אחרי מאמצים, שיחות וים של חוסר סבלנות, סוף סוף יש תאריך.
ועכשיו כשיש תאריך כל מה שבא לי לעשות זה להתחבא בחושך מתחת לשמיכה ולא לצאת משם.
פתאום כשזה ניהיה ממשי, מחזיר לי את כל הפחדים והדימוי העצמי. אני מריצה בראש את התסריטים הכי נוראיים שקיימים.
לחשוב עוד שאני דחפתי לזה! אני במשך שבוע שלם על קוצים ורק מחכה מחכה..
עד שזה כבר היה מוגזם. כמה אפשר לחכות? כלומר..אם כל אחד בעיניין, אז למה לחכות??
בסוף זה קרה. ואני מרגישה קצת רע שלחצתי.
מצד שני, הרגשתי רע גם ככה כי הייתי במתח מה יקרה.
אני חושבת שהחוסר סבלנות שלי ביומיים האחרונים נבעה משילוב של מלא זמן שלא הייתי עם מישהו, סקרנות, זה שמותחים אותי כל כך הרבה זמן וזורקים לי פרורי לחם, וגם זה שאני מרגישה שזה כל כך קרוב, שאני מרחק השערה מה"יעד"(שלא ברור אם אפשר להגדיר כיעד כי לא הגדרתי את זה ככה.. במובן מסויים זה לגמרי בזרימה של הרגע, ובמובן אחר, הרגע הזה נמשך תקופה קצרצרה).
נוסף לזה גם הפן שנמאס לי קצת מהשיעורים. יש כל כך הרבה מהם ואני מרגישה שאני בקלות יכולה ללכת לאיבוד.
שורה תחתונה. יש תאריך(בלי עין רעה, חמסה חמסה חמסה).
מה אני מצפה שיקרה? לא יודעת. אם בהתחלה היו לי ציפיות, עכשיו יש לי המון פחדים ואני לגמרי רואה את עצמי "משתפנת" ומוותרת ללכת עד הסוף ופשוט להסתפק בערב כיפי (בתקווה שכיפי).
ומצד שני, יש מלא הורמונים שרק מחכים שמישהו יעשה איתם משהו.
כרגע הוויב שלי זה לזרום ולהחליט ברגע האמת ולא מראש.
מה גם שיש סערה. לא יודעת איך זה יסתדר במיוחד..
ידיד הציע את הדירה שלו(שזה ממש חמוד מצידו!) אבל זה לא אופציה ממשית כי היא רחוקה.
לי יש חשש שאמא תציע שניהיה בבית אבל להיות בבית אומר בהכרח שמשהו יקרה, ועל אף שיש בי איפשהו רצון שזה יקרה, אני רוצה את האופציה לסרב, אני רוצה להוציא את הבית שלי מהמשוואה.
לספר בכלל לאמא? זו גם התלבטות..היא תלחץ ממש..
היא נלחצת בתכלס מכל דבר.
חוץ מזה, אמרתי לו שיחפש רעיון מה לעשות(כי אם אני דחפתי לזה שהמפגש הזה יקרה(לא מרגיש לי נוח לקרוא לזה דייט, מחייב מידי. יש לי בעיות מחוייבות) אז שהוא יתן את המאמץ לחשוב על רעיון)
ולמרות זאת, כבן אדם בוגר ואחראי, יש לי בכיס כמה רעיונות בשלוף למקרה חרום שהוא לא חשב על כלום.(אני אתבאס קצת אם אצטרך להוציא אותם מהשרוול.. אני לא אוהבת להוביל. רוצה להיות מובלת)
בקיצור, יהיה בסדר.
אה, עלה בי החשד שאולי יש סיכוי שהוא נכנס לכאן. זה היה הסיכון בלפרסם בפייסבוק בדיעבד. תוהה אם להקדים תרופה למכה ופשוט לספר לו או לא?
עברתי קצת על מה שכתבתי, וסהכ אין שם משהו שהוא לא יודע (אולי חוץ מהחלק של הקראש שבתכלס לא מצאתי הגדרה טובה יותר ל"מצאתי גבר שבא לי עליו והוא בול הטעם שלי! איך ממשיכים מכאן???" אבל נסתדר..)
עד לפעם הבאה
ביי ביי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה