תקווה-לאבד...ובעצם-לא!

אני לא מאבדת תקווה.

תקווה, היא הדבר המופלא הזה שבזכותו יש לנו רגעי אושר חזקים.

אין רגע שמח יותר מלדעת, שיש לך תוכנית בראש שתתבצע רק על תנאי אחד, ויש לך תקווה קלה שזה יקרה ובסף זה קורה..

אין שום מעשה שאנו עושים שאפילו תקווה קטנה מאוד לא משתתפת בו, זה פשוט דבר אנושי ומופלא.

בזכות התקווה הזאת, אנשים ממשיכים להלחם, ומי שממשיך מגיע למטרה..

הבעיה בתקווה הזאת, שלפעמים הזמן הוא ארוך והתקווה קטנה...

אני כמעט בטוחה במאה אחוז שהתקווה היא כמו פנס קטן במנהרה חשוכה שעוזר לך ללכת קדימה..

כשהסוללות מלאות, הפנס עובד חזק ורואים יותר דברים ויותר מתקדמים, אבל אם המערה ארוכה, הסוללות נחלשות ולא תמיד יש גיבוי...

משום מה,יש ליה רגשה שדיברתי על זה עם מישהו, על הפנסים והמנהרות...זו היתה שיחה מרתקת...

 

אם יש משהו שאני לא יכולה לסבול, זה אנשי ה"דווקא" אלה שיש להם תקווה, אבל הם מפגינין חוסר תקווה ועושים דווקא כזה, לפעמים לא באמת עושים דווקא, אבל עצם המחשבה זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה..

אנשים שלא יודעים להאמין, אנשים שמאבדים הרבה..אני לא אוהבת אנשים כאלו, הם יכולים לעצבן אותי..

 

אם יש אנשים שאני יכולה להעריץ, זה אלו שלא מאבדים תקווה וממשיכים, אלו הם שיזכו לחיים שמחים...

 

התקווה היא המפתח להצלחה, אבל הסבלנות היא זו שמסובבת אותה בדלת...

 

___

בהתחלה, לא היה לי ממש חשק לכתוב, לייתר דיוק לא היה לי על מה...

ואז כשהיה לי, לא רציתי, וכשרציתי הייתי עצלנית..

אבל משום מה, כשעברתי על הסטיסטיקה...ראיתי את הכניסות, וזה דיי...הפתיע אותי שמידי יום נכנסים אנשים גם כשאין פוסט חדש...למשל היום, עד כה נכנסו 17 אנשים....יחסית לבלוג זה המון...

והאמתי, אני לא באמת מבינה למה...

לא באמת מוצאת פה משהו מאוד מיוחד..

כן הוא מעניין, ומידי פעם אפשר למצא פה ושם הברקה אבל, מידי פעם....

 

 

היום הזה, היה יום ממש מוזר..

עברו עלי המון מחשבות ומסקנות..

התחלתי לקרא את הספר דימדומים, והאמת מוזר לי לקרא ספר שכבר ראיתי את הסרט...אבל כמו עם הארי פוטר, אני לא אשתעמם כל כך...

הספר יפה בינתיים, טיפטיפה משעמם אבל זה כי זו רק ההתחלה..

(מחשבה שעוברת בראשי כרגע זה שמי שקורא את זה בטח חושב שאני א.מושפעת ב.אוהבת ערפדים.....שיחשבו)

היה גם שמו"ץ היה נחמד...זה הזכיר לי את הסמינר בעירונוער....זה היה ראבל הרבה יותר קל כי היינו קמצ יחסית אבל מצחיק, עם כל היצורים..

ובערב, בדרכי חזרה קפצתי רגע לדורית..

וואי הדירה ההיא ממש ענקית, עכשיו אני מבינה למה היא כמעט הלכה לאיבוד... אבל הגג שווה...

כמובן שאחרי זה הלכנו לשני אבל גם אצלה היה נחמד...

ממש יום "נחמד"?

כן...ממש...

 

אני לא אוהבת שמזכירים לי דברים מהעבר, במיוחד כאלו שמכאיבים..כי מה שהיה היה...ומי שמזכיר לי את מה שהיה כניראה לא סומך עלי מספיק...

לפינת הלא קשור>>>>>לבכות זה משחרר....

-אני לא בכיינית..

-אייסי טוואר זה ממכר...

-ניראה לי אני קובעת לעצמי חוקים...לא להיות על המחשב עד השעה שמונה בערב במשך כל הקיץ...אלא אם זה מקרה חריג...

-ילדת פרא, סרט טוב...

-אל תשוו את עצמכם לאחרים אם ברצונכם לדעת מה הם חושבים

-שופטים אותי מהר מידי לדעתי...ומי שמכיר אותי יודע...

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי