פורסם גם בישראבלוג: עין כחולה
אני מנסה לכתוב פעם ראשונה פוסט בבלוגגר הזה או בלוגפוסט או איך שלא תקראו לפלטפורמה הזאת.
הימים האחרונים בישראבלוג החיזרו אותי אחורה לסמסטר הקודם.
אני חושבת שהדבר השני שקרה ב"התדרדרות" של התקופה ההיא, היה האיום על הסגירה. מהרגע שנודע לי שישראבלוע עומד להסגר, ובדיוק דווקא כשחזרתי לכתוב בצורה סדירה יותר, הכל ניהיה גדול יותר.
התחלתי לעבור על הפוסטים, לנבור בעבר. אבל מסתבר שהתרפקות בנוסטלגיה כורוכה בתופעת לוואי לא נעימה כל כך, שדים מהעבר שצצים.
מדהים איך גם אחרי הרבה שנים, לקרוא שורות מפעם העבירו בי את התחושות שהיו לי.
והנה, ישראבלוג נשאר עומד ואיתן למרות הכל, והתקופה ההיא עברה (בערך..). האיום החדש, על אף שהוא נגע לי בנקודה קצת כואבת(כי מסתבר שרבים היו במצב דומה לשלי, שאננים מידי כדי לגבות את התכנים מאז איום הסגירה) זה לא השפיע עלי כל כך. אפילו רציתי קצת להתחיל מחדש, בבית חדש.
השנה הזאת היתה טיפונת קשה עבורי(אולי טיפונת הרבה?). זה מורגש מאוד בממוצע שלי. מה שהכי קשה לי איתו זה שאני מרגישה שיכולות הלמידה שלי נפגעו. אני באמת מרגישה שאני מתנוונת. הזיכרון שלי לא עובד כמו שצריך, אפילו ברמה היומיומית.
הממוצע שלי דיי על הפנים ואני משתדלת לא להתרכז בזה יותר מידי כדי לא ליפול לתוך תהום עמוקה של לחצים ופחדים. יש לי מקדימה עוד שלשוה מועדי ב', שלוש הזדמנויות לשפר את הממוצע, ועם זאת.. אני לא כל כך בטוחה שאני באמת מסוגלת לשבת וללמוד את החומר הזה מחדש, את כולו. אני באמת מרגישה מנותקת וחסרת כוחות. אני חושבת שאם לא ישבו איתי ויחריכו אותי ויבדקו אותי, אני לא אצליח. אני מרגישה שאני צריכה לאמן את המוח שלי ובעיקר את הגוף שלי.
מרגיש לי שזה יהיה סיכון לגשת למועד ב', שאני עלולה להוריד עוד יותר את הממוצע או חלילה להכשל.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט, הייתי בטוחה שאני אגע בדברים החיוביים בחיים, בנקודות האור הקטנות והגדולות, באנשים שעזרו לי לא ליפול לגמרי. אבל כנראה זה יצטרך לחכות.
לנפש יש את הדרכים שלה לנווט, בפעם הבא אנסה להראות את הצדדים הללו.
יש כאן אנשים שאולי ידוע להם אם אפשר להתקבל לאנשהו בעולם התכנות עם ממוצע מעל 70..? או אם ידוע להם מה אפשר לעשות בנוגע לתואר שני?
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
אני מנסה לכתוב פעם ראשונה פוסט בבלוגגר הזה או בלוגפוסט או איך שלא תקראו לפלטפורמה הזאת.
הימים האחרונים בישראבלוג החיזרו אותי אחורה לסמסטר הקודם.
אני חושבת שהדבר השני שקרה ב"התדרדרות" של התקופה ההיא, היה האיום על הסגירה. מהרגע שנודע לי שישראבלוע עומד להסגר, ובדיוק דווקא כשחזרתי לכתוב בצורה סדירה יותר, הכל ניהיה גדול יותר.
התחלתי לעבור על הפוסטים, לנבור בעבר. אבל מסתבר שהתרפקות בנוסטלגיה כורוכה בתופעת לוואי לא נעימה כל כך, שדים מהעבר שצצים.
מדהים איך גם אחרי הרבה שנים, לקרוא שורות מפעם העבירו בי את התחושות שהיו לי.
והנה, ישראבלוג נשאר עומד ואיתן למרות הכל, והתקופה ההיא עברה (בערך..). האיום החדש, על אף שהוא נגע לי בנקודה קצת כואבת(כי מסתבר שרבים היו במצב דומה לשלי, שאננים מידי כדי לגבות את התכנים מאז איום הסגירה) זה לא השפיע עלי כל כך. אפילו רציתי קצת להתחיל מחדש, בבית חדש.
השנה הזאת היתה טיפונת קשה עבורי(אולי טיפונת הרבה?). זה מורגש מאוד בממוצע שלי. מה שהכי קשה לי איתו זה שאני מרגישה שיכולות הלמידה שלי נפגעו. אני באמת מרגישה שאני מתנוונת. הזיכרון שלי לא עובד כמו שצריך, אפילו ברמה היומיומית.
הממוצע שלי דיי על הפנים ואני משתדלת לא להתרכז בזה יותר מידי כדי לא ליפול לתוך תהום עמוקה של לחצים ופחדים. יש לי מקדימה עוד שלשוה מועדי ב', שלוש הזדמנויות לשפר את הממוצע, ועם זאת.. אני לא כל כך בטוחה שאני באמת מסוגלת לשבת וללמוד את החומר הזה מחדש, את כולו. אני באמת מרגישה מנותקת וחסרת כוחות. אני חושבת שאם לא ישבו איתי ויחריכו אותי ויבדקו אותי, אני לא אצליח. אני מרגישה שאני צריכה לאמן את המוח שלי ובעיקר את הגוף שלי.
מרגיש לי שזה יהיה סיכון לגשת למועד ב', שאני עלולה להוריד עוד יותר את הממוצע או חלילה להכשל.
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט, הייתי בטוחה שאני אגע בדברים החיוביים בחיים, בנקודות האור הקטנות והגדולות, באנשים שעזרו לי לא ליפול לגמרי. אבל כנראה זה יצטרך לחכות.
לנפש יש את הדרכים שלה לנווט, בפעם הבא אנסה להראות את הצדדים הללו.
יש כאן אנשים שאולי ידוע להם אם אפשר להתקבל לאנשהו בעולם התכנות עם ממוצע מעל 70..? או אם ידוע להם מה אפשר לעשות בנוגע לתואר שני?
עד לפעם הבאה,
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה