יום ועוד יום..טו באב! גם כן>>ממש רולטת אהבה..

הנה הגיע לו יום האהבה..

האירוניה חוגגת עלי וניראה לי ה' עושה קומדיה מהחיים שלי.

בחגים אחרים, בימי אהבה של פעם.. לא הייתי כל כך מבואסת ביום האהבה כמו זה שעכשיו. 

אני לא יודעת אם אפשר לקרא לזה טעות אבל זו אכן היתה חוויה.. עם יתרונות וחיסרונות אבל..חוויה.

אני עדיין מתקבעת ברעיון שהחיים הם לא שחור ולבן אלא יש בהם צבעים ואין טעם ללכת לקיצוני אם זה לא באמת קיים.. אני הייתי אומרת שהמצב הוא חום.. שמצד אחד חום זה צבע של בוץ ומצד שני חום זה צבע של הטבע-של האדמה, של העצים, של הסתיו.. כמו שאני אומרת-יתרונות וחיסרונות..

במבט לימים האחרונים הייתי כל כך מבולבלת כמו רולטה שאיזה פיל סובב.. היה כדור, היתה רולטה.. היה סיבוב.. והיתה המתנה לאן הכדור יפול. בסופו של דבר הרולטה נעצרה והכדור נפל על מספר..מספר רווחי אבל לא מספיק בשביל "לנצח".. אני תוהה אם לקחתי הימור גבוה מידי והפסדתי משהו רציני.. אני באמת מצטערת..

אני עוד זוכרת שכשהכדור עבר בין המספרים כשהוא הסתובב, כשהוא הגיע למספרים הגבוהים הרגשתי טוב..אבל..הרולטה מסתובבת מהר ויש בה יותר מספרים נמוכים-וכשהיא הגיע לנמוכים.. רציתי לעבור למשחק אחר-לעצור הכל וללכת לשחק איזה דוקים או חשבתי שכמה חבל שאני מהמרת אם בכלל אני רוצה לשחק עם כדור אחר.. עכשיו אני יותר ויותר מבינה שבאהבה-להמר זה מאוד קשה ומסוכן.. 

אני חייבת לציין, שזה היה מקסים בהמון רגעים.. בחיים לא חשבתי שמישו יתחשב בי ככה.. 

כל ההצעה והטבעת זה היה ממש חמוד ויפה.. אני אזכור את זה לתמיד.. אילו רק מישו אחר היה עושה צעד כזה..או..אילו רק הייתי מרגישה כמו מיסטר איקס..

זה גורם לי לעצב..כל המצב הזה.. גם הטעויות הקטנות.. גם המחשבות של "גם אם יקרה נס קטנטן.. והוא ירצה..זה באמת יחזיק מעמד? באמת שווה להמר על האהבה ולקחת סיכון שהכל יחזור על עצמו?" זה מפחיד.. וככל שהזמן עובר אני מבינה יותר ויותר שאני משלה את עצמי.. הנס לא יקרה.. הרצונות יתגשמו אבל..החלום הקטן לא.. גם זה עצוב אבל לפחות זה יהיה יותר קל..ומי יודע..אולי לטובה..בכל זאת..ידידות זה ליותר זמן.. 

העיקר לא לחיות בחלומות ולא להתאכזב בסוף-זה מה שחשוב לי כרגע.. (למרות שזה יהיה מאוד נחמד אם החלום יתגשם..) 

והנה אני לבד..מצחיק שעד לפני כמה ימים לא חשבתי ככה.. אבל זה עדיף 

___

אז עכשיו, כשחוזרים לעדכן..וואי..כמה דברים הספקתי לעבורXD

למרות שהאירוע הכי משמעותי-עליו כבר כתבתי.. קרו באמת דברים..

ביום שישי..

טוב, ביום שישי בערב-לראשונה בחיי נסעתי לים עם המשפחה של דורית-בלי שום הורה מלווה מטעם המשפחה שלי! 

זה הגיע אלי בהפתעה-ולקח לי זמן לשכנע את ההורים שלי.. אמא אמרה לי לא להכנס עמוק מידי ולא ללכת רחוק מידי..דודה שלי אמרה לי להזהר מהבורות..ואני חשבתי לעצמי "אויש..הן מגזימות..אבל נו בסדר"

הגענו לים..

היה נחמד..נכנסו למים! אני דורית אחותה ואביה.. 

הם רצו ללכת לאזור שבו הגלים קצת גבוהים יותר אבל הם לא מתנפצים עדיין(יעני..אין קצף).. טוב נו.. אנחנו הולכים בים..הולכים הולכים..פעם תוקף גל גדול ופעם פתאום המים מגיעים לי עד הברכיים.. הלכנו איזה..30 מטר (בערב..כן..אין מצילים><) בדרך היו מידי פעם בורות קטנים כאלו..אבל בקטנה! הגענו..

היה נחמד..קפצנו לנו במים כשהגיעו גלים.. (אני מאמינה שצריך לציין פה את המושג "גלי כאפה" ששמעתי עליו המון פעמים בעבר מדורית ולראשונה חוויתי את זה על עצמי..) 

באיזשהו שלב כבר היו גלים ממש גבוהים..

ואז הגיע גל גדול! וקפצנו כזה.. ופתאום.. אין אדמה! אנחנו לא מגיעים לקרקעית.....

*אזעקת זיכרון.. אמא לא אמרה משו על לא ללכת רחוק? או.. מישו לא אמר משו על..בורות?! *

אוקיי, להרגע! פשוט..שוחים לכיוון החוף..חוזרים..

טוב..מסתבר שזו היתה משימה מאוד קשה!

בהתחלה אני ודורית הצלחנו להיות יותר מקדימה מאבא שלה ואחותה..

אני אישית כל פעם שהגיע גל חזק אז הוא דחף אותי לכיוון החוף (זה עזר לי להתקדם בשניים או שלושה מטרים><) ואני שוחה אבל אני שוחה לאט.. לאחר דקה אני הגעתי לאזור שהגלים לא היו מספיק חזקים כדי לדחוף אותי קדימה, והדבר היחיד שהם הועליו בטובם לעשות זה להשבר עלי ולהטביע אותי.. אז לא רק שאני שוחה לאט אני לא מצליחה להתקדם לשום מקום, אני מספיקה לקחת איזה קמצוץ של אוויר לריאות ואז בא גל מטביע אותי..אני עולה למעלה ויש לי רק איזה שניה לקחת עוד אוויר כי..עוד גל..ועוד גל..במילים אחרות לא היה לי מספיק אוויר לנשום.. זה היה מלחיץ.. גלים שמטביעים אותך, אני עדיין לא מצליחה לעמוד ולגעת בקרקעים..וגם ככה אני שוחה כל כך לאט..ולא באמת התקדמתי לאנשהו! למה? טוב.. את זה הבנתי מהסיפור של דורית..היא בזמן הזה כל פעם שעבר גל והטביע..הים לקח אותה אחורה-לכיוון הנגדי של החוף.. אותי הוא לא לקח כי אני שחיתי באותו קצב אז מה שיצא שסתם שחיתי במקום (משו בסיגנון של.לעלות במדרגות נעות שיורדות..) גם היו רגעים כאלו.. שניסיתי לבדוק אם אני יכולה לעמוד..והרגשתי חול.. מקדימה יותר..וקצותה אצבעות שלי הצליחו לעמוד אבל..שניה אחרי זה הכל נעלם..

זה היה אחד הרגעים המלחיצים.. גם פתאום דורית איכשהו הגיע אלי והיא היתה מאחורי..ולרגע הייתי בטוחה שהיא עוד שניה עולה עלי ומטביעה אותי בכדי שהיא תחייה..זה היה מאוד מפחיד לרגע! (לטענתה זה היא רצתה שננסה לשחות ביחס ואני סוג של..גלשן?) 

ואז היא זזה..

בכל הזמן הזה אבא של דורית ואחותה שהיו עדיין מאחורינו נאבקו שם.. אחותה נעזרה בגלשן קטנט אלב זה לא היה מספיק.. לאבא שלה כבר לא היה כוח (כי וואי זה היה ממש קשה לשחות! מעייף) שמעתי אותו צועק לעבר אבא של אחד מהחברים של המשפחה.. צועק לעזרה.. 

מאז שהוא צעק לעברו לא ממש הבנתי מה קורה סביבי.הייתי עסוקה מידי בלנסות להמשיך לחיות ולא לטבוע.. 

אחרי כמה זמן אני שמה לב שפתאום אבא של דורית ואחותה עקפו אותי ואת דורית.. והם הצליחו להגיע לחוף! אני לא מבינה עדיין איך הם הצליחו.. כי אני ודורית נאבקנו לנו על חיינו.. (אני הייתי דווקא אופטימית במחשבות שלי! כל הזמן חשבי על  "נו..ינה..את מסוגלת..לא נורא שאין לך אוויר ואת עייפה, עוד כמה שעות הכל יהיה מאחוריך..קדימה..את לא תטבעי ולא אכפת לי מה!" 

ואז שמעתי את דורית צועקת לאבא שלה לעזרה.. 

אחרי..כמה שניות אני שמה לב שמתקרבים אלי ואל דורית שלושה אנשים.. אחד מהם היה ההוא שאבא של דורית צעק לעברו בכדי שיעזור לנו  וגבר ואישה אלמונים שבאו אלינו..

הם שחו לעברנו..

אלי התקרבה האישה..

היא אמרה לי לתפוס ביד שלה.. בזרוע..אז..תפסתי בזה ושחיתי.. ובאיזשהו שלב אני שמה לב שהיא עומדת על הקרקעית..ואני לא! לא הצלחתיOOבסוף הגענו לחוף..

(אה..לדורית בהתחלה בא האבא ההוא.. והוא ניסה לדחוף אותה לכיוון החוף..אבל..הגלים סחפן/שחפו אותה אחורה.. ואז בא הגבר ההוא והיא אמ..תפסה אותו והוא סחב אותה לחוף..) 

וואי, כאילו.. זו היתה חוויה ממש מפחידה.. למרות שניסיתי שלא לחשוב שזה הסוף שלי וכאלה..זה כמעט יכול היה להיות..אני ממש שמחה שהיו האנשים הנחמדים האלו שעזרו לנו..

לקח לי מלאאא זמן להרגע! זה היה מפחיד.. 

בשאר היום שפוט שיחקנו ודיברנו והלכנו..לא נכנסו למיםXD 

_

החלק המשעשע..יום למחורת הייתי בבריכה עם דורית..אבל לא טבעתיXD 

__

הממ..אתמול....אתמול הBFF (ח..זה תמיד מזכיר לי פרפרים לראות BFF... ) היה אצלי..אחח..כמה נחמד זה להפגש אחרי..כמה? אה..כן...חצי שנה! 

אבל היה כיף..לי היה כיף..קצת מבאס (המבין יבין) אבל משעשע.. 

כפרה על חברה שלו איזו מתוקה היא

בערב......

מילה?@#@?%$#&?

מילה חזרה! וניצלנו את האירוע להפגש שלושתינו..לשמוע חוויות לספר לה חוויות..היה מרגש! XD

לפינת הלא קשור>>>>>נמאס לי לשחק במשחקים עם הלב שלי.. רוצה את האמת כאן ועכשיו>< 

-מעניין אם מישו (שהוא לא בחורה) יביא לי/יגיד לי משו לכבוד יום האהבה..גם אם זה סתם ידידותי..זה יכול להיות מאוד נחמד..

-צווארון לבן זו סדרה טובה!

-אני מרגישה שיש לי פנס בעין.. והקטע.. שאין לי אבל זה ממש כואב><

-אני ממש מבולבלבת ומפוזרת בזמן האחרון..

-חם בחדר שלי!

-אתמול היה היום הזה בחודש שבאה המכסחת דשא..אוחחח היה סיוט!

-לא ישנתי מספיק בלילה

-מי המפגר שלימד אותי פוקר ובגללו התמכרתי?! מי?!!??!!? 

עד לפעם הבאה

ביי ביי