חשבתי

חשבתי על זה..

אני ממש רציתי לכתוב פוסט

ואז הבנתי שכבר כתבתי כזה..

כמעט לפני שנה..

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=375508&blogcode=11016142 

כמה שאני מסכימה עם כל מילה... 

ממליצה בחום לקרא אותו 

עיצוב חדש!

עיצוב חדש-לרגל העובדה שסוף סוף הורדתי פוטושופD: 

נכון..יש לי עוד המון עבודה להשתפר...

אבל בתור התחלה אני אהבתי^^

100% אוריגינאל 

(אפילו התמונה היא שלי XD)  

לחץץץץץץץץץץץץץץ או שלא?

איזו הרגשה נוראית זו שאני לא עומדת בזמנים-ובעיקר שיש לי המון דברים לעשות. 

זה פשוט אחד הדברים שהכי מלחיצים אותי וגורמים לי לאי נחת וחרדות רבות-למה? כי אם אני לא מספיקה דברים יהיו לזה תוצאות שליליות שישפיעו על עתידי ובסוף אני אמצא את עצמי באשפתות!

טוב, אולי הגזמתי..אולי..

אולי אני לא אגיע לאשפתות אבל אכן אני עלולה להגיע למקום שאני לא רוצה להיות בו.. 

ואיך אני אמורה באמת לחיות את החיים וגם לדאוג לעתיד שלי-שגם אז יהיו לי חיים? זה כמו לרקוד בשתי חתונות.. משו שהוא לא אפשרי-האמנם? טוב כניראה שהמוח שלי חושב אחרת... 

הוא מאמין שזה אפשרי, ותאמת? לא אכפת לי אם זה אפשרי או לא.. אכפת לי שזה מכניס אותי לסטרס רציני ושאני חייבת לדעת מה אני עושה מתי איפה ואיך.. 

שמתי לב לסטרס הזה באיזור תקופת הבגרויות שנה שעברה..כשמשום מה לא פתחתי אתה יומן שלי  איזה שבועיים וככה מצאתי את עצמי בלחץ של "שיטטטט יש בגרויות..אני לא אספיק ללמוד! מתי יש לי זמן ללמוד? אין לי פעולה? אירוע? ואם יש? אולי קבעתי משו? אולי אין לי זמן?!?!?!!?!? אהעהעהעהע@?#$@?#%#?$^%$&%^?@%!@?$!?$@" כן-ציטוט של המחשבות שלי באותה תקופה..

כמובן שאחרי שבוע וחצי נכנס בי הגיון, פתחת יומן וגיליתי שהכל בשליטה...

אז למה היה לי כל כך חשוב לספר על תקופת הסטרס שהיתה לי לפני שלושה חודשים? 

אה כן...כי זה חזר! 

אכן כן... מצב הסטרס היומי-האי ידיעה חזר אלי בתחילת שנה.. 

וכל זה רק כי אין לי יומן..

אך לא עוד!

השגתי יומן! D: 

סוף סוף קיבלתי את היומן שלי...הו יומני היקר! סוף סוף לוח זמנים, סדר, הגיון..

הרגשתי פשוט רוגע אין סופי כשקיבלתי את היומן..זה נשמע כל כך טיפשי -אבל זה הרגיע אותי לדעת שהכל נמצא במקום והולך בסדר..שאני זוכרת דברים!

שאני מוכנה לכל דבר.. 

כמובן שהדבר הכי טיפשי שיכולתי לעשות אחרי קבלת היומן זה לקשט אותו ולכתוב את כל התאריכים-במקום ללמוד למבחן בתנ"ך..אבל נו-העיקר יומן! 

 

 

כמו כן-ובנוסף לכך!

לא עידכנתי מלאא זמן..יותר מידי זמן

עבר כל כך הרבה זמן שלא עידכתי עד שהתגעגתי..

ולכן...

רשימת הדברים שעשיתי במהלך המלא זמן מאז הפוסט הלפני אחרון:)(מזל שיש יומן...)

-למילה היה יום הולדתD: והמתנה הסופר שווה ומגניבה שדורית ואני נותנות לה עדיין לא הגיעה אליה והיא בתהליכים! אנו מחכות לאירוע חשוב בשם מסיבת פיג'מות$^#$@# כדי להביא לה בטקס חגיגי D: 

-היה מבחן במת'-ועם מלא מלא מלא מלא מזל רע-קיבלתי בו ציון נמוך מאוד ועדיין לא דיברתי עם המורה-לא טוב.. וזה לא שלא הייתי מוכנה-הייתי ואני עדיין...זה באמת רצף של מזל רע... תרגיל שלילה לפני התעלצתי לענות והיה במבחן, וויתור על פיתרון שהיה נכון(כי היה לי בלק אוט ועד שנזכרתי חשבתי שהוא טעות...) וכמובן...לא הספקתי לבדוק משפט דימיון כלשהו שהייתי צריכה לבדוק דקה לפני(אמרתי לעצמי לבדוק לפני המבחן כי שחכתי אותו...) ובגלל ששחכתי-והוא היה במבחן..הממ...באסה לי... וחוץ מזה לא טעיתי בשום דבר! ירדו לי נקודות על מה שלא כתבתי...מגיע לי חמש יחידות >: 

-היה יום כיפור....העברתי אותו בפתירתתרגילים בפיסיקה (אוי חטאתי בכתיבה...אבל מה לעשות שלדעתי לכתוב תשובות זה סוג של עינוי...), בערב לפני יצאתי עם חברותי להרצל....(ואיזו ילדה הזויה שחסר לה חברים ניגשה אלינו, ספרה לנו שהיא חדשה וכאלה..דיבנו איתה איזה חצי שעה ואז היא אמרה שהיא שיקרה לנו מכל מיני סיבות שאין לי כוח לכתוב... זה היה הזוי-מי הולך לעבוד על אנשים ביום כיפור?XD ) 

-כמובן שהיה את הבוחן בתנ"ך ההוא.. שלא למדתי אליו כמו שצריך (לייתר דיוק מצאתי את עצמי לומדת את כל הפרקים בוחן שזה באמת המון, ב...יום אחד ולייתר דיוק..בכמה שעות.....לא טוב..ממש לא טוב...). למרות הכל יש לי הרגשהנ קצת טובה בקשר לזה..

-כמעט קיבלתי הפרעה...מציון המורה.. נכון שכולם מקבלים אצלו הפרעה על ימין ועל שמאל..אני רוצה להיות הזאת שלא קיבלה אצלו הפרעה אף פעם! אני עוד אצליח... 

-חופש סוכות :) 

-קנו לי מחשב חדש...מכיוון שאת הקודם שלי נתנו לדודה שלי... בשיא הרצינות? הקודם הרבה יותר טוב מהמון בחינות! היתרון במחשב החדש זה מערכת ההפעלה ווינדאוס שבע עוקף את וויסטה!) ושכדי להכנס למשתמש המצלמה צריכה לזהות אותי... יעני ת'עיניים-כמו בסרטים! 

-גררתי את מיסטר איקס לפיראנה.. אוי ואבוי לסרט הזה.. אני לא בטוחה אם הלכתי לראות סרט פורנו של סאדיסטים או סוג של סרט אימה.. בכל מקרה התאכזבתי ממנו... הוא לא משו-למרות שניראה לי שהסרט המשך יהיה הרבה יותר תותח! המלצה? לראות בבית...סרט ששווה לראות בבית אבל לא בקולנוע-בזבוז של כסף :) 

בכל מקרה-לדעתי (ולדעת מיסטר איקס כמובן שבכל הזדמנות מצא לנכון להזכיר לי) החלק הכי מפחיד בסרט היה הפרסומות.. היתה פרסומת שבאמת הבהילה אותיXD 

-המשלחת לגרמניה טסה-ואני בארץ...מקנאה בהם!

-אמא שלי פתחה פייסבוק במהלך הימים האחרונים..היא אפילו הוסיפה תמונות שלי... למזלי-עכשיו היא רוצה למחוק! לצערי-אי אפשר למחוק באמת פייסבוק..
-הוספתי את בת דודה שלי לפייסבוק.. כמה נחמד

 

 

לפינת הלא קשור>>>כי כשמוסיפים את בת דודה שלך-היא עושה לייקים על כל תמונה שלי עם בן..

-דורית חזרה מחו"ל...D:

-אני צריכה לנסוע על אופניים...דחוף! נקווה שהיום.......

-אני ממש צמאה לאחרונה

-קמתי עם כאב גרון

-יש המון שיעורים בפיסיקה..יותר מידי וזה מלחיץXD

-כמעט נגמר לי הזיכרון בפלאפון...אוי לא...
 -אני חולמת בלילות חלומות הזויים......... חלמתי שיש לי קלמר של שקית צ'יפס ומשום מה אני לא מצליחה להוציא אותו מהלוקר..ואני אומרת את זה לרוני-המורה לספרות.."אין לי אבל עט כי הוא בשקית.." ואז היא אמרה לי להביא לה לנסות..והיא סתם פתחה את השקית/קלמר והוציאה עט... ועוד בהמשך החלום היה לי חבר! חחחח וואי ועוד איזה חבר היה ליXD האמת השאלה למהXD לא אהבתי אותו בחלום..זה היה סתם כזה וזה היה סוד! בלי שאחרים ידעו.. וראיתי אותו רק פעם אחת בכל החלום ורציתי לרואת אותו שוב-בכל זאת..חבר שליXD והתגעגעתי-ואפילו לא אהבתי אותו! זה כזה מוזר.. מעניין מה הבן אדם הזה היה אומר לי במציאות אם הייתי אומרת לו שזה הוא..XD (אתם מוזמנים לנחש מי זה-מי שינחש נכון אז..אני אספר לו :) 

-צו ראושן ביום ראשון-ואמא מלחיצה אותי לגבי פיגועים וכאלה..זה הגיע למצב שכבר יש לי הרגשה רעה בקשר לעיניין..כאילו מכל מקום רומזים לי לדחות אותו..גם מבית ספר מבאסים כי אני לא עוברת את ההכנה לצו ראשון ...אבל אני לא אדחה.. לא יודעת למה.. נתמודד עם ההרגשה הרעה! בטח סתם אמא והפרנואידיות שלה משפיעים עלי...

-יש לי עטים חדשים! קניתי שני עטים מושלמים! (העט המושלם יעני..) 

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי 

סליחה

סליחה

מצטערת

סורי

ראש השנה..כן-שמחה?

תקופת החגים. אוח. 

פותחים שולחן, זה רק אנחנו.. אותו אוכל שאני לא באמת אוהבת.

אני לוקחת קצת מכל מה שכן..

"אתם צריכים לשבת סביב השולחן בשביל ינה" אני שומעת את סבתא שלי אומרת לאמא שלי כמה ימים לפני. מה זה בשבילי? ביקשתי טובה? אם ההורים שלי לא רוצים לא צריך..

והם לא רוצים-ורואים את זה.

כל שנה זה אותו הדבר. שלוש שנים שאנחנו מתכנסים סביב אותו שולחן וכל אחד בראשו מעדיף להיות במקום אחר. כל פעם מחדש כשסבתא מודיעה שמתחילים את האוכל עם תפוח בדבש ישר עובר אצל כולם בראש "שובם" מגלגלים עיניים ולוקחים כי "חייבים" . אחר כך כמובן האוכל עצמו. כל אחד מסתכל בצלחת של השני מחפש כמה הוא אוכל. אם רק תתנהל שיחה סביב השולחן היא אף פעם לא תיהיה מעניינת מספיק כדי שתמשיך או טובה מספיק בשביל שתגמר בצורה יפה. אז מעדיפים לשתוק. ושותקים..ועל מה חושבים?

על זה שהגיע עוד חג שכולם רחוקים זה מזה..

חג זה משו משפחתי.

פעם אהבתי את תקופת החגים, את כל החגים.

גם היום אני אוהבת אותם..רק בבתים של אחרים... 

לחשוב שרק בגללי מתכנסים כולם סביב השולחן..צבוע. 

שרק בגללי חייבים לקיים הכל כמו שצריך..עוד יותר צבוע.

אני מתגעגעת לימים ההם.. שעוד בת דודה שלי גרה בארץ וכל שבוע היינו מתכנסים כל המשפחה לארוחת שישי. כל אחד עם שלל של חוויות משלו. צוחקים, מדברים ונהנים. פתאום יש צילצול בדלת וקרוב משפחה רחוק בא לבקר. אווירה טובה, אוכל טעים. אני זוכרת את המחשבות שלי-תמיד לאכול לפחות שתי קציצות של גפילטע כי צריך להיות לראש ולא לזנב, לאכול כמה שיותר תפוח בדבש והמון המון המון המון המון המון המון רימונים. תמיד הייתי חושבת לעצמי כמה זרעונים של רימונים הייתי אוכלת וכמה זה ישפיע על השנה החדשה. אך התמימות שהיתה כי כשהייתי קטנה..

גם היום, באופן ילדותי אולי, אני עדיין חושבת על הדברים האלו... עדיין חיה בבועה הקטנה שלי שעדיין יש חג אמיתי..לפחות אצלי. 

כמו בתקופה ההיא שלא היינו מברכים בפסח על החסה וכאלה ואז בערב ערב הייתי מתגנבת למטבח לקוחת חסה, ביצה וכל שאר מצלחת הסדר, הולכת לחדר וקוראת את הברכה-מחשש שאולי חס וחלילה אם אף אחד לא יעשה את זה אז יקרה משו רע-הרגשתי טיפשי אבל בעיקר פחד שההורים שלי יתפסו אותי או משו. 

 

זה..לפחות השתפר משנה שעברה.

אז, חג שמח לכולם:)

ומה אני רוצה לאחל לעצמי לשנה החדשה?

-שכל החגים יתפסו שיפור

-שיבואו מלא אורחים לבקר

-שאני אמשיך להיות אני ואפילו אשתפר (חח)

-שכל הבעיות יפתרו

-שאני אצליח להוציא מעל 90 בכל הבגרויות

-שאני אהיה יותר סבלנית..וואי כמה שאני סבלנית גם ככהXD

-שמה שצריך לקרות-יקרה בצורה הכי טובה שיש..

 

ואיך לי היתה השנה?

חוויתי דברים חדשים, למדתי דברים חדשים, הכרתי אנשים חדשים. 

עליות וירידות בקצב שלא יאמן..אבל זה כל היופי בחיים-אף פעם לא משעמם:)

_____

לא היה לי זמן לעדכן כל כך בימים האחרונים.

אני יותר מידי בלחץ של זמנים כי אין לי עדיין יומן מאורגן ויפה שאני אכתוב בו מה קורה מתי ולמה.. (ואני ממש מחכה ליומן שלי שיגיע!)

ולכן אני בעיקר עסוקה בלחשוב על המתנה של מילה שלוקחת לי את כל המוזה והזמן...

בזמן בית ספר יש לי מלא חשק לכתוב..

אני חושבת שאני אתחיל בפרוייקט חדש שבו אני פשוט אכתוב על דף בבית ספר פוסט..ו..

אסרוק ואעלה..מה אתם חושבים קוראי החביבים שלא אוהבים להגיב? 

אין לי זמן לעדכן בבית..או חשק..

כל היום לחץ לחץ לחץ

שיבוא כבר סוכות!

 

 

לפינת הלא קשור>>>>> כי זה תמיד משמח שמישו סיפר לי שהוא שמע שיש לי בלוג :)

-למיסטר איקס היקר.. אם אתה קורא שורה זאת דע לך שאני שואלת לשלומך ומחכה שתדבר איתי..אם אתה כועס עלי-זה בסדר.. מובן..

-היה היום פיסיקה לראשונה! איזה כיף! המורה נחמד כזה ומסביר את החומר מעולה..הוא משום מה זכר את השם שלי..עם כמה שהשם שלי "מיוחד" בציבור הישראלי..המורה צריך להיות רגיל.. חח..ובואו לא נשכח את מקרה ה"ליאור" *שקט בכיתה* "אה..כאן" *צחוקים צחוקים צחוקים* "האמתי זה הסתדר לי בקריאה..רשום לי שאתה אינו.." XD

-סוציולוגיה מעניינת יותר ויותר משיעור לשיעור..למה אנשים מתלוננים?

-מרלין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

-החתונה..וואי אני צריכה לכתוב בפוסט הבא על החתונה!

-לילה..אוח איזה לילה..לילה אכן לא קל.. לא ישנתי בלילה..יותר מידי מחשבות ודמעות עברו עלי בלילה.. אבל זה יצא ..ולמרות שאני עיפה יום שלם-יש בי הקלה.. 

-החיים זו אירוניה מצחיקה... דברים קורים ביחד או שלא קורים לכוד הא? 

-האחד מספר את האמת של האולי.. את השני אני רואה ברחוב בפוקס, האחד כועס השני שולח הודעה.. החיים צוחקים על חשבוני

"נזכרתי!" גם אני..בך.. המחשבות שעברו לי כשקיבלתי בפתק היום.. על השניה הראשונה זהיתי את הכתב.. וכל שיעור ספרות-זה לא כאב אפילו..זה רק העלה בי זכרונות נעימים..

עד לפעם הבאה

ביי ביי

תשובות לשאלון השבועי

איזה סוג כלב הייתן רוצות להיות?
רואה גרמני

איזה שם הייתן רוצות לקבל?
צ'ארלי

איך הייתן רוצות שהבעלים שלכן יתייחס אליכן?
כאל שווה לו..
ובכבוד


מה הייתן רוצות לאכול? מה היה מאכל הכלבים האהוב עליכן ביותר?
המבורגרים..על האש כזה..
לא אסתפק באוכל של כלבים

במה הייתן רוצות לשחק?
הייתי רואה טלווזייה ומשחקת עם הילדים במה שהם יבחרו..
מצידי אפילו במשחקים דימיוניים

איזה סוג של מיטה הייתן רוצות?
של הבעלים..

איזה קולר הייתן רוצות?
שחור רגיל..

איזה סוג של קערת אוכל הייתן רוצות?
גדולה אדומהD:

שבוע ראשון ללימודים-סיכומון

אוקיי יאוו!

גאדXD

איזה שינוי!

לפני שאני אתחיל בפוסט שלי>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>הניהול בלוג שלי השתנה!

יעני-הדף ניהול השתנה! זה כזה מגניב!XD

זה יותר מקצועי כזה-יאוו איזה מגניבXD

(כן, אני לא מצליחה להתאפק ולכתוב את זה בפינת הלא קשור ששם זה אמור להיות..אז מה?!)

_____

הנה התחילה לה שנת הלימודים החדשה-באופן רשמי.

ות'אמת-התגעגתי לזה כל כך!

פתאום הבנתי כמה חסר לי הריגוש הזה של ציפיה לשיעור מעניין (תודו שיש שיעורים שממש מעניינים) למשל לפני שיעור ראשון בסוציולוגיה ממש חכיתי לזה..ובצדק! זה רק ענה על הציפיות שלי(ועזבו שאני היחידה כניראה בכיתה שיושבת עם עיניים שפתוחות לרווחה ונהנהת מכל רגע) 

גם ממש התגעגעתי להפסקות האלו שאנחנו כולנו מחכים להן כשהשיעור משעמם, להפסקות שעושים שטויות ומדברים ומשתחררים מכל הלחץ..

הפסקות שחצי מהזמן אתה מסכם עם מישהו שהשיעור היה משעמם והמורה שברה את שיא חוסר חוש האופנה ובחצי השני אתה אוכל/מדבר עם חברים/עובר לכיתה אחרת/מתחיל עם מישהו/י /עושה את הכל ביחד..

יש תמיד ריגוש כזה שלמרות שבית ספר זה מקום שרוב הזמן משעמם, דיי נחמד..

אי אפשר להנות מחופש מוחלט אם אתה לא יודע מהו חוסר חופש.. ורק בבית ספר יש את זה!

וחוץ מזה..

תמיד בבית ספר אני מוצאת מיליון ואחת סיבות לעדכן את הבלוג ועל נושאים ממש מעניינים! למשל שיעור סוציולוגיה רציתי לכתוב על תרבויות ובספרות רציתי לכתוב על התוכנית בגרות שהכיתה שלנו תעשה השנה-תוכנית יצרתית בעיניי שאני באמת מאמינה שאני אצליח בה ושלא לדבר על כל הקטע החברתי בבית ספר-אנחנו ממש גן חיות מרתק שהמורים הם המבקרים..

וגם! לכתוב פוסט על סוגי מורים..פשוט מלא מלא מלא מלא מלא מלא רעיונות שמתבזבזים כי עד שאני מגיעה הביתה החשק יורד לי לכתוב-וכאן נכנסים הקוראים ההדוקים של הבלוג..אם אתה או את נהנים לקרא בבלוג שלי..תנו לי מוטיבציית כתיבה! 

אני בדרך כלל לא משקיעה בפוסטים-טעות..

אני לא משקיעה בפוסטים-נקודהXD(זה למה אני בדרך כלל נשמעת יותר כמו.."הוי איזה יום" מאשר לכתוב על משו משמעותי יותר בחיים..כמו פעם!) 

כל מי שקורא בבלוג שלי ומוכן לקחת על עצמו את הנטל מוזמן להגיב ולתת לי מוטיבציית עידכון! הנני זקוקה לכך..(כי משום מה שיעורי בית מדכאים לי אותה...) לא חייבים להיות רשומים לישראבלוג בשביל להגיב! אפשר להגיב באנונימוס..

___

אתמול בערב דיברתי עם סבתא שלי על השומר הצעיר ומתי אני הולכת לשומר הצעיר..

כרגיל השיחה גלשה ל"מה את עושה שם בכלל" ואיך אני יכולה להסביר לה שאני מתחנכנת ומחנכת וגם משפיעה בכל מיני דרכים על מדינתנו? 

אז פשוט ציינתי את העובדה שאנחנו תנועה שמאלנית וככה התחיל וויכוח ביני לבין סבתא שלי מה יותר טוב..

בהיותי אדם שקול וחכם שאכן יודע דברים ולא סתם שופט על פי מה שמראים בחדשות(כןכן..חצי סיפור זה לא כיף) אני גם לא מקבלת שטיפת מוח מהתנועה! לכל מי שתוהה. גם אנחנו יושבים ומדברים על מה עדיף לעשות באיזשהי סיטואציה-וכשזה יותר מידי "שמאלני" לדעתנו אנחנו לא מסכימים.. 

בכל מקרה, ככה התנהלה לה השיחה והסברתי לה שלא כל הערבים הם מחבלים כמו שלא כל הישראלים הם מושלמים..בכל מקרה אולי אני אצליח להפוך אותה ליותר..שוחרת שלום.. זה יותר קל לעשות את זה עם אנשים שחוו על עצמם מה זה גזענות וכשמספרים להם שיש ערבים שלא יכולים לקנות בכל מיני חנויות כי הם ערבים-זה מעלה זיכרונות..

בסופו של דבר השיחה הסתיימה ואני הלכתי לעדכן לי בסטטוס בפייסבוק את ההשג המרשים! 

כמובן שצפיתי שכמה ימנים יחליטו להתווכח איתי-לגיטמי..כל אחד ודעתו :) 

זה היה קרב של אחת נגד שניים.. 

לפעמים השניים השתנו אבל זה היה קרב שלי נגד שני ימנים..

שאחד מהם היה ימני סבבה ומגניב-והשני לא..

למה הכוונה?

יש שני סוגים של ימנים שאני מכירה

הנחמדים והמקשיבים ואלו שסתם חשים תצמם ויוצאים מפגרים..ההבדל בינהם שעם הצד הראשון אפשר באמת לדבר ולהתווכח וללמוד ולהסביר..ועם השני זה סתם ריב מי יוצא יותר מגניב(כי הרי מי שינצח בריב הוא זה שינצח בדעות שלו..)

זה שאני שמאלנית זה דבר אחד..אבל זה שאנשים גזענים וחלקם ממש מגעילים זה דבר אחר...לפעמים אני בשוק מה שיהודי יכול להוציא מפיו-בעיקר יהודי חילוני שלמד המון על שואה..

החברה שאנחנו גדלים בה..זה לא לעיניין

אם יש לכם דעה בנושא-שונה משלי..זכותכם אבל-למה להיות מגעיל? למה לשים פס על הדעות של אחרים? עם אנשים כאלו לא בא לי לדבר.. אנשים שלא יודעים להקשיב הם כאלו שיפסידו המון בחיים..

 

חוץ מזה-אני לא אוהבת להגדיר את עצמי כ"ימנית" או "שמאלנית" אני לא קיצונית..אני לא מאה אחוז שום צד.. אני שואפת לצד שמאל אבל יש בי קטעים שאומרים "רגע..לא בכל מחיר..לא לשחרר אסירים עם דם על הידיים" ..

אם אנחנו כן כבר מקטלגים

מי שימני בעייני זה אחד שלא מוכן להחזיר שטחים למשל ומעדיף יותר להלחם-לנצח במלחמה..לעומת שמאלנים שחושבים-לא..אפשר לפתור את זה בשיחות..

אי אפשר להחליט מה באמת נכון-גם אלו צודקים וגם אלו צודקים..

רק דבר אחד אני יודעת..

מי שחושב שניתן להשיג שלום עולמי ואחרית הימים תגיע-ולוותר על המדינה יהיה הפיתרון-בלי להעליב מפגר..

ומי שחושב שכל הערבים הם מחבלים ומגיע להם למות ולא מגיע להם שום דבר אפילו לא מבט לכיוון-מפגר-וגזען!

עם הסוג הראשונות עוד אפשר לחיות ולנסות להכניס בהם קצת הגיון

את הסוג השני אני לא יכולה להיות איתם באותו חדר מרוב שהם יכולים להגיד שטויות..

יש אנשים מגעילים בחיים..אבל נו-אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדהים..

 

לפינת הלא קשור>>>>>כי גם תום אוהב את הפינה הזאת!

-אני הולכת לבד לבית הספר..

-מילה עדיין לא עברה דירה-זה ניהיה מעצבן! היא לא פה יותר מידי זמן

-אתמול באתי לדורית לעזור לה הלוריד סמל בית ספר מחולצה-זה הרגיש לי כמו תוכנית ניסויים בערוץ לוגי..חבל שלא הצלחנו

-התספורת החדשה-אומרים לי שיפה לי..אבל מה-היא כל יום משתנה! כל יום זה ניראה שונה..כל עוד זה ניראה יפה אני לא מתלוננת:) 

-צריך לקנות סםר לספרות

-היומן של השומר הצעיר עדיין לא הגיע! ואין לי מושג מתי הוא יגיע ואני ממש ממש ממש ממש מחכה לזה כבר! 

-עוד מעט אירוע פתיחת שנה-אבל אני לא יכולה לבוא אליו?! אה כן..הבת של בת דודה של סבתא שלי מתחתנת(כן..תקראו שוב..הבת...של בת הדודה של סבתא...אחות של הבן של בת דודה של סבתא שהתחתן לפני שנתיים וחצי )

-אני לא מצליחה למצא הורדה של הארי פוטר 6 המשחק..

-אופניים זה כיף

-כואבת לי הבטן

-יש לי צמיד של השומר הצעיר! צמיד מספר....5? אחרי שאת כל השאר איבדתי בטעות..נקווה שהוא ישאר לי לתמיד!

-המורה לסוציו זוכרת אותי

-מחר יש לי ספורט..רק המחשבה על זה מפחידה אותי! תיקון..רק המחשבה על לרוץ בעיגולים מלחיצה! שונאת לערוץ בעיגולים ועוד יותר שונאת לגלות שאני לא בכושר.. זה לא שקשה לי.. פשוט..שונאת לרוץ בעיגול

-רזיתי..לא?

-אני צריכה להחליט דברים...

-צריך לקרא ספר

-ללמוד למבחן במת'..

-למצא עבודה>>>>אני כבר רוצה לקנות אוטו! ואני לא יכולה להוציא רישיון בלי אוטו אז..אני צריכה עבודה כדי להשיג כסף... רעיונות?

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי

סוף החופש..האחד בספטמבר

אז..נגמר הא..

חוזרים לשגרה, למסגרת.

חופש הוא לא שווה כלום על עוד הוא לא חופש ממשהו. 

רק כשיש מסגרת ומשו שונה בה-אז יש הרגשת סיפוק..מה שהיה אכן נחמד בחודש הראשון של החופש-אבל אז מציתי..

היה חופש, נחמד כזה..וטוב שהיה..

כי די, נמאס.. לקום מאוחר, ללכת לישון מאוחר, להפגש מידי פעם עם חברים..נמאס.

רוצה שיגרה, ללמוד, להנות, לצאת מהבית! 

וסוף סוף זה כן..

אבל..לפני שאני עוברת לסיפור המלא של היום הראשון של בית ספר ואיך היה-אני חייבת לסכם את החופש.

אז..חופש..

חייבת להודות שלא קל..

לחיות במאן משולש אהבה לא ברור עם לא מעט הצעות מפתות כשהדבר היחיד שמעסיק אותי זה איך אני עומדת לעבור הלאה את כל הבלאגן..

חופש שהתחיל בצורה לא קלה-וזה במובן היפה של המילה.. הרבה עצב וקושי-דמעות ומה לא..

הרגשתי לבד, חשתי את זה.. 

הייתי בטוחה שבמשך חופש שלם אני לא אצא מהבית כמעט..אף אחד לא יזמין אותי לשום מקום, אני אהיה לבד..

וזה באמת קרה..טוב, כמעט..

בהתחלה באמת הפסיקו להזמין אותי.. כי ככה זה שמעדיפים אותו ולא אותי..

אבל..חברים.

בודדים ומעטים אבל לפחו חברים נשארו.. אלו שהקשיבו, תמכו וגרמו לי לצאת מהדיכאון..

כמעט כל החופש נפגשתי עם מיסטר איקס-אני מאמינה צריך לתת לו את הקרדיט הכי גדול לעובדה שאני כבר לא עצובה..שאני במקום אחר..

שהגעתי למקום שרציתי להגיע כבר מזמן והוא לצחוק על מה שהיה, להנות מכל רגע ולהפוך את הכל לחיובי יותר..

סגרתי מעגל, השגתי את כל מה שרציתי בחופש הזה..

כשרק למדתי לבגרויות אני זוכרת כמה שזה היה קשה.. לעצור כל חמש דקות בשביל להתאפס על המחשבות שלי שנדדו למקומות אחרים.. זה היה ממש לא קל ללמוד לבד..שלא לדבר על ממש..לכתוב את הבגרות עצמה-זה בכלל היה סיוט..

כל כך פחדתי כל החופש שהציונים שלי יהיו לא משהו-שאני אצתרך לגשת למועד ב'..

למזלי זה לא קרה-עברתי.. לא בהצלחה מדהימה אבל עברתי-הסטוריה 89 ולשון 94..

הפחד מהלימודים שממש היה עלי במשך רוב החופש התחיל להיעלם לאט לאט.. החרדות כבר לא כאלו חזקות ובאות לעיטים נדירות יותר ויותר.. 

חיזקתי קשרים שבעבר היו חלשים יותר.. התקרבתי למי שהרגשתי שאפשר לקרא לו או לה חבר טוב.. נכון שלא בליתי כל כך במסיבות ויצאתי בערבים.. אבל לא הייתי לבד..

ות'אמת.. 

עוד כמה שנים אני אצחק על מה שהלך בחופש הזה..

ניראה לי חוץ מנישואים קיבלתי את כל ההצעות שבחורה יכולה לקבל.. הגעתי למצבים משעשעים למדי עם אנשים שבחיים לא חשבתי שזה יקרה..

מה לא היה עם סיפורי האהבה שהתחוללו לצידי..

ממש.. דמדומים 2 ו3..רק לצערי אני בלה.. 

אהבה בלתי אפשרית.. 

אני עומדת במקום יותר טוב, באמת טוב לי.. 

מה שרציתי לפני חודשיים וחצי סוף סוף התגשם.. (לפחות מה שניסיתי לעשות) 

אני ואסף השלמנו.. אני לא יודעת מה זה אומר לגבינו.. ידידים או לא או סתם חברים לכיתה..

אבל השלמנו וזה מה שחשוב לי כרגע..

החלטתי שהשנה אני פשוט לא אחגוג יום הולדת..זה יהיה יותר קל לכולם..

אני גם הרבה יותר אוהבת את עצמי ומקבלת את עצמי מפעם.. וזה נותן לי יותר ביטחון שבעבר היה חסר לי.. 

צחקתי, שמחתי, חייכתי ונהנתי בחופש..

עשיתי אומגה של שמונה מטר, נסעתי במכוניות מתנגשות, הייתי בים וכמעט טבעתי, יצאתי מההדרכה, תרמתי לקן, נסעתי על אופניים, רזיתי והשמנתי בלי סוף..

אני התחלתי את החופש הזה באותה צורה שגם התחלתי את כיתה י'..

אבל סיימתי את החופש הזה בצורה הכי טובה שיכולתי לקבל.. 

לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי-גאה בכל מעשה שעשיתי..

והנה..שנה חדשה..

סוף סוף הקו שלי התיישר, חזרתי לנורמה שלי,, צוחקת, רצינית ורואה את החיים בצורה הכי חיובית שיש עד כמה שרק אפשר..

ואולי..

אולי בגלל זה היה לי כל כך קשה למצא את ה"מוזה" ולעדכן..

אני כותבת רק כשיש לי חשק לכתוב או שאני לא כותבת בכלל..כי זה צריך לבוא מהלב.

הבלוג הזה..לא משנה כמה מפגרת נשמעתי רוב הזמן (ואני ידועת שנשמעתי ככה המון..אני לא גאה בזה אבל זה אני..) עזר לי לסדר את המחשבות שלי, את הרגשות.. ראיתי בעיניים שלי על פי הבלוג איפה אני באמת..

שאני לא לבד..

זה היה לי חשוב לראות את זה..גם כשאף אחד לא קרא בבלוג..(אבל אנשים כן קרו! מחמם את הלב..) 

את הימים האחרונים של החופש בליתי בשיא הכיף-עד כמה שיכולתי!

נפגשתי עם מיסטר איקס שחזר מאוסטריה ונתן לי שוקולד.. היה כיף כרגילD: 

ויום למחורת-ביום ראשון>>>>>>>>>>דנה באה!

דנה מערד..מה שמצחיק כי מילה לא היתה ברחובות..היה ממש כיף לפגוש אותה! וצחוקים! ובערב הלכתי עם אמא לקניותD: 

ביום שני-יום כיף!

אני דורית ומיסטר איקס הלכנו לפלדי לעשות פיקניק-בשיא החוםXD היה ממש כיף ומצחיק..(חוץ מהחלק של לרדת עלי) עם הבקבוקים וזה..היה כיףXD ואז לפרוש אלי וכשמילה באה אלי אחר כך...היה כיף בקיצורXD

וכך..הגיע לו יום שלישי..

הסתפרתי... לדעתי זה לא משו וקצר מידי..אבל הסתרפתי

ובמשך כל הערב>>>>התחילה כמובן דילמת בית הספר-יש שביתה או שביתה..

לא היתה>>>>היה כיף!

פגשתי את כולם, היה צחוקים בשיעורים..

היה כיף בקיצורXD 

נהנתי..

אני מתחילה את השנה באותה נקודה שגם הפסקתי..

שזה מקום טוב! ויש לי לאן להשתפר..

לקראת השנה שמתחילה לה..

אני מאחלת לעצמי שהיא תעבור בצורה הטובה ביותר שיש, שאני אשתפר בלימודים והציונים שלי יעלו..

שכל הקשור לחברים שלי והסביבה שלי-גם כן ישתפר ויעלה! 

שאני אהנה מכל רגע בחיים.. 

אחרי חודשיים שבהם חייתי בתור "יאנה"

אני מחזירה את "ינה" הישנה והטובה..

הגיע הזמן לחזור למוטב.. 

זה היה כיף להיות יאנה, להיות עם ביטחון עצמי גבוה, להנות שבנים מתחילים איתי..לזרום..להגיע לסיטואציות הזויות..

אבל דיי.. אני כבר בוגרת יותר..

את המשחקים אני אשאיר לימים משעממים..

הגיע הזמן להחזיר את ינה והפעם באמת! 

ובנימה אופטימית זו...אני יודעת שזה לא קל לומר..

היה לי לא קל לכתוב..כי עם המצב רוח נעלמה לי הרי מוזת הכתיבה.. אני חושבת שזה סימן שהצלחתי לעבור קדימה, להתאזן ולחזור למה שהיה..

אני לא יודעת מתי פעם הבאה אני אעדכן..

אולי זה מחר, אולי עוד חודש ואולי עוד חצי שנה..

כשאני ארגיש מוכנה לעדכן..אני אעדכן.. 

עד לפעם הבאה..

ביי ביי