כתבתי קטע דיכאוני ועצוב..
מחקתי
כתבתי שוב ומחקתי..
אי אפשר להמשיך ככה..אני לא אעמוד ברכבת הרים הזאת הרבה זמן..המהירות בין טוב לרע כל כך מטורפת..
מחשבות ועוד מחשבות..
עצב ממלא את ליבי..
החלטות שקשה לי לקבל לבד..החלטות שאני נותנת לאחר להחליט בשבילי..
וזה טעות.כי זה כמו לבקש מילד קטן שיבחר רק ממתק אחד מתוך חנות ענקית של מתוקים..
איך גורמים לו להחליט? איך גורמים לי להיות שמחה גם בלעדיו?
בשביל לעבור הלאה אני צריכה בחור חדש, אהבה חדשה..זה החוק-אהבה שוחכים רק עם אהבה..
אבל כדי שלא יכאב..אני צריכה את הידידות-את ה"הכל בסדר עכשיו.." אבל זה לא קורה..
כי..טעיתי כל כך שגרמתי לו כמעט לשנוא אותי.. לא מוכן לדבר איתי והאם זה מגיע לי באמת? לא..זה לא. הוא מבולבל מידי.. ממה אנחנו חוששים? מלהיות ידידים..? זה כבר לא שאלה של..זוגיות-ממש לא..זה לא יצליח..לא עכשיו..
אבל ידידות?
מה..מה הבעיה..?
אז מה אם אני רוצה יותר..אז מה? יעבור לי..
אני פשוט צריכה להפסיק לתת לשירים כאלו להשפיע עלי..להפסיק לשמוע שירים שמעודדים את התקוות הקטנות של הלב..
להפסיק לחפש את הקול של הרגש-ההגיון יותר טוב עכשיו בשבילי..
להפסיק לשמוע את השיר הבא..
כי הוא מעודד אותי לטעויות קטנות..להפסיק לקוות שאם אספר את האמת הוא יגיד שגם הוא כזה..
להפסיק..
לא לתת לעצמי להסחף בחלומות כי..ליפול למציאות זה יותר כואב ממה שחושבים..
למצא אהבה חדשה..זה מה שאני צריכה..להפסיק לאהוב-כמו שהוא הפסיק כבר מזמן..
איך עושים את זה?
איך הוא הצליח כל כך מהר?
אני זוכרת אז..כשראיתי אותו לראשונה..זה העלה בי חיוך קל המבטים שהגנבנו אחד לשני.. מבטים סקרניים שכאלו..
אני מדחיקה גם את זה..
וזה מוזר..
כי כל פעם שאני רואה את המציאות מולי..הוא מוחק אותי..כאילו-זה משתנה רק כדי שלא יכאב לי.. או למישו אחר?
מחשבות שרק הוא יבין-אולי..
____
מה עושים..
גם את הבעיה הקשה ביותר האמיתית שלי אני מדחיקה..
איך קורה שלאדם שמכיר אותי הכי טוב..אני לא נותנת את צומת הלב שמגיעה לו באמת? אני באמת שלא יודעת..אני רוצה לשנות את זה..רק-בלי ביקורת..
לא רוצה לשמוע "סוף סוף" ולא רוצה להרגיש כאילו אני במבחן..לא רוצה שבטעות הקטנה שלי יאשימו אותי בהכל..לא..רוצה להיות בסדר..
פעם הסיבה היתה כי אהבתי, אחר כך כדי לשמור עליו שלא יפתח את סודותי-לשמור עליו עם חבל קצר...אבל עכשיו אני סומכת, סומכת מספיק כדי לשחרר את החבל ולתת לו ללכת..סומכת מספיק..
הוא השתנה לי באמת..הוא השתנה כלפיי..רואה בי עדיין כאדם אחר שהוא לא אני-מתוך הרגל של חודשים..
אבל בעצם..לא השתנתי..
אני מרגישה את זה בשיחותינו..אני מרגישה שהוא רוצה לדבר אבל עוצר את עצמו..אני מכירה אותו מספיק כדי לדעת את זה..
כאילו נמחק לי הזיכרון..כאילו איבדתי את המילים לדבר..
רק יום אחד, עוד יום אחד.. להראות לו מי אני באמת במציאות-להזכיר לו..
אירועים אחרונים, הזדמנויות רבות היו לי שלא הצלחתי לנצל כי לא יכולתי..באמת שלא..והוא מאוכזב.. ואני גם.
הבעיה שהוא לא סומך עלי כמו פעם בכדי לספר לי ישר..
גם אז הוא לא כזה סמך..
הרסתי לעצמי ואני לא בטוחה אם שווה לי לתקן..כי אולי אני אהרוס את זה שוב?
היחיד שיודע מה נכון בשבילי.. וככה אני מתנהגת אליו? דווקא אליו? הוא אף פעם לא טעה בכל הקשור לבעיות שהיו לי.. הוא-יותר מידי טוב בשבילי..
___
מיסטר איקס היקר..
אני לא יודעת מה להגיד לך.
אני רוצה להגיד משו-אבל אני לא יודעת כי אני לא יודעת..
אתה לא מספר-וזה בסדר..זכותך..אני רק מקווה שהיית אמיתי איתי תמיד ואני לא חיה באשליה..
לפעמים לחשוב זה לא באמת כואב..
אם אי פעם תספר לי את האמת-האמת ה"כלום" ה"סתם" שלך..אני אהיה הרבה יותר שימושית..
פעם אחת תסתכל לי בעיניים באמת ממש כמו בפעם הראשונה כשהלכנו הביתה..
אני כבר לא ילדה קטנה..אני יכולה להתמודד עם החיים..גם איתך..
תמיד תחייך גם אם קשה..
וגם אם תרצה להרוג אותי אחר כך..וגם אם תרצה שאמחק את הכל..
גם אם תרצה למחוק אותי..ואתה מתאפק..לא לחזור על אותה טעות..
רק שתדע-שטעית כשאמרת שאני משווה אותך למישו אחר..
אני משווה את עצמי למישהי אחרת..
מה שיש עכשיו..אם עדיין יש..
>לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן אם תמשיך ככה..ולא חבל? אחרי קיץ יפה שכזה?
אני צריכה להודות לך על הקיץ הזה.. בזכותך חייכתי וצחקתי ובאמת נהנתי..
האם מה שהיה בקיץ נשאר בקיץ..?
אני לא מדמיינת..
___
ביום ראשון
נסעתי עם חוה
לאשדוד למפגש אזור שפלה אחרון>>>>היה אדיר!
למרות שזה היה רק אני וחוה במשך כמה שעות-נהנתי מאוד איתה!
היה כיף לדבר ולדבר..
ולקנות אוכל באמת טעים! שתי לחמניות, חומוס, בורקסים, שתיה ועוגיות..
ואחר כך..כשהשאר הגיעו..והלכנו לים..
ולמרות שעדיין פחדתי ולא הצלחתי להתגבר על זה היה כיף..
וואלה..
נסיעה לאשדוד הלוך חזור פלוס קניית אוכל..עלתה לי בסופו של דבר 30 שקל..
30 זה אפילו קצת מידי לסרט אחד בקולנוע של שעה וחצי.כשאני הייתי שם מ-12:30 עד...20:00
זה שווה את זה!
בערב..כשחזרתי כל כך כעסתי על אמא שלי!
הם פתחו את המכתב שקיבלתי מהצבא..בלי רשות שלי..
וזה לא בסדר..זה לא בסדר שאין לי פרטיות בבית שזה מגיע למצב שהם פותחים את הדואר שלי..
זה לא בסדר שהם לא דופקים בדלת והם מתלוננים על כל דבר שלא בסדר אצלי..
זה לא בסדר..
זה לא בסדר שהם יותר מידי דואגים לי..וכן-הם באמת יותר מידי.. הלוואי והייתי מהילדים שמגזימים כי הם סתם עצבניים..
הם באמת יותר מידי דואגים...
מה זה יותר מידי?
זה אומר שאני לא יכולה לצאת עד מאוחר בלי שכל חצי שעה אני אקבל טלפון שאומר שבגללי לא ישנים בלילות והלחץ דם עולה וצריך לקחת כדורים וכואב הראש וכו' וכו'..
זה יותר מידי וזה מעצבן..
...................................
לפינת הלא קשור>>>>>>>>>>>>>>>חם
-תודה למיסטר וואי שהגשים את אחד החלומות שלי ומצא בשבילי סירטון איך לנגן משו..
-עוד מעט בית ספר
-התחלתי לקרא את הספר לבוקריפורט..וואלה מעניין!
-דר חוזרת היום@?%?@%^?#^?
-מי רוצה לתכנן איתי יום נסיעה באופניים סביב כל רחובות..?
-צריך לסיים עבודה בתנ"ך
-צריך לרזות שוב..כי עליתי..
-אופניים..אופניים..
-מילה בואי כבר!
-שחכתי מתי התאריך של יום גינה...:|
-קשה לי להרדם בלילות
עד לפעם הבאה
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה