משהו מרגיש לי לא נכון.
אני לא יודעת אם זה פשוט בגלל שאני חוששת או שמא התחושת בטן שלי צודקת.
יצא לי להכיר את שני העלמים מהפוסט הקודם(אלו מהאפליקציה).
האחד, אכן חביב ומקסים. עולמו עשיר והוא נפלא וחמוד. אומנם לא היתה רגע דל בשיחה אבל.. לא חשבתי שזה יעבוד. הוא מאוד שונה ממה שאני מחפשת בבן זוג ולכן החלטתי לוותר על כך(ויש לו קול חמוד יותר מלי, ואין סיכוי שאני אהיה בזוגיות עם מישהו שחמוד יותר ממני. זה לא עובד ככה.אה והוא אוהב ממש דשא(אני מקווה שאני אזכור את הרפרנס הזה).
אם כבר חמוד, כשסיפרתי את זה לחברים שלי, זה גרם לי לשים לב שאנשים שונים לא זוכים להכיר את כולי.
כשצד אחד פשוט צחק ממש על כמה אני ילדה חמודה וכמה זה אופייני לי להיות מאויימת בחמידות של בן הזוג, והצד השני הופתע שבכלל יש לי צד חמוד. את חמודה? יש לך קול חמוד? מה?
והאחד ניסה להסביר לשניה ואני הרגשתי איך שני עולמות בחיי נמצאים במרחק דיי גדול האחד מהשני. או שאולי.. יש עולמות שאני מרגישה בהם קצת יותר בנוח להיות פגיעה? או חמודה?
ובכל מקרה, עם הוויתור על המר בחור הראשון, נכנס לתמונה מר בחור השני.
שדעותי לגביו שנויות במחלוקת.
מצד אחד, על הנייר, יש בו כל כך הרבה דברים שאני מחפשת. ובלי קשר הוא הגבר הנורמאלי הראשון שאני מכירה מזה הרבה מאוד זמן.
הוא אפילו התקשר אלי לפני הדייט הראשון, ומי שמכיר אותי יודע כמה זה חשוב!(איך אפשר ללכת להכיר מישהו מהאינטרנט בלי לשמוע אפילו פעם אחת את הקול שלו או לנהל שיחה נורמאלית? כלומר, ברור שאפשר אבל רושם חזק יותר אפשר לקבל מהשיחה עצמה).
השיחות שלנו באמת זורמות(אולי זו אני? אולי אני פשוט מלאה בקסם אישי?), כמעט ולא מרגישה שתיקות מביכות אם בכלל יש כאלו.
ומצד שני, משהו מרגיש לי..חסר? אני לא חושבת שהוא באמת מעוניין בי.
אני לא יכולה בכלל לאמר בפה מלא שאני מעוניינת. האמת, שלכל דייט עד עכשיו אני מגיעה במחשבה שזהו, זה הדייט האחרון, והוא מצליח לשנות את דעתי ולהפתיע מספיק כדי שאתן לזה עוד הזדמנות.
הספקות שלי מגיעים כי אני לא מרגישה שום אקט חיזור/עיניין/פלפל? כלומר, חסר לי המעבר הזה בין בילוי חברי למשהו מעבר. ואני דואגת כי אם אין את זה, אני לא רואה את עצמי מצליחה לפתח רגש. כי בסופו של דבר, לא משנה כמה מדהים הוא יהיה, אם אין רגש ותשוקה זה לא שווה את זה.
בפגישה האחרונה הוא נישק אותי(סוף סוף. אחרי שבפגישה השניה חשבתי שהוא הולך לעשות את זה וכנראה דיי הרסתי את זה בעצמי). וזה היה מקסים להפליא. ועם זאת הרגשתי עדיין קצת מרוחקת. אני מרגישה שאני צריכה קצת "דחיפה" קטנה, קצת יותר מגע ולהרגיש שהוא באמת מעוניין. חסרות לי הודעות שאני אחסיר פעימה מהן, כאלו שאחייך לעצמי חיוך מטופש שאשתדל להסתיר מהסביבה. חסר לי הסומק לחיים לאיזו הודעה מרמזת ואולי שובבה? חסר לי להרגיש שאני בכלל מעניינת? שמעוניינים לגעת בי? ולא רק במובן ה"תשוקתי" אלא גם סתם מגע. יד מלטפת?וחיבוק.
זה מצחיק איך הוא הצליח לעבור בין כל השלבים עד כה. אני באתי מעט טעונה מאקסטרה מחשבה על כך שודאי לא יביא מחצלת ובטח לא משהו לנשנש. וכל כך התלבטתי אם להביא משהו בעצמי ולשים אותו במצב לא נעים או לא להביא ואז להתבאס על ישיבה בחול. בסוף לא הבאתי. והוא הביא. מבלי שאומר דבר(כבר חשבתי שהוא מצוטט לי לשיחות עם חבריי). הוא אפילו הביא שתי בננות ועגבניות. שזו בחירה מאוד מעניינת אבל לאור העובדה שלא ציפיתי לכלום זה מרשים.
אולי..מה שחסר לי זה העומק? שיחות כבדות? אישיות?
דבר אחד אני בטוחה. אם עד עכשיו לא באתי בשום התרגשות וציפיה ובעיקר משועממת ומצפה שהבחור יצליח לעורר אותי, זו פעם ראשונה שאני כבר מחכה בקוצר רוח להערב.
והחשש?
החשש שאולי כל מה שציינתי חסר זה כי הוא פשוט לא מעוניין. אולי גם הוא מתלבט כמוני ומשהו שם עוצר אותו. ודאי שהוא ואני, איננו מושלמים ולכל אחד בעייני האחר יש חסרונות. אני חושבת שאני מרגישה את החוסר ביטחון הזה בגלל הילד. שהתנהג בצורה דומה ובסוף הבריז לגמרי. ואומנם הרגשות הם אינם אותם רגשות והמצב הוא אחר, אך עלה בי פתאום החשש שהזר זה יפגע בי בטעות. שאמצא את עצמי נסחפת אחרי המחשבות של עצמי כשהמציאות יבשה ודלה.
ובכל מקרה אני עדיין לא בטוחה אם אנחנו שילוב טוב. או אם הוא יעשה אותי מאושרת. כמה חברתי הוא? כמה מנהיג אותו? האם מעדיף להיות לבד או בחברת אנשים?האם הוא מסמר הערב או פרח קיר?
ובנושא אחר, מר מאהב. מר מאהב ואני סיכמנו שזהו, אי אפשר להמשיך בצורה הזאת יותר והגיע הזמן להתקדם, להפוך אותו ממר מאהב למר ידיד. (אני אמשיך אבל לקרוא לו מר מאהב). אומנם היתה לנו שיחה דיי טעונה אבל הדברים התקבלו בהבנה. אני אשקר אם אומר שאני קצת חוששת אם החלטתי נכון. אומנם אני מרגישה מאוד שלמה עם ההחלטה לשים לזה סוף והגיע הזמן שאחפש בחור רציני, ועדיין...
ובלי קשר, מר מאהב אמור לעבור ניתוח. אני משתדלת לא להראות לו את זה ולשדר עסקים כרגיל אבל אני בהחלט מודאגת וחוששת. זה ניתוח לא פשוט עם זמן החלמה מאוד ארוך. הוא יצטרך הרבה מאוד אנרגיה חיובית סביבו כדי לעבור את הימים הארוכים. אני באמת לוקחת ברצינות את זה, והוא חשוב לי. אני תוהה איך אני אוכל לעזור לו לאור העבודה שזה מתוכנן לתקופת סוף הסמסטר/מבחנים. הוא עזר לי הרבה, וזה המעט שאני אוכל לעשות בשבילו.
אני מקווה שמי שלא יהיה לצידי בעתיד, יקבל את הקשר הזה בהבנה. ואולי, אם יתמזל מזלי, הבן זוג העתידי שלי, יהיה אשר יהיה, ומר מאהב, יתידדו מספיק כדי שיוכלו לשבת יחדיו לשיחה טובה.
אני לא יודעת אם זה פשוט בגלל שאני חוששת או שמא התחושת בטן שלי צודקת.
יצא לי להכיר את שני העלמים מהפוסט הקודם(אלו מהאפליקציה).
האחד, אכן חביב ומקסים. עולמו עשיר והוא נפלא וחמוד. אומנם לא היתה רגע דל בשיחה אבל.. לא חשבתי שזה יעבוד. הוא מאוד שונה ממה שאני מחפשת בבן זוג ולכן החלטתי לוותר על כך(ויש לו קול חמוד יותר מלי, ואין סיכוי שאני אהיה בזוגיות עם מישהו שחמוד יותר ממני. זה לא עובד ככה.אה והוא אוהב ממש דשא(אני מקווה שאני אזכור את הרפרנס הזה).
אם כבר חמוד, כשסיפרתי את זה לחברים שלי, זה גרם לי לשים לב שאנשים שונים לא זוכים להכיר את כולי.
כשצד אחד פשוט צחק ממש על כמה אני ילדה חמודה וכמה זה אופייני לי להיות מאויימת בחמידות של בן הזוג, והצד השני הופתע שבכלל יש לי צד חמוד. את חמודה? יש לך קול חמוד? מה?
והאחד ניסה להסביר לשניה ואני הרגשתי איך שני עולמות בחיי נמצאים במרחק דיי גדול האחד מהשני. או שאולי.. יש עולמות שאני מרגישה בהם קצת יותר בנוח להיות פגיעה? או חמודה?
ובכל מקרה, עם הוויתור על המר בחור הראשון, נכנס לתמונה מר בחור השני.
שדעותי לגביו שנויות במחלוקת.
מצד אחד, על הנייר, יש בו כל כך הרבה דברים שאני מחפשת. ובלי קשר הוא הגבר הנורמאלי הראשון שאני מכירה מזה הרבה מאוד זמן.
הוא אפילו התקשר אלי לפני הדייט הראשון, ומי שמכיר אותי יודע כמה זה חשוב!(איך אפשר ללכת להכיר מישהו מהאינטרנט בלי לשמוע אפילו פעם אחת את הקול שלו או לנהל שיחה נורמאלית? כלומר, ברור שאפשר אבל רושם חזק יותר אפשר לקבל מהשיחה עצמה).
השיחות שלנו באמת זורמות(אולי זו אני? אולי אני פשוט מלאה בקסם אישי?), כמעט ולא מרגישה שתיקות מביכות אם בכלל יש כאלו.
ומצד שני, משהו מרגיש לי..חסר? אני לא חושבת שהוא באמת מעוניין בי.
אני לא יכולה בכלל לאמר בפה מלא שאני מעוניינת. האמת, שלכל דייט עד עכשיו אני מגיעה במחשבה שזהו, זה הדייט האחרון, והוא מצליח לשנות את דעתי ולהפתיע מספיק כדי שאתן לזה עוד הזדמנות.
הספקות שלי מגיעים כי אני לא מרגישה שום אקט חיזור/עיניין/פלפל? כלומר, חסר לי המעבר הזה בין בילוי חברי למשהו מעבר. ואני דואגת כי אם אין את זה, אני לא רואה את עצמי מצליחה לפתח רגש. כי בסופו של דבר, לא משנה כמה מדהים הוא יהיה, אם אין רגש ותשוקה זה לא שווה את זה.
בפגישה האחרונה הוא נישק אותי(סוף סוף. אחרי שבפגישה השניה חשבתי שהוא הולך לעשות את זה וכנראה דיי הרסתי את זה בעצמי). וזה היה מקסים להפליא. ועם זאת הרגשתי עדיין קצת מרוחקת. אני מרגישה שאני צריכה קצת "דחיפה" קטנה, קצת יותר מגע ולהרגיש שהוא באמת מעוניין. חסרות לי הודעות שאני אחסיר פעימה מהן, כאלו שאחייך לעצמי חיוך מטופש שאשתדל להסתיר מהסביבה. חסר לי הסומק לחיים לאיזו הודעה מרמזת ואולי שובבה? חסר לי להרגיש שאני בכלל מעניינת? שמעוניינים לגעת בי? ולא רק במובן ה"תשוקתי" אלא גם סתם מגע. יד מלטפת?וחיבוק.
זה מצחיק איך הוא הצליח לעבור בין כל השלבים עד כה. אני באתי מעט טעונה מאקסטרה מחשבה על כך שודאי לא יביא מחצלת ובטח לא משהו לנשנש. וכל כך התלבטתי אם להביא משהו בעצמי ולשים אותו במצב לא נעים או לא להביא ואז להתבאס על ישיבה בחול. בסוף לא הבאתי. והוא הביא. מבלי שאומר דבר(כבר חשבתי שהוא מצוטט לי לשיחות עם חבריי). הוא אפילו הביא שתי בננות ועגבניות. שזו בחירה מאוד מעניינת אבל לאור העובדה שלא ציפיתי לכלום זה מרשים.
אולי..מה שחסר לי זה העומק? שיחות כבדות? אישיות?
דבר אחד אני בטוחה. אם עד עכשיו לא באתי בשום התרגשות וציפיה ובעיקר משועממת ומצפה שהבחור יצליח לעורר אותי, זו פעם ראשונה שאני כבר מחכה בקוצר רוח להערב.
והחשש?
החשש שאולי כל מה שציינתי חסר זה כי הוא פשוט לא מעוניין. אולי גם הוא מתלבט כמוני ומשהו שם עוצר אותו. ודאי שהוא ואני, איננו מושלמים ולכל אחד בעייני האחר יש חסרונות. אני חושבת שאני מרגישה את החוסר ביטחון הזה בגלל הילד. שהתנהג בצורה דומה ובסוף הבריז לגמרי. ואומנם הרגשות הם אינם אותם רגשות והמצב הוא אחר, אך עלה בי פתאום החשש שהזר זה יפגע בי בטעות. שאמצא את עצמי נסחפת אחרי המחשבות של עצמי כשהמציאות יבשה ודלה.
ובכל מקרה אני עדיין לא בטוחה אם אנחנו שילוב טוב. או אם הוא יעשה אותי מאושרת. כמה חברתי הוא? כמה מנהיג אותו? האם מעדיף להיות לבד או בחברת אנשים?האם הוא מסמר הערב או פרח קיר?
ובנושא אחר, מר מאהב. מר מאהב ואני סיכמנו שזהו, אי אפשר להמשיך בצורה הזאת יותר והגיע הזמן להתקדם, להפוך אותו ממר מאהב למר ידיד. (אני אמשיך אבל לקרוא לו מר מאהב). אומנם היתה לנו שיחה דיי טעונה אבל הדברים התקבלו בהבנה. אני אשקר אם אומר שאני קצת חוששת אם החלטתי נכון. אומנם אני מרגישה מאוד שלמה עם ההחלטה לשים לזה סוף והגיע הזמן שאחפש בחור רציני, ועדיין...
ובלי קשר, מר מאהב אמור לעבור ניתוח. אני משתדלת לא להראות לו את זה ולשדר עסקים כרגיל אבל אני בהחלט מודאגת וחוששת. זה ניתוח לא פשוט עם זמן החלמה מאוד ארוך. הוא יצטרך הרבה מאוד אנרגיה חיובית סביבו כדי לעבור את הימים הארוכים. אני באמת לוקחת ברצינות את זה, והוא חשוב לי. אני תוהה איך אני אוכל לעזור לו לאור העבודה שזה מתוכנן לתקופת סוף הסמסטר/מבחנים. הוא עזר לי הרבה, וזה המעט שאני אוכל לעשות בשבילו.
אני מקווה שמי שלא יהיה לצידי בעתיד, יקבל את הקשר הזה בהבנה. ואולי, אם יתמזל מזלי, הבן זוג העתידי שלי, יהיה אשר יהיה, ומר מאהב, יתידדו מספיק כדי שיוכלו לשבת יחדיו לשיחה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה