אני לא יודעת מה לעשות.

מצד אחד, אני אמורה הכי לעזור והכי לעודד כי זה זמן קשה ולצערי ולצער כולם זה ייקח המון זמן עד שהמצב יסתדר.. אבל אני לא יודעת מה לעשות במצבים כאלו, לא קרה לי דבר כזה, אפילו אני לא יודעת איך להתמודד.. והמשימה הזאת, שלדעתי היא מוטלת עלי עצם זה שהוא חברי הטוב ביותר..אבל קודם כל כי אני רוצה, היא כל כך קשה... מה להגיד? איך? לדבר על זה או לנסות לדבר על משהו אחר שלא יחשוב על זה? איך להראות לו שהמצב ישתפר ולא הכל רע? להביא לו לפחות נחמה אחת?

ומצד שני..

אין באמת צד שני, יש רק אגואיסטיות טהורה של עצמי, שקיימת רק כדי להרוס לי..

אז נכון רבנו, ונכון זה מכאיב לי ממש...ונכון זה לא זמן טוב בשבילו לריב...אבל... זו תקופה כזאת שאני מרגישה הכי לבד ואני ממש מתקשה כשרבים איתי..

אני כל כך עקשנית שזה מעצבן אפילו אותי, וכל כך מעצבנת והכל...ובכל זאת אני מרגישה לפעמים שיש מקום בו אני צודקת, שיש לי את הזכות לעשות זאת..אבל איזו זכות זאת אם היא פוגעת במישהו אחר?

ממש כמו אש ומים... זה או הסבל שלי או הסבל שלהם..

מובן שעל פי ההיגיון עדיף את הסבל שלי, כי הוא יעבור אם אני ממש ארגע... אבל הבלון שלי מתמלא מהר ואני לא בטוחה עד לאיזה גודל אבל זה מרגיש ממש גדול..

ואם הבלון ממש גדול זה מסוכן...

אפילו עכשיו יש לי הרגשה שמדובר לא בבלון אלא בכדור פורח, שיש לו דליפה קטנטנה למעלה שגורמת לו בינתיים להסתובב ולעשות בעיות....

אין סיכוי שהאוויר ייצא בלי שום פגע...הבלון יתפוצץ, ואז יהיה טוב..

כמו שאומרים, אם עכשיו רע, אז המצב רק יחמיר עד שהוא יהפוך לטוב..

אני מתארת לעצמי, שכמו תמיד אני אבחר באפשרות של סבל עצמי...

זה יהיה לא חכם ללכת על האפשרות השנייה..מלבד ההרגשה העצמית שלי אני אאבד הכל...וזה יהיה יותר כואב..

אין לי עזרה, אין לי תמיכה...

אין מי שיבין, מי שיקשיב...מי שלא יתייחס בזילזול לנאמר, ומי שנמצא באותה בעיה שזה לא יהיה רק חד כיווני...

______

 

עוד יום..יומיים...הכל אותו דבר..

עד לפעם הבאה

ביי ביי