7 אלף ש"ח נשארו לי בסה"כ..

יש לי 6800 ש"ח בחשבון בנק..

יש לי כמה שקלים בתא כפפות באוטו, יש לי 100 יורו שפעם סבתא נתנה לי שאני שומרת אותם למקרה חירום יחד עם 200 ש"ח מזומן.. 

יש לי בפיקדון הצבאי שלי קצת פחות מאלף לדעתי.. 

יש לי אוטו, שאם אמכור אותו ארוויח עליו חמש אלף אבל אני לא אמכור.. 

אז בתכלס, יש לי 7 אלף ש"ח זמין שאפשר להשתמש בו.. 

וזהו.

אני הפסקתי לעבוד באוקטובר האחרון כדי שאוכל ללמוד באוניברסיטה. אני לומדת מדעי המחשב. לא בחרתי בזה בגלל שאמרו לי שיש בזה כסף, בחרתי כי רציתי..  הכסף זה בהחלט בונוס רציני.

יש זמן עד שאסיים את התואר, עד שארוויח משכורת של מתכנת.. 

פעם אמרו לי שהמשכורת הכי קטנה, למי שממש התחתית של התחתית  בתחום, היא סביב העשר אלף. 

עשר אלף זה המון כסף.. זה שתי משכורות.. 

אבל כרגע אני במצב אחר, רחוק מאוד משם.. 

אני סטודנטית, אני שוכרת דירה שהמשפחה עוזרת לי בשכר דירה. אני אחראית על השאר..  אני משלמת על האוכל ושאר התשלומים. ומסתבר שזה לא מעט כסף.. 

אני חסכונית. מאוד..

כשאני מגיעה לסופר, אני אבחר את המוצרים שאני חייבת במחיר הזול ביותר ואם אין, אני לא אקנה..  אני מתפשרת אפילו על קרונפלקס, חומוס, שמן.. 

אני אפילו מביאה אוכל מהבית כי זה זול יותר.. 

כשאני יוצאת למסעדה, אם אני בוחרת להזמין, אני אקח את המנה הכי זולה בתפריט שאני מסוגלת להרשות לעצמי, שגם טעימה כמובן.. ומקסימום, אני אשתה מיץ.. 

אני נמנעתי מלקנות מתנות לחברים ולמשפחה השנה.. 

יש לי בטוח תאונות אישיות, כי אנימחושבת שזה חשוב, זה הביטוח הזול ביותר שמצאתי.. 65 ש"ח בחודש.  ביטוח לאומי לוקח ממני 125 ש"ח על מס..  גם בקופת חולים לוקחים קצת כסף בכל פעם שאני אצל הרופא.. 

אני הפסקתי להדפיס חומר, אני מביאה מחשב נייד לכיתה במקום להדפיס את הדפים שביקשו.. 

אני עושה סקר שוק בכל פעם שיש קניה גדולה שאני צריכה לבצע כדי למצוא את המחיר הזול ביותר.. 

ויש לי אוטו..  שהוא העקב אכילס שלי. 

האוטו שלי לוקח ממני הכי הרבה.. הוא לוקח ממני כמעט ארבע אלף ש"ח בגלל שאני נהגת צעירה, על ביטוח.. הוא לוקח ממני 1500 שח בערך על טסט של הרכב פעם בשנה..  הוא לוקח לי על תקלות קטנות וגדולות, על החלפת מצבר,שמן,מים, פלגים..  זה המון. פעם אחרונה לקחתי את האוטו למוסך, יצאתי עם אלף שח פחות.. 

האוטו שלי ממש מלוכלך, אני רוצה לקחת אותו לניקוי אבל תמיד יש הוצאה שצצה שאני דוחה את זה לפעם אחרת... האוטו שלי מטונף מבחוץ.. 

ועכשיו.. המכה הגדולה. ראש מנוע שצריך לשפץ.. עולה לי לפחות 3600 ש"ח וזה בלי המסביבוהוצאות.. 

 המשפחה שלי אמרה שהיא תעזור לי עם התיקון. ועדיין..נראה לי הכי נכון למכור את הרכב בשלב הזה.. 

אני אמורה להשלים 21 שעות לקבלת מלגה מהלימודים אבל לכל מקום שמפנים אותי אליו, צריכים רכב.. ואם אמכור את הרכב, לא אוכל להשלים את השעות. 

החלטתי ששנה הבאה אגור בבית של אמא.. אני חייבת למצוא עבודה בקיץ.  להרוויח לפחות חמש אלף ש"ח.. למה? כדי שאוכל לשמור את האוטו אצלי.. אני צריכה בתכלס קצת יותר כדי שאוכל גם להתקיים.. 

אני רוצה לקנות לעצמי בגדים חדשים, אני רוצה לקנות לעצמי זוג סנדלים.. 

קניתי היום שתי שמלות, היה מבצע.. כל כך רציתי שמלה.. 

יש המון דברים שכל כך בא לי לקנות לעצמי ואני יודעת שזה רק מותרות אז אני לא קונה.. 

אני מפחדת להכנס למינוס כי אין לי הכנסה שתוציא אותי ממנו..  

היתה לי תוכנית בתחילת שנה איך להוציא כמה שפחות, כדי שאסיים את השנה עם מספיק כסף בבנק.. 

בפועל, היו לי בלתמים. בלתמים שלא הצלחתי לדמיין שיקרו אז הם לא נכנסו לחישוב. החישוב בלתמים שלי עמד על 1500.. 

ואני מודאגת שאני מכניסה את עצמי לתהום ללא מוצא..

לפרוש מהלימודים זו טעות.  כי בסוף, בקצה המנהרה הלימודים שלי, בלי לפתוח עין, יוציאו אותי מזה.. 

אני מרגישה שאני הולכת לבד בנתיב קשה מאוד ואני לא יודעת אם אני לוקחת את הבחירות הנכונות.  

אולי היה לי קל יותר אם היתה דמות אב במשפחה שהייתה דואגת לרכב שלי.  לפעמים אני מרגישה שהיותי אישה הכניס אותי למצב הזה.. 

ואני מודאגת פשוט.. 

אני מודאגת כי כשהמשפחה שלי שואלת אותי כמה כסף יש לי, יש להם מבט מודאג כזה כי הם מבינים שזה לא הרבה בכלל.. אני מודאגת כי אם זה ימשיך ככה אני אשאר בלי שקל אפילו. 

זה גם מביך אותי..  אני יודעת שיש אלפי משפחות  במצב גרוע משלי בהרבה.. כאלו שבאמת יש להם מינוס בבנק,שלא גומרים את החודש.. שהולכים לישון רעבים.. 

אני מפחדת להכנס לשם.. אני לא רחוקה בהרבה מללכת לישון רעבה..המשפחה שלי עוזרת לי איפה שהם רק יכולים, אבל כולנו גרים בצפיפות כלכלית וגם הם זקוקים לזה.. 

מביך אותי לדבר על זה עם מישהו.. מביך אותי לאמר למישהו שאני לא רוצה לקנות כלום כי אני פשוט לא יכולה.. אני לא רוצה את המבט רחמים, אני גם ממש ממש לא רוצה את התרומה או הנדבה.. אני רק רוצה שיכבדו אותי בנושא.. 

אני אצא מזה, אני יודעת.. זה פשוט מרגיש כל כך רחוק ממני..