יום שבת, 18 במרץ 2017

מספר גוונים של אישיות

פתאום נזכרתי במשהו..


קרה לכם שמישהו סיפר לכם סיפור על אדם שאינכם מכירים?


והוא מספר ומספר ובראשכם מצטיירת כבר דמות של ממש. משתפים אותכם בסודות כמוסים ואישיים של אותה אישיות שאינכם מכירים.


יום אחד, בעולם אחר, במצב אחר, אתם פוגשים את האישיות הזאת.


בהתחלה אתם לא מצליחים לעשות את החיבור. משהו..שונה.


אתם מתחברים לבן אדם חדש שבעצם אתם יודעים עליו כל כך המון בלי שהוא עצמו ידע. שומרים על זה בסוד כדי שלא ירגיש אי נוחות..


וככה הזמן עובר ואתם מתחברים אליו.


לי זה קרה..


סיפרו לי על בחורה כל מיני סיפורים, הם נכונים בסה"כ אבל גרמו לי ליצור סטיגמה עליה.


ואז הכרתי אותה במציאות במסגרת אחרת לחלוטין. האישיות שלה הפוכה לגמרי ממה שחשבתי שהיא..


עד כדי כך הפוכה שחשבתי שהסיפורים לא נכונים או שהיא צבועה..


אבל לא.


הכל נכון, הכל אמת..


מעולם לא נחשפתי לצד השני שלה באופן אישי. רק מהסיפורים שסיפרו לי בעבר אני מכירה..


בגלל שיש הבדל כל כך משמעותי בין שתי הדמויות שבניתי לאותה הבחורה, הדחקתי את הדמות שנוצרה מהסיפורים.. 


עד שיום אחד נתקלתי בטקסט שהיא כתבה.. ואחרי שנים של הדחקה, הבחורה מהסיפורים קפצה מהטקסט..


מדהים בעייני.


לאנשים יש כל כך הרבה צדדים וגוונים שאנחנו לא חשופים אליהם ואלי לא נחשף אליהם אף פעם גם.


אני לא חושבת שהייתי אמורה לקרוא את הטקסט הזה, ואי בטוחה שהיא לא היתה רוצה לדעת שאנשים מכירים את סיפורי העבר שלה. סיפרו לי אותם לפני שהכרנו, אף אחד בזמנו לא חשב שאפגוש אותה יום אחד..


נקודה למחשבה..


אנשים צבעוניים יותר. לפעמים צריך להחליף משקפיים כדי לראות את כל צבעי הקשת

יום חמישי, 16 במרץ 2017

תשובות לשאלון השבועי

האם הרבצת אי-פעם למישהו/י?
לא בכוונה תחילה..
בעצם-פליק פה ושם?:> ולא לעצים.

האם גנבת אי-פעם משהו?
תחושת האשמה חזקה ממני..
קרה שנסעתי בחינם במטרונית אבל זה כי לא ידעתי להשתמש בכרטיס...

האם קיללת אי-פעם מישהו/י?
כן..ויצא לי גם להמציא קללות.

האם שיקרת אי-פעם?
כולם משקרים.. אני משתדלת שלא או משתדלת לחשוף את האמת מהר(לייתר דיוק קשה לי לשקר ואני פשוט מודה)

האם התנקמת אי-פעם במישהי/ו?
לא שזכור לי.. פעולות נקם? הנקמה המתוקה ביותר היא קארמה

האם העלבת מישהי/ו אי-פעם בכוונה?
לא, זה אכזרי.. אבל אני יודעת שאמרתי מילים שפגעו בלי כוונה. יש לי לשון חדה.. כן קורה שאני יכולה לאמר משהו שאני מניחה שהצד השני עלול להפגע, זה לא וודאי אבל אני לא אומרת את זה לשם הפגיעה אלא לשם האמת או הטיעון. האמת כואבת רבותי..האמת כואבת..

האם מטרת טינה למישהו/י?
לא נטרת? עם נ'?
בכל מקרה, קצת כן.. קשה לי לשחרר..הזמן אבל עושה את שלו..


האם התנשאת ביודעין מעל מישהו/י?
כן. אני מתנשאת ביודעין על מי שמתנשא עלי.
מרגיז אותי התנשאות, וכשאנשים מתנשאים הדחף בלתי נשלט. זה להחזיר באותו המטבע..
משתדלת שלא גם במקרים האלו..
בסופו של דבר, התנשאות היא מכוערת ביסודה. היא מורידה את החלש. ואנשים מתנשאים נשארים הרבה פעמים לבד ובודדים.
אני מאמינה שיצא לי להתבטא בצורה מתנשאת מבלי שתכננתי אבל התגובות מסביבתי אומרות שאני צנועה מזה לרוב.

האם בעטת אי-פעם בקן נמלים? סתם כי התחשק לך, וכי נמלים זה איכסה?
לא.
מי כתב את השאלון הזה?
בני כמה אתם..? מה קרה לישראבלוג?


יום שלישי, 14 במרץ 2017

חבר קרבי

אולי זה הורמונים של התקופה התרום וויסתית, אבל משהו בפרק 23 של פולמון נגע בנקודה שהדחקתי המון זמן..


אני דיי בטוחה שכבר כתבתי את זה מתישהו בבלוג. אני מרגישה שכבר אמרתי את זה..


פעם היה לי חבר קרבי, נפרדנו, השתחררנו, עברו המון מים בנהר..


אבל צפיתי בפרק של פולמון-ולמי שלא ראה יש שם סצנת עימות בין בחורה לחבר הקרבי שלה..שהיא חיכתה שיבוא ולו לשעה ליום ההולדת שלה..והוא רצה לבוא..


זה החזיר אותי אחורה וניהיה בי דחף לכתוב על זה..


זה מה שיצא..


לא ערוך


 






 





יש רגעים קטנים בחיים שיכולים להחזיר אותי כמה
שנים אחורה ברגע אחד.


זה קורה בדרך כלל לתקופות שאני מנסה להשכיח
מהזיכרון..


אחת התקופות הבולטות זו הצבא..ההתחלה של הצבא.


היה לי בן זוג, לא הרבה זמן, רק התגייסנו כל
אחד בזמן אחר..


לבד..


מעולם לא ידעתי צבא מה זה והמון קשיים החלו
לצוץ מסביב..בבית, בבריאות.. הרגשתי לבד.


וכל מה שרציתי זה חיבוק חם ברגעים קשים, מישהו
שיגיד לי שיהיה בסדר, שאני לא לבד.


אבל לא היה..


מי שהיה אז בן זוג שלי היה קרבי. רק בהכשרה..


הכשרה לא פשוטה.. לא קל להיות בת זוג של חבר
קרבי.


לא רואים אחד את השני כמעט, בקושי מדברים..


כשנפגשים מנסים לנצל כל דקה פנויה מהשני.. כמה
שיותר להספיק, להרגיש, לצבור כוחות לפני שזה יעלם.


הבעיה, שלא הרגשתי שיש לי מקום שם..לא הרגשתי
שאני יכולה לשתף מישהו בצרות שלי.. הקושי שלי הוא כלום לעומת הקושי שלו.


אז אין לי כל כך מה לאכול? האוכל שלו פחות
טוב.. לא ישנה מספיק? הוא ער 24 שעות.. מותשת? רק המחשבה להתלונן הרגישה לי הזויה
לחלוטין.


רציתי להיות שם בשבילו כמה שאפשר..


עד שהגיע הרגע שהרגשתי שאני חסרה. מה איתי..?


ומה אם יקרה לו משהו? זה אולי הדבר הכי מפחיד..


זה נטל.. את רוצה שהוא יהיה שם ברגעים הטובים
והטובים פחות.. ביום הולדת, בגיוס.. שיתמוך בך ויאמין בך.


ואת? את דואגת לו..


כל מה שעיניין אותי בהתחלה היה הוא.. דאגתי לו,
אהבתי אותו באמת והתמים ואין לי ספק בכך.. לילות שטופי דמעות. ניסיונות להחניק את
הדמעות בטלפון..


היו לנו לפעמים רק כמה דק' ולפעמים אפילו פחות
מזה בטלפון..כמה אפשר כבר להספיק לאמר? וכמה כעסתי שנשארו רק עוד כמה שניות
וניתקנו מוקדם מידי.. זה מה שהיה מחזיק אותי.


זה קשה להיות בת זוג של חייל קרבי.


חודש וחצי היה הזמן הארוך ביותר שלא נפגשנו..
איך כעסתי כשחברות שלי היו מתלוננות שהן מתגעגעות לחבר שלא ראו שלושה ימים? שבוע?


בשלב כלשהו נשברתי.. לא יכולתי לשאת בזה יותר.
זה כאב לי מידי והיה לי קשה מידי אז התרחקתי.. הרחקתי את עצמי רגשית. לא יכולתי
לשאת בזה יותר.. הרחקתי עד שכבר לא הרגשתי, או חשבתי שלא ארגיש, וחתכתי..


התביישתי במקום מסויים שנכנעתי ובנות אחרות
מצליחות להחזיק מעמד עד אחרי הצבא..


אבל לא יכולתי. היו המון דברים שהייתי זקוקה
להם בעצמי והוא לא יכל לתת לי..


מצד אחד, תמיד תהיה בי אשמה מסויימת.. לכל אחד
מגיע שתיהיה לו אהבה. גם לחיילים ששומרים עלינו בגבולות. אבל לא יכולתי..לא
הצלחתי..


ומנגד, זו זכותי שיהיה לי גם טוב.