קורונה

אני מקווה שעוד כמה שנים זה יהיה שווה את זה.
אין לי חשק לכתוב כרגע. אולי בגלל שישראבלוג עדיין לא חזר ואולי כי יש לי דברים אחרים על הראש(שאלות ביהדות לענות עליהן).

אבל כן, קורונה.
מה שהתחיל כמגפה רחוקה קמ' רבים מאיתנו הגיע גם לפה. אני מאמינה שמרבית הישראלים חשבו בדיוק מה שאני חשבתי. אם זה מגיע לכאן, אנחנו בבעיה גדולה.
אנחנו אנשי ה"יהיה בסדר", אנשי החום והמגע... איך נעבור את זה?
כל יום ניתנות עוד ועוד "גזרות", למזלי רובנו לוקחים את זה בהומור וקלילות, מנסים להוציא מזה את המיטב. ועדיין...

אני סיימתי את כל הקורסים שלי במדעי המחשב. נשאר להזין לי ציונים, ועוד שני מועדי ב' ביהדות(כי שכחתי לקחת שני קורסים אז רשמו אותי רטרואקטיבית בדקה ה90)
הבעיה שצריך להגיד בקשה עד ה2.4 כדי לסיים את התואר. המועדי ב' ביטלו, ואין מי שיבדוק/יזין ציונים עבורי. במילים אחרות-אני מקווה שבגלל המצב תיהיה התחשבות ויתנו לי לקבל את התואר השנה.

וגם, בגלל שבפועל סיימתי כבר הכל, התחלתי לחפש משרה חדשה בתחום שלי. רק שעם כל משבר הקורונה לא מגייסים עובדים חדשים. ויש סיכוי שאחרי שהמשבר יעבור, לא יגייסו אנשים ללא ניסיון. אני לא יודעת.
יש לי מטרה למצוא עד הקיץ עבודה בתחום.

נקודת אור?
שסיימתי את הקורסים שלי. הצלחתי להרגיע את סבתא שלי ואת שאר המשפחה, להוריד הילוך בדוחק הכסף ושיהיה בסדר. זהו. נשאר סהכ עוד תשלום אחד לתואר...
כשסבתא הודיעה שהיא מפסיקה ללכת להכין ג'חנון, שמחתי. זה הרגיע אותי טיפה.
רק נשאר למצוא עבודה ולהחזיר אותנו למצב יציב ובהמשך טוב יותר.

עד לפעם הבאה,
ובתקווה שבישראבלוג
ביי ביי