עם כל מה שעברתי בשבוע וחצי האחרונים, לפתע נזכרתי למה בכלל רציתי כל כך לקרוא ספר.
המקרובים אלי ביותר יודעים כמה שאני נכנסת לתוך עולם המילים ומתמסרת כל כולי ברגשות הדמויות כאילו אני זו שחווה את זה!
ונכון, החוויה היא ספורה ונמשכת רק מספר דקות או שעות ואפילו ימים אך יש לה סוף-עד הספר הבא כמובן..
ואת הספר הספציפי הזה חיכתי לקרוא מהרגע שהבנתי שהוא בר השגה. ספר נוער טיפוסי שסוחף בנות בקלות! מדבר על הכל..
נזקקתי לספר שכזה לפני מספר ימים, כזה שיכניס בי קצת ריגושים ואהבה שיעודד אותי.
ואז התחלתי לקורא, ורצונותי התגשמו עוד בעמוד הראשון!
ואז הגעתי לעמוד השני והשלישי ובמקום לקבל רומן סוחף ומקסים, מצאתי את עצמי קוראת ספר על פרידות ודיכאון, בדידות ועוד כמה מילים עצובות..
נורא קשה להתמסר לספר שכזה, וככה מצאתי את עצמי קוראת לאט לאט, מתבאסת עם גיבורת הספר, עצובה איתה ובעיקר מאוכזבת..איפה הרגשות? האושר? השמחה? האהבה שחיכיתי לה?
והנה, אחרי 400 עמודים הגיעתי ליעד!
אי שם בעמודים האחרונים מצאתי את מבוקשתי, את אתם העמודים שהכניסו בי אופטימיות ושמחה ואף תקווה לאהבה, עמודים שגרמו לי להרהר רבות על תחושותי, כאלו שנתנו לי אומץ להעז ותחושה שלא משנה מה יהיה-יהיה בסדר..
עמודים שהראו לי שתמיד יש בחור אחר, ומנגד תמיד ניתן לשחזר, לשנות ולתקן!
וזה לא שלא ידעתי זאת לפני, כמובן שידעתי.. אך כמו שאני תמיד אומרת-זה דבר אחד כשהכל נמצא בראש ודבר אחר לגמרי כשזה מוחשי במציאות!
להרגיש את מה שאני מאמינה בו-איזה תענוג!
הספר שקראתי הוא-"משהו פשוט מסובך/דיקלה קידר"
הוא יותר עיניין של טעם בעייני..
אם מישהו מחפש ספר מלא הפתעות, רומן סוחף, מרגש, מצחיק וכזה שמכניס המון הגיון ותקוות אני ממליצה בחום רב על הספר
"מה שצריך לכתוב"!
ממולץ בזמן הקריאה לקחת דף ועט ולהעתיק משפטים..אני מתחרטת שלא עשיתי את זה בפעם הראשונה..
עד לפעם הבאה
בייביי
נשמע טוב :) אני לא מתחבר לקריאה.. הו וול
השבמחק