זה לא בסדר שאני מנה כמה שיותר לסנן את מה שיש לי להגיד כדי לא ליצור בעיות..
זה לא בסדר..
אבל זה המצב..
לא ישנתי בלילה..אני כבר לא זוכרת ממש למה-היה שם מלא מחשבות עליו ועל כמה שיהיה לי יותר טוב בלעדיו.. שאני צריכה לעבור הלאה בדיוק כמוהו.. פחדתי להסתכל על השעון שלי..הייתי הרי צריכה לקום מוקדם ולהפגש עם מיסטר איקס.. איכשהו נרדמתי.. ואז קמתי, ושוב פעם..
בוקר..
הרגשתי יותר טוב(חוץ מזה שהייתי ממש עייפה)
בכל זאת.. להפגש עם מיסטר איקס זה נחמד וגם סוף סוף לראות דמדומים(ולא, זה לא שאני אובססיבית.. אני לא מהבנות האלה.. אני פשוט חושבת שזה נחמד..)
אחקי שקמתי נכנסתי לפייסבוק, בדקתי כמו כל יום כמה מזל יהיה לי..לא שאני מאמינה בזה אבל זה תמיד משעשע אותי מה יהיה כתוב שם.. הפעם היה כתוב 69-אני כמעט נשבעת שעברה בי המחשבה "פשיי..69..זה מזל מעניין..חהחה"
התארגנתי..יצאתי להפגש עם מיסטר איקס!
וככה מצאתי את עצמי בעשר בבוקר יוצאת מהבית ליום שלא ציפיתי לו..
היה נחמד..
צחוקים, שיחות וזה.. מכות ושטויות.
איך אני אוהבת מיץ תפוזים על הבוקר:)
ואז.. לא היה לי נעים.. לא היה לי נעים כשהשפתיים נצמדו.. לא בגלל שזה הוא.. בגלל שזה לא הוא.. זו היתה השניה הכי ארוכה שהיתה לי בזמן האחרון וכל כך המון דברים עברו לי בראש...בסיגנון של "איפה הוא? למה הוא לא עוצר אותו? אה..אנחנו..כבר לא ביחד.. אני לא נהנת, אני לא מרגישה כלום מלבד סוג של גועל.." לא רציתי לפגוע בו..זה לא נחמד ולא אשמתו.. עצרתי אותו, התנצלתי..
כשחזרתי הביתה תקפו אותי מלא מחשבות עליו.. אבל עצרתי את כולן.. גיבורה אמיתית..או מדחיקה? בכל מקרה במקום לתת למחשבות האלו להציק לי התמקדתי בדברים קצת יותר חשובים-דמדומים:) וככה מצאתי את עצמי בקניון..
עושה את הפשע הראשון שלי><
חבורה של בנות-בנות 13..ביקשו ממני שאני אקנה להן כרטיסים..לי לא היתה אפילו ת.ז. עלי.. והסכמתי..רק כשהייתי בקופה הבנתי את ההשלכות..ואם הם יעלו עלי? ואם היא לא תמכור לי אם אין לי ת.ז.? והרי..גם לדר אין! איך אני אקנה בפעם השניה לעצמי? לא היה לי זמן לחשוב והגיע התור שלי.. מלא לחץ.. יצאתי שקרנית גרועהXD אבל נו..היא מכרה לי.. !
מהר נתתי להן את הכרטיסים והכחשתי כל קשר לבנות האלו..מי מכיר אותן?!
ואז דר הלכה לקנות כרטיסים.. דיברנו קצת ונכנסו לסרט..
ת'אמת..סרט יפה..אהבתי.. חתכו את מה שהיה אפשר לחתוך ולא מעבר-שזה הכי חשוב..זה הזכיר לי את הימים שבהם קראתי את הספר.. אילו ימים קשים.. אני כבר לא זוכרת מתי זה היה..ניראה לי בתחילת השנה..זה עזר לי.. עזר לי לברוח..
וככה חזרתי הביתה..עייפה, שמחה.. אופטימית..המחשבות במקום רחוק רחוק על אי בודד.. מרגישה שעברתי! ואז ניראה שסבא לא בבית.. וגם אמא..וגם סבתא..
עד שמצאתי מפתח..
נכנסתי הביתה..
נכנסתי למחשב
וכל ההדחקה של היום חזרה אלי בבום.. מה שראיתי לא אהבתי בכלל.. זה רק הוכיח לי כמה שטעיתי.. הוכיח לי שהמשפט "כשאחד אוהב והשני מחבב..זה לא אהבה..זה כאב" נכון כל כך.. ההדחקה שלי..שהכל בסדר-איזה שקר גס.. הרגשות חזקים יותר מידי.. אי אפשר כבר להמשיך להדחיק את מה שיש לי בפנים.. אני צריכה את האמת! אני לא יכולה לעבור הלאה בלעדיה..אני חיה בבועה שאולי יהיה טוב וכשאני מנסה לעבור הלאה.. משהו עוצר אותי..
אני צריכה את האמת כדי לחיות.. כל המחשבות שהיו לי באותה השניה ממקודם.. שניה קטנה.. רק חיזקו לי הכל.. זה עדיין שם וזה עדיין כואב..
ראיתי את מה שראיתי..
הרגשתי בעיקר מושפלת נפשית.. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי הרי.. באיזשהו שלב האמנתי לזה למרות שהרמזים בשטח הראו לי אחרת..למרות שכל העולם הראה לי אחרת.. הוא אמר לי ואני האמנתי וכניראה לחינם.. הוא מצא לעצמו אנשים שיאמינו לו..
אבל אני?
הייתי שם.. כשהוא התלונן והיה לבד.. ניסיתי לעזור לו ולעודד אותו.. ופתאום, אחרי שהוא כבר התעודד ויצא מהבדידות-פתאום..לא סופרים אותי יותר..פתאום הוא הפסיק להתעניין והפסיק להיות אכפתי.. לא ביקש סליחה כשהוא פגע ולא ניסה לעזור לי כשהחיוך התעקם.. כל הזמן בתקופה האחרונה אמרו לי וגם הוא שקשה לו.. אני לא מוכנה לקבל את ההסבר הזה כי זה לא נכון.. הרי, זה היה פעם..פעם..
פתאום הבנתי למה אני כל כך רוצה שניהיה ידידים.. ככה הוא מתייחס אלי כמו שהוא לא התייחס אלי כשהיינו ביחד.. אני לא סתם קינאתי ואולי עדיין מקנא בכל החברים שמקבלים את היחס שגם אני פעם קיבלתי..פעם..
אבל אני משקרת לעצמי.. הוא לא רוצה.. הוא אמר את זה.. הוא שיחק? הוא פגע.. הוא שיקר? הוא פגע.. ואני לא אשמה-אני לא אשמה! רק בדבר אחד.. שכניראה דימיינתי את האדם שלא שוכח מי היה שם לצידו באמת.. או..שהאמנתי שהייתי כזאת כשהוא אמר לי..
אני פתטית.. כותבת בבלוג בידיעה שכולם קוראים..
אני לא מתביישת במי שאני
אני זו אני בזכות עצמי ובזכות הדעות שלי
שכולם ידעו, כל מי שרוצה..
נמאס לי לבכות..נמאס לי לכאוב..דיי..נמאס..
תגידו לי את האמת שאני אשתחרר.. תגידו לי שהאמנתי לחינם.. שהכל היה שקר.. זה יכאב לי המון.. אבל אם זו האמת זה יכאב לי הרבה פחות מהשקר..
לפינת הלא קשור>>>>> יש לי חברים מדהימים.. מסתבר שאני יודעת להשקיע במי שווה להשקיע בו מאמץ..
-כן.. אתם שהקשבתם לי כשהייתי צריכה..ואתם כשכעסתי כשלא באתי אליכם לעזרה.. אתם שנותנים לי להרגיש שאני שווה משו.. אתם שמספרים לי את האמת גם כשהיא לא נעימה... אל תחיו בספק.."הדדי" הכל..
-איזו מצחיקה סבתא שלי..היה היום יום הפסל החי..ברחוב יעקוב.. סבתא שלי לא ידעה עברה שם..ראתה משטרה..וגופה באמצע ומישהי רוכנת מעליה..חשבה שמישו מת או משו.. ספרה לכמה אנשים.. היתה בשוק! בדרך חזרה היא פתאום רואה מוזיקה..וחגיגה וקלטה את הפדיחהXD
-הממ עדיין לא התחלתי לקרא...
-מחר יש גיוסי כספים..אני רוצה ולתרום אבל.. אין לי איך להביא עוגה..
-אומרים שבשביל ללכת אחרי הלב צריך אומץ ובשביל לא ללכת אחריו צריך הרבה יותר.. אז ניסיתי..לא הצלחתי.. אני פחדנית..
-מצד שני אני הייתי אומרת.. אם הולכים אחרי הלב צריך אמונה.. אם הולכים אחרי ההגיון צריך יכולת..
-אני מצטערת אם פגעתי במישהו במהלך השנה..אני מצטערת אם פגעתי בך..
גם אחרי שאני יודעת שהוא לא אוהב אותי..גם אחרי כל הדמעות..גם אחרי שאני מבינה שהכי טוב שניהיה ידידים.. אחרי הכל..אני בסופו של יום רוצה הרבה יותר-אני כניראה חיה בבועה משל עצמי..לא מצליחה להרפות ממה שהדימיון והלב כל כך רוצים.. אני רוצה שיהיה לי טוב..איך?
עד לפעם הבאה
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה