קייצת, התמודדות ומחשבות נוספות

טירוף.

 

במקום להיות כמו כל נערה מתבגרת, לחשוב על מה שהיה, על איך היה, למה, מה אני מרגישה, חושבת..

אני עושה את ההפך הגמור-מדחיקה וגם זה ללא ברירה אחרת..(או שאולי שאין מה להדחיק..) 

 

השבוע התחילה הקייצת (קייטנה של שבוע לילדים מג-ו בשומר הצעיר) שכמובן, אני מדריכה בה!

אני ממש אוהבת להדריך חניכים..

יש סיפור נהדר בלראות את ההשקעה שלך באה ליידי ביטוי בחיוכים והנאה! 

המטרה-לגרום להם להנות, להשאיר אותי בחיים ועל הדרך לכל הצוות להשאר שנה הבאה בקן-מאושרים!

בעיה אחת קטנה-זה דורש לקום כל בוקר בשש וחצי ולחזור הביתה בסביבות שתיים אחרי שבילינו יום שלם על הרגליים בלדאוג לחניכים, לארגן אותם, שייהו בשקט, לספור אותם, להעביר להם הפעלות, לעודד את אלו שעצובים, לשכנע את אלו שלא רוצים, לדאוג שכולם יהיו עם כובע ומים, לדאוג שכולם ישתו מים, לדאוג לשקיות הקאה באוטובוסים ותרופות למינהם, לשים עין על חניכים של אחרים-כי יש אחריות על כולם בסופו של דבר, לדאוג לקרם הגנה, לדאוג שיגיעו הביתה בשלום, לדאוג שלא יהיו איחורים, לסדר את החדר, להעניש אותם(לא קרה לי אף פעם בקבוצה שלי..אבל קיים בקבוצות אחרות OO), להודיע הודעות, להלהיב והכי חשוב-להראות שמחים ומאושרים! לא להראות חולשה!

זה המון דברים שצריך לעשות ביום אחד שהכי חשוב זה להיות אנרגתיים תמיד-כי מדריך לא אנרגתי-חניך לא שמח..

אז זה קשה! ומאוד! 

ובכל זאת, אני נהנת וכיף לי, וחוץ משעות שינה מעוטות אין לי תלונות רבות! מצידי לעשות את זה עוד שבוע!

זה נורא כיף לצייר עם חניכים, לבשל, להכין כדורי שוקולד, להשפריץ עליהם בבריכה! להכנס עם בגדים לבריכה, לעלות עם חניכים על מתקנים בסופרלנד (בפעם הראשונה בחיי!) 'לפחד' לידם ולהצחיק אותם מהסיטואציה כדי שיהנו.. לשחק איתם במחניים, לשחק איתם במשחקים מגניבים אחרים, לאכול איתם לחמניות בטעם סופגניה ולהתבאס שאין חומוס, לצייר זה על זה דברים מצחיקים על הפנים, לעבור בתחנות מסובכות של ילדים קטנטנים כי זה נראה יחסית אפשרי גם למישהי בגודל שלי! (כמו רשת קורי עכביש..) להעמיד פנים שאני בעתיד ולקחת את זה ברצינות!$!$ לרכל עם חניכים על מדריכים! להמציא שמות מצחיקים (אנטוניו♥=ציור על יד של אחד החניכים) להמציא מורלים מוזרים ולזורם עם החניכים "הג'ינג'ים ממרמורק שליטעעעע XD) 

 

כיף כיף כיף

אז כן, בשבוע שמחר היום האחרון שלו, חוויתי טעימה קלה ממה שמצפה ממני השנה בהדרכה האחרונה בתיכון..

אני מתרגשת, שמחה אבל גם חוששת מהרגעים הקשים והמתישים..

יהיה בסדר!@$

יש לי אחלה של צוות הדרכה! לדעתי צריך לתת לכולם פוש קטן והם יהיו מעולים יותר!

 

וחוץ מזה הייתי בסופרלנד-לראשונה בחיי, ועליתי רק על האבובים ומפלי האימה, נכון זה קצת אבל זה היה כיף!@#$ אני חייבת לחזור לעשות את זה שוב!

