happy new year

כשחזרתי לכתוב בבלוג בתחילת החופש-היה לי ברור למה..

הייתי צריכה להוציא את כל מה שאני כותבת, כל מה שאני מרגישה, את כל הכאב והצער..

להוציא את הכל מעצמי ולהגיד-וואלה.. זה לא נשמע כל כך נורא..

ככל שכתבתי, ככל שהוצאתי ככה הרגשתי שלאט לאט אני חוזרת לעצמי-לשגרה. 

ראיתי בעיניים שמצבי משתפר ושאני לא תקועה בבית בדכאון אלא באמת יש לי מה לעשות! כשהוצאתי הכל על המקלדת יכולתי לראות ברור יותר שטוב לי.. 

אני יודעת שאחת הסיבות שאני לא מעדכנת זה כי אני לא צריכה כרגע את הצורך הזה..אין בי את תשוקת הכתיבה.

למעלה משבוע אני מנסה לשבת ולכתוב-ופשוט לא בא לי.. 

ויש לי על מה לכתוב-על המבחן במת', על ההצגה על האלכוהול שראינו-הצגה מדהימה, על השומר הצעיר ומערך כלכלה וחברה-שכמובן זה אומר לחפור על כמה שהמצב בארץ נורא והלאיר עיניים, לדבר על גזענות, להמשיך את עידכוני על האהבות השונות מסביבי-ונראה שהדברים רק מתפתחים לכיוונים מפתיעים..

קרו המון דברים!

 

והנה הגיע סוף שנת 2010..ונראה לי יהיה מן הראוי לא לחפור על מה שהיה בשבועיים..

אלא לחפור על סיכום השנה!

 

אני זוכרת שבשנה שעברה נפגשתי עם מילה ואייל והיינו מתחת לבית שלי..ובחצות עליתי למעלה להרים כוסית עם ההורים..והלכתי לישון.

ופה זה נגמר בעצם..או שרק התחיל?

אני אזכור את 2010 כשנה עם הכי הרבה שינוי..

היא התחילה כששמתי לשם שינוי דגש על עצמי ולא רק על מי שמסביבי ובמהלך השנה חיפשתי את האיזון הטוב ביותר בין שניהם-זה היה קשה..

אבל אחרי שנה שלמה אני יודעת בוודאות שהצלחתי להגיע לאן שרציתי!

הכרתי מלא אנשים ולמדתי מלא מלא דברים.. 

התנסתי לראשונה בהמון חוויות כמו-להדריך, כמעט לטבוע, להיות ביד ושם ולעבור סמינר עם גרמנים בנושא, חבר ראשון, לדחות מישהו לראשונה ועוד המון דברים נוספים..

זו היתה שנה ממש קשה מהמון בחינות.. אבל המוסר השכל שלה הוא-שבסוף הכל מסתדר זה רק עיניין של זמן..

רגעי השיא של נושאים כואבים עלו על הפרק ואיתם גם פתרונות הקשיים הגדולים שיותר שעברתי עד עצם היום הזה..

זו היתה שנה לא קלה בכלל אבל עם זאת-אני לא מתחרטת על שום מילה, מעשה או מקרה שהיה.. אני שמחה שהדברים הסתדרו באופן הזה ולא בשום אופן אחר-כל מה שקרה היה לטובה! 

שנה הפכפכה עברה לה-עליות וירידות קיצוניות שהיה מאוד קשה להשאר במצב שמח כרגיל-והצלחתי..

 

ומחר תתחיל שנת 2011..

יש בי קצת חששות שזו תיהיה שנה משעממת ומעיקה.. אולי זה בגלל שהיום ההולדת שלי מתקרב ואני חוששת שאני אשתעמם מגיל 17..

אז אני מאחלת לעצמי-שהשנה תיהיה הרבה יותר טובה מ-2010.

שאני אפתור את כל הקשיים, שיבואו עוד בעיות(כן..נשמע קצת מוזר אבל אם יהיה טוב מידי אני אשתעמם..) ושאני אפתור אותן! 

שכל האנשים שאני אוהבת ישארו לצידי גם השנה..ובתקווה גדולה-לתמיד!

שכל הטעויות שעשיתי במהלך השנה שעברה-אתקן ולא אחזור עליהן עוד..

 

 

בקרוב,עוד כמה ימים עברו בעצם 4 שנים מאז הקמת הבלוג.. 

נראה לי אני אעשה משו מיוחד לכבוד האירוע..

 

לפינת הלא קשור>>>>אני מצוננת

-השנה-לא נתנשק בחצות..אבל לפחות חברותי היקרות יהיו איתי.. ותמיד תיהיה שנה הבאה P: 

-המבחן במת' עבר-אני ממש ממש ממש מקווה לקבל מעל 70..אני לא יודעת עד כמה זה אפשרי אבל אני נורא מקווה שזה יתממש..

-כנ"ל לגבי אנגלית וסוציו..

-אופניים זה כיף! אין..משחרר כל כך...

-פעם שלישית גלידה הא.. עם התמדה משיגים את מה שרוצים:) 

-וככה הלכה לה חברות לפח הזבל...

-וככה חזרה לה חברות מפח הזבל..

-אין טעם להקשיב לשמועות..כי שמועות הן רק שמועות.. והחלום ההוא שחלמתי.. רק מוכיח לי שאני בדרך הנכונה-ומצד שני גם מפחיד..שאני אכשל בה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

blalalalalala

איך השתנתי...

עכשיו-כשאני נמצאת רחוק רחוק מהנקודה שבה הייתי בתחילת הקיץ, אני יודעת כמה שעברתי בזמן הזה..

כל הזכרונות האלו-כל המחשבות שעברו לי בראש, הרגשות..

אני עדיין זוכרת איך הכל הרגיש לי אז..

חזרתי לכמה פוסטים לקרא היום (כי מסתבר שכמישהו אחר עושה זאת אהמאהמ זה עושה חשק להזכר בעצמי)

אני מרגישה ממש ממש ממש גאה בעצמי שצדקתי! 

אי שם בחודש יולי בתחילתו ולאורך כמעט רוב הקיץ ציינתי לא פעם שיום יגיע ואני אקרא בבלוג ואחשוב "מה חשבתי לעצמי באותו רגע?!"-

היום הזה הוא היוםXD

שכה יהיה לי טוב.. כל כך המון מחשבות בכל כך קצת שורות. אני מרגישה כמו ספר פתוח ובעיקר כמו ילדה קטנה וחלשה-ומצד שני..

למרות שזהנשמע מוזר אני יודעת שאני לא-שזה שכתבתי ופרסמתי מראה שאני חזקה הרבה יותר מלפחד ממה שיגידו ויחשבו עלי..

 

לאט לאט אני מרגישה שאני משיגה את המטרות שהצבתי לעצמי.. נשאר רק להצליח בלימודים ולעבור את החלק הכי קשה-לפתור את הבעיות..

 

___

וואי.. אני מסתכלת על החיים שלי מהצד ואני ממש בהלם שהם נראים ככה-שאני נראת ככה..

מצד אחד אני שמחה בחלק, בשמחתי..שהגעתי למקום שאני נהנת בו ומצד שני.. אני מפחדת קצת מהתגובה של אחרים לגבי זה..

אז אני מנסה למצא את האיזון כדי לא ליפול על ידי אחרים-טוב לי..

__

השן שלי עדיין כואבת.. עד שהיא הפסיקה לכאוב! 

אני כבר לא יודעת מה לעשות-זה בלתי נסבל ובעיקר מעצבן..אי אפשר לאכול כמו בן אדם ולהנות מהאוכל..עינוי סיני!

__

יש אספות הורים שבוע הבא..

שמו אותי ביום שבו מורים מקצועיים מקבלים תלמידים-ואני ממש מפחדת!

האם זה אומר שאני צריכה לגשת למורה מקצועי כלשהו? מי? 

מה תגיד עלי רויטל? היא תנזוף? תגיד שיש לי ירידה..? אולי עליה? אולי היא תגיד שאני מפריעה בשיעורים?! 

שהשתנתי? 

ואיך אני אמורה להספיק ללמוד להסטוריה מת' ובתעבורה בשבוע אחד?! 

זה כל כך המון לחץ..וכמה אני אקבל בפיסיקה? 

ומה יקרה אם אני אקבל פחות מ-80? אולי אני צריכה לעבור מגמה?

אבל זה פיסיקה..אני אוהבת פיסיקה! 

___

מיסטר איקס..

כמה זמן עבר מאז שכתבתי עליו בבלוג.. 

לפעמים זה מרגיש כמו נצח ולפעמים כאילו רק אתמול אמרתי לו שהמדרכה הזו קטנה מידי בשביל שניינו..

אבל זה נכון-עכשיו זה נכון..

עכשיו המדרכה הזאת באמת קטנה בשביל שניינו.. 

או שרק אחד הולך בה..או שעוברים למדרכה בצד השני של הכביש...

 

מכירים את זה שאתם יודעים שיצאתם לא בסדר אבל לא יודעים איך לפתור את זה? אם לא-מזל..

כי אני כן...וזה חבל..

 

לפינת הלא קשור-כל כך המון אנשים שקיבלו סרטן במשפחה.......

-בקרוב לBFF יש יום הולדת..

-בקרוב לי יש..

-אני צריכה להרזות

-השן כואבת

-אני ממש נהנת בשמו"ץ! פשוט המוןןןן כיף!

-מבקשים(דורשים) ממני לכתוב לעיתון בית ספר.. רעיונות? מישהו?

-אופניים זה כיף.. 

-חנוכה עבר..>: 

-אני ממש אוהבת את המשפחה המורחבת..כיף לי שם.. אני מרגישה שייכת הרבה יותר מאשר כשאני רק במעגל המשפחתי הקטן..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

 

השריפה, בנים, כאב שיניים-איך הכל מתקשר?

חנוכה..

סוף סוף הגיע-סוף סוף חופש..

סוף סוף לביבות וסוף סוף משפחתיות..אבל-איך קורה שהשנה פספסתי כמעט את כל ימי הדלקת הנרות..פספסתי נר ראשון, שלישי, רביעי, חמישי.. 

את הנר השני הדלקתי-בקן..ביום הפעילות לגו"ץ..ות'אמת? זה היה ממש כיף! כולם שרו ונהנו.. הרגיש לי ממש אווירת בית.. 

לפחות חופש.. 

לישון, להשלים פערים, לחשוב, לנצל כל רגע להמון כיף ואפילו ללמוד.. 

 

___

טוב נו..ושוב-רשימת הדברים שהספקתי לעשות בקצת יותר משבוע....

 

-כאב שיניים... כן, לפני שבוע התחיל לי כאב שיניים בלתי נסבל-מה עושים? הולכים לרופא בשמונה בבוקר דווקא ביום שבו אני מתחילה בעשר.. הפיתרון? להוציא אבנית..עבד? לא.. עברו יומיים-הולכים שוב לרופא שיניים..מעשה שנעשה? אין.. עבד? לא.. הטענה-להמשיך בטיפול.. לאחר כמה ימים..יום שבת בבוקר..התחיל כאב מטורף בשן האחרונה..החלטה-ללכת לרופא דבר ראשון בבוקר..הבעיה-היא לא עובדת..הפתרון-רופא אחר..הולכים לרופא אחר-הבעיה? נמצאה הבעיה.. אני זקוקה לטיפול שורש.. אבל הוא ממש יקר..הפתרון? הולכים שוב לרופא אחר הצוהוריים..הכאב עדיין שם.. 

אחר הצוהוריים בשעה 4-אצל הרופאה..שוב.. בדיקה כללית שמאשרת את הבעיה בשן.. ו...התחלה בטיפול הראוי (ומאוד כואב!) הבעיה החדשה-ההרדמה לא פעלה מספיק טוב..טיפול שורש כשאין כל כך הרדמה..או בכלל..זה כל כך כואב! 

היתרון-סוף סוף זה נגמר..השן כבר לא כזה כואבת..ונשארו רק כמה טיפולים וזהו..למי שאולי מכיר אותי ואפילו היה נחמד בטובו וקרא בבלוג שלי גם במהלך הקיץ-זה מה שעברתי לפני כמה חודשים רק בשן אחרת.. 

אז אחרי שבוע של כאבים ווסיורים, שבוע שסיימתי את האופטלגין(שלא עבד), שבוע שלא יכולתי להרדם בלילות, שבוע של כאבי ראש מטורפים..זה עבר! 

 

-מכל הבנים שאני מדברת איתם-כמעט כולם ממש אנשים טובים. לכל אדם שאני מכירה יש סיפור חיים מרתק ומלמד המון.. כל פעם אני מופתעת מחדש ולטובה כאשר אני מכירה מישהו חדש! אנחנו לומדים בסוציולוגיה על סטריאוטיפים ודעות קדומות. אחד הדברים הברורים ביותר שלקחתי משם זה שמותר להשתמש בהם-כל עוד זה לא מה שישפיע על ההתנהגות שלך כלפי אותו אדם-שכן.. לא תמיד מה שרואים בעין זה המצב.  וכל פעם מחדש זה מוכיח את עצמו.. אנשים שואלים אותי איך אני מצליחה להסתדר עם כל דבר שזז בלי לריב ולהתווכח.. אני מניחה שאני נותנת הזדמנות שווה לכולם להראות לי מי הם באמת.. 

 

-אני מאמינה בניסים. אני מאמינה בשינויים שאנשים עושים..אני מאמינה שזה אפשרי אבל זה לא קל.. 

 

-ארבעה חלומות הזויים אחד אחד.. 
 א. אני מדברת עם מיסטר איקס.. במסן על כל מה שהיה.. ת'אמת זה היה חלום נחמד כזה.. חבל שהוא נגמר קצר..

ב. חזרנו, היינו מתחת לבית.. כדי לעשות שם פיקניק (?) והוא חיבק אותי והתווכח איתי..חמוד:) 

ג. היה לי יום הולדת.. אפילו קיבלתי זר פרחים ממש יפה מכמה ידידים.. ואז באו חברותי היקרות איתו..והוא אמר להן שלום ואפילו נתן חיבוק ונשיקה לכולן..ולי לא..מעליב.. 

כבר שחכתי על מה הרביעיXD 

היה לי עוד חלום, הלילה.. שאלון מקבל מכתב שהסיפור שהוא כתב לספרות מצליח ועולה לספר..ואני לא קיבלתי והתבאסתי..

ובנוסף חלמתי על עצמי.. כאשר בחלום אני בבית הספר מחזיקה מחשבון והשן כואבת..ואני מחשבת במחשבון איך להגיע למצב שהיא לא תכאב.. 

 

-מסיבת פיג'מות בשישי-היה כיף! לעשות שטויות, לצחוק, לשחק טקן..או טייקן? חבל לי על האלרגיה שתקפה אותי מרוג'ר.. אני לא מתחרטת אפילו לרגע שהלכתי למסיבת הפיג'מות הכפית ביותר מאשר לתוכנית השניה.. לא שאני אומרת ששם היה נורא..פשוט לא היה לי מה לעשות שם.. 

 

-נמאס כבר מהשמועות שרצות מסביב.. כן, לא.. הכל כל כך מוזר, המציאות מראה דבר אחד השמועות דבר אחר..מבלבל ובעיקר מעצבן..אני לא מאמינה בשמועות..ואם היה לי האומץ הייתי גם מבררת את זה באופן ישיר...

 

-משום מה..תמיד ברור לי שאם אני מרגישה שמישהו עומד להגיד לי משו בסיגנון של "ינה-התתחתני איתי?" ..ישבי אדאולוגיה שלמה של "אני מעדיפה שאנשים יגידו את זה כבר ונעבור הלאה מאשר שישאירו את זה בבטן ויהיה לא נעים.." .. זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי..להגיד למישהו "לא" ..ולפעמים זה דורש המון דילמות מסביב..למה כן..למה לא.. הלא מנצח..למרות שהוא היחיד ברשימה שלו.. כשאין את המשיכה וההתאהבות-אי אפשר..גם אם יש כל כך המון דברים ב-למה כן.. כמו אצל האדם האחרון.. נחמד, מבין, מדבר, חמוד, בעל כשרונות רבים..  השיחות זורמות והכל כיף..  מבין, מתחשב.. המון המון יתרונות! אפילו החברות אומרות שיש התאמה מהבחינה הזאת.. אבל אז.. כשישבנו בדשא (והתחמקתי בחכמה רבה מחברותי שעוקבות אחרינו..) זה הרגיש לי מוקדם מידי.. לא נכון.. חסר.. למה אני לא מצליחה לעבור הלאה כמו שצריך ותקועה בעבר בשמועות? 

 

-אני אוהבת ממש פיצה..

 

-אמא לקחה תמונה שלי, הדפיסה ושמה במסגרת..מכל התמונות היא לקחה את התמונה שבית ספר צילם.......

 

-המשלוח של בת דודה שלי עוד לא הגיע..ממש בא לי כבר לדעת מה יש שם.. לקבל את הגדים ואת ה-MP שכניראה ייל לאמא..אולי..

 

-איזה כיף זה לנוע על אופניים לא לבד! וככה מצאתי את עצמי אתמול נפגשת עם מספר חמדמד של ידידים למשחק הדגל בחורשת הצופים..נכון..המשחק היה קצר והיו ממש קצת אנשים-אבל הייתי עם האופניים! וכשכולם התחילו להתפזר בליתי עם דניאל..והיה ממש נחמד:) לנסוע לא לבד זה כיף..פעם שניה בחיי...צריך להפוך את זה למנהג..נמאס לנסוע לבד כל הזמן..

 

-השריפה בכרמל..התחיל מפחיד, המשיך לעוד יותר מפחיד ונגמר באיכשהו טוב..

יש יתרון בכל חיסרון..אני חושבת שאחד היתרונות שאפשר לראות שבשעת מצוקה-כל העם נרתם לעזרה ואפילו-העולם קצת.. בשעת מצוקה אפילו בעולם מוכנים לעזור..נכון-צריך לבקש.. אבל לפחות לא קיבלנו סרובים-שזה כבר אומר משהו.. 
העצים יפים, הירוק..הפכו לאפור.. 42 האנשים הגיבורים מתו.. אבל מתוך זה למדנו הרבה יותר-למדנו איך לתפעל כראוי, את מי באמת צריך להאשים בנזקים ולמי לתת ח"ח על העבודה! אומרים שההצתה היתה ברשלנות-אם זה בכ נכון.. בחיים לא הייתי רוצה להיות אשמה בדבר כזה.. צר לי על מי שעשה זאת ברשלנות.. כתם שישב עליהם תמיד..ותאמינו לי-זה יכול היה לקרות לכל אחד.. 

אנחנו נצליח לשקם את הכרמל! ב-22.1 יש יום שתילה.. (וגם יום הולדת) בתקווה רבה-אני רוצה להיות שם..ביום הזה..

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי