רגעים קטנים של עצב

לפעמים כשרע לי, אני מפחדת לספר זאת לאחרים..

לא כי אני חוששת מהתגובה, לא כי אני חוששת מהיחס או התוצאה..

אלא פשוט כי אני חוששת שהם יסתירו ממני דברים אחרים..

יהיו שם בשבילי ולא יתנו לי להיות שם בשבילם

כנראה זה אינסטיקנקט של האדם, לראות בחולשות של אחרים כסיבה מוצדקת לא להעמיס אליהם דברים נוספים..

 

אך בחולשותי, לדעת שמתחשבים בי, מכאיב לי יותר..

הדבר הטוב ביותר בשבילי הוא לעזור לאחר, לתמוך, להצחיק, להסביר, להבין ולהקשיב..

 

ולא אכפת לי אם זה אומר שתרביצו, תכאיבו ועוד דברים לא יפים..

כי אם נתתי לכם את המקום הזה, אני לא אעלב, לא אקח ללב..אני מבינה

 

לכל אותם האנשים, שמתחשבים ולא מודים, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לכם

החיים רק התחילו, אל תתפסו בקטנות

זה מה ש-ינה אומרת

 

 

 

כל אחד צריך רגע משלו, של צומת לב..השאלה עם חשבון איזה רגע הוא בא

עד לפעם הבאה

ביי ביי