ובבריכה היה נורא משעשע לבלות שעתיים בתוך המים עם מלחמות! והתקפות של שלושה נגד מדריכה...בא לי שוב!

מחר היום האחרון לקייצת... יהיה קצר אך נחמד ביותר! 

נראה לי אין לי חניכים שלא אוהבים אותי, התחברתי עם כוולם! 

 

 

אבל ככה נראו הימים עדה שעה שתיים-משתיים והלאה הדברים טיפה שונה

האנרגיות נעלמו, החיוך טיפה ירד.. 

כל יום חזרתי הביתה, אכלתי והלכתי לישון לשעה שעתיים..

ואיכשהו כל יום מצאתי את עצמי עם פעילות כלשהי בערב..

בין יום הולדת של חברה או בילוי של שעות הפנאי עם דנה(מערד שבאה לרחובות3%?#%) לא שזה רע-להפך, מעולה!

אבל אין זמן לעצמי, לנוח..

והיום מצאתי!

 

המחשבות לגבי מה שהיה בשבוע שעבר הולכות ובאות..

כמה דברים שחשבתי עליהם עד היום במהלך השבוע 

#לא דיברנו מיום שבת.. הממ... מצד שני אני בקייצת והוא לא נכנס למחשב כמעט..

#אבל קיבלתי לייקים על כמה דברים-נרגעתי.. ההסכם עדיין קיים!

#למי להאמין? לזה שאמר שצריך לעבור או לזה שאמר שצריך לחזור?

#עידכנתי מה ולמה זה צריך לעניין מישהו?

#האם הוא קורא כאן? מביך יותר? הגיוני? זה בעיה שאני לא מציגה את התמונה המלאה.. אני מאמינה שהוא קורא, ולא רק הוא.. 

#להפסיק להשמע נואשת!@$#!$ כי אני לא מציגה את זה ככה

#אני לא יודעת אם אני עצובה כי התרגלתי ונגמר או כי אהבתי ונגמר..או אולי שניהם? 

#העובדה שאני העלתי ראשונה את העיניין מסבירה לי למה עד עכשיו זה לא הפריע לי כל כך..

#עדיין אין לי פרפרים, מצד שני כשאני שומעת על הסוף ומבינה אותו.. יש לי בחילות וקושי עם האמת..עדיין לא בכיתי..

#האם אני בכוח רוצה לאהוב אותו? נשמע דבילי לרצות לאהוב מישהו שכבר אינו שלך..

#אולי אני סתם מדחיקה..אופציה הגיונית..

אוף, הכל כל כך מבלבל.. אני כבר לא יודעת מה אני באמת רוצה ואם באמת טוב לי או לא

זה מתסכל קצת..

כי כשיהיה לי זמן, איך אתמודד עם משהו שאני לא בטוחה בו..

אני לא עצובה יותר מידי..זה אומר שאני בוגרת או שהכנתי את עצמי לזה? 

אני תוהה מה היה קורה אם הייתי מסכימה לנשיקה ההיא..מה היה עובר לי בראש.. 

הייתי רוצה עוד חיבוק אחד..חיבוק חם כזה כמו שאני אוהבת.. סתם כדי לדעת שהכל בסדר..

 

 

עוד כמה זמן אני ארגיש נורא מטופשת שכתבתי את זה-ובצדק

משהו לא בסדר איתי >< 

סבתא סיפרה לי שבלילה שבו כ זה קרה, אמא באה אליה וספרה לה.. היא לא ישנה כל הלילה, אפילו לסבא היא לא סיפרה..היא שיקרה לו.. ואני? ישנתי לא רע דווקא..יחסית..כמובן שחלמתי חלומות הזויים

 

 

 

אני מקבלת רמזים נורא כבדים לגבי הקוראים בבלוג..מביטחים שביום שבו אסיים לכתוב, תגלו לי את האמת?

מי לעזעזל מחפש את הבלוג שלי בתשע בבוקר?!!? כןכן! אני יודעת הכל@$@$

 

עד לפעם הבאה

ביי ביי