-חזרתי להדריך! ולא מתחרטת לרגע! למרות הקשיים הרבים..

-התנסתי בהמון דברים חדשים ;)

-גיליתי את יכולות הפיתוי שלי (לא באמת!). אבל מה שכן, גיליתי שהעולם לא מפסיק להפתיע אותי והרשימה של דר עלתה ל11 איש..

-התחברתי יותר לאקס המיתולוגי שבטוח קורא כאן עכשיו ואני עז אם לא.. ואני שמחה! כי זה בעצם ממש את מה שתמיד רציתי, בשביל זה הרי נפרדנו! חח אבל אני שמחה.. (ובל יקום ומישהו ויחשוב משהו שהוא טעות.. ריגשותיי נקיים מכל סיפורי העבר הרחוק :) )

-הכרתי את מר Z ! שכן..כקונספרציה לבלוג..הוא משלים את הסדרה של מיסטר A ומיסטר Y והופך את כל חיי לבעלי יותר משמעות! כןכן...סופר Z הוא אדיר וחכם והוא הגרסא הגברית שלי! ואני מודה לאלוהים ששלח לי את הישות הכפולה שלי שתכניס בי הגיון ברגעים קשים ותתן לי תחושה שאנוכי לא הזוי לבד!  מי יתן ונתחזק! אמן. 

-יש לי מזגן בחדר. אנחנו עוברים דירה בסוף השנה...צריך לנצל כל שניה. 

 

וכמו כל שנה אני אחזור רגע לרשימה של שנה שעברה, של מה שאיחלתי לעצמי ונראה אם הגשמתי..

"

אז אני מאחלת לעצמי-שהשנה תיהיה הרבה יותר טובה מ-2010.

שאני אפתור את כל הקשיים, שיבואו עוד בעיות(כן..נשמע קצת מוזר אבל אם יהיה טוב מידי אני אשתעמם..) ושאני אפתור אותן! 

שכל האנשים שאני אוהבת ישארו לצידי גם השנה..ובתקווה גדולה-לתמיד!

שכל הטעויות שעשיתי במהלך השנה שעברה-אתקן ולא אחזור עליהן עוד..

"

אני יכולה לומר בבטחה-בוצע ונעשה! 

הסתיים הקונדס :P (הארי לנצח!) 

2011 אינה יותר טובה מ-2010 אבל היא כן שונה ומרגשת בדרך מיוחדת! לא מתחרטת..

 

ומה אני מאחלת לשנה הנוכחית?

-לסיים לראות השמינייה(כי התחלתי לראות ו..זהו) 

-לקנות משקה אלכוהולי כלשהו

-לקנות אוטו..(אני מאמינה שאניא צליח)

-להתגייס למשהו אדיר בצהל ולא להתבכיין על שום דבר..

-להכין ספר שורשים על המשפחה שלי

-להיות מדריכה טובה יותר

-לכתוב את הסיפור שלי מגיל 0 ועד סוף תיכון...

-חבר! כןכן..זה מופיע תמיד ברשימות..חבר!

-ואם כבר אז שיהיה לי גם זמן לחבר (כן, זו הערה בשביל היחיד שלא קורא בבלוג כי מאמין במשהו שאין לי כוח לכתוב..) 

-ואם לא יהיה זמן אז אני אצור זמן

-להתאהב במישהו חדש? לא יודעת..לא נראה לי.. 

-להתאהב במישהו חדש אך לא עד שאהנה ואמצה את מי שבא לי עד הסוף..ואם הסוף הוא בגיל 60 אז שזה לא יתגשם

-שלא יחשבו שאני קטנונית..אני פשוט מאמינה במה שאני כותבת ואם אכתוב משהו אני עלולה לבטל אופציות אחרות!

-ללמוד לעצור ברולרבליידס

-להיותב כושר טוב

-לרזות נורמאלי

-לחזור להיות בקשר עם הBFF

 

כן, גבריותי ורבותי..2012 תיהיה שנת הואוו! אני לא יודעת איך היא תתחיל..

אני לא יודעת מה יהיה

אני רק יודעת שאני אהיה! ומה איתכם?:P 

לפינת הלא קשור>>>>>>>כי טונה בקופסאת שיפורים זה דבר הפכפך

-יום הולדתי מתקרב ואני שוב בלחץ כרגיל מה יהיה ומה אעשה..אהעהעהעהע

-אולי אני אקנה לעצמי איפוד? 

-צריך לכתוב רשימה של מה שאני רוצה ליום ההולדת ובכללי השנה..

-אנחנו נעבור דירה..מתישהו..

-אני מקווה שיילך לי טוב מעכשיו והלאה בפיסיקה וממת'..

-אני חייבת לחזור לכושר! 

-צ'יטוס גבינה זה טעים..

-לקנות שמלה חדשה? צריך גרביונים!

-יהיה אדיר..

נתראה בשנה הבאה

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

החבר הכי טוב

kid-O

כך הילד גדל..

אני מתגעגעת אליו, מאוד.. לימים של השיחות הארוכות, לתחושה שיש על מי לסמוך, לחשיפה המטורפת לסגנונות מוזיקה שאם לא הוא בחיים לא הייתי שומעת, לוויכוחים ולריבים שהיו נעלמים כלא היו בכל מקרה רציני שהיה מתרחש, לאמון ההדדי..

איך הצלחתי להרוס את הכל? 

אני לעולם לא אשכח את השיחה הכי מדהימה בחופש הגדול בין כיתה ח' לט'..

זו היתה התקופה הכי טובה של היחסים שלנו, הכי שמחה ומאושרת! 

ואני זוכרת את השיחה כאילו זה היה אתמול, באייסיקיו, הקביעה שלקרוא לי ידידה זה פשוט להוריד מהערך שלי כי אני חברה, החברה הכי טובה, או לפחות הייתי.. 

וזה גרם לי להרגיש טוב, שיש מישהו בעולם שהוא החבר הכי טוב שלי ואני החברה הכי טובה שלו.. 

וזה באמת היה ככה!

ומה שתמיד מדהים אותי..שיש לו חבר אחר, טוב יותר פי מיליון ממני, והם החברים הכי טובים שאי פעם הכרתי..נורא התקשתי לתפוס איך אפשר להיות במצב יותר טוב ממה שלנו היה? אבל היה..וקינאתי! לא בקטע רע כמובן אלא בקטע טוב, מפרגון!

 

עברתי איתו את התקופות הכי קשות בחיי, הוא היה שם, היחיד שהיה.. 

תמך, עידד..

הוא היה זה שאמר לי את האמת בפנים כשאף אחד אחר לא אמר, הוא ידע לומר מה הכי טוב בשבילי.. המילה שלו היתה נכונה יותר מכל מילה אחרת, ולא כי חשבתי שהוא אלוהים או משהו אלא כי הוא פשוט הכיר אותי ממש טוב..

 

הכרנו עוד כשהיינו ילדים, היה לי קראש עליו, וכמו כל הקראשים שלי, ידעתי שאין לי סיכוי אז ניסיתי לפחות להוציא מזה ידידות..וזו היתה ההחלטה הכי טובה שאי פעם לקחתי בחיים!

חברות אמיתית שווה הרבה יותר מכל זוגיות.. 

 

כמה דמעות הזלתי כשהיינו רבים, כמה דמעות הזלתי כשפגעתי בו לראשונה כשבחרתי את מה שבחרתי..

זו אשמתי שהקשר שלנו כבר לא היה כמו שהוא, זו אשמתי שלא הצלחתי לתחזק והפלתי אליו את העיניין..

הייתי צריכה להשקיע בדיוק כמוהו, להיות אכפתית וקשובה יותר, כמו פעם בתקופה הראשונה, לפני שהתחלנו לריב..

אבל ככל שהזמן עבר ככה היה לי קשה יותר וככה הוא הרחיק אותי מחייו..

ולי? אני לא יכולתי לקבל את זה, את החוסר ההדדיות..אני לא מוכנה "לנצל" אותו בכדי שיהיה לי טוב, זה לא עובד ככה.. זה חייב להיות הדדי.אני צריכה להיות שם הרי בשבילו.. כמו תמיד, אני לא הבנתי למה הוא התרחק ממני.. זה העציב אותי שהוא לא פנה אלי וניסה לבד ולבד..

היה לי קשה מאוד לקבל את העובדה שהוא בוחר לעשות דברים בדרך שלו, בלי להתייעץ עם אחרים..

ולמה? כי אז.. לא היה לי שום מקום בחייו..מה אני אז אהיה? (כן, ככה חשבתי פעם..) מה הוא רק יעזור לי ואני לא אעזור לו..? 

אני רוצה לעזור לו, תמיד רציתי ותמיד אהיה מוכנה לעזור בכל שניה..אבל טעיתי בבחירות שלי בעבר ואותי, הוא כבר לא צריך..הוא הסתדר לבד וגם תמיד יש מישהו שיעשה את העבודה הרבה יותר טוב ממני..

ובעיקר? חבל לי.. 

עצוב לי שהקשר התרופף מאוד.. שאנחנו כבר לא מדברים, לא מתראים.. 

שאני רק זיכרון עבר שגם אותו הוא דרש בתקיפות למחוק..

אבל, הוא הבטיח שלא יגלה את סודותיי.. ואני מקווה שהוא עמד בהבטחה הזאת..

 

לא רציתי למחוק את ההסטוריה שלנו, זה היה הדבר היחיד שנשאר לי מהקשר שלנו, הזכרונות.. 

אבל הוא דרש בתוקף, ככה הוא היה מרגיש שהשתנה..על ידי מחיקת העבר שרדף אותו..

הוא אדם חדש, שונה..עם אותם ערכים רק שהפעם הוא מגשים אותם. ולצערי אני לא שם..

 

והכי חשוב לי, שיהיה מאושר! אני צריכה להודות לו המון על זכרונות ותחושות שהוא העביר בי. על הלמידה לחיים הטובה ביותר שעברתי, הוא לימד אותי מה היאי חברות אמת..

הוא לימד אותי לא להסתמך על כל מה שאומרים כי תמיד יש מעבר..

ולפעמים, רק לפעמים אני תוהה שאולי אני זו שעיוורת ובעצם לא רציתי לראות את הצדדים השליליים..אך..מדוע שיעשה זאת? מדוע שירגיע אותי כשאני עצובה? ההגיון מונע ממני לחשוב על שטויות כאלו שעם השנים נכנסו לי לראש בגלל המרחק שגדל וגדל..

 

והיום? הוא בן 18..

כבר לא ילד אלא בחור צעיר..

הוא יתגייס בקרוב לצהל, בטח כבר יש לו רישיון מאז הפעם האחרונה שדיברנו, הוא בטוח עובד או חוסך כסף למשהו, הוא בן מדהים להורים מדהימים..

והוא יודע איך לבחור את החברים שלו. יש לו חברה פשוט מדהימה ומושלמת שעושה אותו כל כך טוב ושונה! הוא צריך להודות לה כל רגע בחיים שלו, זה בטוח.. אני אפילו שמחה שיש לו אותה, היא עושה אותו מאושר..משהו שאני לא יכולה לעשות..

ובתכלס? זה מה שחשוב! שהוא יהיה מאושר..

ובריא!

אך בעיקר מאושר..

 

לפני חצי שנה ניסיתי לתקן את הפער החברי הזה ולנסות לגשר את החברות שלנו, נכון שהיא לא היתה אמורה להיות כמו פעם אבל שיהיה משהו, מן הכבוד הראוי.. 

ובאמת שהיו לי כוונות וכבר הייתי צעד קדימה לעשייה!

ואז..

קרה משהו אחר לגמרי שהסיח את דעתי מהמון דברים שעשיתי בתקופה ובעיקר מזה, והדבר הזה הקשה עלי להמשיך.. 

אני חוששת שהוא בטח חושב שזה היה עיניין של רגע, בדיחה? חוסר רצינות? 

ובתכלס.. 

זה כל כך לא..

במשך כל החצי שנה האחרונה הזאת רק חכיתי לסימן חיים, למשהו...

הוא חסר לי מאוד, הוא היחיד שאני יכולה לספר לו מה עובר עלי.. היחיד שאני סומכת עליו.. 

כל כך זקוקה לשיחה הזאת איתו ומנגד, כל כך רוצה לעזור לו איכשהו בחיים..גם אם זה להשאיל לו איזה 10 שקל במכולת כדי שיקנה לחם לבית או משהו..

כל דבר.. 

מגיע לו,הוא היה שם בשבילי כשאחרים לא.. 

 

אז כן, כמו שאמרתי, היום הוא בן 18..

ואם הוא יראה את זה ואם לא.. אני עדיין מאחלת לו את כל הטוב שבעולם, שיהיה מאושר וילד טוב.. 

שלא ידאג מכל מיני שטויות שלא נוגעות אליו, שימשיך להיות מדהים כמו שהוא..

שישמור טוב טוב על החבר הכי טוב שלו ועל החברה שלו! ולא יעשה להם יותר מידי צרות וכאבי ראש..

שלא יהיו לו צרות עם הפלאפון שלו! משום מה אני זוכרת את כל השנים הללו שיש לו צרות עם החשבון..

שלא יפסיק לחייך, כי יש לו חיוך מדהים ולא אכפת לי מה הוא חושב! 

שיהיה בריא, ושלא יפקפק ברופאים ובתרופות שלהם ושישתה תה כשהוא חולה.. 

שילך אחרי החלומות הכי גדולים שלו ויגשים אותם!

ושלא ישכח, שהיום הוא האדם המדהים הזה, זה שתמיד ראיתי בו בזכות מי שהוא היה פעם.. לא משנה כמה נורא הוא חושב שהוא היה לדעתנו, בזכות הטעויות מהעבר הוא מי שהוא היום..אז שלא יתבייש בזה! 

אני ממשיכה לקיים את ההבטחה שלי לשמור על סודותיך!

ושישלח לי הזמנה לחתונה..(שאגב, לפני המון זמן התערבנו..אוהו ועוד כמה התערבנו על זה שהוא ירצה להתחתן ושתיהיה לו חברה בגיל 18..אוהו כמה התערבויות היו על גיל 18..ובכולן אגב ניצחתי אז..אני דורש גלידה! ובגלל שאנחנו לא ממש בקשר ואולי גם לא נקרא את זה..תקנה לעצמך גלידה או שבטעות יפלו לך עשרה שקלים מהכיס ישר לתוך כובע של איש עני ברחוב..) 

 

אמשיך תמיד לקרוא לך החבר הכי טוב שאי פעם היה לי, על אף שבפועל אנחנו לא מדברים ולא מתקשרים.. 

ותמיד אוהב אותך, בתור האח שאף פעם לא היה לי.. (ושאף חברה שלו לא תדאג, לא מעבר ;)  

(גם אם שחכת את יום ההולדת שלי שנה שעברה.. אני יודעת שאתה לא זוכר אף פעם דברים כאלו..)

 

תמיד אהיה פה, גם לשיחות של אמצע הלילה..

יאניני

 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

הגיגים

הגיגים.

פעם הייתי קוראת לזה "רשימה ארוכה של מה שעברתי ועוד.." היום, אחרי שהתבגרתי הבנתי שיש לזה בעיקר שם-הגיגים. 

נראה לי אני צריכה לקרוא לכל פוסט שנכתב בו על תקופה שלמה של יובש בבלוג-הגיגית, על שם הגיגית מהארי פוטר (ולכל ה'אנחנו לא קראנו את הספרים ולא מתים על הארי פוטר או שממש גרועים ואפילו לא ראינו את הסרטים', מדובר בגיגית שמכילה זכרונות של בן אדם על פי מבוקשתו והוא יכול להכנס לזכרון עצמו..) .

 

וכמו כל פוסט הגיגים שהיה אי פעם בבלוג, הוא תמיד מתחיל באותו פתיח שגם הפעם אני אתחיל בו.

אז כרגיל, אין כמו התשוקה לכתיבה ואין נורא מהידיעה שכל שניה שאני חווה את רגע ה"אני חייבת לכתוב על זה בבלוג!" זה נעלם מהר..בגלל החוק העצמי שלי ל"אסור לכתוב בבלוג במקום ללמוד או לעשות משהו ממש חשוב!" (וזה מתוך מחשבה שהרי צריך לכתוב בבלוג על החיים, ולא לספר על החיים על הבלוג.. או במילים אחרות ושונות משמעות, זה העונש שלי לאי הכנת שיעורי בית).

בכל מקרה..הנתחיל? 

 

-דברים שאף פעם לא ישתנו-הסיסמה לבלוג..שעל אף שהתבגרתי והשגתי לעצמי עם השנים סיסמה טובה וחזקה, עדין יש לי סיסמה חלשה לבלוג עצמו (אני חוסכת לכם את הניסיון של 1.2.3.4.5.6..הייתי ילדה מקורית בצעירותי.. (פחחח בולשיט, העתקתי מאמא את סיגנון הסיסמה שלה..) )

 

-אני לאחרונה חווה רגעים קטנים של זכרונות מהשנה שעברה.. מאין פלאשבקים מתוקים כאלו של תחושות ורגשות שהתרחשו להם עם בעל המפתח. (הוהו, אני אוהבת את הכישרון הזה בלכתוב משהו שרק מי שבאמת מתעמק בבלוג או רק האדם עצמו מבינים על מי או על מה אני מדברת..). הרגעים האלו עושים לי חשק לעוד.. 

עוד ימים של שיעורי קפיצה למרחק והתבכיינות על האי הגעה לקשר, עוד ימי השיקוי בושם, עוד ימי איומי החיבוק.. עוד ימי התירוץ לידיים(חחחח) עוד ימי חום ופרפרים שנעלמו להם.. 

האמת, מידי פעם מתעופף לו פרפר או שניים בבטן בכל מיני רגעי הווה שכאלו..

 

-אחד מעקרונות היסוד שלי הקשורים לאהבה זה שכאשר אחד אוהב והשני מחבב (זה לא אהבה, זה כאב! סתם, לא..זה לא העיקרון אבל זה גם קצת נכון..קצת!#@$) הוא שכאשר זוג נפרד, לנתק קשר טוטאלי מדחיק את המציאות. במקום להתמודד עם האובן מדחיקים אותי ולא מעט מהפעמים כאשר חוזר הקשר חוזרים המחשבות.. ועד כה, זה רק הוכיח את עצמו.. 

 

-ואם כבר סגירות מעגל ופרדות, אין כמו סגירת מעגל שגרמה להמון כאב.. כל ימי הקינון והבכי לאט לאט נעלמים.. זה עושה כל כך טוב על הלב כל השיחות האחרי, כל המסקנות.. הידיעה שעשינו נכון, שבחרנו נכון.. אז כן, עדיין עצוב לי גם אחרי כל הזמן המטורף מכל מה שהיה שם, ואני עדיין כאובה וכועסת קצת אבל אני יודעת שמה שהאמנתי בו, קרה באמת, וזה מעולה! 

אני שמחה שאני סוגרת את הפינה ההיא.. היא גרמה לי להמון צרות וכאב, היא שברה את הלב וכך בניתי סביבי המון חומות הגנה גבוהות מאוד מאוד (שאפילו כשנמצא יריב ראוי לפרוץ את החומה..אני לא בטוחה אם הוא הצליח מרוב גדולתה ומרוב קטנותו..) 

 

-ואם כבר חומות, אני כבר רואה את החומה החדשה נבנת.. חומה שהפעם באמת קשה לפיצוח שתשאיר בי כנראה לא מעט צלקות כאלו ואחרות.. אני צריכה ללמוד להתמודד עם זה ולשחרר. ומצד אחד אני חייבת לספר ומצד שני.. לא, אסור, מביך, סוד פרטי.. ורק בעל המפתח יודע, אך הוא מן הסתם, לא יכול לעזור לי.. 

 

-אני אוהבת לחיות בבועה הקטנה שלי, הבועה שבה כל הסיפורים היפים מתרחשים. נכון שזה תמיד מבאס מחדש כשהמציאות שמשתקפת בוחרת להבהב בחוזקה ולהסיח את צומת ליבי מהחלום, אבל..עדיין, נחמד לי שם.. זה מאחה את השברים הקטנים.

 

-עדיין לא יודעת מה אני רוצה או מי אני רוצה..אני רק יודעת שאין לי זמן לנושא וצריך זמן להשתחרר, להשקיע בעצמי.. להנות מהחיים ולהשתעשע עם הגורל קצת(ולא עם אנשים שאני מכירה טוב!#@$) אני דוחה את הבעיות מפאת חוסר זמן להתעסק עם זוגיות. על אף שתמיד הדלת פתוחה לניסיונות חדשים אבל.. הם צריכים לעמוד בזמנים ולעשות דרך ארוכה למעלה.. מאווד ארוכה.. ובהקדם.. כי ככל שהזמן מתקתק, והוא מתקתק.. הלב לאט לאט בוחר את הדרך הלאה למעבר, לחדש.. 

 

ההמשך יבוא

עד לפעם הבאה 

ביי ביי