יום ועוד יום...יום שבת היום השלישי

יום שבת..

וואי אני זוכרת שקמתי היום בבוקר, הסתכלתי על השעון-הייתי בשוק וחזרתי לישון..

מדהים מה שהשעות הקטנות של הלילה גורמות לי לעשות..

הנה אני, יושבת בעוד לילה..כותבת עוד פוסט..

עקצה אותי יתושה.. למרות שהמכשיר פעל-נריאה לי חוזרת למרוח על עצמי אפטרשייב של סבא..זה עובד.. 

אז בליתי את היום ממחשב לטלוויזיה מטלוויזיה למטבח (לשתות) ממטבח למחשב...וככה כל היום..

יתרון-ראיתי סרט שמלאאאאא זמן לא ראיתי "סיפור סינדרלה נוסף" אני ממש אוהבת את הסרט הזה..בכללי אני אוהבת סרטים שרוקדים שם-במיוחד סלונים.. ריקוד זוגות זה כל כך יפה..תשוקתי וסקסי וממש יפה איך שאנשים זזים כגוף אחד...ניראה לי יום יבוא אני אקח לעצמי בעתיד שיעורי ריקוד-איזה קורס בסיסי של עשרה שיעורים..

אני ממש נהנת לראות זוגות שאוהבים זה את זה באמת.. כאלו שניתן לראות עליהם שלא משנה מה-טוב להם.. זה מחמם את הלב (גם קצת מבאס שלי אין את זה.. אבל..הבאסה עוברת כי זה מחמם את הלב וממש נחמד לראות את זה) זה מראה כמה טוב יש בעולם..שלאהבה יש עדיין כוח ושהיא קיימת ומשמעותית.. אבל רק אהבה אמיתית..

אתמול, לפני השינה חשבתי..התחלתי לכעוס עליו..התחלתי להעביר בראשי את המונולוג .. כל הסיבות למה הכל קרה, כל הכאב שהיה בי במשך חודשיים.. כל הטעויות הקטנות, כל הרגשות, כל האכזבות.. הכל עבר בראש עם מסקנה אחת ברורה בסוף-שזהו..

אז.זהו שלא..

מסתבר שזה עדיין לא זהו..

שעדיין אני סלחנית..

שעדיין כואב לי כשאני רואה את זה מולי.. עם נחמה אחת קטנה "לפחות הוא כבר לא שלי..הוא חופשי-וגם אני.. לא חייב לי דבר..ואני יכולה לעבור הלאה.." אבל..איזו שטות..

זה כואב בדיוק כמו בפעם הראשונה..

למרות שכל יום שעובר לאט לאט אני מתחילה לחשוב על האחר (אחר...חח זה סתם התחרז.. לחשוב על בנים אחרים) אבל אני יודעת שהכל נובע לא מתוך רגש אלא מתוך כעס ותקווה לקנאה אולי? לעשות דווקא..להראות שגם אני יכולה לעבור הלאה..בטח שאני יכולה לעבור הלאה..אני פשוט עדיין לא רוצה.

אני מחריכה את עצמי בכוח להשאר בעבר ולא להמשיך..למה? אני מניחה שזה כדי להפוך את הכאב לזיכרונות מתוקים..או כי אני לא מצליחה לסגור את הדלת.. אני לא מוצאת עדיין את המפתח..

רק לדעת את האמת..זה כל מה שאני מבקשת, לשמוע אותה ממנו.. 

לפעמים אני תוהה איך הייתי מרגישה אילו לא הייתי עושה את זה.. וואלה אני נזכרת ברגשות שלי באותן הדקות..את העצב הקשה והבכי.. את המחשבות שלא הפסיקו..ככה זה היה..במשך ימים..כאב שלא נגמר..

מילה קטנה, אפילו כמה יכלו לתקן הכל אבל זה פשוט לא קרה..

לי-זה לא קרה..

אני מרגישה אשמה כל כך במה שעשיתי..ומצד שני-במה אני כבר אשמה? אני לא אשמה.. היה לי רע, היה לי כואב ולו..לא היה כל כך אכפת.. וכשעשיתי את הצעד הזה.. ועד היום...אותה ההתנהגות..

אני לא אשמה.. אולי רק בדרך שזה קרה אבל לא בתוצאה..

יש בי מלא שאלות..

יש לי גם כמה תשובות אבל רק אחת מהן נכונה ואני רוצה לדעת איזו..

מכמה מהתשובות אני מפחדת-מפחדת לגלות שפשוט יצאתי "מפגרת"..

אני מדחיקה עובדות בשטח מתוך תקווה שאני טועה..אבל..האינסטינקט שלי לא מאכזב אותי.. איזה מפחיד זה יהיה לגלות שאני צודקת.. ניראה לי זו הפעם הראשונה שאני מתפללת לטעות..

לפינת הלא קשור>>>>מחר דמדומים^^ עם חברתי שמאז תחילת החופש לא ראיתי אותה...>:

-ועל הדרך גם עוד פגישה עם מיסטר איקס! 

-מחר יש את יום הפסל החי או משו כזה..לא? 

-אוטוטוטוט סבתא! וואי..אני מפחדת כל כך..ומחכה לזה..

-כשאני שם..אני חצי מנותקת מהעולם..אין לי מושג מה קורה.. לא מתקשרים אלי כל כך..ואני רק מידי פעם על המחשב שלהם..פעם ביום ככה.. הפעם היחידה שאני אעדכן את הבלוג..מעניין אבל עם מי אני אדבר אז.. יש לי בכלל עם מי לדבר? 

-אני מאכזבת אנשים....><

-אני מאכזבת את עצמי..........

-המשוב מעצבן אותי..

-לא רוצה בגרויות>< הן הלכו לי לא משהו>< הרי זו בגרות..לא מבחן..אני זוכרת איך זה היה..וזה היה לא משהו.. ואני לא אומרת סתם! בבקששששה שזה יהיה מעל 84! 

-מתי יש פתרונות בכלל?

-מיום ליום אני מוצאת עוד ועוד חברים כאלו..כאלו שאתה פוגש בדרך..(מטאפורית) ויעזרו לך..ואתה תזכור אותם..אני אוהבת אנשים כאלו

-למישו יש קישור להורדה של פוטושופ שגם עובד...? 

למה..? למה הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי? חשבתי..שהוא אוהב אותי באמת... אני אוהבת אותו באמת.. 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

,