יש שלובשים מסכה אני רק לובשת אפוד מגן

יש אנשים שלובשים מסכות, אני לובשת אפוד מגן.

יש כמה סיבות למה קשה לי לעקוב ולעדכן כל יום, לא רק הזמן הוא הגורם המשפיע.

סיבה נוספת שתמיד כשאני באה לכתוב, ונכנסת לדף פתאום מה שרציתי לכתוב נעלם, כאילו לא היה קיים לפני..

משהו במקומו מגיע, ומחליף אותו.

בנוסף, לא תמיד מתאפשר לי לכתוב על מה שאני באמת רוצה..

מצחיק, תמיד אמרתי לעצמי שהבלוג הוא בשבילי ולא בשביל אחרים, מה שנכון, הצחיחות פה מעידה על כך..

אבל לפחד לכתוב משהו?

למה אני צריכה לפחד מהאמת, מהחיים?

טוב, יש לזה סיבות כמו לכל דבר אחר.

דברים שבאמת חשובים לי ומעיקים עלי מידי יום אני יכולה מקסימום לספר לאדם אוד או שניים, לא כי אני לא רוצה פשוט כי אסור לי..

גם יש דברים שכמה שאני ארצה לכתוב אותם, המוסריות בחיי לא תאפשר לי..

גם בכלל, אני לא מספרת על עצמי לא כי אני לא רוצה שתדעו עלי דברים אלא זו שיכבת הגנה, במובן של..אם אני אספר תווצר לי בעיה יותר גדולה..

גם בכתיבת פוסט שכזה אני לוקחת סיכון מטוררף, אבל הבלוג הוא שלי ובעצם מותר לי לעשות מה שבא לי.

אז שוב, שוב עבר שבוע שלם של אי עידכונים, זה דיי מבאס האמתי, אחד בדבירם שאני הכי אוהבת זה לחזור הביתה לבדוק תגבות אבל אם אני לא מעדכנת יותר מיומיים יש לי רגשות אשם שאני לא מעדכנת..

אז, שבוע שבו קרו דווקא המון דברים כמו שאני שמה לב לזה עכשיו.

התחיל חודש חדש שזה כבר סיבה למסיבה..

גם השתתפתי בתחרות אתלטיקה בתור זורקת כדורי ברזל ות'אמת דיי התאכזבתי מעצמי כי זרקתי בקושי שש... כשאני יכולה שבע שמונה..

ועוד פיספסתי מבחן במדעים מה שאני ממש לא אוהבת וזו פעם ראשונה שאני מפספסת מבחן בכל חיי...

החלק הכי מבאס באתלטיקה היה ביום שלישי, ביום של התחרות..

חיפשתי כדור נגד בחילה בבית מה שנשאר היה בתיק שלי המון זמן (לא שזה בעיה של זמן, זה בעיה של אמידות...) ותכלס בימים אחרים לא הייתי לוקחת אותו, אבל כשמדובר בבחילה אני מעדיפה לקחת את הסיכון המטורף הזה..

אז לקחתי כדור, שבעצם תופעות הלוואי שלו ממש חזקות מבדרך כלל בשל זמנו הממושך בתיק...

ומוקדם בבוקר יצאתי לבית הספר עם מילה, מעשה תמים ונחמד?

לא ממש..

לאחר כעשר דקות הליכה התחלתי להזיע בצורות מטורפות...

ועוד ערב לפני אני חשבתי לעצמי "וואי ואם זה יתבטל, מה אני אעשה? אני אהיה בבעיה, יש לי כדור בתוכי שגורם לי לתופעות לוואי ואני עוד צריכה בעצם לחזור ללמוד וזה..."

למזלי הגענו בזמן..

ככה ששום דבר לא התבטל..

עדיין!

לאחר כמה דקות מגיע לו שלומי, המורה לספורט, בחיוך כזה(הוא תמיד מחיך, לא משנה מה!)

ואורמ לנו "טוב חברה, היום בבוקר הודיעו לי שדוחים את התחרות למחר" עכשיו, רצוי לציין שהוא מחייך..

כששומעים דבר כזה ממישהו שמחייך הדבר הראשון שחושבים על זה זה "וואי הוא שקרן גרוע.."

אז כן ככה כולם חשבו..כי בכל זאת, לא כיף לשקר על דבר כזה, במיוחד כשמדובר בי, שאני עם כדור לא טוב בגוף..

לאחר כמה דקות של בירור מסתבר שהוא באמת מחייך בכל מצב והוא לא משקר=-=

מה שאומר..

לי יש כדור בגוף שגורם להזיות, רצונות חזקים לישון, זיעה מטואפת והרגשה כאילו ירד לי לחץ הדם ואני חייבת דחוף סוכר..

וכן, מסתבר שטוב שאני מדמיינת דברים כאלו מראש, למה?

כי זה מכין אותי נפשית ופיסית מה שאני אעשה במצבים כאלו..

אז נכון יכולתי לבוא לבית ספר בעשר כי מותר לי, אבל בהתחשבות העובדה ששעתיים ראשונות אנחנו עושים את העבודה החשובה באנגלית, הייתי חייבת לבוא על השעה הראשונה..

אז כמו ילדה טובה חזרתי הביתה לקחתי תיק וכמה דברים וחזרתי לבית ספר..

ארבע שעות ראשונות סבלתי!

מאותו הרגע החלטתי שנאי יותר לא לוקחת כדורים נגד בחילה עשרים דקות לפני אלא דקה לפני ולא אכפת לי מההוראות..

זה היה קשה ומעייף!

יום לאחר כמאן לקחתי כדור ברגע שהייתי בטוחה ששום דבר לט מתבטל..

ותחלס, היה כיף דווקא...

נכון אף אחד לא ניצח, ואני הגעתי למקום 19..אבל זה לא מקום אחרון!

ליום חמישי הגעתי במצב רוח לא רע..

כמה שהיום הזה הלך לאט ומאוד היה בסדר..

בסוף היום כמובן שהייתי צריכה למהר..

הרי ככה זה כשאתה צריך להספיק לעשות שיעורים, ללמוד לאכתבה באנגלית, לכתוב 100 מילים מה אניא עשה בפורים, לקנות תחפושת, ללכת לשומר הצעיר וזה אולי נשמע קצת וקל, אז זהו שלא!

זה ממש קשה..

מכל הדברים האלו, הדבר הראשון שאני עשיתי היה ללכת לחנות..

ולמזלי הטוב! ולשמחתי המאוד רבה!

המורה הפרטית שלי ביטלה את השיעור כי היא עייפה!

מה שאומר שחצי מכל מה שרשמתי מקודם אין!

אז יכולתי ללכת בשקט ובנחת לקנות את התחפושת וללכת לשומר הצעיר^^

 (אני ידועת, זה "חופר"-האמת זה ממש לא- אתם יכולים להפסיק עכשיו לקרא אם רוצים...אני אמשיך..)

וכך הגיע לו יום שישי...

יום קשה ומשמם

אבל..נו, סוף סוף קיבלנו את הבחנים בג"ג..

ואני קיבלתי את הציון הרביעי הכי גבוה^^

(כאילו, יש רק שלושה תלמידים עם ציון גבוה משלי..)

כן, באופן רשמי אני מודיעה שאני קיבלתי 48!

(הציונים שלפי הם 65,60 ו-50..)

אז נכשלתי, נכון..

ונכון היא שחכה לחשב שלי עשר נקודות, אבל למי אכפת?!

היא לא מחשיבה אותו בתעודה! (מעשה חכם מצידה..)

כן כל הכיתה קיבלה ציונים בין 20-40... ואני רצינית..ולאף אחד לא אכפת...כולם רק צחקו על זהXD

ובסוף היום הלכתי לקבל"ש

היה נחמד ומצחיק..

ובניתי מטוס מנייר שעף כל כך לאט!

כאילו, בססלאו מושן...

הוא עף בהתחלה מהר, ואז הוא מתהפך ולאט לאט עף ואתה מסתכל עליו ותוהה מתי הוא כבר נוחת, זה נריאה כמו נצח שעובר אבל כל זה קרה שלוש שניות וקצת..

וזה היה הזמן הכי גבוה, ויכולתי לנצח אבל בסוף עשינו תחרות חדשה..

והייום?

חם!

ומאוד חם!

בשעה 1 בצוהוריים הייתי בקן לתכנן את פורים לגו"ץ...

דווקא גם זה היה נחמד!

היינו הרכב מלא! כלם היו! של השמונה!

זה כזה מגניב אףא חד לא הבריז וזה..

המצב של הקבוצה משתפר! ואנחנו גם עוישם גמד ענק לקבוצה^^

דברים ששחכתי להזכיר...

אוקיי בכיתה התחלנו לעשות גמד ענק, ולמזלי שלא כמו שנה שעברה, יש לי גמד שמשקיע!(כלומר גמד שבעצם עושה את העבודה שלו כי שנה שעברה לא הביאו לי כלום!)

הגמד שלי, שאני יודעת שזה בן, ואני חושדת במישהו (בעצם אני כבר יודעת שזה הוא בגלל הכתב אבל..ששש! )

הוא ממש חמוד דווקא..

הוא הביא לי ביום הראשון פתק ועליו רשום "תנו למשחקים להתחיל!"  ובסוף היום גם פתק עם "יום טוב" וצמיד..

למחרת גם קיבלתי כיףכף! עם עוד פתק...

(אגב הוא חותם בתור ג'ון הענק...אבל הוא לא ענק! אני חייבת להסביר לג'ון הזה שהוא לא ענק..)

וביום שישי..

לא קיבלתי מתנה רק מכתב קטן וממש חמוד!

היה רשום שם שהגמד שלי נהנה לתקשר איתי ככה(והאמתי גם אני...כל הזמן היהת לי ציפייה לפתוח את הלוקר ולמצא בו משהו חדש^^)

והוא צייר אפילו ליצן חמוד...

וומאחורה היה לב ובפנים המון פעמים את השםש לי..(האם הגמד שלי מאוהב בי?XD אני כבר רואה את כולם אומרים כן...)

לענקית שלי אני הבאתי כמה וכמה דברים..וממש השקעתי במשלוח מנות הוא יצא ממש חמוד...

עוד דבר שלא הזכרתי!

מצאתי את היומן שלי! היומן הכי עדכני בעצם...וממש במקרה או שאולי לא, יצא שבדיוק ביום שבו מצאתי אותו היה היום שהפסקתי לכתוב בו לפני שנה...ואו זה היה מגניב! י)שר פתחתי בכתיבה ממושכת על כמה שהדברים השתנו, מה שנכון... וכתבתי ה-כ-ל!

גם כשקארתי את זה העלתי זיכרונות...וואי זה למה אני אוהבת יומנים, כיף להעלות זיכרונות ורגשות..

השבוע הזה, מהיום שבו לא עידכנתי היה שבוע מלא בעליות וירידות...

אז נכון הירידות היו ממש כואבות וקשות אבל באותה מידה כל העליות שהיגעו אחרי זה היו ענקיות! נהנתי מכל רגע..

אחת הירידות היותר קשות שהיו יל בחיים... יום שישי..

לא היה קל עם זה, ממש כאב לי מכל מה שקרה...

ואז נזכרתי ביום ההוא, לפני כמה שנים, ביום הכי מפחיד בחיי... ואיך פתרתי את זה..

וגם נזכרתי באחד משיעורי תנ"ך שכשמתפללים רצוי לפחות להוזיז את השפתיים.. ככה התפילה כאילו עולה..

זה הכניס אותי לרגע להלם, שזה נכון..

לא עבר רגע וניצלתי את הדבר האחרון שנשאר לי לנסות..

כשנמצאים בתחתית והפנס עדיין דולק, מנסים כל דבר..

גם את זה נסיתי, למרות שהסיכויים שזה היה מצליח היו ממש נמוכים, הכל היה הרוס וכואב, זה היה פשוט..הסוף..

ואז לאחר כמה שניות של הניסיון..

משום מקום, פרץ תקווה מטורף הגיע משום מקום!

מסתבר שזה באמת הצליח (חלק יגידו שזה סתם צירוף מקרים, אבל כל אחד ומה שהוא חושב..)

כאילו, זה לא היה מושלם, זה היה רק כמו מחט בערמה של אוכל של סוסים..

היה קשה למצא את זה אבל מצאתי את זה, וכשמצאתי התחלתי לרקום את עבודתי, התחלתי להמשיך בזה..

להמשיך לרקום את החברות האמיתית!

מצאתי את עצמי תוך שניות כמעט בסוף הבעיה...

כאילו שלפני כמה דקות לא היה סיכוי אפילו לצאת ממנה..

זה היה כל כך טוב, כל כך משחרר..

והימים שהגיעו אחרי, גם הם, בדיוק כמו הרגע שחאיר ואף חזק יותר...זה היה שווה כל רגע...כאילו, רגעים טהורים ולא מוסברים...

אז נכון, באיזשהו שלב זה חזר לשגרה אבל עכשיו אניח יודעת שיש עוד סיכוי, ואני מקווה שאני אצליח במשימה החדשה שלי..

לפינת שלא קשור>>>>>>מה ששבוע יכול לעשות לבן אדם

-החברים של נאור-זו אחת הסדרות המעניינות דווקא..

-התחפושת שלי דווקא ממש חמודה אבל דר, אנא ממך אל תכעסי אני לא אשים לק...

-מוזיקה זה משהו שיכול להוציא אותך מכל מצב...

-הדבר הכי חשוב לאחר האמונה זה התמדה, אם באמת מתמידים אפשר להציח! צריך רק להאמין קודם, האמונה באה לפני הנס..

-"נבואה שמגשימה את עצמה" זה היה משפט מפתח בכל השבוע הזה, משפט חדש שנכנס לתודעת הלקסיקון שלי ומתאים לכל סיטואציה בזמן האחרון.

-וואי, כבר שבוע עבר.. שבוע בלי זה...זה כמו הימים ההם שלפני הפעם הראשונה..(חח אני בספק אם מישהו הבין את פשר המשפט =] )

עד לפעם הבאה

ביי ביי