הדייט הנעלם ודילמות?

אני חושבת שאני לא כל כך בסדר..

לפני שאכנס לפרטים והסברים ל-אני בעתיד, אני צריכה כינוי חדש למר בחור ישן/חדש.

נקרא לו מר קסטל.

בתקופה האחרונה עוד ועוד אנשים מהמין השני נכנסים לרשימת ה"גברים פוטנציאלים לבעל העתידי" או איך שחברותיי אוהבות לקרוא לה "כל ההזויים על ינה". 

בין אם בב'צאטה, בין אם עוד פעם בעולם הפייסבוק, מים הגיעו עד נפש.

בתקופה של חודשיים? שלוש? כמות הגברים שעברו במחשבותיי בין אם מרצון ובין אם לא, כל כך גדולה שזה כבר יותר מידי בשבילי. על ההתעסקות הזאת, רוצה, לא רוצה, כן דייט, לא דייט, מה ללבוש, מה לאמר, מי הוא? מה הוא? זה TOO MUCH.

השיא היה בשבוע שעבר, מישהו שלח לי הודעה בפייסבוק. אתמצת בקצרה, בחור חביב שהפייסבוק הציע לו להוסיף אותי. היתה שיחה חביבה, לא הכי זורמת בעולם אבל חביבה בסהכ. הוא ממוצא רוסי, כמוני ומי שמכיר אותי יודע שזה לא בדיוק כוס התה שלי אבל אני לא פוסלת בסהכ. הוא בהחלט לא חנון כמוני(השתמשתי בשני רפרנסיים גיקיים מכובדים. קריפטונייט(מי לא יודע שזה החולשה של סופרמן?) ו42.) וזה גם בסדר כי אני לא אפסול על חוסר גיקיות. מרבית השיחה הבנתי שזה לא ילך וזה הרבה דברים שלא כל כך זורמים ופחות מתאימים לי.

עד שאמר שהוא אוהב הארי פוטר.

עכשיו.

בואו.

זה אוטומטית נותן לבן אצלי כמה נקודות זכות מכובדות ומקפיץ אותו ל"טוב, שווה לנסות..". זה חזק ממני.

וככה מצאתי את עצמי, מעבירים מספרים וקובעים דייט-למרווות שהרושם שקיבלתי זה שאנחנו לא ניהיה התאמה טובה.

תוך כמה שעות התחילה להעלות בי תחושה שנמאס לי מכל הסיפור של עולם הדייטים.

עוד בחור? וגם לצאת עם מישהו שאני לא מאמינה שזה יסתדר? החשדות שלי רק המשיכו להעלות כי בקושי דיברנו עד יום הדייט, הוא לא התקשר אלי, והכל היה יבשושי. הרגשתי גם לא נעים לבטל וניסתי לבוא הכי אופטימית שאני יכולה.

מה שבטוח, פיתחתי אנטי כללי לדייטים באותה נקודה ולא יכולתי יותר לשמוע עוד מילה בנידון מאנשים אחרים.

קבענו בפאב בראשון(למרות שאני באה ברכב ולמרות שאמרתי שאני לא אוהבת אלכוהול....). 

שתיתי ליפמס, דיברנו על העבודה שלו, טיולים שעשה, סהכ בחור מעניין עם עבודה מעניינת. אין לי תלונות לגביו.. 

היה לי חסר שהוא לא שאל אותי או התעניין בי והרגיש לי שאני מנסה לחפש לנו נושאי שיחה.

בנושאים שכבר דיברנו עליהם לא היה לי כל כך מה להרחיב כי זה לא עיניין אותו במיוחד או שלי לא היה מה לאמר בנידון.

ואז, אחרי שעה וחצי חתכנו..

וזהו.

בדרך חזרה כבר החלטתי עם עצמי שזה לא ילך ואני אגיד לו את זה כשיצור איתי קשר. פשוט לא זרם לנו כל כך הדייט.. זה קורה בסהכ. בשילוב עם האנטי הכללי שלי לגברים שתקף אותי לפתע, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. 

הבעיה..

הבחור לא יצר קשר.

לא באותו יום, לא למחורת, וגם לא כל השבוע שאחרי..

שזה הגיוני במובן מסויים כי באמת היה דייט לא משהו ומצד שני, זה לא מנומס! מה גם שהוא העיד על עצמו כאולדסקול, ו"גנטלמן" ולדעתי צעד ג'נטלמני יהיה להגיד לצד השני שאתה לא בעיניין.

התלבטתי אם ליצור איתו קשר בעצמי אבל חשבתי שזה יהיה מוזר להגיד "היי שומע, נעלמת. סתם שתדע שאני לא בקטע גם.." מטופש.

מסקנות מכל זה?

שמיציתי. צריכה הפסקה מנטלית מכל "חיי הדייטים" הללו וכל הגברים שצצים להם פתאום. וזה לא שיש המווון, זה פשוט לתקופה כל כך קצרה, ביחס אלי, זה הרבה.

 

חריגה אחת, מר קסטל.

התלבטתי אם לצאת איתו, זו התלבטות שנמצאת שם כבר כמה שנים.

הסיבות שאני נגד זה בעיות התאמה מינית, ושאני מפחדת שאני לא אהיה מאושרת. שאנחנו לא מתאימים.

הוא שונה מאוד מכל הבני זוג שהיו לי..

מחלקם בקטע טוב, מחלקם פחות..

אני מרגישה שזה לא יילך ואני לא רוצה להתפשר בתחומים שלדעתי קריטיים.

אני ילדותית לפעמים, ורגישה. ואני צריכה מישהו עם ים סבלנות ורגישות להתמודד עם זה. שמישהו יתן לי את התחושה שאני לא לבד, לא בודדה. שאני נאהבת. מישהו שאוהב לתת, אוהב לאהוב.. ואני לא חושבת שהוא הטיפוס הזה.

אני ממש מפחדת שאם אתן לזה סיכוי אני עלולה ליפול באהבה למרות שלא יהיה לי טוב ברגעים החשובים..

אני גם מפחדת שאני לא אעשה אותו מאושר ושלא יהיה לו טוב איתי. זה עובד לשני הכיוונים.

לאור שתי הסיבות האלו, פסלתי את זה כאופציה. מעדיפה לשמור איתו על קשר חברי קרוב. בסופו של דבר הוא מאוד חשוב לי ואני לא רוצה לקלקל את זה גם..

אז למה להעלות את הנושא בכלל?

במשך תקופה ארוכה הוא טען שהוא השתנה, שהוא חושב שהוא מסוגל לספק לי את מה שאני צריכה, ושאם אתן לו צ'אנס הוא יוכיח לי את זה. אני לא האמנתי.

ביום ההולדת שלי חלה תפנית בעלילה ולראשונה מאז אי פעם ראיתי בו צד אחר. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו באור הזה וככל שעבר הזמן קיבלתי הצצות קטנות נוספות לצדדים שאני אפילו לא הצלחתי לדמיין.

פתאום כמה דברים שחשבתי, התערערו.

כרגע אני בדילמה האם באמת זה המצב, האם באמת יש בו צדדים שאני לא מכירה והוא ה-אחד?

אני עדיין סקפטית לגבי המאושרת.

אחד הפחדים שלי שאני אצטרך תמיכה שלו, תמיכה רגשית.. את החיבוק החם, המילים המרגיעות, ניגוב דמעות, וזה לא יקרה.. אני מפחדת שאם נריב הוא יעלם לי, ואני אהיה לבד בתוך מערבולת מחשבות.

הפחד הגדול ביותר שלי זה הבדידות ורוב הזמן, הדרך לעודד אותי זה לתת לי להרגיש שאני לא לבד.

אני צריכה מישהו שידע לשים את כל המטענים השליליים בצד ברגע האמת, מישהו שלא יהיה עוין כלפיי אם אני אעשה טעות, מישהו שיגלה אמפתיה כלפיי אם אני בוכה(גם אם זה בגלל משהו שאני אשמה בו ואני בוכה בגלל שאני מרגישה אשמה). 

ואני בכיינית.. ואני רגישה..

ואני יודעת שזה מה שאני זקוקה בבן זוג. מישהו שיהיה חזק מספיק להכיל את זה..

אני אפילו לא מסוגלת לדבר איתו על זה כי אני מתחילה לבכות כל פעם שאני רק חושבת על הנושא הזה. כל מיני זכרונות עבר כואבים צפים ואני מתחילה לבכות אוטומטית, אפילו בהודעות או בטלפון. אז אני עוצרת את השיחה ומעבירה נושא מהר רק לא לבכות... הרגעים האלו בעבר הכאיבו לי, ואני מפחדת שאם אני אכנס לזה שוב, זה יחזור על עצמו.

לפעמים נדמה לי שאני לא בסדר, שאני מצפה ליותר מידי או דורשת יותר מידי ואולי אם הייתי יותר "קשוחה" זה היה עובד..

אבל אני לא קשוחה...

כרגע בעיקר אני מרגישה ממש לא מנומס. כי אני חושבת שלהגיד למישהו שאני לא אהיה מאושרת איתו זה דבר ממש מעליב ולא יפה. אבל יוצא שאני לא מצליחה להסביר את הכוונות שלי בלי להתחיל לבכות.. אני מצטערת.

עד לפעם הבאה,

ביי ביי