אז כתבתי פוסט שלם, שיום אחד בעוד המון זמן אני אפרסם..כשכולם ישכחו מי זה ומי ומתי זה מה, אני אפרסם..
ובינתיים בנושא אחר.
הבלוג שלי הוא קצת ריקני..חוץ ממך.. רק אתה נכנס באורך קבע. אתה שנכנס אפילו כמה פעמים, לוודא שפרסמתי משהו חדש..
זה מטריד אותי.. זה מציק לי.
אני יודעת שהבלוג שלי פתוח לכולם אבל זה לא נעים לי במובן מסויים כי אני מרגישה משום מה מאויימת..
אני נותנת לך הזדמנות לדבר איתי, בכל פלטופרמה טכנולוגית כדי לסגור את הנושא הזה אחד ולתמיד. אני באה ממקום בוגר של לפתור את כאנשים בוגרים.
האימייל שלי מפורסם בצד..
על מה הפוסט העלום?
השבמחקסקס אהבה ומה שבינהם :)
השבמחקקצת כמו ’החיים והקיום’. מה עם כל מה שמחוץ להם?
השבמחקקצת כמו ’החיים והקיום’. מה עם כל מה שמחוץ להם?
השבמחקהאמת, באופן הכי מילולי שיש זה באמת מהות הפוסט.. אבל כשכותבים על אנשים אמיתיים, החטטנות עולה והאנונימיות נעלמת..
השבמחקוסקס זה משהו שהאנונימיות דווקא מחמיאה לו
האמת, באופן הכי מילולי שיש זה באמת מהות הפוסט.. אבל כשכותבים על אנשים אמיתיים, החטטנות עולה והאנונימיות נעלמת..
השבמחקוסקס זה משהו שהאנונימיות דווקא מחמיאה לו
האנינימיות אינה גורעת. המציצנות לעומתה...
השבמחקאמר המגיב הכפייתי בכל בלוג שהמילה "סקס"נמצאת בו..
השבמחקאמר המגיב הכפייתי בכל בלוג שהמילה "סקס"נמצאת בו..
השבמחקבסוף לא יכולתי להתאפק ו ביררתי מולו אם מותר לפרסם..
השבמחקבסוף לא יכולתי להתאפק ו ביררתי מולו אם מותר לפרסם..
השבמחק