הקראש שלי מתחרט.

אוי נו באמתתת

נו מהה

למהה

אני חושבת שמישהו פתח עלי עין.

אין לי הסבר אחר לזה.

איך בין לילה זה קרההה איךך

מההה

מה כבר בן אדם ביקש? קצת רוך? קצת חום? חד פעמי? בקשה גדולה מידי? משהו שלא יעשה בעיות?

מה

למה זה טוב?

מישהו צוחק עלי למעלה?

היו כל כך הרבה סימנים למה לא. באמת. המוון.

גם ככה בהתחלה הוא נפסל על זה שחשבתי שהוא גיי

אחרי זה על הגיל

אחרי זה שהוא עדיין קצת ילד באופי(אבל לכו תדעו, אני בקושי מכירה אותו)

אחרי זה שכל החשק שלי ירד מלדבר על מישהי אחרת!

והרשימה עוד ארוכה.

יש לי המון למה לא.

יש לי אבל גם כמה כן..

כל הכלום זמן הכרות הזה, הכל בON OFF פעם כן, פעם לא. וזה באמת נמאס.. זה משגע. 

אולי בגלל זה הייתי חסרת סבלנות, כי כל המשחק הזה כן, לא , כן , לא התיש אותי כבר. 

זה עושה אותי עצובה גם..

אני מתחילה לחשוב שאולי הסיבה היא אחרת, אולי לא מושכת? לא יפה? לא מספיק רזה?

אני גם לא מבינה מה הבעיה.. מי מתאהב ממשהו חד פעמי?

אני גם לא מחפשת קשר בכלל.. בכלל בכלל.. לא פתוח לא סגור.

לא כי אני לא רוצה, אלא כי אין זמן, ועד עכשיו לא קם גבר שהצליח להוכיח לי אחרת.

אחד ניסה.. אבל זה לא הלך. אני לא מעוניינת להכנס לשם איתו..

 

ופה, אני כנראה לא מעוניינת אבל אני אפילו לא הגעתי לחלק הזה שאני יכולה לאמר "לא". עוד לא החלטתי אפילו!

חוץ מזה, זה מצחיק בעייני לפסול ככה לפני שכלום לא קרה אפילו. כי הרי, אם אנחנו יוצאים עם מישהו ושני הצדדים באותו הראש, ולא הולך אז אין מה לעשות, ניהיה בבאסה ודיכאון ויעבור. זה אותו דבר...

 

אני לא יודעת אם לנסות מחדש, ולהבהיר שאני גם לא מחפשת קשר לא מחייב, אני לא מחפשת בכלל קשר, או אולי דווקא הפוך לתת לזה צ'אנס אמיתי למשהו כן מחייב למרות שאין לי זמן בכלל?

אני מתה לנסות לשנות את דעתו. ממש.

אני לא יודעת אפילו איך לתאר כמה שבא לי.. 

אבל אני לא רוצה לעשות את זה בכוח. אני לא רוצה אחרי זה לחשוב לעצמי שהוא עשה את זה כי אני לא הרפתי או אני דחפתי לזה או כי לא היה לו לא נעים. אני רוצה שזה יבוא ממנו.. כדי שאני לא אחשוב שאני לא בסדר.

 

בא לי לאמר לו שחיים רק פעם אחת. שעדיף להעז. שמכל חוויה לומדים.

שאני זה לא כמו בחורות אחרות.. אין לי אומץ להגיד את המשפט הזה. אני לא יודעת אם יש לי מספיק ביטחון לעמוד מאחוריו ולהגיד לו דבר כזה..

רוצה להגיד לו שלא צריך לעשות מזה עיניין, שאנחנו אנשים בוגרים. ושגם אם הוא היה זורם עם בחורה אחרת שהוא רוצה לקשר רציני, וזה לא היה הולך, זה אותו "סיכון" בדיוק.

אי אפשר למנוע מעצמנו את הרגע רק כי אנחנו מפחדים מכישלון.

ולמה שנכנס בכלל?

האם זה הפחד להתאהב? הפחד לא לקבל את מה שרוצים?

השורה האוטומטית שבא לי להקליד "למה שיתאהב בי בכלל?" זה נשמע לי כל כך אבוסרד שיותר סביר בעייני שיש סיבה אחרת שהוא התחרט ולא נעים לו לאמר.

זה מתסכל אותי..

הייתי זקוקה לערב אחד להרגיש במרכז. ערב אחד להרגיש מספיק נחשקת או מעניינת. אפילו בלי דברים 18+.. רק התחושה עצמה, המחשבה שבזה.. ערב אחד להרגיש אישה.

שלא ככל הערבים שבהם אני מרגישה קצת כמו מגבת.

בסהכ רוצה ערב אחד, כייפי, כזה שלא ייקח לי ייסורי מצפון, כזה שאתחיל אותו מחוייכת ואסיים אותו מחוייכת, כזה עם ג'נטלמניות פשוט כי ככה, כזה של אנשים בוגרים שיודעים להשטטות, כזה שאקבל מחמאות כשהוא מביט לי בעיניים, כזה שאסמיק ואסיט מבט(או אחייך חיוך שובב כזה). כזה שמישהו אחר מוביל אותי.. ערב אחד להיות סינדרלה.

להרגיש מגע חם של גבר, כזה שאת מרגישה בו הכי מוגנת בעולם. שאת מרגישה קטנטונת לידו אבל מתאימה בדיוק לזוויות..

להרגיש יד מלטפת, שפתיים רכות מדביקות נשיקה מרגיעה..

יד שמזיזה שערה סוררת מהפנים, חיוך..

רק ערב אחד.

רק כדי שאוכל למלא את מאגרי האנרגיה שלי לתקופה הקרובה..

אוף.

 

והאירוניה הנוספת בכל זה?

שלפני לא מעט זמן הבנתי שכל הקטע של סטוצים/פתוח/לא מחייב זה לא בשבילי. אני לא בנויה לדברים האלו...

הפעם היחידה שהיה לי סטוץ אמיתי, הפכתי את זה לקשר לא מחייב שבתכלס, בדיעבד, שניינו יודעים שזה היה קשר לכל דבר וזה שלא הגדרנו אותו ככזה, לא אומר שזה לא היה ככה בפועל(זה רק אני מפחדת מהגדרות, דפקה בראש).

אני בנויה כנראה רק לזוגיות..

אבל פה? אני לא יודעת איך הילד הזה הצליח להכנס לרשימת היוצאים מן הכלל שעד עכשיו היתה ריקה.

איך החרגתי אותו?

או למה לעזעזל הוא לא יכול להיות קצת פחות ילד?? או לפחות באותה נקודת זמן בחיים כמוני.. הוא כמעט הכפפה המתאימה בשבילי..

זה אולי מה שהכי מבאס.

זה כאילו מישהו נכנס לי לראש, עשה העתק הדבק לדמות בדיונית שבניתי לעצמי ,אבל לא כל ההדבקה עברה במדוייק..אז זה רק 70% ממה הדמות הבדיונית הזאת. שזה המון! ולמה לעזעזל יש לי כל כך הרבה הורמונים בגוף. אני מרגישה כמו הדימוי של הגבר שלא יכול לשלוט ביצרים שלו.(כמובן בהגזמה).

 

ביני לבין עצמי אני יודעת שאם היה שואל למה אני מחפשת משהו לא מחייב ומנסה לשנות את דעתי, יכול להיות שהייתי משנה.. מה שמחזיר אותי תמיד לאותה נקודה. משום מה יש דעה רווחת בין כל הגברים שיצאתי איתם שאני לא נותנת הזדמנות שניה..

וזה לא נכון.

אף אחד אף פעם לא באמת ניסה..

איכשהו תמיד קובעים במקומי שאין שום סיכוי בעולם.

שום דבר בעולם הזה לא סופי וודאי פרט למוות.

כן, אם מישהו מהעבר יצוץ ורצה הזדמנות שניה משום מקום, אני כנראה אגיד לו לא. כי למה שאתן למישהו הזדמנות שניה רק על עצם ההזדמנות? אם היו שגיאות, אם היו בעיות, אני אתן הזדמנות רק אחרי שיפתרו לי את זה.

אין סיבה לטחון מים הרי.. צריכה שיוכיחו לי שזה אפשרי ומשתלם.

וכל עוד אף אחד לא יוצא "לקרב על הלב שלי" (מטאפורית נו. זה כדי להדגיש את הדרמתיות), אין סיבה שאתן הזדמנות.

אם הוא לא מוכן להשקיע את המאמץ במקומות האלו, זה לא שווה את זה.. אני מחפשת מישהו שלא מפחד מאתגרים, חכם אינטילגינט ויודע לתת קונטרה נגדית.

 

המפגש הערב עדיין מתקיים. פשוט באופי הכי FRIEND ZONE שיש. אפילו לא הספקתי להחליט אם בכלל בא לי משהו מעבר הלילה או בכלל.. 

אני מקווה שעדיין יהיה כיף. סהכ הוא אחלה.. 

ומגיע לי לצאת להתאוורר קצת אחרי כל הלימודים האלו.

אולי הוא ישנה את דעתו?

אולי אני את דעתי?

אולי זו באמת ההחלטה הנכונה עבור כולם?

אני מקווה שיהיה לי כיף היום. שתיהיה אווירה טובה, שיחה קולחת.(כולחת?), "צחוקים".

וכמובן אני מקווה שזה לא הולך להשליך בשום צורה על ההמשך..

אולי אפילו אספר לו על הבלוג שלי..

עד לפעם הבאה

ביי ביי