הפוסט שלא פורסם-והחלטתי כן לפרסם

אז עשיתי את זה.. 

זהו. 

וזה מדהים איך המוח האנושי , אחרי כמה שעות, שומר את הזכרונות החזקים יותר מהערב..וכל החוויה נראית שונה יותר מאיך שהיא היתה בפועל.

ככה זה גם היה בפעמים האחרות..

זה לא שהיה רע, אבל כשאני מתחילה לשחזר מה היה, אני זוכרת רק את הדברים הטובים.. אולי זו הדחקה של המוח? אני לא חושבת.. אני יודעת מה היה ולא היה. אני יודעת שהאלכוהול, העייפות והשעות קצת אשמים יחד עם כל השאלות שלי..

ובאמת שניסיתי לעשות את המיטב ולהיות הכי קולית שיש אבל אני גם קצת מרגישה שנכשלתי.. שלא הצלחתי.. 

זה שטות כי זה בכלל לא אמורה להיות אשמת מישהו אבל אני מרגישה שיכולתי יותר..יותר להשקיע, יותר לנסות..

ואני בהתחלה ממש פחדתי..

עד שהבאתי את עצמי למיקום הזה..הגיעה הנקודה שאני צריכה לקבל את ההחלטה. וממש פחדתי.. אני רוצה? אני לא רוצה? הרגשתי כמו בפעם הראשונה שלי.. כמה דברים עמדו על הפרק.. ואלף מחשבות רצות ואלף פחדים. 

וכשכבר קיבלתי את ההחלטה..

הרגשתי שאני בקצב של צב אבל זה היה מקסים ומושלם..אני חושבת שגם בפנטזיות הפרועות ביותר שלי לא הייתי מדמיינת את זה מתחיל ככה.. 

אני אוהבת את זה שאת כל הנשיקות הראשונות הוא מתחיל..מצחיק כמה נשיקות ראושנות כאלו יש.. 

וזה תענוג גדול להרגיש קטנטונת לידו.. גם כשאני עולה במשקל ולא שוקלת כמו ששקלתי בעבר.. הוא תמיד מסוגל להרים אותי..

אז החולצה כבר הספיקה לרדת לפני שבאמת הספקתי להבין מה קורה, ורגע אחרי זה אני מרגישה שהוא מרים אותי וולוקח אותי לכיוון חדר השינה, למיטה..והוא משכיב אותי בעדינות שלא אקבל מכה בראש חס וחלילה..

ואני בקצב צב, והוא בקצב 200..

זה היה לי מהר מידי, הייתי צריכה בישול ארוך.. אז ביקשתי לקחת דברים באיזי יותר..הייתי צריכה להרגע קצת והלכנס למוד הנכון..

הוא חמוד ממש שגם כשכבר הבגדים נשרו הוא אמר לי שהוא לא יעלב או יפגע אם אחליט לעצור הכל והרגשתי שהוא דובר אמת ושאני באמת יכולה לעצור הכל..

אבל לא רציתי..

אני חושבת שרק אני יכולה לדעת למה הוא מתכוון כשהוא אומר לי משהו.. וכמה לא קל לו להפתח, ולאמר את כל הדברים שאמר לי..וזה רק הוכיחה מבחינתי שהוא מסוגל להכל ומעבר ופרייארית מי שמפספסת אותו..

מהערב הזה הבנתי כמה דברים

אחד מהם, שלשניינו היתה נקודת זמן שבה האמנו שאנחנו עוד נחזור ושזה זה. זה לא קל להשלים עם הרעיון שזה לא..לדעת שפשוט לא מתאימים כל כך כרגע וכל אחד מחפש וצריך משהו טיפה אחר..בימים אחרים אני זוכרת אומרת לעצמי "הלוואי וזה יעבוד, הלוואי וזה באמת זה" וזה עצוב לי קצת לדעת שזה לא.. אם אקווה שהוא ישתנה, הוא לא יהיה הוא..וזה לא יהיה אותו דבר..אני לא רוצה שזה יקרה..

זו פעם ראשונה שהרגשתי שאני מנשקת מישהו אחר. מצאתי את עצמי לומדת להכיר אותו מחדש.. לא הרגשתי שאני חוזרת לטוב ולמוכר..זה היה לי טיפה שונה.. נראה לי כי אני השתנתי קצת והתבגרתי וראיתי עולם וגם הוא קצת התפתח והשתנה.. ומצד שני, גם הרגשתי מאוד בנוח..

חלק ממני הרגיש שכל החוויה הזו, חתמה סופית את העבר שלנו.. הלוואי והיינו מתאימים, הלוואי והוא היה כל מה שאני צריכה ולהפך.. אבל אנחנו לא..

אני לא אותו בן אדם וגם הוא לא.. ואולי זו פעם ראשונה מאז הפרידה שאני מרגישה שלמה מאוד עם ההחלטה וגם עצבות של השלמה..

הדבר השני שהבנתי, שאני יודעת הכי טוב מה נעים לי ומה לא נעים לי ומה אני רוצה שיעשו לי..אבל אני גם אוהבת להיות שקופה ושיודעים לקרוא אותי..

הדבר השלישי שהבנתי זה מאיפה באו כל התחושות והרגשות שהציפו אותי.. הייתי זקוקה לסגירת מעגל הזו.. הייתי צריכה את זה בשבילי בעיקר. בשביל למחוק את כל המחשבות הרעות שהכנסתי לעצמי בקשר אלינו, בשביל לדעת אותו.. בשביל רק עוד פעם אחת קטנה..

היה לי כיף.. 

וזה היה רחוק מאוד ממושלם, אבל זה היה הכי מקסים ומדהים ושונה.. אני אנצור לעצמי את כל הרגעים הקטנים שהפכו את זה לחוויה המתקנת שלי...לרגע קטן ומדהים.. את המילים הקטנות, המגע..

אני רק חוששת שהמחשבות השליליות יכנסו בטעות מבעד לדלת אבל בסהכ אני חזקה מהן כבר. אני מרגישה שבן לילה קצת השתנתי וקצת התבגרתי.. 

ואם זה אי פעם יקרה שוב, זה יהיה מסיבות אחרות לגמרי, בסיטואציה שונה לגמרי..כשאנחנו אנשים אחרים לגמרי