תקופת החגים. אוח.
פותחים שולחן, זה רק אנחנו.. אותו אוכל שאני לא באמת אוהבת.
אני לוקחת קצת מכל מה שכן..
"אתם צריכים לשבת סביב השולחן בשביל ינה" אני שומעת את סבתא שלי אומרת לאמא שלי כמה ימים לפני. מה זה בשבילי? ביקשתי טובה? אם ההורים שלי לא רוצים לא צריך..
והם לא רוצים-ורואים את זה.
כל שנה זה אותו הדבר. שלוש שנים שאנחנו מתכנסים סביב אותו שולחן וכל אחד בראשו מעדיף להיות במקום אחר. כל פעם מחדש כשסבתא מודיעה שמתחילים את האוכל עם תפוח בדבש ישר עובר אצל כולם בראש "שובם" מגלגלים עיניים ולוקחים כי "חייבים" . אחר כך כמובן האוכל עצמו. כל אחד מסתכל בצלחת של השני מחפש כמה הוא אוכל. אם רק תתנהל שיחה סביב השולחן היא אף פעם לא תיהיה מעניינת מספיק כדי שתמשיך או טובה מספיק בשביל שתגמר בצורה יפה. אז מעדיפים לשתוק. ושותקים..ועל מה חושבים?
על זה שהגיע עוד חג שכולם רחוקים זה מזה..
חג זה משו משפחתי.
פעם אהבתי את תקופת החגים, את כל החגים.
גם היום אני אוהבת אותם..רק בבתים של אחרים...
לחשוב שרק בגללי מתכנסים כולם סביב השולחן..צבוע.
שרק בגללי חייבים לקיים הכל כמו שצריך..עוד יותר צבוע.
אני מתגעגעת לימים ההם.. שעוד בת דודה שלי גרה בארץ וכל שבוע היינו מתכנסים כל המשפחה לארוחת שישי. כל אחד עם שלל של חוויות משלו. צוחקים, מדברים ונהנים. פתאום יש צילצול בדלת וקרוב משפחה רחוק בא לבקר. אווירה טובה, אוכל טעים. אני זוכרת את המחשבות שלי-תמיד לאכול לפחות שתי קציצות של גפילטע כי צריך להיות לראש ולא לזנב, לאכול כמה שיותר תפוח בדבש והמון המון המון המון המון המון המון רימונים. תמיד הייתי חושבת לעצמי כמה זרעונים של רימונים הייתי אוכלת וכמה זה ישפיע על השנה החדשה. אך התמימות שהיתה כי כשהייתי קטנה..
גם היום, באופן ילדותי אולי, אני עדיין חושבת על הדברים האלו... עדיין חיה בבועה הקטנה שלי שעדיין יש חג אמיתי..לפחות אצלי.
כמו בתקופה ההיא שלא היינו מברכים בפסח על החסה וכאלה ואז בערב ערב הייתי מתגנבת למטבח לקוחת חסה, ביצה וכל שאר מצלחת הסדר, הולכת לחדר וקוראת את הברכה-מחשש שאולי חס וחלילה אם אף אחד לא יעשה את זה אז יקרה משו רע-הרגשתי טיפשי אבל בעיקר פחד שההורים שלי יתפסו אותי או משו.
זה..לפחות השתפר משנה שעברה.
אז, חג שמח לכולם:)
ומה אני רוצה לאחל לעצמי לשנה החדשה?
-שכל החגים יתפסו שיפור
-שיבואו מלא אורחים לבקר
-שאני אמשיך להיות אני ואפילו אשתפר (חח)
-שכל הבעיות יפתרו
-שאני אצליח להוציא מעל 90 בכל הבגרויות
-שאני אהיה יותר סבלנית..וואי כמה שאני סבלנית גם ככהXD
-שמה שצריך לקרות-יקרה בצורה הכי טובה שיש..
ואיך לי היתה השנה?
חוויתי דברים חדשים, למדתי דברים חדשים, הכרתי אנשים חדשים.
עליות וירידות בקצב שלא יאמן..אבל זה כל היופי בחיים-אף פעם לא משעמם:)
_____
לא היה לי זמן לעדכן כל כך בימים האחרונים.
אני יותר מידי בלחץ של זמנים כי אין לי עדיין יומן מאורגן ויפה שאני אכתוב בו מה קורה מתי ולמה.. (ואני ממש מחכה ליומן שלי שיגיע!)
ולכן אני בעיקר עסוקה בלחשוב על המתנה של מילה שלוקחת לי את כל המוזה והזמן...
בזמן בית ספר יש לי מלא חשק לכתוב..
אני חושבת שאני אתחיל בפרוייקט חדש שבו אני פשוט אכתוב על דף בבית ספר פוסט..ו..
אסרוק ואעלה..מה אתם חושבים קוראי החביבים שלא אוהבים להגיב?
אין לי זמן לעדכן בבית..או חשק..
כל היום לחץ לחץ לחץ
שיבוא כבר סוכות!
לפינת הלא קשור>>>>> כי זה תמיד משמח שמישו סיפר לי שהוא שמע שיש לי בלוג :)
-למיסטר איקס היקר.. אם אתה קורא שורה זאת דע לך שאני שואלת לשלומך ומחכה שתדבר איתי..אם אתה כועס עלי-זה בסדר.. מובן..
-היה היום פיסיקה לראשונה! איזה כיף! המורה נחמד כזה ומסביר את החומר מעולה..הוא משום מה זכר את השם שלי..עם כמה שהשם שלי "מיוחד" בציבור הישראלי..המורה צריך להיות רגיל.. חח..ובואו לא נשכח את מקרה ה"ליאור" *שקט בכיתה* "אה..כאן" *צחוקים צחוקים צחוקים* "האמתי זה הסתדר לי בקריאה..רשום לי שאתה אינו.." XD
-סוציולוגיה מעניינת יותר ויותר משיעור לשיעור..למה אנשים מתלוננים?
-מרלין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-החתונה..וואי אני צריכה לכתוב בפוסט הבא על החתונה!
-לילה..אוח איזה לילה..לילה אכן לא קל.. לא ישנתי בלילה..יותר מידי מחשבות ודמעות עברו עלי בלילה.. אבל זה יצא ..ולמרות שאני עיפה יום שלם-יש בי הקלה..
-החיים זו אירוניה מצחיקה... דברים קורים ביחד או שלא קורים לכוד הא?
-האחד מספר את האמת של האולי.. את השני אני רואה ברחוב בפוקס, האחד כועס השני שולח הודעה.. החיים צוחקים על חשבוני
"נזכרתי!" גם אני..בך.. המחשבות שעברו לי כשקיבלתי בפתק היום.. על השניה הראשונה זהיתי את הכתב.. וכל שיעור ספרות-זה לא כאב אפילו..זה רק העלה בי זכרונות נעימים..
עד לפעם הבאה
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה