יום ועוד יום..חם@?%@#?%^

זה מתקרב.. ובצעדי ענק..

אני עוד ועוד חושבת על זה ומרגיעה את עצמי..המחשבה הזאת של "יהיה טוב" ממש עוזרת.. 

חשבתי על כל סיטואציה אפשרית שיכולה לקרות שתגרום לי לעצב-ובכולן מצאתי דרך לא להיות עצובה! אני מוכנה! לכל מה שבא..טוב או רע אני מוכנה לזה.. אני כבר לא עצובה-אולי מפחדת אבל לא עצובה..

אני שמחה, טוב לי..

בינתיים אני בדרך הנכונה ונשאר לי חודש לסיים את כל שאר הדברים שהייתי צריכה לעשות בחופש הזה!

לא משנה מה יקרה..זה יהיה הרבה יותר טוב מעכשיו וזה מה שחשוב לי כרגע.. אני מעדיפה לא להעסיק את עצמי במחשבות "טובות" מידי כדי לא להתאכזב.. 

אני חושבת שהגעתי לאותה נקודה שהייתי בה ב-10.3 ..לא פחדתי ולא חששתי..ידעתי אז שלא משנה מה יקרה, יקרה רק דבר טוב.. ובאמת גם קרה..אני לא מתחרטת.

אנשים שואלים אותי "מה עשית איתו?!" ועד כמה שאני משתדלת להבין מאיפה באה השאלה הזאת-אני לא מצליחה לראות את זה ככה.. 

אם יש משו שהוא עדיין מכאיב.. אלו הן השאלות של "הסוף" איך זה קרה...? למה..? כשאנשים שואלים את זה-זה..לא נעים.. במיוחד כי זה כל כך עצוב עדיין וכואב עדיין לענות על זה..

אבל אני שלמה עם עצמי עכשיו.. עדיין כועסת על עצמי על איך שעשיתי אבל.. זה כבר קרה ואין לי איך להחזיר את הגלגל לאחור..

עכשיו נשאר רק לחכות-ולשם שינוי לא כל כך הרבה..

לכל החלטה שלא תגיע-אני אשמח..(אולי מאחת מהן אני אפילו אהיה מאושרת..אולי..)

_____

לא עידכנתי בימים האחרונים..לא היה לי זמן או כוח..

וואי, ביום..רביעי בערב כאבה לי השן.. אז ספרתי לאמא והיא רצתה לתת לי כדור אבל סרבתי כי בדיוק עבר לי..טוב? טוב..בכל מקרה נקבע תור ליום ראשון

ואז..אחרי שכולם הלכו לישון-פתאום היא שוב התחילה לכאוב..אבל מה זה לכאוב?! כאבים מטורפים! זה השפיע לי על חצי מהפנים-ממש אבל ממש ממש ממש כאב לי!

וכולם ישנו ולא רציתי להעיר את אמא ולא הצלחתי להרדם..זה היה נורא!

לידי היה בקבוק של מים-שלם וחדש של שני ליטר

לקחתי מים לפה..והחזקתי אותם כמה שניות-וזה עזר!

זה קירר את האזור כזה וכבר לא כאב..

הבעיה היתה שאחרי חמש דקות הכאב היה חוזר..

ולא הצלחתי להרדם כ-ל הלילה בגלל זה..

ושתיתי את כל השני ליטר! 

באיזה שש בבוקר יצאתי מהחדר לחפש משו קר במקרר שאולי יהיה יותר יעיל..(למה המים התחממו) ומצאתי קולה!

ובדיוק סבא שלי התעורר ואמרתי לו שממש כואב לי..וגם סבתא התעוררה..

וסבתא אמרה שאם כואב לי אז נצרתך ללכת ביום למחורת כבר..הכל טוב ויפה עד לפה..

לאחר מכאן-סבתא לא הרשתה לי לקחת מים או משו קר לפה כי השן תצטנן לי(?) אז הפסקתי..והכאבים חזרו-בענק!

כאילו פאק! זה כאב רצח! 

בלית ברירה..לאחר שעתיים סבתא מהר התקשרה למרפאת שיניים ואמרה שזה מקרה דחוף! (זה באמת דחוף כבר התחלתי לבכות..זה כאב!) 

אז..הלכתי למרפאה-כולי מאושרת מהעובדה שסוף סוף יעבור הכאב!

הגעתי..(בשמונה וחצי)

והרופאה כזה שאלה מה כואב וזה..ניניני..עשתה לי צילום

(חחח זה היה מצחיק.כ.זה..היא מצמידה את הלוחית לשן שלי ואמרה לי להצביע..והרגשתי מה זה מפגרת..ואז היא לקחה ת'אצבע שלי..ועוד היא אומרת לי לא לזוז ואני מנסה לא להתפקע מצחוק!) 

לפני שהספקתי להבין מה קורה פה היא מוציאה את מזרק ההרדמה(שיותר ניראה כמו מכשיר עינויים מהמרתף של לואי ה-14...שלא תבינו אותי לא נכון..זה לא שאני מפחדת מזריקות..אבל הכלי הזה נריאה מה זה ענתיקה ומלחיץ..כאילו..אנחנו במאה ה-21..לא יכלו להמציא משו חדש מפלסטיק וקטן יותר?)

בכל קמרה..היא הרדימה לי ת'אזור והתחילה לקדוח לי בשן כדי להגיע לחך..וכשהיא הגיע לשם היא היתה צריכה לנקות או משו..אז היא לקחה מחט כזאת..ודקרה אותי! ההרדמה לא עבדה>< זה כאב!

ואז היא כולה "אוי מצטערת..." *לוקחת את המזרק הענק שוב* 

ושוב..מחדירה את המחט ההיא.. הפעם לא רגשתי..

ואז היא התחילה לסובב אותה-ואת זה הרגשתי מעולה>: ההרדמה לא הגיע לעזור הזה..וזה כאב!!@%#%^$& הפעם השניה כאבה הרבה יותר..תחשוב איזה כאבים זה שלוקחים מחט..דוקרים אתכם ואז מסובבים את זה כשזה בפנים!

אז היא הרדימה שוב-בשלב הזה התחלתי להתאהב במזרק הענק והמפחיד כי בעצם..בלעדיו היה לי מאוד כואב..

היא סיימה..

והכאב עבר!

ואני הייתי עייפה..

משם קרצתי לשומר הצעיר..ובערב למומולדת של ספיר:) 

היה כיף אצלה

וטעים כרגיל^^

למחורת..?

המממ

טוב, היינו בויצמן שוב-רינה אני אייל תום ועדו..

היה נחמד..ישבנו בדשא..שיחקנו אחד נגד מאה..

טיפסתי על עץ(עם טיפה עזרה..) נהפכתי לכרית..

זה יוז'ואל..

בערב לבקר את דורית שעברה בשלום את הניתוח! כל הכבוד לך! ידעתי שתצליחי!

והיום..?

קמתי בבוקר..התארגנתי ומיהרתי לשומר הצעיר כי מה לעשות..מחר יש קייצת והקן נריאה נוראי..ואחר הצוהוריים כבר נפגשתי עם רינה ומילה-אכן היה משעשע ביותר..

(בתכלס..יש לי בעיות של "עשירים" חח) 

אוקיי

מחר יהיה יום לא קל..

שבוע הקייצת מתחיל ממחר בבוקר וזה אומר שכל יום אני ערה בשש וחצי ..בקן בשבע וחצי וחוזרת הביתה רק בשלוש..

זה יהיה מעייף וקשה..

במיוחד מחר!

מחר אני רמה בבוקר, הולכת לשומר הצעיר>>>חוזרת הביתה להחליף בגדים(או שמדלגת על השלב הזה וישר קופצת לשלב הבא)>>>>הולכת לביטוח לאומי>>>>הולכת לרופאת שיניים>>>>הולכת למילנה

שמתם לב שחסר פה "בבית" או "ארוחת צוהוריים" ?!?!!??

גם ההורים שלי שמו לב לזה..אז הם אמרו שכבר נעביר את הרופאת שיניים ליום אחר..(מזל..)

משמע יש לי שעה וחצי להיות בבית!

לפחות הימים הבאים לא יהיו כאלו קשים..יהיה רק חם:) מאוד :)

לפינת הלא קשור>>>>>>>עציץ חולה זה לא כיף..אבל אני שונאת את העציץ הזה ♥

-חם!

-אני יודעת לשחק פוקר..

-חם

קייצת וזהו..אני לא מדריכה יותר

-אני חייבת יומן של השומר הצעיר!!

-צריך להחליף ספר..

-צריך להתחיל ללמוד למת' וללמוד תנ"ך....

-צריך לסדר את החדר ואת המחברות שלי..

-צריך בשבוע האחרון לחופש לעבור על כל החומר מכיתה י'..סתם בריפרוף..

-אני חייבת ספר לבוקריפורט! למישו יש במקרה ספר להמליץ לי? לא משו מותחני ומגניב..סתם ספר נוער על ילדה מתבגרת ובעיות בחיים..כמו יומני הנסיכה כזה..

-עוד חודש..

-מחר אוגוסט! איך הזמן טס! לפחות החגים עוד מקדימה..האמתי כשחושבים על זה..איזה חכם זה! מרגילים אותנו ללימודים לאט לאט..בהתחלה לומדים שבוע.. ואז שבוע וקצת.. ואז חודש.. ורק אחר כך שלושה חודשים.. השנה בנויה באופן מאוד נוח וחכם!

-עזרו לי נא.. ומצאו לי נושא משמעותי לכתוב עליו

-איך..תגידו לי..איך מצאתם משהו יפה בכתיבה שלי..? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..הממ..משתפר

השעון לא עוצר..

הזמן מתקתק כל רגע.. 

כבר נמס לי לחשוב על כל מה שקורה אבל..אי אפשר להפסיק. הרגשות מתחילים להתערבב בתוכי.. ככל שהזמן מתקרב ככה אני לא יודעת על מה לחשוב.. כל הזמן רצות לי מחשבות על ימין ועל שמאל..

כל מיני שאלות שאני לא יודעת מה אני אעשה.. שאלות כמו "ומה אם....." ואני עונה לעצמי.. מרוב כל השאלות ברור לי שכדי שיהיה לי טוב צריך שנשאר ידידים או שנחזור וזה יהיה באמת אמיתי וטוב אפילו יותר ממה שהיה.. האופציה הראשונה-יותר הגיונית..האופציה השניה כל כך קשה להשגה! 

אז..מה לעשות? לאמר לעצמי לא לפתח תקוות או כן..? ואני לא יכולה לא לחשוב בכלל כי..זה סובב אותי בכל מקום..

הדבר הכי טיפשי שעובר לי בראש עכשיו זה שאני בכלל לא רוצה שנחזור.. שאולי עבר לי? כל השאלות האלו גורמות לי להשתכנע שעדיף לי בלעדיו.. (מצד שאני אני לא שוכחת ולו לרגע אחד למה הרגשתי מראש את מה שאני מרגישה..) 

אז מפחיד.. מה יהיה.. 

עוד חודש מהיום הכל יהיה מאחורי..נחמה קלה..

ובינתיים יש לי שבוע לחכות..שבוע של עוד מחשבות..

רק כמה מילים..

בין אם אני רוצה לשמוע אותן או לא..אני צריכה לשמוע.. 

מי יודע, אולי חלומות כן מתגשמים?

___

אתמול לא עדיכנתי..לא התחשק לי משום מה ואז כבר היה מאוחר..

בבוקר הייתי אצל שני והיה ממש כיף! צחוקים וזה.. לא חסר על מה לדבר הא..

אחר כך היתה לי פעולה עם החניכים.. שתיים..אחת לפני אחרונה (שאגב מחר האחרונה! ואז שבוע הבא יש קייצת שזה קייטנה שאני עדיין מדריכה בה..וזהו.. אני לא מדריכה יותר=O עד ליב'..)

והיום?

אחרי שמיסטר איקס הבריז לי לטובת אח שלו (אני סולחת נו>< זה היה בצחוק>< אני יודעת שזה לא היה בכוונה)

ואחרי שהיה לי משעמם..

הלכתי לקניון!

עם דרD= שלא ראיתי אותה מלאאא זמן..מאז הסרט של דמדומים..והיה כמובן צריך לעדכן אותה בכל מה שקרה לי! (לחשוב שכולה עברו איזה שבועיים..מדהים כמה דברים קרו בשבועייםOO ) והיא אותי..

והיינו שם איזה..ארבע שעות!

ופגשנו את ספיר ולירון^^ דיברנו והיה כיף..D= לספיר אגב>>>היה יום הולדת אתמול! מזל טובD= 

פגשנו גם עוד כמה מהשכבה..ואמרו לנו שרויטל(המחנכת) מסתובבת בקניון....................................OO

לפינת הלא קשור>>>>אני לא מרגישה מאה אחוז><

-כואבת לי השן! ממש! כאילו השן שליד ממש לוחצת עליה..אוווווווווף זה כואב

-אני שוחכת מה יש לי מידי יום..זה לא טוב!!

-התמכרתי לפוקר של פייסבוק..יופי..תודה!

-נקרעה לי הנעל התנ"כית...>:

-אמא מתנגדת לקניית עקבים! ניראה אותה!

-מילה לא פה..שוב! בערד זאתי><

-צריך לראות צווארון לבן..

-חםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

-מאוד חםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

-המחשב שלי מוציא חום.............ואין מזגן בחדר!@##@%

-בא לי אופניים..מזמן לא נסעתי.. אוף..שיעבור כבר שבוע..מי חשב שגם בזה אני אהיה תלויה>: הדבר היחיד שאני ממש אוהבת לעשות>:

-מכרו את אופניים בניוני>: ואפילו לא הייתי שם כשזה קרה..לא נפרדתי מהם>: אני מתגעגעת..

-אני בת 16 וחצי וכמה ימים..צריך להתחיל לחשוב על רשיון..

-חםםםםםםםם

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..טו באב! גם כן>>ממש רולטת אהבה..

הנה הגיע לו יום האהבה..

האירוניה חוגגת עלי וניראה לי ה' עושה קומדיה מהחיים שלי.

בחגים אחרים, בימי אהבה של פעם.. לא הייתי כל כך מבואסת ביום האהבה כמו זה שעכשיו. 

אני לא יודעת אם אפשר לקרא לזה טעות אבל זו אכן היתה חוויה.. עם יתרונות וחיסרונות אבל..חוויה.

אני עדיין מתקבעת ברעיון שהחיים הם לא שחור ולבן אלא יש בהם צבעים ואין טעם ללכת לקיצוני אם זה לא באמת קיים.. אני הייתי אומרת שהמצב הוא חום.. שמצד אחד חום זה צבע של בוץ ומצד שני חום זה צבע של הטבע-של האדמה, של העצים, של הסתיו.. כמו שאני אומרת-יתרונות וחיסרונות..

במבט לימים האחרונים הייתי כל כך מבולבלת כמו רולטה שאיזה פיל סובב.. היה כדור, היתה רולטה.. היה סיבוב.. והיתה המתנה לאן הכדור יפול. בסופו של דבר הרולטה נעצרה והכדור נפל על מספר..מספר רווחי אבל לא מספיק בשביל "לנצח".. אני תוהה אם לקחתי הימור גבוה מידי והפסדתי משהו רציני.. אני באמת מצטערת..

אני עוד זוכרת שכשהכדור עבר בין המספרים כשהוא הסתובב, כשהוא הגיע למספרים הגבוהים הרגשתי טוב..אבל..הרולטה מסתובבת מהר ויש בה יותר מספרים נמוכים-וכשהיא הגיע לנמוכים.. רציתי לעבור למשחק אחר-לעצור הכל וללכת לשחק איזה דוקים או חשבתי שכמה חבל שאני מהמרת אם בכלל אני רוצה לשחק עם כדור אחר.. עכשיו אני יותר ויותר מבינה שבאהבה-להמר זה מאוד קשה ומסוכן.. 

אני חייבת לציין, שזה היה מקסים בהמון רגעים.. בחיים לא חשבתי שמישו יתחשב בי ככה.. 

כל ההצעה והטבעת זה היה ממש חמוד ויפה.. אני אזכור את זה לתמיד.. אילו רק מישו אחר היה עושה צעד כזה..או..אילו רק הייתי מרגישה כמו מיסטר איקס..

זה גורם לי לעצב..כל המצב הזה.. גם הטעויות הקטנות.. גם המחשבות של "גם אם יקרה נס קטנטן.. והוא ירצה..זה באמת יחזיק מעמד? באמת שווה להמר על האהבה ולקחת סיכון שהכל יחזור על עצמו?" זה מפחיד.. וככל שהזמן עובר אני מבינה יותר ויותר שאני משלה את עצמי.. הנס לא יקרה.. הרצונות יתגשמו אבל..החלום הקטן לא.. גם זה עצוב אבל לפחות זה יהיה יותר קל..ומי יודע..אולי לטובה..בכל זאת..ידידות זה ליותר זמן.. 

העיקר לא לחיות בחלומות ולא להתאכזב בסוף-זה מה שחשוב לי כרגע.. (למרות שזה יהיה מאוד נחמד אם החלום יתגשם..) 

והנה אני לבד..מצחיק שעד לפני כמה ימים לא חשבתי ככה.. אבל זה עדיף 

___

אז עכשיו, כשחוזרים לעדכן..וואי..כמה דברים הספקתי לעבורXD

למרות שהאירוע הכי משמעותי-עליו כבר כתבתי.. קרו באמת דברים..

ביום שישי..

טוב, ביום שישי בערב-לראשונה בחיי נסעתי לים עם המשפחה של דורית-בלי שום הורה מלווה מטעם המשפחה שלי! 

זה הגיע אלי בהפתעה-ולקח לי זמן לשכנע את ההורים שלי.. אמא אמרה לי לא להכנס עמוק מידי ולא ללכת רחוק מידי..דודה שלי אמרה לי להזהר מהבורות..ואני חשבתי לעצמי "אויש..הן מגזימות..אבל נו בסדר"

הגענו לים..

היה נחמד..נכנסו למים! אני דורית אחותה ואביה.. 

הם רצו ללכת לאזור שבו הגלים קצת גבוהים יותר אבל הם לא מתנפצים עדיין(יעני..אין קצף).. טוב נו.. אנחנו הולכים בים..הולכים הולכים..פעם תוקף גל גדול ופעם פתאום המים מגיעים לי עד הברכיים.. הלכנו איזה..30 מטר (בערב..כן..אין מצילים><) בדרך היו מידי פעם בורות קטנים כאלו..אבל בקטנה! הגענו..

היה נחמד..קפצנו לנו במים כשהגיעו גלים.. (אני מאמינה שצריך לציין פה את המושג "גלי כאפה" ששמעתי עליו המון פעמים בעבר מדורית ולראשונה חוויתי את זה על עצמי..) 

באיזשהו שלב כבר היו גלים ממש גבוהים..

ואז הגיע גל גדול! וקפצנו כזה.. ופתאום.. אין אדמה! אנחנו לא מגיעים לקרקעית.....

*אזעקת זיכרון.. אמא לא אמרה משו על לא ללכת רחוק? או.. מישו לא אמר משו על..בורות?! *

אוקיי, להרגע! פשוט..שוחים לכיוון החוף..חוזרים..

טוב..מסתבר שזו היתה משימה מאוד קשה!

בהתחלה אני ודורית הצלחנו להיות יותר מקדימה מאבא שלה ואחותה..

אני אישית כל פעם שהגיע גל חזק אז הוא דחף אותי לכיוון החוף (זה עזר לי להתקדם בשניים או שלושה מטרים><) ואני שוחה אבל אני שוחה לאט.. לאחר דקה אני הגעתי לאזור שהגלים לא היו מספיק חזקים כדי לדחוף אותי קדימה, והדבר היחיד שהם הועליו בטובם לעשות זה להשבר עלי ולהטביע אותי.. אז לא רק שאני שוחה לאט אני לא מצליחה להתקדם לשום מקום, אני מספיקה לקחת איזה קמצוץ של אוויר לריאות ואז בא גל מטביע אותי..אני עולה למעלה ויש לי רק איזה שניה לקחת עוד אוויר כי..עוד גל..ועוד גל..במילים אחרות לא היה לי מספיק אוויר לנשום.. זה היה מלחיץ.. גלים שמטביעים אותך, אני עדיין לא מצליחה לעמוד ולגעת בקרקעים..וגם ככה אני שוחה כל כך לאט..ולא באמת התקדמתי לאנשהו! למה? טוב.. את זה הבנתי מהסיפור של דורית..היא בזמן הזה כל פעם שעבר גל והטביע..הים לקח אותה אחורה-לכיוון הנגדי של החוף.. אותי הוא לא לקח כי אני שחיתי באותו קצב אז מה שיצא שסתם שחיתי במקום (משו בסיגנון של.לעלות במדרגות נעות שיורדות..) גם היו רגעים כאלו.. שניסיתי לבדוק אם אני יכולה לעמוד..והרגשתי חול.. מקדימה יותר..וקצותה אצבעות שלי הצליחו לעמוד אבל..שניה אחרי זה הכל נעלם..

זה היה אחד הרגעים המלחיצים.. גם פתאום דורית איכשהו הגיע אלי והיא היתה מאחורי..ולרגע הייתי בטוחה שהיא עוד שניה עולה עלי ומטביעה אותי בכדי שהיא תחייה..זה היה מאוד מפחיד לרגע! (לטענתה זה היא רצתה שננסה לשחות ביחס ואני סוג של..גלשן?) 

ואז היא זזה..

בכל הזמן הזה אבא של דורית ואחותה שהיו עדיין מאחורינו נאבקו שם.. אחותה נעזרה בגלשן קטנט אלב זה לא היה מספיק.. לאבא שלה כבר לא היה כוח (כי וואי זה היה ממש קשה לשחות! מעייף) שמעתי אותו צועק לעבר אבא של אחד מהחברים של המשפחה.. צועק לעזרה.. 

מאז שהוא צעק לעברו לא ממש הבנתי מה קורה סביבי.הייתי עסוקה מידי בלנסות להמשיך לחיות ולא לטבוע.. 

אחרי כמה זמן אני שמה לב שפתאום אבא של דורית ואחותה עקפו אותי ואת דורית.. והם הצליחו להגיע לחוף! אני לא מבינה עדיין איך הם הצליחו.. כי אני ודורית נאבקנו לנו על חיינו.. (אני הייתי דווקא אופטימית במחשבות שלי! כל הזמן חשבי על  "נו..ינה..את מסוגלת..לא נורא שאין לך אוויר ואת עייפה, עוד כמה שעות הכל יהיה מאחוריך..קדימה..את לא תטבעי ולא אכפת לי מה!" 

ואז שמעתי את דורית צועקת לאבא שלה לעזרה.. 

אחרי..כמה שניות אני שמה לב שמתקרבים אלי ואל דורית שלושה אנשים.. אחד מהם היה ההוא שאבא של דורית צעק לעברו בכדי שיעזור לנו  וגבר ואישה אלמונים שבאו אלינו..

הם שחו לעברנו..

אלי התקרבה האישה..

היא אמרה לי לתפוס ביד שלה.. בזרוע..אז..תפסתי בזה ושחיתי.. ובאיזשהו שלב אני שמה לב שהיא עומדת על הקרקעית..ואני לא! לא הצלחתיOOבסוף הגענו לחוף..

(אה..לדורית בהתחלה בא האבא ההוא.. והוא ניסה לדחוף אותה לכיוון החוף..אבל..הגלים סחפן/שחפו אותה אחורה.. ואז בא הגבר ההוא והיא אמ..תפסה אותו והוא סחב אותה לחוף..) 

וואי, כאילו.. זו היתה חוויה ממש מפחידה.. למרות שניסיתי שלא לחשוב שזה הסוף שלי וכאלה..זה כמעט יכול היה להיות..אני ממש שמחה שהיו האנשים הנחמדים האלו שעזרו לנו..

לקח לי מלאאא זמן להרגע! זה היה מפחיד.. 

בשאר היום שפוט שיחקנו ודיברנו והלכנו..לא נכנסו למיםXD 

_

החלק המשעשע..יום למחורת הייתי בבריכה עם דורית..אבל לא טבעתיXD 

__

הממ..אתמול....אתמול הBFF (ח..זה תמיד מזכיר לי פרפרים לראות BFF... ) היה אצלי..אחח..כמה נחמד זה להפגש אחרי..כמה? אה..כן...חצי שנה! 

אבל היה כיף..לי היה כיף..קצת מבאס (המבין יבין) אבל משעשע.. 

כפרה על חברה שלו איזו מתוקה היא

בערב......

מילה?@#@?%$#&?

מילה חזרה! וניצלנו את האירוע להפגש שלושתינו..לשמוע חוויות לספר לה חוויות..היה מרגש! XD

לפינת הלא קשור>>>>>נמאס לי לשחק במשחקים עם הלב שלי.. רוצה את האמת כאן ועכשיו>< 

-מעניין אם מישו (שהוא לא בחורה) יביא לי/יגיד לי משו לכבוד יום האהבה..גם אם זה סתם ידידותי..זה יכול להיות מאוד נחמד..

-צווארון לבן זו סדרה טובה!

-אני מרגישה שיש לי פנס בעין.. והקטע.. שאין לי אבל זה ממש כואב><

-אני ממש מבולבלבת ומפוזרת בזמן האחרון..

-חם בחדר שלי!

-אתמול היה היום הזה בחודש שבאה המכסחת דשא..אוחחח היה סיוט!

-לא ישנתי מספיק בלילה

-מי המפגר שלימד אותי פוקר ובגללו התמכרתי?! מי?!!??!!? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי 

שתיקה

זה לא שאין לי מה לכתוב..

זה שיש..

ויש לי המון

לא רק דברים שעוברים עלי אלא אפילו מעבר.. 

אבל אני לא יכולה.. 

זה רק עיניין של כמה ימים

ואני אעדכן..אולי יום אולי יומיים.אולי יותר. 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום.. חזרה מחיפה-סיכום

הנה, אני מתיישבת לכתוב פוסט.

משום מה נעלם לי קצת החשק בכתיבה. מצד אחד אני רוצה לעדכן כל יום! ומצד שני..אין לי על מה לכתוב. אין נושא שבעובר לי בלב(כאילו יש..אבל אני לא יכולה לכתוב עליו). ואם אין לי חשק לכתוב אז ואני כותבת בכל זאת-זה לא הולך..מרגישים.. 

אני מעדיפה לא לכתוב בכלל מאשר לכתוב כי אני חייבת..

בכל מקרה..הפוסט הזה מוקדם לחיפה..סיכום כללי של איך שהיה לי באמת.

אמרו לי לכתוב על מטרות..

אחת הסיבות שרציתי הפעם לנסוע לשם הפעם זה אולי סוג של..בריחה מהמציאות. לנקות את הראש.. להבין דברים ולהגיע להחלטות. 

זה באמת קרה.. הגעתי להחלטות. 

בכל מקרה..

ניראה לי, יהיה הכי חכם מצידי לספר את הסיפור המשפחתי-לפחות אחד מהם..  ורק בסוף לכתוב מסקנות-ככה זה יהיה יותר הגיוני..

אז, המשפחה של ינה.

כשמסתכלים על זה מאחור, כשאני שומעת את סבתא שלי מספרת לי את הסיפור-זה באמת יכול היה להיות סיפור מהאגדות. הבת מהמשפחה העניה מתחתנת עם העשיר של העיר. זה גם באמת היה ככה.. מדובר אז בתקופה קשה במדינה. רוב העם היה ממש מתחת לקו העוני.. בחנויות אפילו לא היה מה לקנות! המצב הכלכלי של המדינה היה קשה והמשפחה מצד אמא..כמו רוב העם.. היו עניים-אבל שמחים. למרות שהיה קשה להשיג אוכל וכסף והיה צריך לעבוד המון.. 

להבדיל מהצד של אמא, הצד של אבא חי את החיים מאוד שונה. סבא שלי ז"ל היה בעל חברת משקאות מוגזים-זו היתה התקופה שזה התחיל בדיוק להתפרסם וזה הגיע לאוקראינה לאזור וזה תפס! אבא שלי נולד עם כפית כסף בפה.. מה זה אומר? זה אומר שלמשפחה היו שתי וילות, דירות, את המכוניות הכי חדשות, שטחים של מלאאא דונמים עם גידולים חקלאיים!(והרי אוכל היה קשה להשיג) במילים אחרות..יוקרה! 

בזמנו, דודה שלי מצד אמא היתה ספרית, והמשפחה מצד האבא הסתפרה אצלה באופן קבוע..הם היו ידידים כאלו..

איכשהו הסיפור התגלגל והם החליטו ככה להפגיש בין אמא שלי ואבא שלי..

וכמובן... הם נפגשו..ואחרי כמה חודשים התחתנו.. 

חיו ביחד ניראה לי שנתיים או שלוש..

במהלכן אני נולדתי.. כשהייתי בת שמונה חודשים ההורים שלי התגרשו..למה? כי אבא שלי חסר עמוד שידרה והוא בגד באמא שלי..

מאז, המשפחה מצד האמא החליטה לעלות לארץ כי אין טעם להמשיך לחיות שם..ואחד השיקולים היו להיות כמה שיותר רחוקים מאבא..

בכל אופן, סבתא שלי מצד אמא הלכה אלהם..דיברה איתם בקשר לדמי מזונות שהם חייבים לשלם..אבל הם סירבו. אמרו שזה ממש נורא שבכלל היא פנתה אליהם.. והרי.. תחשבו כמה משפיל זה לבוא לבן אדם ולבקש ממנו כסף..והוא עוד מסרב?! כסף שהוא בעצמו חייב..

מרוב כעס..סבתא החליטה להשאיר את הנושא ...ועלינו לארץ..

(האמתי..כמה שנים אחר כך סיפרו לה שסבא שלי מצד אבא בא והתחרט ורצה לבקש סליחה..אבל..אנחנו כבר עזבנו) 

בכל מקרה..הקשר נותק בין שתי המשפחות..אבא לא שילם דמי מזונות. 

למרות הניתוק..הקשר לא נותק באופן מוחלט.. סבתא שלי, מצד אבא, שמרה על קשר.. אני בכל זאת הנכדה הראשונה שלה.. היא שמרה על קשר ושלחה מכתבים והכל..תמיד.. התקשרה וזה..רק היא..

אני זוכרת, שתמיד אמא היתה אומרת לי שהמשפחה מצד אבא כולם נוראיים..חוץ ממנה.. היא אישה מקסימה..

בכל מקרה..

אני לא יודעת מה קרה, ולמה קרה.. אבא שלי טעה ובגדול.. אני לא יודעת איך אבל הוא הפסיד את כ-ל הכסף של המשפחה..ה-כ-ל... המשפחה מצד האבא הגיעו למצב כלכלי נמוך.."ירדו אל העם" אחר כך הם עלו לארץ..והעיניינים עוד הסתבכו אבל זה לא קשור כבר..

וככה חייתי..

במשך.. 14 שנה.. 

חייתי עם אמא, סבא וסבתא.. היה לי קשר רק עם סבתא שלי מצד אבא שהיתה פעם בשנה מגיעה אלינו, ומתקשרת וכאלה.. וזהו..

כשכבר הגעתי לכיתה ז' הייתי מספיק גדולה כדי שאני אסע לסבתא לשבוע..

היכן שהו במהלך השנים דודה שלי-אחות של אבא.. גם פגשה אותי..ביקשה סליחה והיא אמרה שהיא טעתה ביחס..הלא יחס..וכאלה.. 

לכן..זה לא היה בעיה לנסוע למשפחה שם.

סבתא גרה עם דודה שלי ובת דודה שלי.. בהתחלה לא הכי התנגדתי לנסוע.. 

עד ש..

הגיע היום עצמו ונפל לי האסימון.

אני בעצם..נוסעת לארבעה ימים..למקום ממש רחוק..שלמרות ששם זה גם משפחה שלי אני לא באמת מכירה שם אף אחד..נסעתי לבד..בלי אמא..רק אני.. אני לא כמירה שם אף אחד ואף אחד לא מכיר אותי..פעם ראשונה שאני נפגשת איתם..

אין לי חברים ואין לי איך לתקשר עם העולם..

אני זוכרת שבכיתי..ובכיתי מלא..וגם כשהייתי שם..בכיתי וניסיתי לעשות הכל שהם לא יראו..

היה לי ממש קשה שם.. לבד, ליד אנשים שבעצם.. כל חיי שמעתי כמה שהם נוראיים (חוץ מסבתא) פחדתי שהם יגידו לי משהו.. פחדתי שאני לא אדע איך להתמודד..

זה מפחיד.. וזה גם הרבה מעבר.. אני גם סוג של "נציגה" של המשפחה של אמא.. הצד של אמא רצה להראות להם, סוג של "נקמה", שהנה הילדה..ותראו כמה היא נהדרת, וחכמה, ומנומסת ומצליחה..ואנחנו לא באמת נזקקים..

וזה אומר שאני צריכה תמיד להיות מנומסת ולשים לב לכל הפרטים הקטנים..ואין לי חברים ואני ילדה קטנה.. לבד.. במקור קר וזר לי..

היה לי קשה כל כך..הייתי סופרת את הימים לאחור..

אני בעיקר זוכרת שרוב המשפחה לא שמה עלי ולא התייחסה אלי..המשפחה המורחבת יותר.. שהם לא ממש.התעניינו בי..הרגשתי כאילו הם לא אוהבים את זה שהגעתי לשם, הם התייחסו אלי כאל מישהי לא שייכת..

וככה, כל חצי שנה הייתי נוסעת לשם..

ככל שהייתי שם יותר ככה בכיתי קצת פחות..הייתי מוכנה מראש למה שיהיה.. מצאתי פריצות דרך..תפסתי ביטחון קצת..אבל עד היום.. אני עצובה מלאאא ביום שאני נוסעת..אני לא רוצה..

בכל מקרה..

עכשיו מגיע החלק המעניין!

בגיל 14.. 

באיזו שהיא שבת.. ראיתי טלוויזיה..ואז אמא שלי קראה לי..

ניגשתי אליה(חח כולי עצבים שאני מפריעה לי לצפות בקטנטנות) והיא מצביעה על המסך של המחשב.. אתר כזה של רוסים, סוג של פייסבוק כזה.. היא אמרה לי לקרא מה שכתוב ברוסית..ושם היה רשום את השם של אבא שלי..

מסתבר, שאבא שלח לה הודעה..

משהו בסיגנון של "ניראת טוב"

הזמן עבר..אמא ואבא דיברנו בינהם על זה שהוא רוצה להפגש איתי..וככה נקבע..

בחנוכה של אותה שנה, הוא יבוא לקחת אותי מרחובות וביחד נסע לחיפה..

אני לא אתחיל לפרט מה בדיוק היה שם.. יש שני פוסטים למי שמעוניין לדעת..זה נמצא ברשימה בצד בלינקים.

בכל מקרה..מאז אבא ניהיהי איתי בקשר..

הוא התקשר וזה.

באופן דיי מפתיע

אמא ואבא נהיו חברים..

אבא היה מגיע אלינו בסופי שבוע לישון אצלנו..אבל הוא לא היה מתייחס אלי בכלל..

אבל מה כן..

כשנסעתי לחיפה, אחרי ההכרות עם אבא..פתאום המשפחה המורחבת קיבלה אותי..פתאום הם דיברו והתעניינו והזמינו אותי אליהם..

צביעות? לא יודעת.. אבל זה מה שקרה..

במשך הזמן אמא ואבא נפרדנו..(אבא בגד שוב באמא>< ) ו.. אבא ניתק שוב איתי את הקשר..אני כבר לא נחוצה לו..

וזה המצב כרגע..

חזרתי למה שהיה..

אין קשר עם אבא..אבל יש קשר עם כל המשפחה מהצד שלו..

כשנסעתי הפעם לחיפה..

הגעתי לכמה מסקנות שאני מגיעה אליהן כל פעם מחדש..

אני שמחה מהחיים שלי..

המצב של שתי המשפחות התהפך פתאום..נכון שהמשפחה מצד אמא לא עשירים והכל..אבל ביחס לצד השני...אכן מצבנו טוב יותר.. 

חייתי את חיי ולא היה לי חסר אף פעם שום דבר..עטפו אותי בכל החום שיש..ואני באמת מרגישה חום בבית שלי.. אף פעם לא נזקקתי למשהו..

אני גם רואה, כמה שלסבתא שלי מצד אבא קשה..

אבא שלי הוא לא הבן המושלם.. הוא עשה לה חיים מאוד קשים.. בגללו המצב שלהם נריאה ככה..

כרגע יש סלידה של כל המשפחה נגדו..בעיקר בגלל מה שהוא עשה לי..וגם מה שהוא עשה להם..

אני מתחילה להעריך כמה טוב לי.. 

קשה לי כשאני שם.. לא רק כי אני בעצם לבד לגמרי מנותקת מכולם.. אלא גם מהקטע הרגשי.. זה מוזר להתנהג למישהו שהוא זר לך כאל קרוב משפחה.. המשפחה מצד אבא לאט לאט מקבלת אותי יותר ויותר.. הדברים נשכחו מאחור..

אני מרחמת עליהם קצת..ובעיקר כואב לי מסבתא מצד אבא.. יש לה שלושה נכדים.. לשלושתם ההורים גרושים והיא מרגישה שזו אשמתה.. היא מעניקה לבת דודה שלי את כל האהבה שהיא היתה רוצה להעניק לי.. 

הרי..כל פעם שאני נוסעת לשם, היא משקיעה את כל המאמצים שהיא יכולה שרק יהיה לי טוב.. לחפר על השנים שעברו.. קשה לה עם זה שהיא לא גידלה אותי..זה למה היא רוצה שאני אשאר שם עוד ועוד.. 

ויש את בת דודה שלי.. שאותה היא מגדלת..ובת דודה שלי בשבילה סוג של נחמה כניראה.. כי מנגד, יש את הנכד השלישי..החצי אח שלי.. שהיא בקשר איתו אבל לעיתים רחוקות..לא כי היא לא רוצה.אלא כי זה קשה..

היא רוצה בטובתי..ואמא צדקה..ביחס לכל המשפחה היא אכן אדם טוב..הכי טוב..

עד היום, סבתא מצד אמא.. משמיצה את המשפחה מצד אבא..אבל תמיד, אבל תמיד! אומרת שרק אדם טוב יש שם וזו סבתא..

קשה לי.. קשה לי לנסוע לשם.. אני אולי לא לבד אבל אני בודדה.. יש לי אחריות.. גם לנחם את סבתא שיהיה טוב וזה לא נורא שהיא לא גידלה אותי..גם לייצג את המשפחה ולהיות הכי הכי טובה שאני רק יכולה בלי פגמים.. זה קשה כל כך..

ואין לי עם מי לדבר על זה שם...

____

בבוקר החזרה הביתה, נשארתי עם בת דודה שלי לבד.. היא לא רצתה ללכת לקייטנה..וזה כניראה בגלל שיש ילדה אחת שאיימה עליה שהיא תרביץ לה..(למה? כי בת דודה שלי אמרה לי שיחתכו לה את הבטן....יופי=-=) 

בניסעה הביתה היה צפוף, מלאאאאא חייילים..חצי מהזמן עמדתי ברכבת..

בכל מקרה כשחזרתי..

אז.. כמובן כולם שמחו.. וגם אני.. סוף סוף בבית!

סוף סוף חופש..אפשר לעשות מה שבא לי..אפשר ללכת לשרותים! וואי..זה ממש הציק לי.. השרותים בחיפה-יש להם חלון.. שהולך ישר למטבח! כשמישו עומד במבטח ומישו בשרותים..אז אפשר לראות זה את זה..ולדבר..ושומעים הכל! אין פרטיות!

בערב נפגשתי עם דורית וזה..

ואז כשחזרתי כבר דיברתי עם סבתא שלי..

ספרתי לה הכל..על זה שלא הכי נהנתי.. דיברנו איזה שעה! 

סבתא נהנת להקשיב למה שאני אומרת.. זה נותן לה סיפוק כזה..שהיא רואה שטוב לי פה.. שהיא הצליחה להעניק לי את כל האהבה וכל מה שאני צריכה..דברים שלמשל לה לא היה..רוצה שיהיה לי טוב:) 

והיום?

קמתי מאוחר..סוף סוף ישנתי!

הייתי בפעולה בשומר הצעיר.. ובערב נפגשתי עם דורית(שוב)

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>יש לי קליק ברגל..

-וואי..איזה פוסט חופר וארוך! כל הכבוד למי שקרא הכל!

-תודה למיסטר איקס ומיסטק וואי שעזרו לי למצא רעיון לכתוב..

-אני צמאה..

-צריך לרדת במשקל..

-אני חוששת מההחלטות שאני צריכה לקבל בקרוב

-עוד עמט אוגוסט!

-אני מדריכה בקייצת=-=

-כל הבגדים בכביסה!

עד לפעם הבאה

ביי ביי

אין לי כוחXD

אני אכתוב מחר..

חיפה...היום השישי

אז..מחר זה מחר..

בלילה היה לי חלום מוזר.

שמישו מתקשר אלי ואומר לי שהוא רוצה במותי..מישו בספרד..

בהתחלה..חשבתי שזה רון גלעד..נריאה לי הוא שונא אותי וגם אני שמאלנית(זה היה חלק מההודעה) אבל הוא היה לידי..ואז קרה הדבר הכי הזוי!

מסתבר שזו היתה מישהי..מהצופיםOO שונאת אותי כי אני שמוצניקיתXD

חחחחחחחחחחחחחחח

אני כבר מחכה למחר..

היום עבר..משעמם..

רוב הזמן ראיתי טלוויזיה..

לא הלכנו לים כי תשעה באב.. וזה השפיע גם עלי..לא שצמתי אבל יצא לי לחשוב על זה הרבה..

שמעתי היום משפט בטלוויזיה.. שאיזה חילוני בוכה וצם על חרבן בתי המקדש..כששאלו אותו למה הוא ענה שזו היתה השואה הראשונה.. ואם לא נבכה עליה..אז בטח גם על השואה שהיתה לפני כ-60 שנה..נפסיק לבכות..הסכמתי.

בצוהוריים-ערב אכלנו צ'יפס! (אחח..אוכל) ונקניקיות..

יצאנו לטייל..

ת'אמת..

בת דודה שלי בסדר

היא חמודה ונחמדה כשצריך והיא יודעת להראות אהבה..

אבל..היא היפרקטיבית

ונג'ס! היא ממש אוהבת גלידה-ברמה שהיא תעשה הכל בשביל גלידה! אבל..אם אני לא ארצה גלידה ואקח משו אחר..גם היא תקח..OO אני לא מבינה למה..

היא מציקה שזה לא יאומן..אבל זה כי אין לה מה לעשות בבית.. בת יחידה..חברים גרים רחוק..

אז היא מציקה לי..מרביצה לי.. זורקת עלי דברים..(משחק של ילדים..לא משו מסוכן ואלים..) היא אפילו קוראת לי בשמות כשבא לה..

אבל אני שותקת..אני לא אלשין..זה משחק ואני גם ידועת שיענישו אותה..והיא תבכה..ואני לא רוצה שהיא תבכה..

בסופו של דבר גם לי יש גבול ונורה אדומה..

לכל משחק יש גבול..וככה גם לי..

היום ראינו טלוויזיה..שמש..שמש זה מגיל 14..כשראיתי את זה לראשונה הבנתי גם למה.. "הומו" בתור קללה לא מתאים לילדה בת שש..

אמרתי לה..היא לא הקשיבה לי..בסדר..וויתרתי לה..אני צחקתי לי מהסדרה אבל היא לא הבינה כלום..ממשיכה לצפות..

בסופו של דבר לא התלוננץתי אלב קרה שאמרו לה ללכת לישון כי מאוחר..היא לא רצתה ונשארה על המיטה שלי בסלון אני..."הלשנתי" עליה.. כי..מאוחר..לילדה יש קייטנה..היא התעצבנה

וקראה לי בשמות..

ואז היא קיללה אותיOO

ברוסית..

ליירת ביטחון שאלתי מה היא אמרה והיא חזרה על זה..כולה צוחקת..סבתא באה..אמרתי לסבתא שהיא אמרה מילה לא יפה.. סבתא בדקה וגילתה מה היא אמרה..

הענישו את בת דודה שלי על זה שהיא קראה לי זונה ברוסית..

והיא בכתה..

והאמתי..ברגע שילד מתחיל לקלל ממש..זה לא טוב..

גם..היא לא יודעת מה זה אפילו..היא רק יודעת שזו מילה לא יפה..

היא בכתה..ממש..כי כעסו עליה והענישו אותה..ואז היא ביקשה ממני סליחה..

זה כבר עיניין של חינוך..

אני אשתוק על שטויות.. אבל ברגע שילדים מתחילים לקלל משו לא בסדר! וצריך לעצור את זה גם אם זה לא נעים..וכשלא עוצרים יש לזה השלכות קשות..

בכל מקרה היא הלכה לישון.. לפני השינה היא ניגשה לאמא שלה ושאלה מי ייקח אותה לקייטנה..אני או היא..

בת דודה שלי רוצה שאמא שלה..בתירוץ שאני אשן יותר..

ת'אמת...בכיף..אבל אני רק מקווה שאלו הם הכוונות האמיתיות שלה והיא לא שונאת אותי>:

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>>>יתרון נוסף בניסעה...money

-ראיתי צווארון לבן!

-עוד... 20 שעות אפילו..פחות..אני כבר אהיה בבית..D=

-נמא כבר מהעליות והירידות האלו במצב רוח..

-המקלדת הזאת מעצבנת אותי..

-לוקח לי זמן להרדם..

-החלטות משותפות יש להחליט יחדיו ולא לקבוע לבד.. שמא עלול לקרות אסון..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חיפה...היום החמישי

גאד דמט..

איזה יום..

עם כל מה שעובר לי בראש..אני לא יכולה לסבול את זה כבר..

פעם ממש טוב לי ופעם..ממש לא.

ואז אני קוראת..ושוב טוב לי..ואני מפסיקה..ושוב לא..

אז קראתי כל היום והמצב רוח שלי היה נחמד..הגעתי להחלטות שונות שגרמו לי להיות עצובה ושמחה פה אחד.

ואז..

סיימתי את הספר.

שיט!

מה אני אעשה עכשיו? הדיכאון עלול ליפול עלי והעצבים שלי מתחילים לברוח ממני.. רק עוד יומיים ואני בבית..

עוד יומיים אני אוכל לעשות מה שאני אוהבת לעשות בלי שמישו יפריע לי..

גם עוד יומיים אני אכתוב פוסט סיכום אמיתי עם הרבה יותר פרטים והגיון..פוסט כמו הפוסטים הנחמדים שהיו לי לפני הנסיעה..פתאום שמתי לב שאי אפשר לכתוב כאן משו חכם ועמוק..

__

היום התעוררתי מצלצלול הפלאפון..חלום מוזר וטוב שנגמר..

התבאתי..הייתי עייפה..רציתי לישון..אבל ידעתי שעוד שעה אני אהיה לבד בבית...!

או שלא?!?!!?

קמתי..יצאתי מהחדר ושמעתי וויכוח..

בת דודה שלי לא רוצה ללכת לקייטנה היום.. למה?! לא יודעת! לא התחשק לה..וזה לא עוד יום פעילות רגיל...היא מוותרת על..פארק מים! מי מוותר על פארק מים ונשאר בבית כדי לא לעשות שום דבר?! וכך היה..כל הקימה המוקדמת..כל השמחה שאני אהיה לבד..הכל לחינם!במקום זה העברתי בוקר שלם...קשה ומשעמם..

מאוחר יותר..אנשהים עברו בבית

ולמזלי כשהגיעה השעה 4

הלכנו לים!

לקחתי איתי משקפת

וואלה..למרות שלמשקפת שלי יש בעיות ואחרי עשר שניות נוצר רווח בינה לבין העיניים, היה נחמד! שיחיתי..אנשים שאלו אותי למה אני שוחה ליד החוף..הסתכלתי על סבתא שלי מרחוק ואמרתי להם שלא מרשים לי(מה שנכון..>:)

חזרנו הביתה..

לריח....צ'יפס! תפוחי אדמה מטוגנים-או במילים אחרות..........אוכל!

ואז..לאפי (האף שלי) הגיע ריח..לא אחר..מאשר..פיצה! OO הם הכינו פיצה!!!!!!

היה טעים..אכלתי שלשו חתיכות

קראתי ספר..

הלכנו החוצה

חזרנו..ואוטוטוט לישון

לפינת הלא קשור>>>>>>>מחר תשעה באב

-זה אומר שאסור לי ללכת לי ללכת לים למשל..

-סבתא ואמא ממש דאגו בקשר לזה..אמא דאגה שלא יהיה מציל..סבתא דאגה שה' לא יאהב אותי..אני חייבת לומר שזה מחמם את הלב לראות שהמשפחה קרובה לדת..לפחות בצד הזה..

-כואבת לי הבטן

-אני חוזרת ביום רביעי! בסביבות חמש אני כבר ברחובות..בשש..אני בטוח בבית..יש!

-עוד מעט קייצת..

-אהיה חכם להחליף את המספר איסיקיו בבלוג לכתובת מסן.. פתאום.אנשים מוסיפים אותי..

-בזמן האחרון כשאני מסתכלת במראה אני לא נהנת ממה שאני רואה..ניראה לי כל השהייה פה רק העלתה אותי במשקל..פאקינק ארבע ארוחות ביום! אני בבית בקושי אולכת שתיים..בוקר וצוהריים...ועוד לא בסדר גודל כזה! כל ארוחה זה..וואחד ארוחה..ממש פתיחת שולחן..זה לא בריא..

-אני צריכה בגד ים חדש..

-אני מתגעגעת><

-החבל היחיד שיש לי..שכבר לא יהיה ים..מצד שני-אופניים! ועל זה אני לא מוותרת..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חיפה..היום הרביעי

איזה יום..

הגעתי למסקנה שהתשובה לשאלה בפוסט הקודם היא אכן בספר. מדהים כמה שספר יכול להשפיע עלי כל כך חזק.. אני נוטה להזדהות עם הספרים שאני קוראת..

הספר הראשון היה דיכאוני כל כך..

אבל הספר השני דווקא ממש יפה וחכם..

מספר על מישהי שהבת שלה חשדה שאבא שלה הוא לא האבא האמיתי שלה..הבת קראה יומנים של אמה כשהיתה צעירה..ואיכשהו זה מתגלגל שלאמה יש אהוב..מישהו שהיא מאוהבת בו-אהבת חייה..זוג נשמות עם חיבור מושלם.

זה סיפור יפה, שבמקביל לאמא היו רומנים רבים בחייה... ספר חמוד. העלה בי מוטיבציה וגם מצב רוח.. אני נהנת כשאני קוראת בו.. הוא מציג בפני משהו אופטימי..וזה נותן לי הרגשה של "יהיה בסדר, יעבור ויהיה טוב!" .

__

וואי..היום.

כשהתעוררתי התבאסתי כל כך! היה לי חלום כזה מעולה!

איזה יום..קמתי מוקדם בשביל לקחת את בת דודה שלי לקייטנה(בתור קיטטנה מטעם העירייה..זו וואחד קייטנה...כל פעם לוקחים אותם למקומות מה זה מגניבים!).

כשהגעתי הביתה..היה שקט.פתאום..אני לבד בבית מלא זמן יכולה לעשות מה שבא לי..

הייתי על המחשב.. קראתי ספר (כןכן.. בסופו של דבר נכנעתי להצעה-ואפילו נמנמתי לי קצת), סידרתי תיק, דיברתי עם אמא לגבי מתי אני אחזור מחיפה..(בלב גדול בבקשה יום רביעי! לא רוצה עוד חיפה..) האמת, זה נחמד להיות בבית לבד..בלי בת דודה שלי שמציקה לי.

היום בבוקר היא טענה שיש לה פייסבוק(כי לי יש..) ואז היא חיפשה את שלי (אבל היא לא מצאה-כי התנתקתי:) ) היא התחילה כהרגלה לזרוק עלי דברים ..

היא פשוט יכולה להיות מפלצת קטנה...=-=

היא מרביצה לי ומציקה לי ועושה דווקא.. היא קנאית! אם לא יש קצת יותר משלה יש..היא חייבת שגם לה יהיה.. על הדרך היא גם מחכה אותי..אם אני אקח כריך גם היא תקח (ואם אני אסיים את שלי לפניה..היא תפסיק אלכול כי היא מבינה שבכלל היא לא רוצה את זה) היא לוקחת לי את הגלשן.. והיא אוהבת ווינקס!

מעצבן..

לפחות בימים הקרובים הבקרים הם שלי ורק שלי! רק אני..והבית!

כשדודה שלי הגיעה דיברנו על השומר הצעיר.. היא היתה בשוק כשההורים שלי לא הרשו לי לנסוע להמון טיולים..או לגרמניה! אוף...רק אמא וסבתא עקשניות..וסבא! במיוחד סבא!

מאוחר יותר בת דודה שלי חזרה..עוד קוויתי שהיא תיהיה עייפה-אבל לא..היו לה מספיק סוללות להמשיך לשחק.

אחר הצוהוריים הלכנו לים..היה נחמד בים.

חזרנו הביתה..אני הלכתי לקרא..היא הלכה לחכות אותי וקראה ספר של קופיקו..

אחרי כמה דקות-היא נרדמהOO

הסתכלתי עליה..כולי בשוק..

נגמרו לה הסוללות..והאמתי..איזו מלאך היא כשהיא ישנה! פשוט כל כך מתוקה! אז נכון שהיא יכולה להתנג כמו מפלצת קטנה עם רשע בעיניים..אבל היא בכל זאת ממש חמודה..הגעתי למסקנה, שכשהיא תיהיה גדולה היא תיהיה מהממת! והיא תוסבב בנים על האצבע הקטנה שלה..

בזמן שהיא ישנה סבתא גררה אותי לקרובת המשפחה..ישבנו

היא עישנה(אני לא מבינה למה..היא מעשנת מלא..בלא פאקינג נפטר מסרטן לפני כמה חודשים בגלל העישון! היא לא למדה??!?!?!?)

וואי בראשי ראיתי את בת דודה שלי קמה..מבינה שהלכנו ובוכה..

למרבה המזל..חזרנו הביתה אחרי שעה הויא עדיין ישנה..והחלטנו לא לספר לה:)

חלמתי שהוא חוזר..ויש בית ספר.. הוא אומר לי שהוא אוהב אותי והוא השתנה..והוא ממש אוהב אותי! והתחיל לעשות דברים שכבר הפסיק..כמו..להחמיא או להגיד משו נחמד או לשלוח אסאמאס.. החלק הכי משעשע שהיה חשוב לי שהוא נשאר חכם..קיבלתי את רצוני כשהיינו בכיתה, קיבלנו מבחנים, חששתי לציון שלי אבל הוא כרגיל "התלמיד המצטיין" ואז..אז הגענו למצב שדיברנו עלינו..פתאום נזכרתי בסיבות לפרדה..הוא אמר .. משו שאני לא זוכרת.. והשיחה היתה ממש מתוקה (אולי גלש לכמעט נשיקה=O) ואז...התעוררתי><

לפינת הלא קשור>>>>>>אני שקופה..

-אמרתי שאני אזרום..אז אני זורמת עם המחשבות! על מה אני אכתוב שנה הבאה...כשלא יהיה הדיכאון בראש..אני אמשיך לעדכן?

-אתמול לא נרדמתי אז קראתי בספר לאור הפלאפון..כשזה לא הצליח קראתי לאור הטלוויזיה..

-למה אתם לא מגיבים?>:

-לכל המעוניינים..אני מחוברת בבקרים..בין שמונה לאחד וחצי..

-יש יל חשק עזזז בזמן האחרון לדברים מתוקים! בטח כי אני מוקפת במלא מהם..אבל אל במה שאני באמת רוצה מתי שאני רוצה><שמישו יקנה לי מתוקים! רצוי מאפים!

-בא לי פיצה!!

-האושר הוא שילוב של הנאה ומשמשעות ...איזה מפט מדהים מהספר!

-תמיד רציתי לקחת מרקרק ולהדגיש משפטים בספרים שלי.. מצד שני..אני חוששתXD

-אמא בשוק שסיימתי ספר בשלושה ימים.. אני בשוק שהיא בשוק..את הספר השני אני אסיים ביומיים.. (ואם זה היה לפי שעות אז אפילו בפחות יום) הוא מעניין! ממליצה בחום!

-ת'אמת זה היה נחמד לדבר איתו בבוקר..רק חבל שזה התחיל מאולץ ונגמר מאולץ..אוף..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חיפה..היום השלישי

אני לא בטוחה אם הדיכאון שנכנסתי אליו הוא בלל שאני מרגישה בודדה ומנותקת מהעולם והמחשבות שנכנסות אלי הן "הגיוניות" אבל מדכאות או שמא אני באמת מושפעת מהספר שסוף סוף סיימתי היום.

בספר מסופר על איזה שניים שלא יכולים להיות ביחד. למרות שהם אוהבים זה את זה..ומבקום-הבת התחתנה עם איזה אחד שבסוף זרק אותה כי היא אנורקסית ולכן היא לא יכולה ללדת.. הבן סתם עם בעיות.. לא מפותח חברתית מספיק.

פעמיים הם ביו במגע של מעבר לידידות ובשניהם זה נגמר בשתיקה ארוכה להמון זמן.. אז הם נשארו ידידים אחר כך, בסופו של דבר..

זה משעשע..איך תמיד יש לי נטייה לקחת את הספר שלא בדיוק משקף לי את המציאות שלי אבל מתנהג בדיוק כמו ההשתקפות שלי במים "אמומה" (או עמומה) אבל בכל זאת.

אני לא בטוחה אםזה חכם או לא ..

אני עדיין כולי במחשבות..

לפחות עכשיו אני מצליחה להוציא ת ההרגשה הרעה במחשבות של "עוד כמה שנים זה כבר יהיה מאחור, עוד סיפור לנכדים.. זו הרי..רק הפעם הראשונה..רק ההרגשה החזקה הראשונה..הרי..יבואו עוד..באים עוד.." אז זה עוזר..לכמה רגעים. ואז זה חוזר.."אני לא רוצה אבל אחר>< ואני רוצה משהו שיעשה לי אולי רע..רוב הסיכויים רע.. והרי.. כל כך קצת זמן להיות ביחד.. כל כך המון השקעה זה ידרוש.. הרי..יכאב לי בלב בימים הראשונים במידה ויקרה מה שאני רוצה שיקרה..והרי..איך זה בכלל יקרה? צריך יהיה לעבור שני שלבים..הראשון-רצון הדדי..השני..יכולת הדדית-לפתור את הבעיות.. השלב הראשון עוד איכשהו אפשרי..השני זה כבר סיפור אחר לגמרי..

זה לא יצליח..אם יש לי עוד תקווה קטנה שהראשון יעבור בשלום..השני יהיה מכה.

הסיכויים כל כך נמוכים..אז האם להאמין, להמישך להאמין? ולקחת סיכון ענקי להתאכזב..

או.. לא..ולפספס משו שלמרות שהסיכויים שלו כל כך נמוכים הוא אפשרי והוא מעולה?

אני מאמינה..שמה שצריך לקרות יקרה..

מחשבה מעודדת-בכל מקרה המצב שעכשיו לא יהיה..לא יהיה ניכור כזה..יהיה יותר טוב מעכשיו..איכשהו..

אילו רק התאריך של "התשובה הגורלית" היה הרבה יותר קרוב..לא בעוד כמה שבועות אלא..למשל..שבוע הבא?

ככה זה היה משאיר חודש..

חודש שלם בשביל לעבור הלאה או חודש שלם להנות מכל רגע..

אבל..לא

לא כל מה שרוצים מקבלים..

___

הימים עוברים..

היה לי חלום כל כך מוזר בלילה

חלמתי שאו שהייתי בבית ספר או משהו.. ואז.. מישהו אמר שיש שרפה..ואכן, היתה שרפה ולא הצלחנו להשתלט עליה, היא היתה מאוד מהירה והתפשטה מהר-גם מסוכנת..

זה היה מפחיד כזה.. אנשים רצו.

ואז קמתי.. הייתי בחדר חשוך. לבד במיטה זוגית. החדר היה של בת דודה שלי..(הגדולה..הישן)

נזכרתי בחלום שהיה לי..

ואז הרחתי ריח של עשן..לא הבנתי מאיפה הוא הגיע..שמעתי מלא רעשים מבחוץ, אנשים צועקים..על לפנות בתים.

בדירה היה ממש שקט..

ואז הבנתי..החלום!

הדבר הראשון שעשיתי, קמתי מהמיטה, רצתי לחדר השני והערתי את כל המשפחה-אמרתי להם שיש שרפה ורצנו החוצה..

איבדתי אותם משדה הראיה..פגשתי כמה חברים בדרך..היה לילה ומלא עשן ואש כל הדרך..(אגב, רצנו ברחוב לח"י..)  רצנו..

ואז..עצרנו ולאט לאט מכבי האש השתלטו על חלק מהאזורים..ואני בראי חשבתי עצמי..כמה מוזר זה..חלמתי שיש שרפה..שמתפשטת..וזה מה שקרה במציאות..אם לא הייתי חולמת את זה לא הייתי מעירה את ההורים..

ואז קמתי באמת!(עד לפה הכל היה חלום..חלמתי חלום בחלום..מוזר)

קיצר..קמתי.מלאה עקיצות, הרגל מגרדת...עוקצם אותי פה על ימין ועל שמאל..

 בבוקר, הלכנו לים..היה משעמם..המים מלאים באצות ודגים. משמע-אם עומדים חמש דקות במים מישו ינשך אותך..דגים..

לא היה מעניין וכיף..

שמתי לב שהכתפיים שלי ניראות מפחיד קצת.. העור הרי התחיל להתקלף אבל.. איפה שהכי נשרפתי העור פשוט...סדוק.. עם חריצים וממש קשה...אם זה לא יעבור עד שאני אחזור...סביר להניח שנלך לרופאOO

מאוחר יותר ביום..

הלכנו למקדנולדס..(איזו אטרקציה..)

היה מביך

"אמ..אפשר שתי ארוחות ילדים?"

בת דודה שלי:"אוכל לילדים ובלון!" *אני מסתכלת על המוכר..והוא מצחקק עלי..*

כל היום היא משגעת אותי~.~

מרביצה לי, מצלמת אותי בפלאפון שלה(כן..יש לה)..הכי נורא שהיא יודעת לקרא עברית וגם לדבר..

נכון שהיא קוראת לאט והכל..כיתה א'..

אבל קוראת מספיק כדי להבין

לפעמים היא מתנהגת כמו בת שלשו ולפעמים כמו ילדה בכיתה ו'..(במיוחד כשהיא שאלה אותי אם אני רואה כמעט מלאכים..ואמרה שהיא כן..או למשל...שהיא אוהבת את אייל גולן ופסיטגל...אוף)

סביר להניח שבערב נלך לטייל

ומחר..

מחר בבוקר!

אני קמה מוקדם..ומביאה אותה לקייטנה ואז!

כל הבית לעצמי! חופש!

אם זה ימשך ככה אני תוהה אם שווה לא להתגנב או משהו ולקנות לעצמי אוכל אכיל..גם כי אני רעבה וגם כי..זה "מרגש" ותמיד רציתי לעשות את זה..

בכל מקרה..

אני אנצל כל רגע שיהיה לי להיות במחשב..להתעדכן כמו שצריך!

לפינת הלא קשור>>>>מה עוזר נגד עקיצות יתושים?

-התוכים לפעמים יכולים להיות מאוד היפרקטיבים..

-יש להם הוט מג'יק...חבל שיש להם אבל רק כמה ערוצים..

-אני מתגעגעתXD לכולם.. >:

-אני גם מתגעגעת לרגעים שאני יכולה להיות בחדר.. לישון מתי שאני עייפה, ללכת לשרותים מתי שבא לי..לאכול מה שאני רוצה(או לא לאכול) לנסוע על אופניים, להשאר ערה עד מאוחר ולקום מתי שבא לי.. מתגעגעת לחברים שאני נפגשת איתם ומדברת איתם..

-הורדתי למחשב מסן..חדש..משמע! אם אני מתחברת ואין תמונת תצוגה-זו לא אני..:)

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חיפה..יום שני

היום השני..

גאדדמט..

אני עייפה..

ועוד ישנתי סוג של "בסדר"..מה זה בסדר? עקצו אותי בכף רגל אז כל הלילה התגרדתי...דיי! זה מגרד וכואב!

זה היה בוקר לא קל..

דודה שלי השאירה אותי ובת בת דודה שלי לבד..

בהתחלה זה היה נחמד

הכנו תיק כזה..

ואז שיחקנו בסוג של ווטרינר..

ואז היא אמרה בעיניים גדולות "בואי ניהיה גם קופת חולים וגם ווטרינריה"

אמרתי..טוב..זרמתי..מה כבר יקרה?

פתאום באה חולה.. ואז! (הכל בדימיון של בת דודה שלי) במבט מרושע בעיניים.."איפה אמא שלה?! אמא שלה נסעה לת"א!...יאנה, ת"א זה רחוק מקריית שמונה?" "כן.." *זעם בעיניים, מבט שטני* "אמא שלה השאירה אותה לבד ונסעה לת"א! בואי נקרא למשטרה.." *מוחעחעחעעחע סתם..היא לא עשתה מוחעחעחע..אבל היה לה מבט מלא רשע בעיניים..גם המחלות שהיו לחולים כולם! שבירת אזורים בגוף..."

בישועה גדולה דודה שלי חזרה! הלכנו לסופר..לקנות כמה מצרכים. . בינהם פופקורן שאחר כך נשרף לי..(זה לא אני! זה המיקרוגל!)

אכלנו צוהוריים, נכנו..

הלכנו לים..

המים נחמדים..בת דודה שלי חמדנית..

חזרנו מהים, התקלחנו, בת דודה שלי החליטה להתעלל בי עם כל מה שזז... זה ממש לא נעים><

הלכנו לקרובת משפחה שגרה במורד הרחוב.. לאכול ארוחת ערב..וואי כמה אכלתיOO אני עוד שניה מתפוצצת!

ניראה לי השלב הבא זה ללכת לטייל ליד הים ואז חוזרים לישון..כלומר..הם הולכים לישון אני הולכת לקרא..

אם כבר לקרא

וואי איזה ספר מדכא! אני כל היום בדיכאון ממנו..מסופר שם על איזו אנורקסית ואחד שחותך תצמו-סדיסט.. זה ממש מזעזע לפעמים.
(אבל אני קוראת..זה סוג של בריחה מהעולם..)

__

איזה חלום מוזר היה לי..

המחשבות ממשיכות להציק לי מידי יום..

אני מפחדת שאם אני אחכה יכולים לקרות שני דברים שלילים

א. הוא לא ירצה

ב. אני פתאום לא ארצה..

ב' פחות הגיוני אבל..מפחיד

אז..

מפחיד..תוקפות אותי מחשבות כל רגע פנוי, מחשבות עצובות ולא שמחות.. איך בא לי הביתה למיטה שלי ולחדר שלי..ולפרטיות שלי..

ניראה לי הזמן היחיד שיש לי פה פרטיות זה רק כשאני מתקלחת..(ככה זה כשהבית ישן והחלון של השרותים פונה למטבח..איכ..ולא נעים..)

לפינת הלא קשור>>>>>>>כואבת לי הבטן

-אם לא חפפתי שער אחרי הים..השער שלי יהיה קשה מחר?

-התוכים ישנים.. היום החליפו להם כלוב..

-אני רוצה הביתה! אני אפילו לא יכולה לספור את הימים לאחור..אני לא יודעת מתי אני חוזרת

-דורית..לשאלתך..קראתי והתאכזבתי...מה זו החוסר חפירה הזאת?!

-אגב..שימו לב...אני מתחברת איזה..פעם ביום.. סביר להניח שאם אני מתחברת..לא לשלוח הודעה כי זו אמא שלי.. אני לא מסננת סתם.. תשלחו אסאמאס אם אתם רואים שאני לא עונה או משו.. תבררו..!

עד לפעם הבאה

ביי ביי

חיפה! היום הראשון..

פוסט ראשון מחיפה.

וואי..כבר שחכתי שלא תמיד כיף לי כאן..

ממש עולם אחר לחיות כאן, מציאות אחרת. אני מנותקת כמעט מכל דבר וזה מוזר..

אני סוג של בודדה. המציאות שסביבי היא מציאות שלא תואמת לממציאות שבתוכי. מרגישה כמו בועת אוויר בתוך המים שרק מחפשת איך לצאת.

למרות כל המחשבות על אתמול שילשום ו..כן.

הנסיעה לכאן זה סיפור אחר.

קמתי, התארגנתי, נפגשתי עם דורית, התארגנתי שוב ויצאנו..

כרגיל, סבא שלי בטוח שאם אנחנו נצא מוקדם יותר אז גם הרכבת תבוא מוקדם יותר וכרגיל זה מביך כל פעם מחדש. לפחות עברנו את זה וחיש מהר מצאתי את עצמי נוסעת לעבר התנה הראשונה! ת"א, שם אני צריכה לרדת באוניברסיטה ולהחליף רכבת..אבל רגע? מה זה? מה הקרוז אמר? "בשביל חיפה צריך להחליף בהגנה" הגנה?! אבל..היה רשום אוניברסיטה..רגע..מה לעשות?! הרכבת מתחילה להתקרב לתחנה ומה אני אעשה?! לרדת פה ולהקשיב לקרוז או להקשיב לאמא..? לקרוז.

ירדתי..כולי חששות שאולי אני טועה..

הסתכלתי בלוח הגדול שהיה בתחנה לראות איזה רכבת באה..(בידיעה מאוד ברורה שאני בחיים לא הצלחתי להבין איך קוראים את המפה הלא ברורה הזאת..) כעט קיבלתי התקף לב כשהבנתי שאני ירדתי במקום הלא נכון.

אבל אז הוקל לי כששאלתי אישה אחת:) ואז..התקף לב 2!

הרכבת רק תגיע בארבע..שיט.

ושוב הרגעה..טעיתי:)

איזה מזל!

כמעט התעלפתי..כבר התחלתי לדמיין בראשי את הסיטואציה "ילדה קטנה נוסעת בדרכים..בודדה..עם מלא תיקים! "

עליתי לרכבת ונסעתי..בנסיעה קראתי ספר, את ההוא שאמא וחברתה קנו לי..אני חייבת לציין שכמעט הקאתי.. זה ספר נחמד אבל יש תאורים שהם..יותר מידי!

הפסקתי..

שמתי לב לנערה אחת שכתבה משהו..היא כתבה משמאל לימין..יותר מאוחר הבנתי שהיא מנגנן על כינור והיא מצרפת..

לפתע!

משום מקום..באה אישה!

משתיקה את כל הקרון ומתחילה לדבר..

"תרומה, צדקה..ילדים.." משו בסיגנון.. התחלתי לחשוב לעצמי "להוציא ארנק? לא להוציא..? הרי..זה חשוב!" שיכנעתי את עצמי והוצאתי ארנק! תרמתי שלושה שקלים..גם זה משהו..

כשכבר הגעתי הביתה בחיפה, הבנתי ששום דבר לא השתנה..

חוץ משני דיירים חדשים "בייבי ו....." אני לא זוכרת איך קוראים לשני.. למקרה ותהיתם.. מדובר בשני טוקים קטנים וחמודים.. או תוקים? או טוכים או תוכים? בכל מקרה שני ציפורים ממש חמודים.. מצייצים בעליזות.

קראתי עוד, אכלתי עוד..(סבתא ממרחובות היתה כועסת עלי.."שם את אוכלת הכל! פה לא!" )

ויצאנו לים!

לחוף..

אני ובת דודה שלי טיילנו ליד המים..אספנו כונכיות..

היו שם כמה בנים חמודים.. אבל מה שהיה עניין שה שיחקו מטקות..גם אני רוצה!

מחר אני לא יודעת מה יהיה..

בטח נלך בבוקר לברכה..

אני כבר מחכה ליום ראשון..בוקר שלם לעצמי!

___

עכשיו נעבור לחלק הכייייייייייייייייייייייייי חשוב  בפוסט!

מזל טוב לזוג המאושר..

דורית ואלון!

שנה של נישואים!

בעל ואישה מקסימים!

שתמשיכו ככה לכל החיים

תיבאו ילדים..אני רוצה אכיינים!

אממ

אושר

שמחה

יושר

והארי פוטר!(או דראקו מאלפוי..)

 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>>>עיפרון שחור יורד בים..

-איך בא לי להתנגב מהבית לקנות מנת פלאפל

-אני מתגעגעתXD

-בעיקר למיטה שלי..

-סבתא בטוחה שכולם שונאים רוסים וזה איכס..

-התגובה לסבתא שלי כאשר הבינה שבחיים לא ראיתי את המרק שהכינה "אבל אתם יהודים! זה המאכל הכי היודי שיש.." *חוץ מגפליטע?*

-הספר דווקא נחמד

-תקשרו או משו..

-אני לא כל היום זמינה.. רק...1321032032416 שעות ביממה:)

עד לפעם הבאה

ביי ביי

לבסוף הגעתי בשלום לחיפה..

 מ

14.7

זה כבר ניהיה כל כך לא קל.

זה פשוט קשה יותר.. כואב יותר..

אני מנסה להתקדם הלאה וברגע האמיתי זה עוצר אותי. על מי אני עובדת? אני לא מסוגלת לעבור הלאה.. כשיש לי את ההזדמנות הוא קופץ לי לראש..מציף אותי במחשבות עצובות.. להחליט לעבור הלאה זה ממש קשה.. אני פשוט לא רוצה. 

אני מתנהגת טיפשי..

חיה בתוך חלום, בתוך בועה.. 

במקום לעבור הלאה, לעשות חכם..אני תקועה בעבר..בחלומות.. בתקוות.. הרי ברור לי מה הוא יגיד. רק מפגר היה מגשים את החלום שלי.. הוא כבר לא מפגר. כל הסימנים מראים שהוא לא.. שהוא כבר החליט רק סתם לא נעים לו.. 

ולמרות זאת..אני לא יכולה..

למרות שאני יודעת ומרגישה את האמת.. אני צריכה לשמוע אותה ממנו.. המילים היחידות שיעזרו לי לעבור הלאה.. "אני לא רוצה אותך יותר" חמש מילים..משמעות ענקית..משמעות כואבת אבל... זה מה שיש. 

מה לא הציעו לי בכל התקופה האחרונה? הכל מהכל.. 

וסרבתי לכולם..

למה?

כי אני לא ממש חכמה..

אני לא יכולה לבחור בשביל עצמי.. חמש מילים.. כואבות אבל..אמיתיות.

ואולי..

אבל..רק אולי..

ניסים כן קורים? 

אולי החלום שלי יתגשם?

אבל..על מי אני עובדת? הסיכויים הם כל כך קטנים...

הבחירה בידיי..

לעבור הלאה..ולקחת סיכון קטן שאני אפספס..או לחכות.. (ולהתבאס, כי זה כניראה לחינם..)

בכל מקרה אני מרגישה כמו אתמול, שילשום ולפני שלושה חודשים..

האמת..שמחתי לקבל את ההודעה הקטנה.. זה נתן תקווה ענקית לרצונות שלי..לפחות זה יקרה מאה אחוז-אנחנו לא נתעלם אחד מהשני ואולי הוא לא ישנא אותי.. שזה הרבה יותר טוב מעכשיו. מעודד.. גם מעודד שהוא לא שכח ממני לגמרי..כבר פחדתי שהוא ימחוק אותי בכל מקום..

יהיה טוב..עד ה-1 לספמטמר הכל יהיה מאחור כבר..

__

איזה ימים..

שילשום..שילשום..

חח..

היתה פעולה

שלי!

משם..הלכתי לי לדורית..לראות סרט יפה ששחכתי את שמו..

ואז..

הביתה-קבלת המכתב..הייתי בשוק..הייתי עצובה.. רק משפט אחד מכולם מסמל תקווה חיובית..

לישון..

לקום ליום העמוס..

פעולה, קניית מתנה, הכנת ברכה, לישון..

לקום-מומולדת לעדיD= .............מזל טוב! 16 מתוק^^

מסדרים את החדר..

נפגשים עם מיסטר איקס.. תודה על הטבעת..ואני מצטערת..

מתארגנים..

נפגשים עם עופרי..בדרך לעדיD= ליום הולדת@#%^

וואי היה ממש כיף! 

אני אישית נהנתי..לראות את כולם,  הפלאפל.. המיםXD

חבל שלא הבאתי איתי משקפת.. וצחקו עלי זה שנשרפתי><

משם הביתה..

לארוז..ומחר..

מחר נוסעים לחיפה..כבר עכשיוא ני מתחילה לפחד..

לפינת הלא קשור>>>>>אמא והחברה הכי טובה שלה קנו לי שני ספריםOO הבעיה היתה שהן לא מתמצאות בספרים לבני נוער..אז..אני לא בטוחה עד כמה הם מעניינים..

-אני עייפה..

-בא לי שוקולד..

-צריך להרזות..

-אני מתחילה לפחד מהנסיעה מחר..שוב פעם לבד? ומתי אני אחזור בכלל? 

-יש גם י' מעוניינים..שאני מפספסת..

-אילו רק היינו מדברים כאילו שום דבר לא קורה..

-צביעות..באמת.. אם סומכים עלי אז תסמכו עלי עד הסוף..זה לא עובד ככה חצי חצי.. 

-ואני חשבתי שזה הדדי..

-המקום שבוא נשרפתי התחיל להתפוצץ..במילים אחרות-אני מתקלפת

-וואי..אם נכנס לכם מים לאוזן..תקפצו אחת(הרגל של הצד של האוזן) ולהטות את הראש לכיוון הרגל..זה עוזרOO 

-אני זה לא אתם..אל תחליטו במקומי מה נכון ומה לא.. 

-לכולם אני מסרבת גם כשהמוח אומר אחרת..הלב מחליט במקומי..וואו..זה באמת נשמע טיפשי

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..היום ה-12

הנה שוב אני מנסה לכתוב את הפוסט. 

וואי כבר שחכתי כמה קשה זה לכתוב פוסט על יותר מיום..

כל יום משו משתנה..מחשבות חדשות צצות ואחרות עוזבות. 

אני שמה לב שלפעמים כשאני כותבת יש לי שורות קצרות ולפעמים הן ארוכות. 

אני יודעת שזה אומר משו אבל אני לא זוכרת מה..

חבל שלא רשמתי את כל המחשבות שלי על דף..

אבל יש כמה שמסתובבות אצלי בראש..

הפכתי את החיים שלי לדמדומים 2. אם זה באמת נכון אני כבר מחכה לעבור את כל הפרקים המשעממים של ג'ייקוב. (למרות שכשאני חיה את זה מידי יום אני מתחילה להבין את הדברים מנוקת מבט קצת שונה..). כשחושבים על זה יש המון נקודות דומות ביני לבין הספר. רק אחת שונה..הוא. 

אני נפרדתי

אני המגעילה

אבל הוא זה שהלך וניתק קשר..

עד אתמול תמיד כשחשבתי על הרגע שאחרי.. על החלום הקטן שיש בי ומסרב ללכת. הכל היה מושלם ונחמד-עד שחשבתי על ה"דרך"שבה הוא יתגשם. כחשבתי איך זה יקרה..איך נגיע לסיטואציות המדהימות נתקעתי. 

זה כאב.. לא ידעתי איך לענות על השאלה הזאת. אין שום דרך הגיונית שאני מכירה שבה אני יכולה ממש "לסלוח" לשכוח הכל ולעבור הלאה.. 

זה לא שזה יהיה רע אם נדבר.. אנחנו נגיע לאן שאנחנו צריכים להגיע-לידידות הזאת. אבל החלום הקטן שבי.. לא מרפה ממני בקלות-אבל הוא לא יתגשם..למה הוא לא הולך?>< 

היום בדרך חזרה ממיסטר איקס וגם אחרי יומיים של מחשבות(ואוי לי ולמחשבות שלי) מצאתי את החתיכה האחרונה בחלום שלי..

סוף סוף מצאתי את ה"גשר" בין המציאות לחלום. סוף סוף כבר לא כואב לחשוב על החלום הקטן כי אני כבר יודעת איך אפשר להגשים אותו..

עכשיו זה כואב לדעת שזה רק חלום ולא מציאות ושזה בחיים לא יקרה כי..יש מרחק עצום. 

כי הוא לא רוצה.. וגם אם כן אז הוא מעדיף שלא..

כי אני סתם מפגרת שנשארת מאחור ולא עוברת הלאה..

כמו תמיד אני תקועה במצב הזה.. זה לא שאני לא יכולה לקום ולהגיד לעצמי "זהו! את עוברת הלאה סופי" מוחקת את כל ההודעות, והזיכרונות, מונעת בכוח את המחשבות והולכת להתמזמז עם בנים חמודים.. זה לא שאני לא יכולה..אני לא רוצה.

לא רק כי אני עדיין מרגישה אלא כי..אני מפחדת. יש בי קול קטן שאומר לי שאולי אני אפספס משהו חשוב..שזו תיהיה טעות..

אני גזר אם אף אחד מכל הקוראים בבלוג לא צחק עלי ועל הכתיבה שלי.. אפילו אני צוחקת על זה. זה טיפשי. "אוי לי..רע לי.. אני אוהבת מישהו שלא רוצה אותי..אני מתבכיינת שאני לא מצליחה לעבור הלאה..בוהו" ככה אני נשמעת. 

אם למישהו יש משפט מצחיק יותר וירידה טובה עלי אני אשמח לשמוע:| 

לאור זה שאני לא מתכוונת לכתוב עכשיו בפרטי פרטים הכל..אני פשוט אעשה רשימה(כמו תמיד) של דברים שעשיתי בשלושת הימים האחרונים.

-הלכתי למכון עם רינה, עדו, לנצי ויואב. היה כיף והכל.. במיוחד לשחק מטקות עם יואב ו"לנסות" להגיע ל-50. רק..רק דבר אחד הפריע לי. היה חם! ושמש! ואני כמו כל גאום אחר נשרפתי..ונשרפתי חזק..

-הפגשתי בין מיסטר איקס לדורית. היה כיף והכל..רק חבל שהבדיחה היתה על חשבוני.. ויו! טיפסתי על עץ! "להשתין" בציבור..יופי מיסטר איקס..(מצד שני.."אר געש" )

-אני נוסעת סופי לסבתא

-אתמול נפגשתי כרגיל עם מיסטר איקס המבריזן! בבוקר.. הגעתי..כשכולי עייפה.. והוא לא מגיע>< זה היה ממש מעצבן.. חזרתי הביתה.. לאחר שעה פתאום! הוא נזכר בי..פתאום! אני לא מבינה איך סלחתי לו על ההברזה.. בטח סתם רציתי מסאז'.. אז..שוב פעם יצאתי מהבית, ושוב פעם היה לי חם..והפעם הוא היה שם. 

-אחר הצוהוריים נפגשתי עם שניD= לפיצה+קולה..היה ממש כיף! אכן צריך לעשות זאת שוב..

-יאו! היה אתמול את הגמר.. ספרד נגד הולנד..ראיתי עם סבא..היה משעשע לראות עם סבא.. מסתבר שסבא שיחק בקבוצת כדורגל מטעם העבודה שלו-הוא היה בהגנה!

בקיצור..באתי למשחק בהרגשה של "טוב..לא אכפת לי מי ינצח..ניראה את מי בא לי אחרי כמה זמן.." וככה עוברות הדקות.. עברה מחצית..ואני לא אוהדת אף אחד.. ואז! ב-75 בא לי החשק לספרד! כבר חשבתי שיהיו פנדלים..אבל לא..הם ניצחו בהארכה! תותחים! וקסיקס בכה..כפרה עליו!

-היום בבוקר..אמממ נפגשתי כהרגלי עם מיסטר איקס.. היה נחמד ומשעשע..

לפינת הלא קשור>>>>>>>>יש לי שומנים..אני לא באמת רזה..

-כואב לי לישון בגלל הכתפיים

-יש מחר פעולה..ואני לא יודעת על מה..

-חם לי...

-יש לי חלומות הזויים..

-אוטוטוטטו היום הולדת של הילדה המדהימהD=

-ת'אמת..על כל העצב וה"שיברון לב" אני יכולה דווקא להתרגל לכל הבנים שבוחנים אותי במבט של "יאו איך בא לי לעשות לה טובה" (או שסתם חלמתי..) למרות שאפשר גם להתרגל להגיד את הנאום של.."מצטערת..זה לא יילך בניינו.. אני לא רוצה לפגוע בך.." ככל שהזמן עובר יש עוד ועוד אנשים..לא שאני מתלוננת..אבל..לפעמים אני תוהה אם זה בדיחה על חשבוני.

-מילה בחו"ל>:  עם אנשים חתיכים וכאלה..

-אני חושבת שזה לטובה שאני לא מכירה את אבא שלי..

-איך גורמים לBFF שלך להיות שמח? מי חשב שזה יהיה קשה..

-בזמן האחרון אני שותה כמו גמל

-אתמול היה ה-11.7 רדף אחרי כל היום.. כאילו להזכיר לי את כל החודשים האחרונים? אבל לא! זה לא הפריע.. רק כשהייתי לבד כמעט בכיתי..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום...אין יום! אמור להיות 11.אבל....לאאא!!

פוטס שלם!

מלא!

על יומיים

וברגע האחרון...

הכל נמחק!

יאוו אני עצבנית

הכל בגלל התאריך הזה!

הוא רודף אותי כל היום

מהבוקר

מחצות!

11.7...כאילו לעשות לי דווקא? להזכיר לי!? כל שניה?! זה כואב גם בלי זה..

למה?!

 לא אכפת לי!

אני לא אתחיל לכתוב מחדש..

תצטרכו לחכות למחר!

לעזאזל למה אני אוהבת אותו>< 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום.. היום העשירי..פשיי

אז אני אשמה.

אני יודעת שאני אשמה. 

בדיוק בגלל זה לא בא לי לדבר על זה.. אני יודעת שאני אשמה תמיד ידעתי. לא היה רגע אחד שחשבתי שלא.. טעיתי. טעיתי ואני לא מוכנה לסלוח לעצמי.. 

אני זוכרת את הרגעים האלו כל כך בבירור..

אני לא מבינה למה.. 

הרי מאז ומתמיד האמנתי שבשביל להפרד-הדרך הכי טובה זה רק פנים מול פנים-כל שאר הדרכים פשוט מגעילות. הרי.. כל עוד הוא לא בגד וזה לא עיניין של חיים ומוות-זה לא יפה.. היתה סיבה למה אתה אוהבת פעם את הבן אדם-וזו סיבה מספיק טובה בשביל לכבד אותו ולהגיד לו את האמת בפנים ולא להתחבא מאחורי אותיות. אני לא רוצה שיפרדנו ממני ככה.. זה מגעיל ושפל ונוראי.. אם הייתי החברים שלו הייתי אומרת "טוב שכך! אם היא נפרדה ממך ככה אז עדיף לך בלעדיה" וזה נכון..אני בטוחה שאמרו לו את זה. 

איך? איך הגעתי למצב הזה?

איך לא הצלחתי לעצור את עצמי?

באותן דקות דיברתי עם השני.. התווכחתי איתו שזה מגעיל לעשות דבר כזה..שאני בחיים לא אעשה לו דבר כזה.. שאני אנסה להפגש איתו. ממש באותו זמן במקביל! זה הרגיש כאילו לא אני כתבתי את מה שכתבתי אלא מישהו אחר. אני זוכרת את המחשבות שהיו לי "למה אתע ושה את זה?! את טועה! תפסיקי כבר!" ואז.. שלחתי. 

כל כך קיוויתי שהוא יגיד שהוא אוהב אותי.. שהוא יעצור את זה.. שהוא יגיד שהוא רוצה להפגש..

אבל הוא לא.

הוא כעס..

ואני התנהגתי מגעיל.

בצדק הוא לא רוצה לדבר איתי.. גם אני לא הייתי מדברת עם עצמי. זה מגעיל ונוראי ואנשים שחושבים שזה בסדר אז הם טועים כי זה לא. לא משנה כמה קשה וכמה כואב..לבן אדם מגיע לפחות קצת כבוד..

הייתי צריכה לנסות יותר טוב לקבוע איתו פגישה.. למה הוא לא יכל? למה תמיד הוא עסוק בשבילי? אפילו לשעה.. 

אם היינו נפגשים הדברים היו נראים אחרת.

אולי..היינו עכשיו ידידים..

אולי היינו עדיין מדברים

אולי הוא לא היה שונא אותי..

אולי היינו עדיין ביחד..

____

אז כמו כל הזמן האחרון..

גם היום קמתי מוקדם. האדם שהדירה שייכת לו בא כדי לחדש חוזים וכאלה.. (האדם..פחח  הוא ואמא שלו כי הוא כולה בן 21..צעיר). אותי הצחיק בעיקר שסבתא שלי פתאום הבינה שאם אני והבן ה-21 הזה ניהיה ביחד אולי המחיר של הדירה יהיה זול יותר..או יותר טוב! הוא יביא לי אותה! וככה הם המשיכו לחלום ואני יצאתי לי לפגוש את מיסטר איקס לפני שהחתן העתידי שלי מגיע.

ונו, מה הפלא..מיסטר איקס ישן חולם על..דברם הזויים. ואני מחכה לו לבד.. 

מובן שלא חסכתי בזמן והתקשרתי לישנוני והערתי אותו(הרגשתי לא נעים אבל..אין ברירה.. בחורה צריכה לעשות מה שבחורה צריכה לעשות..מילא לאחר-אבל להבריז?! זה עובר כל גבול!) 

בסופו של דבר באתי אליו..

היה נחמד

פגשתי את ליידי! יאוו איזה פשוש היא!

והאח הקטן שלו מה זה חמוד! איזה אחים הם..אוהבים אחד את השני..(כןכן..אז מה אם אתם נהנים להציק זה לזה?) 

היה משעשע..

ואז..הביתה

לנוח, לאכול.

ומה הפלא..הנה סבתא שלי! באה אלי ביציאה של "דווקא הבחור ניראה ממש טוב..חבל שלא נשארת אולי הוא היה נידלק עליך.." 

"סבתא..יש בניינו הבדל של חמש שנים"

"גם ביני לבין סבא יש הבדל כזה.."

בשלב הזה ניסיתי להגיד לה שזה לא כל כך חוקי ושזה הבדל משמעותי בגיל הזה.. אבל כישרוני ברוסית הוא לא משהו. 

"טוב נו..אולי זה עדיין מוקדם מידי..בטח בעתיד" 

יופי סבתא..בואי ננצל את הנכדה שלך בשביל שמכירי הדירות יהיו זולים יותר.. 

פתאום שמתי לב שכל יום שישי אני יותר ויותר מתקרבת לדת. פתאום בימי שישי אני לא רק רואה סירטונים של רבנים שעושים ניסים ומדברים על תורה וכמה שזה חשוב אלא..היום היה השיא!

פתאום! משום מקום היה לי חשק עז ללכת לחפש את כל "שמע ישראל" באינרטנט ולבדוק אם אני עדיין זוכרת בעל פה. (מסתבר שפה ושם אני שוחכת מילה אבל-שיעורי מורשת בכיתה ח'? היו שימושיים!) 

בערב..

אני מילה ודורית הלכנו לנו לקניון. היה מצחיק ונחמד כרגיל! היה רק חתיך אחד..

ומלאאאא פוסטרים של דמדומים..(טוב..שניים-אבל גם זה יותר מידיXD) 

נזכרתי כמה אני אוהבת מילקשייק וניל 

יאמי..

משם חזרנו לנו לפארק..כרגיל..מלא שטויות וזיכרונות. איזה מזל שהפארק ריק בשעות האלו.. אני מאמינה ש"תצחקי בשקט ינה תשמע אותנו!" *מכסים למישהו את העיניים* יהיה מחזה מאוד..טיפשי :| 

מחר יהיה יום מעניין

אני כבר מחכה לזה..

בעצם אני מכחה כבר לכל יום ויום! בכל יום יש משהו..לפחות אחד! וזה נחמד.. 

אז מה יש לי כבר מחר? ויצמן ולנסות להפגיש בין מיסטר איקס לדורית-אם זה יצליח זה יהיה משעשע! 

לפינת הלא קשור>>>>>>>עדיין לא התחלתי לקרא את הספר..

-החדר שלי



מסודר..

-איזה חלום הזוי היה לי..חלמתי שדיממתי מהאף ואז הלכתי לראיין מישהי..OO

-רק עוד כמה ימים סבתא..

-בקרוב בריכהD=

-וגם ה14.7...חוץ משזה תאריך המהפכה זה גם תאריך חשוב בפני עצמוP= 

-חחח מיסטר וואי כפרה עליךXD 

-יום יבוא אני אוציא ספר מהבלוג הזה..

-שחכתי להזכיר..פגשתי את עמית! היום בערב.. (לא..לא הקומונר..)

הוא עבר הלאה? אוף..למה? להמשיך לאהוב או לתת למישהו אחר את הלב שלי? האם אני בכלל מסוגלת לסלוח..? האם זה שווה את זה? נמאס להיות מאוהב כשזה לא הדדי..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..תשיעי..

אני לא מבינה עדיין למה אני ממשיכה להאמין בשטות שכזאת..

עבר כל כך המון זמן מאז שדיברנו..

וכשחושבים על זה.. אין לנו כבר על מה לדבר.. אני זוכרת את השיחות האחרונות שלנו.. אם זה לא היה על בעיות שלנו אז זה היה עלי או עליו ואם זה לא היה עלי או עליו אז זה היה משו טיפשי שנמשך חמש דקות.. 

באיזשהו שלב הרגשתי שאנחנו כבר לא נהנים כמו פעם. אני זוכרת שכשעברתי על ההסטוריה פתאום שמתי לב לשינוי שחל.. פתאום חסר כל כך המון. איפה הצחוקים? איפה החלק שאני יכולה להגיד שמשו מבאס אותי והוא מעודד אותי? או איפה כל הרגעים שהוא היה מתלהב ממשהו ובא לספר לי סתם ככה..? זה לא שזה נעלם.. זה כמו אנרגיה-היא עברה למקום אחר.. הוא עבר לאנשים אחרים.

אני זוכרת את הטיעון של "קשה לי" אבל..זה נשמע לי מוזר כי זה סותר את הטיעון של "תמיד הרגשתי ככה.." אז..אחרי חצי שנה נמאס להשקיע? זה הגיוני מה שאני אומרת..

זו שאלה שממש מציקה לי..תמיד הציקה לי..חבל שלא הספקתי לשאול אותה בזמן..

עם כל הכוח שיש באהבה..לחזור אין למי.. אני כאילו לא מכירה אותו..צריך להתחיל להכיר מחדש.. זה אפילו יותר קשה מלהתחיל מאפס כי בעצם הוא מכיר אותי לא נכון כבר..

אני לא אדם שלוחץ. אני לא לוחצת על אנשים לדבר או לעשות משו שהם לא רוצים. זו היתה אחת הסיבות לפרדה..לא רציתי שהוא יעשה משהו שהוא לא רוצה לעשות.. אין לי הרבה דרישות גם. אני מקבלת את כולם כמו שהם.. אני צוחקת עכשיו מלחשוב שהוא עוד אמר לי שאני לוחצת..לוחצת על מה? זו היתה הסקת מסקנות מאוד שגויה.. הרגשתי ששמו אותי ממש בפינה והציבו בפני גדר שאסור לי אפילו לעבור עם האצבע. וזה כאב.. זה כאב שמהליכה "חופשית" הצמידו אותי לפינה עם חיישנים.. ועוד יותר כאב כשראיתי אחרים ממשיכים להלך בחופשיות..

למה? הרי..בהתחלה..הכל היה מושלם..איך אחרי חודש זה התקלקל? 

אני מחפשת לדבר הזה הסבר הגיוני.. איך קרה שהיתה פעם אחת שהרגשתי ממש חשובה בשבילך..ואחרי חודש פתאום הרגשתי כמו קליפת בננה בחריה. אני לא מדמיינת.. אני לא היחידה שראתה את זה..כולם ראו את זה ורק אחרי חודש התחלתי גם לדבר איתך על זה.. ואתה כעסת. כמו תמיד.. אתה תמיד כועס עלי כשאני באה אליך בתלונות. אפשר לחשוב כמה בקשות כבר יש לי ממך..מאוד קצת. טיפה.. בקשות הכי אנושיות שיש.. כאלו שלפעמים זה סתם מגעיל שאתה לא ממלא.. ואתה כעסת עלי..ונפגעת.. ואני כמו תמיד ביקשתי סליחה..

אני? למה שאני אבקש סליחה? כי הרגשתי רע עם זה שגרמתי לך לכעוס.. יצאתי מטומטמת.. זה אתה שהיית צריך לבקש סליחה, לא אני.. בי פגעת.. אני זו שבכיתי והייתי עצובה-לא אתה.. 

יש בעולם הזה שלושה אנשים שיכולים ברגע זה לעלות לי חיוך בשתי מילים אבל גם להוריד אותו.. אתה אחד מהם..

קינאתי בכולם. ובצדק.. 

קינאתי שאליהם היחס שלך הוא כל כך מקסים ואלי הוא כל כך לא.. קינאתי שהיחס שלך השתנה כלפי ואליהם לא-אליהם הוא רק התחזק.. קינאתי שתמיד רצית להפגש איתם וקינאתי שתמיד ניגשת אליהם בהפסקות והרגשתי רע כשבאת אלי בטענות שאני צריכה לגשת אליך.. למה שפעם אחת לא תיגש אתה אלי ותדבר איתי? וכשהייתי ניגשת, הייתי מרגישה ממש פגועה כשהתרחקת ממני..כאילו התביישת לדבר איתי. זה הכעיס. 

אז מה אם אחרים מסתכלים, אז מה? הרגש של המבוכה הזאת יותר חזק מהרגש שאתה מרגיש כשאתה איתי? 

כשאדם מאוהב.. הוא בדרך כלל מתנהג כמו מפגר גמור. הוא מוכן להביא לך את הירח, לסבול בשבילך העיקר שתיהיה מאושר..כשאדם הוא מאוהב אז החברים שלו כמעט ולא מכירים את ההתנהגות שלו לפעמים. כשאדם מאוהב.. הוא רוצה לבלות כל יום וכל רגע עם זה שהוא כל כך אוהב.. הוא יהיה מוכן לעשות הכל כדי שיפסיק לבכות ויעשה הכל כדי שלשני יהיה טוב.. ואם אדם מאוהב מקבל את זה בחזרה..אז הוא אל רק מאוהב הוא גם מאושר.

עכשיו בלב שלם..תגידו לי.. האם הוא באמת היה מאוהב? 

רבים יגידו לי "שכן" שאין לי מושג כמה.. שאני עיוורת? זה לא אני העיוורת.. זה שאיתכם הוא סיפר ודיבר על הרגעים שהוא נהנה או אמר משהו מתוק..זה לא אומר שלי הוא אומר או שאיתי הוא כזה.. 

אז אולי הוא מתבייש ממני..אולי.. מצד שני-השאלה של "אבל פעם זה לא היה ככה" תמיד נמצאת אצלי בראש.. אז זה פשוט לא הגיוני..

אז מה כן הגיוני?

אז הוא לא באמת אהב.?

אני לא יודעת.. 

אני כבר לא יודעת שום דבר..

___

בלילה חלמתי חלום ממש מוזר..

חלמתי שאני נסיכה בארמון. אני לא זוכרת את כל החלום אני זוכרת רק שלקראת הסוף ניסו לחטוף אותי אז..עשינו תרגיל כזה בשביל להתחמק מהחוטפים שלא ישימו לב אלי..אני זוכרת שלבשתי שמלה ממשש ענקית בצבע סגול.. החביאו אותי בחדר השמלות ושם עמד העוזר שלי (שניראה לי הוא היה דמות מצויירת) וגם דורית ומילה..איזה חלום מוזר..

בבוקר, קמתי..התארגנתי והלכתי לדורית! 

אכלתי אצלה עוגה!

אני מקווה שאני אשאר חיה..סתם! זו היתה עוגה ממש ממש ממש טעימהD= כל הכבוד לה!

דיברנו, נהנו..ראינו שרק 4 ... (מתי נשיקת האמת שלי תבוא..?)

כמובן שחולת הדמדומים הזאת גרמה לי לעזור לה עם הציטוטים שלה.. כבר שחכתי כמה לא חכמה בלה יכולה להיות "הו אדוארד..היכן אתה? יאווו אני לא יכולה לנשום מרוב היופי שלך..." היא לא חכמה כל כך.. החלק העצוב שדורית אמרה שהכתיבה שלי מזכירה את בלה-נעלבתיXD 

 חזרתי לי הביתה בנעימים.. נחתי..דיברתי עם מיסטר איקס..

והלכתי עם מילה המגניבה לספריה לעזור לה לקחת ספר.. או לייתר דיוק סתם לארח לה חברה ולשעשע אותה לפני שהיא עוזבת אותנו לטובת איטלקים חתיכים למשך המון זמן..

אכן היה משעשע-כרגיל.. זה הזכיר לי שיש לי עדיין ספר בבית שלא התחלתי לקרא והזמן מתקתק.. 

מצד שני הגעתי למסקנה שאני יותר נהנת לכתוב מאשר לקרא..(חבל  שדווקא בבוקריפוקטים באנגלית זה הפוך.. בעצם.גם באנגלית אני לא הכי נהנת לקרא..) 

ושוב הביתה..ושוב לנוח..ושוב לדבר עם מיסטר איקס..

ואז!

רגע דרמתי..

מצאתי את עצמי בדרך לקופת חולים בכדי לתרגם בשביל סבא שלי!

ישבנו חצי שעה ליד הדלת וחכינו לתור שאפילו לא קבענו. בזמן ההמתנה אני שמה לב למודעה שהיתה על אחת הדלתות-היא פנתה לנשים. "חוששת שנדבקת באיידס? לא רוצה לחכות שלושה חודשים? עכשיו! טכנולוגיה חדשה! תוך חמישה ימים תשובה.. תוכלי לישון בשקט כבר אחרי שבוע!" .. 

במשך ההתמנה גם התחילו לעבור כל מיני נשים בהריון עם הבעלים שלהן..ואני תהיתי לעצמי באיזו מחלקה אנחנו נמצאים ולמה סבא שלי כאן?

למזלי..לפני שהספקתי לגחח בקול רם נכנסו לרופא-שאגב דיבר עם אמא שלי בטלפון אז אני בכלל לא הייתי נחוצה..אבל זה היה שווה את זה! למה? כי בדרך החוצה פגשנו זוג זקנים נחמד-חברים של סבא כמובן.. שאמרו לי שרזיתי! זה ממש נחמד לשמוע שרזיתי-זה מעלה בי מוטיבציה! (אני מתחילה להשמע כמו אנורקסית..אבל אני לא! אני אוכלת..ואוכלת בריא! ) 

אכן..יום נחמד שכזה..

לפינת הלא קשור>>>>>>>פתאום שמתי לב שהפוסטים שלי מתארכים.. אני מתחילה לחפור לעצמי...

-ממש בא לי ללמוד לצייר יפה עם עיפרון.. אבל בשביל זה אני צריכה עפרונות פחם..

-מחר צריך לקום מוקדם..

-מיום ליום-תאריך הנסיעה לסבתא מתקרב..זה עדיין קצת מלחיץ אותי..

-אם אתם קוראים פה..למה שלא תגיבו?XD לא חייבים להיות בעלי בלוג כדי להגיב..

-איזה יום היום?

-חמישיOO 

-מיסטר איקסס-נא להתחדש על ליידיD=

יוו עוד מעט יש יום הולדת לאדם היחיד מכל החברים שלו שלא איכזב אותי והיה חבר אמיתי והמשיך לדבר איתי כמו אחרי..לא עשה הצגה והיה אמיתי! (לייתר דיוק..חברה חח)

-טוב ניראה לי אני פותחת פינה חדשה בבלוג שתעסוק במשהו חשוב ואמיתי באמת..אם כבר אנשים נכנסים וקוראים כאן שלפחות ישיכלו וילמדו.. אז..אם יש לכם הצעות על מה לכתוב לכו על זה..(וזה יכול להיות כל דבר! מ...סוגי ריצפות ועד לביבי נתניהו..)

-וואי..בזמן האחרון התמכרתי לקרפעלך..

-שמתם לב שבכל מאכל אשכנזי-יש בשם שלו ע'? גפילטע..קרפעלך.. בתחלס..אין מצב שיהיה ע' בשמות האלו במקור.. ע' זה לא אשכזני..

-יש כבר תוצאות לבגרויות של אנגלית ומת'..מעניין כמה אנשים קיבלו... מעניין כמה הוא קיבל, אני מקווה שטוב..אני לא רוצה שהוא יהיה עצוב..

-היה טיול ..יהיה טיול..אוף..למה לא מרשים לי לצאת לטיולים של השמו"ץ

-הסתכלתי במשך שבוע באוואי שלך במסן..תוהה למה רשום לך מה שרשום לך..האם מה שאמרו לי זה נכון? אני כל כך רוצה לקוות שכן.. אני עדיין רוצה שניהיה ביחד..כמו תמיד..כל כך חזק..אוף, למה אתה לא אוהב אותי כבר...למה אתה לא רוצה לאהוב אותי? גם.. המון דברים בפייסבוק, תהיות לעצמי האם זה קשור אלי? ואני צוחקת לעצמי בלב..שזה לא.. ומחייכת חיוך עצוב.. 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..נו..עבר שבוע-שמונה ימים

התחלתי לכתוב ואז-פוף! נמחק לי הכל..

זה קצת מלחיץ כי מה שכתבתי היה..לא יודעת איך להגדיר.. וזה גורם לי לתהות האם זה סוג של סימן שהכל שטויות? 

__

טוב במקום מה שרציתי לכתוב עכשיו אני פשוט אדלג על זה.. 

__

הלכתי לישון מאוחר.. 

אבל לא יותר מידי מאוחר כמו אתמול-קמתי, התארגנתי, אכלתי טוסט(כןכן..עם גבינה! הגבינה היחידה שאני מוכנה לאכול..) ויצאתי לעולם הפתוח (והכל כך חם) כשברקע אני שומעת את סבא שלי צועק לי "קחי מים!" (בהמשך כל כך התחרטתי על זה שלא הקשבתי לו..) .  הגעתי למקום הקבוע של מיסטר איקס ושלי.. בעודי מחכה ומחכה ומחכה- הבחור סוף סוף הואיל בטובו להגיע.. והנה-בדיוק כשאני עוברת את מעבר החציה-את מי אני פוגשת?! את הצופיפניק המועדף עליD= יוני! שזה דיי משעשע כי דיברתי איתו היום בבוקר(במקרה..).. הוא החמיא לי על הכובע הסופר מגניב שיש לי! (כןכן..כובע השומר הצעיר השחור! ת'אמת..זה כובע מגניב..  והכי מגניב שיש לי שניים כאלו ככה ששנה הבאה אני עומדת לנצל את זה בכל הטיולים שלנו ואם מישו ישכח להביא כובע אני אגרום לו ללבוש כובע שמאלני! זה יהיה משעשע;) ) 

טוב, אני ומיסטר איקס בלינו בנעימים..(על מי אני עובדת?! איזה נעים?! היה כל כך חם והוא גרר אותי חצי עיר בכדי לשמוע תשובה שלילית..כל הכבוד כאון-_- לפחות ..נסטי..למרות שאני לא הכי אוהבת נסטי.. אבל כשממש צמאים אוהבים כל דבר-מי אני שאסרב?) 

מיסטר איקס יודע לנגן ממש יפה על פסנתר! ויש לו פסנתר ממש יפה! זה תמיד נחמד שיש חברים שיודעים לנגן.. ועוד כאלו שמנגנים בשבילך.. 

ואז-הגיע התור שלי לנגן. האמתי לא הייתי כזאת גרועה.. הצלחתי לנגן את כל יונתן הקטן בלי שום בעיה! אפילו את ההתחלה של התקווה-שזה באמת השג!

משם עלינו לחדרו..(כשחושבים על זה.. ההומור שיש לי ולמיסטר איקס על חתולות.. מתחבר נפלא עם המשפט המשעשע הזה.. מיאו

ואז

הביתה..

בבית..? 

אוכלים מתארגנים ויוצאים לפגוש את סבתא! אני וסבתא במסע בעקבות הנעליים האבודות! (או במילים אחרות מחפשים לי זוג נעלי עקב..) לאור העובדה שאלו יהיו נעלי העקב הראשונות שלי..אמא וסבתא טוענות שעדיף להתחיל עם משהו קצת נמוך. לי יש אבל שאיפות גבוהות יותר! ואכן..באופן מפתיע למדי-כשעליתי על עקבים שסוף סוף עוזרים לי להגיע ל1.65 סמ' (פחות או יותר..ניחוש שלי..) מסתבר..שאני מסוגלת! בלי ליפול ולעשות לעצמי פדיחות..

עכשיו נשאר למצא נעל מדהימה, שחורה שתעלה פחות מ-300 שקל..למישו יש הצעות?

חזרה הביתה-לשיעמום..

__

טוב.. קשה לי שלא לכתוב ולסנן את עצמי.. 

ממה שכתוב כאן ניראה כמה נחמד ויפה לי..כי וואלה..שום מילה עליו..

במשך פוסט שלם..

במשך יום שלם..? לא..

המחשבות והרגשות תוקפים אותי מידי שעה.. הכעסים, הכאב.. הגעגוע..

כל כך המון מחשבות.. לעשות צעד קדימה או..לחכות? אפילו האינסטינקט הטבעי שלי פתאום נעלם כשמדובר בהחלטה הזאת.. 

אוף. מתי אני אקבל את התשובות שלי? מתי אני אשמע את המילים שאני כל כך צריכה לשמוע..? אלו שאומרות לי שהכל נגמר סופי ואני סתם תקועה בעבר.. או אלו שאומרות לי שטעית, שאתה כמוני.. שאתה מצטער.. שאתה רוצה יותר..

___

וואי..

בדיוק היום לפני שנתיים מספר הכניסות הגיע ל-1000.. אני חושבת שזה השג מרשים ביותר שאחרי שנתיים אני עומדת על 10,400 כניסות.. זה מאוד משמח לדעת שאנשים נכנסים וקוראים כאן..ועוד נהנים!

גם, אני יודעת שיש לי קוראים קבועים..תמיד היו לי את החמישה הקבועים-למרות שניראה לי שחלק הפסיקו..אבל בזמן האחרון ניראה לי יש לי קצת יותר מחמישה..

בכל זאת.. אם מידי יום יש 22 כניסות של אנשים שונים זה אומר משהו..

זה דיי מגניב האמתי..

זה מעודד לשמוע שאני לא כותבת לקירות.. זה גם נחמד לשמוע שיש לפחות מישו אחד שנהנה מזה (אני רק מקווה שהוא לא שיקר ליXD) נחמד לראות מי שמבין.. והכי חשוב-נחמד לשמוע את הדעות.. מה חושבים.. אני צודקת? או טועה? האם מבינים אותי בכלל?

כן, היה ממש נחמד לדבר אתמול בלילה על זה.. מיסטר Y..מיסטר "וואי" XD 

כשחושבים על זה..אתה חלק מאוד חשוב בעלילה..

אתה היית הראשון שאמרת לי שאנחנו צריכים להיות ביחד.. והיית גם זה שאמרת לי לעשות את הצעד הנכון כי כואב לי..

אני זוכרת שעוד בהתחלה אני והוא "השתמשנו" בך כדי לבדוק מה השני חושב.. מיסטר וואי..היה נחמד להכיר אותך השנה.. 

__

חופש אמיתי זה כשאין יותר מידי דאגות על הראש...זו ההרגשה הזאת שכשאתה משיג משו שאתה ממש רוצה! כשפתאום כל הרגשות הלא כל כך נעימים מוחלפים באנרגיות והרגשה טובה.. שזה לא היה לשווא..

גם אם סתם מדובר בקניית משקה ביום ממש חם! כשאתם ממש צמאים אבל ממש ונשארו כמה שקלים שבהתחלה לא כל כך מתחשק לבזבז ועדיף לשמור..אבל.. הצימאון..

וכשקונים את את המשקה..והוא קריר כזה וזורם בתוך הגוף..איזו הרגשה..איזה סיפוק..

לפינת הלא קשור>>>>> שבוע הבא סתבאOO

-אני זוכרת שבפעם השניה שנסעתי לסבתא..בדיוק לפני שנתיים..אני זוכרת עם איזה מחשבות חזרתי.. חזרתי מאוהבת.. ואז אני זוכרת שקיבלתי את שוק חיי והבאסה כשגיליתי שבמי שהתאהבתי-רוצה מישהי אחרת.. אבל זה גרם לי להחליט את ההחלטה הכי חשובה בחיי לרגע זה..ואני לא מתחרטת עליה! אני לא מתחרטת על ה BFF שלי.. מעניין איך אני אחזור הפעם ואיך אני ארגיש..

-וואי, אתמול בלילה עברתי על הפוסט פגישה ראשונה עם אבא.. כל מה שחשבתי בסיכומו של דבר.. כל כך נכון. וזו היתה אז רק ההתחלה.. אני הייתי היחידה שראתה את האמת..היחידה שלא היתה עיוורת.. כולם נפלו למילים שלו ורק אני לא.. אני ראיתי את האמת..באמת שמתי לב לדברים הקטנים. זה עצוב שצדקתי..אבל מעודד שידעתי ולא נפלתי..

-עדיין לא התחלתי לקרא..

-ניסיתי לפתור את הקובייה ההונגרית..אבל איכשהו הצלחתי להגיע למבוי סתום שגם באינטרנט אין לו תשובות..ואז ניסיתי שוב..ושוב..  זה סוג של חלום ילדות לפתור קוביה הונגרית(בלי לפרק אותי ולהרכיב..) 

-היתה היום הרי הצעדה של גלעד שליט..איך היה?

-הייתי היום בחנות עם סבתא שלי.. פתאום לאפי הגיע הריח שלו.. זה מילא בי כל כך הרבה זיכרונות והרגשות.. הרגשתי כאילו הוא לידי, כאילו שום דבר לא קרה-כאילו הוא שם מסתכל עלי ומחייך לעצמו.. או למשל.. כשמיסטר איקס ניגן לי.. או כששמענו מנגינות.. נתפרו בראשי מספר חלומות, זיכרונות.. נעימים וכואבים.כאילו המנגינה משכילה(כמו להשכיל חרוזים..) לעצמה זיכרונות ובסוף יוצרת שרשרת כזאת.. גם אם אלו זיכרונות נעימים אני נהיית קצת עצובה.. מתאפקת שלא לשחרר את הדמעה ההיא.. 

-אני זוכרת.. אני זוכרת את החיבוק האחרון שלנו.. זה היה החיבוק הכי טוב שהיה לנו. החלק הכי יפה היה שהוא גם הכי ארוך.. נהנתי מכל רגע ולא רציתי שהוא יפסק.. ואז אחרי כמה זמן אתה הפסקת.. עד היום אני תוהה לעצמי אם זה כי ממש מיהרת או שלא נהנת או שלא התרגלת? שאלות שאין תשובות..חבל..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום..היום השישי

טוב, כשמתחיל להיות ממש מאוחר בלילה( ארבע..) ורק אז אני הולכת לישון בידיעה שכשאני קמה בשעה שאני חייבת לקום אני אהיה עייפה-אני נלחצת.

למזלי.. לא הייתי עייפה!

קמתי רעננה..לצלילי גבר מסויים שסבא הביא היתה שמעוניין לקנות את האופניים..

התארגנתי, התלבשתי ויצאתי לעולם הפתוח-הבנק! זה הרגיש לי ממש כמו גדולה! "הנה אני..הולכת לעשות סידורים בבנק-יאי ME " 

זה היה קצר, נחמד ו...נחמד!XD

בדרך חזרה..פינוק של בקבוק קולה..(מי חשב שבקרל ברג-חנות רוסים, אין טופי?!) 

הביתה..

לנוח קצת

טיפה..דודה שלי באה |: זה היה קצת מלחיץ..

ואז! לקןD= שיחה מרתקת על אזור שפלה-מרכז. והכנה של פעולה!

יאוו איזו פעולה מגניבה היתה לחניכים..חבל..שהם היו רק שלושה..

שאחד מהם היה צריך ללכת באמצע כי הוא..לא הרגיש טוב והקיא>< ואני שתיתי מהבקבוק שהוא שתה ואני קצת בלחץ מזה..(עד שאני שותה מבקבוק משותף..>< בדיוק בגלל זה אני שומרת נגיעה מהדברים האלו!)

חזרה הביתה..לנוח

אחח

יום מתיש

___

גלעד שליט! כולם כותבים בבלוג על גלעד שליט..גם אני רוצה!

אני לא יודעת אם בכל מחיר צריך לשחרר..

מצד אחד..זה חיים של בן אדם

אם אני הייתי במקומו-אני הייתי ממשיכה להאמין שעדיין אכפת ממישהו ממני.. הוא סובל כבר ארבע שנים.. ארבע שנים נעלמו מהחיים שלו..זה לא חיים מה שהוא חי שם. חייבים לשחרר אותו..להראות לעולם את האמת..

ומצד שני..

המחיר שדורשים מאיתנו..לשחרר מלא רוצחים ומחבלים..

אני לא יודעת שאם אפשר לקרא להם אנשים-שרצחו והרגו אנשים שלא עשו שום דבר..מלא נשמות הלכו למען זה שדברים כמוהם ישבו במקום הראוי להם-מאחורי סורג ובריח..

ועכשיו..לשחרר אותם? הרי..הם ירצו לנקום.. הם יעשו עוד פעולות טרור.. זה שווה להציל חיים של אדם אחד..ולקחת חיים של מלא אחרים..?

צריך למצא דרך אחרת..

אי אפשר להשאיר את גלעד שליט שם..אבל אי אפשר לשחרר רוצחים לרחובות..

__

מחשבה..עוד מחשבה..

כעס..עוד כעס..

הילדותיות פשוט זורמת ממנו.. מה הבעיה שלו לדבר איתי? מה? אני לא ארצח אותו ולא שום דבר... מה הוא כועס עלי? לא עשיתי לו שום דבר..הוא יכול בעיקר לכעוס על עצמו.. 

איזה מעצבן.. למה .. הרי..אני אוהבת אותו..אני לא באמת רוצה לפגוע בו.. אני רוצה לעודד אותו..לנחם..

__

כאילו.. כל שעה עגולה אני משנה את דעתי לגבי מה אני אעשה עם עצמי בחופש...למי להקשיב? מצד אחד האינסטינקט שלי אומר לי שאם אני אעשה שטויות אני אשלם עליהן מתישהו.. מצד שני.. ההגיון שלי אומר שאם אני אשלם עליהן אז..אז מה? אני לא היחידה שעושה "שטויות" ..גם אין שום חוק שאוסר עלי.. החשש הוא שיוותרו עלי מראש..

לפינת הלא קשור>>>>>>>לקרא את הדף הריק יותר מפחיד..

-אווץ'..הכאבתי לעצמי..

-ברכה בקרוב....D=

-סבתא... 15.6...

-אני לא יוצאת לי' מעוניינים...

-מה שחשבתי שעלול לקרות..קורה..אני רק מקווה שאני אחזיק מעמד ולא אתן לזה להשפיע עלי..

-לאט לאט רואים את הסוף שלו חכיתי כבר למעלה מכמה שנים..

-אתמול בלילה אמא תפסה אותי ערה באיזה שתיים וחצי..היום אמרתי להם שהלכתי לישון בשלוש..לא נעים לשקר להורים..

-עדיין מושפעת מהסרט דמדומים..אח..סצנות קשות..

-חחח אני אוהבת את אנשים שקוראים לי בעיוות שמי שהוא לא יאנוש/יאנצ'.. זה ממש נחמד! 

-עדיין לא התחלתי לקרא את הספר..

-חצי שעה.. חצי שעה מהרגע שאני מסתכלת על השעון.. חצי שעה עד שאני אקבל את הרמז הבא שלי.. אם הוא לא שולח..זה יהיה מעניין.. עריכה-איזה מזל..הוא שלח..

-בתחלס.. מעכשיו.. מתחיל החופש שלי.....איזה כיף!

-פסטיבל הפסלים..דווקא כשכולם הולכים אני לא?

-יאו בקרוב ים.. וזה אומר..בקרוב לשחות! ולהיות בחוף שהכי צעיר שם הוא בן 55..(לא כולל הילדים בני ה-7 ומטה) עד כמה שזה מבאס..זה מעולה! אין לי חששותXD

-איך זה שכשאני תמיד שומעת שיר יפה אני רוצה שמישו ישיר לי אותו..

-אז אני אוהבת אותו מלא עדיין למרות הכל..אז..אני רוצה שנחזור..אז אני גם רוצה שיקנא ויבין שהוא טעה ויבקש סליחה ויחזור למה שהיה פעםפעם ויאהב אותי מלאמלא..אני רוצה יותר מידי.. זה עצוב.. איך הוא הצליח לגרום לי ליפול חזק כל כך..זה יכול להיות כל כך כואב לפעמים..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום.. היום החמישי

איזה יום..מאתמול בערב כולו יום של מהפכות שונות..מסתבר שאני ממש כועסת..

אז למה? 

אני כועסת כי..

-אני שונאת את זה שהוא מתנהג ילדותי ולא דיבר..

-אני שונאת את זה שהוא התנהג בסוג של צביעות..

-אני שונאת את זה שהוא שיקר לי..

-אני שונאת את זה שהוא גרם לי להאמין למשהו שידעתי שהוא לא נכון..

-אני שונאת את זה שלוקח לו זמן להחליט מה הוא באמת רוצה...

-אני שונאת את זה שהוא לא יודע כמה הוא פגע בי..והוא בחיים לא יבקש סליחה אמיתית..

-אני שונאת את זה שיש כמה אחרים שמתנהגים באופן דיי צבוע למדיי..

-אני שונאת את היחס הזה שהיה לו כלפי פעם -שממש לא הגיע לי..

-אני שונאת את זה שלא היה לו אכפת ממה שאני צריכה לוותר..

-אני שונאת את זה שברגע שהוא קיבל את מה שהוא כל כך אוהב ורצה- הוא שכח ממני..

-אני שונאת את זה שאני אוהבת אותו ומאוהבת בו למרות הכל.. 

אז אני יודעת שאני כועסת.. אבוי למחשבות שהיו לי בעקבות הכעס הזה.. סוג של לעשות "דווקא" , להוכיח שגם אני מסוגלת לעבור הלאה אם רק בא לי ולשים פס על המוסר ועל מה שנכון ועל מה שאחרים חושבים..כי אלו הם החיים שלי.. המחשבה שאני מסוגלת לזה מעודדת אותי..כבר הוחכתי לעצמי שאני מסוגלת לעבור הלאה.. הרי אחרי כמה וכמה הצעות מפתות..(כן..כמה..לא אחת..לא שתיים..כמה..) נשאר לי רק לבחור.. עד כה בחרתי בעצמי ובמוסר שלי ובתקוות שלי.. לחינם! המבחר לא רע.. ועדיף לי הרי להתקדם הלאה..אני הרי לא אתקע על אותו אחד במשך כל חיי.. בטח שלא עם כזה שלא רוצה אותי למשל, כזה שמכאיב לי..

אז יכולת יש, מבחר יש.. אני במרחק של שיחה קצרה ובכל זאת משו עוצר אותי..

מוסר.. 

מסוגלת אבל..לא רוצה? 

אחרי הפעם האחרונה ברור לי מה יקרה אם אני אנסה, איזה סוג של מחשבות יהיו לי בראש.. אני יכולה לנסות להדחיק אבל..לא. זו האמת..

אמרתי "נזרום" אז נזרום..נזרום עם מה שיבוא אז יבוא.. אם אני ארצה אני אנסה ואם לא..אז לא..

בטח שאני לא ארצה.. אני שוב פעם אתחיל להיות עצובה..

על טעויות לא חוזרים פעמיים.. ניראה לי אני אחזיר את יאנה לשוק הגדול -זה עומד להיות משחק משעשע..

גם אני יודעת איך לשחק בזה.. והאמת זה דיי מגניב.. רק טוב יכול לצאת מזה (אני מקווה..)

שום דבר לא יהיה קל אם אני אנסה את מה שאני רוצה.. ברור לי שזה לא יילך..כרגע? ידידים.. אם הוא עובר הלאה-למה שאני לא אעבור הלאה? אני הרי לא צריכה טובות או נדבות.. וככל שהזמן עובר ברור לי בדיוק מה אני אחשוב במידה והוא נתקע בעמוד חשמל וירצה לחזור.. ברור לי שהמחשבה של "אה..לא הולך לך עם אחרות אז אתה חוזר אלי..?" תכה בי חזק.. אבל הוא לא יתקע בעמוד..(אוף..הלוואי וכן.הלוואי והוא יתקע ויבין שאני זו המושלמת.. שהוא אוהב אותי באמת ומוכן להביא לי את הירח אם זה מה שצריך..)

האופציה המעולה ביותר זה ידידים.. אתה בטח תקרא פה..ידידים.. בלי שטויות, בלי "הצקות".. זה יותר טוב-לא רק לנו..אלא לכולם.. לא תיהיה בעיה להפגש עם חברים ולא תיהיה בעיה של מתח בשנה הבאה.. הכל יהיה מאחור..במקום רחוק..

(למרות שהאופציה שאני הייתי רוצה זה יותר..) 

איזה יום חם..

לא הצלחתי לקום כי הייתי ממש עייפה מאתמול(חבל..ממש התבאסתי..רציתי להפגש עם מילה>: עכשיו היא תשנא אותי לתמיד><) 

ואז..היה צריך ללכת ל-ליווי..וואי אוטוטוטטוו הכל נגמר..

משם חזרה הביתה לשעה..אוכל, התרעננות, בדיקת פייסבוק(הכאבה עצמית) החלטה חכמה.. 

חזרה לקן-גיוסי כספים למען קייטנות בשכונות מצוקה בארץ:) 

היה נחמד..

חזרה לקן-פעולה

והביתה!

אני מסוגלת לסלוח לו כל עוד יהיו לו הסברים טובים, כל עוד הוא יראה לי ויוכיח לי שהוא באמת אוהב ואכפת לו מאיך שאני מרגישה-ומוכן להשקיע-אחח..חלום שלא יתגשם

גאד..מחר יהיה עמוס>< שיגיע כבר ערב..שהוא יעבור כבר..

לפינת הלא קשור>>>>> הלוואי ויכולתי כבר לדעת את האמת ולעשות עם זה משהו><" מתי אני אדע אותה כבר..?

-אז...מה אני אעשה מחר? לאחל יום הולדת שמח..?

-איזה חלומות הזויים יש לי בלילות..

-יאוו דיברתי עם סטס! זה היה נחמד! XD ניראה לי הפחדתי אותו..או שהוא חושב שאני משוגעת..

-אהעעע צריך לקבוע יום לברכה........................

-הסצנה ההיא מדמדומים לא יוצאת לי מהראש><

למה אני אוהבת מישהו שלא אוהב אותי בדיוק ככה בחזרה? למה? למה אני לא עוברת הלאה? למה אני ממשיכה להאמין?! למה הוא לא מחטיף לאף בחור שמתחיל איתי/מנשק..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום.. היום הרביעי..

זה לא בסדר..

זה לא בסדר שאני מנה כמה שיותר לסנן את מה שיש לי להגיד כדי לא ליצור בעיות..

זה לא בסדר..

אבל זה המצב..

לא ישנתי בלילה..אני כבר לא זוכרת ממש למה-היה שם מלא מחשבות עליו ועל כמה שיהיה לי יותר טוב בלעדיו.. שאני צריכה לעבור הלאה בדיוק כמוהו.. פחדתי להסתכל על השעון שלי..הייתי הרי צריכה לקום מוקדם ולהפגש עם מיסטר איקס.. איכשהו נרדמתי.. ואז קמתי, ושוב פעם.. 

בוקר..

הרגשתי יותר טוב(חוץ מזה שהייתי ממש עייפה) 

בכל זאת.. להפגש עם מיסטר איקס זה נחמד וגם סוף סוף לראות דמדומים(ולא, זה לא שאני אובססיבית.. אני לא מהבנות האלה.. אני פשוט חושבת שזה נחמד..) 

אחקי שקמתי נכנסתי לפייסבוק, בדקתי כמו כל יום כמה מזל יהיה לי..לא שאני מאמינה בזה אבל זה תמיד משעשע אותי מה יהיה כתוב שם.. הפעם היה כתוב 69-אני כמעט נשבעת שעברה בי המחשבה "פשיי..69..זה מזל מעניין..חהחה" 

התארגנתי..יצאתי להפגש עם מיסטר איקס!

וככה מצאתי את עצמי בעשר בבוקר יוצאת מהבית ליום שלא ציפיתי לו..

היה נחמד..

צחוקים, שיחות וזה.. מכות ושטויות.

איך אני אוהבת מיץ תפוזים על הבוקר:) 

ואז.. לא היה לי נעים.. לא היה לי נעים כשהשפתיים נצמדו.. לא בגלל שזה הוא.. בגלל שזה לא הוא.. זו היתה השניה הכי ארוכה שהיתה לי בזמן האחרון וכל כך המון דברים עברו לי בראש...בסיגנון של "איפה הוא? למה הוא לא עוצר אותו? אה..אנחנו..כבר לא ביחד.. אני לא נהנת, אני לא מרגישה כלום מלבד סוג של גועל.." לא רציתי לפגוע בו..זה לא נחמד ולא אשמתו.. עצרתי אותו, התנצלתי..

כשחזרתי הביתה תקפו אותי מלא מחשבות עליו.. אבל עצרתי את כולן.. גיבורה אמיתית..או מדחיקה? בכל מקרה במקום לתת למחשבות האלו להציק לי התמקדתי בדברים קצת יותר חשובים-דמדומים:) וככה מצאתי את עצמי בקניון..

עושה את הפשע הראשון שלי><

חבורה של בנות-בנות 13..ביקשו ממני שאני אקנה להן כרטיסים..לי לא היתה אפילו ת.ז. עלי.. והסכמתי..רק כשהייתי בקופה הבנתי את ההשלכות..ואם הם יעלו עלי? ואם היא לא תמכור לי אם אין לי ת.ז.? והרי..גם לדר אין! איך אני אקנה בפעם השניה לעצמי? לא היה לי זמן לחשוב והגיע התור שלי.. מלא לחץ.. יצאתי שקרנית גרועהXD אבל נו..היא מכרה לי.. !

מהר נתתי להן את הכרטיסים והכחשתי כל קשר לבנות האלו..מי מכיר אותן?! 

ואז דר הלכה לקנות כרטיסים.. דיברנו קצת ונכנסו לסרט..

ת'אמת..סרט יפה..אהבתי.. חתכו את מה שהיה אפשר לחתוך ולא מעבר-שזה הכי חשוב..זה הזכיר לי את הימים שבהם קראתי את הספר.. אילו ימים קשים.. אני כבר לא זוכרת מתי זה היה..ניראה לי בתחילת השנה..זה עזר לי.. עזר לי לברוח..

וככה חזרתי הביתה..עייפה, שמחה.. אופטימית..המחשבות במקום רחוק רחוק על אי בודד.. מרגישה שעברתי! ואז ניראה שסבא לא בבית.. וגם אמא..וגם סבתא.. 

עד שמצאתי מפתח..

נכנסתי הביתה..

נכנסתי למחשב

וכל ההדחקה של היום חזרה אלי בבום.. מה שראיתי לא אהבתי בכלל.. זה רק הוכיח לי כמה שטעיתי.. הוכיח לי שהמשפט "כשאחד אוהב והשני מחבב..זה לא אהבה..זה כאב" נכון כל כך.. ההדחקה שלי..שהכל בסדר-איזה שקר גס.. הרגשות חזקים יותר מידי.. אי אפשר כבר להמשיך להדחיק את מה שיש לי בפנים.. אני צריכה את האמת! אני לא יכולה לעבור הלאה בלעדיה..אני חיה בבועה שאולי יהיה טוב וכשאני מנסה לעבור הלאה.. משהו עוצר אותי.. 

אני צריכה את האמת כדי לחיות.. כל המחשבות שהיו לי באותה השניה ממקודם.. שניה קטנה.. רק חיזקו לי הכל.. זה עדיין שם וזה עדיין כואב.. 

ראיתי את מה שראיתי..

הרגשתי בעיקר מושפלת נפשית.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי הרי.. באיזשהו שלב האמנתי לזה למרות שהרמזים בשטח הראו לי אחרת..למרות שכל העולם הראה לי אחרת.. הוא אמר לי ואני האמנתי וכניראה לחינם.. הוא מצא לעצמו אנשים שיאמינו לו..

אבל אני?

הייתי שם.. כשהוא התלונן והיה לבד.. ניסיתי לעזור לו ולעודד אותו.. ופתאום, אחרי שהוא כבר התעודד ויצא מהבדידות-פתאום..לא סופרים אותי יותר..פתאום הוא הפסיק להתעניין והפסיק להיות אכפתי.. לא ביקש סליחה כשהוא פגע ולא ניסה לעזור לי כשהחיוך התעקם.. כל הזמן בתקופה האחרונה אמרו לי וגם הוא שקשה לו.. אני לא מוכנה לקבל את ההסבר הזה כי זה לא נכון.. הרי, זה היה פעם..פעם..

פתאום הבנתי למה אני כל כך רוצה שניהיה ידידים.. ככה הוא מתייחס אלי כמו שהוא לא התייחס אלי כשהיינו ביחד.. אני לא סתם קינאתי ואולי עדיין מקנא בכל החברים שמקבלים את היחס שגם אני פעם קיבלתי..פעם..  

אבל אני משקרת לעצמי.. הוא לא רוצה.. הוא אמר את זה.. הוא שיחק? הוא פגע.. הוא שיקר? הוא פגע.. ואני לא אשמה-אני לא אשמה! רק בדבר אחד.. שכניראה דימיינתי את האדם שלא שוכח מי היה שם לצידו באמת.. או..שהאמנתי שהייתי כזאת כשהוא אמר לי..

אני פתטית.. כותבת בבלוג בידיעה שכולם קוראים..

אני לא מתביישת במי שאני

אני זו אני בזכות עצמי ובזכות הדעות שלי

שכולם ידעו, כל מי שרוצה.. 

נמאס לי לבכות..נמאס לי לכאוב..דיי..נמאס..

תגידו לי את האמת שאני אשתחרר.. תגידו לי שהאמנתי לחינם.. שהכל היה שקר.. זה יכאב לי המון.. אבל אם זו האמת זה יכאב לי הרבה פחות מהשקר.. 

לפינת הלא קשור>>>>> יש לי חברים מדהימים.. מסתבר שאני יודעת להשקיע במי שווה להשקיע בו מאמץ..

-כן.. אתם שהקשבתם לי כשהייתי צריכה..ואתם כשכעסתי כשלא באתי אליכם לעזרה.. אתם שנותנים לי להרגיש שאני שווה משו.. אתם שמספרים לי את האמת גם כשהיא לא נעימה... אל תחיו בספק.."הדדי" הכל..

-איזו מצחיקה סבתא שלי..היה היום יום הפסל החי..ברחוב יעקוב.. סבתא שלי לא ידעה עברה שם..ראתה משטרה..וגופה באמצע ומישהי רוכנת מעליה..חשבה שמישו מת או משו.. ספרה לכמה אנשים.. היתה בשוק! בדרך חזרה היא פתאום רואה מוזיקה..וחגיגה וקלטה את הפדיחהXD

-הממ עדיין לא התחלתי לקרא...

-מחר יש גיוסי כספים..אני רוצה ולתרום אבל.. אין לי איך להביא עוגה..

-אומרים שבשביל ללכת אחרי הלב צריך אומץ ובשביל לא ללכת אחריו צריך הרבה יותר.. אז ניסיתי..לא הצלחתי.. אני פחדנית..

-מצד שני אני הייתי אומרת.. אם הולכים אחרי הלב צריך אמונה.. אם הולכים אחרי ההגיון  צריך יכולת..

-אני מצטערת אם פגעתי במישהו במהלך השנה..אני מצטערת אם פגעתי בך..

גם אחרי שאני יודעת שהוא לא אוהב אותי..גם אחרי כל הדמעות..גם אחרי שאני מבינה שהכי טוב שניהיה ידידים.. אחרי הכל..אני בסופו של יום רוצה הרבה יותר-אני כניראה חיה בבועה משל עצמי..לא מצליחה להרפות ממה שהדימיון והלב כל כך רוצים.. אני רוצה שיהיה לי טוב..איך?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

יום ועוד יום...יום שבת היום השלישי

יום שבת..

וואי אני זוכרת שקמתי היום בבוקר, הסתכלתי על השעון-הייתי בשוק וחזרתי לישון..

מדהים מה שהשעות הקטנות של הלילה גורמות לי לעשות..

הנה אני, יושבת בעוד לילה..כותבת עוד פוסט..

עקצה אותי יתושה.. למרות שהמכשיר פעל-נריאה לי חוזרת למרוח על עצמי אפטרשייב של סבא..זה עובד.. 

אז בליתי את היום ממחשב לטלוויזיה מטלוויזיה למטבח (לשתות) ממטבח למחשב...וככה כל היום..

יתרון-ראיתי סרט שמלאאאאא זמן לא ראיתי "סיפור סינדרלה נוסף" אני ממש אוהבת את הסרט הזה..בכללי אני אוהבת סרטים שרוקדים שם-במיוחד סלונים.. ריקוד זוגות זה כל כך יפה..תשוקתי וסקסי וממש יפה איך שאנשים זזים כגוף אחד...ניראה לי יום יבוא אני אקח לעצמי בעתיד שיעורי ריקוד-איזה קורס בסיסי של עשרה שיעורים..

אני ממש נהנת לראות זוגות שאוהבים זה את זה באמת.. כאלו שניתן לראות עליהם שלא משנה מה-טוב להם.. זה מחמם את הלב (גם קצת מבאס שלי אין את זה.. אבל..הבאסה עוברת כי זה מחמם את הלב וממש נחמד לראות את זה) זה מראה כמה טוב יש בעולם..שלאהבה יש עדיין כוח ושהיא קיימת ומשמעותית.. אבל רק אהבה אמיתית..

אתמול, לפני השינה חשבתי..התחלתי לכעוס עליו..התחלתי להעביר בראשי את המונולוג .. כל הסיבות למה הכל קרה, כל הכאב שהיה בי במשך חודשיים.. כל הטעויות הקטנות, כל הרגשות, כל האכזבות.. הכל עבר בראש עם מסקנה אחת ברורה בסוף-שזהו..

אז.זהו שלא..

מסתבר שזה עדיין לא זהו..

שעדיין אני סלחנית..

שעדיין כואב לי כשאני רואה את זה מולי.. עם נחמה אחת קטנה "לפחות הוא כבר לא שלי..הוא חופשי-וגם אני.. לא חייב לי דבר..ואני יכולה לעבור הלאה.." אבל..איזו שטות..

זה כואב בדיוק כמו בפעם הראשונה..

למרות שכל יום שעובר לאט לאט אני מתחילה לחשוב על האחר (אחר...חח זה סתם התחרז.. לחשוב על בנים אחרים) אבל אני יודעת שהכל נובע לא מתוך רגש אלא מתוך כעס ותקווה לקנאה אולי? לעשות דווקא..להראות שגם אני יכולה לעבור הלאה..בטח שאני יכולה לעבור הלאה..אני פשוט עדיין לא רוצה.

אני מחריכה את עצמי בכוח להשאר בעבר ולא להמשיך..למה? אני מניחה שזה כדי להפוך את הכאב לזיכרונות מתוקים..או כי אני לא מצליחה לסגור את הדלת.. אני לא מוצאת עדיין את המפתח..

רק לדעת את האמת..זה כל מה שאני מבקשת, לשמוע אותה ממנו.. 

לפעמים אני תוהה איך הייתי מרגישה אילו לא הייתי עושה את זה.. וואלה אני נזכרת ברגשות שלי באותן הדקות..את העצב הקשה והבכי.. את המחשבות שלא הפסיקו..ככה זה היה..במשך ימים..כאב שלא נגמר..

מילה קטנה, אפילו כמה יכלו לתקן הכל אבל זה פשוט לא קרה..

לי-זה לא קרה..

אני מרגישה אשמה כל כך במה שעשיתי..ומצד שני-במה אני כבר אשמה? אני לא אשמה.. היה לי רע, היה לי כואב ולו..לא היה כל כך אכפת.. וכשעשיתי את הצעד הזה.. ועד היום...אותה ההתנהגות..

אני לא אשמה.. אולי רק בדרך שזה קרה אבל לא בתוצאה..

יש בי מלא שאלות..

יש לי גם כמה תשובות אבל רק אחת מהן נכונה ואני רוצה לדעת איזו..

מכמה מהתשובות אני מפחדת-מפחדת לגלות שפשוט יצאתי "מפגרת"..

אני מדחיקה עובדות בשטח מתוך תקווה שאני טועה..אבל..האינסטינקט שלי לא מאכזב אותי.. איזה מפחיד זה יהיה לגלות שאני צודקת.. ניראה לי זו הפעם הראשונה שאני מתפללת לטעות..

לפינת הלא קשור>>>>מחר דמדומים^^ עם חברתי שמאז תחילת החופש לא ראיתי אותה...>:

-ועל הדרך גם עוד פגישה עם מיסטר איקס! 

-מחר יש את יום הפסל החי או משו כזה..לא? 

-אוטוטוטוט סבתא! וואי..אני מפחדת כל כך..ומחכה לזה..

-כשאני שם..אני חצי מנותקת מהעולם..אין לי מושג מה קורה.. לא מתקשרים אלי כל כך..ואני רק מידי פעם על המחשב שלהם..פעם ביום ככה.. הפעם היחידה שאני אעדכן את הבלוג..מעניין אבל עם מי אני אדבר אז.. יש לי בכלל עם מי לדבר? 

-אני מאכזבת אנשים....><

-אני מאכזבת את עצמי..........

-המשוב מעצבן אותי..

-לא רוצה בגרויות>< הן הלכו לי לא משהו>< הרי זו בגרות..לא מבחן..אני זוכרת איך זה היה..וזה היה לא משהו.. ואני לא אומרת סתם! בבקששששה שזה יהיה מעל 84! 

-מתי יש פתרונות בכלל?

-מיום ליום אני מוצאת עוד ועוד חברים כאלו..כאלו שאתה פוגש בדרך..(מטאפורית) ויעזרו לך..ואתה תזכור אותם..אני אוהבת אנשים כאלו

-למישו יש קישור להורדה של פוטושופ שגם עובד...? 

למה..? למה הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי? חשבתי..שהוא אוהב אותי באמת... אני אוהבת אותו באמת.. 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

,