יום ועוד יום...פאק! זה עוד שניה פה

אוי זה כאב לי איפשהו..

צפיתי שיהיה משו..אבל..אוץ' 

לא צפיתי לזה..אני אפילו לא יודעת למה זה כאב.. כי צדקתי? כי החששות שלי היו נכונות? הרי זה היה ברור שזה נכון..זה היה ברור שאנשים מתנהגים בצביעות כלפיי..זה ברור מי באמת חבר אמיתי ומי חבר של חבר.. 

אז למה דווקא עכשיו נהרס לי הביטחון העצמי שהשגתי? 

אה נכון.. כי את משקה את העציצים ביותר מידי מים.. מי חשב שעציץ יכול להיות אחד האנשים שהצליחו להפוך את החופש הזה למעניין וכפי..וחודש לפני הכל אני מצליחה להרוס זאת במו ידיי..וכשאני מנסה לתקן וכמעט מצליחה אני עושה עוד טעות-מתוך הרגל? אני צריכה להפסיק..

איבדתי את הביטחון ואת הזמן..

השומר הצעיר שהווה בשבילי כמקום מרכזי בחיי החברה שלי עומד להסתיים ואני אהיה לבד.. 

אני עם הלימודים-וואי זה מדכא מאוד שאני צריכה להתחיל ללמוד..רק המחשבה על זה גורמת לי להיות ממש עצובה..אני מפחדת שאני לא אצליח..כמו שהיה עם הבגרות..

אז אני עדיין מפחדת..וכשהפחד מתגשם זה גם כואב אי שם בפנים..

אני לא עושה דווקא לאף אחד..אני משתדלת באמת..

האנשים שהכי קרובים אלי כבר מצפים ממני לכישלון ו..זה מה שקורה בסופו של דבר.. וזה נורא כי אני לא מסוגלת להצליח כשהצפיות הן נמוכות..

אני מתחילה לחשוב מה יקרה ואיך אני ארגיש כשאני אדע את ה"אמת" לשם שינוי..מה אחר כך? 

אני אהיה עצובה? אני אבכה? או שאני ארגיש הקלה? או אהיה עצובה ליום אחד או אשאר בדיכאון? אני אספר למישו אם אני אהיה עצובה? 

למה שאני אהיה עצובה? 

היה לי רע..סגרתי.. הייתי עצובה וזה טבעי ועבר לי..בצורה הלא הכי נכונה אבל..עבר לי העצב..אז עכשיו הוא יחזור שוב? או שאני סתם נותנת לדימיון שלי לעבוד שעות נוספות וזה בעצם יהיה כמו אז..ביום האחרון-שאני ארגיש טוב..שעשיתי את הדבר הנכון בעצם..שעכשיו הכל יהיה בסדר(רק כמה חבל שטעיתי..) 

אני מקווה שהאופציה האחרונה תיהיה נכונה..שאני אהיה שמחה ולא עצובה..שאני אדע שזה מה שנכון והכי טוב בשבילי..

אוחח למה אני נותנת לעצמי להמשיך לחשוב על..חלומות שיכולים להתגשם..הרי..כל יום שעובר אני ממשיכה לקבל רמזים קטנים שסותרים זה את זה.. אז זה כן..או לא..? או שהוא סתם עבר הלאה ..? או שהוא שונא אותי..? ולמה שהוא ישנא אותי.. הרי-זה לא אשמתי.. הוא הביא את זה על עצמו בסופו של דבר-ואנשים אמרו לו את זה.. והיה כבר מאוחר מידי.. ולי זה כאב..אני עדיין זוכרת את הכאב ההוא בבירור.. משו בלתי נסבל.

אז סגרתי..למה שאני אמשיך לסבול? למה ששניינו נמשיך...? נכון שהרגעים הטובים שהיו היו מאוד מנחמים ונעימים..אבל הם היו כל כך קצת..

להבדיל מהרגעים שלי עם העציצים-שבשיא הכנות -אם לא היו כל הדברים האלו על הראש שלי..הייתי נהנת מכל רגע.. 

זה לא מגיע לי..זה לא מגיע לי בכלל..

אז גם אני טועה-נכון..אבל זה לא הוגן .. 

ואני יודעת שאני אכעס אם הוא יאשים אותי במה שקרה..אני יודעת שאני אכעס אם הוא יחשוב שלדעתי לו ממש קל  (אני באמת שלא חושבת ככה..) אני יודעת שאני אפגע אם לא יהיה לו מה להגיד לי והוא לא ינסה להגיד את זה מעצמו..

כי בסופו של דבר..אין לי מה להגיד לו..הוא יודע כל מה שהוא צריך לדעת..

הוא זה שאמר שהבטיח את ה"תשובה"..האמתי אני גם לא מבינה מה היא אמורה להיות בדיוק..מה זה "לבד או ביחד" מה זה? לבד=ידידים..או לבד=ללא קשר? 

אני לא רוצה ללא קשר..

זה ידפוק אותי במלא מצבים שיבואו בעתיד..שלא לדבר על זה שזה ממש חבל לאבד ידיד.. 

וביחד? מה זה ביחד? הרי..אם זה כן להמשיך להיות בקשר אז הכל טוב..אבל אם זה לחזור? הרי ...פה לא מסתיימת העבודה..

צריך לתקן את מה שהיה..

והכל יתחיל מההתחלה..

כי אפשר להמשיך מאותה נקודה שזה הסתיים..

אני רוצה שניהיה ידידים.. זה יהיה יותר קל..יותר נכון..

הרי..אם הוא עבר הלאה סימן שצדקתי..

זה היה הדבר הנכון לעשות..

אני לא מתחרטת על מה שעשיתי..אני מתחרטת על איך שעשיתי..

אם הייתי עושה את זה שונה..אולי לא הייתי כאן כותבת.. אם הייתי בכלל עושה את זה..

הכל מסובך

וניהיה מפחיד קצת..

ומה יקרה אם הוא שכח ממני..? או שהוא עדיין לא החליט? מה אני עושה אם הוא עדיין לא החליט? מה החברים חושבים על זה..? ומה אני אעשה אם הוא החליט אבל ייקח לו למעלה משבוע להגיד לי את זה..

אני לא מתכוונת הרי..לדבר איתו ראשונה.. אני לא נזקקת לתשובה..שתיקתו מוכיחה לי שאין טעם להמשיך לחלום בהקיץ.. אך במידה וכן יש לו..אז..זה בא כבר מרצונו לספר לי..אני רוצה תשובה..אבל לא זכור לי שביקשתי..נכון? 

אז... אני אחכה..אני אחכה שהוא יצור קשר אם הוא ירצה בכלל..

זיכרון נחמד-הפעם שהוא סיפר לי שהוא היה ממש מבואס כשלא הזמנתי אותו אלי הביתה לעשות את העבודה בספרות..ולי עבר בראש למה הוא לא אומר לי שום דבר בספריה.. זה היה משעשע..

אני רוצה להפוך את העבר לחיובי ואת העתיד למדהים

ואת ההווה..? ההווה חיים כמו שצריך..אין לי זמן להיות עצובה.. אני לא אהיה..אולי לכמה שניות.אבל יעבור לי..כמו שלו עבר..

ועבר לו, נכון? אני צריכה להפסיק לחשוב על חלומות טיפשיים......... שיחזור כבר ויגיד לי..פנים מול פנים.. את האמת.. נמאס לחכות למילה שלו שתעזור לי לעבור הלאה זה מרגיש כל כך טיפשי..

אבל..

אני במתח.. כי אני לא חכמה מספיק כדי להדחיק במאה אחוז את מה שהלב רוצה להרגיש..

__

עוד בוקר של קייצת..

דווקא חשבתי שזה יהיה יום מעצבן..אבל הוא התבהר כ-ממש לא!

רוב צוות טכני לא היה..ועל כן אני הפכתי לצוות טכני ליום אחד!(יששששששששש!!!!!) זה אומר ש....

עשיתי הצגה לחניכים ובשאר הזמן ישבתי בסלון-במזגן..הכנתי כריכים לחניכים וסידרתי קצת..ובואו לא נשכח סתם ישבתי ונהנתי מכל החופש הזה..ואסור היה לי לצאתD: 

כי החניכים היו מאוד מלחיצים והם חיפשו אותי כדי להרוג אותי (הפכתי לערפד היום..והמשימה שלהם היתה לתפוס אותי) 

בהמשך היום גם שיחקנו מחבואים בכללל הקן..ואני הייתי הסופרת..

וואי זה היה ממש קשה!

לא כי זה בקן וחם..ולא כי יש המון חניכים קטנים..

אלא כי אני לא מכירה חצי מהשמות שלהם..וככה מצאתי את עצמי רצה לעבר עמדת הספירה..מנסה לספור אותם ואין לי מושג איך קוראים להם..

גם היה ממש מצחיק כשחניך שלי-התחבא בחוץ..

וכשממצאתי אותו הוא הקדים אותי..וכבר ראיתי בראש את התמונה שלו צוחק עלי..אבל! מסתבר שהוא לא ידע היכן עמדת הספירה..ורץ לצד השני של הקן..בזמן שאני ניצלתי את ההזדמנות לנצח!

(בסוף הפסדתי..כבר שחכתי שיש דבר כזה "אחד שתיים שלוש כווווווווווווולם!" )

כחשזרתי הביתה

עייפה

נרדמתי לכמה שעות נחמדות

שבהן חלמתי שפרצה מלחמה חדשה בלבנון.. שבת דודה שלי חזרה לארץ כי היא מתגייסת למילואים(לצורך העיניין בת דודה שלי בכלל לא התגייסה..OO) ועוד כל מיני דברים מוזרים..

כשהתעוררתי הכנתי פסטה והלכתי לרינה..ללמוד מת'!

בסוף הש.פ.מ. הוא ביום חמישי בערב..

מחר בחמש יש את הרופא שיניים (חצי שעה או קצת יותר..וזהו! זה מאחורי :) 

לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>אני מזיעה בלילות בכמויות מטורפות שאני מרגישה עגלי/אגלי זיעה על גופי..מדגדגות אותי..

-ביום שיהיה לי אומץ אני אסביר לעולם מדוע יש לי פייסבוק ואני משתמשת בו למרות שאני אנטי הדבר הזה.. (אני לא צבועה.. יש הגיון מאחרוי ההסבר)

-מחר יום באשדוד...יהיה כיף!D: מה אני אלבש אבל..?

-בנים שמסתכלים לי על הציצים לכמה שניות  זה מחמיא..אבל כשהם בוהים בהם זה..דורש כאפה 

-אני מודה..חלומות טובים של עציצים מאוד מרתקים אותי.. למרות שאני מתנהגת כמו אחת שלא.. (כי אני יודעת שאני לא אמורה לשאול כי זה לא עינייני..) אבל זה ממש מסקרן אותיXD אנא ממך..מיסטר איקס היקר..אל תדבר איתי על החלק הזה בבלוג.. פן אסתקרן עוד יותר .. (אלא אם בא לך לספר לי..) ובהזדמנות זאת נבקש ממך גם סליחה שאני מציקה ומעצבנת..ויודעת לגרום לך לחשוב יותר מידי על דברים שעושים כאב ראש...אני סתם גורעה בניסוחים אז זה בעיה לספר לך דברים או להסביר..

-כל ערב כשאני מחליפה בגדים אני נהנת מהמראה שלי במראה..וואלה..אם אני עומדת בזווית מסויימת..זה גם נריאה ממש נחמד (במיוחד כשעוצמים עיניים!) 

-חם! וואי..כל כך חם...

-כואב לי הראש><

עד לפעם הבאה

ביי ביי