הילד מסרב לי עוד פעם

*עריכה*

מצחיק. כולם אומרים לי שהבעיה שהוא ילד.. כי אם היה קצת יותר בוגר, הוא לא היה מוותר ככה.. אני מקווה שהם צודקים. אני חושבת שאני גמרתי לשחק עם ילדים(אוי זה נשמע ממש רע. אבל זה לא הכוונה.)

 

מה

באמת

מה

סבבה שהייתי לא בסדר.

סבבה שהגזמתי וסבבה שלא הגזמתי איפה שצריך.

אבל מה.

למה להתחרט למה

למה לא יכולת לאמר לי לפני שבוע, בהודעה..למה לא אמרת לי באוטו שאתה לא סגור בעצמך והכל עיניין של ניסיון.

למה לא אמרת לי במהלך השבוע משהו..

למה חיכית ליום שישי, שאכין את עצמי שבוע שלם למחשבה על זה, שחכה ואתרגש ואפנטז לי?

למה..

זה מעליב וזה מבאס וזה עושה אותי עצובה.

וזה לא שאני מאוהבת מעל כל הראש, אני לא..אני בכלל לא.

אבל כבר כל כך רציתי, כבר כל כך הכנתי את עצמי לזה, שזה מאכזב..

זה פתח בי את כל החשקים שהיו כבויים..

מילא החשק המיני, אבל החשק להיות נאהבת, החום, תחושת השייכות, הנחשקות..

את כל מה שנעלתי עמוק עמוק בפנים, זה פתח..

עברתי שבועיים עם מחשבות נהדרות.

באמת.. הראש שלי לקח אותי למחוזות רחוקים של פנטזיה שמלאה בכל טוב. באהבה מטורפת, בעתיד רחוק..

לקח אותי לתשוקות לוהטות, לרגשות חזקים.. 

הפלגתי על כנפי עננים, כשהמציאות היא אחרת..

וזה עשה לי טוב. אני לא מתחרטת כי למרות שכל מה שחשבתי לי ביני לבין עצמי לא אמיתי, לאותם רגעים קטנים, זה היה אמיתי בשבילי..

זה היה אמיתי לרגעים קצרצרים שסיפקו לי הגנה מכל הצרות מסביב.

מחשבות על ידיים גדולות שמחבקות מאחור, נשימות מתלכדות, רכות ועוצמה ביחד, קצב אחיד, אנרגיה טובה..

אפילו המחשבות על הזוגיות נראו לי פחות מפחידות. פתאום זה היה נשמע לי לא כל כך נורא..התחלתי להתרגל למחשבה שזה אפשרי..

 

רק חבל..

חבל שהוא מוותר עוד לפני שניסה.

חבל שהוליך אותי קצת שולל ולא אמר בדיוק מה הוא רצה..

חבל שהוא לא מסוגל לעשות סקס בלי רגשות או זוגיות בלי כוונות.

חבל שהוא מסתכל על הכאן ועכשיו ולא רואה קדימה את מה שאני יכולה לראות.

חבל שהוא לא יודע שהוא עומד להתחרט וזה יהיה מאוחר מידי לשניינו כנראה..

הוא כזה ילד.

ילד שלא יודע מה זה להיות עם אישה אמיתית. מאהבת..

לא יודעת איך זה להיות עם מישהי מנוסה, מישהי שיודעת מה היא רוצה. מישהי שיודעת לשחרר מתי והיכן שצריך, מישהי שיודעת להצחיק, לעודד, לרגש, לעקוץ..

אני באמת מיוחדת ואני עוד לא פגשתי מישהי שהיא בדיוק אני..

ואם הוא בוחר לוותר על החוויה הזו, קצרה או ארוכה, מה כבר נותר לי לעשות?

זה כואב וזה מבאס..

כי אני מרגישה שדוחים אותי פעם שניה. וזה מחזיר בי מיד את כל מחשבות ה"לא יפה לא מושכת". 

לו רק היית פחות ילד ויותר כמו גבר.

לו רק היית רואה מבעד לשכבות החיצוניות..

לו רק אני הייתי קצת יותר חכמה ולא נכנסת לזה.

 

לבד בשישי בערב

רווקה

מגייסת את כל הכוחות שלי לא לנסות לשנות את דעתו פעם שלישית(כי יש גבול לכבוד העצמי שלי עד כמה אני ארדוף אחרי גבר שלא מעוניין בי) וכמובן הכוח הנפשי לא להתקשר לאקס שיבוא.. כי זה גם לא פתרון.

דמעה או שתיים ברחו לי..

ואני יודעת שהוא לא שווה את זה.

אבל משהו בילד הזה נכנס לי קצת ללב.. ואולי זה המחשבות שעשו את שלהם. אולי אני בניתי לעצמי דמות לא אמיתית ובגלל זה אני כל כך מאוכזבת, שהרי.. רק לפני פוסט ושניים, טענתי כמה כמה זה זמן מבוזבז לנסות.

ואיכשהו, דווקא עכשיו, כל האקסים והגברים שמסביב קופצים כאילו חיכו שזה יסתיים..

 

 

מה עכשיו?

עד לפעם הבאה

 ביי ביי