יום ועוד יום.. היום העשירי..פשיי

אז אני אשמה.

אני יודעת שאני אשמה. 

בדיוק בגלל זה לא בא לי לדבר על זה.. אני יודעת שאני אשמה תמיד ידעתי. לא היה רגע אחד שחשבתי שלא.. טעיתי. טעיתי ואני לא מוכנה לסלוח לעצמי.. 

אני זוכרת את הרגעים האלו כל כך בבירור..

אני לא מבינה למה.. 

הרי מאז ומתמיד האמנתי שבשביל להפרד-הדרך הכי טובה זה רק פנים מול פנים-כל שאר הדרכים פשוט מגעילות. הרי.. כל עוד הוא לא בגד וזה לא עיניין של חיים ומוות-זה לא יפה.. היתה סיבה למה אתה אוהבת פעם את הבן אדם-וזו סיבה מספיק טובה בשביל לכבד אותו ולהגיד לו את האמת בפנים ולא להתחבא מאחורי אותיות. אני לא רוצה שיפרדנו ממני ככה.. זה מגעיל ושפל ונוראי.. אם הייתי החברים שלו הייתי אומרת "טוב שכך! אם היא נפרדה ממך ככה אז עדיף לך בלעדיה" וזה נכון..אני בטוחה שאמרו לו את זה. 

איך? איך הגעתי למצב הזה?

איך לא הצלחתי לעצור את עצמי?

באותן דקות דיברתי עם השני.. התווכחתי איתו שזה מגעיל לעשות דבר כזה..שאני בחיים לא אעשה לו דבר כזה.. שאני אנסה להפגש איתו. ממש באותו זמן במקביל! זה הרגיש כאילו לא אני כתבתי את מה שכתבתי אלא מישהו אחר. אני זוכרת את המחשבות שהיו לי "למה אתע ושה את זה?! את טועה! תפסיקי כבר!" ואז.. שלחתי. 

כל כך קיוויתי שהוא יגיד שהוא אוהב אותי.. שהוא יעצור את זה.. שהוא יגיד שהוא רוצה להפגש..

אבל הוא לא.

הוא כעס..

ואני התנהגתי מגעיל.

בצדק הוא לא רוצה לדבר איתי.. גם אני לא הייתי מדברת עם עצמי. זה מגעיל ונוראי ואנשים שחושבים שזה בסדר אז הם טועים כי זה לא. לא משנה כמה קשה וכמה כואב..לבן אדם מגיע לפחות קצת כבוד..

הייתי צריכה לנסות יותר טוב לקבוע איתו פגישה.. למה הוא לא יכל? למה תמיד הוא עסוק בשבילי? אפילו לשעה.. 

אם היינו נפגשים הדברים היו נראים אחרת.

אולי..היינו עכשיו ידידים..

אולי היינו עדיין מדברים

אולי הוא לא היה שונא אותי..

אולי היינו עדיין ביחד..

____

אז כמו כל הזמן האחרון..

גם היום קמתי מוקדם. האדם שהדירה שייכת לו בא כדי לחדש חוזים וכאלה.. (האדם..פחח  הוא ואמא שלו כי הוא כולה בן 21..צעיר). אותי הצחיק בעיקר שסבתא שלי פתאום הבינה שאם אני והבן ה-21 הזה ניהיה ביחד אולי המחיר של הדירה יהיה זול יותר..או יותר טוב! הוא יביא לי אותה! וככה הם המשיכו לחלום ואני יצאתי לי לפגוש את מיסטר איקס לפני שהחתן העתידי שלי מגיע.

ונו, מה הפלא..מיסטר איקס ישן חולם על..דברם הזויים. ואני מחכה לו לבד.. 

מובן שלא חסכתי בזמן והתקשרתי לישנוני והערתי אותו(הרגשתי לא נעים אבל..אין ברירה.. בחורה צריכה לעשות מה שבחורה צריכה לעשות..מילא לאחר-אבל להבריז?! זה עובר כל גבול!) 

בסופו של דבר באתי אליו..

היה נחמד

פגשתי את ליידי! יאוו איזה פשוש היא!

והאח הקטן שלו מה זה חמוד! איזה אחים הם..אוהבים אחד את השני..(כןכן..אז מה אם אתם נהנים להציק זה לזה?) 

היה משעשע..

ואז..הביתה

לנוח, לאכול.

ומה הפלא..הנה סבתא שלי! באה אלי ביציאה של "דווקא הבחור ניראה ממש טוב..חבל שלא נשארת אולי הוא היה נידלק עליך.." 

"סבתא..יש בניינו הבדל של חמש שנים"

"גם ביני לבין סבא יש הבדל כזה.."

בשלב הזה ניסיתי להגיד לה שזה לא כל כך חוקי ושזה הבדל משמעותי בגיל הזה.. אבל כישרוני ברוסית הוא לא משהו. 

"טוב נו..אולי זה עדיין מוקדם מידי..בטח בעתיד" 

יופי סבתא..בואי ננצל את הנכדה שלך בשביל שמכירי הדירות יהיו זולים יותר.. 

פתאום שמתי לב שכל יום שישי אני יותר ויותר מתקרבת לדת. פתאום בימי שישי אני לא רק רואה סירטונים של רבנים שעושים ניסים ומדברים על תורה וכמה שזה חשוב אלא..היום היה השיא!

פתאום! משום מקום היה לי חשק עז ללכת לחפש את כל "שמע ישראל" באינרטנט ולבדוק אם אני עדיין זוכרת בעל פה. (מסתבר שפה ושם אני שוחכת מילה אבל-שיעורי מורשת בכיתה ח'? היו שימושיים!) 

בערב..

אני מילה ודורית הלכנו לנו לקניון. היה מצחיק ונחמד כרגיל! היה רק חתיך אחד..

ומלאאאא פוסטרים של דמדומים..(טוב..שניים-אבל גם זה יותר מידיXD) 

נזכרתי כמה אני אוהבת מילקשייק וניל 

יאמי..

משם חזרנו לנו לפארק..כרגיל..מלא שטויות וזיכרונות. איזה מזל שהפארק ריק בשעות האלו.. אני מאמינה ש"תצחקי בשקט ינה תשמע אותנו!" *מכסים למישהו את העיניים* יהיה מחזה מאוד..טיפשי :| 

מחר יהיה יום מעניין

אני כבר מחכה לזה..

בעצם אני מכחה כבר לכל יום ויום! בכל יום יש משהו..לפחות אחד! וזה נחמד.. 

אז מה יש לי כבר מחר? ויצמן ולנסות להפגיש בין מיסטר איקס לדורית-אם זה יצליח זה יהיה משעשע! 

לפינת הלא קשור>>>>>>>עדיין לא התחלתי לקרא את הספר..

-החדר שלי



מסודר..

-איזה חלום הזוי היה לי..חלמתי שדיממתי מהאף ואז הלכתי לראיין מישהי..OO

-רק עוד כמה ימים סבתא..

-בקרוב בריכהD=

-וגם ה14.7...חוץ משזה תאריך המהפכה זה גם תאריך חשוב בפני עצמוP= 

-חחח מיסטר וואי כפרה עליךXD 

-יום יבוא אני אוציא ספר מהבלוג הזה..

-שחכתי להזכיר..פגשתי את עמית! היום בערב.. (לא..לא הקומונר..)

הוא עבר הלאה? אוף..למה? להמשיך לאהוב או לתת למישהו אחר את הלב שלי? האם אני בכלל מסוגלת לסלוח..? האם זה שווה את זה? נמאס להיות מאוהב כשזה לא הדדי..

עד לפעם הבאה

ביי ביי